ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ לך לך שיחה ב

47

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ג) סיום הסיפור בזהר, לאחר שמסופר על חרטתו של רבי יוסי – "ועד ההוא יומא לא אעדי שמיה .. בן פזי" צריך לבטא את מעלתו של רבי יוסי. ואילו, לכאורה, להיפך, שם זה מזכיר שלימודו היה שלא לשמה – למען "כסא דפז"¹⁴. ויותר מכך, הרי ההלכה קובעת¹⁵, שאסור להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים?

ה. לא להעניש – משום העתיד?

כן יש להעיר אודות מספר דיוקים בסיפור זה, ומהם:

א) אין מובנים דברי בת הקול ש"גברא רבא ליהוי". כיצד מהווה ענין זה טעם ל"לא תענשיה". והרי, ממה נפשך: אם הלימוד שלא לשמה הוא אסור ומגיע עליו עונש – מהי התועלת בכך שבעתיד הוא יהיה "גברא רבא"? האם משום כך ניתן להתיר דבר האסור¹⁶?! ואם לא מגיע על כך עונש משום ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף־על־פי שלא לשמה" הרי אין צורך להזדקק לטעם זה של "גברא רבא ליהוי".

ב) מהי החשיבות בכך שמסופר בזהר, שכאשר הגיע רבי יוסי לרבי אבא הוא היה "רווק"?

ו. המטרה של "לא לשמה" היא "לשמה"

לכאורה, ניתן היה להסביר את מעשיו של רבי אבא באופן זה:

חז"ל מדייקים בדבריהם, שהחיוב לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, הוא משום ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה". כלומר, חובה זו אינה רק משום שהמעשה הוא העיקר¹⁷, ולכן מכריע המעשה את הכוונה שאיננה לשמה (וכדברי אדמו"ר הזקן¹⁸: שהמצוה נעשית כתקנה .. אלא שמחשבתו אינה לשם מצוה), אלא משום שבסופו של דבר יגיע האדם ללימוד תורה ולקיום מצוות "לשמה"¹⁹.

הערות

14. בפשטות אפ"ל שנק' "בן פזי" ע"ש שהחזיר הכסא דפז (וראה לקמן בפנים סו"ס יג). אבל מזה שנק' "בן פזי" המורה על שייכותו ל"פז", משמע, שנקרא כן ע"ש הזמן שלמד בשביל כסא דפז. וכמפורש בצרור המור שם, שר' אבא קראו ר' יוסי בן פזי כשקיבל הפז. ובכל אופן: סו"ס שם זה "מזכיר" מעשיו הראשונים.
15. ב"מ נח, ב (במשנה). רמב"ם הל' תשובה ספ"ז. הל' מכירה פי"ד הי"ג. טושו"ע חו"מ סרכ"ח ס"ד. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' אונאה כו' סעיף כח.
16. להעיר ממחז"ל עה"פ ויפן כה וכה (שמות ב, יב. תיב"ע, רש"י ועוד שם). ועוד כיו"ב. אבל זהו רק טעם שלא יתפלל עליו שימות, אבל לכאורה אין זה מתיר שילמוד עמו (באם לימוד כזה אסור).
17. אבות פ"א מי"ז.
18. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג בקו"א [בנוגע למצות, משא"כ ב"ת"ת כשלומד ואינו מקיים מה שלומד", ע"ש. אבל בנדו"ד שלומד "כדי שיהי' לי עותרא", הרי החסרון רק "במחשבתו" ולא בעצם הלימוד] וראה הערה הבאה.
19. ראה אוה"ת עקב (כרך ה) ע' ב'לב. – אבל ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ד"ה בענין עסק התורה (ריש ע' תקע) "ולא איצטריך לאשמעינן מצות אע"פ שגם הם נזכרים בדברי ר"י .. כי מצות א"צ כוונה". ומשמע מזה, שהטעם "שמתוך שלא לשמה בא לשמה" איצטריך רק בנוגע לתורה, ולא בנוגע למצוות שבהן אין נוגע (כ"כ) ענין הכוונה. וכן יש לפרש לכאורה בקו"א שם. אבל מזה שהביא הרמב"ם מחז"ל זה עם הטעם בהל' תשובה (פ"י ה"ה), אף ששם מדבר בעיקר בנוגע למצות (ראה קו"א שם) – משמע קצת, שגם בנוגע למצות צריכים טעם זה. הביאור בזה ע"ד החסידות – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 245 הערה 37.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.