[והענין כו' בזאת יבוא אהרן] (ה)

שג[והענין כו' בזאת יבוא אהרן] (ה)

והענין הוא דהנה כתיב בזאת יבוא אהרן אל הקדש וארז"ל באיזה זכות הי' נכנס אהרן לקדה"ק, זכות המילה היתה נכנסת עמו. כי יש ג' מיני מילות, ב' מילות הם מלמטה למעלה, מילה בגשמיות ממש כמ"ש ומלתם את בשר כו', ומילה הב' היא שצריכים אנו למול את ערלת הלב כמ"ש ומלתם את ערלת לבבכם, ומילה הג' הוא מלמעלמ"ט כמ"ש ומל ה' אלקיך את לבבך וזה המילה יהי' לע"ל אחר קיבוץ גליות, ובעוה"ז בעבודה צ"ל ב' בחי' מילה, וע"י העברת הערלה ממש הי' נכנס לקדה"ק כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כי יש כמה פרסות למעלה כמ"ש י"ג פרוכת היו במקדש, פרסא המפסיק בין כתר ובין חכ', ופרסא זו הוא כהדין קמצא דלבושי' מיני' ובי', ויש פרסא בין חכמה ובינה כמ"ש רקיע כעין הקרח, ובין מוחין למדות, ובין מדות למל' כמ"ש בע"ח שהמל' מקבל מהמדות ע"י נקב, ועיקר הפרסא היא בין אצי' לבריאה.

והנה כ"ז עדיין בבחי' קדושה, אך מעשי' ולמטה יש עוד פרסא בין ע"ס דעשי' לק"נ היינו בין קדש לחול, ובין ק"נ לגקה"ט, ונגד זה יש במילה הגשמי' מילה ופריעה כמ"ש שלש שנים יהי' לכם ערלים ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הילולים, שלש שנים הוא כנגד גקה"ט כנגד מילה, ושנה הרביעית הוא כנגד ק"נ פריעה, וע"י העברת הערלה ממש עי"ז הי' נכנס כה"ג לקדה"ק.

ובעבודה הו"ע נטירת הברית דהנה אמרו במד"ר אברהם אע"ה יושב על פתחו של גיהנם ואינו מניח לישראל ליכנס לתוכו כ"א הבא על כו'. והענין דהנה כתי' ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ואי' בזהר אתר דנשיא קם קמי' דששהוא שכחה ממש שהוא דכר דקלי', כי יוסף הוא יסוד דקדושה השפעת שפע הקדושה, וע"י ותשא אשת אדוניו נוק' דקלי' עי"ז קם קמי' אתר דנשי' דכר דקלי'. וכן בעבודה ע"י פגם הברית הן במעשה והן ברעיון ואפי' קרי בלא הרהור ואפי' ע"י מותרות עי"ז נעשה טמטום הלב וטמטום המוח, שבתחלה נעשה מוחו אטום וסתום שאינו יכול לבוא לידי העמקת הדעת בהתבוננות, וכשמעורר איזה התבוננות אינו יכול לבוא לידי פתיחת הלב שיפעול איזה מדה ותשוקה לאלקות כי היא מטמטמת לבו ממש, וזהו ענין סיבת טמטום הלב מטמטום עוון ח"נ, וברית הלשון והמעור קרובים ומחוברים זל"ז, ומדיבורים גסים כמו ניבול פה וכיוצא בו יבוא לידי פגם הברית, כי אפי' דברים בטלים הוא ג"כ מונע ומנגד לגבי אלקות כמ"ש בתניא. וזה"ע ערלת הלב כי הערלה נק' מה שהוא אטום וסתום, וצ"ל מילת הלב, וע"י מה הוא מילת הלב ע"י נטירת ושמירת הברית בכל פרטים ופרטי פרטים עי"ז נעשה פתיחות הלב, וזהו פתחו לי כחודה של מחט ועי"ז אני אפתח לך כפתחו של אולם גילוי קדה"ק.

ובזה יובן מאמרם ז"ל לעולם יכנס אדם ב' פתחים, שצ"ל הכניסה בעבודה בהב' פתחים המבוארים לעיל, ועי"ז יאיר ויתגלה ב' פתחים העליונים מהם, דהפתח הא' הנה הב' מזוזות הוא חו"ב והמשקוף כתר, והפתח הב' הוא ג' ראשי ראשים אור צח ומצוחצח ואור קדמון שנק' ג"כ בשם פתח, משקוף וב' מזוזות. ומה שאמרו לעולם יכנוס כו' ב' פתחים היינו שהעבודה שיוכל האדם להגיע מלמטלמ"ע הוא רק ב' הפתחים, וב' הפתחים העליונים נותנים לו בבחי' מתנה מלמעלמ"ט. ואמנם כמו שהנותן מתנה אינו נותן כ"א למי דעביד נייחא, כן אין נותנים מלמעלה בחי' ב' הפתחים העליונים כ"א למי שהגיע בעבודתו ונכנס בב' הפתחים שמלמטלמ"ע, אז נותנים לו בחי' שני פתחים שמלמעלמ"ט.

ובזה יובן מאמרם ז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים, דכמו שביצי"מ הי' גילוי הוא ושמו אחד, דנת"ל דבקריאת שם יש ב' בחי', קריאת השם לזולת, וכמו שהוא בפ"ע, דאצי' דכללות המהווה א"ק אדם דבריאה דכללות הוא שם הוי' דלתתא, ובשם הוי' דלעילא יש ג"כ ב' הבחי' הנ"ל, וזהו בחי' הוא הנעלם אשר בו היו כלולים ב' השמות, וזה נתגלה ביצי"מ.

וכמו"כ בעבודה ע"י יצי"מ שבנפש מאיר ומתגלה ג"כ מדריגת הוא ושמו. אך צריך לצאת מכל המצרים, כי יש כמה מצרים ברוחני', המיצר הא' הוא פגם הברית שהוא עיקר המיצר העב והגס אשר מסתיר ומעלים באמת, ויש עוד מיצר היינו כשעוסק ברצונותיו לומר כך אני רוצה וכך טוב לי, זה איני יכול לעשות וכיוצא בדברים, ויש בזה פרטים ופרטי פרטים עד אין מספר, ודרך כלל יש בחי' זו לכאו"א למצוא בנפשו, הן העוסקים במו"מ הן יושבי אהלים בכל דבר שאומר אני כו' והוא מיצר המדות עד שמחמת זה נטמטם ונסתם מוחו. ויש עוד מיצר הנק' שהמיצר המוחין היינו שאומר זה לא לפי השגתי ולא לפי מוחי, ובאמת ה"ז שקר גמור כי הרי כאו"א יכול לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, ואדרבה בנקל יותר כי לאברהם לא ניתן התורה וכל ההשגות שהשיג הוא הי' ע"י עובדות ובכח עצמו, אבל עכשיו הרי ניתן לנו התורה שהוא רצה"ע ב"ה וע"י התורה יכול כאו"א לבוא למדריגת אברהם אע"ה, ומה שמוחו קטן מלהכיל זה אינו טענה כי להמכוון יכול כ"א לבוא, וזהו כאלו הוא יצא ממצרים שע"י עבודת נש"י מאיר ומתגלה בחי' הוא ושמו שנתגלה במצרים אלא שצריך לראות כו' שימצא בנפשו המצרים וגבולים.

ובכדי לבוא ליצי"מ צ"ל ביטוש הגוף כמ"ש גופא דלא כו' מבטשין לי' בדברים קשים ועי"ז נכנע חומר הגוף, ואז נעשה כלי לקבל גילוי אור. אך גם בראותו שלבו אטום וסתום ע"י פגמים כו', לא יאמר נואש, כי זה הוא המדריגה האחרונה, כי ע"י יאוש זוכה הס"מ את חלקו, כי בלא יאוש אינו זוכה עדיין וע"י יאוש בעלים זוכה ע"פ דין. ועז"נ אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, היינו דכמו שבמצרים היו ישראל משוקעים אז במ"ט שערי טומאה ואעפ"כ נגלה עליהם ממה"מ והוציאם משם, כמ"כ גם עכשיו הרי יש האלקה המוציא את ישראל ממצרים, כמ"ש במד"ר אלקיהם של אלו לא מת.

ובזה יובן הפלוגתא דראב"ע וחכמים, כי ראב"ע מפרש שלא תאמר שצריך לזכור ענין יצי"מ דוקא תיכף ביציאתן ממצרים, אבל כיון שיצאו ישראל ממצרים בגשמי' אין יותר עוד גלות מצרים, לכן מפרש ראב"ע ימי חייך הימים כי יום הוא גאולה, כל ימי חייך להביא הלילות, לילה הוא גלות, ובזמה"ג יש ג"כ כל בחי' מצרים ברוחני' בעבודה. וחכמים מוסיפים שגם לע"ל יזכרו יצי"מ, כי הנה אנו אומרים ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, ורצון הוא אותיות צנור שהוא פרט רצון, ולגבי הא"ס העצמי הבל"ג נק' הרצון ג"כ בשם מצרים, כי המיצר נק' מה שהוא בל"ג עדיין, ולכן אמרו חכמים להביא לימות המשיח.

ובזה יובן מ"ש ולקחתם אגודת אזוב והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, כי בנ"י ע"י עבודתם הגיעו אז לב' הפתחים שמלמטלמ"ע, כי הגם שהי' הרע אצלם בתקפו, מ"מ הרי ברחו מהרע כמ"ש כי ברח העם שברחו מהרע וה"ז מדת הנצח, וא"א לבוא לנצח בלתי שיוקדם תחלה הודאה, ועוד דהרי היו מאמינים ואמונה הוא בחי' הודאה, וזהו פתח הא'. והפתח הב' חו"ג הי' ג"כ אצלם כמ"ש זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי כו'.

וענין אגודת אזוב הוא ביטול ושפלות כמו שהאזוב הוא נמוך מכל הצמחים וכמאמרם במד"ר רוצים אתם להגאל הרי אתם נגאלים בזכות אברהם, ואם שוהזכות לבד גרמה למה הי' נצרך להם לאגודת אזוב, אלא הענין דכמו שאברהם זכה לכל המדרגות ע"י השפלות שלו כמ"ש ואנכי עפר ואפר, שאברהם הי' שפל בעיניו והי' נראה לו שזולתו יותר טוב ממנו, ולכן הי' נותן כל הטוב לזולתו ולא הי' משייר לעצמו כ"א המותרות והשיריים, כי מאחר שהי' מחשב בעצמו תמיד פחיתות ערכו ושפלות עצמותו למה מגיע לו הטוב הלזה, לכן הי' נותנו לזולתו הטוב ממנו ולעצמו הי' משייר המותרות והשיריים מה שהוא הכרחי כו', וכמ"ש בס' הבהיר אמרה מדת החסד כ"ז היות אברם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי ומשמר משמרתי. וזהו שעיקר התחלת העבודה צריך להיות ביטול ושפלות, וזהו כלי להשראת א"ס כמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכמ"ש לב נשבר ונדכה כו'.

ובעבודה זהו ענין תיקון חצות שצ"ל קודם התפלה, כי כדי שיבוא להב' פתחים שבעבודה צ"ל תיקון חצות לעורר רח"ר על תיקון ח"נ המטמטמת מוחו ולבו של אדם, וזהו סיבה לכל המח"ז שמפלת הסט"א בעת התפלה ואחר התפלה ורוצה ללכוד ולצוד את נפשו, וע"ז תיקנו תיקון חצות לעורר רח"ר על ירידת הנפש כי הרי הנשמה עמדה תמיד לפניו ית' באהוי"ר וביטול, והנשמה לעצמה א"צ תיקון ולמה ירדה אם לא לברר ולתקן הנה"ב, וא"כ כל עיקר ירידתה הי' לתקן הנה"ב בכחות נפשו ועי"ז תתעלה למעלה היותר עליונה, וע"י פגם הברית לבד שאינו עושה בכחות נפשו הפעולות שצריכה לפעול ע"י שליחותה, עוד זאת בזה הכח עצמו הוא עושה כל השטותים ומחשב כל המח"ז, וא"כ גודל הרחמנות שעלי' אין די באר, וזהו ממש עבודת פרך, כי עבודת פרך הוא עבודה קשה, ואין לך עבודה קשה יותר מזו, שהנפש שהיא חלק אלוה כי חלק הוי' גו' וירדה למטה לפעול איזה פעולה בכדי שיהי' לה יתרון אח"כ, ועושים בכחותיה כל דברים זרים ורעים ה"ז עבודת פרך, כי השפלתה בגוף המתועב זה עצמו הוא כמו בן המלך היושב בשבי', והפגמים ה"ז שיעבוד מצרים ממש, וה"ז כמו בן המלך היושב בבית השבי' וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה כמ"ש נזם זהב באף חזיר כמ"ש בתניא, וע"ז ניתקן ענין תיקון חצות לעורר רח"ר על נפשו, וזהו התחלת העבודה. ואח"כ יכול לפתוח את לבו בתפלה לבוא להודאה וניצוח ולב' הפתחים שמלמטלמ"ע, ואח"כ יאיר ויתגלה הב' פתחים העליונים.

וכנגד זה הי' להם ג' דברים קרבן פסח ומצה וד' כוסות, מצה הוא חסד, וד' כוסות יין הוא גבו' כי יין הוא בינה קו השמאל, וקרבן אי' ברמב"ן שע"י קרבן הוא קירוב הכחות והשמות ואח"כ מקרב גם חו"ג. וכנגד הב' פתחים שצ"ל אנו מסדרים בקערה זרוע וביצה וחזרת וחרוסת וכרפס ומרור באמצע, אלא שבפתח צ"ל המשקוף מלמעלה ובקערה הוא להיפך, כי נקודה התחתונה מורה על ביטול ושפלות כמ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' ואז פתח לבי בתורתיך ובמצותיך תרדוף נפשי שנעשה פתיחת הלב בתומ"צ, ועי"ז וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם היינו שיהי' שזע"ד עובר ממדה למדה, וזהו העיקר שבלא זה א"א להתחיל העבודה שזהו כמו יסוד לבנין והרי בלא יסוד לא יתקיים הבנין, והוא כמו הסגול שהנקודה היא למטה כמ"ש והייתם לי סגולה מל' סגול ועי"ז יבוא לבחי' סגולתא שהנקודה הוא למעלה בחי' כתר. וזהו מ"ש פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם שפתחו הי' גבוה ארבעים אמה שהוא ב"פ ך' ורומז לבחי' כתר ע"ק וא"א, וגם רומז לע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח שיתגלה לע"ל ע"י העבודה דעכשיו.

וזהו כללות ענין גילוי יו"ט דפסח, שהיו"ט הוא כח כללי על השנה כל אחד לפי מדריגתו, כמו ביוהכ"פ שהי' נכנס הכה"ג לפני ולפנים אחת בשנה ועי"ז נמשך כח על כללות השנה, כן הוא ענין הג' יו"ט, והגילוי דפסח הוא כח על ביטול ושפלות. וזהו ולקחתם אגודת אזוב ביטול ושפלות, ואז יכנס לב' פתחים בעבודה, ועי"ז יאיר ויתגלה הב' פתחים העליונים.