[וביום הביכורים]

שנו[וביום הביכורים]

[ד"ה וביום הביכורים¹]

ועפ"ז כו' וביום הבכורים

חה"ש

בס"ד. (חג השבועות תרל"א).

[עו)] ועפ"ז יובן מה שנק' חג השבועות בשם יום הביכורים, כמ"ש בפ' פנחס וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה', ופי' רש"י שנק' יום הביכורים ע"ש הקרבת שתי הלחם, והיינו דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו' סולת תהיינה חמץ תאפינה. ולכאו' מפני מה בחגה"ש מקריבים לחם חמץ, משא"כ בכל השנה דכתי' כל שאור וכל דבש לא תקטירו. וצריך לומר שמפני עוצם הגילוי דחגה"ש יוכל גם חמץ להתקרב, וכענין שנת"ל² בענין גילוי דקרי"ס שכל איש זר יוכל להתקרב, שהגם שנת' שם שאין הפי' איש זר לגמרי רק כענין הישראל שנק' זר לגבי הכהן, מ"מ לאו בכל יומא זמנו שהזר כמו ישראל לגבי הכהן יוכל להתקרב אל הקדש פנימה, וכמו"כ יובן שמחמת עוצם הגילוי דחגה"ש יוכל גם חמץ להתקרב ולהתעלות. והגם שגם בחגה"ש לא הקריבו את החמץ ע"ג המזבח, כ"א אכילה לכהנים^טו לבד, מ"מ בכל השנה לא הקריבו חמץ גם לפני אכילת כהנים ג"כ, כ"א בחגה"ש דוקא, וצ"ל ענין הגילוי דחגה"ש.

שנזוהענין דחגה"ש הוא יום החמשים³ מיצ"מ וכמ"ש תספרו חמשים יום, ואין סופרים כ"א מ"ט יום, והיינו כי יום הנו"ן א"א לספור אותו היינו להמשיכו ע"י בחי' אתעדל"ת דספה"ע, כ"א כאשר סופרים מ"ט יום אז ממילא מתגלה אח"כ בחי' שער החמשים כמ"ש בלק"ת⁴.

[עז)] דהנה ארז"ל במשנה דאבות עשרה דברים נבראו⁵ בערב שבת בין השמשות, וי"א אף קבורתו של משה, ופי' הה"מ בס' או"ת⁶ כי יום ולילה זהו חו"ג והמחברם הוא מבחי' האין דחכ', ע' בד"ה לך לך⁷ בענין דאיברו שמיא מאש ומיא ולא הוי גלדא ואתגלידו בההוא רוחא עילאה, ובחי' אין זה הוא בחי' בין השמשות וכמשנת"ל ענין בין השמשות, וזהו שאר"י בין השמשות כהרף עין, י"ל בחי' בריקת וסקירת אין דחכ'. אמנם עדיין צ"ל מדוע המספר עשרה דברים דוקא שנבראו בערב שבת בין השמשות. והענין הוא דהנה מה שנברא העולם בעשרה מאמרות זהו מבחי' ע"ס אך הם בחי' ע"ס שבמל'⁸, אמנם עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות הם ג"כ נגד ע"ס אך [הם] בחי' ע"ס דאצי' או עוד גבוה יותר בחי' ע"ס הגנוזות, וכדי שיוכלו לבוא לבחי' בריאה להיות נבראי' גשמי' כו' לא נמצא לפניהם זמן כ"א בין השמשות שהוא אינו זמן שנוכל לאמר כי הוא זה יום או לילה, כ"א או יום ולילה או לא יום ולא לילה, וכל זמנו הוא הרף עין זה נכנס וזה יוצא, ומקוצר זמנו מובן ענין ביטולו כו', ולכן בחי' זמן זה מוכשר שבו יבואו לידי גילוי דברים אלו שנבראו בערב שבת בין השמשות שהם רובם ככולם יוצאים מדרכי הטבע, וכמו פי האתון והבאר והמן כו', ולכן ג"כ הם עשרה דברים נגד ע"ס. ולפ"ז צ"ל מהו וי"א אף קבורתו של משה. והענין דהנה ארז"ל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, היכן מת משה בחלקו של ראובן דכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ונבו בחלקו של ראובן, והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתי' וירא כו' חלקת מחוקק ספון⁹, מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ד' מילין, מי הוליכו מלמד שהי' משה מוטל בכנפי שכינה, ומלאכי השרת אומרים צדקת כו', ושם י"א לא מת משה כתיב הכא וימת שם, וכתיב התם ויהי שם, א"ר חמא בר"ח אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור שנחכתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו וכתיב וזאת כו' איש האלקי'. פי' איש האלקים היינו שהי' מושל ושולט על בחי' ומדריגת שם אלקים, כי איש הוא מלשון מושל, וכענין שאה"כ ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, והגם כי מהלשון להיות כל איש שורר בביתו שהי' צריך ציווי המלך ע"ז, משמע לכאו' שלפי שבאמת אינו כן לכן הי' צריך ציווי המלך ע"ז, אמנם באמת אינו כן שזה הי' רק לצוות ולהזהיר לעשות כמו שהוא בעצם, וכנודע מדרז"ל שזה הי' עצת מי שהי' צריך לזה, וכן מהראוי שיהי' כן וכמו איברי האדם נשמעים לרצונו, כן האשה שהיא אחת מצלעותיו היא צריכה להיות ציית להאיש שהוא מקורה כו'. ונמצא כי פי' איש האלקי' הוא כנ"ל ל' מושל ושולט על בחי' ומדריגת אלקי' כענין צדיק מושל ביראת אלקי', ומ"מ לא ידע את קבורתו.

[עח)] ולהבין כ"ז צ"ל ענין מ"ת¹⁰ שארז"ל לא ניתנו דברי תורה חתוכין למשה, אלא על כל דיבור ודיבור נאמר לו מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור כמ"ש אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתיים. וזהו דודי צח ואדום, צח הוא ב"פ מ"ט, גם צח ואדום הוא חו"ג. וי"ל שבתיבת צח שמורה על החסדים יש ברמז גם מ"ט פנים טמא ג"כ להורות התכללות הגבורה בחסד כענין לאכללא שמאלא בימינא. ובעבודה ב' בחי' אלו הם יצ"ט ויצה"ר ששרשם הוא מחו"ג, וכדי להפוך ולהכניע היצה"ר זהו ע"י התורה שנק' עוז ותושי'¹¹, עוז שנותנת כח ביצ"ט, ותושי' שמתשת כח היצה"ר. והענין הוא דהנה כתי' כי שם חלקת מחוקק ספון¹², מחקק בגימט' רמ"ח הוא בחי' רמ"ח מ"ע, וספון הוא מל' ספינה, והיינו שע"י רמ"ח הולכים על הים כמו בספינה, והיינו כי כמו ע"י הספינה גם ברואים שביבשה יכולים לילך בים¹³, ובלא הספינה א"א לברואים שביבשה לילך בתוך הים, וענין השיטה במים זהו רק משך [זמן] קטן ושטח קטן, שאינו שייך לקרותו בשם הילוך כלל, אבל ע"י הספינה יכולים לילך בים כמה וכמה ימים, כן יובן שע"י מעשה המצות שנתלבשו בדברים גשמי' יכולה הנה"א שהיא חלק אלק' ממעל רק שירדה ונתלבשה בגוף הגשמי ובנה"ב המעלמת ומסתרת אורה, אמנם ע"י מעשה המצות הגם שהנשמה נתלבשה בגוף גשמי, וגם מעשה המצות הם בדברים גשמי' מ"מ בהם וע"י יכולים הנשמות להשיג כמו בעלמא דאתכסיא ויתר ע"ז, והרי מכוונת המצוה נעשה לבוש לנשמה בג"ע העליון, והמצוה היא יתר ע"ז הרבה כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שהיו צריכים לקרי"ס, דהנה כל האותות והמופתים שהיו במצרים הי' בכדי שיהי' יצ"מ שיצאו מגלות עול פרעה, אבל קרי"ס לכאו' שנטאינו צריך כלל, ולמה הי' לו ית' לחזק לב פרעה לרדוף אחר בנ"י ושבני ישראל ילכו ביבשה בתוך הים. אלא שזה הי' הקדמה למ"ת, דהנה במ"ת ניתן תומ"צ שהם בחי' ספינה שבהם וע"י ילכו ישראל בעשיית המצות בעלמא דאתכסיא, ואיך ילכו בדרך התומ"צ והם אינם יודעי' עדיין כלל סדר וענין עלמא דאתכסיא, לזה קרע לנו את הים שהוא בחי' עלמא דאתכסיא ונעשה יבשה, שזהו אם עליית הבריאה באצי' או המשכת אצי' בבי"ע לפי ב' הפי' הנ"ל, ואיך שיהי' הרי נעשה מים יבשה וראו הגילוי מעלמא דאתכסי', ואח"כ ניתן התומ"צ שבהם וע"י נמשך מבחי' עלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא. ולכן מברכין על כל מצוה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהוא ההמשכה להיות ברוך ה' מהעולם ועד העולם מעדאת"כ לעלמא דאתגליא כמ"ש במ"א¹⁴. ושורש ההפרש שבין קרי"ס למ"ת, שבקרי"ס הי' בדרך אתעדל"ע לבד וכמ"ש מה תצעק אלי בעתיקא תליא כו', וע"י מ"ת שניתן לנו התומ"צ ה"ז בדרך אתעדל"ת אתעדל"ע. וי"ל שקרי"ס הי' ע"ד אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת, להיות כי ראו והשיגו בעת הילוכם אור הגדול שבעלמא דאתכסי', ה"ז הי' להם לאתעדל"ע שאחר שניתן התומ"צ שימשיכו בחי' זו וביתר שאת ע"י אתעדל"ת דקיום התומ"צ (וגם כי בקרי"ס הי' גילוי אור האצי' רק בבריאה לפי ב' הפי', ומזה נעשה למטה הפך ים ליבשה, וע"י עשיית התומ"צ ממשיכי' זה בעשי' הגשמי', שכשעושה המצוה הרי בעת עשייתה הוא בעלמא דאתכסיא, והגם כי אינו משיג זה מ"מ הרי נפשו נלבשת בלבוש זה וגם אבריו נעשו מרכבה לגילוי זה כמ"ש בסש"ב פך"ג בענין היד הנותנת הצדקה כו'). ועוד זאת שבקרי"ס הי' רק לפי שעה, אבל ע"י קיום התומ"צ ה"ז בכל עת ובכל זמן שעושה המצוה שהיא נוהגת בכל עת.

[עט)] ועפ"ז יובן שרש ענין ההתחדשות דמ"ת¹⁵, דלכאו' הלא גם האבות קיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. אך הענין דהנה האבות קיימו כל התורה ע"י עובדות שלהם בכח מס"נ לאלקות וכמ"ש בס' הבהיר הובא בפרד"ס שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי, וישמור משמרתי ששמר משמרת מדת החסד כו', וזהו ע"י שהי' נדיב בנפשו ובגופו ובממונו כמ"ש באו"צ¹⁶ שער י"ז הוא שער הנדיבות, שכ"ז הי' בכח עצמו במס"נ עצומה. אבל כשניתן לנו התומ"צ הרי ע"י עשיית המצוה שעושה ה"ה ממשיך כל המשכות עליונות עוד ביתר שאת מכמו המשכת האבות, שהרי ארז"ל כל המצות שעשו האבות ריחות היו, אבל אנו שמן תורק דבר שמריקין כו', פי' ריח הוא הארה בעלמא להיות כי הי' זה בכח עצמן, והגם שהיו במס"נ מ"מ כח הנברא מצ"ע אינו יכול להגיע במעלות כ"כ כמו מי שמצווה ועושה שזהו מכח שסהציווי דא"ס כל יכול כו'. ולכן גם כשעושין המצוה בלא מס"נ כ"א שעושה בכוונה בכדי לקיים מצות בוראו, הרי עי"ז הוא ממשיך המשכות עליונות מא"ס ב"ה רצה"ע שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור כו', ועי"ז מאיר על נפשו להלבישה בלבוש המצות כמ"ש במ"א¹⁷. ומ"מ צריך שיקיים המצות בדרך עבודת עבד ולקשר א"ע לעשיית המצוה שלא יעשנה בקרירות כדרך מצות אנשים מלומדה, וכמ"ש בטוש"ע שבהנחת תפילין צריך לשעבד הלב והמוח, וע"י הכוונה זו הפשוטה מלובש בה כל פרטי כוונת המצוה שבה וע"י תתעלה נפש האדם. וזהו מ"ש אני כברוש רענן¹⁸, שכמו הברוש שהוא עץ גבוה מאד כשכופפין אותו ומניחי' עליו איזהו דבר הנה כשנזקף מכפיפותו מגביה דבר המונח עליו, כן נמשל בחי' אני שהוא מ"ש אני ה' בהרבה מצות ה"ה כברוש רענן, שהמצות נשפלו למטה בעשי' וע"י שהאדם עושה ומקיים מעשה המצות עי"ז הם מגביהים את האדם למעלה ממקור חוצבו, שלכן הם הם המלאכי אלקי' שעולים ויורדי' בסולם כמ"ש במד"ת, והיינו שירדו להתלבש בדברים גשמי' בכדי שבהם וע"י יתעלו הדברים הגשמי' ג"כ לאלקות והאדם העושה אותם, ויש בהם פרטי' רבים, כמו שבת הוא בחי' מוחי' דאבא, וסוכה הוא מקיפי' דבינה, ובכלל ג' רגלים הם בתי אחותי אמי כו', ותפילין ד' מוחין, וציצית הם ל"ב נתיבות חכ', וכדומה בכל פרטי המצות שבהם וע"י מתעלה נפש האדם כמו העולה בסולם כו'. וזהו שנא' חלקת מחקק ספון, מחקק רמ"ח מ"ע שנק' בשם ספון לשון ספינה, והיינו שכמו הספינה היא אמצעי' שבה וע"י הולך האדם בים, כן מעשה המצות הם בחי' ספינה שבהם וע"י ילך האדם העושה אותם בעלמא דאתכסיא גם בעודו חי בחיי הגשמי' כשהוא מקשר א"ע למעשה המצות בעת עשיית המצוה עכ"פ כו'.

[פ)] ומעתה יובן ג"כ מה שבחגה"ש הי' יכול גם החמץ להתעלות, דהנה חמץ הוא בחי' יצה"ר שנק' חמץ כמ"ש מכף מעול וחומץ והיינו שיכול להתחמץ לגמרי, אמנם ע"י הקרבת שתי הלחם מהפכין אותו מן הקצה אל הקצה, וזהו בחגה"ש דוקא כי ע"פ סדר השתלשלו' א"א להעלות את החמץ כ"א בדרך דחי' ע"ד כל מל"ת שהם ע"ד דחי' שא"א להתעלות, וכענין כלי חרס שבירתן זהו תקנתן, אמנם בחגה"ש לעוצם מעלת הגילוי אז גם החמץ יוכל להתעלות, וע"ד שארז"ל עתיד חזיר ליטהר¹⁹, וכמו הפגימה בשחיטה שיהי' מותר לע"ל כמ"ש ביאור ד"ז באורך בלק"ת²⁰, כן הארה מעין זה מחמת עוצם הגילוי דחגה"ש גם החמץ יוכל להתעלות להיות עכ"פ אכילה לכהנים. והיינו לפי שבחה"ש כתי' והניף כו' על שני כבשים, פי' שסאכי יש כבש וכשב²¹, כבש הוא ע"פ סדר השתלשלות כסדר המדרגות כ"ף רומז לבחי' כתר, בי"ת הוא בחי' חכ', שי"ן ג' מדות חג"ת, אבל כשב הנה קדם השי"ן לבי"ת להורות על בחי' המדות שלמעלה מן השכל, והיינו בחי' חג"ת דא"א, וכשאמר והניף הכהן אותם כו' על שני כבשים הכוונה להגביה אותם למעלה מבחי' כבש, והיינו לבחי' כשב אשר שם גם חמץ יוכל להתעלות, וע"ד שלע"ל שיהיו גילוי' עוד יותר עליונים עתיד גם חזיר ליטהר כו', והיינו כי בשבועות הוא מ"ת. והנה בתורה יש בחי' טל תורה, ע' בכתובות דקי"ב ב', ובילקוט ע"פ כי טל אורות טלך בישעי' רמז רח"ץ כל המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו, ע' בסש"ב ס"פ ל"ו²², והיינו כי יש אור תורה וטל תורה²³, אור הוא כמו שפי' רש"י בפסחים דס"ח א' ע"פ שבעתים כאור שבעת הימים, אור ז' הימים הוא ז' פעמים מ"ט ושבעתים הם שמ"ג והיינו בחי' אור תורה שהוא בחי' גשם שבתורה שהגשם הוא בחי' שבא באתעדל"ת שהוא בחי' ואד יעלה מן הארץ כמ"ש במ"א²⁴. אבל טל תורה הוא בחי' טלא דנטיף מעתיקא, והוא בחי' טל שעתיד להחיות בו את המתים, ולכן כשפרחה נשמתן בעת מ"ת החי' אותם ע"י בחי' טל הזה, ולכן המשתמש בטל תורה טל תורה מחייהו גם בהיותו חי בגוף ג"כ כמ"ש מזה במ"א²⁵, ובחי' זו הי' בחגה"ש בעת מ"ת, ועי"ז יכול גם החמץ להתעלות שה"ז מעין לע"ל שגם חזיר עתיד ליטהר.

[פא)] ובזה יובן מאמרם ז"ל בענין יו"ד דברים²⁶ שנבראו בערב שבת בין השמשות וי"א אף קברו של משה, והיינו כי מה שנבראו בין השמשות הוא שמחמת עוצם מעלת דברים אלו א"א שיבואו בבחי' הבריאה בזמן ממש, להיות כי שרשם הוא מע"ס דאצי' או ע"ס הגנוזות, ולהיות כן כשבאו בבריאה, להורות שהגם שנבראו מ"מ הם פלאי, נבראו בין השמשות שא"א לידע אם הוא יום או לילה, והיינו שאינו זמן ממש, להורות על הפלאתם גם כשנבראו כמו פי הארץ והבאר כו'. וגם קברו של משה שהוא בחי' שער החמשים שלכן לעליונים נדמה להם למטה ולתחתונים נדמה למעלה, וגם משה בחייו לא השיג שער הנו"ן שזש"ה ותחסרהו כו', ובשעת הסתלקותו עלה לבחי' זו, ושרשו הוא בחי' רדל"א שהוא לא ידע ולא אתיידע, ומ"מ הוא נמנה בכלל רישא, והיינו מפני כי נתינת התורה הי' ע"י משה ובתורה יש בחי' אור וטל כנ"ל. אמנם האיך יכול הנברא להתעלות כ"כ זהו שאמרו שסבז"ל משה מוטל בכנפי שכינה, והיינו כי מצד חוק הנברא א"א להתעלות כ"כ אמנם מחיק הבורא יחיד מי מונע. וי"א משה לא מת, היינו שעלה למקום שלמעלה מבחי' שבירה ותיקון היינו למעלה מתהו ותיקון, וכמו שבחייו הי' מ' יום עם ה' לחם כו' הם בחי' ד' יודי"ן דשם ע"ב, ששם ע"ב למעלה מתהו ע' בד"ה ראה אנכי²⁷ בענין אזרח, והיינו כי התורה היא בחי' בירור ניצוצות דתהו, אמנם באמת תהו ותיקון שניהם רק עולמות, וע"י הבירור דתהו יורש אורות דתהו וגם עולה למעלה מבחי' התהו, ולכן משה כשבירר חלקו אמרו עליו לא מת כו'.

[פב)] וזהו שאמר לע"ל והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לז' נחלים, והענין הוא כי מצרים נת' בת"א בפ' בשלח בביאור המתחיל וה' הולך לפניהם²⁸ יומם, שכל ג' עולמות בי"ע נק' מצרים שהם מצרים וגבולים, והיינו בחי' בי"ע שעד רום המעלות, ובכלליות הרי גם א"ק נק' אדם דבריאה, וים הוא בחי' ים המעלים אורות דאצי' כדי שיוכל להיות התהוות בי"ע, וכמו שהוא בפרטיות כן הוא בכלליות, וע"ז אמר לע"ל והחרים הוי' את לשון ים מצרים, כ"מ שנוכל לומר עליו לשון ים גם בכלליות, את כ"ז יחרים ה' ע"ד כל חרם לה' שלמעלה מסדר השתלשלות, ולא עוד אלא שאז יניף ידו על הנהר ג"כ והכהו לז' נחלים, והיינו כי נהר הוא ג"כ רק בחי' השגה והבנה שז"ע בחי' רחובות הנהר, משא"כ חכ' הוא בחי' ברק המבריק לבד, ולכן החכ' דוקא בחי' כח מ"ה ביטול, ולא בינה, להיות כי החכ' היא רק בחי' ברק, והבינה נק' בשם יש להיותה בבחי' רחובות הנהר כו', וכענין שר"ז צם מאה תעניתא²⁹ כי היכי דלשכח תלמוד בבלי, והיינו כי כל רב מבבל וכל רבי מא"י שבה מאיר בחי' יו"ד חכ'³⁰, ולכן אמרו אין תורה כתורת א"י, ובכדי שלא יבלבל לו השגת תלמוד בבלי צם מאה תעניתא כי היכא דלשכח כדי שלא יבלבל לו ההשגה, וכענין הטבילה בנהר דינור בין כל ג"ע בכדי לבטל את כח הזוכר³¹ מג"ע שלמטה הימנו, כמו"כ לגבי העלי' שיתעלו נש"י לע"ל יניף ידו על הנהר הוא בחי' ההשגה ויבטל אותה, בכדי שלא יבלבל ההשגה את בחי' עוצם הגילוי שיהי' מבחי' א"ס שעכשיו הוא למעלה מהשגה, וההנפה יהי' בידו הוא בחי' ימינך ב' פעמים, דלית שמאלא בהאי עתיקא. וזהו ההפרש בין קרי"ס שהי' ע"י מטה ובין לע"ל שיהי' ע"י הנפת היד לבד בלא מטה, והיינו כי בקרי"ס הי' לרדות בו את פרעה ומה דרכו של כלב לרדות במקל, כך הקב"ה רודה את הרשעים במקל, אבל שסגלע"ל שיהי' ואת רוח הטומאה אעביר כו' לא יצטרך למקל כ"א והניף ידו, ומ"ש מטה עוזך פי' מטה הוא ל' ממשלה.

[פג)] ובזה יובן ג"כ מה שבים נא' והחרים ובנהר והניף, ומדוע לא נאמר לשון חרם גם בנהר או ל' הנפה גם בים, והיינו כי ים שהוא מעלים אור האצי' שפועל התהוות בי"ע יחרימו ה' לע"ל מכל וכל, בכדי שיוכלו לבוא לגילוי אור האצי', שבכלל אבא מקננא באצי', אמנם זהו דרך מעבר הבינה בחי' השגה, לכן יניף ידו על הנהר לבטל את בחי' השגה זו בכדי לבוא לבחי' אוא"ס שלמעלה מהשגה, ומ"מ מפני שגם מה שעכשיו למעלה מהשגה ישיגו זה ע"ד ברק המבריק דעכשיו, ולכן יניף על השגה דעכשיו ולא להחרים מכל וכל לגמרי. ויכהו לז' נחלים ז' בקעי' ובאמצע ישארו המים, להורות שמה שעד עכשיו הי' למעלה מהשגה יבוא לע"ל בהשגה, אמנם ההשגה תהי' ע"ד השגת החכ' ולא הבינה, ולכן לא יהי' הנהר ע"ד רחובות הנהר וכציור נהר הנפסק³² לחלקים כו'. וזהו שא' במד"ר הבל הבלים³³ על ז' ימי בראשית, בשלישי יקוו המים ולע"ל והחרים, והיינו כי ז' ימי בראשית הם הבל, פי' ששרשם מבחי' הבל שהם מילוי שם ס"ג שעולה מספרו הבל, אמנם לע"ל שיתעלו לבחי' ע"ב שהוא בחי' אזרח שלמעלה מתהו ותיקון כמ"ש בהגהו' לד"ה ראה אנכי דתרך"ב³⁴, ולכן והחרים כו'. ומה שיהי' מספר ז' נחלים לע"ל הוא ע"ד שאה"כ והי' מספר בנ"י אשר לא יספר וכענין שנת' בד"ה ועמדו רגליו³⁵ ובד"ה ויצוום³⁶ שיש בחי' אותיות אשר אם היו באים לגילוי הי' נעשה מהם מספר רב כו', אמנם הנה הם עדיין קודם התגלותם בבחי' בלי מספר, ושרש ענין מספר ז' כי קרי"ס הי' לי"ב קרעים נגד י"ב בקר, להיות כי ע"י הים עלו שבטי ישראל מבחי' י"ב בקר דבריאה לבחי' י"ב גבולי אלכסון דז"א, אמנם לע"ל ע"י הנפת הנהר יתבקע העלם דאימא שהיא אם הבנים ז' מדות, ויבואו לשרשן ז' תחתונות דעתיקא והוא מה שז"א בעתיקא אחיד ותליא. ואיך יהי' הגילוי אם שיתגלה ז' תחתונות דע"ק בז"א או ז"א יתעלה בע"ק, זהו הפלוגתא בין הת"י לרש"י, וכפלוגתא של הזהר עם האריז"ל. ופי' והדריך בנעלים, פי' שנש"י יצטרכו לנעלים ע"ד שעכשיו יש בחי' מלאכים שנק' בשם נעל דשכינתא, ע' בלק"ת בד"ה מה יפו פעמיך³⁷, כן לע"ל כשיתעלו ישראל כ"כ ידריכו בנעלים, פי' שההילוך שלהם יהי' ע"י נעלים המסתירים עוצם מעלת נש"י בכדי שיוכלו הנבראי' שלמטה מהם לקבל מהם, וכענין עתידים צדיקי' שיאמרו לפניהם קדוש ונודע כי קדוש אומרים השרפי' דבריאה שמתהוים ע"י נעל דשכינתא דאצי', כן יהי' לע"ל בישראל. וביאור הענין בכלליות דג' בחי' אדם הם ג' עולמות בי"ע, ובזהר הרקיע כ' שיש כדוגמת עתיק לעילא מגלגלתא דא"ק, שזהו אצי' שסדדכלליות, ומאחר שנופל שם אצי' שייך שם ענין ים ונהר, ולע"ל יחרים הים ויניף הנהר ובנ"י יתעלו במדריגה עליונה כזו, ולכן ידריכו בנעלים ועי"ז יהי' מסילה לשאר עמו. ועפ"ז יובן דקדוק רש"י שפי' ע"פ והי' ביום ההוא יוסיף וגו' מאשור ומפתרוס שאינו כ"א ז' גליות, והיינו שע"י הבירור דז' גליות ז' מדות הרעות שורש ע' לשון בזה"ג, עי"ז נזכה להגילוי העצום דלע"ל בבחי' ז' נחלים כו'.