שובה ישראל (א)

תקעשובה ישראל (א)

שובה ישראל עד כו', אהי' כטל לישראל יפרח כשושנה. והנה יש ב' בחי' גשם וטל כמארז"ל כנס"י שאלה שלא כהוגן כו', גשם הוא בחי' ואד יעלה מן הארץ אתעדל"ת אתעדל"ע, וטל הוא בחי' אתעדל"ע מצד עצמו, ולכן כשביקש אליהו חי ה' אם יהי' טל ומטר לא פעל על טל כי טל לא מיעצר.

והענין דהנה בשה"ש כתי' בפ' ב' דודי לי ואני לו, ובפ' ו' כתיב אני לדודי ודודי לי, ונת"ל דמ"ש דודי לי קאי על יצ"מ כי ישראל היו משוקעים אז במ"ט שע"ט ונגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם, שזהו אתעדל"ע מצ"ע, וגם אחר האתעדל"ע לא היו יכולים לבוא לאתעדל"ת, ולכן בניסן נפתחים אוצרות טל שאז הוא זמן כל הגילויים עליונים. ומ"ש אני לדודי ודודי לי קאי על גלות בבל, שזהו ההתחדשות שבאו לאתעדל"ת. ולכן ניסן הוא חדש האביב שהוא כסדר א"ב, ותשרי הוא כסדר התשר"ק שהוא אתעדל"ת. ולכן אמרו במדרש ע"פ יערוף כמטר לקחי שברו הבריות ערפם מיד המטר יורד, והוא היפוך קשה עורף, ובעבודה הו"ע שברים תרועה גנוחי גנח ילולי יליל. וזהו מ"ש לב נשבר ונדכה, דכה לא נאמר אלא נדכה. ולכן ארז"ל ד' שמות יש לארץ נגד ד' תקופות השנה, ובתקופת תשרי שם הארץ אדמה ע"ש שנעשית בולין בולין מהגשמים, שהגשם הוא אתעדל"ת, שבתשרי העיקר הוא אתעדל"ת ע"ד מארז"ל ואדם אין לעבוד את האדמה כאלי' וכחוני המעגל לעבוד את הבריות למקום, אך האתעדל"ת דחדש תשרי מגעת לאתעדל"ע דיצי"מ. והנה בתו' יש ג"כ בחי' גשם וטל דהנה רש"י בפסחים פי' ע"פ והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור ז' הימים, שבעתיים הוא זפ"ז ואור שבעת הימים הוא ז"פ מ"ט שהוא עולה שמ"ג והוא בחי' גשם שבתורה. והענין דהנה מצינו בדרז"ל שפעם אמרו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ופעם אמרו ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, אך מה שאמרו הקב"ה קורא כנגדו היינו אור הגנוז שבתורה, כמשארז"ל ע"פ וירא אלקי' את האור כי טוב, טוב לגנוז והיכן גנזו בתורה, וע"ז כתיב כי שאל נא לימים ראשונים שהוא ז"ת דע"ק שבהם שייך עדיין אתעדל"ת. אבל טל תורה הוא ג"ר דע"ק, והוא טלא דנטיף מע"ק, טל שעתיד להחיות בו את המתים, שגם מתים שבגוף יוכלו לחיות, אלא שבעוה"ז אינו מורגש כי תקעאעיקר הגילוי יהי' לע"ל. וזהו מ"ש ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, והוא כמארז"ל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט הגירסא טל תורה מחייהו, והגם שטל תורה הוא בחי' מתנה, אך גם מתנה אין נותנים כ"א למי שעשה איזה נח"ר.

והנה כללות שרש ענין התשובה הוא ג"כ בחי' טל תורה, כמ"ש בילקוט שאלו לחכמה נפש החוטאת במה תתכפר כו', לתו' והשיבה יביא קרבן ויתכפר, או הגי' יביא אשם, וענין הקרבן הוא דוקא על השוגג ולא על המזיד כי ע"פ התורה שיכולים להגיע באתעדל"ת אין כפרה למזיד, והקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר, וענין הקב"ה אמר הוא בחי' א' עם מ"ש הקב"ה יושב ועוסק בתורה, וכמ"ש בתניא שתורה הוא תשובה מלמעלמ"ט והוא כללות שרש ענין התשובה.

אך לפ"ז צ"ל דאם גבהה כ"כ מעלת התשובה א"כ מהו עוד התשובה דבני קרח, וגם מהו שאמרו שובנו אלקי ישענו שהוא מלמעלה למטה, אך הענין דהנה התשובה שביקשו בני קרח הוא שיהי' אתעדל"ע לעורר התשובה, וזהו התשובה שהיא שניהם כאחד אתעדל"ע ואתעדל"ת, והאתעדל"ת שאח"כ מגעת להאתעדל"ע, ובני קרח זכו לזה מפני שבהם נאמר רחש לבי דבר טוב שלא הספיקו לעשות תשובה, כי הגיהנם הי' פתוח למטה ואש מלמעלה והרהרו תשובה ונתקבלה תשובתם, וראו שגדולה התשובה וביקשו שאל ימתין על תשובת בנ"י, וביקשו על תשובת שניהם כאחד, מפני שהם היו ממוצעים בין משה לקרח, כי הם עמדו מרחוק בהמחלוקת ולא היו לא עם משה ולא עם קרח, ואח"כ עשו תשובה ע"ז, וגם איתא במדרש שכבשו פניהם בקרקע כשהי' משה בא אצל קרח לא היו יודעים איך לעשות, אם לעמוד בפני משה, כי קרח הוא אביהם, ומשה הוא רבן שלמדן תורה ומפני שיבה תקום, ולבסוף עמדו מפניו, ומשה ביקש תשובה מלמעלה כמ"ש במזמור דתפלה למשה שובה ה' עד מתי וכמ"ש כי מן המים משיתיהו, ומים יורדים מגבוה לנמוך, וקרח הי' לוי שהוא שרש הגבורה מלמטלמ"ע, והם היו ממוצעים, לכן ביקשו על תשובה של שניהם כאחד. וזהו לא אתה תשוב לעצמך כמו ביצי"מ, ולא אנו נשוב ע"ד גלות בבל כ"א שהיא תשובה הגבוה משניהם, ושרש זה התשובה הוא הגבה מאד מהבחי' שאמר הקב"ה יעשה תשובה, כי זה למדו ממ"ש טוב וישר ה', ובי"ג מדה"ר כתיב אני אעביר כל טובי על פניך, וכל טובו הוא כמ"ש אמרו אליו כל תשא עון ופי' המגיד זצוק"ל כל תשא עון הוא מקיף הכללי שמשם נמשך סליחת עוונות וכמ"ש הטוב כי לא כלו רחמיך.

והנה יש פלוגתא בתוס' ובמקובלים אם הב' שמות שלפני יגמה"ר נחשבים בכלל היגמה"ר, ולפי הדיעה שהב' שמות נחשבים ביגמה"ר הוי' הוי' אל הוא תקעבכח"ב, רחום הוא חסד, חנון הוא מדת הגבורה. וצ"ל איך יתכן לומר על מדת חנון שהוא גבורה. ועוד צ"ל הלא איתא בעש"מ שמשה ביקש הודיעני באיזה מדה אתה נוהג את עולמך, וא"ל אם יש זכות אני מרחם עליו, וא"ל אני נותן לו מתנת חנם.

אך הענין דהנה הלל אמר אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן, וצ"ל דהאיך יתכן שיאמר הלל הזקן על עצמו אם אני כאן הכל כאן, שהרי הי' עניו מאד והאיך יהי' בו הגבהה כזה. ופי' רבינו ז"ל דהנה הלל מפני רוב ענוותנותו אמר אם אני יכול לכנוס לכאן, כי הי' נחשב בעיניו לשפל מאד, הרי הכל יכולים לכנוס לכאן. אך לפי"ז לא יתכן מה שאמר אם אין אני כאן מי כאן. ואפ"ל דהפי' הוא אם אין אני כאן מפני מדת הגבורה מי כאן, דהרי גם שמים לא זכו בעיניו, וכמו שמצינו חטא על אברהם אבינו ע"ה שאמר במה אדע, ויצחק על שהי' אוהב את עשו שהי' שונא להקב"ה, ויעקב על שנשא שתי אחיות הגם שהי' קודם מ"ת. וזהו אם יש זכות אני מרחם עליו, דאם אין לו זכות למה ירחמו עליו הלא גם זכות אין לו כמארז"ל אלי' וקוץ בה נושא עון למי שמשים א"ע כשיריים, וכמאמרם ז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ואם אין זכות היינו לגבי מדת הגבורה גם שמים וארץ לא זכו בעיניו, וכמ"ש במד"ר ע"פ ואתחנן מתנת חנם מלמד שאין לברי' כלום אצל הקב"ה, שהרי אפי' משה שהוריד את התו' ומסר נפשו בשביל ישראל לא ביקש כ"א מתנם חנם. וזהו אם אין לו זכות אני נותן לו מתנת חנם. אך אין הפי' שאין לו זכות כלל, שגם מתנה אין נותנין כ"א למי שעשה איזה נח"ר. אך מה שאמרו חנון הוא גבורה אין הפי' גבורות ממש כ"א תגבורת החיות ע"ד גבורות גשמים, והרי הם חיים לעולם, וגבורה גימט' ג"פ חסד ג"פ ע"ב, וזהו ג' ובכן, ויש עוד ובכן אחד והוא כמ"ש ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת שהוא מקור הגבו' והוא שרש ענין התשובה דבני קרח.

אך לפי"ז צ"ל מה שאמרו בתשובה דבני קרח שובנו אלקי ישענו, האיך נקרא בשם אלקים, והענין דהנה כתיב שובה ישראל עד הוי' אלקיך, שיהי' הוי' בבחי' אלקים, היינו שיומשך הוי' שבסדר ההשתל' לשם אלקים. ולפ"ז צ"ל הלא יעקב אמר והי' הוי' לי לאלקים שהוי' עצמו יהי' בבחי' אלקים, ובלק"ת הקשה למה גבי שם אלקים אומרים אלקינו משא"כ בשאר השמות, ותירץ דשם אלקים הוא מדת הצמצום, והצמצום הוא בשביל ישראל, וא"כ ודאי אין שייך לומר שהוי' יהי' בבחי' אלקים. אך הנה ארז"ל עתידים צדיקי' שיקראו על שמו של הקב"ה, ופרש"י שיהי' תקעגשמם הוי' וכמ"ש ושם העיר מיום הוי' שמה, וא"כ הוי' עצמו יהי' בבחי' אלקים, שהרי הצמצום הוא בשביל ישראל וישראל יהיו בבחי' הוי'. והנה כתיב ביום ההוא יהי' הוי' אחד שב' ההויות יהי' אחד, היינו ששם הוי' שלמעלה מסדר ההשתל' יתאחד עם הוי' שבסדר השתל', וא"כ גם הוי' שלמעלה מסדר השתל' יהי' ג"כ בבחי' אלקים. וזהו שובנו אלקי ישענו, שגם התשובה דבני קרח הוא ג"כ בבחי' אלקים.

וזהו מ"ש יפרח כשושנה, דהנה נת' שבשושנה יש ב' בחי', שושנת העמקים ושושנה בין החוחים, שושנת העמקים הוא כמ"ש ממעמקים קראתיך, היינו שיהי' מושג איך דכולא קמי' כל"ח, בחי' מס"נ כמו שהי' במ"ת כמ"ש וכל העם רואים את הקולות על כל דבור ודבור פרחה נשמתן והחזירן ע"י טל תורה, ופי' פרחה נשמתן היינו לבחי' ח"י מקיפי הנפש, ואפי' שושנה בין החוחים נתבאר דסלקא ריחא, היינו ע"י ביטול היש לאין יבוא לבחי' ריח, בחי' לבעל החוטם אני מתפלל אני מתחנן שהוא בחי' י"ג מדה"ר שהם כנגד פנימי' ג' עולמות בי"ע, וזהו יפרח כשושנה, ואז אהי' כטל לישראל.

והנה בשבת יש ג"כ כל הג' בחי', הא' שבת מלמטלמ"ע כמ"ש לעשות את השבת, והב' שבת מלמעלמ"ט, והמחבר שניהם הוא ע"ק סעודה ג' כמ"ש היום לא תמצאוהו, דהנה כתיב בכל צרתם לא צר ויש בו קרי וכתיב לא באל"ף ולו בוא"ו, וסעודה ג' הוא בבחי' לא באל"ף, כמ"ש בזהר אע"ג דכתיב לא צר עקתא דישראל מטיא להתם, וזהו ר"ת אלול לא ולו, דהיינו ע"י המצרים ותשובה מגיע לבחי' לא באל"ף, וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו היינו בחי' לא באל"ף ולו בוא"ו.

וזהו מן המיצר קראתי י"ה, היינו ע"י המצרים, כי ידע אינש בנפשי' מה שפגם אם במ"ע ול"ת או אפי' באהוי"ר כמ"ש כי עמך הסליחה, הסליחה מופקדת אצלך מר"ה עד יוהכ"פ, למען תורא שלימות היראה ע"י לב נשבר, וכמ"ש שברו הבריות את ערפם, ועי"ז ענני במרחב י"ה. והענין כי הנה נת' ששירת הים הי' בב' אותיות כמ"ש עזי וזמרת י"ה, ולע"ל יהי' הקילוס בששה אותיות כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים, היינו שם הוי' וי"ה תתאין, כי הנה איתא בהרח"ו שהה' הוא ה' דבהבראם, והיו"ד הוא ע"ד גמול דלים, שבתמונת הג' הוא וא"ו יו"ד, וכשמאיר היו"ד בד' אז נעשה ה', או ע"ד אבא יסד ברתא כמ"ש בחכמה יסד ארץ, ולע"ל יתעלה י"ה תתאין כמו י"ה עילאין. וזהו מן המיצר, שכדי שיהי' מא"ס בחי' י"ה הוא ע"י מיצר, וע"י מיצר שעושה האדם בנפשו עי"ז מתעלה י"ה תתאין לשרש של י"ה עילאין. אך עיקר הגילוי יהי' לע"ל כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך וכמ"ש רחבה מצותיך מאד, מאד אותיות אדם, ועכשיו הוא בחי' אדם אורות בכלים, ולע"ל יהי' בחי' מאד ביטול תקעדהכלים. והנה כתיב ביום ההוא יהיה, ונתבאר הפי' בכמה דרושים שיהי' ב' בחי' י"ה, ולפי זה הפי' שנתבאר כאן אין הפי' שו"ה יהי' כמו י"ה, כ"א י"ה תתאין יתעלה, וזהו מ"ש דלע"ל יהי' הקילוס בששה אותיות.

בס"ד. מוצאי שבת שובה, רל"ג.

הנחת ר"ד רב קאזאנע'.