וסוכה תהי'

תרלהוסוכה תהי'

בעזה"י.

וסוכה תהי' לצל יומם וגו', במד"ר בזכות שאמר אברהם והשענו תחת העץ זכה שניתן מצות סוכה לבניו, ולעתיד לבחי' וסוכה תהי' לצל כו'. וצ"ל דהלא העושה סוכתו תחת האילן פסולה כאילו עשאה בתוך הבית, וכיון דבשכר שאמר והשענו תחת העץ זכה למצות סוכה, א"כ למה לא יהי' כשר סוכה תחת האילן. גם איתא בספרי' דאילן גימט' הוי' אד' וגם סוכה גימט' הוי' אד' וא"כ שניהם ענין אחד, ולמה העושה סוכה תחת האילן פסולה.

וצ"ל מהו ענין צל סוכה, כתי' שחורה אני ונאוה וגו', ואיתא במד"ר שחורה אני בכל השנה, ונאוה אני ביוהכ"פ (ע' בלקו"ת בשה"ש ד"ה שחורה אני הב' ובהביאורים שע"ז מיוסד דרוש זה וכאן נרשם בקצרה), הנשמות כמו שהם למעלה הם בבחי' טהורה כו', בהירות, וע"כ נק' בנות ירושלים שמקבלים ביראה בשלימות, וכשיורדים למטה ע"י בראת יצרתה נפחתה בי כו', הם בבחי' שחרות, וזהו שחורה אני כו'. ואעפ"כ ונאוה כי ע"י שמהפכי' הגוף ונה"ב הם בבחי' כלה ומתגלה ח"ע בלימוד הלכות הגשמיי' כו', גם ע"י קיום מצות ל"ת שמבחי' שחורות כעורב כמ"ש בלקו"ת באריכות, ומ"מ ע"י דחיות הרע שנעשה עי"ז אתכפיי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה כו', וזהו ונאוה כי ל"ת בי"ה ומ"ע בו"ה כו'. והנה אין צדיק בארץ כו' ופוגמים בתומ"צ, ולכן שחורה אני בכל השנה ונאוה אני ביוהכ"פ ע"י תשובה. כאהלי קדר כיריעות שלמה זהו צל הסוכה שנמשך ע"י התשו' דיוכ"פ, וסוכה נק' סוכת שלומך וזהו כיריעו' שלמה, אך צ"ל איך נמשל צל סוכה לאהלי קדר כו'. ועל צל סוכה ארז"ל עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה, למעלה מעשרים כו'.

וביאור הדברים הנה בקדושה הוא עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, ובסט"א הוא אחד עשר, ולכן בקטורת היו י"א סממנים, כי קטורת הו"ע ריח תרלובוגדיו בחי' תשו' לברר מההיפך, ולכן ביוכ"פ שהוא יום התשו' הנה עיקר העבודה הי' שהכניסו הקטורת לפני ולפנים כו', ולכן י"א סממנים כדי לברר ולהעלות מסט"א ששם הוא אחד עשר. והענין כי בע"ס דקדושה החיות אלקי' מלובש בפנימי' ומתאחד עמהם דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד בהון, בג"ר ובז"ת, משא"כ בעשר כתרין דמסאבותא הנה החיות דקדושה שמחי' אותם א"א להתלבש בהם, כי קדש אינו מתערב בחול כ"א שהוא רק בבחי' מקיף עליהם וזהו לבונה זכה שהוא בחי' קדושה ומ"מ ע"י המקיף הוא מחיה אותם וזהו כל כוחם כו'. והראי' ממרגלים שאמרו כי חזק הוא כו', שיש להם מקיף גבוה מקדושה, וע"ז השיבם כלב סר צילם מעליהם לחמינו הם כו', הרי שהכח והחוזק שלהם הוא רק מהמקיף דקדושה כו'. וזהו ענין י"א סממני הקטורת, לברר ולהעלות מהם המקיף דקדושה שיוכלל בקדושה כו', וע"י בירור והעלאה זו ממשיכים בע"ס דקדושה ג"כ בחי' מקיף, כי מה שבקדושה עשר ולא תשע כנ"ל, זהו מצד בחי' ממכ"ע שהוא האור והחיות של הע"ס שמלובש בפנימיותם ומתאחד עמהם כנ"ל, אבל בחי' סוכ"ע שהוא אוא"ס עצמותו ונק' קדה"ק אינו יכול להתלבש בע"ס דקדושה בבחי' פנימיות, כ"א רק שנמשך ממנו מקיף לבד על הע"ס, וכמו להבדיל כו' שקדש אינו מתערב בחול, ולכן החיות דקדושה רק בבחי' מקיף עליהם, כמו"כ קדה"ק אינו מתערב עם בחי' קדש, ולכן ע"י בירור הקטורת ממשיכים על הע"ס דקדושה בחי' מקיף מעצמו' אוא"ס. וזהו ענין יוכ"פ שהוא בחי' תשובה, ולכן היו מכניסים הקטורת לפנים כי קטורת הוא ריח בוגדיו ריח דבר חריף וחזק, כי התשובה הוא בחילא יתיר בכל מאדך כיון שהוא מההיפך כו', ולכן הכניסו הקטורת לקדה"ק וכמ"ש כי בענן אראה על הכפורת, שע"י בירור ענן הקטורת מעוררים וממשיכים מאוא"ס עצמותו בחי' קדה"ק, וז"ש ביוכ"פ לפני הוי' תטהרו, למעלה מש' הוי', כי שם הוי' המילוי יו"ד אותיות שהוא ע"ס, אבל פי' לפני הוי' הוא בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. אך המשכה זו שמעצמות אוא"ס הוא רק בבחי' מקיף לבד, וזהו ענין צל הסוכה שנמשך ע"י התשו' דיוכ"פ, וזהו ונאוה אני ביוכ"פ כאהלי קדר, כמו שאצלם החיות רק בבחי' מקיף לבד משום כי קדש אינו יכול להתערב בחול, כמו"כ גם על הע"ס דקדושה הנה ההמשכה שמאוא"ס עצמותו בחי' קדה"ק הוא ג"כ רק בבחי' מקיף כנ"ל. אך מקיף זה פועל ומגין כו', וזהו יכולים אנו להבין מבחי' אהלי קדר, כמו להבדיל המקיף שלהם מחי' אותם, וכל כוחם הוא רק מהמקיף, ולכן כיון שסר צילם עי"ז אינם כלום, ולא הי' בהם שום כח, א"כ כ"ש וק"ו במה שמעצמו' אוא"ס נמשך בחי' מקיף על הע"ס שהוא מגין ופועל יותר ויותר לאין קץ כו'.

וזהו כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, להיות צל על ראשך, ועי"ז הוא להצילך כפשוטו, וגם ל' וינצלו את מצרים, דהיינו להתרוקן את ההיפך ולהעלות מהם הניצוצים. וענין להצילך כפשוטו, הוא כמו אורייתא מגינא ומצלי להיות מציל עני מחזק ממנו, עני הוא היצ"ט שנק' ילד מסכן וחכם, והיצה"ר נק' חזק ממנו, וכ"ז הוא ע"י הצל שעל ראשך, הרי שמהצל הוא כמה פעולות, אך צ"ל ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, וכמו להבדיל מה שסר צילם הוא לפי שחטאו הרבה ונתמלא סאתם. וכמו"כ יובן בענין צל סוכה שהוא המקיף שמעצמות תרלזאוא"ס בחי' אנת הוא חד כו', שנמשך הע"ס דקדושה ע"י התשו' והקטורת דיוכ"פ (שנתברר מאחד עשר דלעו"ז) שבחי' צל זהו מגין ומציל כו'. וזהו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמאלו כו' הוא ר"ה ועשי"ת שמשפילי' א"ע בכל הוידויים, ועי"ז נעשה תחת לראשי ביוכ"פ שבאים לבחי' בכל מאדך כנ"ל, ואח"כ בסוכות נמשך להיות וימינו תחבקני שהוא בחי' צל סוכה הנ"ל, שמחבק את האדם ואין מניחו להיות נפרד מאלקי' וכמ"ש בד"ה שוש אשיש בענין בגדי ישע. וזהו ונאוה כאהלי קדר שע"י ונאוה ביוהכ"פ ע"י תשו', נמשך צל סוכה שהוא כאהלי קדר כנ"ל שמגין ומציל כו', שמחבק את האדם ומקיפו ומושכו ואין מניחו להיות נפרד. כיריעות שלמה, שע"י המשכת בחי' מקיף מעצמות אוא"ס נעשה שלום בפמשמ"ע חו"ג, מיכאל וגבריאל, ובפשמ"ט יצ"ט ויצה"ר שנשתלשלו מחו"ג, דהיינו שיהי' היצה"ר נכנע ובטל להיצ"ט, וזהו ענין סוכת שלומך כו', וא"כ מהמקיף דצל סוכה הוא פעולה גדולה.

והנה בזכות והשענו תחת העץ, זכה לבחי' וסוכה תהי' לצל, העץ הוא אילנא דחיי בחי' עץ החיים, והנה מלאכים רק מקדישים וממליכים את שם, שכל השגתם הוא רק בבחי' מל' שהיא בחי' שם והארה, אבל למעלה מבחי' מל' אין להם שום השגה, ולכן על ש' הוי' שהוא בחי' עץ החיים אומרים קק"ק שהוא מובדל מהם, אבל כיון שבא אברהם לעולם עשה עמהם חסד ואמר להם השענו תחת העץ, דהיינו שהמשיך להם בחי' צל ומקיף מבחי' עץ החיים שהוא ש' הוי' כו', וע"י שהמשיך להמלאכים בחי' סוכה מעץ החיים, עי"ז זכה למצות סוכה, אשר צל סוכה הוא המשכת בחי' מקיף מבחי' ונהר יוצא מעדן, יובל שמו דכתי' ועל יובל ישלח שרשיו, שהע"ס מקבל מבחי' יובל כי הוא שרש ומקור בחי' עץ החיים ומבחי' זו נמשך צל ומקיף על בחי' עץ החיים, כי עץ החיים הוא בחי' תורה, וישראל מתקשראן באורייתא, אך צ"ל אורייתא מתקשראה בקוב"ה ממש וזהו ע"י נהר היוצא מעדן יובל שמו שהוא מקשר בחי' אורייתא שהוא עץ החיים לעצמות אוא"ס, ולכן בחי' נהר זה נמשך צל ומקיף על בחי' עץ החיים, וזהו ענין צל סוכה שניתן לבניו. ולכן העושה סוכתו תחת האילן פסולה, כי רק במלאכים שכל השגתם הוא רק עד בחי' מל' לבד, לכן נצרך להם להמשיך בחי' צל סוכה ומקיף מבחי' עץ החיים, וזהו והשענו תחת העץ, אבל נש"י אשר בלא"ה ישראל מתקשראן באורייתא שהוא בחי' עץ החיים אילנא דחיי וההתקשרו' הוא בבחי' פנימיות, ע"כ צ"ל הצל סוכה מבחי' נהר היוצא מעדן יובל שלמעלה מבחי' עץ החיים שיומשך משם מקיף על בחי' אילנא דחיי, ולכן צ"ל הסוכה תחת אויר השמים דוקא, ולא תחת האילן.

והנה בחי' וסוכה תהי' לצל יומם זה יהי' לע"ל וכמ"ש במד"ר שפרעו בישוב ולע"ל, והיינו כי כעת ענני כבוד שבחי' צל סוכה הוא רק בבחי' מקיף לבד אבל לע"ל יהי' וסוכה תהי' לצל יומם, פי' יומם, כי לעתיד יוציא הקב"ה חמה מנרתקה, וזהו ענין וסוכה תהי' לצל יומם דלעתיד ע"י הצל סוכה יהיו יכולים לקבל תרלחהבחי' יומם, שהו"ע פנימיו' השמש חמה בלא נרתק, והו"ע בצאת השמש בגבורתו כו', וא"כ ע"י הצל יומשך הגילוי בפנימיות אבל כעת צל סוכה הוא רק מקיף לבד כו'.

וזהו עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בצל סוכה, עשרים אמה הוא בחי' ך' דאנכי, כי ההפרש בין אני לאנכי הוא רק באות ך', והנה אני הוא בחי' מל', והמצות הם בבחי' מל', מצות המלך, אך אני כברוש רענן וכמ"ש בלקו"ת ד"ה שבת שבתון וד"ה לבאר ענין יוהכ"פ, שמתעלה בחי' אני בבחי' אנכי והו"ע עליות המל' בכתר, והנה מבחי' עשרים אמה דכתר יכול להיות נמשך צל מקיף, אשר מהמקיף הוא הרבה פעולות גדולות כנ"ל שמגין ומציל ומחבק ומושך את האדם ואין מניחו להיות נפרד, אבל למעלה מבחי' עשרים אמה דכתר, שהוא עצמות אוא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל אין אדם יודע שהוא יושב בצל סוכה, שמשם אין יכול להיות נמשך אפי' בחי' מקיף כי הוא למעלה גם מבחי' מקיפים. ודוגמא לזה מענין יחיד ואחד שנת' הקושי' בת"א ד"ה וארא הא', למה אין אומרים יחיד. והענין כי יחיד זהו מצד אוא"ס עצומ"ה שאינו בגדר עלמין כלל, אבל אחד הוא המשכת בחי' אל"ף פלא עליון בז' רקיעים וארץ וד' רוחות כו', דהיינו שנמשך בבחי' סדר ההשתלשלות כו'. והנה לעתיד יהי' הוי' אחד משא"כ האידנא לאו אחד הוא, והיינו כי בגלותא מסתלק קוב"ה לעילא מבחי' אחד בבחי' יחיד, ושם הוא למעלה מבחי' המשכה וגילוי כו', הרי שמבחי' יחיד אין נמשך שום גילוי כלל ומחמת זה נתהווה הגלות. ועד"ז יובן ג"כ איך שלמעלה מעשרים אמה דכ"ע אין אדם יודע שיושב בצל כו', שאין יכול להיות נמשך משם אפי' בחי' מקיף, כי המקיף הוא המשכה וגילוי גדול כנ"ל. וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים, ז' ימים הוא ז' מדות עליונות, גם התורה שהיא בחי' עץ החיים נתלבשה ג"כ בז' מדות עליונו' כמ"ש חצבה עמודיה שבעה, שבמדבר נחלק לג' ספרים, וצ"ל אורייתא מתקשראה בקוב"ה ע"י נהר היוצא מעדן, והנה הסוכה הוא בחי' מקיף מבחי' נהר היוצא מעדן על עץ החיים כנ"ל, וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים, שהז' ימים הנ"ל ישבו בסוכות דהיינו שיומשך עליהם בחי' מקיף מבחי' ונהר יוצא מעדן הנ"ל (והוא בחי' אדם העליון שצ"ל יודע שיושב בצל סוכה כנ"ל). והנה כתי' בצלו חמדתי וישבתי זהו סוכות, ואח"כ בשמע"צ ופריו מתוק לחיכי שנמשכי' המקיפים להאיר בפנימיות, ולכן נק' סוכת שלומך סוכת שלום, אשר שלום זהו יסוד שממשיך הגילוי בפנימיות כמ"ש ונתתי שלום בארץ, והיינו כיון שמתחלה נמשך בבחי' מקיף יכול להיות אח"כ הגילוי בפנימיות.

ולבאר ענין והשענו תחת העץ, צ"ל מ"ש במאמר דפתח אליהו רבון עלמין אנת הוא עה"ע וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו כו', וגם לעיל מיני' אמר ש' מ"ה מלגאו דאיהו שקיו דאילנא כו' כמיא דאשקי לאילנא. וצ"ל מהו בחי' אילנא. הנה כתי' כי האדם עץ השדה, פי' האדם הוא מ"ש ועל דמות תרלטהכסא דמות כמראה אדם כו', כמו באדם יש מוח ולב, שבמוח שורה עיקר הנשמה, ובלב מלובש ג"כ חיות הנפש, כמו"כ למעלה ח"ע נק' חכמה מוחא שעיקר השרא' אוא"ס הוא בחכמה, ובינה ליבא, חסד דרועא ימינא, גבו' דרועא שמאלא כו', נו"ה תרין שוקין, וכמו שבאדם יש פרסא המפסיק בין איברי הנשימה לאיברי המזון, כמו"כ יש למעלה בחי' פרוכת כו', וזהו בחי' אדם למעלה, והוא כללות החיות של כל סדר ההשתלשלות, דכדי שמאוא"ס ב"ה יהי' מקור לעולמות הוא ע"י התלבשותו בבחי' כמראה אדם, ועל בחי' כמראה אדם כתי' כי האדם עץ השדה שנק' אילנא דחיי. והנה ענין בחי' כמראה אדם שהוא כל הע"ס מבואר במאמר הנ"ל לעיל מיני' חכמה מוחא בינא ליבא כו' לכן אמר אח"כ כמיא דאשקי לאילנא כי אילנא הוא בחי' כמראה אדם, כי האדם עץ השדה, והנה מלאכים הם בחי' בהמה כי שרשם מרכבה עליונה פני ארי' פני שור פני נשר, חיות ובהמות, והיינו לפי שהם בעולם הבריאה ע"כ הם בחי' בהמה, לגבי בחי' כמראה אדם שבאצילות דשם איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'.

והנה אברהם העלה את המלאכים, שאעפ"י שהם עצמן בבחי' בהמה, המשיך להם בחי' מקיף וצל מבחי' כמראה אדם דאצילו', וזהו והשענו תחת העץ, ועי"ז זכה למצות סוכה אשר הצל סוכה הוא המשכת המקיף מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, כי הגן הוא בחי' עץ החיים כמ"ש ועץ החיים בתוך הגן, ובחי' נהר הוא המשקה את עץ החיים והוא בחי' כמיא דאשקי לאילנא בחי' נביעו דאשקי לאילנא, דהנה אוא"ס ב"ה הוא בחי' כי לא אדם הוא אנת הוא חד ולא בחושבן, וזהו ובך לית דמיון ודיוקנא מכל מה דלגאו ולבר כי הוא בלי מ"ה כו'. וזהו ענין דאשקי לאילנא בההוא נביעו שהנביעו הוא ההמשכה מבחי' כי לא אדם הוא שיומשך בבחי' כמראה אדם, וזהו וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא כמו שהגוף גשמי אין ערוך להנשמה הרוחנית ולכן צ"ל מאכל המחבר, כמו"כ בחי' אדם שהו"ע ע"ס בחי' כלים אין ערוך להנביעו שהוא ההמשכה מאוא"ס ב"ה, וזהו ונהר יוצא מעדן כו' שיש כמה בחי' בנהר כו', ובכללות נהר הוא בחי' נביעו דאשקי לאילנא שהוא ההמשכה מעצמו' אוא"ס ב"ה כי לא אדם הוא שיומשך ויתלבש בבחי' כי האדם עץ השדה, וזהו להשקות את הגן שהוא עץ החיים בתוך הגן, ובחי' נהר הוא כמיא דאשקי לאילנא.

והנה מלאכים שהם בחי' בהמה דברי' נמשך להם צל ומקיף מבחי' אילנא דחיי בחי' כי האדם עץ השדה, וזהו והשענו תחת העץ, אבל נש"י שבלא"ה הם מושרשים בבחי' אדם כמארז"ל אתם קרויים אדם וכתי' נעשה אדם בצלמינו כו', ע"כ נמשך להם בחי' צל ומקיף מבחי' הנביעו דאשקי לאילנא כמיא דאשקי לאילנא, דהיינו מהאור המלובש בהכלים דע"ס. וזהו בחי' ונהר יוצא מעדן שמשם נמשך צל ומקיף על בחי' צל זה שהוא מקיף על בחי' אדם, נמשך דוקא ע"י התשו' דיוכ"פ, כי בחי' כמראה אדם זהו תומ"צ, זאת התו' אדם, ורמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, שע"י צדקה ממשיכין בחי' חסד דרועא ימינא, וע"י איזהו גיבור הכובש יצרו גבו' דרועא שמאלא כו'. אבל כשאין מקיימים התומ"צ כדבעי ופוגמים בבחי' כמראה אדם תרמשהו"ע ע"ש, ולכן גורמים שגם הנביעו דאשקי לאילנא מסתלק לעילא לעילא וכמ"ש ונהר יחרב ויבש, ולזאת ע"י התשו' דיוכ"פ, ממעמקים קראתיך ממשיכים ממקור בחי' נהר שיתקן הפגמים ויומשך להיות כמראה אדם, וזהו בחי' לפני הוי' תטהרו, כי הוי' בחי' אדם כמ"ש דמות כמראה אדם הוא כו' כבוד הוי', אבל ע"י לפני הוי' משם ימשך להיות בחי' אדם וש' הוי' כו', וכיון שנעשה בחי' אדם שהוא בחי' אילנא דחיי צריך שיומשך אח"כ בחי' כמיא דאשקי לאילנא, וזהו הצל סוכה שהוא המשכת המקיף מבחי' נהר יוצא מעדן והיינו ע"י התשו' והקטורת דיוהכ"פ שמעוררי' במקור בחי' נהר כו' שיומשך בחי' נביעו דאשקי לאילנא, ובסוכות המשכה זו בבחי' צל ומקיף עדיין (ע' ד"ה האזינו הג', ויובן קצת יותר).

והנה אילן גימט' הוי' אד' זהו בבחי' אדם כי הוי' הוא בחי' אדם כמ"ש דמות כמראה אדם הוא כו' כבוד הוי', ובש' הוי' יש אד' ג"כ וכמ"ש והוי' בהיכל קדשו, נכתב בש' הוי' ונק' בשם אד' אבל סוכה גימט' הוי' אד' הוא הוי' בבחי' כי לא אדם הוא, הוא הוי' הוי', ש' הוי' דלעילא, ואד' הוא בחי' כח אדנ"י, שרש ומקור בחי' מל' כמו שעלה במחה"ק ונק' אד' מי, כמ"ש אם עונות תשמר י"ה אד' מי יעמוד וכמ"ש בביאור ע"פ ועתה יגדל נא. ולכן העושה סוכה תחת האילן פסולה. והנה עד עשרים אמה אדם יודע שיושב בצל חלל הסוכה, עשרים שהו"ע ב"פ ע"ס מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, ולמעלה מעשרים הסכך שהוא בחי' הצל ומקיף שעל בחי' אדם מבחי' נהר היוצא מעדן, נביעו דאשקי לאילנא, וזהו אדם יודע שיושב בצל כו', אבל למעלה יותר א"א שיומשך אפי' בחי' מקיף וכמשנת"ל בענין יחיד ואחד ע"ש.

ועפי"ז יובן ענין ושאבתם מים בששון, למה ניסוך המים בסוכות דוקא, והענין כי בכל השנה הי' ניסוך היין, יין המשמח אלקים שממשיך גילוי סוד הוי' בשם אלקים, והנה יין הוא אילן, בורא פרי הגפן והיינו כי אילן הוא הוי' אד' כנ"ל והיין ממשיך גילוי הוי' בשם אלקי' ואדנ"י, אבל ניסוך המים הוא בחי' כמיא דאשקי לאילנא שלמעלה מבחי' כי האדם עץ השדה, ולכן דוקא בסוכות, כי סוכות הוא הצל ומקיף מבחי' נהר היוצא מעדן בחי' נביעו דאשקי לאילנא כנ"ל, ורק שהסוכה הוא ההמשכה בבחי' צל ומקיף לבד, אבל ניסוך המים הוא שיומשך מבחי' זו בגילוי בפנימיות.

התחלה וסיום לד"ה "את הוי' האמרת - תרל"ב"

בס"ד. ש"פ האזינו, י"ג תשרי, תשכ"ב.