להבין בתוס' ביאור שרש נשמות דאצי' (ב)

מאלהבין בתוס' ביאור שרש נשמות דאצי' (ב)

בס"ד. (ש"פ שמות, ל"ב).

שמות

להבין בתוס' ביאור שורש ענין נשמות דאצי' וענינם, וביאור ענין ל' המד"ר שאמר מה הקב"ה בורא כו' מה הקב"ה מחלק עולמות אף אביכם מחלק עולמות דלכאורה צ"ל מה"ע מחלק עולמות.

מבויובן בהקדם מ"ש מי הוא מלך הכבוד וגו' וארז"ל במד"ר פ' וארא פ"ח למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליריאיו, כיצד מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, והקב"ה הושיב לשלמה על כסאו שנא' וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א ך"ט), והרכיב לאליהו על סוסו ומהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה שנא' ה' בסופה ובסערה (בפ' כתיב ובשערה בשין שמאלית) דרכו (נחום א') וכתי' ויעל אלי' בסערה השמימה (מ"ב ב'), מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא ואם נקראי' בשמו ממיתין אותו, והקב"ה קרא למשה בשמו שנא' ראה נתתיך אלקי' לפרעה אמר הקב"ה למשה פרעה הרשע עשה עצמו אלקה שנא' לי יאורי ואני עשיתיני (יחזקאל ך"ט) לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלקה, פי' על כרחו יודה לומר עליך זה אלקה, וזהו שחלק מכבודו ליראיו. ומסיים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהי' עליהם (קהלת ה'), והיינו הגם כי חלק מכבודו ליריאיו שז"ע שקראו אלקים, מ"מ אלקיך אנוכי שאני על גבך.

והענין הוא דהנה משה הי' מאצי', ונודע שאצי' הוא אלקות כי ל' אצי' הוא מל' ויאצל מן הרוח, שהאציל מן הרוח אשר על משה ונתן על ע' איש הזקנים, ואם כי זהו כמדליק נר מנר זה נהנה וזה לא חסר כלום, מ"מ ה"ה נחשב להפרשת הארה, שענין ההארה הוא ג"כ שלא חסר כלום מן המאור ע"י הארתו כו', א"כ אצי' הוא בחי' גילוי הארה מאלקותו ית', שלכן נק' אצי' בשם אלקות כו'. וגם ענין אצי' נת' במ"א שז"ע גילוי ההעלם מאלקות, שאלקות לרוב העלמו אינו מושג כלל וכלל, ולכן גם הכתר שהוא ממוצע בין המאציל לנאצלי' ה"ה ג"כ נעלם ונק' ישת חשך סתרו ע"ש העלמו, ומה שנתגלה להיות נק' בשם חכים הגם שג"ז עדיין חכים ולא בחכ' ידיעא, מ"מ להיותו נק' בשם חכים ומבין נק' בשם אצי' שהוא בחי' גילוי ההעלם מאלקותו ית', משא"כ בי"ע הם נבראי' בע"ג ונפרדי', ובחי' המל' דאצי' מגמהוה בי"ע בדרך יש מאין, אשר לכן נק' אצי' אלקות נגד בי"ע, וכנודע ממארז"ל אלמלא מתכנשין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א', כי יכולת הבריאה לברוא יש מאין הוא לאלקות לבדו. וא"כ יובן שפיר מה שאצי' נק' אלקות שמל' דאצי' מהוה כל ג' עולמו' בי"ע כו', וכמ"ש באגה"ק שאפי' בכלי' דאצי' מתייחד בהון לברוא ע"י יש מאין כו'. ואי לזאת יובן שמשה נק' אלקי' להיותו נשמה מבחי' האצי' והרי האצי' נק' אלקות נגד בי"ע, ולכן אמר לו ראה נתתיך אלקי' לפרעה וכן נק' איש האלקי' להיותו נשמה דאצי' כו'.

ומ"מ אמר לו אע"פ שקראתי אותך אלקי' אלקיך אנוכי אני על גבך, שבאמת לגבי אוא"ס אצי' ועשי' שוין וכמ"ש כולם בחכ' עשית שגם החכ' נחשבת כעשי' גשמי' לפניו ית', שהרי א"ק שגבוה הרבה מבחי' האצי', שאצי' נחשב בכלליות העולמות רק בחי' אדם דעשי', וא"ק נק' אדם דבריאה, ומ"מ א"ק הוא ג"כ רק אדם דבריאה, ולכן הגם כי משה הי' נשמה דאצי' שלכן נק' אלקי', מ"מ אני על גבך שהרי גם א"ק הוא רק אדם דבריאה אשר לגבי א"ק נחשב האצי' רק בחי' אדם דעשי' לבד. ולכאו' עדיין צ"ל הלא א"ק בכלליות העולמות נחשב בחי' אדם דבריאה שזהו כמו עולם הבריאה בפרטיות העולמות, וא"כ כמו שאצי' מהוה בי"ע כמ"כ אצי' דכלליות מהוה בחי' בי"ע דכלליות, וא"כ משה שהי' נשמה דאצי' בפרטיות העולמו' אשר לכן נק' אלקי', וכמ"כ כאשר נדבר בכלליות העולמות בהכרח לומר ששורש משה הוא מבחי' אצי' דכלליות, וא"כ צ"ל מה"ע אני על גבך כו'. אך הענין יובן ע"פ מ"ש בזהר"ק דט"ו ע"א שיש כדוגמת עתיק לעילא מן גלגלתא דא"ק שבחי' זו נק' אצי' דכלליות, וא"כ אמר בחי' הא"ס דסובב הכללי (המקיף ד' עולמו' אבי"ע דכלליות בשוה והוא בחי' העיגול שלפני הקו) למשה שהי' מבחי' האצי' אם כי קראתיך אלקי' להיותך מבחי' האצי' שנק' אלקי' לגבי בי"ע, מ"מ אלקיך אנכי אני על גבך שהרי בחי' העיגול סובב אצי' דכלליות ג"כ בשוה עם העשי' דכלליות. וזהו הגם כי חלק מכבודו ליריאיו פי' שקאי על נשמות דאצי' שנק' אלקות, ואמר ל' שחלק מכבודו, כי כבוד הוא גימ' ל"ב והיינו בחי' ל"ב נתיבות חכ', ונודע ממ"ש בת"ז שבאצי' מאיר בחי' חכ', ולכן נשמה דאצי' להיות כי בכל עולם האצי' מאיר חכ' לכן על נשמה דאצי' שייך לומר שחלק מכבודו היינו מבחי' ל"ב נ"ח שנק' כבוד כו'. ומ"מ אלקיך אנכי אני על גבך שהרי העיגול מקיף את כולם בשוה כנ"ל. וזהו שאה"כ הודו לאלקי האלקי' פי' הגם כי משה נק' אלקי' וגם עוד איש האלקי', מ"מ אלקיך אנכי וזהו הודו להקב"ה שהוא אלקי האלקי' היינו הגם שקרא למשה אלקה כמ"ש ראה נתתיך אלקי' לפרעה מ"מ אלקיך אנכי אני על גבך כו' וזהו הודו לאלקי האלקי' כו'.

מדועוי"ל ביאור ענין נשמות דאצי' שנק' בשם אל כמו קראו ליעקב אל, ומשה איש האלקי' ואלקי' לפרעה, דהנה כתי' ואם זרוע כאל לך ובקול כמוהו תרעם עדה נא גאון וגובה כו' (איוב מ' ט' יו"ד) פי' שבאה המענה מאת ה' לאיוב מן הסערה אם זרוע כאל לך כו' עדה נא גאון וגובה, דמשמע דזהו דבר שא"א בלתי לה' לבדו, ואין לאדם כח בזה גם לצדיקי' מופלגי', וכענין שנכנע יעקב לפני עשו, והלא אנו רואי' שצדיקי' יפילו לרשעי' ע"י תפילתם. אך הענין הוא משום דשורש הצדיקי' הוא מש' מ"ה דתיקון כידוע, ושורש הנפשות של הרשעי' המה מבחי' התהו שנפלו בשבה"כ כמ"ש הנפילי' היו בארץ כו' המה הגבורי' אשר מעולם אנשי השם, פי' מעולם הוא מעולם התהו שלפני בחי' התיקון וכמ"ש ואלה המלכי' אשר מלכו כו' לפני מלך מלך לבנ"י, והן הן תתקע"ד דורות שקדמו עד שלא הי' בחי' התיקון, והמה העזי פנים ששתלן בכל דור ודור להתברר ע"י ש' מ"ה דתיקון והוא ע"י הצדיקי' כו', ומאחר שבחי' התהו גבוה הרבה מבחי' התיקון איך יהי' ביכולת הצדיקי' להשפילם, וזהו שאמר ה' לאיוב עדה נא גאון וגובה, אחר שהם למעלה ממך.

אך הנה יש להבין בזה דהרי לצדיקי' כבר ניתן כח ועוז להפוך רע לטוב ע"י ש' מ"ה המברר ב"ן, וא"כ הגם שרשעי' הם מבחי' התהו הרי ניתן בחי' תהו להתברר ע"י ש' מ"ה דתיקון כו', ולמה לא יהי' ביכולת הצדיקי' להשפילם והדרא קושי' לדוכתי'. אך עיקר הענין הוא דהנה יש הפרש בזה, דכאשר הרשעי' המה בשלימותם בלתי בירור עדיין לגמרי אז לא יש ביכולת הצדיקי' להשפילם ולהכניעם, אבל כשהרשעי' מתבררין ויוצא מהם חלק הטוב אזי יש ביכולת הצדיקי' להכניעם ולהאבידם כו'. וטעם הדברים כי כאשר המה בשלימותם הרי המה אנשי השם אשר מעולם התהו ממש, והם גבוהי' מבחי' התיקון ולא יכלו להם אותם אשר למטה מהם במדרגה. אך כשמתבררי' ע"י ש' מ"ה ויוצא מהם חלק הטוב ולא נשאר רק חלק הרע שהוא בא בשבירה הנשאר בהיכלו' החיצוני' שלמטה מטה אזי בנקל מאד שיפלו ויאבדו לגמרי וכמ"ש כהמס דונג מפני אש כן יאבדו כו', כי רק מצד הטוב שבהם גבוהי' המה מבחי' התיקון, אבל לאחר שהוציאו מהם הטוב ונכלל בקדושה ולא נשאר רק חלק הרע אותו יוכלו בקל להאבידו כו', והיינו ענין הבירור שניתן לתהו להתברר ע"י ש' מ"ה דתיקון דהיינו רק ע"י בירור דוקא כנ"ל ולא כמו שהם בשלימותם כו'. ודוגמא לדבר בלעם הרשע שהי' מבחי' התהו כו' ולא יכלו לו בנ"י, אך כאשר הוציא משה ממנו חלק הטוב והוא במה שהשים ה' דבר בפיו כו' ונעשה תורה הרבה על ידו ע"י שנשא משלו ויאמר כו' שהוא כל פ' בלק שניתנה למשה וישראל, והפרשיות הללו מדברי בלעם הם ונעשה תורה לישראל, ואז לא נשאר רק חלק הרע שבו, ולכן אמר אחר מהשגמר כל דבריו הנני הולך לעמי כו' ואז יכלו לו והרגוהו כו', ועד"ז בכולם אשר שרשם מתהו כו'. וע"ד דוגמא במה שאמרו דילמא יפוק מיני' ברא מעלי', וכשהולידו אז יוכלו לו כו' וכיוצא בזה. וזהו שא' עדה נא גאון וגובה פי' כמו שהם בשלימותם כו'. אך הנה הגם שאין זה ביכולת הצדיקי' אבל הוא ית' כל יכול, מאחר שממנו הי' ענין השבירה והתיקון דיכולתו לעשות מתהו תיקון כו', וזהו שא' ואם זרוע כאל לך כו'.

וענין מה שנת' לעיל שכאשר הם בשלימותם אזי לא יש יכולת להפילם היינו קודם שנתמלא סאתם עדיין אז א"א לברר אותם, וכאשר נתמלא סאתם אז מ"ה מברר ב"ן כו'. וזהו שא' הקב"ה למשה ראה נתתיך אלקי' לפרעה שנתן לו ממשלה זרוע כאל ממש על פרעה עם היות פרעה יונק מעורף דא"א שז"ע פרעה אותיות הערף, בחי' עורף דא"א שמשם נמשך להאריך אף גם לרשעי' ושורשו מבחי' התהו כו', עכ"ז יהי' למשה דתיקון ממשלה על בחי' זו כמו אלקי' ממש הכל יכול והיינו לפי שמשה הי' מש' מ"ה דא"ק כמ"ש בביאור ע"פ משה ידבר (שלא נדפס) שהוא למעלה מבחי' תהו ותיקון כו' רק שנשפל בבחי' התיקון כו', ופרעה עם כי ישראל בררו הניצוצות שנבלעו בו וכמ"ש וגם ערב ר"ב עלה אתם שבררו משם ר"ב ניצוצות, מ"מ נשאר עדיין גם מה שלא נתברר עד שא"א לבררו כ"א ע"י שאמר ה' למשה נתתיך אלקי' לפרעה שהוא בחי' ואם זרוע כאל שביכולתו לעשות מתהו תיקון הנה עי"ז ע"י האותות והמופתי' והביזוז שאח"כ עשו אותם כמצולה שאין בה דגים כלל כו' כי בררו הכל להיות נכלל בבחי' התיקון כו'. ועוי"ל שזהו ע"י אור מבחי' עקודים שלמעלה מהשבירה ותיקון שהם בחי' נקודים וברודים, וכמו ענין המן שירד בזכות משה שהי' ג"כ מבחי' זו.

ועפ"ז יובן דברי רשב"י בפ"ק דברכות ד"ז ב' דאמר מותר להתגרות ברשעים בעוה"ז והיינו כי הי' הארה ממדרגת משה שהי' אלקי' לפרעה שהוא בחי' זרוע כאל הוא יכול לעדות כל גאון וגובה וע"ד כי גאה גאה גיאה על גוותניא כו' שמתגאה על כל הגאים כו'. ולכן הי' יכול לאמר על עצמו אנא סימנא בעלמא שזהו מצד רוממות נשמתו שהוא אלקות ממש להיותה מבחי' אצי' הוא בחי' גילוי ההעלם מומא"ס, ואם כי הנשמות כבר נפרדו מהקו, אמנם חוזרי' ומתקרבי' ע"י התלבשותם בגוף ועוסקי' בתומ"צ ובדביקות אלקות, וכענין שא' רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא כו'.

ולכן הרואה חכמי ישראל צריך לברך שחלק מחכמתו ליראיו, והיינו כי חכמי' הם עיני העדה בחי' ראי' דחכ', והרי בחי' זו נק' חלק, שחלק מחכמתו כו' משא"כ שנתן הרי מתנה יש לה הפסק, ואיננו דבוק כלל, אבל שחלק מחכמתו ה"ז חלק מהכלל ודבוקי' בו כמ"ש המ"א סי' רכ"ד סק"ד, כי חלק יש בו ב' פי', הא' מל' חלוקה שנחלק מהכלל ונפרד, וגם ל' חלק שהוא חלק מהכלל וה"ה דבוק להכלל, ומאחר שגם בעת שקורא זה בשם חלק אומר מחכמתו ה"ז הוראה שלא נפרד כ"א היותו דבוק בהכלל, והוא ע"י התומ"צ שעי"ז דבוקי' בו ית' כמ"ש ואתם הדבקי' בה' אלקיכם כו', ולהיותו חכם צריך לברך עליו שחלק מחכמתו ית'. וי"ל שגם על נשמות דבי"ע אם עוסקי' בתומ"צ בבחי' ביטול שייך לומר גם עליהם שהם דבוקי' בא"ס ש' אל או ש' הוי' דלא גרע נשמות ממלאכי' שבשעה שעושה שליחותו הרי נק' בשם ה', וכמו"כ המצות נק' שלוחי' כמ"ש בתנחומא, ועיקר המצוה הוא כשאיש ישראל עושה אותה אז נק' בשם מצוה משא"כ תפילין כשמונחי' על השולחן כו', ובהשליח יש כח המשלח כו', ולכן הרואה חכמי ישראל גם עכשיו בדורותינו אלה נשמות דבי"ע ג"כ צריך לברך שחלק. או י"ל שהחכמי' עיני העדה גם עכשיו יש בהם הארת חכ' ע"י בחי' חכ' דמל' דעשי', וכענין אתפשטותא דמשה בכל דרא.