כי עמך מקור חיים

יטכי עמך מקור חיים

בס"ד. (ש"פ וישב) שבת חנוכה, ל"ב.

וישב, שבת חנוכה

כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וצ"ל מה"ע באורך נראה אור. וילה"ק תחלה שורש ענין נס דחנוכה שתקנו להדליק נרות מפני נס דפך השמן, והלא לכאו' עיקר הנס הי' הניצוח רבים ביד מעטים, ואז ממילא הי' נכלל טהרת השמן, ולמה עשו עיקר מהשמן כו'. אך הענין דעיקר הנס בהחזרת התומ"צ, כי רצו להשכיחם תורתך ולכן טמאו כל השמני' להיות כי התורה נמשלה לשמן אבל מהצלת כו' לא הי' עיקר ככי לא רצו לאבד גופם, רק לבטל התורה, ולכן לא עשו עיקר מהצלתם כ"א ממציאת שמן טהור לרמז על אור חכ' התורה, ולהבין זה צ"ל מ"ש כי נר מצוה ותורה אור שנמשלו המצות לנר ותורה לאור, וארז"ל עבירה מכבה מצוה כמשל הנר שנכבה, ואין עבירה מכבה תורה, כמשל האור שאינו כבה.

והענין יובן בהקדם מ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (וצ"ל למה אינו די באור התורה שנק' תורה אור, ומהו ענין שבאורך דוקא נראה אור). הנה במ"ת ע"פ זה א"ר יוחנן עובדא הוי בחד ב"נ הי' מדליק את הנר בלילה והי' כבה ומדליקו, כבה ומדליקו, אמר עד מתי אהי' מתייגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש ואני הולך לאור החמה, כך ישראל נשתעבדו במצרי' עמדו משה ואהרן וגאלום חזרו ונשתעבדו בבבל, וחוזרי' ונגאלי' ע"י חנני' מישאל ועזרי', חזרו ונשתעבדו ליון ונגאלו ע"י מתתי' חשמונאי ובניו וזהו הנס דחנוכה, חזרו ונשתעבדו, אמרו ישראל הרי נתייגענו נגאלין ומשתעבדין אין אנו מבקשי' שיאיר לנו בו"ד למטה אלא הקב"ה שנא' אל ה' ויאר לנו, זהו שאמר משה בגאולת מצרים מי אנכי, דלכאו' תמוה, אלא כי משה רצה שיהי' ע"ד הגאולה דלע"ל, ולכן א' האם אני הוא האנכי שאמרת ואנכי אעלך גם עלה (והגם כי זה קאי על יצ"מ מ"מ נא' גם עלה לכן י"ל דקאי על גאולה אחרונה) ואמר זה בכדי שיהי' ע"י הקב"ה שלא ע"י בו"ד. גם צ"ל מה שבגאולה דלע"ל כתי' כי לא בחפזון כו' הלא ע"י החיפזון דיצ"מ לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים שזהו [מבחי'] גדול מאד, וצ"ל פי' מלך מלכי המלכים.

הנה איתא בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וכן אנו אומרי' אתה הוא עד שלא נברא כו' וכתי' ג"כ יהללו ש' הוי' כי הוא צוה ונבראו, שלכאו' צ"ל ל' נברא דהל"ל בראת וכמ"ש בראשית ברא אלקים. אך הענין הוא דהנה התהוות כל כאהעולמות הוא מבחי' שמו ית', ושמו ואור הוא בחי' אחת שפי' אור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל, כמו אור השמש ואפי' אור הנר הנה אינו נוגע אל העצם כלל אם הוא מאיר א"ל, ולכן כשיש מסך מסתיר על האור אין בו שום שינוי וכן כשמאיר אין בהם שום גרעון, והיינו מפני כי האור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל. ועד"ז יובן למעלה שהשתלשלות והתהוות כל העולמות הוא מהארה בעלמא שאינו נוגע לעצמו כלל, וזהו בחי' שם ג"כ שכמו שמו של האדם אינו נוגע להאדם כלל, שלעצמו א"צ להשם כלל כ"א לזולתו. והנה עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שבחי' השם הי' כלול בעצמותו ולא הי' עולה בשם כלל, ובריאת העולמות הי' מבחי' שמו כו', ולכן נא' ל' נברא שמשמע מאליו כי ל' בראת הוא כמו כח הפועל בנפעל שבחי' זו אינו שייך כ"א בש' אלקים שהוא האור שמאיר לכל נברא בפרט אבל בבחי' ש' הוי' הוא ונבראו ממילא ומאליו כו', וזהו נברא העולם כו'.

והנה בחי' שם ואור זה הוא בחי' מל' שזהו מ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, ויש בזה ב' בחי', הא' הוא בחי' מלכותך, הב' הוא בחי' מלכות כל עולמים, שבחי' מלכותך הוא האור כמו שהוא כלול בעצמו כמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד, שהשם והאור הי' כלול בעצמותו ואז האור הוא ביתר שאת ויתר עז כמ"ש בתניא ממשל אור השמש כשהוא בשמש הוא ביתר שאת, וזה שיאיר האור והשם הוא ירידה והשפלה, וזהו ההפרש בין מלכותך לבחי' מלכות כל עולמים, מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בעצמותו ומלכות כל עולמים הוא בחי' מל' דאצי' שהוא האור כמו שמאיר להוות עולמות כו'. ופי' מלכות כל עולמים שמהוה כל העולמות, ובד"כ נחלק לג' עולמות בי"ע כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו היא בריאה יש מאין כמו באדם אותיות המחשבה הם בחי' ראשית הגילוי, ואח"כ דיבור ממח' הוא בחי' גילוי ההעלם שע"י הדבור יוצא העלם מחשבתו, כמ"כ עד"ז יובן למעלה שבחי' עולם הבריאה היא יש מאין, ויצי' היא גילוי ההעלם וה"ע ציור החומר, ובד"כ עולם הבריאה הוא בחי' ג"ע העליון עולם הנשמות, יצי' בחי' עולם המלאכי', אף עשיתיו עולם הגלגלי' כו', ובכללות בחי' כבההשתלשלות נחלק ג"כ לג' בחי' בי"ע כו', וזהו בהבראם בה' בראם שתמונת הה"א הוא ג' קוין והנה ב' קווין הם מחוברים שמרמז על בריאה ויצי' שהם בבחי' ביטול וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, אף עשיתיו הנה אף הפסיק הענין שזהו רגל הג' דה"א שנפסק לרמז על עולם העשי' ועוה"ז הגשמי כו'. והנה מצד בחי' השתלשלות נשתלשל בחי' מצרים דקליפה כי את זלע"ז עשה האלקי' שכמו שיש בקדושה ד' בחי' אבי"ע כמ"כ יש בקליפות לעו"ז ג"כ אבי"ע (וזהו ק"נ וג' קליפות, נוגה הוא בחי' אצי' דקליפה וג' קליפות הטמאות הם בי"ע) ומזה נמשך הגלות כו', וכדי שיהי' בחי' יצ"מ זהו א"א להיות מבחי' זו דמלכות כל עולמי' שהרי מבחי' זה מתהווה בחי' מצרי' בריבוי השתלשלות, וכדי שיהי' יצ"מ זהו מבחי' מלכותך דכאשר מאיר מבחי' מלכותך בבחי' מלכות כל עולמים הנה עי"ז הוא יצ"מ, וזהו עד שנגלה עליהם ממ"ה שהוא בחי' מלכותך כו', וזה"ע הנר שמאיר את חשך הגלות כו'.

והנה בנר יש שמן ופתילה, שמן הוא בחי' שמן משחת קדש בחי' ח"ע שבה מאיר גילוי אא"ס ב"ה מפני כי חכ' כח מ"ה בחי' ביטול היא כלי להשראת אוא"ס ב"ה (היינו בחי' האור הוא בחי' מלכותך בחי' מל' דא"ס), והפתילה בחי' המדות (יסוד ז"א שע"י חכ' ומדות מאיר בחי' מל' דא"ס במל' דאצי' בחי' מלכות כל עולמים הנ"ל ועי"ז הוא יצ"מ). והנה האדם מדליק את הנר והיינו מפני כי באדם יש ג"כ בחי' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, שהשמן הוא בחי' חכ' וביטול דנה"א לברר ולהעלות את הנה"ב, וב' גווני האור הם ב' בחי' אהבות נהורא תכלא ונהורא חיוורא, והפתילה היא בחי' יראה תתאה, ומפני כי באדם יש בחי' הנר ולכן כאשר מאיר הנר שלו הנה הוא יכול להמשיך בחי' הנר להאיר את החשך דגלות. וזהו כי נר מצוה שהמצות נמשלו לנרות שמאירי' את החשך, כי הנה על המצות מברכין ברוך, אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו, פי' מלך העולם הוא בחי' ממכ"ע שמזה נתהוה העולם בחי' העלם והסתר כו', וע"י המצות ממשיכי' מבחי' תר"ך עמודי אור להאיר את החשך, וזהו אשר קדשנו במצותיו מצותיו כו', וזהו נר מצוה שע"י המצוה ממשיכי' כגהנר להאיר החשך כו'. וזהו באו משה ואהרן וגאלום, אהרן הוא המעלה ומטיב את הנרות (ומשה בחי' שמן ח"ע), הנה הם המשיכו את הנר בחי' מלכותך במלכות כל עולמים כדי שיהי' הגאולה להיות יצ"מ כו'.

והנה כדי להיות בחי' כלי לגילוי זה צ"ל מצה דוקא כי הנה מצה הוא אותיות מצוה רק שבמצוה מתוסף וא"ו. והנה ההפרש בין חמץ למצה שחמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות וגם יש בו טעם, אבל מצה היא ביטול ושפלות ואין בה טעם ונק' בזהר מיכלא דמהימנותא כי אמונה אינה ע"פ טעם כ"א ביטול שלמעלה מן הטו"ד, ובאמת יש כמה בחי' שא"א לבוא ע"פ טעם וכמ"ש כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו'. והחילוק שבין תיבת מצה לחמץ כי חמץ הוא בחי"ת ומצה בה"א שהה"א מרמז על ג' עולמות בי"ע כנ"ל שהם בבחי' הביטול כנ"ל כמ"ש וצבא השמים לך משתחוי' כו', אבל חמץ הוא בחי' חי"ת ל' חטא שהוא בחי' ג' עולמות בי"ע דקליפה שהם היפך הביטול כו'. והנה כאשר נמשך הנר במצה אזי היא בחי' מצוה, שפעם כתי' מצת בלא וא"ו ופעם כתי' מצות בוא"ו, והיינו כי המצה הוא בחי' נר בחי' כלי דהיינו בחי' ביטול היש, וכאשר נמשך הנר הוא בחי' השמן והאור הנ"ל להאיר את החשך כנ"ל אז הוא מצות בוא"ו, כי הוא"ו הוא בחי' המשכת בחי' הנר והאור בבחי' מצה היא הנר בחי' כלי, ואזי הוא בחי' נר מצוה כו' (המצה היא בחי' מל', והגם שבהשתלשלות יכול להיות מבחי' זו בחי' מצרי' כו', מ"מ הרי בעולמות דקדושה יש בחי' הביטול שהוא ביטול היש, והרי היא נק' נר בחי' כלי לקבל האור והגילוי דבחי' מלכותך הנ"ל, והוא"ו הוא בחי' ההמשכה מבחי' מלכותך לבחי' מלכות כל עולמים בחי' נר, ואז נק' מצות בחי' נר מצוה כו').

ועוד יש פי' במצה ל' מצה ומריבה, כי הנה המצה היא ביטול היש שהיש עדיין הוא בשלימות, וצ"ל בחי' מצה ומריבה בחי' מלחמה עם הנה"ב שיהי' ביטול היש כו'. והנה מצה זו צריכה שמירה וזה"ע מצה שמורה כמ"ש ושמרתם את המצות, כי הנה הלילה היא בחי' ההעלם והסתר ובחי' היש עדיין בשלימות רק שהמצה היא בחי' ביטול היש מ"מ היש הוא בשלימות, ואפי' כשנמשך הנר להאיר את החשך דלילה הנה הלילה היא חשך עדיין כמו שהייתה קודם רק שהנר מאיר את החשך מ"מ הלילה עצמה היא כמו שהיתה קודם, וזהו מ"ש ליל שמורי' הלילה הזה כו' שהלילה היא חשך עדיין רק שנמשך בה בחי' זה להאיר את החשך מ"מ צ"ל ליל שימורי' שצריכי' שמירה שמאחר שהיש הוא הרע שבמדות הוא בשלימות ובמקומו, לכן צ"ל בחי' שמירה שלא יפול ח"ו בישות כו', וכמו שבגשמיות בלילה מצוי מזיקי', כדוז"ע ג' משמרות הוה הלילה, ראשונה חמור נוער שהוא בחי' קליפות, לכן צ"ל שמירה, וז"ע מצה שמורה. ועוד צ"ל בחי' מרור שצ"ל ג' דברי' פסח מצה ומרור, שהמרור הוא קו האמצעי בחי' רחמים כפי הסידור שמסדרי' על הקערה, ונת' הקושי' בלק"ת (בד"ה קול דודי) שלכאו' המרור קו השמאל בחי' גבורות. אך הענין הוא מפני שבבחי' מרירות מעורר המשכת ר"ר, כי בחי' רחמים אינו שייך כ"א על מי שהוא במדריגה התחתונה ואין טוב לו, אבל על מי שהוא במדרגה העליונה ואינו חסר לו כלל לא שייך עליו רחמנות כלל, ולעורר בחי' רחמים הוא ע"י שיתבונן איך שהבריאה היא יש מאין מבחי' שם והארה בעלמא, וכ"ש כשנמשך אחר תאוות גשמיות שמתרחק מאד מאור פניו ית', וע"י מרירות זו מעורר ר"ר על נפשו כו', וכתי' ואשא אתכם על כנפי נשרי' ואביא אתכם אלי שע"י בחי' רחמי' אביא אתכם אלי (ונמצא כי ג' דברי' פסח מצה ומרור, פסח הוא בחי' הדילוג בחי' המשכת מלכותך לבחי' מצה הוא ביטול היש ע"י המרור קו האמצעי בחי' רחמי').

ומעתה יובן ענין מה שגאולת מצרי' הי' בחפזון, והוא ע"ד שנת' בסש"ב שיש ב' בחי' בעבודה אתכפיא ואתהפכא, שבחי' אתהפכא הוא כאשר כבר נהפך הרע וכמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, מואס ברע שהוא עוד יותר משנאו רע, וזהו בחי' צדיקי', ובחי' בינוני' הוא בחי' אתכפי' שהרע הוא בתקפו כתולדתו רק שמוח שליט על הלב, והעצה לבינונים לברוח מהרע, וז"ע בחי' יצ"מ שנאמר בה כי ברח העם שברחו מהרע, והבריחה הוא בתורה היינו לקשר מחודומ"ע בתומ"צ היינו לקשר מחשבתו ודבורו במחשבת ודבור התורה ובחי' המעשה במעשה המצות, ועי"ז ממילא יתבטלו המדות רעות, כי המדות הם מדות האדם וכשמקשר מחדו"מ במחדו"מ דתומ"צ הגם כי מחדו"מ הם רק לבושי' מ"מ הרי הם מחדו"מ של הקב"ה. וגם ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב לכן מתבטלי' המדות רעות עי"ז להיות בבחי' אתכפיא ביטול היש כו'. וז"ע חפזון דישראל שהוא בחי' הבריחה מהרע כו', והיינו מפני כי הרע עדיין בתקפו, ולכן הי' צ"ל כי ברח העם. וז"ע המשל שהדליק הנר בלילה שלילה הוא בחי' החשך הוא עדיין כמו שהי', רק שהדליק הנר להאיר את בחי' החשך, וכבה, כי עבירה מכבה מצוה, היינו בחי' הנר מצוה מכבה עבירה, ולכן ישראל אחר יצ"מ היו במדריגות פעם כך ופעם כך (ר"ל פעם חטאו והיו במדרגה שפלה וכשעשו תשובה נתעלו) ואין עבירה מכבה תורה כי תורה היא בחי' תורה אור כו'.

כהולהבין ענין אור דתורה צ"ל הלא מצינו בדרז"ל שאמרו ע"פ במחשכי' הושיבני זה תלמוד בבלי, וא"כ כל ענין הלימוד נק' בשם חשך ואיך הוא אור. ויובן בהקדם שורש ההפרש בין תלמוד בבלי לירושלמי, שבירושלמי רוב ההלכות הם הלכות פסוקות בלתי מעורבות כ"כ בקושיות ותירוצים כמו בבבלי, והגם שר"י ור"ל עסקו בפלפול מ"מ זה הי' רק בינם לבין עצמם אבל רוב התלמידי' לא עסקו בפלפול כ"א לימוד ההלכות בדרך קצרה לפסוק כל הלכה בטעמה, אמנם בבבל עסקו בפלפול להשיג בכל דבר הלכה עומק המושג שבה, דהיינו כשרוצה לעמוד על טעמו של דבר בעמקות לא יוכל להגיע לאמיתות הענין לעולם, וכל שיעמיק דעתו יותר, יותר יהי' הדבר מופלא ונעלם מן השכל והטעם כו', ובזה רבו המדריגות בענין הפלפול שכאשר יצטרך לטורח רב בקושיות ותירוצים רבים מאד עד שיגיע לאמיתת דבר ההלכה על בורי' יקרא פלפול גדול, ואם במעט הטורח יקרא פלפול קטן, ועכ"פ כל ענין הפלפול הוא הפלאת המושג שלא יוכל להשיגו וישאר בהעלם מאד, ואם הי' נשאר בהעלם הרי אבד השגתו הראשונה ע"כ יקרא חשך ומניעת ההשגה כאדם שהולך בחשך גשמי ממש, אך לאחר שהאיר לו אמיתת הענין לאחר שחשך לו קודם, הרי זה האור ממקום גבוה ירד, שהרי השגתו הראשונה מצומצמת מאד היתה, וכשהגיע למעלת ההפלאה וההעלם שלא יוכל להשיג כענין מה פשפשת כו' ה"ז עלי' ולא ירידה, ומ"מ יקרא חשך ולא אור מאחר שאינו משיג מאומה כו'. אמנם מ"מ בזאת ניכר יתרון מעלת החשך כאשר חוזר ויורד מלמעלמ"ט להאיר מן ההעלם לגילוי שהארה זו היא גבוה הרבה מאור השגה הראשונה וזה יקרא מתון ומסיק שמסיק ומוריד מן ההעלם. והנה נודע כי כוהחשך הוא בריאה בפ"ע וכמו שאנו אומרים ובורא חשך, ובאור כתי' יצי' להורות על הפלאת החשך הנעלם על גילוי האור, כיתרון הבריאה נגד יצי', ולכן בלימוד הירושלמי להיות כי שם מובדלי' ביותר מטומאת הקלי' רק ק"נ, לא עסקו בפלפול מפני כי עיקר הפלפול הוא להביא לידי העלם כנ"ל, ובזאת ישבר כח הקלי' שהם גבורות קשות ובקושי' של תורה משבר אותם, ולכן בבבל דוקא אמרו במחשכי' כו'.

ועפ"ז יובן ענין הדלקת נרות דחנוכה, בהיות מבואר שהחושך מופלא מאד ואם יאירו את החשך הגם שהאור הוא ירידה עכ"ז ירידה זו היא ממקום גבוה מאד כנ"ל, וזהו ותורה אור לרמז על הארת האור מתוך החשך של הפלפול דוקא כנ"ל. וכמו"כ בנס דחנוכה מאחר שטמאו כל השמני' שרומז לתורה ורצו להחשיך התורה שז"ע להשכיחם תורתך, כשהאיר ה' להם ממקום גבוה ונפלא הי' האור, ע"כ הדליקו נרות לרמז לנס הנפלא כו', אמנם לא הדליקו רק נרות לבד ולא בחי' הנק' אור להיות כי הגאולה הי' ע"י בו"ד מתתי' חשמונאי ובניו כו' שהוא בחי' אתר דמשתני הוה ונפסד ולכן כבה שחזרו כו'. אמנם ע"י שורש המשכת השמן שמצאו פך כו' שהוא מקור האור שהוא בחי' ותורה אור, הנה עז"נ טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה שגם בזמן הגלות שנמשל ללילה לא יכבה נרה לגמרי, והיינו מפני כי טוב סחרה שהמקיף בא מן ההעלם לגילוי ע"כ גם בלילה חשך גמור לא יכבה לגמרי נרה, ורק מ"מ מפני שהי' ע"י בו"ד לכן בהגלות נגלות האור נק' נרה ולכן כבה, אמנם בשורשה שנק' אור לא יכבה כו', וע"י הבירורי' דתורה בזמן החשך עי"ז יהי' הגילוי דלע"ל שיהי' באורך נראה אור ע"י הקב"ה, והיינו כי גוף האדם הוא הוה ונפסד, ואפי' מרע"ה, ולכן שורש המשכתו הוא מאתר דמשתני, אבל לע"ל שיהי' ע"י הקב"ה לא יהי' שינוי' כי אני הוי' לא שניתי כתי', ולכן כתי' והי' אור הלבנה כו' שהלילה בעצמה כיום תאיר וא"צ לנר כלל כי לא יהי' חשך, ולכן לא בחפזון שאין צריך לברוח מהרע כי לא יהי' רע והסירותי את לב האבן כו' ואת רוח כו', ולכן לא בחפזון כו' כ"א בשובה ונחת תושעון, וזהו באורך נראה אור כו'.