ונתתי שלום בארץ

קסזונתתי שלום בארץ

בס"ד, ש"פ בחוקתי, ל"ב.

בחוקותי

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, וארז"ל ברבות פ' בראשית פ"ו ג' דברים ניתן מתנה לעולם, וי"א אף השלום שנאמר ונתתי שלום בארץ, ובפ"ג דתענית דכ"ב סע"א וע"ב אפי' חרב של שלום, ובמהרש"א שם פי' דהאי קרא מדבר בעושים רצונו של מקום, וצ"ל מהו ענין חרב של שלום כו'. הנה כתיב קסחרוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם שפי' רז"ל שע"י שרוממות אל בגרונם עי"ז נעשה חרב פפיות בידם שזהו בחי' התפילה, וכן גם דברי תורה. וביאור הענין צ"ל שרש ההפרש בין תפלה לתורה, ומ"מ בזה שוים הם שנק' חרב ורומח.

אך הענין הוא שזהו ההפרש בין תפלה לתורה שהתפילה היא מלמטלמ"ע והתורה היא מלמעלמ"ט, שפי' מלמטלמ"ע הוא לפי ערך הכנת כלי המקבל באתעדל"ת כן נמשך מלמעלמ"ט באתעדל"ע, אבל תורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואתחנן שהתורה היא בחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלה למטה, שע"ז הי' בקשת משה שיכניס הוא את ישראל לארץ שרצה להנחיל בהם הכח שיוכלו להמשיך המשכת אא"ס בבחי' אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט ע"י התורה כו', ולא פעל זה, כ"א אמר לו עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה את הארץ, שע"י הראי' שראה את הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה כמו רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם שיוכלו להמשיך ע"י תורתם אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט. ולכן מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה כמ"ש בסידור שער הק"ש הטעם לזה, כי התפילה היא בחי' חיי שעה, פי' שעה הוא בחי' מל' בחי' זמן מלך מלך ימלוך, וחיי שעה היינו ההמשכה בבחי' מל' הנק' שעה לצורך קיום וחיות העולמות, אבל תורה הוא בחי' חיי עולם המשכת מוחין לז"א, וא"כ בכלל מאתים מנה. לכן הם פטורים מהתפילה כו'.

ושורש ענין חיי עולם הוא ע"ד מ"ש בפי' הפסוק ואתה מרום לעולם הוי' (תילים צב) שמה שנמשך לעולם הוא מבחי' מרום בחי' רוממות עצמותו א"ס ב"ה, וכמארז"ל במד"ר ר"פ קדושים פך"ד ע"פ ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך, כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, קדושה לישראל לעולם, וע"ד מ"ש רז"ל במד"ר ויצא פ"ע שם הגדולה לאה גדולה במתנותי', כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם דכתיב ויהודה לעולם תשב (יואל ג' ך) וכתיב זאת מנוחתי עדי עד (תילים קל"ב), ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה, שאול לשעה, ושילה לשעה. והטעם הוא לפי שה"א גדולה לאה פי' ה"א גדולה היא בחי' בינה מקבלת מע"ק ולכן הוא לעולם, משא"כ ה"א קטנה מל' מקבלת מז"א, ולכן הוא רק לשעה. וז"ע שהתפלה היא ג"כ רק חיי שעה, אבל התורה היא בחי' חיי עולם, ולכן אנו מברכים בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכינו, וכן אומרים בקדושת ובא לציון ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם כו', ועי' מזה בד"ה ויתן אל משה (ך"ז) בשם הכוונות והרמ"ז.

קסטוענין ההעלאת מ"ן שע"י התפלה, יובן ממש"נ במ"א בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שהוא כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדריגת המלך דכתיב לב מלכים אין חקר, וע"י הדבר חדש ההוא ממשיך לב המלך, כמו ע"י צפור המדברת הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה יותר רק שזה אינו חידוש שהאדם הוא מדבר, אך מצד החידוש שגם הציפור שהיא בעל חי תדבר, עי"ז ימשיך ויעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט, וכמו"כ יובן למעלה שהרי כללות כל ההשתל' העולמות דבי"ע אינו ערוך כלל לגבי אוא"ס מהו"ע ית', ולא אפי' כטפה לגבי ים אוקיינוס שהרי אמר ר"י יכולני לשער כמה טפות יש בים הרי יש איזה קצת ערך, וגם הטיפה הוא מים, והים הוא מים, רק שזה טפה אחת והים הוא מים הרבה, מ"מ הם מהות אחד, אבל נבראים לגבי הבורא ית' הם אין ערוך לך ממש ושרש התהוות והנהגת עולמות הנבראים הוא ע"י כלי המדות דאצי' הנק' ז"א, וכמאמר אלי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא כו' כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא, וע' במאמר הזהר ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו כהדין טיקלא כו' בזח"א פ' וירא דק"ט ע"א, והת"י תרגם בתחבולותיו בחוכמתי' יעו"ש, וע' פירש"י באיוב סי' ל"ז ע"פ והוא מסיבות, וכיון שלפום עובדיהון דב"נ נמשך מניעת המטר מחמת שלא אכשיר דרא כו', צריך לעורר ר"ר מבחי' שלמעל' מן המדות. ואיך יגיע לזה הלא אין ערוך לך וכנ"ל, אלא זהו ע"י רשפי אש ובירור נה"ב שגם הנה"ב ישוב לאהבת ה' וכמארז"ל בכל לבבך בשני יצריך וזהו ע"י הקדמת שתים לפני' לפני ק"ש שאומרים והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול, איך שהאופנים הם בטילים לאוא"ס, ועי"ז מתעורר גם הנה"ב כי שרשו משמרי האופנים כו', וע"י ההתבוננו' איך שהמקור ושרש שלו בטל עי"ז יגיע הביטול גם לנה"ב ג"כ להיות בכל לבבך בשני יצריך כו'.

והעלאה והתעוררות זו היא כמשל הנ"ל מציפור המדברת שע"י הדבר חידוש מעורר לב המלך שיפנה לבקשת ההדיוט, כמו"כ עיקר העלאת מ"ן תלוי באתדל"ת של נש"י דוקא המלובשים בגופים הגם שמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד מששת ימי בראשית בלי הפסק עומדים [באימה] ואומרים ביראה קדוש, גם קעבדעת יותר ידברו, שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על הוי' לאין קץ, משא"כ למטה שיש מח"ז רבות הטורדות ומפילות לב האדם, וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק כו', אך בשביל החידוש שבזה שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתי', ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדיבור בשלימות, וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעות הקור, דבר זה יקר מאד בעיני ה' וכמשל ציפור הנ"ל, לכן עי"ז מעורר ר"ר להיות נמשך יהי רצון רצון חדש, שיהי' רופא חולים ומברך השנים, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים ובת"א בד"ה מזוזה מימין, והיינו שכדי שיהי' יהי רצון זהו ע"י מט"ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, שענין הכתר עושים מאבנים טובות, ואותיות התפילה נק' בשם אבנים כנודע ממ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים, וכשהתפילה היא באהוי"ר אז האבנים הם אותיות התפילה הם אבנים טובות וראוים לעשות מהם כתר ועטרה, אך מ"מ אותיות דבור האדם הוא גשמי זהו"ע שהמלאכים מעלים התפילות, כי המלאכים הם רוחנים והדבור שלהם היא כערך המח' שלנו, וע"י המלאך המקבל התפילה מזדככת התפילה מגשמיות לרוחניות ע"י המלאך ההוא, והנה גבוה מעל גבוה עד עולם העליון שבו משכן מט"ט והוא קושר כתרים לקונו להיות נמשך יהי רצון רצון חדש שירד גשמים וכדומה כו', וזהו ענין העלאת מ"ן שע"י התפילה כו'.

אך התורה היא בחי' ח"ע שלמעל' ממדריגת חיות העולמות, ויובן במשנ"ת באגה"ק סי' ל"ו ובד"ה ואהי' אצלו אמון בלק"ת, במה שנענש דוד המלך ע"ה על אומרו זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, דהנה פי' זמירות כו' שדוד שיבח את התורה במה שכל חיות העולמות וקיומם תלוי בדקדוק א' מד"ת כמו עד"מ ע"י הקרבן עי"ז נעשה עליית העולמות מסוף כל דרגין עד ריש כל דרגין, וכנודע ממ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, שע"י עליות הקרבן מתעלים כל העולמות, הנה כ"ז הוא כשהקרבן הוא כשר, אבל אם נמצא בו איזה פסול כמו כשקיבל הדם בשמאל, או שלא בכלי שרת או שארי דברים הפוסלים לא נעשה שום עלי' כלל, או עד"מ ע"י תפילין ממשיכים להיות מניח תפילין שהו"ע המשכת מוחין קעאלז"א שנמשך בחי' זו מרכ"ד עד סוכ"ד שנמשך המשכת אלקותו ית' ע"י בחי' מצות תפילין וכדומה, הנה כ"ז כשלא נמצא פסול בהתפילין, אבל אם נמצא בהם איזה פסול לא יומשך כלל ע"י הנחתם כו', א"כ תלוי כל חיות וקיום העולם בדקדוק א' מד"ת, וזהו שאמר דוד בעת צרתו זמירות היו לי חוקיך כו' שהי' משתבח במעלת התורה שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת, ע"כ הי' משתעשע מאד מלימוד וקיום המצות, ואעפי"כ נענש ע"ז כמארז"ל בסוטה דל"ה ע"א דוד זמירות קרית להו הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים ששכח לפי שעה מ"ש בבני קהת כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, והוא הוביל את הארון בעגלה.

והענין הוא דהנה כתיב ראיתי והנה מגילה עפה כתובה פנים ואחור, והיינו שיש בחי' פנים ואחור בתורה, ומה ששיבח דוד זמירות כו' שכל חיות העולמות תלוי בדקדוק א' מד"ת זהו לגבי בחי' אחור שבתורה שזהו בחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה, אבל בחי' פנים שבתורה ע"ז נאמר ואהי' אצלו שעשועים, אצלו דוקא, שהוא בחי' שעשועי המלך הקב"ה בתורה שהיא מיוחדת במאציל ב"ה, שז"ע שאמרו בזהר אורייתא וקוב"ה כולא חד, ובידיעת עצמותו יודע את התורה וכמ"ש ואלקי' הבין דרכה, וכתי' לא ידע אנוש ערכה, ולכן נענש בשכחה לפי שעה, שהשכחה הוא מבחי' אחוריים כנודע, ושכח שהלוחות צריכים לשאת בכתף בכדי לייחד ולחבר את הכתפיים שהם בחי' אחוריים אל עבודת הקדש הוא בחי' ח"ע בבחי' פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובים משני עבריהם וכמארז"ל בירושלמי דשקלים שלא הי' בהם פנים ואחור.

והנה כתיב ואהי' אצלו אמון, א"ת אמון אלא אומן, וכמארז"ל במד"ר ובזהר שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה, וכמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא שכמו שהאומן הוא ממוצע שע"י נבנה הבנין, כמו"כ התורה היא הממוצע בין אוא"ס ובין עולמות הנאצלים, והממוצע צ"ל כלול משני הבחי', וזהו בחי' סתים וגליא שבתורה שזהו בחי' זמירות ובחי' פנים הנ"ל היינו בחי' ואהי' אצלו שעשועים כו', וזהו ענין עוטה אור כשלמה שבחי' אור ושלמה הוא ב' הבחי' שיש בממוצע דתורה (ע' בביאור ע"פ ועשו להם ציצית) שהשלמה הוא בחי' לבושי התורה שנתלבשה בדיני ההלכות כשר פסול כו', והאור הוא בחי' פנימי' התורה, וזהו בחי' טל תורה וכמארז"ל בפי"ג דכתובות דקי"א ע"ב ע"פ כי טל אורות טליך (בישעי' סי' ך"ו) כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט בישעי' ברמז רצ"ח ע"פ זה הגירסא טל תורה מחייהו, והיינו כי אור וטל הם בחי' אחת. וזהו ואהי' אצלו אמון שהתורה היא האומן והממוצע שבה וע"י נמשך בריאת העולמות.

קעבוהנה עשרה מאמרות נק' בזהר בשם מילי דהדיוטא ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, והממוצע היא התורה, והנה מתחלת הבריאה הי' זה מצד עצמו כי חפץ חסד הוא, ועכשיו ממשיכים בחי' זו ע"י התורה, וכמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ואין כבוד אלא תורה והיינו שכדי להיות לעולם ה' דברך נצב בשמים כמ"ש רז"ל במד"ר ובסש"ב בשם הבעש"ט שדבר ה' נצב תמיד בשמים להחיותן ואם הי' מסתלק עד"מ המאמר יהי רקיע שעומד בשמים להחיותם על רגע א' הי' אין ואפס מבחי' השמים, וכדי שיומשך קיום וחיות העולם היינו שיעמדו העש"מ להחיות הנבראים שנבראו ע"י העש"מ ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא, הנה זהו ע"י התורה שזהו מ"ש ולכבודי בראתיו כו', ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר הא' שע"י התורה ממשיכים קיום וחיות העולמות שיהי' דברך נצב בשמים להחיותם, וזהו שארז"ל דברו חכמים בהוה היינו שע"י דבר החכמים בד"ת עי"ז ממשיכים קיום העולם בהוה, ע' בלק"ת בסד"ה ביום השמיני עצרת כנישין יהא לכון וכמו שהממוצע צ"ל כלול משני הבחי', כמו"כ בתורה יש בחי' סתים וגליא שבתורה, ונק' אחור וקדם צרתני.

ולכן ע"י עסק התורה נמשך ממילא הקיום והחיות בהעולמות מאחר שהתורה היא האומן והממוצע כו', וע' בתו"א בד"ה המגביהי לשבת שזהו"ע ר' יהודא דכולא תנויי בנזיקין הוה לזכות את הזכאי ולחייב את החייב להפריד ביניהם, בכדי להפריד החיצונים מהקדושה ויתפרדו כל פועלי און, לפי שהיתה תורתו אומנתו כרשב"י וחביריו כו' שהי' בבחי' ביטול לאוא"ס ב"ה כל היום ע"י המס"נ שהמשיך עליו בק"ש (כי מן הק"ש גם רשב"י וחביריו לא היו פטורים, כ"א מן התפילה לבד) והיתה תורתו אומנתו ג"כ בבחי' ביטול ממש, ואשים דברי בפיך ודברי אשר שמתי בפיך, וכמארז"ל מתניתין מלכתא שכמו המלך שגוזר אומר שיהי' הפסק כך, כמו"כ ע"י הלימוד שלומד בסדר נזיקין וזיכה את הזכאי וחייב את החייב עי"ז הפריד הקליפו' מהקדושה להיות יתפרדו כל פועלי און כו' נמצא שע"י דבורו בתורה גרם למעלה לזכות את הזכאי כו'. וזהו"ע בחי' משפט שיהי' כל דבר על מכונו, כי לא די לעורר מדת חסדו וטובו לבד, שמאחר שהוא התעוררות בחי' א"ס השוה ומשוה, הנה בבחי' זו נא' שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, שגם השממית היא בחי' הקליפו' וסט"א יש לה יניקה ואחיזה כו', וכענין לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל קעגכו', וצריך לעורר בחי' משפט למעלה שלא יומשך חיות ויניקה אלא בסט' דקדושה להיות יאר הוי' פניו אליך דוקא, ישא הוי' פניו אליך דוקא, היינו פנימי' ועיקר החיות כו', ובחי' זו הוא ע"י התורה כמארז"ל במד"ר בפתחתא דחכימא דאיכה (די"ג ע"ג בדפוס שקלאוו) ע"פ הקל קול יעקב והידים כו' שכל זמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו שולטות כו', ורב יהודא המשיך זה ע"י עסק תורתו בסדר נזיקין כו'.

והנה בחי' זו בתורה הוא בחי' טל תורה, ע' בלק"ת בד"ה האזינו השמים השלישי בסופו, וזהו"ע תען לשוני אמרתך כעונה אחר הקורא, תזל כטל אמרתי, והכח הזה בעסק התורה הוא ע"י שהוא בחי' ואשים דברי בפיך דברי ממש, מבחי' מדבר, כי יש ד' בחי' דצח"מ, חי הוא בחי' חכ' כמ"ש והחכ' תחי' וכתר נק' מדבר שלמעל' מבחי' חי, ע' בהביאור שעל ד"ה בחדש השלישי שבתו"א פ' יתרו.

ולכן נק' התורה שלום, משא"כ התפילה שעת צלותא שעת קרבא, כי התפילה היא מלמטה למעלה ויש מונעים מעכבים כו' וכמ"ש מלחמה להוי' בעמלק כו', ע' בלקו"ת סד"ה כי תצא השני, אבל התורה היא בחי' דבר הוי' שמלמעלמ"ט שכולם בטלים לפניו ית', שגם בלעם אמר לא אוכל לעבור את פי הוי', גם בבחי' ומעלת התפילה נאמר מי יעלה בהר ה' נקי כפיים ובר לבב (ע' מזה בס' החינוך באריכות), אבל במ"ת נא' וירד ה' על הר סיני הגם שלא הי' מזוכך עדיין כ"כ. וזהו ג"כ מארז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בונייך, שהת"ח נק' בנאים כמארז"ל מאי בנאים אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם (בשבת דקי"ד ע"א), ע' בד"ה כי תבואו כו' ושבתה שלא נדפס שבחי' זו הוא ע"י התורה דוקא ולא ע"י התפילה לבד כו', עי' בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך לימודי ה', והיינו מטעם הנ"ל שהתורה הוא דבר הוי' מלמעלמ"ט שנאמר בו המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז, שמחמת עוצם הגילוי שמתגלה בחי' היותר גבוה מהם מתבטלים כו'. אך עסק התורה באופן זה שיהי' תען לשוני אמרתך זהו ע"י הביטול לאוא"ס ממש כו', וזה הי' הכח של רפב"י שאמר גינאי נהרא חלוק לי מימיך, וכן זוטרי דבכו מחי' מתים, שבחי' זו הוא ע"י עסק התורה בבחי' ביטול כנ"ל, וע' מזה בלק"ת פ' תזריע בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע.

קעדוהנה מכל זה יובן ענין ירידת הגשמים שנמשך ע"י לימוד התורה של רשב"י בפסוק מה טוב ומה נעים כמ"ש בזח"ב אחרי דמ"ט, שהפסוק מדבר מהטוב שע"י יחוד העליון דזו"נ שזהו עצמו שורש ענין ונתתי גשמיכם בעתם, וסיים במאמר תנא בי"ג מכילין דרחמי לאשכחא ברכאן לתתא, כי סיים במה שפתח להיות כי שורש יחוד זה נמשך מי"ג מדה"ר, ולכן היו גוזרים י"ג תעניות על הגשמים בכדי לעורר י"ג מדה"ר דא"א וכמ"ש בזהר פ' אחרי דע"ז ע"ב בענין ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, ושרש חסד זה שרשו מא"א חסד דלגאו ורב חסד, רק שענין הי"ג תעניות הם מלמטה למעלה שלכן ג' הראשונים הי' מתענים רק בימים ולא בלילות שהי' אוכלים ושותים משחשיכה, ובעשרה תעניות האחרונים הי' מתענים גם בלילות שהיו מפסיקים מבעוד יום, והיינו כי ג' תעניות הראשונים הם כנגד בי"ע, ועשרה האחרונים הם כנגד ע"ס דאצי', שכ"ז הוא מלמטה למעל'. אמנם רשב"י בעסק תורתו המשיך בחי' זו מלמעלה למטה ע"י עסק תורתו בבחי' ואשים דברי בפיך וכנ"ל כי התורה נדרשת ביג"מ ג"כ שהם נגד יגמה"ר, וכנודע מענין א"ת שושנים אלא ששונים בהלכות כו'. גם ענין טל תורה הרי הטלא דבדולחא שבמו"ס זהו גבוה מי"ג מדות שהם כנגד י"ג תיקוני דיקנא שנק' שיורי טלא דבדולחא.