ויברך אלקים את יום השביעי

אויברך אלקים את יום השביעי

בס"ד, ש"פ בראשית, ל"ב (רשומי דברים בקצרה).

בראשית

ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת כו' אשר ברא וגו', וצ"ל מהו נתינת הטעם כי בו שבת על שברכו וקדשו, והלא ביום וא"ו בבריאת האדם נא' ג"כ ברכה גם כשעדיין לא שבת כו', ובמד"ר פי"א ברכו באור פניו של אדם וקדשו כו' לא דומה כו', וצ"ל מהו ענין אם הפנים מאיר ביותר א"ל.

ולהבין זה צ"ל למה השבת אינו נק' ראש כמו ר"ח שכולל ל' יום והוא הראש, וכן ר"ה כולל וראש כל השנה, וכן שבת צ"ל ראש השבוע, וצריך להבין ההפרש בין ר"ח לשבת. ויובן בהקדם ענין מ"ש ויהי ערב ויהי בקר שהוא בחי' חשך ואור כמ"ש ויקרא וגו' ולחשך קרא לילה, והנה אור הוא חסד כמ"ש כי טוב חסדך מחיים וכתי' את האור כי טוב, וענין האור הוא שמאיר למרחוק דוקא, וע"ד הלבנה שמארת אותה כשמתרחקת מן השמש, וכן זיו השמש עצמה נראה אורה בהאירה על הארץ דוקא, להיות כי בארץ אין שם מאור השמש עצמה.

ועד"ז יובן בעבודה בנפש האדם דכתי' ואהבת הוא בגימ' ב"פ אור שהוא חסד, וזה נמשך ע"י התבוננות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שם, כבוד, מל', הארה דהארה דהארה, שם הוא הארה, ובחי' כבוד שהוא ג"כ לבוש כמארז"ל ר"י קארי למאנא מכבדותא אמנם זהו לבוש והארת ל"ב נ"ח כבוד גימ' ל"ב, וכמו שאנו רואי' שהלבושי' מעלי' וכמשל הגשמי שע"י הלבושי' ממשיכי' הגוף, וכן ח"ו בהיפך מלבושי כבוד כמ"ש בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר שבפ' אחרי, ומל' הוא בג"כ התפשטות שמו, אמנם פועל רוממות בעצמותו שהרי המלך אין רואין אותו כשהוא מסתפר וכשהוא ערום כמארז"ל בפ"ב דסנהדרין, ונמצא מובן איך שהם הארה דהארה דהארה, וה"ז הוא הפלגת הריחוק כו' והוא בחי' יחו"ת, אמנם אחד הוא בחי' יחו"ע שלמעלה מאהבה כ"א ביטול לגמרי, ולכן ארז"ל מן שמע עד אחד בעמידה (ע' בתוס' ברכות די"ג ע"ב), ואהבת יכול לילך, והיינו שהילוך הוא בחי' אור, אבל ענין העמידה הוא ביטול, ופי' יחו"ע הוא עד"מ אור וזיו השמש כמו שהוא במאור השמש שאז אינו עולה בשם כלל, ואינו נק' בשם אור, ובחי' ומדריגה זו הוא בחי' יצחק דכתי' בי' ותכהינה עיניו מראות שהוא בחי' החשך בחי' ביטול לגמרי, וכן בק"ש צריך להעביר ידיו ע"ג עיניו בפסוק ראשון בחי' חשך וכענין עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, ולכן ברכת ק"ש מתחילין יוצר אור ובורא חשך, ופי' האריז"ל ובורא חשך ימשמש בתפילין של ראש הרי החשך גבוה מהאור כו', ובכל יום בק"ש צ"ל ב' בחי' אחד ואהבת, חשך ואור שז"ע יצחק ואברהם, אברהם הוא בחי' אברהם אוהבי, ויצחק ותכהינה ביטול מס"נ שלמעלה מטו"ד והוא ממעל לעצים עץ החיים ועץ הדעת כו', ולכן אין הלכה כאנשי יריחו כו' כ"א צריכין להפסיק בשכמל"ו, ועד"ז בר"ח העלאה ואח"כ המשכה, וזהו קרבן דר"ח פרים בני בקר שנים רצוא ושוב, שלא יהי' יניקה מב' הבחי' כי ע' שרים מקבלי' מחו"ג ישמעאל באהבה ועשו ביראה, וזהו דכתי' ובראשי תרין ראשין, וכנגד זה החשך והאור בלבנה.

והנה לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו וה"ז בחי' חשך, ויובן בהקדם ענין שבת שאז כתי' ויכולו השמים והארץ, ואז גילוי התענוג כו' אך מי שטרח בערב שבת ביטול היש יבוא בשבת לביטול אמיתי בירור שני, והיינו ע"י ההמשכה מלמעלה תענוג נשמה יתירה, ואח"כ העלאה במקור התענוג, וזהו ב' שבתות כהלכתן אברהם ויצחק, כי יצחק הוא בחי' צחוק ותענוג כו' הוא ההעלאה מקור התענוג, וז"ש יעקב אם יהי' אלקי' עמדי כו' ושבתי כו' והי' ה' לי לאלקי' גילוי בחי' יצחק, נמצא בשבת שהוא אותיות תשב עליות העולמות העיקר בחי' יצחק תענוג עליון, ור"ח אברהם השפעה וחסד להחיות העולמות כנ"ל.

גועפ"ז יובן למה לא נק' שבת ראש, כי הראש כולל והתחלה לל' יום עד"מ, שהוא המקור לל' יום שבאי' אח"כ, וכן ר"ה לכל השנה וה"ז כלל לפרט כמו מאמר דבראשית שכולל עשרה מאמרות היינו גם ט' מאמרות פרטי' שבאי' אח"כ, או כמו מח' לריבוי הדבור שאח"כ, אבל שבת הוא שביתה ועליי' בלמעלה מהזמן לגמרי, ואיך שייך לומר שכולל ז' ימי' שאח"כ, הלא זהו עלי' בלמעלה מן הזמן לגמרי, ולכן ארז"ל ר"ח להבא וכן ר"ה, אבל שבת ושביעית שעברה והיינו כי אחר ששת ימי בראשית הוא שבת, ולכן ארז"ל מונה ששה ימי' ושובת, וא"כ שבת הוא בחי' יצחק וזהו ל' צחוק ותענוג וצחוק עשה לי אלקי', ולכן השבת הוא כי בו שבת לפי שויכל אלקי' כו' מכל מלאכתו, והגילוי דר"ח הוא אברהם, וכן בר"ה והוכן בחסד כסאו בחי' אברהם אתקין לכורסייא. אך קודם הגילוי צ"ל עלי' וז"ע ער"ח דכתי' מחר חדש כו' כי יפקד מושבך, והיינו ההעדר שזהו חשך דיצחק כו', וי"ל שההעדר שבסוף הוא העלאה שעי"ז נמשך בר"ח עוד בחי' עליונה יותר, ואח"כ נעשה עוד העלאה יצחק חשך כו', ובערב ובקר צריך לומר שהחשך שקדם זהו ע"ד סוף מעשה במח' תחלה כו'.

ואמנם צ"ל א"כ מהו מעלת השבת היתכן שהוא בחי' חשך ח"ו, אך הענין דיש ב' בחי' עליות, עד"מ בשינה עליות הנשמה בצדיקי' בידך אפקיד רוחי שהנשמה מתעלית למקורה לבחי' ואתה נפחת בי ויפח כו' מאן דנפח כו', ומשגת שם מה שאינה משגת בגוף, ועכ"ז לגבי הגוף ה"ז חשך יותר, ויש צדיקי' משיגים קצת ע"י החלום, ועכ"ז אינו גילוי גמור משא"כ בחי' נבואה שהיא ג"כ עליי' והיינו שהגוף מזדכך ג"כ עד שעולה ג"כ בעלות הנשמה ואינו יורד בבחי' שינה, וע"ד אלי' שעלה בסערה גם גופו, וכן כתי' ורוח אלקי' ישאך כו' וה"ז לגבי ההשגה שבחלום כמו אור לגבי חשך, וז"ש בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה כו' פא"פ כו' ומראה ולא בחידות, ותמונת כו'.

ועד"ז יובן החילוק בין עלי' דר"ח ור"ה לשבת, שר"ח ור"ה העלי' רק בפנימיות בהאור אבל למטה נשאר חשך, אבל בשבת העליות הוא בבחי' הגוף והכלי' וה"ז אור גדול ולא חשך, ועד"ז יאמרו לע"ל ליצחק כי אתה אבינו, וזה יהי' ג"כ בלבנה לע"ל שתתעלה מעלה מעלה גם בחיצוניות ולא יהי' חשך למטה ח"ו, ובחי' דהשמש הוא דרך המשכה, וזהו בחי' אברהם ויצחק ב' בחי' שמש ושמתי כדכד שמשותיך, חמה ולבנה, מאחר שאור הלבנה יהי' כמו אור החמה וזה עד דוד הגדיל, וזהו ואהבת ב"פ אור, ועד"ז רצו אנשי יריחו להיות או"ח ואהבת מבחי' אחד, יריחו ל' ריח חדש לבנה, אמנם זה יהי' לע"ל ע"י העבודה דעכשיו בשכמל"ו בחי' ריחוק, וגם זה יתקרב ע"י שבכל שבת ושבת ויכל אלקי' בחי' הצחוק שנעשה מבחי' ש' אלקי' כו'.

וזהו ענין ברכו באור פניו של אדם וקדשו כו', והיינו בהיות נודע כי מקור הראשון לברה"ע הוא מבחי' המדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וז"ע ששת ימי' עשה שהששת ימים הם ז' מדות, עשה שנשפלו בבחי' דיבור שנק' מעשה, וכנודע כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ובכלל זה גם המוחין שבמדות כו', ולאחר ששבת ונתעלו המדות ומוחין שבמדות לשרשם, אז ברכו וקדשו שהוא בחי' המשכת חו"ב דאצי' עצמן וניכר זה באור פניו ע"ד חכמת אדם תאיר פניו, וכתי' יאר ה' פניו אליך כו', והטעם הוא להיות כי שבת מכל אשר ברא ותחלה נא' מכל אשר עשה, והיינו שזהו נגד ג' בחי' אדם דכלליות שהם בי"ע דכלליות, ולכן להיות כי שבת גם מכל אשר ברא ג"כ שנכלל בזה גם אדם דבריאה, לכן נתגלה אז הארת אצי' העליון דכלליות, וזהו ברכו וקדשו כו', ולכן ויברך כו' ויקדש מפני ששבת מכל אשר ברא כו'.