ויאמר גו' פסל לך

פבויאמר גו' פסל לך

בס"ד. (ש"פ תשא, ל"ב).

תשא

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבני' כראשונים וגו', וארז"ל במד"ר תשא ר"פ מ"ו הה"ד ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושי' (איוב י"א) אמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות בלבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהי' בהם הלכות מדרש ואגדות כו' עכ"ל. ולכאו' צ"ל הלא זהו נגד המבואר בדברי רז"ל דהלוחות הראשונות היו במעלה עליונה כמשארז"ל פ"ה דעירובין דנ"ד א' שמהם דוקא הי' נמשך שלא ישכחו ישראל את התורה ושלא היו שולטות בהם אומה ולשון. ובלק"ת מהאריז"ל ס"פ תשא פי' כי אחר שחטאו ישראל בעגל נתמעטה השגת משה ולא נשאר אלא חלק א' מאלף וז"ס א' זעירא דויקרא, ובשבת חוזרי' ונותנים אליו במתנה וז"ש ישמח משה במתנת פגחלקו, וע"ז רמזו רז"ל ע"פ לך רד, רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, והיינו לפי שהיו ישראל בבחי' הרגל שלו כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, ומ"מ בהם וע"י הי' נמשך למשה בחי' מקיף ובחי' ראש, וכמעלת הרגל שמעמדת הראש ונושאת אותה, וכן בכל אדם ע"י שמתקן מעשיו בבחי' המעשה עי"ז נעשי' מוחו ולבו זכים אלף פעמי' ככה. ונמצא מובן מעלת לוחות הראשונות שקודם חטא העגל, שהרי האלף אורות שנחסרו למשה לא נתמלאו אח"כ כשניתן לוחות השניים, שרק בשבת לבד נותנים לו במתנה, וגם מאחר שהלוחות השניות הם מעשה ידי משה ודאי אינם בערך הלוחות הראשוני' שהיו מעשה אלקי', הגם שהמכתב בשניים ג"כ מכתב אלקי' הוא מ"מ נא' פסל לך.

אך הענין הוא ע"ד משארז"ל פ"ג דנדרי' דך"ב ב' אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנא' כי ברוב חכ' רוב כעס (קהלת א'), וגם זה צ"ל דא"כ חוטא נשכר, שמאחר שחטאו ניתוסף להם תורה, אך הנה רש"י פי' לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר, עכ"ל. והענין הוא דהנה כתי' אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם פי' שהנביא מתמה מאחר שאני ה' לא שניתי איך אתם בני יעקב לא כליתם, והיינו כי ע"י ההתבוננות בבחי' אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל, והיינו לפי שכלליות ההשתלשלות הוא מבחי' הארה בעלמא שאינו נוגע כלל, ואי לזאת הי' צריך להיות בבחי' כליון ותשוקה אליו ית' להיות בבחי' ועמך לא חפצתי, אפי' בחי' כי עמך מקור חיים מאחר שהוא רק עמך בטל וטפל לך, כי מי לי בשמי' בחי' ג"ע העליון, שלא יחפוץ בשום דבר לא בג"ע התחתון והעליון ולא בעוה"ב כ"א א"ס עצומ"ה, והיינו מפני שכולם הם רק מהארה בעלמא עד שלא שניתי כלל מהתהוותן, ואי לזאת באיזה יחפוץ אם בהארה הנפרשת או בעצמותו עיקר ומקור לכל. וע"ז מתמה הנביא על ישראל מדוע לא כליתם. אך הנה הגורם להיות מונע ומעכב את הנפש מבחי' ביטול זה כמו שהעיד הכתוב ואתם בני יעקב לא פדכליתם הגם כי מתבונני' בבחי' אני ה' לא שניתי (דאל"כ הצ"ל ואתם לא שמתם על לבכם) הנה הסיבה לזה הוא חלישות כח הנפש שאין בכוחה לצאת מנרתקה ומאסרה, והוא מ"ש כשל בעווני כחי שע"י העוונות נכשל ונתחלש כח הנפש וכמ"ש כי אם עונותיכם היו מבדילי' ביניכם לבין אלקיכם, ובאמת גם לא עוונות ממש אלא גם גשמיות הגוף וחומריותו הוא שנעשה מסך מבדיל שהוא הוא המיצר וגבול שמגביל ומלביש את הנפש עד שמורידה לימשך אחריה בתענוגי' גשמי' ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה, ועז"נ ותרא את עני אבותינו במצרים אין עני אלא בדעת שנחלק לחו"ג בחי' אהוי"ר הוא בחי' הכוסף והתשוקה הנ"ל והוא ע"י שהם במצרי' בחי' מיצר הגוף שמגביל ומלביש הנפש עד מאד. ולזה ניתנה התורה לישראל שהתורה נק' עוז שהיא הנותנת כח ועוז לנה"א להתגבר על חומריות הגוף ונה"ב וגסותם לצאת ממסגר אסיר, וכמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום פי' ע"י התורה שנק' עוז שנתן ה' לעמו עי"ז הוא מברך אותם בשלום ב' בחי' שלום, כמארז"ל שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט, שלום הוא בחי' התקשרות, והשלום שבפמשמ"ע הוא בחי' גילוי אוא"ס ב"ה ממש בנה"א להיות קשורה ומיוחדת בבחי' ביטול ממש, והשלום בפמשמ"ט היינו הארת כוחות הנה"א המלובשי' בגוף ונה"ב שלא יהי' מונע ומעכב מצד הגוף ונה"ב רק שיהיו כולם מסכימי' ומתרצי' לבחי' ביטול זה, כי התורה שנק' עוז נק' ג"כ תושי' שמתשת כח הסט"א שמצד הגוף, ולאום מלאום יאמץ כשזה קם כו', וז"ע התורה בדרך כלל שהיא להוסיף עוז בנה"א ולהתיש כח הנה"ב.

ועפ"ז יובן ההפרש בין לוחות ראשונו' שקודם חטא העגל ובין לוחות אחרונות שאחר חטא העגל, כי לוחות הראשונות היו ע"ד כללי התורה, שאורייתא מחכ' נפקת, אמנם בלוחות אחרונות יש הלכות מדרש ואגדות, פי' הלכות היא כל הלכה בדקדוק ושיעור, וע' בלק"ת בביאור בשעה שהקדימו שהפרטי' נמשכו מבחי' מו"ס מבחי' קו המדה בוצינא דקרדוניתא הוא בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס שמודד כל המדידות שיהי' הסוכה ז' טפחים ומשהו דוקא, וזהו תעלומות חכ' כו' בחי' עומק החכ' דמו"ס כו', וע"ד דברי סופרים ששרשם מבחי' סופר שלמעלה מספר כמ"ש בלק"ת בשה"ש ד"ה שחורה אני דרוש השני, ולכן נק' רוב חכמה ותעלומות חכמה, וכ"ז הוא בכדי לברר עה"ד טו"ר ע"י ריבוי הגדרי' וסייגי'.

פהולהבין ענין הגדרי' וסייגי' בדקדוקי סופרי' שאנו רואי' כמעט שכל התלמוד מלא מהלכות וחומרות שהחמירו חז"ל והוסיפו כמה גדרי' וסייגים לתורה, הענין מובן ע"פ מארז"ל ע"פ כי טובי' דודיך מיין אמרה כנס"י לפני הקב"ה עריבי' עלי ד"ס יותר מיינה של תורה פי' יינה של תורה הוא פנימיות התורה כמשארז"ל נכנס יין יצא סוד, וד"ס עריבי' על כנס"י יותר מסודות התורה כי כל הגדרי' והחומרות שבדברי רז"ל ודרכי מוסר שבאגדות ופרקי אבות כולם נמשכו מבחי' אהבה רבה כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' כמו למשל אדם מחמת אהבתו על בנו מדקדק עמו יותר להוסיף עליו שמירה מעולה בגדרי' וסייגי' בכל האפשרי בע"כ שיהי' מנוקה מכל וכל, וכן חפץ מאד שימצא חן ושכל טוב ביתר שאת בעיני אלקי' ואדם, וכמו למשל מרגליות מה שהיא יקרה ביותר שומרה ביותר שמירה מעולה כלי בתוך כלי, כך מחמת גודל אהבתו ית' אלינו מחמיר ומדקדק עלינו בדקדוקי סופרי' שהם המה דברי תורתו הנמשכות מאהבה רבה בגדרי' וסייגי' לזכותינו לטוב לנו שנהי' נקיים לפניו ית"ש. והנה בזמן שבהמ"ק קיים הי' סגי בדאורייתא, כי היתה נאמנה את ה' רוחינו ולא משכנו חבלי עבותות אהבותינו לתאות גשמי', והי' בנקל להיות בהתלהבות לעבודת ה' גם מבלי התעוררות אהבה, אך דור אחר דור שנתמעטו הלבבות השלימות בעבודת ה' באהבה עזה ברשפי אש, ונכוינו באש זרה באהבות ותאות גופניות, וכ"כ גברו עלינו ר"ל, עד כי לא נוכל לעבוד את ה' בלתי שנתעורר מזה אהבה רבה ע"י דקדוקי סופרי' וחומריהם בכל פרטיהם, הן בבחי' סור מרע בכל החומרות שבגמ' ופוסקי', והן ועשה טוב בדברי מוסר שבאגדות ומילי דאבות, עין טובה שיראה את חבירו בטוב עין, ורעת רעהו אל יחשוב בלבו, וכן לב טוב וחבר טוב, וע"ד שנת' במ"א בד"ה כה תברכו בלק"ת בענין והאיך לא אשא פנים לישראל שהם מדקדקין עד כזית כו' נמצא שע"י שישראל מדקדקי' ע"ע להחמיר ע"ע יותר ממ"ש בתושב"כ מזה נמשך ישא ה' פניו בחי' אה"ר שלמעלה מהשתלשלות.

ועד"ז יובן בההפרש שבין לוחות ראשונו' ללוחות אחרונות שאלמלא לא חטאו ישראל בחטא העגל לא ניתן להם כ"א חמשה חומשי תורה וס' יהושע, והי' די לברר עי"ז כי ישראל ע"י עמידתם בהר סיני פסקה זוהמתן, אמנם ע"י חטא העגל חזרה, ולכן בכדי לברר בחי' עה"ד טו"ר יש בלוחות אחרונות הלכות ומדרשי' ואגדות, ושורשן מבחי' ח"ס כי בחכ' אתברירו וכשצריכי' לברר יותר מההכרח פושיומשך מבחי' תעלומות חכ' בחי' ח"ס. וגם זהו כדי להטריחן בבחי' הבירור שעי"ז יתוקן הפגם, וזהו כי ברוב חכמה כו', ואין זה בכלל חוטא נשכר כ"א זהו צריך להבירור שיוכלו לברר ולגרש את הרע כו', וזהו ע"ד חכם עדיף מנביא, ומ"מ הנבואה היא השגת המהות משא"כ החכם, ועד"ז הוא לוחות שניות לגבי לוחות הראשונות, וכמו שמצינו באדה"ר לאחר חטא עה"ד כתי' וישלחהו מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו עבודת הבירורי' ע"י זריעה חרישה וקצירה ואח"כ באכלו ממנה ואומר בכח האכילה אחד ואהבת הוא מברר ומעלה, וזהו בהאדמה אשר לוקח משם ושמה יאכל ושמה יברר הבירורי'. וכמו"כ הוא לוחות שניות לאחר החטא.

וזהו פסל לך מגשמיות כדי שיתלבש התורה לברר עה"ד טו"ר וכמ"ש באגה"ק סי' ך"ו ע"פ ר"מ פ' נשא באריכות יעו"ש שעיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהאריז"ל לכן עיקר הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה באיסור והיתר טומאה וטהרה לברר המותר והטהור מהאסור והטמא ע"י עיון ופלפול הלכה מחכמה בינה ודעת, כי בחכ' דוקא אתברירו, ובלוחות שניות שנא' בה פרטי' הוא מבחי' ח"ס כמ"ש בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו שהפרטי' איך יהיו התפילין והסוכה זהו מח"ס וכן הדברי מוסר שבאגדה. ולכן אלמלא לא חטאו לא הי' צריכי' לכ"ז, כמו שלא נצטוה אברהם על הפריעה שאצלו אין זה מסתיר כו' כמ"ש מזה בדרוש חרבות צורים, ואעפ"כ עי"ז יהי' עלי' יתירה כמ"ש והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלי', שם ב"ן חצים אל הים הקדמוני בחי' בינה או חכ', ע"י בירור כח"ב דתהו, וכמו כח הראי' מתלבש דוקא בשחור שבעין, ועד"ז אמרו במחשכי' הושיבני זו תלמוד בבלי, האשה הכושית, ועי"ז יהי' גילוי מבחי' ישת חשך סתרו כו', ושאול נק' כושי, הלא כבני כושיים, וכן רני ושמחי בת עלי' יתירה מבחי' אמי, וכתי' ישכיל עבדי כו' דוקא בירור ש' ב"ן אשת חיל עטרת בעלה, דוד אמר אני אברך, כ"א בזאת יתהלל כו'. וע"ז עושי' שמחת תורה בשמע"צ שהוא מל' בחי' דוד שמחה על לוחות אחרונות שמ"מ הם תעלומות חכמה בכפלי' לתושי' כענין עוז ותושי', ועד"ז לאחר החטא הרי במקום שבע"ת עומדי' כו', וכמו עה"ד אחר הבירור טוב מאד זה יצה"ר שנהפך לטוב כו', ולכן בלוחות שניות דוקא נא' למען ייטב לך שזהו כענין טוב מאד לאחר הבירור כשנהפך לטוב כו'.