מקץ שנתיים ימים

לדמקץ שנתיים ימים

(בס"ד, ש"פ מקץ ל"ב).

מקץ שנתיים ימים כו' פי' בזח"א ר"פ מקץ דקצ"ג א' מאי שנתיים ימים דתב דרגא לדרגא דאית בהו זכירה ופי' בזה"ח דרגא מל', לדרגא כו' זכירה יסוד, והכוונה שנתייחדו ונתחברו אלו הנק' שנתיים ימים ואז ופרעה חולם, וע"י החלום ההוא נתעלה במעלות עכ"ל. משא"כ קודם היחוד כתי' ולא זכר, שלא נתגלה הזכירה.

והנה בפי' מקץ פי' בלק"ת מהאריז"ל שהוא קץ הימין, ובזהר לא פי' כן כ"א על קץ הימים. אמנם נראה כפי' האריז"ל דענין קץ הימין היינו קץ למ"ש השיב אחור ימינו, ומאחר דשנתיים ימים הו"ע היחוד ע"כ צריך להיות וימינו תחבקיני שזהו ע"י קץ הימין. וכ"מ מפי' המד"ר שהעיר מפסוק קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות (איוב ך"ח ג') זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומה טעם קץ שם לחשך שכל זמן שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם, נעקר יצה"ר מן העולם אין אופל וצלמות בעולם עכ"ל. (ולפמש"נ בבה"ז פקודי בענין קנה המידה יצה"ר טוב מאד, יש להשוות המד"ר עם הזח"א שקאי על קץ הימים).

וביאור הענין יובן בהקדם ההפרש בין קץ הימין ובין קץ הימים, דהנה יש בחי' קו המדה וקנה המדה, קו המדה הוא בחי' בוצינא דקרדוניתא שהוא בחי' גבורה דעת"י המלובש במוחא סתימאה, שהוא קו המדה שבו נמדד כל אורות וכלים דאצי', והוא בחי' שיעור קומה, שיעור לכל דבר דאור פנימי, ושורש קו המדה הוא בעצמיות המאציל, כי כמו שעצמיות ההשפעה נמשך מעצמו' המאציל, כן נמשך כח המעציר כו' לבל יתפשט בל"ג, דאל"כ הי' הכתר בל"ג ולא הי' יכול להיות התהוות חכ', וכן מחכ' לבינה ומבינה למדות צריך להיות הגבלה ועצירה, ועד"מ באדם בעת תוקף הרצון אינו יכול להיות בהתחכמות, ובתוקף השכל אינו יכול להיות מדה, ובתוקף המדה אינו יכול להיות הדבור וכנראה בחוש כו'. וכלליות כח המגביל הנ"ל להנתגלה תחלה בחכ' סתימאה ונק' בוצינא דקרדוניתא, ואח"כ מאיר בבינה פעם ב' ה"ג דאימא, ואח"כ עוד למטה ה"ג דמל'. וכמשל מי שעלה ברצונו לבנות לו בית עם חדרים רבים, שתחלה הוא בבחי' הסכם הרצון בכל הפרטים, ואח"כ מחשב באורך ורוחב המח' בכל פרטי', ואח"כ במדידה בעת עשיית הפעולה. ועד"ז יובן בחי' בוצינא דקרדוניתא ה"ג דעתיק הוא מדידה שבהסכמת הרצון, וה"ג דאימא השיעור במח', וה"ג דמל' כח הפועל בנפעל להחיות נבראי' בע"ג על אופן זה דוקא, וכ"ה בכל אורות וכלים דאצי' שנמדדו ע"י ה"ג דע"ק, וז"א ע"י ה"ג דאימא. אמנם בחי' קנה המדה אינו מבחי' קו המדה וכמ"ש בזהר לאו איהו בוצינא דקרדוניתא, אלא מתמן נפקת האי קנה כו' כד אסתלקת לעילא, פי' שקנה המדה הוא רק בחי' רושם מבחי' ה"ג דאימא שנשאר לאחר הסתלקות בינה לחכ'.

וביאור הדבר הוא כי יש בחי' קץ הימין, וקץ הימים שנמשך מקץ הימין, דארז"ל טוב זה מלאך חיים, מאד זה מה"מ, כי טוב הוא בחי' חסד לבד, ואור החסד אינו מתעבה ואינו משתנה, ואפי' לאחר הסתלקות החסד שנשאר רושם הוא ג"כ חסד, ואינו יכול להתהוות ממנו קלי' גמורה, וזהו טוב זה מלאך חיים שלעולם טוב. אבל מה"מ נמשך מבחי' טוב מאד הוא בחי' גבורה שבחסד שנק' מאד ע"ש תגבורת החיות, ומ"מ מזה נמשך צמצומי' והתחלקות הוא בחי' קץ הימין בחי' המדידה בצמצומי' והתחלקות, אך לאחר שנסתלק בחי' קו המדה גבורה שבחסד, אז מהרושם נעשה גבו' קשות שהוא קץ הימים שהוא מה"מ בחי' כליון של כל דבר ונפסד לגמרי. וההפרש הוא בין מדידת התיקון למדידת התהו, שבתיקון הוא קו המדה כנ"ל אבל בתהו להיותם בבחי' גבו' אורות תקיפין לכן בהסתלק קו המדה נשאר רק גבו' קשות, והמדידה הוא ע"י קנה המדה בחי' גבו' הנ"ל. וזהו ההפרש בין זהב לנחושת, זהב הוא גבורה שבחסד או עוד גבוה יותר ולכן רק נוטה לאדמימות, אבל נחושת אדום גבו' קשות, ולכן נא' ומצחך כנחושה וקאי על עזי פנים שקשי' בטבע, וכתקיפות הבהמה על האדם דתיקון שהוא רק רך כקנה כו'.

והנה בבחי' קץ הימין שהוא בחי' מל' כנ"ל שנק' אחרית ונק' ים סוף סופא דכל דרגין הוא נעוץ סופן בתחלתן, וי"ל שזהו קץ הימין שאזי יומשך ממנה אור חוזר ותהי' המל' בבחי' כתר ולכן אחרית גימ' כתר, וזהו מ"ש מבלי אשר ימצא האדם כו' מראש ועד סוף, שבקדושה גם הסוף הוא ראש, וכוונת נעיצת התחילה היא יותר בסוף מבראש המתפשט כמשנ"ת בד"ה ועמדו רגליו, וי"ל שזה"ע עד לושתכלה רגל מן השוק להעלות רגל השמאל ואז יהי' קץ הימין, אמנם יש קץ דשמאלא וזהו קץ הימים דקין, ובזהר פי' דמקץ הוא הוא קץ דשמאלא שמזה נמשך וישכחהו, ועד"ז פי' בת"א קץ ותכלה לבחי' השנתיים ימים שזהו קץ הימים דקין, אמנם האריז"ל פי' קץ הימין כנ"ל.

ולהבין ענין השנתיים ימים כי יש ב' בחי' שנה, הא' בנוק' כמ"ש בזח"ג תצא דרע"ח ב' ע"פ נקי יהי' לביתו שנה הם י"ב ירחין י"ב בקר, והשנה מל', ונק' שנה ל' שינוי שמשם ואילך התחיל עולם הפירוד הנראה ליש ודבר נפרד, וכמו ימי הלבנה שנ"ה שנק' יומין תתאין בזח"ג פנחס ד"ר, והיינו להיות הלבנה משנה אור החמה, וכולד בבטן אמו (אמנם זהו למעליותא). ויש שנה בדכורא יומין עילאין והיינו ת"ת נק' שנה בחי' שמש, או בינה. ואפ"ל שזהו גילוי אני ה' לא שניתי, ולכן ל"ת הם שס"ה כמנין כו' גילוי שמש ה' לא שניתי, וי"ב ר"ח י"ב גבולי אלכסון דז"א, וא"כ התחברות שנתיים ימים ב' בחי' שנה וב' בחי' יומין ע"ד משכו יומין עילאין כו' כימי השמי' כו', ואז עלה זכרון יוסף ע"ד מלכיות זכרונות מל' ויסוד, ופי' זכרונות ע"ד וגם את נח כו' זכרת, וזכרתי את בריתי יעקב שהוא ענין ההנהגה שלמעלה מהטבע שבחי' זו נמשך מעלמא דדכורא, יומין עילאין, משא"כ מנוק' בחי' טבע הבריאה יומין תתאין, וגם איש דרכו לכבוש, לכן דוקא ע"י חיבור שנתיים ימים כו' המשכת יומין עילאין ע"ד כי ה' הוא האלקי' עלה זכרונו של יוסף להיות ופרעה חולם עד שנמשך לו הגאולה שלא ע"י סדר והנהגה, וכמארז"ל שראה עולם חדש אתמול כו' והיום כו', וכ"ז נמשך לו מדרגא דילי' יוסף ל' תוס' אור להיות חיבור שנתיים. והנה בת"א פי' שנתיים ימים זהו ענין שעשועי' יום יום, וי"ל כי מקור יחוד ו"ה בחי' שנתיים הוא ע"י יחוד י"ה יום יום, יחוד או"א ואח"כ זו"נ, וכענין ב' בחי' חו"כ כלתה נפשי כלה שארי, וכ"ז המשיך יוסף ע"י מסירת נפשו לה' והיסורי' שעברו עליו מחמת שעמד בנסיון.

ומעתה יובן ענין קץ שם לחשך דהנה בפרד"ס ע' חשך כ' ג' מיני חשך, הא' בכתר, ב' גבורה, ג' בקלי', והיינו כי ע"י הבירור דחשך דקלי' עי"ז יאיר אור חשך דכתר דלית מח' תפיסא בי' כלל, אוכם הוא כו', וזהו שפי' רש"י קץ שם המקום לשמים שימלחו כו'. ובעבודה חש"ך זהו חמור שור כלב, חמרא בתקופת תמוז קרירא לי' שמש ה' לא שניתי ומ"מ הוא בקרירות, שור נגח, כלב חוצפה לזועקשות יודע את רבונו, ועז"נ הצילה כו' מיד כלב יחידתי שפוגם ביחידה שבנפש, וע"י חשך דקדושה כו' כשור לעול וכחמור למשא לסבול עול תורה ישכר חמור גרם, בכור שורו ורב תבואות בכח שור, והנגיחות זה"ע קושי' ותירוצי', וכלב י"ל עמא פזיזא הקדמת נעשה שז"ע קבלת עול מלכות שמים ה"ז היפך יודע את רבונו, עי"ז יתגלה חשך דכתר וכמ"ש בכ"ד (על כל כבוד) שא"א להיות גילוי מכתר כ"א כשיהי' ואת רוח הטומאה כו'. וזהו קץ שם לחשך דקלי' בכדי שיתגלה האור. והנה לכאור' הי' אפ"ל המד"ר כפי' הזהר קץ הימים שהרי יצה"ר הוא בחי' קץ הימים כנ"ל גבורות הוא היצה"ר יורד ומסטין ועולה ומקטרג, אמנם באמת לא כן הוא שהרי מפרש כ"ז שיצה"ר בעולם הוא בחי' קץ הימים דקין אזי אופל, נעקר יצה"ר שאז יהי' גילוי אלקות ה"ז בחי' קץ הימין.