קג
ולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב זו תפלה, וז"ע ששת ימים תעבוד בבחי' עבודה שבלב זו תפלה ועבודת עבד דרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. ומזה נמשך בשבת בחי' ישראל33 כי שרית עם אלקים כו', וכענין שאמר הכתוב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל שע"י ההשרשה דיעקב עבדי שהוא בחי' תומ"צ34 וכמארז"ל ברבות פ' שלח ע"פ אור זרוע זרע הקב"ה את התומ"צ כדי להנחילם לישראל לעוה"ב, ושבת הוא מעין עוה"ב שנק' יום שכולו שבת כו', וז"ע יציץ ופרח ישראל בשבת35. ולכן ארז"ל בראשית פי"א לא דומה אור פניו של אדם כל ימות החול כמו שהוא דומה בשבת, וי"ל שבשבת מאיר הארה מבחי' אור זרוע הנ"ל של כל ימות החול, ולכן נק' שבת פנים חדשות כו', וזהו בחי' ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים, שכל העבודה בששת ימי החול הוא בבחי' שם אלקים, ולכן בכל מעשה בראשית לא נזכר רק שם אלקים, וע"י העבודה בששת ימי החול שמבררים ההסתר וההעלם דשם אלקים עי"ז מאיר בשבת בחי' ישראל כי שרית עם אלקים כו'. ולכן התחיל הפרשה בשם יעקב, ואמר אח"כ וישראל אהב, כי ע"י בחי' יעקב עבדי העובד בעבודת התומ"צ בחי' לעבדה ולשמרה ועבודה שבלב כנ"ל, עי"ז יציץ ופרח ישראל בחי' כי שרית עם אלקים הוא בחי' שם הוי' שמאיר בשבת. ובעבודה ז"ע בחי' נשמה יתירה שיש בכל א' מישראל בשבת, שהוא בחי' רצון העליון, כמ"ש בת"א בד"ה ויקהל36.
ועפ"ז יובן ג"כ מה שאמר אלה תולדות יעקב יוסף37 ולא אמר ראובן, כי אין הכוונה בכאן למנות תולדותיו שהוליד, כי אם להודיע סדר ענין עבודתו, ואמר שע"י עבודתו בבחי' יעקב עבדי עי"ז הוליד את יוסף שהוא בחי' יוסיף תענוג ונחת רוח38 לפניו ית' להיות מכון לשבתו להיות לו דירה בתחתונים, כדפי' בת"א בסוף ד"ה ויהי מקץ הא'39, ולכן אמר אלה תולדות יעקב יוסף דוקא שיוסף הוא בחי' הגילוי אשר מתגלה ע"י העבודה דיעקב עבדי בבחי' העבודה דתומ"צ, והוא בחי' הנחת רוח להיות לו ית' דירה בתחתונים כו' וכענין שארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני.
הערות
- 33. יעקב. . העבודה בששת ימי החול. . בשבת בחי' ישראל : ראה לקו"ת בלק שם עב, א.
- 34. הבאים ישרש יעקב. . ההשרשה. . בחי' תומ"צ : ראה בארוכה בכ"ז תו"א שמות נג, ג ואילך.
- 35. ארז"ל. . לא דומה אור פניו של אדם. . בשבת : ראה גם סה"מ תרל"ב ח"א ע' א ואילך.
- 36. בת"א בד"ה ויקהל : פז, ג ואילך.
- 37. אלה תולדות יעקב יוסף. . אין הכוונה. . תולדותיו. . כ"א להודיע סדר ענין עבודתו : ראה שפתי חכמים לפירש"י וישב לז, א: אלה תולדות יעקב כו' שלא בא הכתוב למנות תולדותיו של יעקב, אלא בא לפרש ישובו וישוב תולדותיו. וראה עד"ז לקמן ד"ה מי יתנך.
- 38. שע"י עבודתו בבחי' יעקב עבדי עי"ז הוליד את יוסף. . בחי' יוסיף תענוג ונחת רוח : בד"ה זה תרנ"ו מוסיף כאן (ועפ"ז מובן הקשר למשנ"ת לעיל בהמאמר בענין התכללות אהבה בהיראה): והיינו ע"י התכללות אהבה בהיראה, דע"י יראה לבד הכוונה בקיום המצות רק משום שנצטווה לעשות ואוחז א"ע בזה, אבל כשהאהבה כלולה ביראה אזי העשי' ג"כ לעשות נחת רוח ליוצרו והוא מתענג בזה כו', וזהו בחי' יוסף בחי' גילוי התענוג שנמשך ע"י העבודה דיעקב עבדי כו'.
- 39. בת"א בסוף ד"ה ויהי מקץ הא' : פ' מקץ דף לא, ב.
שפתי חכמים, בראשית ל״ז:א׳ - הטקסט מספריא
אחר שכתב לך ישובי עשו עשו ותולדותיו בדרך קצרה כו'. פירש רא"ם דקשה לרש"י דהיה לו לכתוב מקודם ואלה תולדות יעקב ואח"כ היה לו לכתוב וישב יעקב כמו שמצינו (לעיל לו) גבי עשו דחשיב מקודם תולדותיו ואח"כ היכן נתיישבו. ומתרץ אחר שכתב וכו' כלומר שלא בא הכתוב למנות תולדותיו של יעקב אלא בא לפרש ישובו וישוב תולדותיו היאך נתיישבו שהרי גם בפרשתו של עשו מפרש ישובו וישוב תולדותיו שהרי כתיב (שם ח) וישב עשו בהר שעיר הרי ישובו ואח"כ מפרש תולדותיו כדכתיב (שם ט) ואלה תולדות עשו וגו' ותולדות נשיו אח"כ מפרש ישוב בניו כדכתיב (שם מ) ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם למקומותם וגו' אלה אלופי אדום למושבותם. וזהו שנקט אחר שכתב לך ישובי עשו ר"ל שגם בפרשתו מפרש ישובי תולדותיו א"כ כאן גבי יעקב ג"כ מפרש ישובו וישוב תולדותיו והיינו הא דכתיב וישב יעקב הרי ישובו ואח"כ כתיב ואלה תולדות יעקב ר"ל ואלה ישובי של תולדות יעקב גם הם כמו תולדות עשו והתחיל לספר המקרים שקרו להם עד בואם שם ותחילת המקראות יוסף בן שבע עשרה שנה נמכר למצרים ונשתעבדו שם ויצאו וכך וכך אירע להם עד בואם לארץ נושבת:
רש"י על בראשית ל״ז:א׳ - הטקסט מספריא
וישב יעקב וגו'. אַחַר שֶׁכָּתַב לְךָ יִשּׁוּבֵי עֵשָׂו וְתוֹלְדוֹתָיו בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, שֶׁלֹּא הָיוּ סְפוּנִים וַחֲשׁוּבִים לְפָרֵשׁ הֵיאַךְ נִתְיַשְּׁבוּ וְסֵדֶר מִלְחֲמוֹתֵיהֶם אֵיךְ הוֹרִישׁוּ אֶת הַחֹרִי, פֵּרֵשׁ לָךְ יִשּׁוּבֵי יַעֲקֹב וְתוֹלְדוֹתָיו בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה כָּל גִּלְגּוּלֵי סִבָּתָם, לְפִי שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם לְהַאֲרִיךְ בָּהֶם, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּי' דוֹרוֹת שֶׁמֵּאָדָם וְעַד נֹחַ פְּלוֹנִי הוֹלִיד פְּלוֹנִי, וּכְשֶׁבָּא לְנֹחַ הֶאֱרִיךְ בּוֹ, וְכֵן בְּי' דוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם קִצֵּר בָּהֶם, וּמִשֶּׁהִגִּיעַ אֵצֶל אַבְרָהָם הֶאֱרִיךְ בּוֹ. מָשָׁל לְמַרְגָּלִית שֶׁנָּפְלָה בֵּין הַחוֹל, אָדָם מְמַשְׁמֵּשׁ בַּחוֹל וְכוֹבְרוֹ בִּכְבָרָה עַד שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַמַּרְגָּלִית, וּמִשֶּׁמְּצָאָהּ הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַצְּרוֹרוֹת מִיָּדוֹ וְנוֹטֵל הַמַּרְגָּלִית. דָּ"אַ וישב יעקב, הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה נִכְנְסוּ גְמַלָּיו טְעוּנִים פִּשְׁתָּן, הַפֶּחָמִי תָמַהּ אָנָה יִכָּנֵס כָּל הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה? הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד מֵשִׁיב לוֹ נִצּוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִמַּפּוּחַ שֶׁלְּךָ שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כֻּלּוֹ, כָּךְ יַעֲקֹב רָאָה אֶת כָּל הָאַלּוּפִים הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה, תָּמַהּ וְאָמַר מִי יָכוֹל לִכְבֹּשׁ אֶת כֻּלָּן? מַה כְּתִיב לְמַטָּה, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, דִּכְתִיב וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א') – נִצּוֹץ יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת כֻּלָּם:
וישב יעקב AND JACOB ABODE — After it (Scripture) has described to you the settlements of Esau and his descendants in a brief manner — since they were not distinguished and important enough that it should be related in detail how they settled down and that there should be given an account of their wars and how they drove out the Horites (see Deuteronomy 2:12) — it explains clearly and at length the settlements made by Jacob and his descendants and all the events which brought these about, because these are regarded by the Omnipresent as of sufficient importance to speak of them at length. Thus, too, you will find that in the case of the ten generations from Adam to Noah it states “So-and-so begat so-and-so”, but when it reaches Noah it deals with him at length. Similarly, of the ten generations from Noah to Abraham it gives but a brief account, but when it comes to Abraham it speaks of him more fully. It may be compared to the case of a jewel that falls into the sand: a man searches in the sand, sifts it in a sieve until he finds the jewel. When he has found it he throws away the pebbles and keeps the jewel (Midrash Tanchuma, Vayeshev 1). Another explanation of וישב יעקב AND JACOB ABODE: The camels of a flax dealer once came into a city laden with flax. A blacksmith asked in wonder where all that flax could be stored, and a clever fellow answered him, “A single spark caused by your bellows can burn up all of it.” “So, too, when Jacob saw (heard of) all these chiefs whose names are written above he said wonderingly, “Who can conquer all these?” What is written after the names of these chieftains? — and in this may be found the reply to Jacob’s question: These are the generations of Jacob — Joseph. For it is written (Obadiah 1:18) “And the house of Jacob shall be a fire and the house of Joseph a flame, and the house of Esau, for stubble: one spark issuing from Joseph will burn up all of these (descendants of Esau) (Genesis Rabbah 84:5). The passage beginning “Another explanation” is found in an old Rashi text.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.