וישב יעקב כו'

צזוישב יעקב כו'

בס"ד. (ש"פ וישב, ל"א)

הקשה מהרמ"א כו' יראה כלולה באהבה

וישב

וישב יעקב¹ בארץ מגורי אביו כו' אלה תולדות יעקב יוסף כו' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. והקשה מהרמ"א² למה התחיל ביעקב כאומרו וישב יעקב, אלה תולדות יעקב, ואח"כ אמר וישראל אהב, מדוע שינה לקרותו בשם ישראל. וגם מה שא' אלה תולדות יעקב יוסף, הל"ל אלה תולדות יעקב ראובן, וגם מה שנתן טעם על מה שאהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו הלא בנימין צעיר ממנו, ולמה קורא ליוסף שגדול מבנימין בן זקונים. וגם בתחלת הפרשה שא' וישב יעקב הקשה הרי"א³ על מה שאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו, הלא כתיב תחלה ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, ולא מצינו שהלך משם עוד, וא"כ מהו שאמר עוד וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ועוד למה אחר שאמר בארץ מגורי אביו חוזר לומר בארץ כנען, הלא ידענו שיצחק לא יצא מארץ כנען כל ימיו. והרמב"ן כ' לתקן זה, לפי שזכר למעלה שעשו הלך לו אל ארץ אחרת ולקח לו אחוזת עולם, הנה יעקב לא עשה כן אבל ישב גר בארץ מגורי אביו, כי רצה שיתקיים בו כי גר יהי' זרעך. ולדבריו הי' ראוי שיאמר הכתוב ויגר יעקב, כי יצחק לא נק' גר כיון ששם נולד ושם ישב כל ימיו, והגר הוא הבא מארץ אחרת, כמו גר ותושב אנכי עמכם בר"פ חיי שרה, וכמו לגור בארץ באנו בפ' ויגש⁴. ותירץ כי לשון מגורי⁵ מלבד שהוא מורה על לשון גירות והיא הביאה מארץ אחרת, הנה יורה ג"כ על לשון פחד ומגור כמו לא תגורו מפני איש, מכל מגורותי הצילני, ויהי' לפי"ז פי' הפסוק שנתיישב יעקב ונשתקע בהתמדה בארץ מגורי אביו, ר"ל פחד יצחק אביו, עכת"ד.

אמנם הוא פי' שם ענין הפחד כפשוטו, ע"ד אשרי אדם מפחד תמיד. אך יש לפרש ענין זה בעבודת ה', דהנה נודע כי אברהם הוא מרכבה למדת החסד וכמ"ש בפרדס בש' ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי וישמור משמרתי, צחולכן נק' אברהם אוהבי שהי' בבחי' חסד ואהבה כו', ומדת יצחק הי' מדת הפחד היא היראה, ואיתא בזהר ע"פ ואהבת את ה' אלקיך דא הוא רזא לאכללא שמאלא בימינא⁶, הוא בחי' יראה, והיינו שתהא האהבה כלולה מיראה ולא אהבה לבד, וזהו ריבוי את דכתיב ואהבת את הוא בחי' את הטפל שהוא בחי' היראה שכלולה באהבה⁷ שז"ע לאכללא שמאלא בחי' יראה בימינא הוא בחי' אהבה כו'.

אך הנה צ"ל האיך תהי' היראה כלולה באהבה, הרי אהבה ויראה הם שני הפכים, כי הנה האהבה היא התשוקה לדבקה בו ית', הנה היא באה מחמת ריחוק⁸, וכמשל מי שהוא רחוק מבית אביו⁹ הרי הוא מתאווה ומשתוקק לראות פניו, וע"ז נאמר נפשי אויתיך בלילה¹⁰ (בישעי' סי' ך"ו ט'), פי' לפי שהוא לילה וחושך בהעלם והסתר אוא"ס ב"ה לכך אויתיך להיות גילוי אור, וכמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקדש חזיתיך¹¹, כי להיותו בארץ ציה ועיף תגדל התשוקה והצימאון ביתר שאת, והיינו כשישים אל לבו שא"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו סוף כו', כי נשגב שמו לבדו רק הודו וזיוו של שמו על ארץ ושמים, ארץ זו ג"ע התחתון ושמים ג"ע העליון, שגם הם אינם אלא בחי' הודו וזיוו של שמו, והיינו מה שצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, והאדם ירד מטה מטה בעוה"ז שהוא מדבר ציה ושממה, אשר ע"כ צמאה הנפש ותכסוף אליו ית' להיות כן בקדש חזיתיך. וזהו שאמר מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה כי בחי' המדבר והציה של עוה"ז הוא צטהגורם להיות בבחי' יהודה מל' הפעם אודה בבחי' הודאה ושבח להגדיל הצמאון¹² כו'. אבל ענין היראה היא באה מחמת בחי' קירוב, דהיינו כשיתבונן בקרבת ה' הסובב כל עלמין, כי אמת שהוא רחוק מאד מאד מאור ה' מצד ירידת המדריגות בהשתלשלות העולמות ע"י שירד מטה מטה מדריגה אחר מדריגה עד שנתרחק מאור פניו ית' והיינו מבחי' זיו וגילוי אור א"ס ב"ה להיות ארץ ושמים רוחניות וגשמיות, אבל אוא"ס ב"ה הסוכ"ע אינו בגדר השתלשלות כלל, כי הוא השוה ומשוה קטן וגדול המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה, וכמו שהוא נמצא בעליונים כך הוא נמצא בתחתונים¹³, וסוכ"ע אין פירושו שהוא סובב ומקיף מלמעלה¹⁴ לבד, אלא שהוא למטה כמו למעלה בתוך תוך, ונק' סובב ומקיף לפי שהוא בבחי' העלם ולא בבחי' פנימיות וגילוי. וכאשר יתבונן האדם כי ה' הסוכ"ע נצב עליו ממש שהוא למטה כמו למעלה, אזי תפול עליו אימה ופחד בחי' יראה בושת שהוא יראה עילאה¹⁵, או יראה תתאה עכ"פ שלא למרות עיני כבודו ח"ו. ולהיות כי היראה¹⁶ היא מקרוב כנ"ל לכן נאמר וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק לנוח מעט מהיראה העצומה שנפלה מצד בחי' הקירוב, ונמצא כי אהבה ויראה הם שני הפכים ואיך תהי' היראה כלולה באהבה.

והענין הוא דהנה ע"ז נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב (בישעי' סי' נ"ז י"ט), רחוק הוא בחי' האהבה, קרוב הוא בחי' היראה שנעשה ביניהם שלום והתכללות, כי שלום הוא המחבר שני הפכים כמ"ש עושה שלום במרומיו, מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז, והיינו לפי שהמשל ופחד עמו¹⁷ שנמשכה הארה יותר עליונה הכוללת ומחברת שני הפכים ע"י שבטלים אל ההארה ההיא עד שאינו מורגש שם כלל דבר והיפוכו רק הכל שוה שם כו'. ועד"ז יובן בענין אהוי"ר, שמצד שמאיר הארה היותר גבוה משניהם לכן מתכלל בחי' היראה באהבה. וזהו מ"ש בתפלה והנורא אל עליון¹⁸, והנורא בתוס' וא"ו, כי הגדול הגבור קהם בלא וא"ו והנורא הוא בוא"ו, ונודע כי הוא"ו הוא בחי' המשכה¹⁹, והיינו שזהו ההמשכה להיות גילוי בחי' נורא שע"י יוכללו הב' הפכים דאהוי"ר²⁰, ובחי' נורא זה נמשך מבחי' אל עליון היינו עליון למעלה מבחי' השתלשלות שהם בחי' זיו וגילוי אור כנ"ל, אבל על בחי' אל עליון נאמר ישת חושך סתרו שהו"ע ההעלם והעדר ההשגה דלית מחשבה תפיסא בי' כלל סתימא דכל סתימין כו'.

והנה כתי' תתן אמת ליעקב, שניתן מדת האמת ליעקב, והיינו כמ"ש בזהר ע"פ ונתתם לי אות אמת דא אות וא"ו, כי אמת מורה על בחי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים אל"ף מורה על אני ראשון ותי"ו אות אחרונה מורה על אני אחרון והמ"ם הוא באמצעיתא²¹ שמבלעדי אין אלקים, כי הוא"ו הוא בחי' ת"ת בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מן בחי' קצה העליון עד קצה האחרון, ושרשו הוא בחי' והנורא אל עליון שלמעלה מהשתלשלות, ולכן בחי' ת"ת מחבר חו"ג כמ"ש בזהר תרומה דקע"ה, והיינו שמחבר ב' בחי' אהבה ויראה דאברהם ויצחק, וכענין ואהבת את שתהא היראה כלולה באהבה. ולכן אמר יעקב אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי שהי' אצלו ב' המדריגות כלולים זב"ז בחי' האהבה דאברהם ובה כלולה מדת הפחד דיצחק, והיינו להיותו מרכבה לבחי' הת"ת קו האמצעי המחבר ב' הקוין, ות"ת עולה עד הכתר בחי' והנורא אל עליון כו'.

וזהו שאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו כו', פי' הגם שנאמר תחלה ויבא יעקב אל יצחק כו' אשר גר שם אברהם ויצחק, היינו שבא לשם, אבל לא נאמר שהגיע למעלת עבודתם, אבל אומרו וישב יעקב היינו שנתיישב בה לחבר בחי' אהוי"ר, וזהו בארץ מגורי אביו הוא בחי' הפחד דיצחק אביו. וז"ע קיום הנדר שאמר ושבתי בשלום אל בית אבי, פי' בית אבי הוא בחי' הפחד דיצחק אביו הוא בחי' מגורי אביו, וע"י בחי' השלום הוא מחבר בחי' האהבה דאברהם עם בחי' הפחד דיצחק, שעז"נ שלום לרחוק ולקרוב כנ"ל, והוא ע"י המשכות הוא"ו כנ"ל.

ובעבודה הוא בחי' הקל קול יעקב²² קול דתורה שע"ז נא' קול קורא במדבר פנו דרך הוי' פי' גם בבחי' המדבר הוא בחי' ציה ושממה דעוה"ז, אשר מצד ריחוק זה בא לבחי' האהבה כנ"ל, וע"י קול דתורה גם בבחי' מדבר נמשך דרך קאהוי' הוא בחי' המשכת הוי'. וז"ע לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב, פי' שיהי' בחי' היראה שבא מחמת ההתבוננות איך ה' נצב עליו מקרוב גם בבחי' רחוק הוא בחי' האהבה שבא מחמת הריחוק. וזהו ע"י התורה שנק' שלום כמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, וארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה, שלום בפמליא של מעלה הוא בחי' חיבור מוח ולב שורש בחי' אהוי"ר, כי היראה נמשכת מבחי' חכמה שבמוח כמ"ש ראשית חכמה יראת ה', ושורש האהבה הוא מבחי' בינה ליבא, ואפי' בחי' אה"ר היא מבחי' הבינה, ושיתחבר בחי' מוח ולב ז"ע שלום בפמליא של מעלה, ושלום בפמליא של מטה הוא בחי' גילוי הקול בדבור היפך בחי' חרן ניחר גרוני, וע' בד"ה צעקו וה' שמע²³, וזהו ע"י התורה שמשים שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה. ולכן אמר קול קורא במדבר פנו דרך פי' שע"י הקול שקורא בתורה עי"ז נמשך בחי' דרך הוי' גם במדבר ציה דעוה"ז, ופי' הוי' שיהי' שלימות שם הוי' היפך מה שבזמן הגלות אין השם שלם, כ"א להיות דרך ומבוא בחי' הוי', שזהו ע"י ב' בחי' שלום הנ"ל כי שלום בפמליא של מעלה זהו חיבור י"ה מוח ולב, ושלום בפמליא של מטה בחי' קול ודבור זהו בחי' ו"ה. וזהו ושבתי בשלום ב' בחי' שלום, ועי"ז ושבתי היינו ממקום שהלך לשם דהיינו בחי' חרן ניחר גרוני, וע"י בחי' שלום הנ"ל ושבתי מבחי' חרן להיות גילוי הקול קול קורא במדבר ע"י התורה, כי כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו שז"ע פנו דרך הוי' כו'.

ומעתה יובן ענין וישב יעקב²⁴, שפירושו שנתיישב בארץ מגורי אביו הוא מדת הפחד והיראה, שפי' וענין שנתיישב במדת הפחד היינו כאשר היראה כלולה עם האהבה יחד, אז היראה היא בשמחה ע"ד וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו²⁵ לשמך, והיינו כי כשהיראה היא לבדה בלא אהבה קשה על האדם להיות משתקע בה כל הזמן²⁶, וכמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, לנוח מעט מן היראה, והיינו כי ענין היראה ופחד הוא היפך מן בחי' ההתיישבות, אבל כאשר היראה כלולה באהבה אז בחי' היראה היא בשמחה ויכול להיות בה התיישבות ולהשתקע בה בתמידות. וזהו וישב יעקב שנתיישב בבחי' מגורי אביו בחי' מדת הפחד, ע"י שהיא כלולה במדת האהבה דאברהם, ויעקב דוקא ישב בה פי' שנתיישב בה, לפי שהי' מרכבה לבחי' ת"ת המחבר חו"ג. משא"כ יצחק הגם כי מעולם לא יצא מארץ כנען מ"מ נק' מגורי ע"ש כי עיקר עבודתו הי' בבחי' הפחד אשר מדת הפחד עצמה אינה בבחי' התיישבות, כי היא היפך ההתיישבות, והגם שבודאי ביצחק הי' כלולה גם מדת האהבה ג"כ, ובפרט ע"י העקידה, מ"מ עיקר עבודתו הי' קבבחי' הפחד עצמה ולכן נק' מגורי. ובזה מסולק ג"כ קושית הרי"א למה אמר ל' מגורי ל' גירות הלא יצחק נולד שם ולא יצא משם, אשר ע"כ תירץ שמגורי הוא ל' יראה. אבל באמת יש לתרץ גם ללשון גר ג"כ, שהגם שהי' דר שם כל ימי חייו מ"מ נק' ל' גירות ע"ש היפך ההתיישבות, שכן הוא דרך עבודת הפחד והיראה, וה"ז כענין גר שלא כביר בא לשם. וממילא מתורץ ג"כ מה שכפל לומר בארץ כנען, שאין זה כפל כלל, שמגורי אביו פי' מה שאצל יצחק הי' זה בבחי' מגורי היינו היפך ההתיישבות כדרך עבודת הפחד והיראה, הנה יעקב נתיישב ונשתקע בה ע"י שהי' מרכבה לת"ת קו האמצעי המחבר חו"ג, וחזר לומר אי' המקום הזה הוא בארץ כנען.

והנה הרמב"ם במו"נ²⁷ ח"א פי"א פי' שענין הישיבה מורה על בחי' אני הוי' לא שניתי שמורה על ענין בלתי משתנה, וכ"מ מהמד"ר בשלח ר"פ ך"ג שאמרו שם מה כבוד בין המלך לאגוסטוס המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב²⁸, כך עד שלא בראת עולמך אתה הוא, ומשבראת עולמך אתה הוא אלא כבי' עומד שנאמר עמד וימודד ארץ, אבל משאמרנו שירה לפניך על הים נתיישבה מלכותך, ונודע כי קרי"ס בעתיקא תלי' כמ"ש בזהר ע"פ מה תצעק אלי בעתיקא תלי' מילתא, ומשם נמשך להיות נתיישבה מלכותך, וכענין וישב ה' מלך לעולם, שנמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי. ועד"ז יובן כאן ג"כ להיות וישב יעקב זהו ע"י שהמשיך מבחי' והנורא אל עליון בחי' שלמעלה מהשתלשלות ששם הוא בחי' לא שניתי כו', בחי' אוא"ס דלאו מכל אינון מידות איהו כלל, וע"י שהאיר מבחי' זו עי"ז נתחבר חו"ג דאהוי"ר דאברהם ויצחק ונתיישב יעקב בארץ מגורי אביו בחי' פחד יצחק הנ"ל.

והנה ידוע שאהבה²⁹ היא שורש רמ"ח מצות עשה ויראה היא שורש שס"ה מל"ת³⁰, ונת' שענין וישב יעקב בארץ מגורי אביו הוא בחי' היראה כמו שהיא כלולה באהבה, אשר ע"י התכללות זו תוכל להיות היראה קבוע כל היום כו', ולזה אמר כאן יעקב דוקא ולא ישראל³¹, כי יעקב הוא בחי' יעקב עבדי כמ"ש שמע אלי יעקב עבדי, וז"ע העבודה בששת ימי החול לעבדה ולשמרה, לעבדה רמ"ח מצות עשה ולשמרה שס"ה מל"ת. וגם כי יראה היא קבלת עול מלכות שמים, וכמשל העבד העובד לרבו בלי שום טעם ודעת, וזהו עיקר ענין עשיית המצות בבחי' קבלת עול כו', אך הנה מצות צריכות כוונה זהו בכלל ענין התפלה³² שהוא בחי' קגולעבדו בכל לבבכם איזהו עבודה שבלב זו תפלה, וז"ע ששת ימים תעבוד בבחי' עבודה שבלב זו תפלה ועבודת עבד דרמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת. ומזה נמשך בשבת בחי' ישראל³³ כי שרית עם אלקים כו', וכענין שאמר הכתוב הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל שע"י ההשרשה דיעקב עבדי שהוא בחי' תומ"צ³⁴ וכמארז"ל ברבות פ' שלח ע"פ אור זרוע זרע הקב"ה את התומ"צ כדי להנחילם לישראל לעוה"ב, ושבת הוא מעין עוה"ב שנק' יום שכולו שבת כו', וז"ע יציץ ופרח ישראל בשבת³⁵. ולכן ארז"ל בראשית פי"א לא דומה אור פניו של אדם כל ימות החול כמו שהוא דומה בשבת, וי"ל שבשבת מאיר הארה מבחי' אור זרוע הנ"ל של כל ימות החול, ולכן נק' שבת פנים חדשות כו', וזהו בחי' ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים, שכל העבודה בששת ימי החול הוא בבחי' שם אלקים, ולכן בכל מעשה בראשית לא נזכר רק שם אלקים, וע"י העבודה בששת ימי החול שמבררים ההסתר וההעלם דשם אלקים עי"ז מאיר בשבת בחי' ישראל כי שרית עם אלקים כו'. ולכן התחיל הפרשה בשם יעקב, ואמר אח"כ וישראל אהב, כי ע"י בחי' יעקב עבדי העובד בעבודת התומ"צ בחי' לעבדה ולשמרה ועבודה שבלב כנ"ל, עי"ז יציץ ופרח ישראל בחי' כי שרית עם אלקים הוא בחי' שם הוי' שמאיר בשבת. ובעבודה ז"ע בחי' נשמה יתירה שיש בכל א' מישראל בשבת, שהוא בחי' רצון העליון, כמ"ש בת"א בד"ה ויקהל³⁶.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שאמר אלה תולדות יעקב יוסף³⁷ ולא אמר ראובן, כי אין הכוונה בכאן למנות תולדותיו שהוליד, כי אם להודיע סדר ענין עבודתו, ואמר שע"י עבודתו בבחי' יעקב עבדי עי"ז הוליד את יוסף שהוא בחי' יוסיף תענוג ונחת רוח³⁸ לפניו ית' להיות מכון לשבתו להיות לו דירה בתחתונים, כדפי' בת"א בסוף ד"ה ויהי מקץ הא'³⁹, ולכן אמר אלה תולדות יעקב יוסף דוקא שיוסף הוא בחי' הגילוי אשר מתגלה ע"י העבודה דיעקב עבדי בבחי' העבודה דתומ"צ, והוא בחי' הנחת רוח להיות לו ית' דירה בתחתונים כו' וכענין שארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני.

קדומ"ש אח"כ וישראל אהב את יוסף⁴⁰ מכל בניו, יובן ע"פ מה שמבואר במ"א שהעלי' של התומ"צ דכל ששת ימי החול הוא ע"י התפלה, שהיא בחי' הארת השבת⁴¹ שיש בששת ימי החול, שז"ע עולת תמיד, והתפלה דחול עם המעש"ט שנכללו בה מתעלה בשבת, וז"ע עולת שבת כמ"ש בלק"ת בד"ה את שבתותי⁴² תשמרו, ועי"ז נמשך תוס' וריבוי אורות שז"ע יוסף בחי' יוסיף תענוג ונח"ר לפניו ית', ולכן אומרים בשבת אז תתענג על הוי', וכתיב וקראת לשבת ענג הוא בחי' התוס' וריבוי אורות שנמשך ע"י ההעלאות דתומ"צ ותפלה דחול שמתעלים בשבת, לכן אמר וישראל שרומז לבחי' שבת כנ"ל בענין כי שרית כו', אהב את יוסף הוא בחי' התוס' אורות כו'. ונתן טעם לזה כי בן זקונים הוא לו, זקונים לשון רבים, הא' כמשמעו, והב' הוא מלשון זקן שקנה חכמה, כן פי' מהרמ"א שהעדיף על כל אחיו, כי כל אחיו היו מבחי' בריאה שי"ב שבטי' הם כנגד י"ב בקר דבריאה, אבל הוא העדיף עליהם שהי' נשמה דאצי'⁴³ אשר באצי' מאיר בחי' חכמה כנודע דאבא מקננא באצי', ולכן אמר כי בן זקונים הוא שמקבל מבחי' זקן שקנה חכמה בחי' יסוד אבא דאצי', וז"ע שהי' יוסף יתום מאמו, כי בינה עד הוד אתפשטת אבל יסוד אבא ארוך שמאיר ביסוד ז"א, ולכן וישראל הוא בחי' ישראל סבא אהב את יוסף בחי' יסוד ז"א, כי בן זקונים הוא שההשפעה מבחי' יסוד אבא שנק' זקן נמשך ע"י יסוד ז"א כו', והגם כי בנימין הי' צעיר ממנו אבל בנימין הי' בחי' צדיק תחתון⁴⁴ בחי' העלאות מלמטלמ"ע וכאן חשיב תולדות הגילוי שלו מלמעלמ"ט^מט.

ועוי"ל מכל בניו להיות כי יוסף הוא בחי' התוס' וריבוי אור שמאיר ע"י ההעלאה שמכל בניו, שכל בניו הם המעלים ומבררים בבי"ע וכמ"ש במ"א בענין והנה אנחנו מאלמים⁴⁵ אלומים בתוך השדה, ויוסף הוא בחי' התוס' וריבוי אור שנמשך ע"י העלאת הבירורים שלהם, ולכן וישראל בחי' ישראל סבא אהב את יוסף הוא בחי' התוס' וריבוי אור הנעשה מכל בניו כו'.

קהועשה לו כתונת פסים⁴⁶ כמארז"ל פס ים, שבזכותו נקרע הים, וכמארז"ל ע"פ הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף⁴⁷ ראה, והיינו כמשנ"ת לעיל שענין וישב יעקב בארץ מגורי אביו שע"י שיעקב הי' מרכבה לבחי' הת"ת שעולה עד הכתר, לכן התיישב אצלו בחי' היראה ופחד אביו יצחק, וענין וישב מורה על ההמשכה מבחי' אני הוי' לא שניתי, וכמו בקרי"ס נתיישבה מלכותך ע"י שהאיר מבחי' עתיקא, ותולדות יעקב הי' יוסף בחי' התוס' וריבוי אור, לכן עשה לו כתונת פסים פס ים להורות שבזכותו יקרע הים, והיינו להורות על ראשית ההמשכה שהאיך הי' יכולת יעקב ליישב בארץ מגורי אביו, הוא ע"י שהי' מרכבה לבחי' ת"ת קו האמצעי בחי' אות אמת דא וא"ו ששרשו מבחי' והנורא אל עליון שלמעלה מהשתלשלות, והגילוי שלו הי' יוסף, לכן עשה לו כתונת פסים פס ים שע"י הגילוי מבחי' עתיקא קדישא יקרע הים כו'.