לכן אמור לבנ"י

רילכן אמור לבנ"י

בס"ד, פ' וארא, תרל"ב.

לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם כו' ולקחתי אתכם לי לעם. הנה נזכר כאן ד' לשונות של גאולה וכנגדן תיקנו חז"ל ד' כוסות בפסח, ובירושלמי איתא לחד מ"ד שהד' לשונות של גאולה וכן הד' כוסות הם כנגד הגאולה מד' מלכיות, ובזהר איתא שהד' כוסות הם כנגד ד"פ אמת, ולפ"ז אפ"ל שהד' פעמים אמת שקודם עזרת הם כנגד הד' גאולות של מצרים, והד' פעמים שאחר עזרת הם כנגד הד' גאולות דלעתיד.

ולהבין כ"ז צריך להקדים מ"ש יציאות השבת שתים שהן ארבע, כי שבת אותיות תשב, כי תשובה נחלקת בד"כ לב' מדריגות תשובה תתאה שהוא שבתא דמעלי שבתא ותשובה עילאה שהוא שבתא דיומא, ובדרך פרט יש בכ"א מהב' תשובות ב' מיני תשובה.

והענין דכתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, ותשובה הראשונה הוא סור מרע, דהנה כתיב עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, וצ"ל למה נאמר לשון אלקיכם דוקא ולא הוי' ושארי שמות, אך דהנה מצינו דבשם אלקים דוקא כתיב אלקינו אלקה שלנו משא"כ בכל השמות, והענין דהנה אלקים הוא מלשון צמצום ובכדי שיתייחד על נש"י דוקא הוא ע"י צמצום עצום דהרי קמי' כחשיכה כאורה, ובכדי שיקרא אלקינו אלוה שלנו דוקא שיתייחד על נש"י ולא על שארי אומות הוא ע"י צמצום, אך זה הצמצום הוא דוקא סיבת הגילוי דאם לא הצמצום לא הי' גילוי, והוא ע"ד מה שתירץ המגיד נ"ע מאמר רז"ל צמצם שכינתו בין שני בדי הארון והלא כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא, אך דמה שהוא מלא שמים וארץ הוא בהעלם גמור דה"ז גילוי א"ס הסוכ"ע אשר שוה קמי' כו' לכן הוא מאיר בהעלם דוקא, אבל בכדי שיהי' גילוי אלקות ממש כמו בבהמ"ק א"א להיות כ"א ע"י צמצום, וזהו מה שכינו המקובלים שם אלקים למדה"ד ואלקינו למדת הרחמים ולכאורה הלא הוא שם א', אלא כי אלקים בעצמו הוא מדת הצמצום וצמצום הוא גבורה, אבל זה הצמצום הוא בכדי ליחד שמו על נש"י שהוא אלקינו ה"ז תכלית הטוב והחסד. וזהו מ"ש עוונותיכם מבדילים כו' ובין אלקיכם שהעון נעשה מסך מבדיל עד שא"א לקרוא בשם אלקינו כי אין אני והוא כו'. והענין כי יש כמה מיני הבדלות כמו שאנו רואים שזכוכית בהירה אינה מסתרת כלל על אור השמש והגם שהזכוכית מפסקת בין השמש אבל אינה מסתרת כלל וכאלו נאמר שהוא עצם א' עם זיו השמש שהרי אין שינוי אם יביט לפני הזכוכית או לאחר הזכוכית, אבל ע"י וילון דק מסתיר קצת על זיו השמש שאין שוה קודם ריאהוילון או לאחר הוילון הגם שהוא מסך דק, ויש מסך עב המסתיר, ויש מסך המסתיר לגמרי כמו עור עב שע"י אינם יכולים להביט כלל בהשמש שהוא מסתיר ומעלים לגמרי, וכן עד"ז הוא למעלה באצי' שיש שם פרסות כמשארז"ל י"ג פרוכת הי' במקדש, ויש פרסא הנק' בשם לבוש שהלבוש אינו מסתיר כלל כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי' וכאלו הלבוש הוא עצם א' אלא שנק' בשם לבוש, ויש פרוכת המבדיל בין קדש לקדש, והגם שלאחר הפרסא הוא ג"כ קדש אבל קודם הפרסא הוא קדש הקדשים, אך זהו דרך כלל בעולם האצי', אבל יש פרסא המבדיל בין קודש לחול שהוא ק"נ הנק' חול והיא בעצמה הפרסא המפסקת כאשר מתהפכת מטוב לרע ונק' מסך המבדיל, וג"ק הטמאות לגמרי הם כמשל עור עב המסתרת ומעלמת לגמרי עד שאין יכול לכנוס על ידו אפילו משהו אור השמש, כי ק"נ יכולים להתהפך מרע לטוב שהיא אינה עדיין רע גמור, אבל ג"ק הטמאות לגמרי א"א להפך ולהעלות אותם אל הקדושה שהם רע גמור וזהו מ"ש כתנות עור, וכשאדם חוטא הרי ממשיך על עצמו לבוש ממשכא דחויא שהיא מעלמת ומסתרת שהם ג"ק הטמאות לכן נעשית מסך מבדיל בין אלקיכם, וע"ז צ"ל תשובה שיהי' סו"מ וע"י סור מרע מעביר המסך המבדיל ואז ממילא נעשה גילוי אלקות שאין דבר המסתיר.

אך זה הגילוי הוא ממכ"ע כמ"ש בראשית ברא אלקים התלבשות כח הפועל בנפעל, אבל ע"י ועשה טוב נמשך א"ס הסוכ"ע כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב השפעת צדיק חי עלמין הוא טוב וטוב הוא מספר י"ז שעולה מספר שם אהו"ה היוצא מר"ת דואת השמים ואת הארץ, וע"י מעשה המצות הנק' טוב נמשך א"ס הסוכ"ע.

אך הב' תשובות נכללו בתשובה תתאה, אלא שנחלקת לב' בחי', תשוב ה' תתאה לגבי וא"ו מלמטה למעלה והמשכת הוא"ו בה'. ותשובה עילאה הוא כמ"ש בקש שלום, והענין כי הנה כתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ופי' פמליא של מטה הוא ממכ"ע, ופמליא של מעלה הוא סוכ"ע, ושלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה הוא יחוד וחיבור סוכ"ע במכ"ע דהיינו שיאיר ויתגלה בממכ"ע הארת אור הסוכ"ע, ותורה מחברת סוכ"ע בממכ"ע כי אורייתא מחכמה עילאה נפקת ופי' נפקת היינו גילוי התורה, אבל שרשה הוא למעלה מעלה מחפץ פנימית הרצון לכן יש בכחה לחבר ולייחד סוכ"ע בממכ"ע דהיינו שיהי' מושג בנבראים דכולא קמי' כלא חשיבי וכמ"ש כי אל דיעות שיש ב' בחי' דעת, דעת תחתון, ודעת עליון, דעת תחתון הוא שלמטה היש ולמעלה הוא אין, כי בריאה יש מאין, ודעת עליון הוא שהוא יש האמיתי וכל מה שלמטה הוא אין כי יש שני בחי' אין, אין שאינו מושג, ואין שאינו תופס מקום, ומה שאנו אומרים בריאה יש מאין היינו אין שאינו מושג כי א"א לומר אין שאינו כלום האיך אפשר שהמתהווה יהי' יש והמהווה אין אלא פי' אין שאין אנו משיגים מקור ההתהוות, אבל למעלה הוא אין שאינו תופס מקום כי לגבי' כל"ח, ותורה מחבר שיהי' מושג למטה כמו למעלה, וזהו השני בחי' שבתשו"ע כי ריבתשובה עילאה הוא תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד, ובחי' הב' הוא המשכת היו"ד בה' ראשונה.

וזהו ג"כ הד' גאולות, כי והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים הוא כנגד סור מרע, כי סבלות הוא מלשון כבד עון וכמ"ש כמשא כבד יכבדו ולכן והוצאתי אתכם כו' הוא סו"מ, והצלתי הוא כנגד ועשה טוב כי בתיבת והצלתי יש שני פירושים, הא' מלשון הצלה, והב' מלשון צל ומקיף והיינו מקיפים ממעשה המצות כי ע"י מצות נמשך א"ס הסוכ"ע, והם הב' בחי' שבתשובה תתאה הגם כי ע"י מצות נמשך סוכ"ע אבל אינו מאיר עדיין בפנימי' כי פי' סובב היינו שהוא סובב ומקיף, וכדי שיהי' מאיר בפנימי' הוא ע"י תורה כמ"ש ואשים דברי בפיך הוא תורה ובצל ידי כסיתיך הוא מעשה המצות. וגאלתי ולקחתי הוא תשו"ע כי גאולה הוא בבינה כמ"ש אם יגאלך טוב יגאל ואם לאו וגאלתיך אנכי, אם יגאלך טוב היינו סמיכת גאולה לתפלה, אבל כדי שיהי' גאולה היינו ע"י אנכי מי שאנכי וזהו שגאולה הוא בבינה כי התגלות עתיק הוא בבינה וזהו תשובה עילאה תשוב ה' עילאה לגבי יו"ד. ולקחתי אתכם לי לעם לי היינו עצמות א"ס כי אורייתא מחכמה נפקת ובחכמה עילאה שורה א"ס כי חכמה הוא כח מ"ה וזהו הד' גאולות.

ובכדי להבין מהו הד' גאולות למעלה צריך להבין מה שארז"ל ע"פ אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, כשנתן הקב"ה התורה אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו ואח"כ ויאמר לאדם, ולכאורה אינו מובן למה צריך לאומרה בפ"ע. אך כי כדי שיהי' התגלות א"ס למטה א"א כ"א ע"י צמצום והתפשטות והמשכה והתפשטות, יו"ד צמצום דחכמה, ה' התפשטות דבינה, וא"ו המשכת המדות, ה' אחרונה התפשטות מל', ולכן איתא בכתבי האריז"ל שתמונת ה' ראשונה צריך לעשות בתחלה יו"ד ואח"כ להמשיך ה', וכן ה' אחרונה צריך לכתוב תחלה תמונת וא"ו, וזהו שאמרה ד' פעמים כי ראה הוא חכמה כמ"ש איזהו חכם הרואה כו' ולכן נקראו חכמים עיני העדה כי העין הוא כלי לראי', ויספרה הוא בינה כמ"ש בס"י בג' דברים ברא הקב"ה את עולמו בספר וסופר וסיפור, סופר הוא חכ' וספר הוא בינה, הכינה וגם חקרה ז"א ומל', ובכדי לקבל אלו הד' בחי' דשם הוי' צריך לעשות כלי מלמטה למעלה הד' תשובות.

ובזה יובן ג"כ הד' פעמים אמת דהנה כתיב וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם ופרש"י לא ניכרתי במדת אמיתית שלי, ולכאורה אינו מובן וכי שם שדי אינו אמת חלילה, אלא שיש באמת גופא ד' מדריגות, האמת דשם שדי, ושם הוי', ותיקון ואמת, ואמת לאמתו, כי יש שפת אמת ואמת לאמיתו וזהו מדת אמיתית שלי, וזהו ג"כ ענין הד' פעמים אמת, וכנגדן תיקנו ד' כוסות כוס א' וב' הוא כנגד י"ה, וג' וד' הוא גביע הכסף וכוס בגימט' אלקים כמשית"ל.

ובכדי להבין דעת מ"ד שתיקנו נגד ד' גאולות דלע"ל צריך להקדים מ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו, כי יש ב' שמות הוי', הא' שבסדר ריגהשתלשלות שהוא מקור ההתהוות, ושם הוי' הב' הוא מה שלמעלה מסדר השתלשלות שאינו אפי' מקור למקור להתהוות והוא עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, וזהו מ"ש כל אשר חפץ ה' עשה שהוא המעשה כמו שהוא בחפץ דכאשר עלה ברצונו הפשוט הרי נתהווה מיד דבאדם אין רצונו פועל כלום כי ע"י הדבור מצוה לעשות וע"י מעשה הוא עושה, אבל ע"י רצון לא נתהווה כלום, אבל למעלה כאשר עלה ברצונו להתהוות נתהווה מיד וזהו שם הוי' דלעילא, אך זה א"א לקרות עדיין ע"ש ההתהוות אפילו מקור למקור, אבל שם הוי' דלתתא הוא מקור להתהוות ולכן פסיק טעמא בגווייהו, אבל לע"ל כתיב והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד שיאיר ויתגלה שם הוי' דלעילא ע"י שם הוי' דלתתא וא"כ יהי' אחד שלא יהי' פסיק טעמא בגווייהו וממילא יהי' ג"כ שמו אחד כי עכשיו הארת שם הוי' הוא ע"י לבוש דשם אלקים כמ"ש והוי' בהיכל קדשו היכל גימט' אד', אבל לע"ל ולא יכנף עוד דהיינו שלא יסתיר שם אלקים על שם הוי' כ"א שיאיר בלי לבוש, וכדי שיתגלה שם הוי' דלעילא צ"ל ג"כ אלו הד' צמצומים ולמטה צ"ל כלי לקבל הגילוי העצום.

וזהו ענין הד' כוסות כי כוס א' וב' הוא כנגד י"ה ולכן אמרו שבין כוס א' וב' יכול להפסיק כי חכמה ובינה זיווגייהו תדיר וההפסק לא יעשה שום ריעותא לכן מותר להפסיק, אבל כוס ג' וד' הוא גביע הכסף דיוסף וכוס בגימט' אלקים שהוא דרך כלל ז"א ומל', ושם מועיל ההפסק ששם יהי' ריעותא ממעשה התחתונים כי אין זיווגם תדיר לכן אסור להפסיק כי על ידי זה יעשה פירוד למעלה.

וזהו לכן אמור לבני ישראל אני הוי' שיציאת מצרים הי' הכנה למתן תורה, שבמ"ת הי' גילוי שם הוי' כמ"ש אנכי הוי' כו' וכדי שיתגלה גילוי אנכי א"א להיות כ"א ע"י הד' צמצומים דשם הוי', וזהו והוצאתי כו' ולקחתי אתכם לי המשכת עצמיות א"ס והכלי לזה הוא הד' בחי' דתשובה. ולע"ל יהי' ג"כ גילוי שם הוי' אך שם הוי' דלעילא, וזהו תשורי מראש אמנה ומראש הוא כמ"ש מראש ומקדם קדמונו של עולם וזה יתגלה לע"ל, לכן תיקנו ד' כוסות ג"כ כנגד ד' גאולות דלעתיד שהם ד' אותיות דשם הוי'.