קול מצהלות

רידקול מצהלות

בס"ד, על החתונה פ' בא, תרל"ב.

קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, וצ"ל מהו ונערים ממשתה נגינתם, הנה כתיב יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, ולכאורה משמע שכמו שהי' נער הוא פחות במדריגה ממה שהי' אח"כ בעצמו מנהיג לישראל, אבל האמת אינו כן דכמו שהי' מקבל ממדריגת משה הוא גדול במעלה הרבה ממה שהי' משפיע לישראל כמאמרם ז"ל הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים ומוטב להיות מקבל ממדריגה אחרונה מהגדול מלהיות משפיע לקטנים ממנו, וכמו"כ יובן למעלה שבמל' דאצי' יש ג"כ ב' בחי', הא' המתלבש בבי"ע להחיותם ולקיימם, ובחי' הב' הוא פנימי' המל' כלת משה שהוא המל' כמו שהיא באצי' הנמנה מעשר ספי', וגדלה מעלת מל' דאצי' שאינה יורדת בשום פעם להשפיע בבי"ע ממל' דאצי' המתלבש ומשפיע לבי"ע, הגם שמל' נעשה עתיק לבי"ע ונק' ראש עליהם כתר, מ"מ הרי באצילות היא מקבלת שפע מכל הע"ס.

ויובן זה ממשל זיו השמש המאיר לארץ ולדרים בהתפשטות גדול מ"מ זה הזיו עצמו כמו שהי' כלול בהשמש הי' יותר נעלה באין ערוך מכמו שהוא מאיר, הגם שהי' שם בטל בתכלית מ"מ הרי הי' נכלל בהשמש עצמו ובשם שמש הי' נקרא כמבואר בסש"ב. אך אין זה משל מכוון עדיין כי הזיו כמו שהי' בהשמש לא הי' בבחי' אור כלל כ"א ביטול מהותו. ויובן יותר מהלבנה שהלבנה בעצמה אין לה אור כלל כ"א מה שמקבלת מהשמש ובתחלת החדש היא מקבלת ואח"כ מאירה אורה, וגדלה מעלתה כמו שהיא מקבלת מהשמש יותר באין ערוך ממה שמאירה לנבראים כי הרי היא משנית אורה המקבלת מהשמש, שא"א לומר שהאור שמאירה היא זאת השפע בעצמה שקיבלה מהשמש שא"כ הי' האור שלה שוה לאור השמש ואנו רואים שאין דומה אור הלבנה לאור השמש, א"כ ה"ה משנית אורה, דכמו שקיבלה הי' אורה אור השמש, וא"כ היתה אז במעלה עליונה.

וכן יובן ביהושע כי הנה אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, חמה הוא שמש הוי', ויהושע כפני לבנה שם אלקים המעלים ומסתיר על אור השמש, וכמו שיש בלבנה ב' בחי' מה שמקבלת מהשמש ומה שמאירה אורה, כן ביהושע יש ב' בחי', הא' בחי' נער הוא המקבל ממשה שהוא חמה, והב' כמו שנעשה רטומדריגה בפ"ע, וגדול מעלתו לאין ערוך כמו שהוא מקבל ממשה ממה שנעשה משפיע בפ"ע, וזהו מ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך וקאי על מל' דאצי' כדאי' בזהר שיש ב' בחי' מלך ומלאך, ומלאך הוא כד איהו שליחא מלעילא דאבוהי ודאימי' שהוא ג"כ הב' בחי' דיהושע.

ובכדי להבין זה הנה כתיב נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו, ואיתא בזהר שהוא מט"ט ובכתבי האריז"ל איתא שהוא ו"ק דיצירה ויש בו ג"כ ב' בחי', מט"ט בלא יו"ד, ומיט"ט ביו"ד, היינו כמו שמאיר בו מל' דאצי' שמל' נק' בשם יו"ד ע"ש שמקבלת שפע מכל הע"ס, כי מל' בעצמה נאצלה בסוד נקודה חדא, והט' ספי' בא לה בסוד תוס' ממל' שבע"ס, שממל' שבחכמה נעשה חכמה שבמל' וממל' שבחסד נעשה חסד שבמל' וכן כולם כי נאצלה בסוד נקודה חדא שהוא או מל' שבמל' או כתר מל', ומט"ט בלא יו"ד הוא ו"ק דיצי' שרו של עולם. ובזה יובן מה שאמר המלאך ליהושע משה רבך לא קבלני כמ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך ואמר משה אם אין פניך כו' ויהושע קיבלו ואדרבה נכנע לפני המלאך, כי משה הוא שמש הוי' לכן לא רצה לקבל המלאך שהוא מיט"ט ביו"ד, שזהו אל תמר בו כי שמי בקרבו היינו שמאיר בו היו"ד כי הוא גדול ממנו הרבה, אבל יהושע שהוא כפני לבנה שהוא מקור המשפיע קיבלו ונכנע לפניו, אבל משה אמר אם אין פניך כו' שרצה פנימיות השפע כמו שהוא בלי התלבשות.

אך זהו בימי משה ויהושע, שמשה לא קיבלו ויהושע שקיבלו היינו מיט"ט ביו"ד. אבל על זמה"ג כתיב ונתתי נערים שריהם שעכשיו מקבלים נש"י ע"י שרו של עולם כי אומות העולם מקבלים מע' שרים אבל נש"י מקבלים ע"י שרו של עולם שהוא הכללות מהע' שרים, וזהו נערים שני בחי' נער מיט"ט ומט"ט, והוא ע"ד ההפרש בין אתוון רברבין ובינונים וזעירין שהרי התמונה של אות קטן הוא כמו תמונת אות גדול עם כל הקוצין אלא ההפרש שבאות קטן הוא בצמצום גדול, כמו למשל קטן שיש לו כל תמונת האברים כמו בגדול אלא שהוא בקטנות, כן ההפרש בין אתוון זעירין ורברבין, ושני בחי' מט"ט הם ממש כמו אתוון זעירין ובינונים וזהו נערים לשון רבים.

אך מ"מ כשנש"י מתעלים, מתעלים על ידם גם המלאכים, כי הנשמה ירדה למטה להתלבש בגוף ונה"ב ירידה צורך עלי' שע"י קיום התומ"צ ובירור נה"ב נתעלית למעלה מעלה משרשה כי נש"י עלו במחשבה, ולכאורה מהו השבח הלא מחשבה היא לבוש כמו שאנו רואים כשנצרך לומר איזה שכל נתלבש תחלה באותיות המחשבה, אך הענין כי הנה איתא בזהר מחשבה ויובלא לא אתפריש לעלמין, ויובלא הוא בינה וא"כ מחשבה הוא חכמה, ושרש נש"י הוא מחכמה ועליתה רטזהוא לכתר, והענין כי הנה כתיב כי על כל כבוד חופה כי כבוד הוא ל"ב נ"ח ויש שני בחי' כבוד, כבוד עילאה חכ"ע דאצי', וכבוד תתאה מל', ולכל כבוד יש חופה המקיף ויש מקיף המקיף לשני הבחי' כבוד בשוה, ולשם מתעלית הנשמה. ואפי' לפי הפי' ששרש נש"י הוא מח"ס חכמה שבכתר שזהו לשון עלה, העלי' הוא הגבה ממנה לכתר שבכתר. וזהו חתנים מחופתם חתן הוא מלשון חות דרגא שהוא ירידת הנשמה, והעלי' הוא לחופה שהוא המקיף, וע"י מתעלים גם המלאכים כמ"ש סולם מוצב ארצה כו' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים, סולם הוא נש"י שנשפלה למטה ושרשה למעלה, ומלאכי אלקים עולים כפי' הפשוט שקאי על מלאכים וכשנש"י הם בעילוי גם המלאכים מתעלים וכשהם בירידה כמו בזה"ג שהם בתכלית השפלות המלאכים הם ג"כ בירידה, הגם שנש"י מקבלים ההשפעה ע"י המלאכים מ"מ הרי אין להם תומ"צ ולא בשבילם הי' הכוונה מבריאת עולמות כ"א בשביל נשמות ישראל, לכן מתעלים על ידם.

והעלי' שלהם הוא למשתה נגינתם שהוא משתה היין, והענין כי יין הוא בינה ונכנס יין יצא סוד, יין המשומר בענביו מששת ימ"ב, ויש כמה בחי' ביין, יין המשכר ויין המשמח, והעלי' של המלאכים הוא לבינה, והגם ששרשם מדיבור עליון ששרשו מחכמה כמבואר בתניא, אך באמת צריך לפרש שבתניא קורא חכמה לבינה שהוא הבנה והשגה אבל חכמה הוא למעלה מהשגה ולמעלה מהשתלשלות לכן כשהוא אומר חכמה שהוא השגה ע"כ צ"ל שהיא בינה, ומלאכים שרש התהוותן מרוח פיו ית' כמו שנשפל הדיבור, ומתעלים לבינה ע"י נשמות ישראל.

ובזה יובן הפלוגתא מהו עדן לחד מ"ד הוא יין המשומר בענביו מששת ימ"ב ולחד מ"ד הוא עין לא ראתה כמארז"ל שמא תאמר גן זה עדן הלא כתי' ריזונהר יוצא מעדן כו', שרש מחלקותם להיכן הוא עליית נש"י מ"ד יין המשומר כו' הוא עצם הבינה, ולמ"ד עין לא ראתה הוא כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם, בחי' העדן כמו שהוא בקדם קדמונו ש"ע כתר.

וזהו חתנים שהוא ירידת הנשמה הוא בכדי שיהי' העלי' לחופתם שהוא המקיף דכתר שבכתר, ועי"ז מתעלים גם הנערים כל בחי' ו"ק דיצי' וגם ו"ק דעשי' שהוא מלאך סנד"ל כולם מתעלים ע"י נשמות ישראל למשתה היין שהוא בינה שרש הדיבור.