פדה בשלום נפשי

יבפדה בשלום נפשי

בס"ד. (ש"פ וישלח י"ט כסלו, ל"ב).

וישלח, י"ט כסלו

פדה בשלום נפשי כי ברבי' היו עמדי, וארז"ל (ברכות ד"ח א') אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני כו', ופי' רש"י תורה וגמ"ח נק' שלום דכתי' וכל נתיבותי' שלום, וע"י גמ"ח מתרבה אחוה ושלום, ומתפלל כו' זהו כי ברבי' היו עמדי. ויש להעיר ממ"ש והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וארז"ל בילקוט ע"פ כי חלק הוי' עמו שקאי על יעקב שהי' שלישי לאבות, והי' בחיר שבאבות.

וביאור הענין בהקדם מארז"ל במד"ר האבות הן הן המרכבה ולכאו' צ"ל מהו שייך על האבות שהן מרכבה, שחיות המרכבה דבי"ע הם ממה שנפל בשבה"כ בבריאה, ושורשן מלפני מלך מלך, ולכן רב כוחם להעלות, ונק' מרכבה ע"ש שבטלי' כסוס כו', אבל האבות הם מאצי' דאיהו כו' חד איך יקראו מרכבה.

ויובן בהקדים ענין המרכבה שהם נושאות את הכסא עם בחי' אדם, אדם התכללות ג' קוין כמו תמונת אל"ף יו"ד כו' וקו באמצע המחברם, וכללות הג' קוין נק' אדם גימ' מ"ה שם הוי' במילוי אלפין, וצ"ל הלא שם מ"ה הוא ביטול כו' במקורו ואיך יקרא אדם ג' קוין, אך באמת הא בהא תלי' דלהיותו התכללות ג' קוין זהו ע"י ביטול. והענין כי חסד דרועא מים יורדי', וגבורה הסתלקות האורות מלמטלמ"ע ועבד הלוי, והקו מחברן, ונודע כי להיות מחבר שני הפכי' צ"ל הארה והמשכה מבחי' עליונה ששם בטלי' כו' ואין שם דבר והפוכו הסתלקות והמשכה, כי זה שייך במרכבה רצוא ושוב, אבל שם הכל בטל ממש בלי שום הסתלקות ובלי שום המשכה, ומשם נמשך יגהארה לבחי' אדם להיות התכללות הג' קוין והתחברותן והיינו ע"י חיות המרכבה, כי כל ענין עבודת החיות כדי להמשיך ולעשות בחי' אדם שיהי' בבחי' התכללות ולא יהי' ענפין מתפרדין, וע"כ הם נושאות אותו למעלה להמשיך משם בחי' ביטול והתכללות, וז"ש ודמות פניהם פני אדם מלבד שיש בד' חיות פני אדם פרצוף בפ"ע, הנה בכללותן נמשך פרצוף אדם שכאו"א כלול מבחי' אדם ג"כ, והיינו לפי שעיקר מגמתם ופנימיותם להמשיך בחי' אדם בחי' התחברות הג' קוין והתכללותן כו'.

ולכאו' צ"ל איך נאמר שע"י עבודת המרכבה נמשך בחי' אדם התכללות, הלא כל ענין עולם התיקון הוא שנעשה בחי' אדם שהוא בחי' התכללות ג' קוין. אך הענין ע"ד שנת' בלק"ת בביאור דוהניף דל"ד ל"ה, שעולם התיקון הוא בחי' התכללות המידות שיהי' רך כקנה שיכולי' לסבול היפוכו, וה"ז נק' התכללות, ונת' שם מעלת התיקון שמפני היותם רך כקנה התכללות ג' קוין כללות ע"ס, עי"ז יכול להאיר בהם אוא"ס מבחי' שלימותא דכולהו, ועי"ז נעשה ביטול המדות ע"ד עושה שלום במרומיו שעי"ז מאיר בהם אוא"ס בחי' שם מ"ה דאיהו אורח אצי' המקשר ומחבר, שז"ע קישור וחיבור יותר הרבה באין ערוך מבחי' עולם התיקון בפ"ע שז"ע רך כקנה, ונת' שם בהג"ה שזהו כהפרש ענין ביטול היש לגבי ביטול אמיתי, וע"ד שבת תתאה, ושבת עילאה, כן נא' בזה בעבודת חיות המרכבה, הן אמת שהתיקון הוא בחי' אדם, אמנם כתי' כמראה אדם שזהו רק התכללות ג' קוין ע"ד רך כקנה שיכולי' להתכלל, (ומ"מ בלתי המשכת אוא"ס בהם יכול להיות ח"ו ג"כ בחי' ענפין מתפרדין, וכענין ראו מ"ה, או כמו אברהם יצא ממנו כו' יצחק כו' והיינו מפני כי לא נולד יעקב עדיין קו האמצעי המחברם וממשיך מבחי' אוא"ס דכתר, וזהו והחוט המשולש כמשי"ת אי"ה), וע"י עבודת חיות המרכבה מעלים את בחי' אדם לבחי' אוא"ס, ועי"ז נמשך בחי' ההוא נביעא דאיהי נשמתא לגופא בחי' שם מ"ה תכלית הביטול, שזהו בחי' היותר גבוה ונעלה מכמו שהוא תחלה רך כקנה כו', והיינו מפני ששרשם מבחי' נקודי' שלמעלה מבחי' ברודי' בחי' תיקון רך כקנה כו', ועי"ז נמשך מבחי' אורות דתהו שהם בחי' מ"ה בעצם, כמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה (ל"ב).

אמנם הנה כ"ז הוא בחיות הקדש שנק' מרכבה, אך מהו ענין האבות חג"ת ששם איהו כו' לקרותם בשם מרכבה. והענין דמבואר באד"ז או"א ממוחא ידסתימאה נפקי ז"א בעתיקא אחיד ותליא, וביאור הענין עד"מ מבשרי כו', כי הנה השכל הוא נולד מן המשכיל שלמעלה מן השכל ששם לא נודע עדיין גילוי השכל וטעמו של דבר כלל, אבל מ"מ הוא נק' משכיל מקור לשכל זה. אבל ז"א בעתיקא כו' שורש המדות הוא נלקח ממקום עליון יותר, והגם כי ע"י השכל נולדי' כו' וע"פ שכלו יהולל, חכ' ובינה אב ואם המולידי' את ז"א שמולידי' לבוא לידי גילוי ומנהיגי', אבל שורשן הוא יותר נעלה הרבה, ולכן יכול להיות יפה כח הבן כו'. ולפ"ז יובן איך הוא בכח האבות חג"ת להגביה בחי' אדם חכ' אדה"ר, אדם תתאה ז"א מה שמו ומה שם בנו, וכשמתעלים המדות הנה יפה כח הבן ומעלה גם בחי' חכ' להיות נמשך המשכת אוא"ס בחכ' להיות גילוי אנת הוא חכים כי אוא"ס הוא לאו מכל כו', רק המשכת אוא"ס בחכ' תלוי בעבודת האבות הן המרכבה להעלות אדם דחכ' להיות נמשך מבחי' אנת להיות חכים. וזהו שארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאילו עשאוני, ונק' מרכבה ע"ש שבטלי' לגמרי.

וז"ש לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, בבחי' ביטול לך, ועי"ז נמשך מבחי' אוא"ס דלאו מכל אינון כו' להיות אנת הוא חכים וגם במידות, ומפני כי זה באצי' ששם בלא"ה רך כקנה וכנ"ל, עי"ז נמשך מבחי' הגבוה יותר והיינו מבחי' עקודי' מה שעקוד בכלי אחד בחי' התאחדות והתכללות כו' שזהו מעלת התיקון כמ"ש במ"א, ע' ביאור והניף הנ"ל.

והנה זה הי' קודם מ"ת שהי' רק ע"פ עבודתם, אברהם מרכבה למדת החסד, יצחק גבורה, יעקב ת"ת המחברן, וע"י מ"ת שניתנה לנו התורה שהיא ג"כ בכלל בג' קוין כי יש מצות שהם בבחי' העלאה כמו תרומות ומעשרות וקרבנות צדקה, רצוא תרומם, ויש מצות שהם בבחי' המשכה כמו ציצית ותפילין, ותורה הוא קו האמצעי, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ובד"כ ז"ע על ג"ד העולם עומד על התורה כו', עבודה עבודת הקרבנות ועכשיו תפלה כנגד תמידים, גמ"ח מלמעלמ"ט תורה קו האמצעי, וכדי להעלות התורה ולקשרה בבחי' אוא"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' אדם כי לא אדם הוא ע"י ישראל שהם זרע אברהם יצחק ויעקב וירושה לנו מאבותינו התשוקה והצימאון להבטל ולהכלל באוא"ס ממש, וניתן לנו כח זה במ"ת שאנחנו נעלה וינשאו את בחי' אדם בעסק תורתינו ועבודתינו בקיום המצות שבבחי' אדם רמ"ח פקודין כו' שס"ה כו'. וזהו שנאמר במ"ת אנכי ה' אלקיך, שמבחי' אנכי מי שאנכי יהי' נמשך שם הוי' להיות אלקיך וע"ד האבות הן הן המרכבה.

וזהו פדה בשלום נפשי כי ברבים, שארז"ל תורה וגמ"ח ותפלה, ואומרם בציבור לפי שהרבים ממשיכי' י"ג מדות הרחמים בכל עת, כמ"ש ע"פ דרשו, וכשעוסק בג' טודברים אלו אזי ממילא נמשך הפדי', כי כהמס דונג כו', וזהו החוט המשולש דוקא, כי העיקר הוא קו האמצעי בריח התיכון כי להיותו מבריח ממשיך אוא"ס מבחי' כתר ששם רחמי' פשוטי', וע"י התעוררות רחמי' דת"ת מתעורר רחמים רבים להיות נמשך הפדי' ופדויי ה'. ועפ"ז יובן ג"כ ענין כאילו פדאני, כי ישועתן של ישראל ישועתו של הקב"ה כי קרובה ישועתי לבא והיינו ע"י וברחמי' גדולי' אקבצך כו'.