הקבצו ושמעו בני יעקב (א)

לזהקבצו ושמעו בני יעקב (א)

בס"ד. (ש"פ ויחי, ל"ב).

ויחי

הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם, וארז"ל במד"ר פצ"ח ר' פנחס אמר אל הוא ישראל אביכם, מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות מה הקב"ה מחלק עולמות כו'. וכן ארז"ל במגילה פ"ב י"ח א' ע"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה שהוא אלקי ישראל קרא ליעקב אל, וכ"ה במד"ר וישלח ספע"ט אני אלקה בעליונים ואתה אלקה כו' וכ"ה בזח"א תולדות קל"ח א', ופי' המק"מ דאלקי ישראל שהוא בינה שהוא אלקה של ז"א הנק' ישראל, והוא קראו ליעקב אל. וי"ל דיעקב קאי על בחי' מל' יו"ד עקב שנק' ג"כ אל שיש בה בחי' עליונה מז"א שבמחשבה ארץ קדמה, ונמצא שהמשכת אוא"ס בז"א הוא ע"י המל' לחוהיינו בכדי להאיר בבי"ע, ולכן הארץ דוקא תוציא צמחה מאין ליש, אבל משמי' לא נצמח מאומה להיות כי כמו והחכ' מאין תמצא כן מאין דמל' מתהוה בי"ע, שכח זה בארץ מל' דוקא, וכל מה שנותני' לז"א הוא בשביל שפע למל' שהוא ע"י ז"א. ולכן בזמן הגלות הצדיק אבד מלקבל ברכאין כו'. גם כי המל' יורדת לברר בירורי' דבי"ע. וז"ע ואתה אלקה בתחתוני' שע"י הבירורי' ממשיכי' גילוי אוא"ס ע' בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו.

ושורש ענין מה שקרא ליעקב אל הוא, כי אל הוא נהירו דחכמתא, וי"ל בב' דרכי', הא' ע"פ מ"ש בס"י בל"ב נתיבות פליאות חכ' חקק כו', שבד"כ נחלק על ל"ב נתי', וכתי' נתיב לא ידעו עיט, שיש נתיב אחד שלא ידעו, וכמו שבשערי' דבינה שער החמישים לא נתגלה כ"א למשה קודם הסתלקותו שעז"נ ותחסרהו מעט מאלקי' דבינה, רק בעת עלייתו בהסתלקותו, ולכן לעליוני' נדמה כו' שזהו שער החמישי', כן בחכ' נתיב אחד לא ידעו עיט, ונשארו ל"א, והוא בחי' מעשר ממחצה דתר"ך שהם ש"י עולמות דא"א, וזהו קראו ליעקב אל. והדרך הב' הוא כי קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה עולה ש"י מחצה מתר"ך אורות דכתר שמתלבשי' באו"א, ובחי' אל היינו מעשר מיש, והוא בחי' מל' דאבא הנמשך ביעקב שהוא מדות דאצי' ת"ת וכמ"ש בזהר ע"פ ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז כו', וא"כ מה שנק' יעקב אל זהו ע"ד יחוד אוא"ס בכלי' דאצי' דאיהו וגרמוהי חד. אך צ"ל איך יתכן זה על יעקב שלמטה שהי' רק מרכבה לת"ת ז"א דאצי' ולא ז"א ממש.

וילה"ק מ"ש רבינו ע"פ מ"ש בזח"ב פ' בא דל"ח א' מאן פני האדון ה' דא רשב"י, דאיך אמרו זה על הנברא, דהנה כתי' למען אחי וגו' שלום בך, ופי' שלום הוא השפעת יסוד ז"א במל' בחי' שפע הפנימי', ואומר שלמען אחי נמשך השפעה והמשכה זו. וי"ל מי הם אחי, גם צלה"ב מ"ש בזהר דרשב"י אמר על עצמו אנא סימנא בעלמא שלכאו' זהו רוממות והתנשאות מאד שאין זה מדרכי הצדיקי'. אך הענין דבראשית האצי' עשר ספירות באורות וכלים נאצלו עמהם בחי' נשמות לטדאצי' ונק' אחי' ורעי' לז"א. דהנה יש הפרש גדול בין אצי' כמו שהוא נמשך ומלובש בבי"ע לכמו שהוא באצי' ממש, וע' ברמ"ז ר"פ משפטי' שיש ג' מדריגות בכלל, הא' נשמות דבי"ע ממש, הב' נשמות דאצי' רק שהם מאצי' דבי"ע, הג' נשמות מאצי' העליון ממש, וא"כ יש הפרש גדול בין אצי' ממש לאצי' דבי"ע, וכ"ש שיש הפרש גדול יותר מאצי' דבי"ע לבי"ע ממש, שהרי נשמה דאצי' לא תוכל לסבול דבר רע, ולא נא' נפש כי תחטא אלא על נפש דבי"ע שהגם שיש בה ג"כ בהכרח הארת האצי' המחי' אותה, והיינו בחי' הארת המל' דאצי' המחי' בי"ע, עכ"ז הוא בהעלם והסתר, והיינו בחי' הנשמות דבי"ע ממש לפי' הרמ"ז שע"ז נא' נפש כי תחטא, וכמו דבמעשה דדוד נסתלקה ממנו שכינה, והיינו לפי שהאצי' היא בחי' אלקות ממש אשר שם לא יגורך רע, משא"כ כשמסתתר כח האלקי לברוא יש מאין בבי"ע אשר משם יפרד, שם שייך תערובות טו"ר בלבושי' דבי"ע. וא"כ מאחר שהנשמות דאצי' הם בחי' אלקות ממש ולא נשתנו להיות יש ודבר נפרד, רק שלגבי הע"ס דאצי' הם קטני' הרבה במדריגה בבלתי שלימות כמו הע"ס, לכן הי' רשב"י יכול לאמר אנא סימנא בעלמא, כי הנשמה שהיא יש ודבר נפרד הוא שאין שייך בה התנשאות, משא"כ הנשמה דאצי' שהיא אלקות באמרו אנא סימנא זהו רוממות אלקות שבו, וכמו שא' משה בפ' והי' אם שמוע ונתתי עשב, לפי ששכינה מדברת מתוך גרונו, והי' בטל לגמרי לא"ס שמדבר בו ונחנו מה, וזה הביטול האמיתי הוא רק בנשמות דאצי', שאצי' הוא בחי' חכ' כח מ"ה ביטול אמיתי, ע' בסש"ב פל"ה בהג"ה אחד האמת. ועד"ז יובן ענין רשב"י מאן פני האדון ה' דא רשב"י מכיון שהי' נשמה דאצי' ממש, א"כ לא הי' הנשמה שלו מסתיר כלל על אור האלקי אלא ביטול גמור. ע"כ יכולי' לומר מאן פני כו' שהשכינה מלובשת בנשמתו, ונשמתו אינה מסתרת, ואמנם בחי' זו הוא בנשמות היותר גבוהי' כמו רשב"י.

אמנם עדיין צ"ל שכ"ז אינו נוח לי עדיין, הלא ידוע שגם הע"ס דאצי' ממש מה שנק' בשמות שאין נמחקי' כמו אל אלקי', אין הכוונה על הע"ס ממש אלא על האור המלובש בהן, שאוא"ס כשמלובש בחסד נק' אל כמ"ש במ"א, וא"כ הנשמות דאצי' כיון שכבר נפרדו מהכלי' דאצי' ואין הקו מאוא"ס מלובש בהן, א"כ האיך משייך לקרותם בשמות הבורא, דהא אפי' הע"ס לא נק' בשמות הבורא רק מפני שהקו מאוא"ס מלובש בהן, ועמ"ש רבינו באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי בענין נשמות דאצי', וז"ל אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין, מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלי' דע"ס דאצי' שבהן מלובש הקו מאוא"ס שהאור הוא כעין המאור עכ"ל.

מיהו י"ל זהו הנשמות דאצי' כמו שהן, אבל הרי ירידתן בעוה"ז הוא צורך עלי', וע' בת"א ד"ה זכור ושמור שהעלי' שיהיו נכללי' ביחוד דאיהו וחיוהי חד, ונק' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש, ואז יהי' הקו מאוא"ס מלובש בהן כמו שמלובש בגופא דמלכא, וז"ע למען חייך שהוא יהי' החיות שלך ממש והם יהיו כלי' להחיות, וי"ל ע"ד עצו כפריו, וידוע דהאדם הוא עץ השדה, וע' בד"ה ושמתי כדכד תוך פ"ב, ועוד שיתעלו להתייחד בגילוי אורות מקיפי' מה שאינו מתגלה עתה אפי' בכלי' דאצי' יעו"ש, ונמצא כי מתורץ ענין מאן פני האדון כו'. והגם כי זהו ע"י תומ"צ מ"מ י"ל הלא קיים אברהם וכן כל האבות בעובדות שלהם כו'.

ועוי"ל לתרץ עם מ"ש באגה"ק ססי' ך"ה, וז"ל דהא אשכחן דהא אפי' מלאך נברא נק' ה' בפ' וירא לפי' הרמב"ן וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אלי' וכה"ג טובא עכ"ל. ובסוף הקו"א שם כ' הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו, משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו, ואזי קורא קדוש קדוש קדוש ה' וגו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו עכ"ל. וכיון שאפי' מלאך נברא מבי"ע ממש כשהוא שליח נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו, מכ"ש נשמה דאצי' ממש שהיא בעצם אלקות שכאשר ה' שוכן בקרבו ע"י עסק התורה והמצות שהם ארחות ה' ממש, תר"ך עמודי אור דכתר עליון יכולי' להיות נק' בשם ה' ממש, מאגם בעודן מלובשים בגוף. וזהו כל הנק' בשמי, ובגמ' פ"ה דב"ב דע"ה ב' עתידים צדיקי' שיקראו ע"ש של הקב"ה ע"ש בפרש"י שיהי' שמם הוי', והיינו שלע"ל יהי' בהם גילוי אוא"ס ע"ד שמלובש בע"ס דאצי' וזהו והתהלכתי בתוככם, אלא שזהו רק לע"ל, אבל אבות העולם שארז"ל ספ"ק דב"ב שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עוה"ב א"כ הי' בהם בחי' זו דעתידי' צדיקי' שיקראו ע"ש של הקב"ה כו'.

ועד"ז יובן מ"ש במ"א הקושי' שאומרי' בשמו"ע אלקי אברהם כו', ולכאו' אלקי השמי' הוא שבח יותר, ונת' התירוץ דאדרבה אברהם שהוא חסד דאצי' א"כ מה שהוא אלקי אברהם הוא שבח יותר, ולפי הנ"ל א"ש דכיון דאבות העולם הטעימן מעין עוה"ב ולמעלה משאר נשמות דאצי' אלא ע"ד גילוי אלקות בע"ס דאצי' ולכן נק' יעקב אל, א"כ מה שהקב"ה נק' אלקי יעקב הוא שבח עצום יותר ממה שנק' אלקי השמי' שהם בריאה יש מאין א"כ הוא בורא נבראי', אבל מה שהוא אלקי יעקב, אף שיעקב נק' אל להיות כי בו הי' גילוי אלקות עד שהי' יכול לברוא עולמות כמ"ש במד"ר כאן מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם כו', וא"כ כיון שהוא ית' בורא בריאה כזו הרי זהו לו שבח גדול יותר וכענין הודו לאלקי האלקי' כו' שהוא אלקה גם על מי שנק' אלקי' כמו יעקב כו'.