כי ישרים דרכי ה'

פחכי ישרים דרכי ה'

בס"ד. (ש"פ וישלח, ל"א).

וישלח

כי ישרים דרכי הוי'¹ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ואיתא בזוהר כל ארחוי דקודב"ה כולהו ישרים וארחוי קשוט כו', ועל דא צדיקים ילכו בם בגין דאינון ידעי ארחוי דקוב"ה ומשתדלי באורייתא (וע' בבה"ז בפ' וישלח² שהאריך שם באריכות ע"ז), ופושעים יכשלו בם, אינון דלא משתדלי באורייתא. והנה א"א לומר פטמ"ש יכשלו בם היינו אותם שאין לומדין דרכי התורה כלל, א"כ אינו מובן מ"ש יכשלו בם דמשמע שהולכין ג"כ בדרכים אלו רק שנכשלים בהם, ואם לא למדו את התורה כלל האיך נמצאים בדרכים אלו, אלא ודאי שלמדו את דרכי התורה, ומ"ש ופושעים יכשלו בם אינון דלא משתדלי באורייתא היינו שלא השתדלו בתורה לשמה אלא שלמדו שלא לשמה. וכמ"כ ארז"ל בברכות די"ז כל הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא, וצ"ל שהרי ארז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והנה יש הרבה תירוצים ע"ז³, ועיקר התירוץ משארז"ל לעולם יעסוק כו' ואפי' שלא לשמה היינו שלומד מיראה ולא מאהבה⁴, ומה שאמרו כל הלומד שלא לשמה נוח לו שלא נברא היינו שלומד לקנטר או להתייהר כדי שיהי' נק' רב או חכם כו'.

ולהבין כ"ז וגם להבין מה שנק' התורה בשם דרכים אורחוי דאורייתא, איך יתכן דרך גשמי באורייתא. הנה מבואר ע"ז בבה"ז באריכות⁵ שאורחוי דאורייתא קאי על בחי' המשכת הקו וחוט שנמשך מאא"ס, לפי שמתחלה הי' אא"ס ממלא את כל החלל, וכדי שיהי' מקור לעולמות הוצרך להיות צמצום ומק"פ באא"ס, ואח"כ נמשך המשכת הקו בבחי' צמצום להיות מקור לעולמות, והקו הזה עובר בדרך פרט בכל ע"ס דאצי', כמו הצינור שמקלח מים מהנהר הגדול שאם לא הצנור היו המים הולכים בשטף רב ולא הי' יכול להתקבל בכלים, אך ע"י הצנור שמצמצם המשכת המים ע"כ על ידו יכולים להמשיך גם בכלים קטנים ע"י צנורות דקים⁶ שממשיכים מהצנור הגדול, וכך ע"י קו וחוט שנתצמצם אא"ס נמשך אא"ס בכל ע"ס דאצי' ונק' קו המדה שמודד אורות בכלים⁷ לזה כך ולזה כך. וזה המדידה והצמצום הוא ע"י התורה, שלזה יהי' נמשך כך ולזה כך שיש בזה חכמה עמוקה צכו', וזהו שנק' התורה בשם דרך, כי כמו הדרך שהולכין בה מעיר זו אל עיר זו כך ע"י התורה נמשך גילוי אא"ס ע"י הקו בכל פרטי ההשתלשלות.

ב) ולהבין זה בתוס' ביאור למה נק' התורה בשם ארחין כו', יש להבין קצת מקודם קושיית האלשיך שמקשה מ"ש בתורה כמה פעמים ענין עשיית מלאכה בחול⁸ ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה' לא תעשה כו', וכן כתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, שלכאורה אינו מובן מ"ש ששת ימים תעשה מלאכה שלא הי' צריך ליכתוב רק ביום השביעי שבת לה' לא תעשה מלאכה, ואין לומר שהמלאכה בששת ימים הוא ציווי שהרי אם אין לו מלאכה או שאינו רוצה לעשות אין עליו חיוב כלל, וא"כ מ"ש ששת ימים תעשה מלאכה כו' נראה כמיותר. והענין הוא דמ"ש ששת ימים תעשה מלאכה היינו שקמ"ל בזה היתר שבששת ימים מותר לעשות מלאכה, דאם לא הי' משמיענו בפירוש שמותר לעשות מלאכה הייתי אומר שאפי' בששת ימים ג"כ אסור לעשות מלאכה, דהנה ארז"ל בגמ' מאן דמחוי במחוג קמי מלכא קטלא חייב, וכ"ש שאסור לעשות מלאכה בפני המלך, לפי שלפני המלך צריך לעמוד באימה ויראה, וא"כ הייתי אומר שאסור לעשות מלאכה, לפי שעומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו ואת השמים ואת הארץ אני מלא, וכן כתי' שויתי ה' לנגדי תמיד, וכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, ומאן דמחוי במחוג קמי מלכא כו' וכ"ש מלאכה. ולזה אמר הכתוב ששת ימים תעשה מלאכה, שאעפי"כ מותר לעשות מלאכה בששת ימים כו'.

והנה יש להבין למה באמת מותר לעשות מלאכה בששת ימים שהרי אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. אך הענין הוא, דהנה כתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול, שיש הבדלה בין קדש לחול, וענין הבדלה זו זהו כמ"ש והבדילה הפרוכת⁹ לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים שיש ג"כ הבדלה בין קדש לקדש הקדשים, ושרש ענין הבדלה זו זהו מ"ש כי שמש ומגן ה' אלקים, ששם אלקים הוא מגן ונרתק לשם הוי'¹⁰, כמו שיש מגן ונרתק לשמש שאם לא המגן לא היו יכולים לקבל את תוקף בהירות אור השמש, אך ע"י המגן שמסתיר את עצם גילוי אור השמש ואינו מאיר כ"א ע"י המגן עי"ז יכולים לקבל את אורו, ולע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. וכך שם אלקים הוא מגן ונרתק לשם הוי', לפי שאם הי' גילוי שם הוי' כמו שהוא לא הי' באפשרי להיות עולמות בע"ג, לפי שהיו בטלים בתכלית כביטול זיו השמש בשמש ממש, לפי ששם הוי' הוא בחי' אני ה' לא שניתי דכולא צאקמי' כלא ממש חשיבי, וכדי שיהי' עולמות בבחי' גבול זהו ע"י שם אלקים שמסתיר על שם הוי' כו'. וזהו והבדילה הפרוכת לכם כו', שיש פרוכת ומסך שמפסיק בין אצי' לבריאה¹¹ ששרשו מבחי' שם אלקים, אך אעפ"י שהפרוכת מפסיק מ"מ גם חוץ לפרכת הוא קדש, רק שאינו כמו קדה"ק ששם הוא בחי' גילוי שם הוי' ממש, כמו בבהמ"ק כשהכה"ג הי' נכנס לפני ולפנים הי' אומר את השם ככתבו (ע' בתוי"ט פ"ו דיומא מ"ב, ובפ"ז דסוטה משנה וא"ו בשם הרמ"ק¹²), לפי ששם מאיר בחי' שם הוי' כמו שהוא, לכך הי' מפרש את השם, משא"כ במדינה אינו נז' רק בכינויו שזהו ע"י המגן של בחי' שם אד', אך אעפ"כ גם מחוץ לפרוכת הוא ג"כ קדש כו'. וזהו ג"כ כמו שאנו רואים בהשמש, שאעפ"י שהמגן מלביש ומסתיר על עצם השמש מ"מ מאיר השמש גם ע"י מגן ומתוק האור לעינינו כו', ואדרבה שע"י המגן מתמזג האור כדי שיוכלו לקבל את אורו, וכך ע"י שם אלקים דוקא יוכל להיות עולמות בע"ג.

ג) והנה כמו שיש פרוכת המפסיק בין קדש לקדה"ק כמו"כ יש הבדלה בין קדש לחול ג"כ, לפי שע"י הפרוכת המבדיל בין קדש לקדה"ק אף שהוא מסתיר מ"מ אינו הסתר גמור, ולא היו עדיין יכולים להיות העולמות בבחי' יש ודבר נפרד כמו שהן עתה, דהיינו עולם העשי'¹³, ולזה הוצרך להיות ג"כ הבדלה בין קדש לחול שהוא מסתיר יותר כו', ועי"ז יכול להיות בבחי' יש ודבר נפרד. וזהו למשל כמו שמלבישין את השכל שהוא עמוק מאד לפ"ע המקבל מחמת עומק המושג וקוטן המשיג מלבישים את השכל במשל, שהמשל הוא דבר זר ממש מהנמשל והמשל מסתיר על עצם השכל, וכמו משלי שלמה¹⁴ שהיתה חכמתו עמוקה צבמאד והלביש את חכמתו במשלים גשמי', כמו שא' לשמרך מאשה זרה שתוכן כוונתו הי' על מינות ופילסופי' והלביש זה במשל אשה גשמי' שהוא הסתר גמור על עצם השכל עד שאינו נראה כלל השכל. וזהו ג"כ ענין הפרסא המבדיל בין קדש לחול שהוא מסתיר לגמרי על בחי' קדש, משא"כ הפרסא המפסיק בין קדש לקדה"ק זהו רק כמו שנמשך השכל באותיות, שאף שאותיות הדבור מסתירים ג"כ על עצם השכל, לפי שאין ערוך כלל לעצם השכל כמו שהוא בעומק מחשבתו לבחי' שכל שנמשך באותיות הדבור, מ"מ אינו הסתר כ"כ לפי שע"י אותיות אלו משיגים את עצם השכל ונראה ונגלה השכל כמו שהוא ע"י אותיות הדבור כו'.

והנה בזה יובן הקושיא איך מותר לעשות מלאכה¹⁵ הלא מאן דמחוי במחוג כו', וכ"ש לפני ממה"מ הקב"ה, והיינו לפי שיש הבדלה המפסיק כו' שאינו נראה לנו ע"כ מותר, אף שלפניו ית' אינו מסתיר כלל וכמ"ש אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך, אך זהו לפניו דוקא אין הסתר, משא"כ לפנינו הוא העלם והסתר גמור ע"כ מותר לנו לעשות מלאכה כו', וזהו כמו שאם אדם יעשה מלאכה ולא ידע שהמלך לפניו, אף שהמלך רואהו איך שהוא עושה מלאכה אין לו עונש כלל עבור זה, כיון שהוא לא ידע ולא ראה את המלך אף שהמלך רואהו, וכמו"כ אף שלפניו ית' אין שום דבר מסתיר כלל והכל נראה ונגלה לפניו, מ"מ כיון שלפנינו הוא העלם והסתר ע"כ מותר כו'. וזהו שבשבת אסור לעשות מלאכה לפי ששבת הוא עליות העולמות ואין הפרסא מפסיק כלל, ע"כ אסור לעשות מלאכה כי מאן דמחוי במחוג כו', וע"כ כתיב כל העושה בו מלאכה יומת.

ד) והנה מעתה יובן ענין ארחין דאורייתא. והענין הוא דהנה תושבע"פ הוא ששה סדרים כנגד ששת ימי החול, והיינו לפי שבששת ימי החול יש פרסא המפסיק ומבדיל על גילוי שם הוי', אך ע"י ששה סדרי משנה עי"ז ממשיכים שיהי' הארת הקדש גם בחול ולא יהי' הפרסא מפסיק, ויהי' בחי' חולין שנעשו על טהרת הקדש¹⁶, וכמו שמצינו בימי התנאים שאכלו על טהרת הקדש וכמשארז"ל יוחנן בן גודגדא הי' אוכל על טהרת הקדש כל ימיו, והיינו שהכוונה שלו היתה להמשיך גם בחולין בחי' קדש כו'. וזהו ג"כ שע"י התורה ממשיכים גם בחול המשכת קדושה, כי אף שתחלת בריאת העולמות הי' ע"י הבדלה ופרסא המפסיק, וא"ל לא הי' באפשר להיות עולמות בבחי' יש כו', אך אח"כ כשנעשו העולמות יכולים להמשיך גם בעולמות התחתונים מבחי' קדושה עליונה ואעפ"כ לא יתבטלו¹⁷ ממציאותן וכמ"ש בע"ח. והיינו שע"י התורה נקשר ונתחבר כל העולמות ביחד מעשי' עד צגאצי' כי ששה סדרי משנה הוא ו"ק דאצי', ועי"ז נתקשרו ונתחברו כל העולמות ואין הפרסא מפסיק כלל כמ"ש באדה"ר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה דהיינו להמשיך תוס' אורות כו'. ולכך נק' ארחות ודרך, דהיינו כמו שבדרך הולכין מעיר לעיר, וכן באותו דרך גופא חוזרין, כך ע"י התורה נעשה המשכת אלקות מלמעלה למטה וכן העלאה ממטלמ"ע.

וזהו ענין הששה סדרים זרעים מועד¹⁸ כו', כי סדר זרעים הוא המשכת אלקות מלמעלמ"ט, וזהו שכל הסדר מדבר בענין החסד שיעשה אדם עם חבירו כמו למשל מס' פיאה שהוא בחי' חסד וצדקה, ועי"ז נמשך ג"כ מלמעלה צדקה וחסד וכמשארז"ל בשכר לא תכלה פאת שדך עי"ז ואתם בני יעקב לא כליתם וכתי' כי אעשה כלה בכל הגוים כו' ואותך לא אעשה כלה מפני שהם מקיימים לא תכלה פאת כו', וכן מס' תרומה שהוא נותן תרומה לכהן עי"ז ארוממך אלקי המלך שהוא בחי' המשכת הרוממות למטה וכן דרך כלל כל סדר זרעים הוא מדבר מבחי' צדקה וחסד שצריך לעשות, ולכך נק' זרעים ע"ש זורע צדקות מצמיח ישועות שע"י הזריעה נעשה צמיחה דהיינו המשכת אלקות. וסדר מועד הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע¹⁹, כי מועדים ושבת הוא בחי' העלאה עליית העולמות כו', והוא בחי' ב' קוין קו הימין וקו השמאל. ונשים הוא בחי' קו האמצעי בחי' ת"ת שהוא ג"כ המשכה, אך שהיא המשכה יותר פנימי' שהוא בחי' המשכת ונהר יוצא מעדן, כי נשים הוא מענין פרי' ורבי' שהוא המשכה בתוס' וריבוי^מח. ונזיקין הוא הפרדת הרע כו' ארבעה אבות כו', דהיינו להפריד אותם מן הקדושה שלא יהי' להם יניקה יותר כו', וזהו שבימי ר"י כולהו תנויי בנזיקין הוו כדי להפריד הרע כו'. וע"כ נק' התורה דרכי הוי', לפי שע"י התורה נעשה העלאה והמשכה כו' ונתקשרו כל העולמות יחד ואין הפרסא מפסיק כלל כמו דרך ממש. ומ"מ מותר בעשיית מלאכה מפני כי עיקר ההמשכה שע"י התומ"צ דעכשיו הוא רק להוסיף אורות באצי'²⁰ כמ"ש בע"ח, ולע"ל יתגלה בחי' זו, ויהי' גילוי אלקות למטה בעשי' כמו למעלה באצי'. ועוי"ל שעיקר ההמשכה הוא בבחי' פנימיות העולמות, אבל חיצוניות העולמות מתנהגים ע"פ הצמצומים דש' אלקים בגימ' הטבע, ולכן מותר בעשיית מלאכה, ולכן אמר בזהר כד נפיק מהאי עלמא נשמתין סלקין באינון ארחין, אבל כל ימי היותו בעוה"ז ההנהגה הוא ע"פ החיצוניות כו' הוא בחי' לבוש המעלים כו'.

צדה) וזהו שאמרו בזהר תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה, והגם כי אורייתא מח"ע נפקת ובחכמה שורה אוא"ס, מ"מ ענין ו' סדרי משנה זהו כמו שנמשכה התורה במדות כשר פסול, אבל עצמות אוא"ס הוא לאו מכל אינון מדות כלל, וכדי שיהי' נמשך אוא"ס בחכמה הוא ע"י צמצום והמשכת הקו לבד, וזהו רצון אותיות צנור, דהיינו שזה שיומשך הרצון בתומ"צ הוא ע"י צנור וקו דק, לפי שלגבי עצמותו אם צדקת מה תתן לו, וכדי שיומשך ברצון של תורה ומצות שהוא בחי' הנחת עצמותו להתצמצם ברצון הנ"ל זהו ג"כ ע"י ביטול הרצון שלמטה בטל רצונך מפני רצונו, והיינו שילמוד התורה בבחי' ביטול דוקא, כי כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, וע"י הביטול שלמטה גורמים למעלה בחי' הצמצום שמצמצם א"ע ברצון של תורה ומצות, וזהו אורייתא בקוב"ה להיות נמשך אוא"ס בחכמה שהוא בחי' המשכת הקו הצנור הגדול, ואח"כ מהצנור הזה יומשך עוד צנורות קטנים לכל ספי' וספי', ויש בזה חכמה עמוקה איך להמשיך את הצנורות²¹, עד"מ הצנור המקלח מים מהנהר יש בו ריבוי אופנים שונים איך להמשיכו לכל המקומות המצטרכים אם בכך או בכך, ויש בזה חכמה עמוקה שעפ"י אותה חכמה יעיין ויפקח איך יהי' אופן הליכות הצנור בכלל, ומכ"ש לכל פרט בכל מקום בפ"ע, ולא ילך השפע דרך עקלתון למקום שאין צריך, וגם שיהי' חיבור וקישור בהילוך זה גם מהות אחרון אל מקור הראשון שממנו מקלח הצנור. וכך ע"י התורה נמדד ונמשך אא"ס איך יהי' אופן ההמשכה, שפוסק עפ"י חכמה וטעם כך וכך יהי' אופן ההמשכה בחסד באופן זה דוקא ולא בזולת זה. וע"כ אמרו שיהי' שיעורו במדה דוקא בפאה וכן בתרומה ומעשרות, וגם גזרו כללים בדברים שהמה יפטרו לגמרי בתרומות ומעשרות כמו כלל אמרו במעשר כו' וכן חמשה לא יתרמו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, הרי גזרו שאין גילוי המשכת אוא"ס נמשך ומתגלה כלל בתרומה שתרמו אותן החמשה. וכן בדברים שיוצאים מן הכלל אין מצות מעשר בהן כלל ולא יהי' בהם גילוי אא"ס כלל בעשותן מעשר, וכמו מוץ ותבן²² פטורין מן המעשר לפי שהמעשר הוא אחד מעשרה הוא בחי' קדש העליון שהוא בחי' חכמה, כמ"ש העשירי יהי' קדש לה' מפני שאא"ס שורה בחכמה כו', ובמוץ ותבן להיותו מן הקליפות שנק' מוץ ותבן, להיות שאינם מקבלים רק מבחי' אחוריים ופסולת דקדושה כמו מוץ ותבן שאינן רק פסולת החטה, לכך אין במעשר דמוץ ותבן שורה אור האלקי כלל כדי שלא יהי' עי"ז תוס' יניקה לחיצונים שנק' מוץ ותבן, כי הוא ית' טהור עינים מראות ברע ולא יגורך רע כו'. ולזה הטעם הי' עשו נותן מעשר ממוץ ותבן, כי עשו הוא מסיט' דקליפה שבמוץ ותבן עיקר יניקתם, והוא שיבח עצמו שנתן מעשר ממוץ ותבן, אך זהו כנגד התורה כי במעשר דמוץ ותבן אין שום התלבשות דאור האלקי מטעם הנ"ל. וכיוצא בזה גזרו כל חכמי המשנה כל הדינין והלכות בכל ש"ס ומשנה עפ"י צההחכמה שבתורה, שבדרכים כאלו דוקא ישכון אוא"ס במצות הללו ולא ישכון בדברים אחרים זולת זה, א"כ הרי יובן מהתורה הנגלית שלנו ג"כ בשרש התורה למעלה בבחי' חכמה דאורייתא מח"ע נפקת, שהוא ג"כ ענין הבירור בחכמה איך יהי' אופן המשכת הקו"ח הנ"ל באורות וכלים דאבי"ע, והיינו אורחין דאורייתא, מפני שהתורה בה וע"י מתברר אורח ושביל לגילוי אוא"ס מהקו הזה בכלל ובפרט לכל ספי' וספי' עד רגלי העשי', ומתקשרים ומתחברים כל העולמות ואין הפרסא מפסיק כלל.

וזהו כי ישרים דרכי ה'²³ כל אורחותיו דקוב"ה ישרים דהיינו עפ"י החכמה שמלובש בתורה, צדיקים ילכו בם בגין דאינון ידעין אורחי דקוב"ה משום דמשתדלין באורייתא דוקא וכד נפיק מהאי עלמא סלקין נשמתין באינון ארחין ושבילין דאורייתא אינון ארחין ידיען, פי' כמבואר למעלה במשל דרך הגשמי מעיר לעיר הנה עיקר ענינו שיוכל לבא בחזרה באותו דרך, וכדוגמא זו יובן לכל משכיל על דבר בבחי' אורחי' דאורייתא. דהנה גם ע"ד הפשט כשאדם הורגל כל ימי חייו בלימוד ההלכות והיתה נפשו תמיד משתוקקת בתשוקה א' והוא להיות גילוי אוא"ס באותן דרכים באורח ה' שבאותן הדרכים עד עצמות אוא"ס, כי מאחר שהי' ממשיך תמיד גילוי אא"ס בלימוד ההלכה הרי זה מוכרח הענין שיש לנפשו דרך המביאו למעלה בתורה באותן הדרכים ממש. וכמו למשל המים שיורדין מגבוה לנמוך הנה אח"כ יכולים להעלות את המים מלמטלמ"ע בגובה עד גובה המקור שנובעי' המים משם, וכמארז"ל ביומא דל"א א' ש"מ עין עיטם²⁴ גבוה מקרקע העזרה ך"ג אמה כשיעור גובה המקוה של כה"ג, ונמצא כי ההעלאה היא לפ"ע ההמשכה. ולכן כאשר ע"י לימוד התורה בחייו הי' ממשיך אור האלקי בבחי' המשכה מלמעלה למטה, ע"כ בצאת נפשו מן העוה"ז תעלה נפש האדם בדרך הזאת מלמטלמ"ע כו'. וזהו צדיקים ילכו בם דהיינו ע"י מה שלומדים תורה לשמה בתשוקה וביטול עצמותו, וע"י התשוקה זו בעוה"ז בגילוי אא"ס ע"כ אותו התשוקה תוליכנו דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'.

א"ו

וא"ו) ופושעים יכשלו בם²⁵ אינון דלא משתדלי באורייתא, היינו אותם שלא למדו את התורה לשמה כ"א לקנטר או להתייהר, ולכאורה יפלא מאין ימצא בלימוד התורה ענין רע כזה. אך הענין הוא דהנה תושב"כ ותושבע"פ הוא עץ החיים ועץ הדעת²⁶, ולכאורה אינו מובן שהרי תושבע"פ הוא דבר ה' ממש וא"כ איך נק' תושבע"פ בשם עץ הדעת טוב ורע. אך הנה ידוע דלכך נק' בשם עה"ד צוהיינו לפי שעיקר התושבע"פ היא לברר את עה"ד טו"ר, ולכך לפי שתושבע"פ מברר את עה"ד ע"כ נק' התורה בשם עה"ד, לפי שכשצריך לברר צריך המברר להלביש עצמו בלבוש המתברר, ונק' ירידה והשפלה וכמ"ש באברהם וירד אברם מצרימה, והיינו כי אברם הוא בחי' שכל הנעלם מכל רעיון²⁷ ולכן כשירד למצרים לברר בירורים הי' ירידה אצלו, ואף שאח"כ כתיב ויעל אברם ממצרים שהיתה לו עלי'²⁸ ע"י הבירורים, מ"מ בעת שירד לברר נק' ירידה והשפלה. וכך תושבע"פ שהוא לברר את עה"ד, כי כל התורה הוא מענין הבירורים של עה"ד, כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, והמזלות מקבלים משמרי האופנים שהוא בחי' קליפת נוגה עה"ד טו"ר, אך אח"כ כשאוכל המאכל ומברך עלי' תחלה וסוף עפ"י התורה, וכ"ש כשלומד אח"כ בכח האכילה ההיא אזי נתברר עה"ד טו"ר ונכלל בבחי' עה"ח, אך בעת שמברר צריך להתלבש בלבוש המתברר של עה"ד. והנה מצד הלבושים של עה"ד יכול להיות שיהי' מעורב טו"ר גם בתורה, דהיינו מה שלומד לקנטר או שלא לשמה כדי להיות רב וכדומה, שלכאורה אינו מובן מאין נמצא זה בתורה, אך זהו מצד הלבושים של עה"ד. והנה כשלומד שלא לשמה אזי עושה פירוד בין עה"ח לעה"ד, כי עיקר המכוון של התורה היא כדי שיחבר עה"ד לעה"ח, אך עי"ז שלומד שלא לשמה אזי מפריד את עה"ח מן עה"ד²⁹. וזהו ג"כ החטא של אדה"ר שהפריד את העה"ח מן העה"ד, שאלולי הי' אוכל תחלה מן עה"ח והי' ממתין באכילת עה"ד עד שבת הי' כל פריו קדש הלולים כו', אך בזה שלא המתין עד שבת בזה עשה פירוד ביניהם. ואח"כ ניתן התורה כדי לתקן את חטא עה"ד, כי בחכמה אתברירו, אך עי"ז שלומד שלא לשמה עי"ז עושה ג"כ פירוד. וזהו ג"כ שארז"ל כל הלומד ואינו עושה מוטב שתהפך לו שלייתו על פניו, לפי שהעיקר הוא כדי לברר את עה"ד, וזהו ג"כ גדול תלמוד שמביא לידי מעשה דוקא. וזהו ופושעים יכשלו בם, דהיינו שהוא ג"כ מהלך באותן דרכים, לפי שעכ"פ הוא לומד את התורה והניח שכלו ומחשבתו באותיות התורה, אך לפי שלא למד לשמה ע"כ יכשלו בם, כי ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, וכדין יהכון באורחין אחרנין דהיינו שזלעו"ז עשה אלקים, וכמו שיש דרכים בקדושה כמ"כ יש בלעו"ז כו'³⁰. אבל אותם שלמדו לשמה, ואפי' הלומדים שלא לשמה היינו רק מיראה ולא מאהבה הנה מתוך שלא לשמה בא לשמה, והרי הוא הולך באותם הדרכים שהם בחי' דרך ה', וזהו כי ישרים דרכי הוי' צדיקים ילכו בם כו'.