לכן אמור לבנ"י

מזלכן אמור לבנ"י

בס"ד. (ש"פ וארא, ל"ב).

וארא

לכן אמור לבני ישראל אני הוי', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, הנה בפ' זו נאמרו ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, שכנגד ד' לשונות של גאולה תיקנו ארבע כוסות, זהו פי' א' שבמד"ר שכנגד ד' גאולות שבמצרים תיקנו ארבע כוסות, ועוד יש פי' במד"ר שד' לשונות של גאולה הם כנגד ד' גליות, וכנגד זה תיקנו ארבע כוסות כו'. והנה בזהר פי' שהד' לשונות הוא כנגד ד' פעמים אמת, ולפי פי' הזהר י"ל ששני הפי' אמת, דהנה אנו אומרים ד' פעמים אמת קודם עזרת וד' פעמים בעזרת אבותינו, והיינו שד' פעמים אמת שקודם עזרת הוא כנגד הד' גאולות שביצ"מ, וד' פעמים אמת שבעזרת הוא כנגד ד' גאולות של לע"ל.

ולהבין זה בתוס' ביאור י"ל ענין מ"ש בלק"ת בדרוש מה טובו שיש שני בחי' תשובה, תשובה עילאה ותשובה תתאה, תשוב ה' עילאה ותשוב ה' תתאה, והן שתים שהן ארבע דהיינו מלמטלמ"ע ומלמעלה למטה. ולהבין ענין הד' תשובות, מחהענין הוא דהנה כתי' סור מרע ועשה טוב כו', וענין סור מרע, היינו בחי' תשו"ת, דהנה כתי' כי עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, שנק' אלקה שלנו, והנה לא מצינו בכל השמות שיהי' נק' שלנו כ"א בשם אלקי' שנק' אלקה שלנו, ולכאו' אינו מובן למה שם אלקי' דוקא נק' שלנו כו'. והענין הוא דהנה כדי שיומשך לנו אלקי' בבחי' גילוי עד שיהי' נק' שלנו זהו ע"י שם אלקי' דוקא שהוא בחי' צמצום, כי כדי שיהי' גילוי אלקו' למטה אי אפשר כ"א ע"י צמצום כו', כי בלתי הצמצום לא היו יכולים לקבל כו', וכמשארז"ל צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון, ולכאו' הלא עיקר הגילוי הי' בין ב' בדי הארון ולמה נק' זה צמצום, אך לפי שכדי שיהי' גילוי אלקות בין ב' הבדים א"א כ"א ע"י צמצום כו', וכך כדי שיהי' גילוי אלקות בנש"י זהו ע"י צמצום. וזהו שנק' אלקינו כי מה שנק' שלנו הוא ע"י שם אלקי' המצמצם, אך זה הצמצום הוא עיקר החסד שאם לא הצמצום לא הי' בבחי' גילוי כלל, וזהו מ"ש בספרי הקבלה ששם אלקי' הוא בחי' גבורה ואלקינו הוא רחמים, והיינו לפי שזה הצמצום הוא עיקר הרחמים כו'.

וזהו מ"ש עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם שהעון מבדיל ומסתיר שלא יהי' נק' אלקינו שלנו דהיינו שאינו מאיר אלקות בבחי' גילוי בנש"י. ויש כמה הבדלות גם בקדושה, וכמו המבדיל בין קדש לקדש, דהיינו שאף לאחר הפרסא הוא ג"כ קדש רק שאינו קדש כמו קודם הפרסא כו', והיינו לפי שאף שיש פרסא מ"מ הפרסא אינו הסתר גמור לפי שהפרסא הוא מסך דק שאינו מסתיר כ"כ וע"כ גם לאחר הפרסא הוא קדש. אך המבדיל בין קדש לחול הוא הבדלה גמורה שמסתיר על בחי' גילוי אלקות ואינו מאיר כלל בבחי' גילוי לפי שהמסך הוא מסך עב, וזהו ק"נ המסתיר לו, וזהו כתנות עור משכא דחויא המסתיר כמו למשל אם עושין מסך מעור מסתיר לגמרי את אור זיו השמש, משא"כ אם עושין מסך מזכוכית אף שהוא מסתיר מעט מ"מ מאיר ע"י אור השמש ג"כ, וזהו שיש כמה הבדלות המבדיל בין קדש לקדש זהו כמו למשל מסך של זכוכית, אך המבדיל בין קדש לחול הוא כמו למשל מסך מעור שמסתיר לגמרי כו' שהוא בחי' ק"נ. ועוד יש הבדלה בין טוב לרע שבק"נ יכול להתהפך לקדושה משא"כ גקה"ט לגמרי אינו יכול להתהפך לקדושה כלל כו', וזהו עוונותיכם מבדילין ביניכם לבין מטאלקיכם שנעשה מסך מבדיל כו', וכדי שיהי' אלקינו בבחי' גילוי צריך שיהי' מתחלה בחי' סור מרע כדי שלא יהי' העון מסך מבדיל כנ"ל, וזהו"ע תשו"ת תשוב ה' תתאה.

אך כ"ז אף שהוא סור מרע ומסיר את המסך שלא יבדיל, מ"מ הגילוי שמאיר הוא רק מבחי' ממכ"ע שהוא בחי' אלקינו לבד, אבל כדי שיהי' מאיר גילוי בחי' סוכ"ע הוי' אלקינו שיהי' הוי' אלקינו זהו ע"י ועשה טוב ע"י מעשה המצות, כי מעשה המצות נק' טוב וכמ"ש אמרו צדיק כי טוב, תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, והנה טוב הוא בגימ' א"ה ו"ה שהוא ר"ת את השמים ואת הארץ אני מלא בחי' סוכ"ע, והיינו שע"י ועשה טוב ממשיכים בחי' סוכ"ע בחי' שם הוי' שהוי' יהי' אלקינו, וזהו המשכה מלמעלה למטה, וזהו"ע יחוד ו"ה שע"י סור מרע ועשה טוב עי"ז נמשך הגילוי מבחי' ז"א ומל'.

והנה יש עוד מדרגה בקש שלום ורדפהו, שלום הוא בחי' תורה כמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא שלמעלה ובפמליא של מטה, והיינו שהתורה מחבר בחי' סוכ"ע בממכ"ע, וכיון שהתורה מחבר בחי' סוכ"ע בממכ"ע עכצ"ל ששרש התורה למעלה גם מבחי' סובב וממלא, כיון שיש ביכולת התורה לחבר כו', וזהו כי אל דעות הוי' ד"ע מלמעלמ"ט שלמעלה היש ולמטה הוא אין שכולא קמי' כלא חשיבי, וד"ת הוא מלמטלמ"ע שלמעלה הוא אין ולמטה הוא היש, וזהו בחי' סובב וממלא, ושיהי' התחברות ב' דיעות דהיינו שבד"ת יהי' ג"כ הגילוי איך שכולא קמי' כלא חשיב צריך שיהי' נמשך מלמעלה מב' הדיעות אשר שם ב' הדיעות שוין ע"כ יכול להיות הגילוי בד"ת כמו בד"ע ממש, וזהו ע"י התורה שהתורה מחבר ב' הדיעות לפי שאוריי' מח"ע נפקת, ושורש התורה הוא למעלה גם מבחי' חכ' דהיינו מבחי' חפץ פנימי' הרצון כו', והיינו שע"י התו' נעשה יחוד ו"ה וזהו תשוב ה' עילאה לגבי י', ויש בזה ג"כ שני מדרגות תשוב ה' לגבי יו"ד מלמטלמ"ע וגם תשוב יו"ד לגבי ה', וכשנק' בעל תשובה זהו שנמשך ההשפעה מע"ק לחכ' ומחכ' לבינה זהו בעל משפיע לבחי' תשובה, וכמ"ש בזהר מאן ישוב דא ע"ק לאתגלאה, וזהו מ"ש שובה אלי ואשובה אליכם.

וזהו"ע ד' לשונות של גאולה שהוא כנגד ד' מדרגות שיש בתשובה, וזהו פי' הפסוק לכן אמור לבנ"י אני הוי' שכדי שיהי' גילוי בחי' שם הוי' גילוי נבחי' י"ה וגילוי ו"ה צריך שיהי' ד' בחי', מתחלה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שהוא בחי' סור מרע, כי העון נק' סבל שהוא כבד וכמ"ש כבד עון, ואח"כ והצלתי שהוא בחי' ועשה טוב מעשה המצות, כי בפי' והצלתי יש שני פי', א' לשון הצלה, והב' מל' צל, והיינו שהצל הוא בחי' מקיף, וע"י המצות ממשיכי' בחי' מקיף סוכ"ע, וכמ"ש ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ואשים דברי בפיך הוא בחי' תורה ובצל ידי כסיתיך הוא בחי' מעשה המצות כו' וזהו ו"ה (וגאלתי הוא בחי' ה' עילאה בינה שגאולה הוא בחי' לידת המדות ובינה נק' אם הבנים כו'), ולקחתי גו' לי לעם זהו בחי' תשו"ע שהוא בחי' לי לעצמותו ומהותו כו'. וזהו"ע ד"פ אמת שהוא כנגד ד' גאולות ד' אותיות שם הוי' והוא בחי' ד"פ אמת, שיש ד' מדרגות באמת, אף שזו המדריגה ג"כ אמת מ"מ יש בחי' אמת שלמעלה מאמת זה, וכמ"ש וארא אל אברהם אל יצחק כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופירש"י לא ניכרתי במדת אמיתי' שלי, ולכאו' אינו מובן וכי שם שדי אינו אמת ח"ו, אך הפי' שגם זו בחי' אמת, אך מ"מ יש בחי' שלמעלה כו' וכמ"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (הגם שבחי' זו ג"כ גבוה אעפי"כ יש בחי' שגבוה מזו ג"כ), וזהו"ע ד' גאולות שביצ"מ.

ועתה י"ל איך שייך ביצ"מ עצמו ד' גאולות, הענין הוא דהנה איתא במד"ר שכשנתן הקב"ה התורה למשה אמרה ד"פ בינו לבין עצמו ואח"כ נתן כו' (ומזה נלמד שכשאדם צריך לומר איזה דבר תורה צריך לחזור אותה ד"פ בינו לבין עצמו) וכמ"ש אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם, שיש כאן ד' מדרגות עד ויאמר לאדם, ולהבין זה איך שייך לומר שאמרה ד"פ בינו לבין עצמו, הענין הוא דהנה שרש התורה היא למעלה מאד וכדי שיומשך למטה אם הי' נמשך התורה כמו שהיא למעלה לא היו יכולים לקבל, וע"כ הוצרך להיות מתחלה צמצום, וזהו ענין שם הוי' שהוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כו', והיינו ששם הוי' הוא מקור להתהוות, וכדי שיהי' התהוות מאוא"ס זהו ע"י צמצום והתפשטות כו', וכך כדי שיומשך התורה למטה זהו ע"י צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, והיינו שצריך שיהי' נמשך ע"י אותיות שם הוי', וזהו ד' מדרגות אז ראה הוא בחי' חכ' שמתחלה נמשכה בבחי' חכ' כי ראי' הוא בחי' חכ' וכמ"ש איזהו חכם הרואה את הנולד, וחכמים הם עיני העדה כי ראי' היא מבחי' חכ' כו', ויספרה הוא בחי' בינה כי ספר הוא בחי' בינה, הכינה וגם חקרה זהו בחי' ז"א ומל' ואח"כ ויאמר לאדם שנמשכה למטה בבי"ע כו'. ובזה יובן ענין ד' גאולות שביצ"מ, שביצ"מ גופא הי' צ"ל ד' נאגאולות, והיינו שכדי שיומשך מאוא"ס למטה בחי' גאולה הוצרך שיהי' ד' מדרגות גאולה שהוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטו', וכנגד זה תיקנו ד' כוסות כו'.

ועתה י"ל ענין ד' פעמים אמת שלע"ל, והענין הוא דהנה ידוע שיש שני בחי' הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו, והיינו הוי' שהוא מקור להשתלשלו', ויש בחי' שם הוי' שאינו מקור להשתלשלו' כלל רק שעלה ברצונו, דהנה אנו רואים למטה שהרצון הוא העיקר ואעפי"כ מהרצון שלמטה לא יתהווה כלום שאף שירצה כמה לא יתהווה מזה כלום כ"א כשיומשך הרצון במחדו"מ, משא"כ למעלה שכיון שעלה ברצונו מיד נתהווה כך וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה כו', וזהו שיש בחי' שם הוי' גם למעלה ברצון כו' לפי ששם ישנם ג"כ כל הבחי' כו', אך מ"מ פסיק טעמא ששם הוי' דלעילא הוא למעלה הרבה מבחי' שם הוי' דלתתא ואינו מקור להשתלשלו' כלל. והנה לע"ל יהי' מאיר גילוי בחי' שם הוי' דלעילא וכמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, דהיינו שלא יהי' פסיק טעמא בגווייהו אלא שם הוי' דלעילא יהי' מאיר בבחי' שם הוי' דלתתא, וזהו ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו', וממילא יהי' ושמו אחד, דהנה עכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונקרא באד' לפי שהגילוי הוא ע"י שם אד', וכמ"ש הוי' בהיכל קדשו, היכל הוא אד' ששם אד' הוא היכל לשם הוי', אך לע"ל כשיהי' מאיר גילוי בחי' שם הוי' דלעילא אזי יהי' הגילוי ע"י שם הוי' לבד שלא ע"י שם אד' וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך שלא יהי' הסתר כלל כו' ע"י לבושים כו', והיינו לפי שיהי' מאיר גילוי שם הוי' דלעילא כו'. וזהו"ע ד' גאולות של לע"ל, והיינו שהד' גאולו' של לע"ל הוא מבחי' ד' אותיות שם הוי' שברצון כו', וזהו ד"פ אמת שבעזרת שהיא בחי' אמת שבשם הוי' דלעילא כו', וזהו תשורי מראש אמנה, דהיינו מראש ומקור של אמנה שהוא בחי' רזא דמהימנותא שהוא בחי' ע"ס כו'.