ומעתה יובן כו' בעטרה שעטרה]

שנומעתה יובן כו' בעטרה שעטרה]

ומעתה יובן כו' בעטרה שעטרה]

[עב)] ומעתה יובן ענין דוד ויהונתן¹, שכ' בתה"ד סי' רל"ג הנ"ל שעד שכרת ברית עם דוד נק' יונתן ואחר הכריתות ברית נק' ברוב המקומות יהונתן. ויובן [בהקדם] ענין מ"ש בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וארז"ל במשנה סוף תענית ביום חתונתו זו מ"ת, והגם ששם הכוונה על יוהכ"פ שבו ניתנו לוחות אחרונות, שהרי מביא זה לראי' שלא היו יו"ט לישראל כו' וכיוהכ"פ, מ"מ מ"ת הוא בחגה"ש שלא הי' יום מ"ת שנית בנתינת לוחות האחרונות כ"א מה שירד ה' על ה"ס בחג השבועות זמן מתן תורתינו.

שנאויובן בהקדם הבנת ענין מה שמ"ת הי' ביום החמישים² לצאת בנ"י מאמ"צ כמ"ש וספרתם לכם וגו' תספרו חמשים יום והקרבתם וגו', ואין סופרים כ"א מ"ט יום ולמחרת יום המ"ט הוא חגה"ש, וכמשנ"ת בלק"ת שיום החמשים בא ממילא³ אחר ספירת מ"ט יום, וע"י ספירה א"א להגיע, כ"א אחר ספירת מ"ט הוא יום החמשים והוא בחי' שער החמשים דבינה, וצ"ל ביאור ענין שער החמשים מהו. והענין הוא דאיתא בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכ' חקק כו', וכתיב נתיב לא ידעו עיט⁴ ולא שזפתו עין איה, והיינו שבל"ב נתיבות אלו יש נתיב אחד שלא ידעו כלל, וגם עין איה היינו המלאכי'⁵ שאומרים איה מקום כבודו, וזהו דכתי' ויקרא לו אל אלקי ישראל, וארז"ל במד"ר הקב"ה קרא ליעקב אל, היינו שנגלו לו בחי' ל"א נתיבות חכ'⁶, וזהו אל אלקי, אל הוא ל"א נתיבות הנ"ל, וכמו שהוא בחכ' כן משארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש הוא ג"כ כנ"ל, כי ל"א כשהם כלולים מיו"ד הם ש"י, והיינו שזהו מהארת החכ' שמאיר בבינה אז נעשה מן ל"א ש"י, וכמו שבחכ' יש נתיב אחד שלא ידעו עיט כן בבינה יש שער אחד שאינו מושג, והוא בחי' שער החמשים דבינה שהוא המחבר בחי' האין דחכ' עם היש דבינה, וכנודע שהמחבר צ"ל שורשו גבוה משניהם בכדי שיוכל לחבר^יד, כמ"ש מזה במ"א⁷.

[עג)] והנה משה בעת הסתלקותו השיג בחי' שער הנו"ן דבינה, ועפ"ז יובן מה שארז"ל במשנה פ"ה דאבות בענין עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות⁸, וי"א אף קבורתו של משה, דלכאו' יפלא הלא כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וקבורתו של משה הוא ג"כ בארץ, וא"כ מהו"ע שנברא שנבקבורתו של משה בערב שבת בין השמשות. והענין הוא דהנה ענין בין השמשות הוא לא יום ולא לילה, כ"א שהוא מחבר יום ולילה, והוא בעצמו אינו מהות כלל⁹, וכמו ענין הקרן זוית שהוא עצמו אינו מהות בפ"ע¹⁰, כי כל מה שנמשך בכותל מזרח עד"מ ה"ה מזרח, וכל כמה שנמשך בכותל דרום הוא דרום, וא"כ מהו הקרן, הנה הוא אינו מהות בפ"ע כלל כ"א שהוא מחבר, ועד"ז יובן בענין בין השמשות שהוא אינו לא יום ולא לילה כ"א המחבר, וא"כ כשהוא אינו מהות בפ"ע ה"ה בבחי' ביטול ואין, שאינו תופס בעצמו שיהי' דבר בפ"ע כ"א אין וביטול. ולכן בית קבורתו של משה שארז"ל ע"ז לעליונים נדמה להם למטה ולתחתונים נדמה להם למעלה¹¹, פי' לעליונים נדמה להם למטה היינו בבחי' חכ'¹², ולמעלה נדמה להם שזהו למטה, ופי' נדמה שזהו רק דמיון, אבל באמת הנה הוא למעלה, וכנ"ל בענין המחבר כו', ולתחתונים היינו מבינה ולמטה נדמה להם למעלה. וכשהי' צריך לבוא בחי' זו בבחי' בריאה, הגם כי הארץ נבראת ביום ראשון אמנם זהו בד"כ, אבל בפרטיות בכדי לבוא לבחי' בריאה דבר פלא וגבוה כזו דקבורתו של משה שלעליונים נדמה כו', א"א הי' שיברא ביום פרטי כ"א בבין השמשות שהוא אין, וגם איזה בין השמשות, בין השמשות דערב שבת, ונודע כי אותו ערב שבת הי' ר"ה כי בך"ה באלול נברא העולם, ואדה"ר נברא ביום וא"ו למע"ב שהוא ר"ה, ובר"ה הוא תקיעת שופר שנודע ששופר הוא בחי' בינה, ושבת הוא בחי' קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, וא"כ הבין השמשות דערב שבת הנ"ל שהוא ר"ה שופר בינה, ויום השבת הוא קדש, הנה הממוצע ביניהם הוא בחי' שער הנו"ן וכנ"ל, ולכן נברא אז בית קבורתו של משה כמדרגתו שבעת הסתלקותו השיג בחי' שער הנו"ן דבינה, לכן בערב שבת בין השמשות דברה"ע שהיא ג"כ בחי' שער הנו"ן נברא אז בית קבורתו, והיינו שאז נתגלה בחי' זו בארץ שבכללה נברא ביום ראשון כו'.

ועפ"ז יובן ענין מ"ת שהי' ג"כ ביום החמשים, דהנה ארז"ל ע"פ אמרות ה'¹³ וגו' מזוקק שבעתים א"ר ינאי לא ניתנו דברי תורה חתוכין למשה אלא מ"ט שנגפנים טהור ומ"ט פנים טמא, והיינו נגד ז' מדות וכ"א כלול מז' ה"ה מ"ט, וענין מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא זהו נגד חו"ג¹⁴ בכלל, וז"ש דודי צח ואדום, צח עולה ב' פעמים מ"ט, וגם צ"ח ואדום הם חו"ג, וי"ל שבתיבת צח מרומז גם מ"ט פנים טמא ג"כ להורות על הגברת החסדי' על הגבורות דגבורה, לכן בתיבת צח שרומז על חסדים נכללים בו במספר גם מ"ט פנים דגבורה ג"כ, וזהו בחי' תורה שמבררת בירורים. אמנם יש בתורה בחי' הגבוה יותר וכמשי"ת לקמן אי"ה, לכן הי' מ"ת ביום החמשים דוקא להורות על בחי' שער הנו"ן דתורה שדרך בו ניתנה התורה גם בחי' טל תורה וכמשי"ת, ועל התורה נאמר לא בשמים, כ"א ניתנה למטה בארץ דוקא בכדי לברר הניצוצות שנפלו ולעשות מבחי' הפירוד שבארץ דוקא בחי' אחד, וזהו ע"י התורה וישראל וכמ"ש ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, שעושים גם בארץ שיהי' בחי' אחד בחי' אחדות כו'.

[עד)] וכ"ז הוא הקדמה להבין ענין דוד ויהונתן¹⁵, דהנה דוד הוא ב' דלתי"ן והוא"ו מחבר ב' הדלתי"ן, והענין דהנה דל"ת הוא מלשון דל, והיינו ענין העוני והדלות, וגם דל"ת הוא מלשון דלו עיני למרום, ולכאורה ענינם אחד שמהיותו דל ה"ה מגביה עיניו למרום, וכענין שאמרו יאה עניותא כו'. אך באמת י"ל דפי' דלו עיני למרום הוא כי מרום הוא בחי' כתר כמ"ש ואתה מרום לעולם ה', וארז"ל במד"ר רוממות אתה נוהג¹⁶ בעולמך, כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, שזהו מבחי' כתר ונמצא כי ענין דלו עיני למרום הוא בחי' חו"ב שהם בבחי' הבטה למרום כתר.

ולהבין ביאור הענין, הנה ארז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל¹⁷, שנא' אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי ב' דלתות והיינו ב' פתחים, והם הם ב' דלתי"ן שבדוד. והענין הוא דלת הוא הפתח שיש בה ב' מזוזות ומשקוף, וענין ב' המזוזות הם נו"ה והמשקוף הוא ת"ת, ובעבודה הוא ענין מה שמתחילי' בתפלה בהודאה הודו לה' קראו בשמו, ועוד קודם לזה בברכת השחר שנדמתחילי' מודה אני, וזהו בחי' המזוזה דהוד. וצריך לנצח בהודאה זו כי ענין ההודאה הוא לפי שאינו משיג זה כ"א מודה כמ"ש ענין זה במ"א באריכות¹⁸, ולכן צ"ל בבחי' נצח לנצח א"ע להיות בבחי' הודאה, עד שמגיע ע"י התעוררות רחמים לבחי' העבודה דלאסתכלא ביקרא דמלכא, וזהו פתח א'. והפתח השני שתי המזוזות הם חו"ג, והמשקוף הוא הדעת שנחלק לחו"ג, והיינו בעבודה דואהבת וגו' בכל לבבך בשני יצריך שהם חו"ג, עד שמגיע לבחי' הדעת להיות בבחי' דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, פי' לב שלם היינו בשני יצריך ואז העבודה היא בשלימות, וזהו הפתח השני. ועוד יש שני פתחים היינו הפתח האחד [שתי המזוזות] הוא חו"ב והמשקוף כתר, וגם ג' ראשי ראשים הם ג"כ משקוף ושתי המזוזות. אך מה שאמרו לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים היינו שהעבודה שיוכל האדם להגיע מלמטלמ"ע הוא רק שני הפתחים [התחתונים], ושני הפתחים העליונים נותנים לו בבחי' מתנה מלמעלמ"ט, אמנם כמו שהנותן מתנה אינו נותן כ"א למי דעביד לי' נייחא, כן אין נותנים מלמעלה בחי' שני הפתחים העליונים כ"א למי שהגיע בעבודתו ונכנס שיעור שני פתחים שמלמטלמ"ע, ואז נותנים לו בחי' שני פתחים שמלמעלמ"ט.

ועפ"ז יובן ענין דוד ויהונתן, שדוד הוא בחי' הב' דלת"ן שמלמטלמ"ע, ויהונתן הי' לו מס"נ על דוד שקראו שאול בן נעות המרדות והכלימו והוא עמד במס"נ על בחי' השני פתחים הנ"ל ניתוסף לו ה"א שהוא מהפתחים העליונים, וכמו יוסף שע"י הבירור זכה לה"א עילאה כן יהונתן ע"י המס"נ דדוד זכה ג"כ לה"א, ולכן עד הכריתות ברית דדוד הי' נק' יונתן ואח"כ ע"י דוד ניתוסף לו ה"א, כענין בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו דוקא, כן ע"י חיבורו בשכינתי' בחי' דוד שהי' מרכבה לבחי' המל' זכה לתוס' ה"א, וכמו יוסף יהוסף.

[עה)] ומעתה יובן ג"כ ענין הסימן שמסר לדוד שיורה בקשת¹⁹ אם החצים ממך והנה קחנה ובואה כי שלום לך אין דבר, פי' הקשת הוא ג' בני נח שהם ג' גווני הקשת²⁰, והחצים שמורים בקשת זהו בחי' הבירורים שמבררים מבחי' התהו, שהם ז' מלכין קדמאי' ושבעים לשון שכל אלו הם מבני נח, ולכן אמר לו אם יאמר הנה החצים ממך והנה היינו שגמר כל הבירורים, קחנה ובואה כי שלום לך שכבר נגמר הבירורים, אין דבר, פי' שאין דבר עוד הצריך בירור, ואם יאמר הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך ה', פי' שלחך לברר בירורים עוד שעדיין לא נשלמו הבירורים. והי' צריך לידע זאת משאול להיות כי שאול הי' מלך הראשון על שנהישראל, וארז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות להם מלך ולהכרית זרעו כו', ואם הי' שאול מחרים את עמלק בשלימות אז הי' גמר הבירורים, כי מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ומפני כי מחל על מיטב הצאן והבקר והביא את אגג חי, הגם כי שיסף אותו שמואל אח"כ, אך נודע מארז"ל שנשאר בינתיים זכר ממנו, לכן הי' צריך יהונתן לידע משאול אביו איך מחזיק ענין הבירורי' דעמלק, ולכן א"ל מחר חדש ונפקדת ואז אדע איך הענין עומד ואודיע לך ע"י שאורה בקשת ומסר לו סימן הנ"ל.

וביאור הענין, דהנה ענין הקשת אשר בענן הוא אור חוזר מהכאת השמש בעננים נעשה אור חוזר מזיו השמש, ונעשה ג' גווני הקשת בענן. והקשו החוקרים איזהו אות ברית הוא ה"ה טבעית²¹, אך הלא קודם המבול לא הי' נראה. והענין הוא דשורש ענין הקשת זה כענין אור חוזר, והיינו כמו ג' אוירים אויר העליון חם והתחתון ג"כ חם והאמצעי קר²², והיינו כי אויר העליון חם והולך ומתקרר אח"כ עד שמגיע לארץ וע"י הכאת השמש בארץ נעשה אור חוזר ונעשה אויר התחתון ג"כ חם. ועד"ז יובן מגווני הקשת שיהי' בענן ביום הגשם הוא מהכאת השמש על העננים והי' בענני ענן ונראתה הקשת שהוא בחי' אור חוזר מהשמש כו'. ובעבודה ענין העלאות הניצוצות ז"ע בחי' אור חוזר היינו להחזיר הניצוצות שנפלו בשבה"כ, ולכן הקשת אשר יהי' בענן הוא סימן שלא יהי' עוד מבול לשחת כל בשר הגם כי לא אכשיר דרא, ומ"מ הוא סימן שמבררים ניצוצות שמזה הוא האור חוזר כו', ולכן כשיהי' הקשת בגוונין נהירין זהו אות שכבר ביררו כל הניצוצות ואז יצפה לרגלי משיח, ונמצא פי' מחר חדש ע"ד היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. ושלשת הוא בחי' סגול היינו בחי' והייתם לי סגולה²³ מכל העמים, וזהו תרד מאד הוא בחי' הירידה לברר בירורים ולירד במקום המתברר וכמ"ש במ"א בד"ה ולאחותו הבתולה²⁴ בענין ויז נצחם על בגדי, וזהו תרד מאד. גם סגול הוא ג' נקודות ב' בשוה והשלישית תחתיהם, וזהו ע"י תרד מאד ואז מצד ההסתר בא לבחי' בכל מאדך בלי גבול, וזהו ע"י שמשפיל א"ע לבחי' קצה התחתון כו', ושם מתחת זרועות עולם בחי' סוכ"ע כו'.

וזהו כמראה הקשת אשר יהי' בענן ביום הגשם הוא בחי' העלאת הניצוצות שבזה"ג, כן מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה', שראה יחזקאל שנובזה"ג כמ"ש ואני בתוך הגולה על נהר כבר שכבר הי' בה כמ"ש במ"א²⁵, ולכן ראה כמראה הקשת כו' ואראה ואפול על פני כו' כי לא הי' בו כח לקבל הגילוי הלזה בהיותו עומד על עמדו, אבל לע"ל יהי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר ויוכלו לקבל זה, והיינו ע"י העבודה דעכשיו שארז"ל על ג' דברים העולם עומד, פי' עומד בבחי' קיום שיוכל לקבל בחי' דבר ה' בגילוי כו'.