ברוך תהי' מכל העמים

תגברוך תהי' מכל העמים

קיצור ורשומי דברים, תרכ"ט

ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר כו'. וארז"ל (בכורות דמ"ב ב') עקר מן התלמידים, ובמד"ר (עקב) עקר ועקרה מן התשובה, ומביא המעשה שרכב ר' יונתן אצל טיפולין של כותים כו', עד שהבהמי השיב לו תשובה מפסוק ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים ואפי' שבא"י, כפי' הרמב"ן בשם פרקי דר"א שגם בא"י הי' המים על פני כל הארץ, רק ששם לא נבקעו מעינות התהום, וגם הגשם לא הי' רק שבאו שם המים מחו"ל, וקרי ר"י עליו לא יהי' בך עקר ועקרה מן התשובה, ובבהמתך אפי' בבהמות שבך, ונמצא שמפרשים הפסוק על התורה. ובעה"ט כתב שהפסוק מתחיל בבי"ת ומסיים בכ"ף שזהו"ע כ"ב אותיות התורה, ולפ"ז כי ענין הברכה שבפסוק זה הוא בחי' הברכה שיש בתורה שמרומזת בתיבת שלום, שהוא כמו ברכתו של הקב"ה שלום שיש בה גם מעלת התפלה, כי יש בכלל מאתים מנה כמ"ש בד"ה אריב"ל כל כהן שמברך כו', וצ"ל מהו שייך לעמים.

ובירושלמי (ספ"ח דברכות) ע"פ זה א"ר תנחום אם ברכך גוי ענה אחריו אמן שנא' ברוך תהי' מכל העמים, נמצא שמפרש שהברכה הוא מכל העמים דוקא, שהעמים יברכו את ישראל, ולא כפי' הפשוט שתהי' ברוך יותר מכל העמים כ"א שהברכה תהי' מכל העמים, וכענין והייתם לי תדסגולה מכל העמים כמ"ש במ"א מזה באורך בד"ה והייתם לי סגולה מכל העמים דחג השבועות, וכ"מ במד"ר שארז"ל אין שבחה של מטרוניתא בזמן שהיא מתקלסת מקרובותי' אלא בזמן שמתקלסת מצרותי', וצ"ל מהו ענין יתרון הברכה בברכת הגוי דלכאורה ברכת ישראל הי' צריך להיות חשובה יותר, וגם איך יענו אמן על ברכת הגוי דבזהר פ' וילך דרפ"ה פי' דאמן משיך ברכאן ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא, ואיך יתפרש זה על ברכת הגוי כו'.

אך הענין יובן בהקדים ענין מ"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהתורה נק' בשם ירושה, וצ"ל הלא ארז"ל (באבות פ"ב מי"ב) התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וגם הלא ארז"ל (בברכות ד"ה) ג' מתנות נתנו לישראל וכלם לא נתנו אלא ע"י יסורים וקחשיב א' מהם תורה, ובמד"ר (בראשית פ"ו) ג' מתנות נתנו לעולם התורה והמאורות וגשמים, התורה מנין ויתן אל משה (בפ' כי תשא) וכ"ה בכ"מ, וענין המתנה הוא מדעת הנותן ולא כענין הירושה שהיא בהכרח, שאם התנה האב על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כמשארז"ל בפ"ח דב"ב. והענין הוא דהנה ארז"ל ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, וצ"ל מהו ענין ג' שעות אלו הלא ארז"ל כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ובכל העולם זה קורא בשעה זו והשני בשעה אחרת, ונמצא כי כל היום הקב"ה קורא ושונה, גם כי מצות התורה הוא להיות והגית בו יומם ולילה לפ"ד ר"י (במנחות דצ"ט סע"ב) ומהו"ע ג"ש ראשונות כו'.

אך הענין הוא דיש בתורה שני בחי' טל ומטר כמ"ש יערוף כמטר, תזל כטל, פי' הגם כי בד"כ תפלה הוא מלמטה למעלה ותורה הוא מלמעלה למטה מ"מ הרי אמרו שיש בכלל מאתים מנה, ונמצא כי יש בתורה ג"כ מעלת בחי' התפלה שהוא מלמטה למעלה, וזהו"ע בחי' מטר כי ענין המטר הוא ע"י ואד תהיעלה מן הארץ באתעדל"ת אתעדל"ע, משא"כ טל לא מיעצר ולכן אליהו לא פעל אלא על המטר להיות כי לא אכשור דרא אז שלא הי' אתעדל"ת לכן פעל שלא יהי' מטר, אבל על טל לא פעל והיינו הגם כי לא אכשור דרא מ"מ ירד הטל. ועד"ז יובן בתורה שענין מה שקורא ושונה כנגדו זהו באתעדל"ת אתעדל"ע, ולכן יש בזה חילוקי מדרגות עשרה שיושבין כו' ומנין אפי' חמשה כו' עד ומנין אפי' א' כו', וכ"ז באתעדל"ת אבל ג' שעות ראשונות זהו בחי' טל תורה.

וביאור הענין יובן בהקדים ענין מ"ש זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי, וארז"ל (בסוטה דל"ה ע"ב) דוד זמירות קרית להו הריני מכשילך בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנא' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, והוא שכח והוביל את הארון בעגלה חדשה, וצ"ל חטא דוד ועונשו. והענין הוא שדוד שיבח את התורה שכל קיום וחיות העולמות תלוים בדקדוק אחד מד"ת, ולכן נשתעשע בלימוד תורתו בכדי שלא יתפוס מקום אצלו כל הצרות שהי' לו בגשמי', כי מה תופס מקום היסורים שלו של ע' שנה נגד מעלת התורה שכל חיות העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק א' והוא למד כל התורה, ובאמת כן הוא שהרי נודע כי ע"י הקרבן הי' נעשה עלי' העולמות מסוכ"ד עד רכ"ד, וכמ"ש בזהר דרזא דקרבנא עולה עד רזא דא"ס, וקרבן הוא לשון קירוב הכוחות והשמות כמ"ש הבחיי בשם הרמב"ן ז"ל. וכ"ז כשהקרבן כשר אבל אם קבל הדם בשמאל או שלא בכלי שרת או כ"ד הפוסל לא נעשה שום עלי', ונמצא כי בדקדוק א' תלויים כל עלי' העולמות מסוכ"ד עד רכ"ד.

ועד"ז הוא בענין המשכת אלקו', כמו עד"מ כשישראל מניח תפילין ממשיך להיות הקב"ה מניח תפילין, ע' מזה בד"ה ויקחו לי תרומה (ך"ח) והיינו ענין המשכת מוחין לז"א, ונודע ההפרש בין מוחין למדות דמבשרי אחזה, שהמדות שייכים לזולתו דוקא וכ"ש השפעת המדה, אבל השפעת השכל אינו שייך לזולתו דוקא שיכול לישב [לעצמו] ולהשכיל השכלות, וגם בעצם השכל ה"ה בדרך העלאה דוקא וכענין שתיק רב, אשתומם כשעא חדא, וכמו בסנהדרין שהיו נושאין ונותנים כו', ופרש"י והרמב"ם כ"א בביתו או עם בן זוגו ולא כולם יחד, להיות כי כשצריך לברר אמיתי' הענין בהכרח שישבות השכל תומפעולתו בדרך ירידה ויעלה אותו שיקבל ממקור השכל כו', כמ"ש מזה במ"א באורך ומזה בד"ה אשר ברא (דך"ח). ועד"ז יובן למעלה שענין המדות הם מקור לעולמות כמ"ש זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה, וכתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה, ויש בזה ב' פי' הא' כפשוטו והב' שצריכים לבנות החסד, ע' מזה בד"ה ולקחתם אגודת אזוב (ך"ז) אבל ענין המוחין נודע ממארז"ל אלפים שנה קדמה תורה לעולם פי' ממעלת העולם, כמ"ש מזה בכ"מ בכ"ד, וע"י התפילין ממשיכים להיות הקב"ה מניח תפילין שיומשך מוחין לז"א כמ"ש בד"ה ויקחו לי תרומה הנ"ל ובד"ה את שבתותי תשמרו שלא נדפס שזהו המשכה גבוהה מאד, וכ"ז כשהתפילין כשרים אבל אם נמצא פסול בהתפילין לא יש שום המשכה כלל. ועד"ז בכל מצותי' של תורה כמו סוכה ולולב ושבת תלוי כל קיום וחיות העולמות בדקדוק א' מד"ת, שאם חסר איזה דבר לא יש שום העלאה וכמ"כ בהמשכה.

ולכאורה הרי זהו שבח גדול ולמה נענש על זה, אך הענין הוא דהנה על התורה כתיב ראיתי והנה מגילה עפה כתובה פנים ואחור (בזכרי') שיש בה בחי' פנימיות ואחוריים, ומה שכל קיום וחיות העולמות תלוים בדקדוק א' זהו לגבי בחי' חיצוניות התורה, היינו מה שנתלבשה בדיני ההלכות כשר פסול כו', שזהו בחי' נובלות חכ' שלמעלה תורה, אבל בחי' פנימי' התורה ע"ז נאמר לא ידע אנוש ערכה אלקי' הבין דרכה, ובידיעת עצמותו יודע את התורה, ועז"נ ואהי' אצלו שעשועים שאינה שעשועי לב האדם כ"א שעשועי המלך בעצמותו, וכשם שכל העולמות עליונים ותחתונים כלא חשיבי לגבי א"ס ב"ה דכתי' אני הוי' לא שניתי, כמו כן לגבי בחי' פנימי' התורה כל העולמות תזהם כלא ממש, ולכן לגבי בחי' פנימיותה אין לשבחה במה שכל קיום וחיות העולמות הם תלוים בדקדוק אחד מד"ת, מאחר שכל העולמות הם כלא ממש נגד פנימיותה, והיא מיוחדת לגמרי בבחי' א"ס ב"ה המלובש בה בתכלית היחוד כו'.

וזהו"ע שהתורה היא ממוצע בין המאציל לנאצלים, והממוצע צריך להיות כלול משניהם, וזהו בחי' פנים ואחור, וזהו"ע עוטה אור כשלמה, שלמה בחי' כשר פסול שבתורה נובלות כו', ואור בחי' פנימיות התורה, ולכן נענש מדה כנגד מדה ונפל בשכחה, שלפ"ז שכח מ"ש ולבני קהת לא נתן כו' בכתף ישאו, דבר שתשב"ר יודעין כו', ובהכרח צריך לשכוח ע"ז דוקא דאל"כ לא הי' אצלו שכחה, דהלוחות היו כתובים משני עבריהם וארז"ל בירושלמי דשקלים שלא הי' בהם פנים ואחור והיו צריכים לשאת בכתף בכדי לחבר פנים ואחור ואז לא יש שכחה, וכנודע מענין ולזכרון בין עיניך הנאמר בפ' קדש, ודוד מאחר ששבח בחי' התורה בבחי' אחוריים שבה לכן נענש מדה כנגד מדה הי' צריך ליפול בשכחה שנמשך מבחי' אחוריים, לכן בהכרח הי' צריך לשכוח על חיבור בחי' פנים ואחור, דלוחות צריך לשאת בכתף דוקא כו'.

והנה ב' בחי' אלו שבתורה זהו"ע טל ומטר דתורה, שבחי' פנימי' התורה זהו בחי' טל תורה ובחי' חיצוניות מה שנתלבשה בדיני ההלכות זהו"ע מטר, ובחי' זו הוא באתעדל"ת אתעדל"ע כל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, והנה ארז"ל (בכתובות דקי"א ב') כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו, ובילקוט הגירסא טל תורה, וענין ההפרש בין אור לטל כי אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, ראה שאין העולם כדאי עמד וגנזו לצדיקים לע"ל, והיכן גנזו בתורה פי' מסוף העולם ועד סופו דהול"ל מתחלת העולם ועד סופו, אלא הכוונה הוא בב' עולמות עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', ונתבאר בד"ה כל כהן שזהו בכל כללות ההשתל', ואור זה גנוז בתורה ולכן איתא בזהר ח"ג בהשמטות ד' ד"ש סע"ב על ר"א שאמר ואנא חמינא כאלו חמינא בעיני והיינו בכח תורתו, ובחי' זו זהו גשם דתורה כי זפ"ז הוא מ"ט וז"פ מ"ט עולה שמ"ג כמנין גשם, ונמצא כי אור ז' הימים הוא בחי' גשם דתורה, שבחי' זו באפשר להגיע ע"י אתעדל"ת, וכל המייגע עצמו בתורה עד שהוא משתמש באור תורה היינו בבחי' אור זה"י שיש בתורה אז טל תורה מחייהו לפי גירסת הילקוט, דההפרש בין אור לטל כי הטל הוא מטלא דנטיף מעתיקא שעתיד להחיות בו את המתים. והנה ארז"ל במד"ר כל תולדות שבמקרא חסר לבר מן תרין אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ, והיינו כי העולם על מילואו נברא פי' באופן שלא יהי' מיתה כלל, אך ע"י חטא עה"ד תחנקנסה מיתה על כל באי עולם, ולע"ל כשיהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ יהי' בלע המות לנצח ויחיו כל המתים, אמנם הנה מנין שאינו דומה מה שלא יהי' מיתה או כשנקנסה מיתה שיחיו המתים, שבחי' תחה"מ מוכרח להיות ממקום גבוה יותר, ובעבודה מאן דנפיל מדרגי' אקרי מת, ואינו דומה שלא יפול מדרגי' או כשכבר נפל שיתעלה, וזהו ההפרש בין אור זה"י לבחי' הטל, וזהו כענין ההפרש בין שיורי טלא דבדולחא לבחי' טלא דנטיף מעתיקא, ששיורי טלא מטהר טומאת מת כמ"ש באגה"ק בד"ה למה נסמכה, אבל אינו מחי' המת, וטלא דנטיף מעתיקא מזה יהי' תחה"מ לע"ל, וכל המשתמש בבחי' אור הגנוז דתורה טל תורה מחייהו בבחי' פנימי', ובחי' זו הוא בחי' מתנה, ומ"מ גם המתנה אין נותנים כ"א למי שראוי, דאי לאו דעביד לי' נייחא לא הי' נותנים לו, וזהו מי שיגע בתורה עד שבא לבחי' אור הגנוז דתורה טל תורה מחייהו היינו שנותנים לו המתנה, וע"ד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, וע"ד סעודה שלישית דשבת, וע"ד תפלת ערבית רשות לחד פירושא בזהר, וע"ד עבודת מתנה וכהנה רבות, רק שבחי' זו דתורה גבהה מעלתה ע"ד שכל בחי' שמלמעלה למטה גבוה מבחי' שמלמטה למעלה, וכנודע מענין ההפרש בין ג"ע לתחה"מ כמ"ש בחינוך ובד"ה ואתחנן שלא נדפס.

ועפ"ז יובן ענין התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, הגם דכתיב מורשה לשון ירושה עכ"ז צריך להיות התקן עצמך, וכמו שפרש"י והרע"ב שלא תאמר הואיל ואבא חכם ואבי אבא חכם כו' תורה מחזרת על אכסניא שלה שכך דרז"ל בפ"ו דב"מ דפ"ה מפסוק לא ימושו מפיך כו' ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (בישעי' סי' נ"ט) וקמ"ל ר"י דהנ"מ כשמתקן עצמו לכך דמתקיימא בי' יותר מבזולתו, ואי לאו הכי לא (תוי"ט) וע' במדרש שהביא שהגם שהתורה ירושה אבל אינה היא לך, כ"א לכל ישראל ואפשר שתתקיים באחר, ולכן צריך להיות התקן כו', וע' מזה בד"ה ויתן אל משה (דך"ח). והענין הוא דהנה מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' קעביד, פי' לתקן נפשו, ע' מזה בלק"ת בד"ה האזינו ובסי' בדרושי החתונה, והיינו כי תטהתורה היא עוז ותושי' עוז לנה"א ותושי' לנה"ב, כי מתיש כחו של נה"ב, ע' מזה בד"ה בחדש השלישי בת"א, וזשארז"ל בסוכה דנ"ב ובקידושין דל"ב תני ר"י אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד (פרש"י מנוול יצה"ר) אם אבן הוא נימוח, פי' בלק"ת בד"ה האזינו הנ"ל סי' ה' שאפי' אם לבו מטומטם כאבן, יכולה להמחות ע"י התורה שנמשלה למים (בישעי') כי ע"י התורה נמשך ממים העליונים ונק' מטר ארצך, וי"ל שקאי על דברי אגדה שבתורה (וכמשנ"ת בד"ה מהיכן זכו (ך"ח) באורך) שדברי אגדה יכולים לפתוח לבו של אדם הן בענין ההעלאה להיות נגילה ונשמחה בך בעצמותך, וכן בענין ההמשכה להיות מכיר את מי שאמר והי' העולם כו'. ופי' משכהו לבהמ"ד היינו שימשכהו בדברים שזהו אדעתא דנפשי', ועי"ז אח"כ מתוך שלא לשמה בא לשמה לשם התורה היינו להמשיך אא"ס בתורה, וכענין טל תורה.

והנה התורה נתלבשה בענינים גשמי' כשר ופסול כו', והיינו שזהו"ע בירור ניצוצי' דתהו, כי ז' מלכים דתהו קדמו לתיקון שזהו"ע לפני מלך מלך לבנ"י ונפלו בשבה"כ, ומה שנתברר מיד ירשו פרצופי האצי' כמ"ש מזה בלק"ת מהאריז"ל בפ' נחלות ובכ"מ, וזהו"ע ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, עדות אינה עצם הדבר, ויקם עדות ביעקב, להיות כי ע"י העדות הם המצות שנתלבשו בגשמי' דוקא, עי"ז מבררי' כל דברים הגשמי' שמקבלים חיות מנוגה להיות עולים ונכללים בשרשן הראשון דתהו, ועי"ז יתוסף תוס' אורות בכלים דתיקון, וכמ"ש בע"ח שכל הנימין והשערות הם מבירורי' דרפ"ח ניצוצי', שעיקר הבירור הוא בעוה"ז דוקא, וע' בלק"ת סד"ה האזינו השמים הא' שגם בבחי' יערוף כמטר נמשך הארה מבחי' הפנימי' המתלבשת בבחי' המזלות שזהו"ע שיורי טלא דבדולחא, והיינו כי ע"י הבירורים שמבררים ע"י המצות נמשך בחי' האור תורה הנ"ל בחי' שיורי טלא הנ"ל כו', וכשהוא מתקן עצמו ללמוד תורה ע"מ לעשות ועושה בכוונה כדבעי אז הוא משתמש באור תורה כו' ובריבוי העבודה יוכל לבוא למדרגת הראי' דאור הגנוז שיש בתורה ע"ד ראב"ש וכנ"ל, וכ"ז הוא ע"י הבירורים שמברכים מניצוצות דתהו דוקא, ששם הי' האור בריבוי דוקא כנודע, וכמ"ש בביאור ע"פ בחוקותי שלא נדפס שענין הריבוי אינו שאור זה גופא הי' בריבוי כ"א שהוא אור עליון גבוה הרבה מבחי' האור דתיקון, וכענין ההפרש בין אור שנברא ביום א' להאור שנשאר אחר המיעוט כמ"ש במ"א באריכות.

תיובזה יובן ג"כ כל אריכות הגלות שהוא להוציא הניצוצות, כי עת אשר שלט האדם באדם הוא לרע לו, היינו בכדי להוציא הניצוצות שזהו"ע ואכלת את כל העמים, שהבירור הוא דוקא מכל העמים ששרשן מתהו שקדם לתיקון, וכענין והייתם לי סגולה מכל העמים דוקא, ובחי' זו נק' ירושה שאח עשו ליעקב דוקא, משא"כ ישראל כי שרית כו', וע' בלק"ת מהאריז"ל, וארז"ל בפסחים ד"ה תר"י בשכר שלשה ראשון זכו לשלשה ראשון, להכרית זרעו של עמלק שנאמר ויצא הראשון אדמוני, ונמצא כי יעקב אחיו יורשו.

וזהו לא יהי' בך עקר ועקרה כו', ואי' במאו"א עקר ס"ם עקרה נוק' שהוא שרו של עשו, וכשיבררו הכל אזי לא יהי' בך עקר ועקרה, וכמ"ש רז"ל בסוכה לע"ל הקב"ה מביאו ושוחטו לצדיקים נדמה להם כהר והיינו כשיהי' ואת רוח הטומאה אעביר ובלע המות לנצח ישחוט השר שלו וזהו לא יהי' בך עקר, וכ"ז הוא ע"י ולא יהי' בך עקר מן התלמידים והיינו כי ע"י תומ"צ יבררו זה, כי תורה עצמה הוא ג"כ מצוה וכמ"ש חז"ל ות"ת כנגד כולם.

וזהו ברוך תהי' מכל העמים אם ברכך גוי ענה אחריו אמן, פי' מאחר שהוא מברכך זהו הוראה שכבר נתברר חלקו, והברכה הוא שיומשך משרשו ומקורו בבחי' התהו שקדם לתיקון, ולכן יש מעלה בברכת הגוי להיות כי שרשו גבוה, וגם שאינו מתעכב מאחר שגם הסט"א מסכים ע"ז וגם הגוי הוא שליח (בזח"ג שמיני דל"ו ול"ז) ולכן ענה אחריו אמן להמשיך ממבועא למלכא וממלכא למטרוניתא, להיות נמשך המשכה זו בבי"ע, ולכן עיקר הברכה הוא מכל העמים דוקא, וכענין הסגולה שהוא ג"כ מכל העמים כמ"ש במ"א, וזהו אין שבחה של מטרוניתא כשהיא מתקלסת מקרובותי' כ"א מצרותי' דוקא, והיינו כי ע"י השבח והברכה זו נמשך תוס' וריבוי מבחי' התהו שקדם לתיקון.