המזבח עץ

שזהמזבח עץ

בס"ד, תורת אדמו"ר פ' אמור שנת תרל"ב

הנחה

המזבח עץ שלש אמות גובה כו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' כו', וארז"ל (מנחות צ"ז) פתח במזבח וסיים בשולחן כו' בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ולכאו' צ"ל האיך השוו רז"ל שולחן למזבח והאיך השולחן מכפר על האדם.

ויש להקדי' כלליות ענין נט"י ולמה התקינו דוקא על הידים, ולהבין זאת צ"ל תחלה מה דהובא בילקוט בשם תד"א כל האוכל בלא נט"י כאלו בא על אשת איש, ויש להבין מה ענין נט"י לא"א, הלא א"א לבד שהוא איסור דאורייתא הלא הוא ממיתות ב"ד, ואיסור נט"י הוא מדרבנן, כי שלמה תיקן לקדשי' שאמרז"ל (שבת דף ט"ו) שלמה תיקן לקדשים ואתו אינהו וגזרו אף לתרומה וגזרו על החולין מפני סרך תרומה. ומובן מזה שענין נט"י אינה דומה כלל לא"א, ואם משום דכתי' אורח חיים פן תפלס כו' חמורים דברי סופרים יותר כו', מ"מ עונשין של ד' מיתות ב"ד אינן אלא על איסור דאורייתא.

ולהבין זאת צריך להבין ענין נט"י שהובא בסידור של ר' יעקב קאפיל, או"א מלבישי' זרועות דאריך שמשם נמשך מי החסדים, וצריכי' להמשיך מי החסדים על הידים, שהמשכת מי החסדים צריך להמשיך ע"י או"א וחו"ב, וכמ"ש שחשכל את ידיו ומתרגמי' אחכמינון לידוהי, שמפרש שכל ל' השכלה היינו שהמשיך חכ' על הידים, וכן פי' רבינו בחיי שיעקב בירך אותם בעשר אצבעות, הם כנגד ע"ס ושם נכלל גם חכ'. ולהבין זה מפני מה צריכין להמשיך על הידי' ממי החסדים וע"י חכ', הנה ארז"ל ויפוזו זרועי ידיו מלמד שנעץ צפרני ידיו ורגליו בקרקע ונאנס כו', תנא ראוי הי' יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כמו שיצאו מאביו כו' ולא יצא ממנו אלא ב' שבטים, ועשרה יצאו מבנימין אחיו כו'. וצ"ל ההפרש בין יוסף לבנימין כי יוסף נק' צדיק עליון ובנימין נק' צדיק תחתון, צדיק עליון ההמשכה שלו מלמעלה למטה בלי שום יגיעה כנודע ולכן רצה משה להכניס את ישראל לאח"פ משום שיגיעה שלו הי' מלמעלמ"ט בלי יגיעה, משא"כ צדיק תחתון ההמשכה שלו מלמטלמ"ע ביגיעה ומפני ויפוזו זרועי כו' נאנס ויצא ממנו ב' שבטי', והשאר יצא מבנימין. ומ"מ בכדי שיוכלו לצאת מנשה ואפרים הוצרך לצאת הפסולת מקודם, כמו שמצינו באבות שאברהם יצא ממנו ישמעאל מקודם בכדי שיוכל אח"כ לצאת יצחק משום שבשביל התיקון הוצרך לצאת מקודם הפסולת, וכמו"כ גם ביצחק יצא עשו מקודם שיצא יעקב, וכך יוסף כו'. אך באבות הי' זה ע"י השפעות אות ברית קדש כסדר המדריגות משא"כ ביוסף הי' שלא כסדר המדריגות אלא ע"י ויפוזו כו' ומפני פגם הזה נאנס כו'. ובאור החיים כתב שענין ויפוזו הי' כנורא דרב עמרם שהי' רק אש דולק בפנים ולא הפעיל לצאת לחוץ, וכן הי' גם ביוסף, ונמצא שהי' כובש את יצרו, וכדי להיות במדריגה כזו הוצרך להמשיך מאריך אנפין, כמא' המשנה (פ"ד דאבות) איזהו גבור הכובש את יצרו והביאו הפסוק טוב ארך אפים מגבור, ולכאורה מה ענין א"א לגבור אלא שבכדי להיות כובש יצרו צריך להמשיך מאריך כו'.

ומהיכן זכה יוסף לבחי' א"א, ע"ז נא' מאל אביך ויעזרך וארז"ל דמות של אביו נדמית לו מתוך החלון. עוד י"ל כי אל הוא לשון כח כמ"ש ואת אילי הארץ לקח, פי' כי יעקב הי' מדת ת"ת בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מן קצה עליון עד קצה התחתון, ונמצא כי בקצה עליון השיג גם בחי' אריך, וזהו מאל אביך שניתן הכח הזה ליוסף. גם י"ל כמ"ש ויקרא לו אל אלקי ישראל כו', פי' הקב"ה קרא ליעקב אל, פי' כי הקב"ה המשיך ליעקב ל"א נתיבות חכ' כי שלשים ושתים נתיבות פליאות כו' ולידי גילוי לא נתגלו אלא ל"א, כי נתיב הל"ב אין ביכולת להשיגה כי עלי' נא' נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתהו עין אי', וזהו אל ל"א נתיבות חכ', ול"א צריכין להמשיך ע"י ע"ס ועשר פעמים ל"א בגימט' ש"י, וגם קנה חכ' וקנה בינה ג"כ בגימט' ש"י, ולכן לא השיג אלא אריך מחצה התחתונה של כתר כי כת"ר בגימט' תר"ך, ישיש שני פעמי' ש"י, ול"א נתיבות אינן אלא ש"י, ולכן לא השיג אלא אריך מחצה התחתונה של כתר, וזהו מאל אביך שהכח הזה ניתן ליוסף, ויעזרך על להבא, מפני כי אל תאמין בעצמך. ועוד כי הצדיק צריך לעלות בעילוי אחר עילוי בדקות ודקה מן הדקה, ולכן מצד ויפזו זרועי ידיו ושממית בידים תתפש הוצרכו לנט"י.

שטולהבין זה צ"ל תחלה ענין השולחן, איך השולחן מכפר, ובכדי להבין איך השולחן מכפר צ"ל תחלה האיך המזבח מכפר בהבאת הקרבן הלא כאשר חטא אדם הי' צריך לבקש מגופו, ואיך מתכפר לו בהבאת הקרבן על מה שפגם במ"ע או בעשותו אחת ממצות כו', והגם כי כתי' אדם כי יקריב מכם ודרשינן אדם מכם כי יקריב לא כתי' אלא יקריב מכם, שההקרבה צ"ל מכם דוקא אך זהו הפשט הפשוט. ועוד הלא האדם הוא גבוה יותר מהבהמה כי הוא שרשו מבחי' המדבר, והקרבן הוא מחי ואיך מכפר עליו הקרבן שהוא מחי. ולהבין זה צ"ל מ"ש אחור וקדם צרתני וארז"ל זכה נעשה קדם לא זכה נעשה אחור, זכה נעשה קדם כי כל העולם כולו לא נבראו אלא לצוות לזה, לא זכה אומרי' לו אפי' יתוש קדמך שיתוש אינו נפרד, והאדם יכול להיות נפרד. ועוד י"ל קדמך שהוא קדם במדריגה כי שרשו מעולם התוהו שקדם לתיקון כדכתי' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י ז' מלכי' קדמאין דתהו אלא שנפלו לשבה"כ, ולכן ע"י שמקריב הקרבן וע"י אש שלמעלה ואש שלמטה נתעלה הקרבן אל שרשו עולם התהו שקדם לתיקון, ועי"ז יכול להיות והחיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא אל כי לא אדם הוא ומשם נמשך סליחת עוונות כי אם צדקת מה תתן לו כו' ואם רבו פשעיך מה תעשה לו, וממילא נמשך סליחת עונות, וזהו מ"ש הרמב"ן קרבן הוא ל' קירוב הכוחות והשמות פי' שמקריב בחי' אדם עם כי לא אדם כו'. וגם קרבן בגימט' ארך אפים שעי"ז ממשיך מא"א וזהו מזבח מכפר.

ולהבין ענין ששולחן של אדם מכפר עליו, וגם מהו ל' עליו, צ"ל תחלה איך המאכל מחי' את האדם, הלא שרש האדם הוא גבוה יותר מהמאכל כי המאכל הוא צומח או חי והאדם הוא מדבר, ואם מפני מוצא פי ה' שיש בהמאכל הלא בהאדם גופא יש מוצא פי ה'. אך צ"ל כי שרש המאכל הוא גבוה יותר מהאדם כי שרשו מעולם התהו שקדם לעולם התיקון, ועי"ז יש ביכולת המאכל לזון את האדם, ומאי מכפר עליו, עליו הוא על נפש האלקית גופא הגם שנפה"א גופא אינה צריכה בירור ותיקון, מ"מ ע"י אתכפי' ואתהפכא של נה"ב עי"ז מתעלה הנפה"א במדריגה יותר גבוה. וכמ"ש באלי' שהלך בכח האכילה ארבעים יום, ולכאורה לאיזה צורך נצרך לאכילה הלא מצינו שלבסוף נעשה מלאך, אלא צ"ל שבעת הזאת הי' נצרך לאכילה, ואיך הי' ניזון על מ' יום. אך צ"ל שנשלח לו ע"י אכילתו ההיא ניצוץ אלקי עד שהי' יכול לחיות אותו מ' יום, נמצא שיש ניצוץ אלקי באכילה. וזה"ע צדיק אוכל לשובע נפשו, פי' שובע הוא ל' שביעה כמארז"ל משביעי' אותו כו', פי' הצדיק ע"י אכילה ממשיך לנפשו בחי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, מפני שיש כמה מדריגת ימי עולם וימי קדם, וימי קדם הוא מדריגה גבוה יותר, והצדיק ע"י אכילתו מעלה את נפשו למקום גבוה יותר, וזהו אף שולחנו מכפר עליו.

שיוהנה את זלע"ז עשה האלקי' וכמו שיש שולחן בקדושה כמו"כ יש שולחן בלעו"ז כמו שמצינו במארז"ל שבאת אשה לפני רבי ואמרה שולחן ערכתי לו והפכו, והתיר לה רבי, לא שהתיר לה לגמרי שמותר לעשות כן, הלא מצינו בגמרא שזו דרך עזות וחציפות, וגם שזה פלוגת' אם מותר, אלא שהתיר לה זהו ענין שאינה צריכה גט הימנו, וזהו שנק' בשם שולחן, וכן כי אם הלחם אשר הוא אוכל, וכן כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה כו' שזהו שולחן דלעו"ז. אך זהו קליפת נוגה להט החרב המתהפכת שיש ביכולת האדם להפכו בין לקדושה ובין לעו"ז, וע"י שהפכו בלעו"ז יוכל לבוא לידי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו שהוא נשג"ז, ועז"א לא תאכלו שאין ביכולת לברר, ובשר קאי על אבר הברית שהוא בשר בלא עצמות, בשדה טרפה שהשדה הוא טרפה כמ"ש בזוהר אית שדה ואית שדה, אית שדה חקל תפוחין ואית שדה דקליפה, כי בשדה מצאה, או ובשר בשדה טריפה שהוא נשג"ז. והאיך יכולי' לבוא ע"י שולחן לבשר בשדה כו' נמצא במאו"א ששולחן נק' יסוד דנוקבא, אך בקדושה נק' יסוד דנוקבא דקדושה, ובקליפה נק' יסוד דנוקבא דקליפה. אך למעלה לא נק' רע, וע"י יסוד דנוקבא דקליפה יוכל לבוא לידי שולחן ערכתי ועי"ז יוכל לבוא לידי ובשר בשדה טריפה.

ואיך יש ביכולת לבוא לידי שולחן יסוד דנוק' דקליפה הובא בס' יצירה עשר אצבעות הן ע"ס ואדון יחיד בהם במלת לשון ומלת מעור, פי' בכדי להמשיך אדון יחיד צריך נטירת הברית בדקות, ועיקר עבודת האדם הוא נטירת הברית, ומאן דנטיר לברית איקרי צדיק, אך במה שפוגם מלת לשון עי"ז יוכל לבוא לידי פגם המעור כמו שנת' בתניא שעל דברי' בטלים אפי' הוא ע"ה שאינו יכול לעסוק בתורה נענש בכף הקלע, ובן תורה לבד שנענש על שאינו מקיים מ"ע גם נענש על ביטול תורה עונש כף הקלע מפני שמדבר דברי' בטלים, אבל במדבר דברים מכוערים עי"ז יוכל לבא לידי פגם הברית ואח"כ יוכל לבוא לידי שולחן יסוד דנוק' ולידי שולחן ערכתי לו, ואח"כ יכול לבוא לידי ובשר בשדה טריפה זו נשג"ז לא תאכלו שאין יכולים לברר.

ולכן מפני ויפזו כו' ושממית בידים כו' ע"ז צריכים נט"י כי נט"י הוא שתי שפיכות א' כנגד כהנים וא' כנגד לוים, והוא ענין קדושה וטהרה שזהו"ע העלאת מ"ן והמשכת מ"ד, וע"י ששופך על עשר אצבעות שהם כנגד ע"ס שיש בהם חכ' ובינה, וחכ' שהוא אור אבא מסמא עיני החיצוני', ובינה שהוא מקור למקיפים ג"כ מסמא עיני החיצונים. אך זהו אינו אלא להדחות אותן ולא לבררם לגמרי, כי ויריבו רועי גרר לומר לנו המים, כי יש שני בארות בארה של מרים ובאר חפרוה שרים, כי מן בארה של מרים אין החיצונים יכולים לקבל השפעה כי שם מאיר גילוי אלקות בפנימיות, רק יכולי' לקבל מבאר חפרוה שרים ששם אינו מאיר בפנימיות, ומפני זה צריך להמשיך ממי החסדים ע"י חכ' ובינה להדחות אותן מבאר חפרוה שרים. אבל הבירור שלהם יהי' לע"ל לימוהמ"ש כאשר יורש ה' אותם קני שיאקניזי וקדמוני כמ"ש ויקרא שמה רחובות שירחיב ה' את גבולינו ואז יוכלו להתברר.

אך צ"ל למה צריכים בכדי להדחות אותם להמשיך ממי החסדים ע"י חו"ב, צ"ל תחלה מ"ש ה' יחתו מריביו ולכאו' מי הוא זה יריב עם הוי', וגם ביוסף כתי' וימררוהו ורבו. ולהבין זה צ"ל מ"ש אם תגביהי כנשר משם אורידך כו' נאום ה', ולכאו' מאי נאום הלא נאום אינו שייך אלא באדם שחותם כדי לקיים הכתב, אבל בהקב"ה אינו שייך נאום וכי יתכן שיהי' ההוא אמר ולא יעשה.

ולהבין כ"ז צ"ל תחלה מ"ש רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' כו', רבות רעות זה עשו ואלופיו, צדיק זה יעקב, ומכולם יצילנו ה' זהו ויבוא יעקב שלם. ולהבין זה צ"ל מ"ש הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים כו', אחד עשר זהו מספר ידוע שזהו י"א כתרין דמסאבותא ומקבלים השפעתם משם אלקי' כי מט"ט שר העולם כולל תתקמ"ה רקיעים ועמו הרי תתקמ"ו, ושם אלקי' ג"כ בגימט' תתקמ"ו כי אחד עשר פעמים אלקי' גימט' תתקמ"ו, והפסוק רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו הוא ס"ת תתקמ"ו. והא דקיי"ל עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, זהו רק בקדושה ששם מאיר א"ס בפנימיות, כי מי שיש לו גסות אין אני והוא יכולים לדור כמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא כו', וגם השראת אחד האמת אינו שורה ג"כ אלא בחכ' שהוא כ"ח מ"ה, ואף בפרטי גילוים מצינו דכתיב והאיש משה עניו מאד, ומפני שיש חכ' בע"ס לכן הם רק עשר כי החיות שלהם הוא רק בפנימיות. אבל בקליפ' שהם גסות וישות לכן אין מאיר רק בחיצוניות, ומפני זה הם אחד עשר, והיניקה שלהם הוא ממ"ח צירופי' אחרוני' של ק"כ צירופי' של שם אלקים כמ"ש אדמת בני חם, ומפני זה השיב פרעה לא ידעתי את הוי', כי כל השפעות שלו הי' רק ממ"ח צירופי' של שם אלקי' כמ"ש ובני חם כוש ומצרים כו', אבל הצדיק ממשיך משם הוי'. וצ"ל מפני מה נק' זה שמקיים תומ"צ בשם צדיק, הלא ראוי הי' לקרוא אותו בשם מקיים תומ"צ. אך הנה כתי' וצדקה תהי' לנו כו' לעשות את כל החוקי' כו' נמצא שבשביל זה נק' צדיק, וע"ז כתי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט, שלהיות צדיק צריך לשמור את דרך ה' דהיינו להמשיך משם הוי', הגם כי כתי' שמש ומגן ה' אלקי' שאלקים מסתיר על שם הוי', אך ההסתר הוא בשביל הגילוי מפני שאין יכולים לקבל אורו וע"ז הוא ההסתר, ונמצא שההסתר הוא בשביל הגילוי, וכח ההסתר וכח הגילוי הכל אלקות וכמ"ש אתה אל מסתתר שאתה הוא בחי' גילוי, ומסתתר הוא בחי' הסתר. או וידעת היום כי ה' אלקים כולא חד בלא פרודא, וכן כתיב ביוסף בן פורת יוסף פורת הוא אותיות תופר פי' שהוא תופר שם ה' עם שם אלקי'. אבל החיצונים מקבלים יניקה משם אלקי' מפני שהוא מסתיר מדחי אל דחי עד שיכולי' לקבל משם, ולכן אמר פרעה וכל הבת תחיון כי הבת הוא שם אלקי', ומזה יכול לקבל לכן אמר תחיון. וכל זה הי' הנפקותא של דור המבול ודור הפלגה שהם רצו להפריד שם ה' משם אלקי', והם רצו להפריד שם אלקי' משם הוי'. וע"ז כתי' רבות רעות צדיק, כי שיבהצדיק חפצו ורצונו להמשיך משם הוי', והחיצוני' לא יוכלו לקבל משם, לכן ממררים ומריבים ומנגדים על הצדיק. ולכן כתי' ביוסף וימררוהו מפני שהי' צדיק והי' מחבר שם ה' וש' אלקים יחד. ומזה נמשך אריכות הגלות כי כתי' ועמך כולם צדיקי' שחפצים להמשיך שם הוי', והחיצונים ממררים ואינן מניחים, וע"ז נא' ה' יחתו מריביו.

אך צ"ל איך יש ביכולת להוי' לחתות אותם כיון שהם מריבים עליו וצריך להקדים כי כתי' ויקרא ה' ה' שיש שם הוי' בסדר השתל' ויש שם הוי' למעלה מסדר השתל', כמ"ש ה' בחכ' כו' זה שם הוי' בסדר ההשתל', אך כאשר נמשך בסדר השתל' חסד וגבו', חסד היינו מים, וכדי שיוכל להיות אגלידו מיא ע"ז צריך להיות גבורה, ולמטה נוכל להבין ענין הולדת הצאן דכתי' ויחמו הצאן גו' ותלדנה שלהיות הולדה וגילוי צריך תחלה חמימות, ולמטה יוכל לימשך מזה דינין קשות, כמו שיש מין בנ"א שמכים את החוטאים והגם כי מלבישים זאת לש"ש משום נקמת ה' צבאות מ"מ אין עושי' זאת אלא מחמת שזה חיותם ועליהם נא' הנה סערת ה' חמה יוצא, מזיעתן של חיות הקדש נמשכה נהר דינור על ראש רשעים יחול, והגם כי נא' עונשי' בתורה, אך זהו רק בכדי שיוכלו לקבל רב טוב שאינם יכולים לקבל רב טוב עד שיהי' מקודם זיכוך ומירוק הכלי, משא"כ כשמכין את החוטא אין זה רק שזה חיותם, כי באמת בכדי להשיבו אל דרך הוי' אין צריכין רק להזהירו בדברים, כמו שכתי' חנון ורחום ה', וכאשר הם אין עושים כן רק מכין אותן, מריבי' המה על הנהגה של שם הוי' דסדר ההשתל', וע"ז נא' ה' יחתו מריביו הוי' דלמעלה מסדר השתל', וע"ז נא' אם תגביה כנשר כו' משם אורידך נאום ה' דלמעלה מסדר ההשתל'. אך לבא למדריגה זו כדי להמשיך עליו שם הוי' דלמעלה מסדר ההשתל' כתי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', ברכו ל' בריכה, דבכדי להמשיך ש' הוי' דלמעלה מהשתל' צ"ל תחלה שאו ידיכם קדש, ידיכם זהו יחו"ע ויחו"ת, וקדש זו חכ' שבה מאיר אור אבא שמסמא עיני החיצונים, וכמו שבכהנים הי' קידוש ידים ונשיאות כפיים תחלה ואח"כ וישא אהרן את ידיו ידו כתי' דלית שמאלא בהאי ע"ק, כן אנו צריכים להמשיך תחלה שאו ידיכם קדש ואח"כ וברכו את הוי'.

ובזה יובן ענין השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, שמש זו יחו"ע, וירח זו יחו"ת, ואחד עשר כוכבים זו עשר כוחות שבנפש ורעותא דליבא, והגם כי בקדושה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר רק במסאבותא הם אחד עשר מפני שאין יכולים לקבל בפנימיות, אך אינן דומין לאחד עשר דמסאבותא כי שם העשר בלא אחד עשר אין יכולים כלל לחיות כי האחד עשר הוא חיות שלהם רק שאין יכול להאיר להם בפנימיות, ואם הי' מאיר להם בפנימיות הי' נבלע בתוכם, או שהם היו בטלים, משא"כ העשר כוחות שבנפש יכולי' לחיות בלא האחד עשר כי בהם מאיר אוא"ס, והאחד עשר הוא רעותא דליבא כמ"ש בזהר אנת הוא חד ולא שיגבחושבן, או כמו שמצינו איהו תפיס בכולא עלמין ולית מאן דתפיס בי' ובמה הוא תפיסא רעותא דליבא. ופי' משתחוים שהם בביטול ואזי לא יוכלו החיצונים לקבל מאוא"ס, וכל מקום שנא' לי אין זז משם כו', ולי גם משמע ד' יודי"ן דשם ע"ב, ונמצא כי החיצוני' מקבלים משם אלקים לכן צריכין ב"כ להדחות אותן.

ובזה יובן ענין כל האוכל בלא נט"י כאלו בא על א"א כי הנוטל ידיו הוא מדחה אותן החיצונים, אך האוכל בלי נט"י אין החיצונים נדחין ממנו, יוכל לבוא לשולחן דיסוד דנוק', ועי"ז לשולחן ערכתי, ועי"ז יוכל לבוא לידי בשר בשדה טרפה זו נשג"ז וזהו כאלו בא כו'.