הקבצו ושמעו (א)

קצחהקבצו ושמעו (א)

בס"ד, פ' ויחי, תרל"ב.

הקבצו ושמעו בני יעקב אל ישראל אביכם, ולכאורה תיבת אל ישראל אביכם מיותר דהלא נאמר בני יעקב. ובמד"ר ר' פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם. ומפרש אל על יעקב, מה הקב"ה בורא עולמות, אף אביכם בורא עולמות. אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לק"ש בשעה שהי' יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לי"ב בניו אמר להם שמעו אל ישראל אביכם שבשמים שמא יש בלבכם מחלוקת על הקב"ה, אמרו לו שמע ישראל אבינו כשם שאין מחלוקת בלבך על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא הוי' אלקינו הוי' אחד. וצ"ל ההפרש בין ב' הפירושים בתיבת אל ומה שזכו מזה לק"ש. וגם צ"ל האיך שייך לקרות לנברא בשם קצטאל, ובכמה מקומות מצינו שנק' בשם אל במס' מגילה פ"ב ויקרא לו אל אלקי ישראל ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל, אלקי ישראל. ובמד"ר אמר הקב"ה ליעקב אני אלקה בעליונים ואתה אלקה בתחתונים. ובזהר מפרש ג"כ שיעקב נק' אל. וצ"ל תחלה מהו אלקי ישראל, במק"מ פי' אלקי ישראל בינה שהוא אלקה של ישראל שהוא ז"א. ולפי פירושו יעקב הוא הוא בחי' מל' כי יעקב הוא יו"ד עקב שהיו"ד מתלבש בבחי' עקב סוף אצי', ומל' הוא סוף אצי' ונק' בשם אל ע"ש שכל ההשפעה שנשפע בז"א הוא בשביל המל', כי במחשבה ארץ קדמה כי מדות ומל' נק' בשם שמים וארץ. ופי' קדמה שזהו עיקר הכוונה. וא"כ ההשפעה שנשפע בשמים הוא בשביל מל', וכמו שאנו רואים שיש בארץ דוקא הכח להצמיח מאין ליש מה שאינו בשמים, כמ"ש תדשא הארץ, ומגרעין א' נצמח הרבה גרעינים בריבוי, ויש דברים שנצמח בארץ בלי זריעה, וזהו מפני שמל' שרשו בכתר וכמו שיש בכח האין דכתר להוות מאין ליש וכמ"ש והחכמה מאין תמצא כמו מציאה שאינו יודע מאין בא לו זה, וא"כ הוא התחדשות, כן באין דמל' ששרשו בכתר יש בו ג"כ כח להצמיח מאין ליש. וזהו שנק' בשם אל כי אל הוא מלשון כח ע"ש כח ההתהוות, אך זהו עצם מעלת המל' וכן כל עיקר הגילויים בז"א הוא בשביל המל' דוקא, דהרי בזמה"ג שהשכינה בגלות וכמ"ש ושכנתי בתוכם, גלו לאדום שכינה כו', אז צדיק אבד מלקבל ברכאן ולכן נקרא המל' אל. ועוי"ל כי המל' משפלת א"ע בבי"ע לברר בירורים והוא בירורי ניצוצות הקדושות דתהו שנפלו בשבה"כ ומעלה אותם אל הקדושה עי"ז נעשה תוספת אורות בז"א כי ז"א בעצמו נאצל בסוד שרש ו"ק וע"י הבירור מיתוסף גילוי מוחין בז"א, ומדות לגבי מוחין אין ערוך, וע"ש זה ודאי יקרא אל כי על ידו נעשה גילוי אורות דתהו. וזהו מה שארז"ל הקב"ה מניח תפילין, היינו חיבור מוחין במדות, וע"י התפילין שאיש הישראלי מניח שהוא בירור ניצוצות הקדושות דתהו שנעשה מקלף גשמי שנפל בשבירה וע"י זה שעושה אותה מצוה עי"ז גורם שיהי' הקב"ה מניח תפילין תוספת אורות.

אך צ"ל מאין הוא הכח במל' שע"י יהי' ההשפעה ותוספת אורות. הנה איתא בזהר אל נהירו דחכמה, ויש לפרשו בב' אופנים, הא' כמ"ש בס"י בל"ב נתיבות חכמה חקק כו' שיש ל"ב נתיבות, ול"א נתיבות יכולים לבוא לידי גילוי, ונתיב הל"ב הוא נתיב לא ידעו עיט, דכמו שבשע"ב ארז"ל חמשים שע"ב נבראו בעולם, ומ"ט נמסרו למשה ושער החמשים לא נתגלה לו כ"א לאחר הסתלקותו שאז השיג אותו בהשגה גמורה, וזהו לעליונים נדמה להם למטה ולתחתוני' נדמה להם למעלה כי קבורתו של משה הי' בשער החמשים לכן לגבי אורות העליונים ממנו נדמה למטה שהרי הוא שער החמשי' דבינה, ולגבי המ"ט שע"ב נדמה להם למעלה שאינו מושג בם, וכן בחכ' יש נתיב א' שאינו בא לידי השגה, אבל בחייו לא השיג כ"א מ"ט שע"ב כמ"ש ותחסרהו מעט מאלקים דבינה שחסר שער הנו"ן, ואפי' ע"י הראי' ג"כ לא בא עדיין לידי גילוי כמ"ש עלה ראש הפסגה ופסגה הוא פ"ה ס"ג ואלקים גימט' פ"ו הרי שחסר לו א' שהוא שער הנו"ן, ונתיב הל"ב דחכ' ושער הנו"ן דבינה הם שרש החיבור דאין ויש כי חכמה נק' אין ובינה יש וע"י נעשה שרש החיבור מאין ליש. ובזה יובן מה שאמר אל נהירו דחכמה כי כתר הוא תר"ך ויש בו ב' רחצאים מחצה עליון ומחצה התחתון אריך, ומחצה הוא ש"י ול"א הוא חלק עשירי, ומה שמאיר בל"א נתיבות חכמה הוא חלק עשירי ממחצה התחתון דכתר וזהו אל נהירו שמאיר בחכ' שחלק עשירי מאריך מספר אל מאיר בל"ב נתיבות חכמה, אבל נתיב הל"ב הוא עצמיות, וע"י אלו הל"א נתיבות מקבלת מל' מכתר לכן נק' מל' ג"כ בשם אל, ולכן יש כח במל' שע"י יהי' ההשפעה ותוספת אורות בז"א. ואופן הב' הוא כי קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה הוא מספר ש"י וחלק עשירי הוא מל', ומל' דאבא מתייחד עם מדריגת יעקב ביחוד גמור כי יעקב הוא תפארת, והגם שנת"ל שיעקב הוא מל' הוא לפי הפי' יעקב יו"ד עקב, אבל בעצם הלא מדתו של יעקב הוא ת"ת כמבואר בזהר עמ"ש ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז שהוא תפארת. וזהו אל נהירו דחכמה שחלק יו"ד מחכמה מאיר במדת הת"ת אך מתייחד עם הת"ת ביחוד גמור וממילא נעשה עם יעקב ג"כ יחוד גמור, ע"ד איהו וגרמוהי חד בין לפי הפי' דגרמוהי הוא כלים, ובין לפי הפי' שגרמוהי מדות איהו מתייחד עמהם.

אך צ"ל דלמעלה יתכן ב' הפי' או הארת הכתר או יחוד מל' דאבא, אבל איך יתכן זה על יעקב למטה שהוא נברא והלא למטה לא הי' כ"א מרכבה למדת הת"ת והאיך יתכן שא"ס יתייחד עם נברא ביחוד גמור. ובכדי להבין זאת, צריך להקדים מ"ש בזהר מאן פני האדון ה' דא רשב"י, ולכאורה האיך יקרא הנברא בשם ה', ויובן זה במ"ש למען אחי וריעי אדברה נא שלום בך, שלום הוא שפע הפנימי' שנשפע מיסוד למל', ויש נשמות שנקראים בשם אחים לבחי' זו, ולכאורה גם זה אינו מובן האיך יקראו הנשמות בשם אחים למקום, וגם צריך להבין מה שאמר רשב"י אנא סימנא בעלמא האיך משבח א"ע הנברא כ"כ, ועוד דאינו מדרך הצדיקים לשבח א"ע כ"כ. והענין דהנה איתא בכתבי האריז"ל דכאשר נאצלו אורות וכלים דאצילות נאצלו עמהם נשמות דאצי' ממש, ולגביהם אין ערוך נשמות דאצי' בבי"ע, כי הנה איתא בהרמ"ז שיש ג' מיני נשמות, נשמות דבי"ע בעצם, ודאצי' דבי"ע, ודאצי' ממש. ונשמות דאצי' אין יכולים לסבול אפילו חטא משהו כי אצילות הוא אלקות ממש וכמו שבאלקות לא יגורך רע כמ"כ נשמות דאצי' ממש אין יכולים לסבול שום חטא וכמאמרם שדוד ע"י חטא דבת שבע נסתלקה ממנו שכינה, ונשמות דבי"ע לגבי נשמות דאצילות דבי"ע הוא ריחוק הערך כי אין ערוך נברא לבורא, והגם כי בבי"ע יש ג"כ כח האצי' המחי' ומהווה אותם דאם הי' מסתלק כרגע הי' אין ואפס, מ"מ הרי מלובש מאד בהעלם והסתר כי בריאה הוא יש מאין וא"א להיות התהוות יש מאין כ"א בדרך העלם הבורא מהנברא, ונברא לגבי בורא אין ערוך, לכן נשמות אלו הם ריחוק הערך לגבי נשמות דאצי' דבי"ע כי הם ג"כ אין יכולים לסבול שום חטא. אך גם נשמות אלו לגבי נשמות דאצי' ממש ג"כ אין ערוך. ומ"ש ונפש כי תחטא קאי על נשמות דבי"ע, שע"י לבושים דבי"ע מתהווה תערובות טו"ר והנשמות שרשם מהלבושים לכן בירידתם למטה יכול להיות בהם חטא ועון, ונשמות דאצי' ממש אין ראמסתירים על גילוי אור השוכן בקרבם ומאיר אצלם בגילוי אלקות ולכן נק' בשם אחים.

ובזה יובן מה ששיבח א"ע רשב"י, כי נשמות דבי"ע שרשם מבריאה והוא בעצמו נברא לכן אם משבח א"ע הרי זה חסרון כי הרי נשמתו מסתרת על אור אלקי וא"כ מה משבח א"ע, שהרי הם נפרדים כמ"ש ומשם יפרד וה"ז רוממות והתנשאות, אבל נשמות דאצי' ממש שמאיר בתוכו גילוי אלקות וא"כ הרי הוא אינו נפרד בשום פעם והוא דבר א' עם האלקות וא"כ כשמשבח א"ע אין זה שבח נברא כי אם משבח לאלקות אשר שוכן בקרבו, ואדרב' זהו מעלה גדולה שמרומם לאלקות אשר בקרבו ואלקות הרי הוא מובדל ומרומם. ויובן זה ממשה רבע"ה שאמר ונתתי עשב, ולכאורה הרי הוא ג"כ נברא ואיך אומר ונתתי, אלא מפני ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה והי' בטל בתכלית לגבי השכינה אשר בתוכו ונשמתו אין מסתרת כלל על האלקות אשר בקרבו וא"כ הרי הוא דבר א' עם השכינה וה"ז כאלו אמר על השכינה ונתתי, וזהו שאמר ונחנו מ"ה ששרשו הי' מכח מ"ה דחכ' שהוא ביטול אמיתי, שאין כלי לקבל א"ס שלמעלה מהשתלשלות כ"א כח מ"ה דחכמה, ומשה הי' שרשו מעצם הכח מ"ה דחכמה ולכן הי' יכול לומר ונתתי עשב, ולכן הי' יכול לומר רשב"י אנא סימנא כי הי' ג"כ בתכלי' הביטול שהרי היה נשמה דאצי', ובכללות אצי' מאיר חכ' כי אבא מקנן באצי' ואימא מקננא בבריאה.

אך אינו מובן עדיין האיך נק' יעקב בשם אל הלא הוא מז' שמות שאינן נמחקין והז' שמות הם או האורות עצמן או האור שמחי' הכלי אבל הכלי עצמו א"א להקראות בשם אל שלא נק' בשם אל כ"א האור שבתוכו הארת הקו שהאור מעין המאור, אבל הכלי א"א לקרוא אל, וא"כ נשמות דאצי' אינם אפי' במדריגת כלי שהרי הם נפרדים מהכלי וא"כ האיך יקרא יעקב בשם אל. ועוד דהרי נתבאר באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי וז"ל אבל נשמות דאצי' אינם אלקות ממש לברוא ע"י יש מאין, וה"ז היפך מאמרם במדרש אף אביכם בורא עולמות וכמאמרם ז"ל עולם מי בראך יעקב בראך ישראל יצרך. ובכדי לתרץ זה צ"ל דמ"ש באגה"ק שהם אינם אלקות ממש היינו הנשמה כמו שהיא למעלה שהיא נפרדת מהכלי ואין מתייחד עמהם א"ס כמו בכלים דאצילות ולכן אינו יכול להיות התהוות על ידם, כי ההתהוות הוא דוקא ע"י אמצעות היחוד א"ס עם הכלים. אבל הנשמה ירדה למטה מטה שהיא ירידה גדולה ונת' בכל הדרושים שהירידה היא צורך עלי', והעלי' הוא שיתעלה לחיוהי כי הנשמות שרשם מפנימיות הכלים, אבל ע"י ירידתה מתעלית לחיוהי כמאמרם ז"ל לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא האור, וא"כ לאחר העלי' יתכן לקרות אל מחמת האור. וע"י מה מתעלית הנשמה לעילוי כזה הוא על ידי תורה ומצות כמ"ש אשר קדשנו, וקדשנו הוא מלשון קדוש ומובדל היינו שמובדל גם מן הכלי רבלכן בם וע"י מתעלה לעילוי כזה שהעלי' הוא מגרמוהי לחיוהי, וגם מטהרה לקדושה שהוא אין ערוך כי הנשמות שרשם מטהירו עילאה שזהו טהורה היא, וטהורה הוא מלשון כעצם השמים לטוהר, וטוהר הוא מלשון טהרה שהוא זך ובהיר אבל מ"מ הרי הוא איזה מציאות, וזהו הכלי דוקא אבל האור הוא בלי מ"ה, וא"כ כמו שהאור נק' אל כן הנשמה שהיא מתעלה לבחי' זה תקרא ג"כ בשם אל, ולכן נק' יעקב בשם אל. הגם שהיה קודם מ"ת, מ"מ הרי האבות קיימו התורה עד שלא ניתנה. ועוד דהרי נשמתו ירדה ג"כ למטה והירידה היא צורך עלי'. ועוד אפ"ל שמחמת זה נקרא בשם אל כי מבואר במ"א שלע"ל יתעלו נש"י באורות מקיפים אשר כעת א"א להם להתאחד בכלים. ועוד אפ"ל כי לע"ל יהי' עצו כפריו, ועץ הוא כמ"ש כי האדם עץ השדה, שיתאחדו אורות וכלים ביחד, וא"כ יתייחדו נש"י ביחוד גמור עם האורות וא"כ הרי הם ממש אלקות לכן יתכן לקרוא להם בשם אל.

אך כל מה שנת' כאן הוא לע"ל אחר העלי', ובאמת נק' יעקב בשם אל בעודו בחיים. אך גם זה אתי שפיר, ויובן זה ממה שאמר על עצמו המלאך בי נשבעתי נאום הוי', וכתיב ותקרא שם הוי' הדובר, ולכאורה אינו מובן האיך אומר על עצמו בי נשבעתי כו', אלא מפני שבשעת השליחות הוא בטל לגבי כח המשלח עד שאין בו כ"א כח המשלח ולכן יכול לומר בי נשבעתי כי כח המשלח שבו אומר זה. וכן כשאיש הישראלי מקיים מצוה שהם רצון העליון ממש ובאמת הם ארחין דגלגלתא כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך, נמצא כאשר מקיימים איזה מצוה הרי מלובש בזה ממש רצה"ע ב"ה, ובלבד שיהי' מקושר ובטל להמצוה שהוא רצונו ית' ואז יכול להקרא בשם אל ע"ש רצה"ע המלובש בתוכו. ואדרבה כ"ש וקו"ח מה המלאך שהוא מבריאה קורא א"ע בשעת השליחות בשם הוי', נשמה דאצי' שכל נשמה שרשה מאצי' כמ"ש בסש"ב מכש"כ שמחמת עשיית המצוה שהמצות נק' ג"כ שלוחים כמ"ש במד"ת וא"כ הרי אז הוא שליח בודאי, ודאי יתכן לקרות בשם אל. וזהו מה שארז"ל ע"פ כל הנקרא בשמי עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה, ענין הקריאה הוא מהעלם לגילוי היינו שיאיר בם בגילוי שם הוי', כי בזמה"ג הוא בהעלם ולע"ל יאיר בם בגילוי, והאבות האיר בם בחייהם גילוי אור ה' כמאמרם ז"ל שלשה הטעימן מעין עוה"ב, והעיקר הוא ביעקב לכן נק' הוא דוקא בשם אל ולא כל נשמה דאצי' ממש.

ובזה יובן ג"כ הנוסח שאנו אומרים אלקי אברהם כו', לכאורה הי' צריך לומר רבותא יותר אלקי השמים והארץ שהוא כללות ולא על פרט, ואיתא בדרושים שלכן אומרים אלקי אברהם מפני שהי' מרכבה למדת החסד, אך לפי זה המאמר א"ש ומתורץ היטב כי מזה דוקא ניכר גדולת הבורא שהאבות היו נשמות רגדאצי' ממש ובהם מתייחד ביחוד גמור אלקות ואעפ"כ הקב"ה נק' אלקה עליהם שהוא בורא אותם והם נקראים בשם בריאה כי גם חכ' נק' לגבי א"ס בשם בריאה, כמ"ש בורא קדושים, וגם א"ק נק' ג"כ בשם בריאה, והוא ע"ד מ"ש הודו לאלקי האלקים, כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים, ואלקים הוא מלאכים שהם שלוחי השפע והקב"ה אל עליהם, כי הם אינם כ"א כגרזן ביד החוצב בו. כי הנה איתא במד"ר ר"י אמר בב' נבראו המלאכים כו' ר"ח אמר בחמישי נבראו הה"ד ועוף יעופף על הארץ רבי יצחק אמר בין על דעתי' דר"ח ובין על דעתי' דר"י הכל מודים שלא נברא ביום א' כלום שלא יאמרו מיכאל הי' מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעו אלא אנכי כו' עושה כל כו' מאתי, מי אתי כתיב מי הי' שותף עמי בברייתו של עולם, ולמ"ד בה' למד זאת מעוף יעופף להורות דכמו שפריחת העוף אינו תופס מקום כלל כן כל העולמות אינם תופסים מקום לגבי', כי לגבי א"ס שוים ממש מלאך מיכאל ושלשול קטן שבים. ויובן זה במ"ש כי כל אלקי העמים אלילים והוי' שמים עשה, אלקי הוא לשון כח כמ"ש במד"ר ע"פ חלקי ה' יש מהם שעובדים לחמה ויש מהם ללבנה שלהם ניתן הכח שע"י עובר ההשפעה מ"מ הם אינם כלום, מפני שהוי' שמים עשה שהוא בכבודו ובעצמו ברא ויצר הכל והוא השגחה פרטית להשגיח בכבודו ובעצמו על כל פרט ופרט הן ההתהוות והן החיות, וזהו שהוא אלקה על האלקים שהם נבראים הגדולים כמ"ש מה רבו מעשיך כו' וכתיב מה גדלו כו', ומה רבו קאי על ריבוי התהוות הנבראים שיש ריבוי פרטים בדומם וכן בצומח וכן בחי, ומה גדלו קאי על נבראים הגדולים כמ"ש שוקי החיות כנגד כולם רגלי החיות כנגד כולם והוא מחי' ומהוה אותם. וכמ"כ הוא מה שאומרים אלקי אברהם כו' הגם שהם נשמות דאצי' ממש אשר בהם מתייחד א"ס ממש, מ"מ לגבי א"ס העצמי שוה ממש נשמה דאצי' ממש עם שלשול קטן שבים, הרי דזה הוא רבותא יותר גדולה לאין שיעור מאלקי השמים כי מזה דוקא ניכר גדולת הבורא, והוא ע"ד מאמרם ז"ל במדת"ל ע"פ השמים מספרים משל לגבור שנכנס למדינה ואין אנו יודעין גבורתו, מן האבן שמתגושש בו אנן יודעין גבורתו, אך זהו בנבראים וכן בנאצלים. ומזה יובן פי' המד"ר שמפסוק ויקרא לו אל זכו לק"ש, כי ר"פ מפרש שאל קאי על יעקב שהוא נשמה דאצי' ממש וע"י הירידה וע"י תומ"צ ה"ה נק' אל ממש ובורא עולמות, ואמר אלעזר בן אחוי שהקב"ה נק' אל, היינו שאע"פ שנשמת יעקב הי' נשמה דאצי' ממש אעפ"כ נק' הקב"ה אל, כי קמי' שוה כמו שלשול קטן, וא"כ מזה זכו לק"ש לידע שאין עוד וכמ"ש וידעת היום כו' אין עוד, וזהו מצות השיתוף כי שיתוף למדו מפ' שמע ישראל שהוא ק"ש, ובני נח אין מצווים על השיתוף, ויעקב ציוה לבניו על השיתוף לכן אמר להם אע"פ שאני נקרא אל מ"מ הקב"ה אל עלי וזהו מצות ק"ש.