ישקני מנשיקות פיהו

תקסהישקני מנשיקות פיהו

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. הנה נת"ל שכדי לבוא לבחי' דודי לי ואני לדודי הוא ע"י יינה של תורה, ונת"ל דבחי' דודי לי קאי על יצי"מ שהי' הגילוי מלמעלה למטה, ואפי' אח"כ לא הי' להם עדיין אתעדל"ת כדבעי. והגם כי בחמשים יום זכו לקבל את התורה, זה הי' ע"י גילוי מלמעלה כמ"ש במד"ר משל למלך שגזר בני רומי לא יעלו לסוריא ובני סוריא לא ירדו לרומי ואח"כ עמד וביטל הגזירה, כך בתחלה גזר הקב"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואח"כ עמד וביטל הגזירה ואני המתחיל הוי כל אשר חפץ כו', הרי אמר ואני המתחיל ה"ז אתעדל"ע. והגם שהי' ספה"ע, ואיתא בזהר שהוא כמו ספירת ז' נקיים אלא שבספירת נקיים הוא ז' ימים ובספה"ע ז' שבועות, מ"מ גם זה הי' ע"י כח מלמעלה. והגם שבשבועות הי' גילוי שער הנו"ן, גם זה הי' גילוי מלמעלה. ואני לדודי קאי על גלות בבל, כמ"ש במד"ר שמות החדשים שעלו מבבל, שזהו ההתחדשות שהי' גילוי דודי לי ע"י אתעדל"ת. והגם שבתחלה הי' מסעות שהוא ענין בירורים, אך בגלות בבל נתחדש ענין התשובה שהוא החזרת פב"פ, וזהו כללות ההפרש בין יצי"מ ובין בבל. ועוד הפרש בין כל השנה לחדש אלול ותשרי, כי הנה כל השנה ההשפעה נמשך ע"י מלאכים כמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואי' בזהר שהם מלאכים הנק' בשם דשא ועשב והם יוצר משרתים אשר מתהוים בכל יום ונכללים באלקות ע"י השירה בכלות הנפש, ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם שהמה עומדים בביטול מימות ברה"ע. אבל בחדש אלול ההשפעה נשפעת ע"י שושנה, שאפי' שושנה בין החוחים הוא גבוה הרבה ממלאכים הנק' דשא ועשב. ובדרך כלל יש ב' בחי' שושנה, שושנת העמקים ושושנה בין החוחים. ובעבודה הוא ב' בחי' כלה מלשון כלה שארי כו' שהוא כליון לגמרי, ומלשון כלתה נפשי כו' תשוקה לגילוי אלקות.

והנה כמו שיש ב' בחי' כלה כמ"כ יש ב' בחי' חתן, כמ"ש קול מצהלות חתנים מחופתם, חתנים ל' רבים תרי משמע, וחתן ל' נחות דרגא שהו"ע ירידת והמשכת אלקות. והענין דהנה ארז"ל כל תולדות שבמקרא חסר לבר מתרין, אלה תולדות השמים כו', ואלה תולדות פרץ, אלה תולדות השמים כי העולם על מלואו תקסונברא, ואילולי חטא עה"ד הי' העולם מזוכך באופן אחר. אך באמת זה לא הי' דרך מקרה ח"ו, כי הרי גלוי וידוע לפניו, אך הידיעה היא בד"ע אשר הידיעה אינה מכרחת הבחירה, ובאמת הי' זה בכוונה כי ע"י החטא נעשה העלם והסתר חשך כפול, וע"י עבודה נעשה יתרון האור מתוך החשך (ואפ"ל שהכוונה הוא לפי דעת ס' הקנה דמיתה מוכרחת), ולכן אנו אומרים ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, שע"י העבודה בזמה"ג יהי' הגילוי לע"ל, ולכן תולדות פרץ מלא. וכן בגלות בבל כתיב מצות שבת מצוות מלא.

והענין דהנה ארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, ובאמת הכוונה עד שלא נאצל אצי' העליון כמ"ש בעבוה"ק, וצ"ל איך שייך בחי' שם עד שלא נבה"ע שעדיין לא הי' מי שיקראנו בשמו. ויובן ע"פ מה שנודע שהשי"ת נק' בגמ' ובמדרשים בשם הקב"ה, שבחרו בשם זה ולא בשמות וכינויים אחרים כמו רחום וחנון, לפי שהוא מורה שהוא קדוש ומובדל כו', ואין ערוך המשכת והתלבשות אא"ס בראשית ההשתל' אפי' כטפה מים אוקיינוס, כי על הים אר"י בן גודגדא יכולני לשער כמה טפות יש בים, הגם שאינו מדידה גמורה מ"מ ה"ז השערה, ועוד שהרי הוא מהות אחד שהוא הכל מהות מים. אבל לגבי א"ס ב"ה אין ערוך, כי כללות החיות הוא רק משמו ית' שאינו אלא זיו והארה, כמו למשל שם האדם הרי אינו נוגע להאדם אם קורין אותו אברהם או יצחק. והגם שהשם הוא חיות כמ"ש כל אשר יקרא לו האדם כו' הוא שמו (כמ"ש בלק"ת ובדרוש דמצה זו ובדרוש דטוב שם), ומשינוי השם ג"כ ראי' שיש חיות בהשם, מ"מ כללות החיות שבשם הוא חיות מצומצם מאד, אשר לגבי המקבל אין ערוך, מכ"ש לגבי כללות החיות דמשפיע. וכמו"כ יובן למעלה שכללות החיות הוא רק זיו והארה, אלא שיש ב' בחי' בהשם, הא' השם כמו שהוא בפ"ע, והיינו המקור והשרש והיכולת שיש בא"ס ב"ה שיוכל להיות גילוי בחי' זיו והארה שיהי' ממנה התהוות עולמות שיעלה בחפצו ורצונו, אשר יכולת וכח זה נק' שמו, וע"ז השם ארז"ל עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והב' גילוי הזיו והשם שהוא החיות של כל הנאצלים ונבראים כו'.

וזהו ויקרא הוי' הוי' שיש ב' שמות הוי', הוי' שלמעלה מסדר ההשתל', ושם הוי' שבסדר השתל' וזהו ה' שבחכ', וזהו מ"ש אני ראשון ואני אחרון, אני ראשון תקסזהוא שם הוי' שלמעלה מסדר ההשתל', ואני אחרון שם הוי' שבסדר ההשתל'. והענין כי יש ב' בחי', ראשון וראשית, ראשון הוא בחי' משפיע, וראשית הוא בחי' מקבל, והתו' והחכ' נק' בשם ראשית כמארז"ל בשביל התורה שנק' ראשית, וכמו שפי' התרגום ע"פ בראשית ברא בחוכמתא ברא, והעבודה להמשיך מאני ראשון שם הוי' דלעילא, לבחי' ראשית חכמה שהוא שם הוי' דלתתא. והנה ארז"ל ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, וצ"ל הלא ארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, והרי כל הכ"ד שעות שבמעת לעת לומדים תורה, זה בשעה זו וזה בשעה זו והקב"ה שונה כנגדו, וא"כ מהו ההתחדשות מג' שעות ראשונות. אך מה שאמרו שונה כנגדו הוא גילוי א"ס שישנו בתורה, שהוא לפי ערך אתעדל"ת, וזהו כנגדו דוקא, אבל מה שאמרו ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה כו', פי' עצמותו ית' קדוש ומובדל אלא שיושב ומשפיל את עצמו להיות מתלבש בתורה, כאדם היושב שמשפיל קומתו, והוא המשכת א"ס הקדוש ומובדל בתורה.

ובזה יובן מארז"ל ע"פ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ושאינה של חסד, אלא תורה לשמה הוא תורה של חסד, וצ"ל מהו החסד. אך הענין הוא כי אורייתא מחכמה נפקת, ואי' בחייט שבחכמה יש קצת דין, ולכן יש בתורה עונשים, ובכללות התורה כתיב אם בחוקתי תלכו ונתתי גשמיכם כו', וע"י לימוד התורה לשמה לשם התו' ממשיכים גילוי א"ס ב"ה בתורה, ונמתקי' הדינים שיש בתורה כי באור פני מלך חיים, וזהו פיה פתחה בחכמה שיהי' פתיחה וגילוי בחכ' הוא ע"י ותורת חסד ע"י לימוד התו' לשמה. ובזה יובן מה שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, כי יש כמה בחי' בתורה, כמ"ש בכהאריז"ל ועל תורתך שלמדתנו היא תורת הבריאה, ויש תורת האצי' ותורה שלמעלה, ודוד ע"י שהי' בבחי' ונפשי כעפר כו' עי"ז הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, שהוא א"ס הקדוש ומובדל, אלא שהוא הי' מחבר מלמטלמ"ע. וזהו ג"כ מה שארז"ל על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה, דמשמע שלמדו תורה אלא שלא ברכו תחלה. והענין כי אם היו לומדים תורה לשמה, שהו"ע ברכו בתורה שהוא מלשון בריכה והמשכה, שע"י תורה לשמה ממשיכים א"ס בתורה, היו נמתקים הדינים דתורה, והי' קיום העולם. אבל כשלא למדו תו' לשמה נמשך מהתורה עצמה העונש, כי הרי בתורה יש דינים, וכשלא אכשיר דרא עי"ז נמשך מהתורה העונש, וזהו על שלא ברכו בתורה אבדה הארץ. ובזה יובן מה שפעם מצינו שנק' התורה בשם זאת, כמ"ש זאת התורה, וכמארז"ל יבוא זה ויקבל זאת מזה, ופעם כתיב וזאת התורה. והענין דשניהם אמת, כי התורה עצמה נק' זאת מקבל, ששרשה מח"ע הנק' ראשית מל' מקבל, אבל ע"י תורה לשמה ממשיכים הוא"ו שהוא המשכת הקו מא"ס ב"ה לתורה הנקרא זאת, וזהו וזאת.

וזה"ע בחי' חתן הא' שהוא ירידת והמשכת א"ס ב"ה הקדוש ומובדל, והוא נמשך ע"י בחי' כלה הא' כלה שארי כו', שהיא שושנת העמקים שנת"ל שהוא מל' תקסחממעמקים קראתיך ה', דהיינו שיהי' מושג למטה דכולא קמי' כל"ח כמו שמושג בעומק המושג דשם הוי', עי"ז נעשה ירידת והמשכת א"ס ב"ה, והגם שאין ערוך המס"נ דנברא ובע"ג לגבי א"ס הבל"ג, אך הרי ארז"ל כשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחם שהוא מאד האדם וכשהוא נותן נותן לפי כחו בל"ג האמיתי כמאמרם ז"ל פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם.

וזהו מ"ש שיר השירים אשר לשלמה, שיר הוא מל' תענוג, והיינו שהם אותיות והמשכות תענוג עליון מבחי' שעשועי המלך בעצמותו, וכמ"ש ואהי' שעשועים, שהגילוי הוא ע"י אותיות שבתורה והוא ענין טעמי תורה, כי בתורה יש טנת"א, והתורה שלנו הוא בחי' אותיות כמ"ש מ"ט אמר קרא, ובאיזהו מקומן דורשים גם הנקודות כמשארז"ל כל מקום שהנקודה רבה על הכתב, ור"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ כו', והטעמים הם ג"כ כמו בחי' אותיות שהוא ענין המשכות, אך כי הם אותיות והמשכות מבחי' תענוג עליון. וזהו שיר השירים, שיר זה מחבר השירים, כמארז"ל כל השירים קדש ושה"ש קדש קדשים, קדשים הוא חו"ב תושב"כ ותושבע"פ, וקדש הוא כתר בכלל, והוא המחבר חו"ב שהם אין ויש, והגם שהם תרדל"מ, מ"מ ה"ה אין ויש, וע"י הכתר מחבר האין ויש, והוא ע"ד סגולתא שהוא ב' נקודות למטה ונקודה למעלה שהנקודה שלמעלה מחבר הב' נקודות שלמטה, וזהו שיר המחבר השירים. ובזה יובן מה שארז"ל ע"פ ובלילה שירה עמי, כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, וצ"ל מהו התשלום שכר. אך הענין הוא דאם לימודו הוא ע"ד שירה היינו להמשיך תענוג עליון שעשועי המלך, וזהו ובלילה בחשך והעלם לימודו, ע"ד שירו עמי עי"ז הקב"ה שהוא א"ס הקדוש ומובדל ממשיך עליו חוט של חסד היינו תורת חסד המשכת א"ס בתורה עד שיהי' מורגש גם בנפש שהוא ענין ג' שעות ראשונות כו'.

והנה כ"ז הוא בחי' חתן הא', ואח"כ אמר אשר לשלמה הוא בחי' חתן הב', והענין כי אשר הוא בחי' תענוג עליון כמ"ש אשר קדשנו כו' והוא התגלות עתיק שבבינה. לשלמה הוא מלך שהשלום שלו היינו ת"ת והוא המחבר את התורה כמו שנתלבשה במדות עליונות דאצי' כשר ופסול כו' והכח שיש בת"ת לחבר הוא כי מת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ושרש השתלשלות הכתרים הוא הגבה מאד (וכמשנ"ת בלק"ת בפ' קרח), ועוד כי ת"ת עולה עד הכתר ולכן בכחו לחבר, וגם הוא מחבר העולמות שהם בחי' יש ודבר נפרד, עם א"ס ב"ה האין האמיתי ויהי' נמשך גם למטה עונג העליון בתומ"צ דבי"ע. ואח"כ אמר ישקני מנשיקות פיהו ולא פיו, כי פיהו הוא ל' רבים כמ"ש במד"ר ע"פ צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי פיו ופי סרסורו ירמי' הנביא, והכוונה על שרש ומקור על נבואות ירמי'. והענין כי בב' הבחי' חתן הגילוי הוא ע"י פה העליון ויש בחי' פה עליון אשר על ידו מאיר ומתגלה שעשועי המלך בעצמותו וכן גילוי ע"ק המאיר בבינה הוא ג"כ ע"י פה עליון וזהו פיהו ל' רבים ב' בחי' פה.

תקסטואח"כ אמר כי טובים דודיך מיין דודיך הוא א"ס הקדוש ומובדל מאיר ומתגלה ע"י יינה של תורה כמשנת"ל כל חיך הטועם אומר לי לי, וזהו תולדות מלא, ענין הוא"ו מלא כי הנה אי' בזהר מה שושנה אית לה תליסר עלין דסחרין לה שהוא ענין י"ג מדה"ר שהוא בחי' דודיך, וכן הוא"ו עם המילוי שלו הוא מספר י"ג, והכוונה שע"י התורה נמשך יגמה"ר ועיקר הגילוי יהי' לע"ל, ועכשיו הוא העבודה להמשיך זה.

והנה מספר יגמה"ר שאלו מרב האי גאון ובברייתא דשמעון הצדיק עשר ידענו שהוא כנגד ע"ס עשר שמות, והגם שהם ז' שמות שאינן נמחקים, אך בדרך פרט יש עשר שמות נגד ג' שכליים וז' מדות אבל מהו הי"ג, ואמר שמעון הצדיק כנגד ג' עולמות בי"ע, וצ"ל הלא יגמה"ר הוא נושא עון והוא הנמשך ע"י תורה לשמה ודוד ע"ה ע"י שאמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת כו' הי' מחבר התו' בהקב"ה, ובי"ע הם נפרדים כמ"ש ומשם יפרד, והאיך יתכן שיגמה"ר הוא כנגד ג' עולמות בי"ע. אך הענין דהנה כתיב כל הנקרא בשמי הוא אצילות, וכל הנק' הוא כללות ע"ס דאצי', ולכבודי בראתיו כו' הוא בי"ע שע"פ סדר ההשתל' ג' עולמות בי"ע הם נפרדים, אך זהו דוקא חיצוניות העולמות, אבל פנימי' הג' עולמות בי"ע היינו האלקות שבבי"ע הוא הגבה כי זהו עיקר הכוונה, כי נת"ל שיש ב' בחי' שושנה שושנת העמקים ביטול דכולא קמי' כל"ח, ואפי' שושנה בין החוחים הרי איתא בזהר דסלקא ריחא היינו שע"י ביטול היש לאין יכולים לבוא כמו נשמות הגבוהות לבחי' ריח ועי"ז נשלם הכוונה מהמאציל עליון ית' כמ"ש שוקיו עמודי שש שנשתוקק דוקא בזה העולם הגשמי שיהי' ביטול היש לאין ועי"ז נשלם הכוונה, ולכן עי"ז מאיר ומתגלה ג' ראשי ראשים אור קדמון אור צח אור מצוחצח (כמ"ש בדרוש דויקח לו מקל לבנה), דלא פליגי רב האי גאון ושמעון הצדיק שע"י בירור בי"ע מתגלה הג' ראשי ראשים), ולכן איתא באד"ר שג' עולמות בי"ע שרשם מהתיקון הראשון די"ג ת"ד דא"א מי אל כמוך כו'. אך עיקר הגילוי יהי' לע"ל כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, וכמ"ש רחבה מצותך מאד (וע' בדרוש דרצית ה' ארצך, ובדרוש דכל רודפיה כו').

וזהו שיר השירים, שיר הוא כ"ע שמחבר אין ויש דחו"ב, וזהו השירים, והוא בחי' חתן הא' הנמשך מכלה הא'. ואשר לשלמה הוא בחי' חתן הב' המחבר בי"ע עם א"ס, וגילוי ב' הבחי' הוא ע"י ישקני מנשיקות פיהו ב' בחי' פה, והכוונה להמשיך כי טובים דודיך יגמה"ר ועי"ז יהי' לע"ל תולדות מלא.

בס"ד, מוצאי שבת שובה, רל"ג.

הנחת ר"א בר"י חר"ז.