כי עמך מקור חיים [הנחה מוגה]

כזכי עמך מקור חיים [הנחה מוגה]

בס"ד. פ' וישב, חנוכה. תרל"ב.

הנחה.

כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. וצריך להבין מהו באורך. ויובן בהקדים ענין נס חנוכה שקבעו בנרות להורות על טהרת השמן ולכאו' אינו מובן למה קבעו עיקר הנס על טהרת השמן, והלא הי' ג"כ הצלת נפשות כמ"ש ורבים ביד מעטים כו' והי' צריך לקבוע עיקר הנס ע"ז, ולא די שלא קבעו עיקר הזכרון ע"ז עוד זאת שעשו עיקר מטהרת השמן וע"ז לא עשו שום זכר. אך באמת עיקר כוונתם הי' להשכיחם תורתך, וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל כי שמן הוא חכ"ע חכמת התורה, ומצאו פך אחד של שמן חתום בחותמו של כה"ג להורות על החזרת אור התומ"צ, לכן עיקר הנס בנרות להורות על אור התומ"צ, ומה שאמרו ורבים ביד מעטים כו' היינו אם לא היו נשמעים להם לבטל תורה, אבל עיקר כוונתם הי' ביטול תורה ולכן קבעו בנרות. וענין הנרות הוא כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, ולכן ארז"ל עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, כי מצוה נק' בשם נר וכמו שיכולים לכבות אור הנר כמ"כ עבירה מכבה מצוה, אבל תורה נק' בשם אור וכמו שאור היום אין יכולים לכבות כן אין עבירה מכבה תורה. וצ"ל הלא אור התורה יש ג"כ בזמה"ג ולמה נא' דוקא על לע"ל באורך נראה אור.

והענין הנה איתא במד"ת משל לאחד שהלך בלילה באפילה הדליק את הנר להאיר את החשך וכבה, הדליק נר שני וכבה, הדליק נר שלישי וכבה, אמר עד מתי אני מתייגע אמתין עד אור הבוקר, והיינו שאור הבוקר אינו כבה, כך אמרה כנס"י לפני הקב"ה, בגלות מצרים עמדו משה ואהרן וגאלום וכבה כי גלו לבבל, עמדו חנניא מישאל ועזרי' וגאלום וכבה שגלו ליון, עמדו חשמונאי ובניו וגאלום וכבה שגלו עוד, אמרה עד מתי אני מתייגע להגאל ע"י בו"ד, אמתין עד אור הבוקר, כמ"ש אל ה' ויאר לנו, שהגאולה שע"י בשר ודם נק' בשם נר אבל הגאולה שע"י הקב"ה נק' בשם אור. וזהו באורך נראה אור שהגאולה תהי' ע"י הקב"ה ותהי' כחגאולה שלימה. וזהו שאמר משה להקב"ה מי אנכי וארז"ל במד"ר שמות פ"ג שא"ל משה להקב"ה לא כך אמרת ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ועכשיו אתה אומר לכה ואשלחך אל פרעה, ונמצא יהי' פי' הפסוק מי אנכי הכי אני הוא האנכי שאמרת ליעקב אנכי אעלך כו', והיינו כי משה רצה שתהי' הגאולה ע"י הקב"ה ולא ע"י בו"ד בכדי שתהא הגאולה נצחית כמו הגאולה דלעתיד שלא יהיו שינוים כו'.

ולהבין ענין הגאולה שנמשל לנר, יובן בהקדים הענין מ"ש על לע"ל כי לא בחפזון תצאו, מהו המעלה שלא יהי' בחפזון הלא בגאולת מצרים ע"י החפזון לא הספיק בצקת להחמיץ ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקב"ה וגאלם. ובכדי להבין כ"ז צ"ל פי' ממה"מ כי הנה איתא בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וכ"ה הנוסח מה שאנו אומרים אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא משנברא העולם, שלכאורה אינו מובן לשון נברא דהל"ל בראת כמ"ש בראשית ברא אלקים. אך הענין הוא שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' שמו ית'. ושם ואור הוא בחי' אחת, שפי' אור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל, כמשל אור השמש או אור הנר שאינו נוגע להשמש או להנר כלל אם מאיר האור אם לאו, שאינו תופס מקום לגבי המאור ועד"מ כשיש איזה מסך מסתיר או עננים המסתירים ומאפילים על אור השמש לבלי יאיר אורה אחר המסך לא יש שום שינוי בהשמש או בהנר, וכן כשלא יש דבר המסתיר והשמש או הנר מאירים בטוב, לא יש שום תוס' וגירעון בהשמש כלל, וכמארז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כיום הבראם. ועד"ז יובן למעלה ענין אור שהגם שבחי' אור הזה הוא כללות ההשתל', הנה אור זה אינו תופס מקום כלל ואינו נוגע אל עצמותו, ובחי' אור זה הוא בחי' אחת עם שם עד"מ כי שם אינו עצמות כי שכל ומדות נק' בשם עצמות אבל שם אינו עצמות, הגם שע"י אותיות השם נמשך חיות הנפש, אבל הוא הארה מצומצמת מאד שאינו נוגע לו קריאת השם כלל, כי לעצמו א"צ להשם כלל כ"א זולתו יקראנו בשמו אבל לעצמו א"צ להשם כלל, כמ"כ נבין שבבחי' אוא"ס השם אינו נוגע כלל וכלל. ונמצא כי שם ואור הכל בחי' אחת הוא כו'.

והנה בבחי' שם ואור הזה הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים, ויש בזה שני בחי' הא' מ"ש מלכותך, והב' הוא בחי' מלכות כל עולמים, שבחי' מלכותך הוא האור כמו שהוא כלול בעצמותו, והיינו כמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד, ולכאורה אם לא הי' עולם מי קראו בשמו אלא כי שמו הוא האור והכח כמו שהי' כלול בעצמותו ואז האור הוא ביתר שאת ויתר עז וכמ"ש בסש"ב ממשל זיו השמש כטכשהוא בכדור השמש הוא ביתר שאת, וזה שיאיר האור והשם הוא ירידה והשפלה, וזהו ההפרש בין מלכותך לבחי' מלכות כל עולמים, מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בעצמותו. ולכן נאמר לשון נברא שמשמע מאליו, כי לשון בראת הוא בחי' כח הפועל בנפעל לשון זה אינו שייך כ"א בשם אלקים שהוא האור המאיר לכל נברא בפרט, אבל בשם הוי' הוא לשון ונבראו מאיליו וממילא, ואם בשם הוי' נאמר לשון נברא מכש"כ בשמו שהוא מל' דא"ס. וזהו לשון נברא העולם ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל וכן בנוסח שלנו נאמר אתה הוא לכן אומרים לשון נברא וזהו מלכותך. ומלכות כל עולמים הוא מל' דאצי' שהוא האור כמו שמאיר להוות עולמות בי"ע, שזהו פי' מלכות כל עולמים שמהווה כל העולמות שבד"כ נחלקים לג' בחי' בי"ע כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו הוא בחי' בריאה יש מאין כמו באדם אותיות המח' הם ראשית הגילוי, הגם שיש אותיות בקדמות השכל ג"כ אבל אינם מורגשים עדיין, וראשית ההרגש הוא במח', אך מח' הוא עדיין העלם כי אם יחשוב כל היום לא ידע זולתו כ"א כשבא אח"כ בבחי' הדבור שבא לגילוי בדיבור בחי' ההעלם שבמח' שהדיבור מגלה העלם מחשבתו. ועד"ז יובן למעלה שבחי' בריאה נק' חשך והעלם, ויצי' נק' אור כמ"ש יוצר אור ובורא חשך, והיינו שבחי' יצירה מגלה העלם הבריאה, וכענין חומר וצורה שהצורה הוא ציור הדבר מגלה העלם החומר כו', ובד"כ בחי' בריאה הוא בחי' ג"ע תענוג הנשמות ויצי' הוא בחי' עולם המלאכים. אף עשיתיו עולם הגלגלים. ובכללות בחי' ההשתל' נחלק ג"כ לג' בחי' והם ג' מיני אדם, אדם דבריאה בחי' א"ק מח' הקדומה, ואדם דיצי' הוא בחי' כתר בכלל, ואדם דעשי' הוא בחי' אצי', וזה"ע מ"ש בהבראם בה' בראם שתמונת הה"א הוא ג' קוין ששני קוין מחוברים וקו א' הוא נפרד, והוא מרמז שב' עולמות בריאה ויצי' הם מחוברים זל"ז והם בבחי' הביטול ביותר וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, אף עשיתיו הפסיק הענין, שזהו כמו רגל השמאל שבה"א שהוא נפרד ונפסק מן הב' קוין להורות על המקור לבחי' העשי' ועוה"ז הגשמי כו'.

והנה מצד ירידת ההשתל' נשתלשל בחי' מצרים דקליפה ג"כ, כי את זה לעו"ז עשה האלקי', שכמו בקדושה יש ד' בחי' אבי"ע כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ ד' בחי' אלו והוא בחי' ק"נ וגקה"ט, נוגה הוא בחי' אצי' דקליפה וגקה"ט הם בחי' בי"ע, וז"ע מצרים דקליפה, וכדי להיות יציאת מצרים א"א להיות מבחי' ממכ"ע, שהרי מבחי' זו משתלשל בחי' מצרים, שמצד ריבוי ההשתלשלות נשתלשל להיות גם ד' בחי' דלעו"ז כנ"ל שהם הם המצרים כו', כי ע"י המצרים והגבלה דקדושה נעשה מזה ריבוי ההעלמות וההסתרים, כי עולם הוא מלשון העלם והסתר, עד שמתהווה מצרים דקליפה. ולכן כדי לצאת מבחי' המצרים האלה זהו ע"י גילוי בחי' היותר עליונה, והיינו בחי' מלכותך בחי' מל' דא"ס, וזהו"ע עד שנגלה עליהם למלך מלכי המלכים שהוא בחי' מלכותך, ועי"ז וגאלם לצאת מהמצרים וגבולים כו'.

וזהו"ע הנר שמאיר את החשך, והיינו שכמו הנר הגשמי מאיר את חשכת הבית, כמו"כ מה שנמשך הארה מבחי' מלכותך שזהו כמשל אור הנר עי"ז האיר את חשך גלות מצרים, ועי"ז נגאלו אבותינו ממצרים הם בחי' המיצר וחושך הגלות. והנה בנר יש בד"כ שני בחי' שמן ופתילה, שמן הוא בחי' חכ' שמן משחת קודש בחי' חכ"ע שבה מאיר גילוי אוא"ס ב"ה, להיות כי חכ' הוא בחי' אחד האמת בחי' ביטול הוא כלי להשראת אא"ס, והיינו שהחכ' הוא כלי שישרה בה האור מבחי' מלכותך מל' דא"ס, והפתילה הוא בחי' מדות והיינו בחי' יסוד ז"א, וז"ע הנר שמאיר את החשך כי ע"י חכ' ומדות מאיר הארה מבחי' מל' דא"ס להאיר במל' דאצי' בחי' ממכ"ע, ועי"ז האיר את החושך ונמשך יציאת מצרים.

והנה אנו רואים שהמדליק הנר הוא האדם שהוא מדליק את הנר, ולהבין זה בנמשל, הענין הוא דהנה באדם יש ג"כ בחי' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם שנמשלה נשמת האדם לנר, והיינו שכמו בנר יש שמן ופתילה כמ"כ בעבודה בנשמת האדם השמן הוא בחי' חכ' וביטול של הנה"א שמברר ומעלה את הנה"ב, והפתילה הוא בחי' יר"ת וז"ע נר ה' נשמת אדם, והכוונה בפי' פסוק זה שע"י נשמת אדם יכול להאיר בחי' נר הוי' והיינו שע"י שמאיר בנפשו בחי' הנר שלו יוכל להמשיך בחי' נר ה' להאיר את החשך דגלות מצרים, וזהו כי נר מצוה שנמשלו המצות לנרות, כי על המצות מברכים ברוך אתה כו' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו, פי' מלך העולם הוא בחי' ממכ"ע שבריבוי ההשתלשלות נשתלשל מזה בחי' מצרים העלם חשך הגלות, ואשר קדשנו במצותיו הוא כמאמרם הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף, וזהו במצוותיו ממש, וע"י המצות ממשיכין מבחי' תר"ך עמודי אור, וזהו כי נר מצוה שהמצות הם בחי' נר להאיר את החשך, וזהו"ע שהגאולה הי' ע"י משה ואהרן כמ"ש באו משה ואהרן וגאלום כי אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את הנרות הם נש"י, שהנשמה היא בחי' נר ואהרן מעלה אותה שתאיר נרה, כמ"ש בהעלותך את הנרות, ומשה הוא בחי' השמן הוא בחי' חכ' כו' יסוד אבא, ועל ידם נמשך האור דנר דבחי' מלכות דא"ס בחי' מלכותך בבחי' מל' דאצי' בכדי להיות הגאולה דיצי"מ, הגם כי מעצמו נגלה עליהם ממה"מ, אך מפני זה הגילוי היו יכולים לקבל הכל, והם המשיכו במל' דאצי' שהוא דוקא לנש"י.

והנה כדי לקבל בחי' זו זה"ע מה שנצטווינו לאכול מצה שהמצה הוא כלי לגילוי אור זה כי מצה הם אותיות מצוה, רק שבתיבת מצוה ניתוסף אות וא"ו, והיינו כי המצוה הוא בוא"ו להורות על ההמשכה שנמשך ע"י עשיית המצות, והמצה להיותה רק כלי להמשכת המצות הוא מצה אותיות מצוה בלא וא"ו להורות לאשהיא רק כלי לקבלת האור כו'. וביאור ענין מצה הנה ההפרש בין חמץ למצה שהחמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות ומצה הוא ביטול ושפלות, כי הכלי לגילוי א"ס הוא ביטול ושפלות כמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וחמץ יש בו טעם חמיצות משא"כ מצה אין בה טעם, ונק' בזהר מיכלא דמהימנותא והיינו שאמונה אינה ע"פ טעם ודעת כ"א ביטול שלמעלה מן הטעם ודעת, והמצה להיותה בחי' ביטול ושפלות היא מיכלא דמהימנותא שהיא האכילה שע"י תתחזק בחי' האמונה, כי באמת יש הרבה בחי' שאי אפשר לבוא להשיג ע"פ הטעם ודעת וכמ"ש כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו, והחילוק שבין אותיות חמץ לאותיות מצה הוא בין אות חי"ת לאות ה"א, שהחמץ הוא בחי"ת ומצה הוא בה"א, ונת"ל שתמונת הה"א מרמז על ג' עולמות בי"ע שהם בבחי' הביטול כענין וצבא השמים לך משתחוים, אבל חמץ הוא בחי"ת ל' חטא כי רומז על בחי' בי"ע שבלעו"ז, והיינו בחי' גקה"ט שהם ההיפוך מבחי' הביטול כו', וכאשר נמשך אור הנר בכלי המצה אזי נעשה מבחי' מצה מצוה כי ע"י ההמשכה מיתוסף הוא"ו בתיבת מצה ונעשית מצוה. ועוד יש לפרש מצה לשון מצה ומריבה, והיינו כי המצה הוא בחי' ביטול היש שהיש הוא עדיין בשלימות ולכן צ"ל מצה ומריבה בבחי' מלחמה עם הנה"ב בכדי שיהי' ביטול היש כו', וזה"ע מצה שמורה כמ"ש ושמרתם את המצות, כי הנה הלילה הוא בחי' ההעלם וההסתר ובחי' היש עדיין בשלימות, רק שהמצה הוא בחי' ביטול היש, מ"מ היש הוא עדיין בשלימות ואפי' כשנמשך הנר להאיר את החושך דלילה, הנה הלילה הוא חשך עדיין כמו שהיתה קודם, כי החושך כדקאי קאי, רק שהנר מאיר את החשך מ"מ הלילה עצמו הוא כמו שהי' קודם לזה, וזהו מ"ש ליל שמורים הלילה הזה כיון שהלילה הוא חושך עדיין, רק שנמשך בה בחי' זו להאיר את החשך, מ"מ צ"ל ליל שמורים שצריכים שמירה, שמאחר שהיש הוא הרע שבמדות הוא בשלימות ובמקומו, לכן צ"ל בחי' שמירה שלא יפול ח"ו בישות כו', וכמו שבגשמיות בלילה מצוי מזיקים. וזה"ע ג' משמרות הוי הלילה משמרה ראשונה חמור נוער שהוא בחי' קליפות, ולכן צ"ל שמירה וזהו"ע מצה שמורה.

ובזה יובן ענין החיפזון והוא ע"ד שנת' בתניא שיש ב' בחי' בעבודה אתכפיא ואתהפכא, שבחי' אתהפכא הוא כאשר נהפך הרע וכמ"ש וכמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, מואס ברע שהוא עוד יותר משנאו רע וזהו בחי' צדיקים, ובחי' בינונים הוא בחי' אתכפיא שהרע הוא בתקפו כתולדתו רק שמוח שליט על הלב, והעצה לבינונים הוא לברוח מהרע, וזה"ע בחי' יצי"מ שנאמר כי ברח העם שברחו מהרע, כי הרע הי' עדיין בתוקף אצלם רק שברחו מהרע כמ"ש בסש"ב. והבריחה היא לבבתורה היינו לקשר מחדומ"ע בתומ"צ, היינו לקשר מחשבתו ודיבורו במח' ודיבור התורה, ובחי' המעשה במעשה המצות ועי"ז ממילא יתבטלו המדות רעות, כי המדות הם מדות האדם, וכשמקשר מחדומ"ע שלו במחדומ"ע דתומ"צ הגם כי מחדומ"ע הם רק לבושים מ"מ הרי הם מחדו"מ של הקב"ה, וכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, וגם ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב, לכן מתבטלים המדות רעות עי"ז להיות בבחי' אתכפיא בחי' ביטול היש כו', וזה"ע החיפזון והיינו מפני כי הרע עדיין בתוקפו ולכן הי' צ"ל כי ברח העם, וזה"ע המשל שהדליק את הנר בלילה שלילה הוא בחי' החושך והוא עדיין כמו שהי', רק שהדליק את הנר להאיר את בחי' החושך, וכבה, כי עבירה מכבה מצוה היינו בחי' הנר מצוה. כי בתיבת נר יש שני פירושים הא' שמן ופתילה והב' הכלי שמקבל את השמן, והמצות הם או השמן ופתילה, או הכלי, אבל לא אור, ולכן ישראל אחר יצי"מ היו פעם כך ופעם כך ר"ל פעם חטאו והיו במדריגה שפילה וכשעשו תשובה נתעלו, ואין עבירה מכבה תורה כי תורה הוא בחי' תורה אור כו'.

ובכדי להבין מהו האור דתורה צ"ל הלא אמרו רז"ל ע"פ במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, וצ"ל תחלה ההפרש בין תלמוד בבלי לירושלמי כי הנה בירושלמי אין שם חריפות ופלפולים כ"א הלכה פסוקה הגם שהוא ג"כ ע"פ טעם מעומק המושג מ"מ הרי אין שם חריפות, לבד ר"י ור"ל שעסקו בא"י ג"כ בפלפולים, אבל רוב התלמידים לא עסקו כ"א בהלכה פסוקה, ובבלי הוא מלא חריפות ופלפול ורמינהו קושיות ותירוצים. והנה הפלפול בעצמו הוא בעצם חשך גמור עדיין כי אינו יודע עדיין האיך יבוא אצלו גמר הענין, כי הרי מאבד מה שהי' אצלו גם במושכל ראשון, אלא שאם עוסק בעומק יותר הוא ריבוי הפלפול, ואם במעט עומק ג"כ מיעוט פלפול, הרי שהוא בעצם חושך אלא שמ"מ יש בו הפלאת המושג שיצא לאחר העומק שגנוז ונעלם בעצם הפלפול, וא"כ אם לאחר הפלפול בא לפסק ההלכה ה"ה בא להפלאת המושג, ואם נשאר בהפלפול בלא הלכה פסוקה ה"ה נשאר בהחשך. והחשך בעצם הוא יותר נעלה ממדריגות אור כמ"ש יוצר אור ובורא חושך שהחושך הוא בריאה בפ"ע, וכמו שאין ערוך בין יצי' לבריאה כן אין ערוך בין חשך לאור, וכשמגיע מתוך הפלפול להלכה פסוקה הרי אז נעשה החושך במדריגת אור כי החושך בעצמו נעשה אור, הגם שאור הוא ירידה לגבי החשך להיות אור, מ"מ הרי האור הוא מהחשך בעצמו ואין זה שם דבר בפ"ע, וזהו שאמרו שבבלי הוא חשך מפני הפלפול, ומ"מ נק' בשם תורה אור כי מתוך הפלפול מתגלה ההלכה, ובזה יובן מה שבא"י לא עסקו בפלפולים, כי הנה איתא בכתהאריז"ל שכדי לשבר הקליפות הוא ע"י קושיות ותירוצים, ולכן הי' עוסק האריז"ל בפלפול עד שהי' מזיע בכדי לשבר הקלי', והנה בא"י לא הי' כ"א קליפת נוגה שהיא עדיין קרובה להקדושה לגלכן לא הי' נצרך להם הפלפול, אבל בחו"ל שאויר חו"ל מטמא ויש שם גקה"ט המעלימים ומסתירים לגמרי על אור האלקי לכן עסקו בפלפול בכדי לשבר הקליפה וזהו ותורה אור.

ובזה יובן מה שהגאולה דעכשיו נק' בשם נר, הגם שיש לנו תורה הנק' בשם אור, כי התורה כמו שהיא למעלה בשרשה הוא אור ממש, אבל מ"מ ה"ה נתלבשה בגשמיות והרע עדיין בשלימות כי לא באו מהגאולה כ"א לבחי' אתכפיא ולכן נק' בשם כיבוי, הגם כי אין עבירה מכבה תורה כמ"ש טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, נרה דוקא שהוא אור התו' כמו שהיא למעלה עדיין בבחי' מקיף אין שם שום אחיזה כי המקיף מסמא כו' אבל כאשר נתלבשה בגשמיות הקלי' מעלימי' ומסתירי' לגמרי. ועוד כי בתיבת נרה יש שני פירושים מלשון אור ומלשון נר הכלי. כי לימוד התורה היא מצוה ג"כ לכן נק' בשם נר.

והנה כ"ז הוא מפני שהגאולה הי' ע"י בשר ודם כי גוף האדם הוא הווה ונפסד, ואפי' משה רבע"ה, ולכן שרש המשכתו מאתר דאשתני, אלא שהמשיכו הוא"ו במצה ונעשה מצוה. אבל אור התורה כמו שהוא למעלה לא המשיכו, אבל לעתיד תהי' הגאולה ע"י הקב"ה ולכן לא יהי' שינויים כי יהי' מבחי' אני הוי' לא שניתי. וז"ש לע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה שהלילה בעצמה כיום תאיר בחי' שמש ה' ויהי' ע"ד אתהפכא, ולכן לא בחיפזון תצאו שלא יהי' צריך לברוח מהרע שכללות העולם יזדכך ויהי' אור הלבנה כאור החמה וממילא יזדכך האדם ג"כ וכמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם ואת רוה"ט אעביר מן הארץ שלא יהי' רע כלל ולכן לא בחיפזון תצאו כ"א בשובה ונחת תושעון שהוא בחי' ישוב הדעת. אבל יצי"מ מאחר שהוא רק ביטול היש שהרע עדיין בתוקפו הי' צ"ל כי ברח העם בחי' חיפזון.

ובזה יובן הנס דחנוכה שטמאו כל השמנים להורות על ביטול תורה להשכיחם כו', ומצאו פך א' של שמן חתום ששמור ממגע, שאין שם אחיזה, ומשם הוא החזרת התומ"צ וזהו אור תורה. ומ"מ לא קבעו רק בנרות כי הגאולה הי' ע"י בו"ד שנקרא בשם נר, אבל לע"ל יהי' אל הוי' ויאר לנו בחי' אור, ולא יהי' שינויים ולילה כיום יאיר, שהחשך עצמו יתהפך לאור כי הגאולה יהי' ע"י הקב"ה. וזהו כי עמך מקור חיים באורך נראה אור שלע"ל יאיר אור התו' כמו שהוא למעלה ואז יהי' נראה אור גם למטה.