ואם זרוע כאל לך (ב)
רדואם זרוע כאל לך (ב)
בס"ד, פ' שמות, תרל"ב.
ואם זרוע כאל לך ובקול כמוהו תרעם עדה נא גאון וגובה, זהו מענה הקב"ה לאיוב התשבח עצמך לשבור את הרשעים. משמע מזה שלשבור רשעים א"א לצדיקים כ"א בכח האל דוקא. וצ"ל הלא מצינו כמה צדיקים שמשברים לרשעים בתפילתן.
ובכדי להבין זה צריך להבין מ"ש במד"ר ע"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה קרא ליעקב אל מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות, וענין אביכם בורא עולמות הוא כמאמרם ז"ל עולם מי בראך יעקב בראך ישראל יצרך, כמשנ"ת בדרוש הקבצו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם, אבל אינו מובן עדיין מהו מחלק עולמות.
והענין דהנה במד"ר אמרו ע"פ אלקים אלקיך אנכי למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליראיו, כיצד מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך, והרכיב לאליהו על סוסו ומהו סוס של הקב"ה סופה וסערה שנאמר ה' בסופה ובסערה דרכו וכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, מלך בשר ודם אין קוראין בשמו קיסר אגוסטא ואם קוראים בשמו ממיתין אותו והקב"ה קרא למשה בשמו שנאמר ראה נתתיך אלקים לפרעה, וכן קראו ליעקב אל וכמאמרם ז"ל במגלה ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלקי ישראל, וזהו שחלק מכבודו ליראיו, ומסיים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, והיינו הגם כי חלק מכבודו ליראיו שזה"ע שקראו אלקים, מ"מ אלקיך אנכי שאני על גבך. והענין הוא דהנה משה הי' מאצי' ונודע כי אצילות הוא אלקות כי לשון אצילות הוא מלשון ויאצל מן הרוח שהאציל מן הרוח אשר על משה ונתן על ע' איש הזקנים, ואם כי זהו כמדליק מנר לנר זה נהנה וזה לא חסר כלום, מ"מ ה"ה נחשב להפרשת הארה שענין ההארה הוא ג"כ שלא חסר כלום מן המאור ע"י הארתו כו' אלא שבמשה כתיב ויתן שמתנה יש לה הפסק מפני דכתיב ולא קם נביא בישראל עוד כמשה לכן כתיב ויתן, א"כ אצי' הוא בחי' גילוי הארה מאלקותו יתברך שלכן נק' אצי' בשם אלקות כו', אך מפני שלשון הפרשת הארה אפ"ל שאינו דבוקה ח"ו לכן נת' במ"א שענין אצי' זהו ענין גילוי ההעלם מאלקות שאלקות לרוב העלמו אינו מושג כלל וכלל ולכן גם הכתר שהוא ממוצע בין המאציל לנאצלים ה"ה ג"כ נעלם ונק' ישת חשך סתרו ע"ש העלמו ומה שנתגלה להיות בשם חכים הגם שזהו עדיין חכים ולא בחכ' ידיעא מ"מ להיותו נק' רהבשם חכים ומבין נק' בשם אצי' שהוא בחי' גילוי ההעלם מאלקותו ית', משא"כ בי"ע הם נבראים בעלי גבול נפרדים, ובחי' המל' דאצי' מהווה בי"ע בדרך יש מאין, לכן נק' אצילות אלקות נגד בי"ע, וכנודע מארז"ל אלמלא מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש אחת כי יכולת הבריא' לברוא יש מאין הוא לאלקות לבדו, וא"כ יובן שפיר מה שאצי' נק' אלקות שמל' דאצי' מהווה כל ג' עולמות בי"ע כו' וכמ"ש באגה"ק שאפי' בכלים דאצי' מתייחד בהון לברוא ע"י יש מאין כו', ואי לזאת יובן שמשה נק' אלקים ויעקב אל להיותם נשמות מבחי' האצי' והרי אצי' נק' אלקות נגד בי"ע, והגם ששם אל ואלקים הוא מז' שמות שאינן נמחקין והוא דוקא האור שבתוך הכלי שהוא הארת הקו שהאור מעין המאור, אבל הכלים אינם נקראים בשם אל וכ"ש נשמות שהם נפרדים מהכלים, מ"מ ע"י ירידתה בגוף שהיריד' היא צורך עלי' שנתעלית ע"י קיום התורה ומצות שייך לקרות אחר העליי' בשם אל, ומפני שהמצות נקראים בשם שלוחים וכשמקיים המצוה הרי הוא מקיים השליחות, עי"ז שייך לקרות גם בעודנה בגוף בשם אל. ומ"מ אמר למשה אע"פ שקראתי אותך אלקים מ"מ אלקיך אנכי אני על גבך, שבאמת לגבי אוא"ס אצילות ועשי' שוין וכמ"ש כולם בחכמה עשית, שגם החכמה נחשבת כעשי' גשמיות לפניו ית', ולכן הגם כי משה היה נשמה דאצי' שלכן הי' אלקים מ"מ אני על גבך שהרי גם א"ק הוא רק אדם דבריאה אשר לגבי' נחשב האצי' רק בחי' אדם דעשי' בלבד.
ולכאורה עדיין צ"ל הלא א"ק בכללות העולמות נחשב בחי' אדם דבריאה שזהו כמו עולם הבריאה בפרטיות העולמות, וא"כ כמו שאצי' מהווה בי"ע כמ"כ אצילות דכללות מהווה בחי' בי"ע דכללות, וא"כ משה ויעקב שהיו נשמות דאצילות בפרטיות העולמות אשר לכן נק' בשם אלקים ואל וכמ"כ כאשר נדבר בכללות העולמות בהכרח לומר ששורש משה ויעקב הוא מבחי' אצי' דכללות, וא"כ צ"ל מהו אני על גבך כו'.
אך הענין יובן ע"פ מ"ש בזהר"ק שיש כדוגמת עתיק לעילא מן גלגלתא דא"ק שבחי' זו נק' אצי' דכללות אלא שא"א לקרות אותו בשם עולם, ומ"מ נק' אצי' דכללות, וא"כ אמר בחי' הא"ס דסובב הכללי המקיף ד' עולמות אבי"ע דכללות בשוה והוא העיגול שלפני הקו, למשה שהי' מבחי' האצי', אם כי קראתיך אלקים להיותך מבחי' אצי' שנק' אלקים לגבי בי"ע מ"מ אלקיך אנכי אני על גבך שהרי בחי' העיגול סובב אצי' דכללות בשוה עם העשי' דכללות וכמ"ש ומתחת זרועות עולם, וכמו שאנו רואים שאין ערוך עשי' דפרטיות לגבי אצילות דפרטיות ואצי' דפרטיות לגבי אצילות דכלליות, כמ"כ לגבי העיגול שוה אצי' דכללות עם בחי' היותר תחתונה שבעשי' דפרטיות ששניהם אינם תופסים מקום לגבי' ית', וזהו הגם כי חלק מכבודו ליראיו פי' שקאי על נשמות דאצילות שנק' אלקות, ואמר לשון שחלק מכבודו כי כבוד הוא גימט' ל"ב והיינו בחי' ל"ב נתיבות חכמה ונודע ממ"ש בת"ז שבאצילות מאיר חכמה ולכן נשמה דאצי' להיות כי בכל עולם האצי' מאיר חכמה רולכן על נשמה דאצי' שייך לומר שחלק מכבודו היינו מבחי' ל"ב נתיבות חכמה שנק' כבוד כו' ומ"מ אלקיך אנכי אני על גבך שהרי העיגול מקיף את כולם בשוה, וזהו שאמר הכתוב הודו לאלקי האלקים פי' הגם כי משה נק' אלקים מ"מ אלקיך אנכי, וזהו הודו להקב"ה שהוא אלקי האלקים ואלקים הוא נשמות דאצי', ואם לא היו חוטאין בני ישראל היו כולם נקראים בשם אלקים כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם, ונשמות דאצי' נק' ג"כ עכשיו בשם אלקים, והיינו הגם שקרא למשה אלקים מ"מ אלקיך אנכי אני על גבך כו' וזהו הודו לאלקי האלקים כו'.
ובזה יובן הפסוק ואם זרוע כאל לך כו' דמשמע דזהו דבר שא"א בלתי לה' לבדו ואין לאדם כח בזה גם לצדיקים מופלגים, והלא אנו רואים שצדיקים יפילו לרשעים ע"י תפילתם. אך הענין הוא משום דשרש הצדיקים הוא משם מ"ה דתיקון כידוע, ושרש הנפשות של הרשעים המה מבחי' התהו שנפל בשבה"כ כמ"ש הנפילים היו בארץ כו' המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם פי' מעולם הוא מעולם התהו שלפני בחי' התיקון וכמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו כו' לפני מלוך מלך לבני ישראל, ואחר שבחי' התהו גבוה הרבה מבחי' התיקון האיך יהי' ביכולת הצדיקים להשפילם וזהו שאמר ה' לאיוב עדה נא גאון וגובה אחר שהם למעלה ממך.
אך הנה יש להבין בזה הלא ארז"ל תתקע"ד דורות אשר קדמו להבראות עמד ושתלן בכל דור ודור והמה העזי פנים ששתלן בכל דור להתברר ע"י שם מ"ה דתיקון והוא ע"י הצדיקים, ועוד דהרי לצדיקים כבר ניתן כח ועוז להפוך רע לטוב ע"י שם מ"ה המברר ב"ן וא"כ הגם שהרשעים הם מבחי' התהו הרי ניתן בחי' תהו להתברר ע"י שם מ"ה דתיקון כו' ולמה לא יהי' ביכולת הצדיקים להשפילם (והדרא קושי' לדוכתי).
אך עיקר הענין הוא דהנה יש הפרש בזה דכאשר הרשעי' המה בשלימותם בלתי בירור עדיין לגמרי אז לא יש ביכולת הצדיקים להכניעם ולהאבידם, אבל כשהרשעים מתבררין ויוצא מהם חלק הטוב אזי יש ביכולת הצדיקים להכניעם ולהאבידם כו'. וטעם הדברים כי כאשר המה בשלימותם הרי הם אנשי השם אשר מעולם התהו ממש והם גבוהים מבחי' התיקון ולא יוכלו להם אותם אשר למטה מהם במדריגה, אך כשמתבררים ע"י שם מ"ה ויוצא מהם חלק הטוב ולא נשאר רק חלק הרע שהוא בא בשבירה הנשאר בהיכלות החיצונים שלמטה מטה אזי בנקל מאד שיפלו ויאבדו לגמרי וכמ"ש כהמס דונג מפני אש כן יאבדו כו', כי רק מצד הטוב שבהם גבוהים המה מבחי' התיקון, אבל לאחר שהוציאו מהם הטוב ונכלל בקדושה ולא נשאר רק חלק הרע אותו יוכלו בקל להאבידו כו', והיינו ענין הבירור שניתן לתהו להתברר ע"י שם מ"ה דתיקון דהיינו רק ע"י בירור דוקא כנ"ל ולא כמו שהם בשלימותם כו'. ודוגמא לדבר בלעם הרשע שהי' גבה עינים ורחב לבב שהי' מבחי' התהו כו' ולא יכלו לו בני ישראל, אך כאשר הוציא ממנו משה חלק הטוב והוא במה שהשים ה' דבר בפיו כו' ונעשה תורה הרבה על ידו ע"י שנשא משלו ויאמר כו' שהוא כל פרשת בלק שניתנה למשה ולישראל, והפרשיות הללו מדברי בלעם הם רזונעשה תורה לישראל, ואז לא נשאר רק חלק הרע שבו ולכן אמר אחר שגמר כל דבריו הנני הולך לעמי כו' ואז יכלו לו והרגוהו כו', ועד"ז בכולם אשר שרשם מתהו כו', וע"ד דוגמא במה שאמרו דילמא נפיק מיני' ברא מעליא וכשהולידו אזי יוכלו לו כו' וכיוצא בזה. וזהו שאמר עדה נא גאון וגובה פי' כמו שהם בשלימותם כו'. אך הנה הגם שאין זה ביכולת הצדיקים אבל הוא ית' כל יכול מאחר שממנו הי' השבירה והתיקון ביכולתו לעשות מתהו תיקון כו', וזהו שאמר אם זרוע כאל לך כו'. וענין מה שנת"ל שכאשר הם בשלימותם אזי לא יש יכולת להפילם היינו קודם שנתמלא סאתם עדיין אז א"א לברר אותם וכאשר נתמלא סאתם אזי מ"ה מברר ב"ן כו'.
וזהו שאמר הקב"ה למשה ראה נתתיך אלקים לפרעה שנתן לו ממשלה זרוע כאל ממש על פרעה, עם היות פרעה יונק מעורף דא"א שזהו ענין פרעה אותיות הערף בחי' עורף דא"א שמשם נמשך להאריך אף גם לרשעים ושורשו מבחי' התהו כו', עכ"ז יהי' למשה דתיקון ממשלה על בחי' זו כמו אלקים ממש הכל יכול, והיינו לפי שמשה הי' משם מ"ה דא"ק שהוא למעלה מבחי' תהו ותיקון כו' רק שנשפל בבחי' התיקון כו', דפרעה עם כי ישראל ביררו הניצוצות ממנו שנבלעו בו, וכמ"ש וגם ערב ר"ב עלה אתם שביררו משם ר"ב ניצוצי', מ"מ נשאר עדיין גם מה שלא נתברר עד שא"א לבררו כ"א ע"י שאמר ה' למשה נתתיך אלקים לפרעה שהוא בחי' ואם זרוע כאל שביכולתו לעשות מתהו תיקון הנה עי"ז ע"י האותות והמופתים והביזה שאח"כ עשו אותם כמצולה שאין בה דגים כלל כו' כי ביררו הכל להיות נכלל בבחי' התיקון כו', וכן יעקב אבינו ע"ה הכניע א"ע לעשו הרשע והשתחוה לו שבע פעמים ושלח לו מתנות, אך זהו הכל קודם שקרא הקב"ה אותו אל אבל כשקרא אותו אל שזהו בחי' אם זרוע כאל לך, אזי לא הכניע עצמו לפניו. ועוי"ל שזהו ע"י אור מבחי' העקודים שלמעלה מהשבירה והתיקון שהם בחי' נקודים וברודים, וכמו ענין המן שירד בזכות משה שהי' ג"כ מבחי' זו.
ועפ"ז יובן דברי רשב"י בפ"ק דברכות מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז, והיינו כי הי' ממדריגת משה שהי' אלקים שהוא בחי' זרוע כאל, הוא יכול לעדות כל גאון וגובה וע"ד כי גאה גאה גיאה על גיוותנייא כו' שמתגאה על כל הגיאים כו', ומ"מ אע"פ שקראתי אותך אלקים לפרעה מ"מ אלקיך אנכי אני ע"ג, והיינו כנ"ל שא"ק ועקודים הם רק מבחי' אדם דבריאה לבד, וגם אם נאמר שנשמת משה הוא מאצילות דכללות, מ"מ הרי נתבאר שהמדבר למשה הוא מבחי' העיגול שלפני הקו שסובב ומקיף בחי' האצי' דכללות בשוה עם העשי' כו'. וזהו ג"כ מה שמצינו ששיבח א"ע רשב"י ואמר אנא סימנא בעלמא, ואמרו מאן פני האדון ה' דא רשב"י, ור"י הוה קרי לי' שבת, ולכאורה הרי הוא היפך מעלת הצדיקים והאיך משבחים להנברא כ"כ, אך מפני שהי' נשמה דאצי' ממש אשר נשמתו לא הי' מסתרת כלל על אור אלקות השוכן בקרבו והוא דבר א' עם האלקות וא"כ האלקות אשר בקרבו אמר אנא סימנא, רחואלקות הרי הוא מובדל ומרומם בעצם, והוא ע"ד מה שאמר משה ונתתי עשב שאמר לשון ונתתי מפני ששכינה הי' מדברת מתוך גרונו והיה בטל בתכלית לגבי השכינה וא"כ השכינה שבתוכו אמר ונתתי, וזהו ג"כ ענין מה שקרא לי' ר"י שבת, כי בשבת הוא הארת חכמה ורשב"י הי' נשמה דאצי' אשר בכללות אצי' מאיר חכ', ועוד כי בשבת הוא עליית בי"ע לאצי' כמ"ש נער הייתי גם זקנתי שבשבת סליק לסיבו ואהדר בששת ימי החול כמלקדמין, ולכן קרא אותו שבת מפני אור אצי' שבתוכו.
ובזה יובן פי' מה שחלק מכבודו כו' כי לשון ח)לק הוא חלק, ולשון חלק אפ"ל בב' אופנים, או חלק הנפרד מעצם הדבר, או חלק הדבוק עדיין במקורו והוא חלק מכללות כל הדבר, ומה שאמר שחלק מכבודו הוא חלק הדבוק במקורו האמיתי ממש, והראי' ממה שמברכים על חכמי ישראל שחלק מחכמתו ולשון חכמתו מורה שהם דבוקים בו דאם הי' נפרד ח"ו אין זה חכמתו ית' וכשנק' חכמתו זה יורה על דביקות נש"י בו, וכמ"ש במ"א פי' הברכה שישראל הם חלק אלוה ודבוקים בו ולכן אמר שחלק כי נש"י דבוקים בו כמ"ש ואתם הדבקים בה' כו' וזהו שחלק מכבודו שהם חלק מעצמיותו הדבוק בו ית', אבל על חכמי אוה"ע אינם מברכים כ"א שנתן שמתנה יש לה הפסק, אבל שחלק אין שייך לומר עליהם כי הפרידם ממנו כו', ובאבודרהם איתא וז"ל הטעם שאומרים בישראל חלק ובאוה"ע לשון מתנה מפני שהחלק הוא כמו הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו, משא"כ במתנה כי תלושה ופסוקה, ובישראל כתיב כי חלק ה' עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט, ואין חלק אלא ליראיו בין בחכ' בין בממלכה עכ"ל. אך הלא נת"ל שזה קאי על נשמות דאצי', ואפ"ל שגם על נשמות דבי"ע שייך לומר שחלק מכבודו, והענין כי הנה מצינו שהמלאך אומר ע"ע בי נשבעתי מפני שבשעת השליחות מאיר בו כח המשלח כי אין השליח עיקר אלא המשלח, ובשעת השליחות ה"ה בטל ממש להמשלח וא"כ ה"ז כמו שאומר המשלח בי נשבעתי, ומה המלאך שהוא מחיצוני' הכלים נק' בשעת השליחות בשם הוי' מכ"ש נש"י שהם מפנימי' הכלים, וכשמקיים מצות שהם רצה"ע ממש ואי' במד"ת שמצות נק' בשם שלוחים וא"כ כשישראל מקיים המצוה ובטל ומקושר להמצוה ה"ה אז כמו שלוחו של מקום ולכן יוכל להקרות ע"ש המשלח, ועוד דעיקר המצוה הוא דוקא כשישראל מקיימים אותם כמו ציצית תפילין כמו שהם מונחים על השולחן ה"ה אינם כ"א תשמישי קדושה או תשמישי מצוה וכן כל המצות ואימתי נעשית מצוה כשישראל מקיימים אותם לכן מפני זה שייך לומר גם על נשמות דבי"ע שחלק מכבודו שהם חלק הדבוק בו ית'.
ובזה יובן מ"ש הרואה חכמי ישראל מברך ברוך שחלק מכבודו, משמע שגם עכשיו בזמה"ג מברך והלא נת"ל שחכמים הם נשמות דאצי' דוקא, ובעקבות דמשיחא כמעט כל נשמות שבדורותינו אלה הם נשמות דבי"ע והאיך מברך עליהם שחלק מכבודו, אך לפי מה שנת' כאן שע"י קיום התומ"צ שייך לומר גם על נשמות רטדבי"ע שחלק א"ש. ועוד אפ"ל כי חכמים הם עיני העדה ועינים מורה על ראי', וחכ' נק' בשם ראי', וכל חכם מוסמך בדורו יש בו הארת ח"ע דאצי' ע"י חכ' דמל' דמל' דעשי' וא"כ יתכן לקרות בשם חכם גם בזמה"ז.
ועכשיו צ"ל מהו מה הקב"ה מחלק עולמות כו'. והענין דהנה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, כי ההפרש בין בן עוה"ב לחלק, כי בן יורש הכל וז"א נק' בן דירית אחסנתי' דאבוהי ודאימי', וכל ישראל יש להם חלק כי ועמך כולם צדיקים ע"י מצות מילה ומאן דנטר ברית אקרי צדיק לכן יש להם חלק לעוה"ב, וזהו מחלק עולמות כי הקב"ה הוא הנותן לכ"א חלקו, אך לפי"ז צ"ל מהו אף אביכם מחלק.
והענין דהנה אמרו במד"ר ע"פ ואנכי איש חלק כמ"ד כי חלק הוי' עמו, וענין חלק הוי' עמו כי הנה ידוע שמה שנתלבשה הנשמה בגוף אין זה כ"א הארה ומקצת הנשמה אבל שרש הנשמה נשארה למעלה, ועיקר העבודה הוא לחבר שרש הנפש עם הנפש שבגוף והוא ע"י תורה ותפלה ומצות כמ"ש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי תפלה הוא העלאות מלמטלמ"ע, ותורה הוא המשכות אלקות מלמעלמ"ט, אך ההעלאה דתפלה הוא בכדי שיהי' ירידה והמשכה, והירידה דתורה הוא בכדי שיהי' העלאה מלמטה, וזהו מוצב ארצה וראשו מגיע כו' ומלאכי אלקים קאי על מצות שנק' בשם שלוחים לכן ע"י תומ"צ ותפלה נתחבר שרש הנפש עם הנפש שבגוף, וניתן זה הכח להם מיעקב אע"ה כמ"ש יעקב חבל נחלתו דכמו שהחבל מחבר העליון עם התחתון כן יעקב נותן הכח לכל נש"י לחבר המקיפי' דנשמה בנשמה, ולכן חלם ליעקב דוקא החלום דסולם ולא לאחר כי לו לבדו ניתן הכח לזה, וזהו כי חלק הוי' עמו כי ד' אותיות דהוי' והקוצו של יו"ד מרמזים על נרנח"י, ועם הוא מלשון עוממות נפרדים, והעבודה הוא לחבר החלק שהוא המקיף דנפש עם העם, אך מי נותן להם כח זה ע"ז מפרש המדר' ואנכי איש חלק שהוא ע"י יעקב כי ל' איש הוא מל' איש האלקים שמשה הי' שליט ומושל על ש' אלקים כן יעקב שולט ומושל על החלק כי ה"ה המחברו.
וזהו מה הקב"ה מחלק עולמות שהוא ית' נותן לכ"א חלקו, כן יעקב מחלק שהוא המחבר החלק אלקי עם הנפש, וזהו אלקי' אלקיך שאע"פ שנשמות דאצי' נק' בשם אלקים ואל, אעפ"כ אני אלקיך שלגבי' ממש שוים אצי' דכללות עם פרט היותר אחרון דעשי' ולכן אלקיך אנכי. וזהו ג"כ הודו להקב"ה שהוא אלקי האלקים, שאלקי' הוא נשמות דאצי' דכללות ואעפ"כ הוא ית' אלקה עליהם כי לגבי' אינם תופסים מקום כלל וכלל, וזהו יותר שבח מבריאת שמו"א שזהו דוקא עיקר גדולת הבורא. וזהו אם זרוע כאל לך, כי כדי להפיל רשעים ששרשם מתהו א"א כ"א בכח הבורא שהוא כל יכול לעשות מתהו לתיקון וכשנצרך להתברר ע"י צדיקי' מתלבש בהם כח אלקי' ואל, ואעפ"כ אלקיך אנכי אני על גבך.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תש"ל סה"מ תרל"ב ח"א ע' רח

