עשה לך תיבת

קעזעשה לך תיבת

בס"ד פ' נח תרל"ב

הנחה

עשה לך תיבת עצי גופר קינים תעשה את התיבה וכפרת אותה מבית ומחוץ, ואמרו במד"ר קולין ומדורין, אר"י מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך. וצ"ל מהו שייך טהרת מצורע לתיבת נח, ועוד צ"ל מה שנאמר בנח צדיק תמים מהו תיבת תמים. ועוד צ"ל מהו ענין התיבה של נח ולמה הי' צריך לה. והענין כי קן הוא מדור העוף כמ"ש כי יקרא קן צפור, כנשר יעיר קנו, ודרור קן לה, ואיתא במאו"א דקן הוא בינה שהיא מדור לחכ' או בינה שכינתא עילאה, ולשני הפי' הוא למעלה מהשתלשלות כי חכ' בעצם הוא למעלה מהשתלשלות, ושכינתא עילאה הוא היכל קד"ק, קדשים הוא חו"ב וקדש הוא כתר, וטהרת המצורע הוא דוקא ע"י קן צפור התגלות ע"ק בבינה וכמ"ש לפני הוי' תטהרו.

ובכדי להבין זה צ"ל תחלה ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה עצומה כי נשמה שנתת בי טהורה היא מטהירו עילאה ואח"כ אתה בראת יצרת עד נפחת בי כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. דהנה כתיב כל הנק' בשמי הוא עולם האצי', ולכבודי הוא מל', בראתיו יצרתיו הוא מח' ודיבור כמו למשל באדם דיבור הוא גילוי ההעלם לזולתו שהרי בפ"ע א"צ לדיבור אלא שממח' לא ידע אדם כלל, ובכדי שיתגלה לזולת הוא ע"י דיבור, ומח' הוא גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו כי אפי' בברק המבריק יש ג"כ אותיות המחשבה שהרי מבריקת השכל לא ידע אמיתית השכל ובכדי שידע בעצמו הוא ע"י מחשבה, וזהו יוצר אור ובורא חושך כי יצירה הוא כמו דיבור שהוא גילוי לכן נק' בשם אור, אבל בריאה שהוא קרוב יותר לאצי' נק' בשם חושך, אך אינו חושך בעצם אלא כמו מח' שלגבי עצמו הוא עיקר הגילוי שהרי השכל כמו שהוא אצל עצמו אינו יכול לגלות ומה שמגלים ע"י דיבור הוא מעט מן המעט, אלא מפני שלגבי הזולת הוא בהעלם נק' בשם חושך, ולכן איתא בכהאריז"ל שליוצר אור צריך למשמש בתש"י ולבורא חושך בתש"ר, ותש"ר גבוה הרבה מתש"י, והנשמה היתה בתחילה בטהירו עילאה ואח"כ ירדה דרך מעבר הבריאה שהוא עולם הנשמות בכלל, ויצרתיו הוא עולם המלאכים, עשיתיו עולם הגלגלים, ועשי' אין ערוך ליצי' ויצי' לגבי בריאה, וכללות בי"ע אין ערוך לגבי אצי', וא"כ ירדה דרך הסתר, ועוד הסתר גדול, ועוד הסתר הגדול מזה ההסתר, עד מקום ההסתר והעלם לגמרי, ונתלבשה בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר לגמרי, ובתחלה היתה עומדת קעחבאהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שכל מהותה היתה העמידה לפניו, ובירידתה למטה הרי כל הדרכים בחזקת סכנה, וגם כשפועל ע"י התבוננות אהוי"ר הרי יכול להיות חולף ועובר בעבור ההתבוננות, וגם בעת היות האהוי"ר אין ערוך לגבי האהוי"ר שהי' לה למעלה, וא"כ ה"ז ירידה גדולה ועצומה ולמה היתה כזאת מלפניו, אך הירידה צורך עלי', וצריך להבין מהו העלי'.

אך הענין דהנה אנו מברכים אשר קדשנו במצותיו, כי המצות הם רצה"ע, כי כל מצוה הוא פרט רצון כמ"ש נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ולכן נקרא בשם רצון כי אין במצות טעמים גלוים ומה שיש איזה טעמים אין זה עיקר הטעם ועיקר הטעם הוא למעלה משכל הגלוי, וע"י המצות מתעלים נש"י לקודש כמ"ש ואנשי קודש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו קאי על נטירת הברית כי מאן דנטיר ברית אקרי צדיק ובכלל הוא סו"מ, ואנשי קדש הוא עשיית המצות, וזהו הירידה צורך עלי' כי מתחלה היתה הנשמה בבחי' טהרה ואח"כ מתעלה לקדש, כמו ההפרש בין לוים דכתיב בהם וכה תעשה להם לטהרם, ובכהנים כתיב לקדשו לכהנו לי, ועיקר העבודה היא ע"י כהנים מפני שהם בבחי' קדש, ולכן נתלבשו המצות בגשמיות ציצית מצמר גשמי תפילין מקלף גשמי וכן סוכה ולולב, כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שיהי' גילוי אלקות למטה, וע"י תומ"צ ממשיכים גילוי אלקות, ונש"י נשפלו למטה ולכן נשפלו המצות ג"כ למטה, דהגם שהמצות נק' בשם קדש מ"מ הרי אינה נעשית מצוה כ"א ע"י נשמות ישראל, כמו תפילין אם יהיו מונחים על השולחן אינם כ"א תשמישי קדושה וכשישראל מניח תפילין אז נעשית מצוה, וכן סוכה אפי' אם היא עשוי' כתיקונה אינה נק' עדיין מצוה כ"א כשיושב ישראל אז מברכים אקב"ו לישב בסוכה, והטעם כי נש"י נק' בשם ארץ כמ"ש ואתם תהיו לי ארץ חפץ, דהגם שעיקר הצמיחה מהגרעין מ"מ הרי צ"ל ארץ מוכשרת לקבל הזריעה, כמ"כ נש"י הם הארץ אשר בהם נגדל החפץ ה', כי אוה"ע אם יעשו מצוה לא ימשיכו כלום כי אדרבה גוי ששבת חייב מיתה, וזהו זרע הקב"ה מצות ומע"ט והנחילם לישראל, ונמצא שצ"ל שניהם, מצות ששרשם מקדש ונש"י שהם ארץ חפץ, וכשנש"י מקיימים מצות מתעלים גם הם. וזהו מה שכה"ג הי' נכנס לקדה"ק, דאם מקיימים המצות אז מתעלים לקדש, אבל אם פגם במצות עז"נ וכפר על הקודש דהיינו על פגם הקדש, והי' נכנס לקדה"ק שזהו לפני הוי' תטהרו, דהיינו שבכ"מ שנופל לומר שם ה' הכה"ג הי' ממשיך מבחי' גבוה מזה השם שימשך עוד טהרה בנפש, ואח"כ צ"ל עוד מחדש סדר עבודה עד שיגיע לקודש.

ובזה יובן ענין טהרת המצורע, כי הנה כתי' זאת תורת המצורע וארז"ל המוציא שם רע, שזהו היפך כללות כל המצות כי ואהבת לרעך כמוך הוא כללות כל קעטהתורה כמו שאמר הלל להגר מה דעלך סני לחברך לא כו' ואידך פירושא זיל גמור, והמוציא שם רע פוגם בכללות כל המצות לכן צריך לעשות תשו' עד שיגיע לקן ציפור היכל קד"ק.

ובזה יובן ענין תיבת נח כי התיבה צ"ל אצל צדיקים ובע"ת, ובתחלה צ"ל מהו צדיקים ובע"ת. והענין דהנה אנו מברכים ברוך אתה כו' מלך העולם, ולכאורה מהו הברכה ה"ה מצותיו, אך הברכה הוא כמ"ש ברוך ה' גו' מן העולם ועד העולם שיוברך ויומשך מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא, ושרש הב' עולמות הוא מב' שמות הוי' כמ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו ששם הוי' דלתתא הוא מקור לאתגלייא, הגם דכתיב כי הוא צוה ונבראו מאיליו וממילא, כי בריאת עולמות הוא משם אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים התלבשות כח הפועל בנפעל, מ"מ הרי שם ה' הוא מלשון התהוות שהוא מקור להתהוות, ושם הוי' דלעילא הוא עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד והוא מקור לעלמא דאתכסייא, ודרך כלל הוא שני שמות דע"ק וז"א.

והנה עלמא דאתכסייא ואתגלייא הוא ים ויבשה וכל מה שיש ביבשה יש בים, וההפרש ביניהם שברואים שבים הם מובלעים ומכוסים בתוך הים כי דגים שבים מיד שהם פורשין הם מתים, אבל ברואים שביבשה הגם שהם מקבלים חיות מהארץ כמ"ש ארץ ממנה תצא לחם מ"מ לבד זאת שאינם נצרכים להיות מובלע בתוך הארץ כי זהו חסרון, אלא אינם צריכים לעמוד ע"ג הארץ כי יכולים ליזון באויר או לשוט ע"פ המים, אך אם הם רגע א' במים הרי יכולים ליטבע, וכדי שיתחברו ברואים שביבשה עם הים הוא ע"י ספינה שהיא ממוצעת כי הרי יכול אדם להיות כמה ימים וכמה חדשים בספינה הרי שהיא מחברת יבשה עם ים.

ובעבודה הנה כתיב וידגו לרוב בקרב הארץ שיהי' במדריגת דגים שבים בארץ דהיינו להמשיך גילויים עליונים לארץ, ואם עדיין לא היו בים ואינם יודעים עדיין מה הוא ים האיך ימשיכו מהים, לזה הי' קרי"ס, כי לכאורה אינו מובן למה הי' קרי"ס כי אותות ומופתים היו נצרכים מפני שלא הניח פרעה לצאת את בנ"י, אבל קרי"ס למה הי' נצרך, אך מפני שהי' עתיד ליתן להם תומ"צ שהם מדריגות ספינה שמחברים עלמא דאתכסייא עם עלמא דאתגלייא, לכן העבירם בים וניתן להם הכח בכל עת ובכל רגע כשישראל מקיים מצוה ימשיך המשכות אלקות, וזהו מ"ש חלקת מחוקק ספון, מחקק בגימט' רמ"ח, ספון הוא מלשון ספינה כי ספינה הוא ספון ה' וה"א הוא ה"א עילאה שכינתא עילאה ובו ספון א"ס כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת בגימט' כתר, וכמו שבספינה יכולים לילך במים שאין להם סוף, כן המצות ממשיכים א"ס ממש כי מצות הם מצות המלך וכתר מל' שרשו ממל' שבכתר, ודרך כלל הים הוא ים החכמה והחכמה מאין תמצא, אבל האין שרשו מיש קפאמיתי והוא א"ס ממש אשר ממנו הי' יכול להתהוות ספי' עד אין שיעור ומה שנתהווה מספר ע"ס הוא ע"י צמצום עצום וע"י המצות ממשיכים א"ס ממש וזהו עבודת הצדיקים להמשיך מעלמא דאתכסייא לעלמא דאתגלייא דהיינו ע"י שמקשר א"ע לעשות רצה"ע, דבעת עשיית המצוה ה"ה אז בעלמא דאתכסייא והמצוה היא גשמי' וה"ה אתגלייא ומחבר הב' עולמות, אך את זה לעו"ז עשה האלקים דכמו שיש עונג בקדושה כי אשר הוא לשון תענוג, כמ"כ אם פוגמים במצות ח"ו ה"ה נגע כי נגע הוא היפך ענג, ואעפ"כ לא יאמר נואש כי העצה לזה תשובה מעומקא דליבא.

והנה הן צדיקים והן בע"ת צריכים להתיבה, והענין כי בצדיקים התיבה הוא להגן עליהם, כי הנה כתיב מים רבים היינו טרדת הפרנסה בריבוי מחשבות הטורדות שזהו כמו מים שמשוטטות כמ"כ המחשבות רבות עד שמקשר א"ע כאלו הם העיקר, ובריבוי מחשבות יכול לבוא עד שיהי' ותשכח אל מחוללך שיאמר כחי ועוצם ידי דהיינו שסובר מפני מה הרויח מפני שעשה כך ומפני מה לא הרויח מפני שלא עשה כך, ובאמת צריך לידע כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל כמ"ש עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א לתת לאיש כדרכיו, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, ובאמת שרשם נעלה מהכרוזים, וא"כ אין שום דבר נעשה מעצמו, וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת הוי' היא תקום שמלמעלה היא העצה והקימה.

וזהו וידגו לרוב בקרב הארץ שלא יפרד אפי' רגע א' כדגים שבים, דהיינו ע"י שמקשר המחשבה למעשה שיכוין שע"י שירויח עי"ז יוכל להתפלל וללמוד, ועושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס את ב"ב, וכ"א נותן צדקה לפי ערכו וצדקה היא כללות כל המצות כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה, ואם מקשר המחשבה למעשה עי"ז מתעלה המעשה ואינו יכול להיות נפרד, אבל אם אינו מקשר המחשבה למעשה הגם שנותן אח"כ צדקה אבל אין להם חיבור זע"ז, ובריבוי המח' יכול ליטבע במים שאין להם סוף דלעו"ז. כי הנה כתיב והיתה נפש אדוני כו' יקלענה בכף הקלע קליעה למקום רחוק מאד, ונק' בשם א"ס הגם שהם קלי' אך מפני עוצם הריחוק מאלקות נק' בשם א"ס כמו קלי' עמלק שהוא למעלה מן הטעם ודעת ובאמת ה"ה למטה מן הדעת אלא מפני שהוא מקור לכל הקלי' ומאבד המוחין ומתרחק מאד לכן נק' למעלה מן הטעם ודעת, וע"ד משארז"ל איזהו מים שאין להם סוף כל שאין רואהו מד' רוחותיו הרי שיש להם סוף, וע"ד מה שהראהו ליעקב שרו של אדום עולה ואינו יורד ובאמת הרי יהי' לו ירידה כמ"ש אם תגביהי כו' משם אורידך כו', אלא מפני אריכות הגלות נאמר אינו יורד, כן מפני עוצם הריחוק נק' בשם א"ס, והתיבה היינו תומ"צ מגן להשמר מן המים רבים כמארז"ל מצות בעידנא דעסיק בה מגינא ומצלי ותורה בעידנא דלא עסיק מגינא ומצלי שמציל מן המים רבים.

קפאובזה יובן מה שנאמר בנח איש צדיק תמים, כי צדיק נק' המקיים תומ"צ, ואפי' לפי' הזהר מאן דנטר ברית כו' קאי ג"כ על כללות המצות כי נטירת הברית היא כח מכל האברים דהרי מוליד בדומה וזהו רמ"ח מ"ע, וא"א להוליד בלא הילוך הדם והדם הוא הנפש הוא מל"ת, והצדיק צ"ל תמים, כמ"ש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו בל עמו, וזהו לא נק' כלל בשם עובד כי צ"ל תוכו כברו כמו שהוא בחיצוניות כן יהי' בפנימיות, כמו בספינה אם יעשה נקב קטן יבוא בו מים עד שיטבע כמ"כ אם אין תוכו כברו יכול ליטבע דהיינו שיאבד החיות, כי עיקר החיות הוא חיות רוחני כמ"ש כי חלק הוי', חלק אלקה, ואם מקשר עליו ריבוי הטרדות דמים רבים הרי מאבד חיותו וזהו כמו נטבע, וזהו מה שנח אע"פ שהי' צדיק הי' צריך להתיבה בכדי להגן מן המים רבים.

ובזה יובן מ"ש עשה לך תיבת עצי גופר וחד מ"ד שהוא מבליגה וחד מ"ד שהוא גולמיש, ובגמ' ע"פ צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון איפליגו ג"כ מהו ארז ופירש"י ג"כ כעל עצי גופר, נמצא שעצי גופר וארז הוא א', כי ארז בלבנון קאי על מעשה המצות ששרשם מלובן עליון ועי"ז כתמר יפרח כמארז"ל מה התמר אין לו אלא לב אחד כך ישראל לבן לאביהם שבשמים.

וגם הבע"ת צריכין להתיבה, והענין כי הנה רבינו פי' ע"פ בא אל התיבה אתה וכל ביתך דקאי על אותיות התורה ותפילה, ובא אל התיבה היינו שישים כל כחותיו בתו' ותפלה. והענין כי הנה אי' בבינונים שתו' הוא תשו' מלמעלמ"ט ותפלה הוא תשו' מלמטלמ"ע וע"י נמשך סליחת עוונות, והגם שנת' בזהר שיש כמה דברים שאין מועיל להם תשובה היינו תשובה תתאה אבל תשו"ע מעומקא דליבא ע'י תו' ותפלה מועלת על הכל, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא שצריך יגיעה רבה ועצומה לבוא לתשו"ע. ובזה יובן מ"ש וכפרת מבית ומחוץ, כי תיבת וכפרת הוא מלשון כפרה ולא כתי' מי הוא המכפר והוא כמ"ש כי ביום הזה יכפר סתם כי גדול כח התשובה מצדיקים, כי צדיקים עבודתם להמשיך עלמא דאתכסיי' בעלמא דאתגליי' שמקורם ב' שמות הוי', אבל הבע"ת מגיעים למעלה מש' הוי' כמ"ש לפני הוי' תטהרו ולכן כתי' יכפר סתם, וכן הפי' כאן דבית וחוץ הוא תו' ותפלה קלא דאשתמע וקלא פנימאה דלא אשתמע ואם פגם בתו' ותפלה לא יאמר נואש אלא העצה תשו' מעומקא דליבא עד שיגיע למעלה מש' הוי' ומשם יתמלא הפגם ולכן כתי' וכפרת סתם.

וזהו מה שאמרו מה הקן מטהר את המצורע, כי פי' מטהר אין הפי' כמו טהורה היא אלא כמו תטהרו, כי מוציא שם רע פגם בכל התורה וצריך להמשיך קפבמלמעלה משם ה', כן תיבתך מטהרתך כי נח הי' צריך ג"כ לתשו' מפני שלא ביקש רחמים על דורו, וזהו שנק' המים רבים בשם מי נח ולכאורה הלא הי' צדיק אלא מפני שהי' צריך ג"כ לתשובה. וזהו מטהרתך כמו תטהרו.