48
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולפי זה אפשר לומר, שכאשר ראה רבי אבא שרבי יוסי תובע את העושר בתוקף רב כל כך, סבר רבי אבא, שאופן זה של לימוד "שלא לשמה" בתקיפות רבה כל כך, לא יביא לידי לימוד "לשמה".
אך גם הסבר זה אינו מספיק. כי אף אם נניח שבמקרה כזה אין רבי אבא צריך ללמוד עמו תורה20 – הרי בכל זאת אין, לכאורה, מקום לומר, שצריך להענישו על כך ועד כדי עונש מוות!
ז. קבלת פרס – מן השמים מעצמו?
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
בענין לימוד התורה לשם קבלת שכר ישנם שני אופנים:
א) לומדים למען השכר שנותן הקדוש־ברוך־הוא עבור קיום מצות תלמוד תורה, וכדברי אדמו"ר הזקן21: "שלומד .. לקבל פרס בעולם הבא, או אפילו בעולם הזה עושר וכבוד של משמאילים בה הניתן22 מן השמים".
ב) לומדים כדי "ליקח לעצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רבי ויהיה ראש ישיבה"21, או "כדי להתפרנס במלמדות או דיינות והוראות"23, שזוהי התועלת שהאדם "לוקח" לעצמו מלימוד התורה.
באופן זה של לקיחת שכר ישנו לא רק החסרון של "שלא לשמה", הקיים באופן הראשון, אלא זהו גם האיסור של "אל תעשה (תורה) עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחתך בה"24. ורק "מי שאין לו יראת שמים לדבר (בדברי תורה) לשמם, אלא להתגדל או להתפרנס, מוטב שיעסוק בתורה שלא לשמה משיתבטל ויפרוש, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה"23.
בכך ניתן לבאר דיוק בלשונו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך24, במקום שהוא מפרט אופנים שונים בלימוד התורה שלא לשמה: בתחילה הוא מדבר על לימוד "לקבל פרס .. אפילו בעולם הזה עושר וכבוד .. הניתן מן השמים". ולאחר מכן, בדברו אודות השכר שהאדם "לוקח" לעצמו, הוא מזכיר רק "כבוד וגדולה שיקראוהו רבי ויהיה ראש ישיבה", והוא משמיט את הפרט של "עושר".
ולפי האמור לעיל יש להסביר: ההיתר להשתמש בתורה כ"כקרדום לחתוך בה" הוא רק כדי "להתפרנס"25,
הערות
- 20. כי אסור ללמוד עם תלמיד שאינו הגון (חולין קלג, א. רמב"ם הל' ת"ת רפ"ד. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סי"ז).
- 21. הל' ת"ת שם ס"ג.
- 22. כ"ה ברוב הדפוסים.
- 23. הל' ת"ת שם סי"ד.
- 24. אבות פ"ד מ"ה. הל' ת"ת שם.
- 25. ומה שלא הזכיר "להתפרנס" בסעיף ג' – כי סומך על סי"ד ששם באו כל הפרטי דינים בזה (משא"כ באם הי' מותר ליקח גם עושר – לא הו"ל להשמיטו, מאחר שמזכירו לפנ"ז).
משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ד׳ - הטקסט מספריא
אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו ואח"כ מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אמרו חכמים אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו אם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.
כיצד מלמדים הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה כדי שיהו כלם רואים הרב ושומעים דבריו ולא ישב הרב על הכסא ותלמידיו על הקרקע אלא או הכל על הארץ או הכל על הכסאות ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים ומקודם חורבן בית שני נהגו הכל ללמד לתלמידים והם יושבים.
אם היה מלמד מפיו לתלמידים מלמד ואם היה מלמד על פי מתרגם [המתרגם] עומד בינו ובין התלמידים והרב אומר למתרגם והמתרגם משמיע לכל התלמידים וכשהם שואלין למתרגם הוא שואל לרב והרב משיב למתרגם והמתרגם משיב לשואל ולא יגביה הרב קולו יותר מקול המתרגם ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב יותר מקול הרב אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן היה המתורגמן אביו של חכם או רבו אומר הרב למתורגמן כך אמר לי רבי או כך אמר לי אבא מרי וכשאומר המתורגמן הדברים לעם אומר בשם החכם ומזכיר שמו של אבי הרב או של רבו ואומר כך אמר רבנא פלוני אע"פ שלא הזכיר הרב שמו של חכם שאסור לקרות לרבו או לאביו בשמו.
הרב שלמד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם וירגז אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה וכן לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים ואם כעס עליו רבו ורגז יאמר לו רבי תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה.
לא יהיה התלמיד בוש מחביריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא אינו למד כלום לפיכך אמרו חכמים הראשונים אין הביישן למד ולא הקפדן מלמד במה דברים אמורים בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו או מפני דעתן שהיא קצרה אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהן וילמדו ממנו במהרה.
אין שואלין את הרב כשיכנס למדרש עד שתתישב דעתו עליו ואין התלמיד שואל כשיכנס עד שיתישב וינוח ואין שואלין שנים כאחד ואין שואלין את הרב מענין אחר אלא מאותו הענין שהן עסוקין בו כדי שלא יתבייש ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם.
אין שואלין מעומד ואין משיבין מעומד ולא מגבוה ולא מרחוק ולא מאחורי הזקנים ואין שואלין הרב אלא בענין שהן קורין בו ואין שואלין אלא מיראה ולא ישאל בענין יותר משלש הלכות.
שנים ששאלו שאל אחד כענין ושאל אחד שלא כענין נזקקין לענין מעשה ושאינו מעשה נזקקין למעשה הלכה ומדרש נזקקין להלכה מדרש ואגדה נזקקין למדרש אגדה וקל וחומר נזקקין לקל וחומר קל וחומר וגזירה שוה נזקקין לקל וחומר היו השואלין שנים אחד חכם ואחד תלמיד נזקקין לחכם תלמיד ועם הארץ נזקקין לתלמיד שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ שאלו שניהם בשתי הלכות או בשתי תשובות או בשתי שאלות שני מעשים הרשות ביד המתרגם מעתה.
אין ישינים בבית המדרש וכל המתנמנם בבית המדרש חכמתו נעשית קרעים קרעים וכן אמר שלמה בחכמתו וקרעים תלביש נומה ואין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית המדרש ואין צריך לומר שאר הדברים וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בתי כנסיות.
משנה אבות ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות. מספיקין בידו ללמוד וללמד. לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם. ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר. ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה. נוטל חייו מן העולם:
מצוטט ב־3 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק רביעי ‹ ג לקו"ש ח"כ ע' 48
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק רביעי ‹ יז לקו"ש ח"כ ע' 48
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1
- תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ כי ישרים דרכי ה' ‹ פט לקו"ש ח"כ ע' 48
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- אגרות קודש כרך א צח חולין קלג, א
- לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז בלק מאותו ספר חולין קלג, א
- לקוטי שיחות כרך לו בא שיחה ג מאותו ספר חולין קלג, ב
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה מו מאותו ספר חולין קלג, א
- לקוטי שיחות כרך ה לך לך שיחה ב מאותו ספר חולין קלג, ב
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה א מאותו ספר חולין קלג, ב
- לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ה מאותו ספר חולין קלג, ב
- לקוטי שיחות כרך כד שופטים שיחה ד מאותו ספר חולין קלג, רע"א
- לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר חולין קלג, סע"א
- לקוטי שיחות כרך כט ואתחנן שיחה ב מאותו ספר חולין קלג, א
- תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג חולין קלג, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו חולין קלג, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ראש-חודש שבט, ה'תשכ"ג חולין קלג, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז חולין קלג, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות נשיאת כפים קכח דיני נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלים בכהן נט חולין קלג , א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי יז חולין קלג , א
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק רביעי (א) חולין קלג, א