לעולם יהא אדם רך כקנה

תקסאלעולם יהא אדם רך כקנה

לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז, וצ"ל מהו המעלה בזה, הנה כתיב אדם ובהמה תושיע ה' וארז"ל בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמם כבהמה, ופי' רש"י דכאי רוח, ובתילים פי' משימים א"ע כבהמה ענוה, וצ"ל הלא גדלה מעלת מדבר ממעלת בע"ח הרבה ומהו המעלה בזה שמשים עצמו כבהמה, וגם צ"ל מפני מה נבדל באגדה זו ענוה להיות נק' בשם בהמה, הלא ענוה היא המעלה הגדולה שבכולם, ולפי דברי ריב"ל הענוה גדולה גם מחסידות. והענין דהנה כתיב נעשה אדם בצלמינו ואמרו רז"ל במד"ר אר"ח בשעה שבא לבראות את אדה"ר נמלך הקב"ה במלאכי השרת על בריאת אדם, למדך תורה דרך ארץ שגדול יטול עצה מן הקטן, רב הונא רבה אמר עד שהיו מדיינים אלו עם אלו בראו הקב"ה וא"כ הבריאה דאדם הוא למעלה ממדריגת מלאכים, וצ"ל מהו מעלת האדם והלא כולם נבראו בשוה מיו"ד מאמרות.

אך הענין דהנה מצינו טבע האדם חלוק מכל הנבראים, דבכל הנבראים הוטבע בהם טבע הביטול בטבע תולדתם שלא ישנו את תפקידם כמו שור לחרישה ובהמה לחלבה וסוס לרכיבה, וכמו שאנו רואים שנער קטון יכול להנהיגם, והגם שהוא בלי דעת מ"מ הרי הוטבע בהם טבע הביטול שאינם משנים מכפי הכח שניתן להם מתחלת הבריאה. אבל האדם ה"ה בעל בחירה ויכול לבחור ברע ולהיות ח"ו מעוברי רצונו, ולכן ארז"ל ע"פ אחור וקדם צרתני קדם למעש"ב, ואחור למע"ב, קדם למע"ב כי כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה והאדם לא נברא באחרונה אלא כדי שימצא הכל מוכן, וגם במאמר דנעשה אדם הכוונה דוקא נש"י כמארז"ל אתם קרוים אדם וכמ"ש ישמח ישראל ישראל דוקא, ואחור למעש"ב שאם חטא אדם אומרים לו יתוש קדמך ובאמת כשהוא בוחר ברע ה"ה גרוע מהבהמה, שהיא אינה יכולה לעבור רצונו ית'. והגם שכח הבחירה שרשו גבוה מאד, שהרי יכול להשפיל א"ע להיות גרוע מן הבהמה, ועל כרחך ששרשו גבוה, שכל הגבוה ביותר נופל למטה ביותר, הן אמת ששרש הבחירה הוא הגבה מאד, אבל כשבוחר ברע ה"ה גרוע מן הבהמה שהרי הוא עובר רצונו ית', ומ"ש ראה כו' ובחרת בחיים, אין זה ציווי כ"א עצה טובה קמ"ל, והרי מזה גופא מוכח שכח הבחירה ניתן לאדם.

תקסבוהנה אנו רואים שבכל הנבראים יש בהם טבע הביטול בלי הרגשת עצמותו כלל כמאמרם ז"ל גבי רפב"י שאמר גינאי נהרא חלוק לי מימך ולא רצה הנהר ליקרע מפניו שאמר לו אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים, הנה אנו רואים שהשיבה הנהר שהיא הולכת לעשות רצון קונה וה"ז בלי דעת והשגה ובלי בחירה כ"א טבע הביטול בלי הרגשת עצמותו (ובאמת ע"ז שנקרע הנהר אח"כ מלפניו ע"ז צריך ליתן טעם ואין כאן המקום להאריך בזה). ולכאורה יפלא מאין ימצא בהם הכח כ"כ. אך הענין דשרש כל הדצ"ח שרשם מחיות המרכבה פני ארי' פני שור שעומדים תמיד באהוי"ר ובביטול גדול בלי הרגשה כלל וכלל, והגם שאין להם מונע ומעכב מ"מ הרי הם עומדים תמיד בביטול גדול לאלקות, ושרש שרשם הוא מעולם התהו שקדם לעולם התיקון.

כי הנה שרש ההפרש בין תהו לתיקון שבתהו היו האורות מרובים ובתיקון האורות מועטים, ופי' ריבוי ומיעוט אין הפי' שזהו האור דתהו בעצמו נתמעט ומאיר בתיקון כ"א הוא מהות אור אחר שלא מסוג ומעין זה האור דתיקון כ"א אנו אין לנו במה לכנות גודל ההפרש בין תהו לתיקון כ"א ריבוי ומיעוט, אבל באמת אין ערוך אור דתהו לגבי אור דתיקון. ויובן דבר זה מאורות דתיקון עצמו דהנה ארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו ואח"כ עמד ומיעטו, וידוע הקושיא מדוע לא אמרו מתחילת העולם כו', אך הענין דהמכוון מסוף עלמא דאתכסייא מלמטלמ"ע עד סוף עלמא דאתגלייא מלמעלמ"ט שהוא כללות הב' עולמות, וידוע דבהב' עולמות נכלל גם מה שארז"ל ועולמות אין מספר, וא"כ הרי הראי' דעכשיו שיכול להביט מרחוק פרסא הרי אין ערוך כלל לגבי הראי' שהי' בכללות סדר ההשתל', שהרי מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, בין כל רקיע כו' עובי כל רקיע כו' רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כו' וכ"ז נכלל בכלל עולם העשי' ויש בחי' מספר הגבוה מזה כמ"ש בפרקי היכלות גדול אדונינו ורב כח שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות, והוא פרסאות שלמעלה, וה"ז נכלל בכלל הב' עולמות, וא"כ הראי' דעכשיו אינו מסוג ומעין דאור דיום הראשון, ומ"מ הרי נק' בשם מיעוט אור, ואם בתיקון עצמו ימצא גודל הריחוק באורו ויקרא בשם ריבוי ומיעוט, כ"ש תיקון לגבי תהו, שהגם שאמרו שההפרש הוא בריבוי ומיעוט מ"מ הרי הוא מהות אור אחר, ומחמת תוקף התגברות של הרצוא שהי' בספי' להכלל בו ית' לא היו יכולים להתכלל זב"ז ונשברו הכלים ונפלו למטה ומהם שרש הבהמות וחיות, והאור גם כמו שהוא בשבירה מ"מ הרי הוא אור דתהו ולכן ימצא בהם טבע הביטול מפני שרש התהו וכמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י.

תקסגאך הנה ענין התהו והתיקון הרי אין זה דרך מקרה ח"ו כ"א בכוונה בונה ע"מ לסתור וסותר ע"מ לבנות, והכוונה מהתהו והשבירה הוא בשביל התיקון, ובתיקון עצמו עיקר הכוונה הוא האדם, כי לאדם ניתן כח הבחירה ואם הוא בוחר ברע חלילה הרי הוא גרוע אפי' מהבהמה דתיקון, אבל אם בוחר בטוב ומקיים רצונו ית' עד שפועל בעצמו שיעשה בו טבע הביטול כמו בבהמה אזי נשלם הכוונה ממאמר נעשה אדם, כי עי"ז נמשך אדה"ע דאיהו רב ושליט על כולא על כל בחי' הנק' למעלה בשם בהמות וחיות, היינו מדרגה הגבוה גם משרש התהו, כי ע"י שאדם הוא מתקן ופועל בו הביטול דתהו א"כ ה"ה התכללות מתהו ותיקון עי"ז נמשך גילוי א"ס אשר קמי' שוין תהו ותיקון ממש.

אך צ"ל הרי שרש האדם הוא תיקון והאיך יבוא לביטול דבהמה, אך הענין דהנה הגם שניתן לאדם כח הבחירה מ"מ ניתן לו גם כח הידיעה המכרחת את הבחירה, וגם הבחירה הוא ע"פ דעת, אך אינו כמו בחי' ידיעה כי ידיעה היינו ישוב הדעת התיישבות בהדעת שלא יכול להיות נפרד אפי' רגע א' ממנו ית' ובכל דיבוריו ועשיותיו הוא מלא ממנו ית' (ואפ"ל שהוא הדעת הנק' בתו"א פ' משפטים שהוא מדריגת משה כו' ואתפשטותא דמשה כו', ולכן פי' רש"י שבהמה הוא ענוה כי ענוה הוא מדריגת משה, כמ"ש בלק"ת פ' מטות בהג"ה, ולכן אמר ריב"ל שהיא גדולה מחסידות כי ענוה הוא בכתר כמ"ש שם בהג"ה ובהקיצור בד"ה שוש אשיש). וזהו ב' הבחי' ממכ"ע וסוכ"ע שיש בנפש, ונק' חלק האב וחלק האם, משפיע ומקבל, ממכ"ע הוא חלק האם שהוא מקבל מבחי' סוכ"ע, וסוכ"ע הוא בחי' משפיע, ודרך כלל ענין הבחירה הוא מצד נפש השכלית שהוא יכול לבחור ברע ח"ו, והידיעה הוא מהכח של הנה"א כי הוא אינו יכול להיות נפרד אפי' רגע א' ממש, והידיעה מכרחת את הבחירה שבו יכול הנה"א לאכפייא להנה"ב עד שיבוא לואהבת בכל לבבך בשני יצריך כו' עד שיבוא לבחי' בכל מאדך בל"ג ממש שהו"ע ישוב הדעת. וזהו משארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו שאין הפי' יצרו גדול שהוא רע גמור שה"ז ז' אומות שנפלו בשבה"כ הכנעני כו', אלא הפי' יצרו גדול היינו גירוי הרע שמתגרה, וכל הגדול מחבירו שיש לו הרבה טוב נגד זה מתגרה הרע, והכוונה בכדי לברר את הרע.

וזהו מ"ש ישמח ישראל בעושיו ל' רבים, כי ענין השמחה הוא מצד ההתחדשות כשנעשה איזה התחדשות לאדם אזי הוא שש ושמח, וכן בנמשל ההתחדשות הוא שאדם דתיקון שניתן לו כח הבחירה ויכול לבחור ברע וע"י עבודה נעשה בו טבע הביטול לאלקות כמו ביטול הבהמה ה"ז התחדשות עי"ז נעשה שמחה בישראל דלעילא, וזהו בעושיו ל' רבים היינו סוכ"ע וממכ"ע כי הרי הביטול שהוא בטל תקסדבתכלית ה"ה בחי' סוכ"ע והוא אהבה דבכל מאדך, וממכ"ע הוא האהבה דבכל לבבך עי"ז נעשה שמחה בכנס"י דלעילא.

ובזה יובן מ"ש אדם ובהמה תושיע בנ"א שהם ערומים בדעת, כי אדם הוא בעל בחירה וכשמשים עצמו כבהמה עד שאין ברשותו לזוז כל כחותיו אפי' רגע א' מאלקות מחמת האימה ופחד שנופלת עליו מקבלת עומ"ש וזהו כבהמה, כי הנה ארז"ל ע"פ ככפיר יושב במסתרים, שארי' שהוא מלך שבחיות כאשר מבקש לטרף ובורחים ממנו החיות מחמת אימת המלוכה, מסתתר עצמו ועושה עוגה סביב, וכל חי' הנכנסת לעוגה נופלת עלי' אימת המלך ואינה הולכת משם ויוצא הארי' וטורף אותה. וכן יובן בעבודה דכשאדם משים א"ע כבהמה עד שאינו מרגיש א"ע כלל רק הוא בטל במציאות ואינו תופס מקום לעצמו כלל עי"ז תושיע ה' שנמשך גילוי הוי' שלמעלה מסדר ההשתל'. והענין כי הנה אדם הוא בגימט' מ"ה שם הוי' במילוי אלפי"ן, והוא שרש התיקון כמ"ש שם מ"ה דאיהו אורח אצילות, וירידת הנשמה הוא בכדי להעלות שם ב"ן שנפל בשבירה לשרשו שם ס"ג שהוא שרש התהו, ועי"ז מאיר ומתגלה גילוי שם ע"ב שהוא למעלה מתהו ותיקון וכמ"ש כל האזרח בישראל, אזרח מל' תושב שהוא אינו התחדשות כו'. וענין ערומים בדעת כי יש ב' בחי' ערמה, ערמה דלעו"ז ערמומיתא דנחש, ובחי' הב' הוא כמ"ש אני חכמה שכנתי ערמה שהחכמה הוא רק שכן להערמה והוא ח"ס ומשם נמשך שיהי' ישוב הדעת (וזהו ערומים כו' כאדה"ר כי אדה"ר הוא חכ' וערמה הוא ח"ס), עי"ז תושיע כו'.

וזהו מאמרם לעולם כו' ואל יהי קשה כארז, כי ארז הוא פסולת שנפל בשבה"כ לכן אל יהי קשה כארז כי ה"ז רע גמור שא"א להתברר ממנו כלום, כ"א יהיה רך כקנה שהוא גירוי היצר שהכוונה הוא בכדי להפוך אותו מן הקצה אל הקצה לעבוד כו', עד שיבוא למס"נ כי בכל דחי' ודחי' שישראל מדחה את תאוות גופו ומקרב לבו לעבודת ה' ה"ז בחי' מס"נ, כי מה לי קטלא כולה ומה לי קטלא פלגא, והעיקר הוא מס"נ דבכל מאדך, אך צ"ל כסדר מדריגות מתחלה אהבה דבכל לבבך, ולכן צ"ל רך כקנה בשני יצריך, ומזה יבוא לאהבה דבכל מאדך.

בס"ד, שבת שובה, רל"ג.

הנחת ר"א בר"י חר"ז.