אנכי מגן לך

קפבאנכי מגן לך

בס"ד פ' לך תרל"ב

אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. וצ"ל מהו הנתינת טעם על שכרך הרבה אנכי מגן לך. אך הענין כי הנה איתא בספרים שע"פ מדה"ד הי' צ"ל התשלום שכר זמני ומוגבל כמו עשיית המצוה שהוא זמני ומוגבל כמו תפילין ביום דוקא ולא בלילה וכן שבת יו"ט פסח סוכה קרבנות, אלא שע"פ מדת החסד של ורב חסד התשלום שכר היא נצחי.

ולהבין זה צריך להקדים מ"ש במד"ר ע"פ אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו אמר רב לא ניתנו המצות אלא כדי לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת לי' אם שוחט מן הצוואר או מן העורף אלא אמרת ה' צרופה, ומשמע מלשון המדרש שלמעלה אין שייך קיום מצות כלל ולא ניתנו אלא כדי לזכות את ישראל שיבואו לבחי' מגן הוא לכל כו'. ועוד מפרש שם דקאי על אברהם שנתנסה בעשר נסיונות, ומגן הוא כמ"ש אנכי מגן לך, נמצא לפי זה הפי' שאברהם ע"י הנסיון נמשך לו ג"כ מגן הוא כמו לנש"י ע"י המצות.

ובכדי להבין זה צריך להקדים תחלה מהו ההתחדשות ממתן תורה הלא אברהם אע"ה קיים כל התורה עד שלא ניתנה אפי' עירוב תבשילין. והענין כי ההתחדשות הוא בב' דברים, הא' כי אברהם הי' מרכבה למדת החסד והי' בטל בתכלית עד שלא איכפת לי' כלום להשרף בכבשן אש וכל מה שיאמרו לו, נמצא שקיים במס"נ, ולכן איתא בפרדס בשם ס' הבהיר אמרה מדת החסד כל זמן היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי ומשמר משמרתי, והאיך יכול הנברא לבוא למדריגה כזו אם לא ע"י מס"נ, והי' נדיב מאד כמ"ש בס' אורחות צדיקים שיש ג' מיני נדיבות, נדיב בגופו ויש נדיב בממונו ויש בנפשו, ואברהם הי' נדיב בכל הג' בחי', אבל עכשיו כאשר ניתנה תורה א"צ למס"נ קפגבפו"מ כ"א למסור רצונו לקיים רצה"ע וכמו למשל מצות תפילין אפי' מכוין לשעבד מוחו ולבו ויכוון כל הכוונה הראוי' לה אין זה מס"נ בפועל, ומכ"ש אם לא יכוין כוונה הראוי' לה.

ועוד הפרש כי אברהם אע"ה עשה זה בכח עצמו וא"א לנברא ע"י עבודתו בלא מ"ת לבוא יותר משרש ומקור הנבראי', והראי' ממה שאמרו בגמ' ש"מ מעיין דעין עיטם ך"ג אמה שהרי המקוה דכה"ג הי' ע"ג פתח העזרה וכל הפתחים היו גבוהים ך' אמה ושיעור מקוה הוי אמה על אמה ברום שלש אמות, ואם יכולים להגביה המעיין יותר משרשו מנ"ל שהמעיין כ"ג אמה דילמא לא הוי כ"א עשר אמה והיותר הגביהו, אלא ודאי שאין יכולים להגביה יותר משרשו, והגם כי אברהם הי' שרשו באצי' מ"מ הרי נמשך דרך מעבר הבריאה כמ"ש אתה בראת כו' ונעשה נברא, ובתחלה לא הי' מרכבה כ"א לחסד דבריאה ואח"כ אמר לו הקב"ה לך לך שיתחבר לשרשו שבאצי', ועכשיו כאשר ניתן לנו התורה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, אשר מלשון באשרי כי אשרוני בנות, תענוג עליון, כי במ"ת כתיב אנכי הוי' אלקיך שע"י גילוי אנכי מי שאנכי נעשה שם הוי' בכ"א, וקדשנו בקודש העליון במצותיו הקב"ה מניח תפילין, וזהו מה שא' במדרש ע"פ לריח שמניך טובים שמן תורק שמך כל מצות ומע"ט שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק כדבר שמריקין מכלי אל כלי כי ריח אינו עצמות שהרי יכולים להריח כל היום ולא יחסר כלום, אבל דבר שמריקין הרי הוא עצמות, כמ"כ בתומ"צ שניתן לנו הוא עצמות.

ונמצא שההפרש הוא בשני דברים, הא' שקיום התורה דאבות היה ע"י מס"נ כמו שהאכיל לכל אפי' לערביים מפני שהי' בטל בתכלית והודיע אלקותו בעולם, ויצחק ע"י עובדות אחרים, ויעקב ע"י עובדות אחרים, אבל תומ"צ דעכשיו אין צריכים כ"א לקיים רצה"ע ב"ה, ועוד כי האבות מצד העובדות לא הגיעו כ"א לשרש הנבראים וע"י תומ"צ ממשיכים עצמות א"ס.

אך זהו מצד רב חסד, אבל מצד מדה"ד הי' צ"ל התשלום שכר זמני, וזהו מ"ש המדרש וכי מאי איכפת לי' כו' כי מצד עצמות א"ס קמי' כחשיכה כאורה ששם אין החושך תופס מקום כן האור וכמ"ש אם צדקת מה כו' אלא אמרת ה' צרופה, צרופה אמרתך, כי צרופה קאי על ע"ס כי מחכמה ולמטה יש קצת דין ודקדוקים ושם שייך לומר שתופס מקום תומ"צ, אך מצד רב חסד נמשך מגן לכל החוסים, כי מגן הוא סוכ"ע כמו מגן שמלביש חיצוניות הגוף כן א"ס הסובב ומקיף בשוה נקרא בשם מגן, וכן אאע"ה ע"י רב חסד הגיע ג"כ למגן הוא.

אך הלא אין נותנים מתנה כ"א למי שעביד איזה נייחא, וא"כ צ"ל מהו האתעדל"ת לזה, אלא הענין דהנה כתיב כי מנסה ה"א אתכם לדעת כי הנה הנסיון מעלים ומסתיר, כי אם הי' בגילוי לא הי' נק' בשם נסיון כמו אברהם אבינו שהפילו לכבשן קפדהאש אם הי' יודע שינצל לא הי' נקרא בשם נסיון אלא מפני שאצלו הי' ההסכם באמת לישרף, ואח"כ עשה הקב"ה נס וניצל, וכן בעבודה שירדה הנשמה משרשה שעמדה תמיד באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, להתלבש בגוף ונה"ב המעלים ומסתיר לגמרי, זאת הירידה בכדי לנסות אם יוכל לעמוד בנסיון, והנסיון הוא כי דרך רשעים צלחה ופושעי ישראל מצליח להם והם סוברים שזהו העיקר, וכל מי שעובד בתו' ועבודה כל ימיו קשה להשיג כדי חייו ובא בקושי גדול, ואם עומד בנסיון ומקיים תומ"צ עי"ז מברר ניצוצות דתהו שנפלו בשבה"כ, כי כמו שקליפה מקפת את הפרי כן בעמקי הקליפות יש ניצוצי קדושה, ומצות מלובשים בגשמיות ציצית מצמר גשמי שבו מלובש הניצוץ, וישראל בגלות תחת ממשלת השר ההוא וההשפעה עוברת דרך השר ההוא ומשפיע גם להצמר, וכאשר עושין ממנה מצות ומקיים אותה בנסיון מברר ניצוצי הקדושה, ועי"ז נמשך מגן הוא לכל החוסים, וכן אברהם ע"י שנתנסה בעשר נסיונות נאמר בו מגן הוא לכל, וזהו מה שפי' המדרש דקאי אמרת ה' צרופה כו' צרופה אמרתך על אברהם אבינו כי ע"י שעמד בנסיונות עי"ז זכה ג"כ למגן הוא.

וביאור הענין דהנה כתיב כמגדל דוד בנוי לתלפיות אלף המגן, כמגדל הוא ע"ד מ"ש באברהם ואעשך לגוי גדול ואי' במד"ר שאמר אברהם מנח לא העמדת ע' אומות, א"ל ממך אני מעמיד אותה אומה דכתיב בה כי מי גוי גדול, ולכאורה הלא הם שבעים אומות והם ריבוי יותר, אך הענין כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך, וכתיב הבט משמים, כי אוה"ע אומרים רם על כל גוים שהם מתנשאים א"ע למקום הגבוה אשר אם צדקת מה תתן לו ולכן הם שולטים על בנ"י, אבל שמים הוא שם מים, מים הוא חכ"ע ומים הוא תורה כמ"ש כל צמא לכו למים, וזה אנו מבקשים שיהי' ההשפעה ע"י השמים דוקא כי בשמים הוא דוקא נש"י המקיימים תומ"צ, וזהו שישראל הם הגוי גדול שממשיכים בחי' גדול הוי' באלקים כמ"ש גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו מפני שנש"י הם דבקים לשם הוי' כמ"ש ואתם הדבקים בה' וז"ש אשר לו אלקים קרובים שהאלקים קרובים לנש"י שהם דבוקים בה', ואותה אומה הוא מעמיד מאברהם.

וזהו כמגדל דוד כי דוד הוא מל' כנס"י מקור נש"י ושיהי' ההגדלה בדוד הוא ע"י אלף המגן, כי אלף הוא מספר עצום ומורה על בל"ג, והוא ע"ד מ"ש נוצר חסד לאלפים, ובמדרש דרשו אלף המגן על משה שניתנה התורה על ידו לאלף דור שתתקע"ד דורות עלו במחשבה להבראות ואחר כ"ו דורות ניתנה התורה שנאמר בה אנכי. ובזה יובן מ"ש מגן הוא לכל החוסים בו, כי הנה כתיב טוב לחסות בהוי' מבטוח באדם, כי נגד אדם דקדושה יש אדם דבליעל כמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לכן טוב החסיון בהוי' מהבטחון באדם, אבל מגן לכל החוסים בו, לא כתיב ה', כי בו הוא א"ס דלא אתרמיז בשום קוצא ואתא וזהו בו סתם, וזהו מ"ש אנכי מגן לך שהמגן של אברהם הוא מאנכי.

קפהוזהו שכרך הרבה מאד בל"ג, כי בגבול יש כמה מספרים אלף ואלפי אלפים, אבל בבל"ג אין שום מספר והוא ע"ד מ"ש במד"ר לכל יש סיקוסים חוץ מדבר א' שאין לו סיקוסים זהו התורה רחבה מצותך מאד. ופי' בסש"ב שרחב הכלי של מצות לקבל מאד העליון הבל"ג, וכמ"כ תיבת מאד מורה על הבל"ג, והראי' ששכרך הרבה מאד בל"ג שאנכי מי שאנכי מגן לך. ונמצא שע"פ מדת הדין להנברא א"א להגיע כ"א לשרש הנבראים וע"פ רב חסד התשלום שכר הוא בל"ג, וע"י שמקיים תומ"צ ע"י נסיון נמשך מגן הוא לכל החוסים בו.