זכור כו' עמלק כו'

קצאזכור כו' עמלק כו'

בס"ד. (ש"פ תצוה פ' זכור, ל"א).

יתרו ועמלק ה"פ

תצוה, פ' זכור

זכור את אשר עשה¹ לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך כו' וארז"ל ברבות ר"פ יתרו ע"פ טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי ך"ז), טוב שכן קרוב זה יתרו שהוא רחוק לישראל מן [עשו] אחיו של יעקב, ביתרו מה כתיב ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך העמלקי, ובעמלק כתיב² זכור את אשר עשה לך עמלק, יעו"ש באריכות בהרבה דברים ההפרש בין זה לזה.

ויובן ענין ההפרש ביניהם להיות יתרו הי' כהן מדין שהוא בחי' יסוד אבא דקליפה, וע"י הקירוב שנתקרב ונדבק אל הקדושה עי"ז הכניע הקלי'³ אל הקדושה ונעשה מזה תוס' וריבוי אור, עד גם שהוסיף פרשה בתורה ואתה תחזה, להורות על היתרון שהוסיף בקדושה עד שיתר פרשה בתורה וכמשנ"ת בד"ה ועשו ארון⁴ עצי שטים שישראל ממשיכים המשכת אוא"ס בתורה, ולהיות כי יתרו הי' שכן רחוק ובא להתקרב עי"ז הוסיף תוס' אור כ"כ ע"י הכנעת הקלי', עד שהוסיף פרשה שלימה גם בגלי' שבתורה, שזהו להורות על היתרון שלו, שהרי כל ישראל מוסיפים המשכת אוא"ס⁵ בבחי' סתים שבתורה שהוא בחי' הפנימיות כו', אבל הוא להיות שכן רחוק הוא ובא להתקרב שעי"ז הכניע הקלי' אל הקדושה עי"ז המשיך תוס' אור כ"כ עד שיתר פרשה בתורה גם בבחי' גליא שבתורה. ויובן זה ממה שכל ענין ירידת הנשמה בגוף הוא לצורך עלי⁶', דאל"כ מהו ירידתה מבחי' גבוה כזו קצבשהיתה עומדת ברום עולם באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו כו' למקום נמוך הוא הגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים לגמרי על אור ה' וקדושתו כו', אלא שהיא צורך עלי', ונודע כי העלי' שבנפש הוא בחי' העלאת נה"ב להעלותה לשרשה⁷ ומקורה קודם נפילתה בשבה"כ, אי לזאת יובן שע"י הכנעת הקלי' אל הקדושה ה"ז עוד יתרון גדול על העלאת הנה"ב שלא נפל כ"כ למטה כמו הקלי'⁸ ואינה מנגד כ"כ כו', ומה ע"י עליית הנה"ב מתעלה הנפש כ"כ, כ"ש ע"י הכנעת הקלי' שהיתרון הוא ביתר שאת ויתר עז כו' כיתרון אור מתוך החושך, וכל שהחושך הוא כפול ומכופל ביותר יותר נעשה היתרון להאור מתוך החושך, ונודע כי חשך הקלי' הוא יתר הרבה על חשכת הנה"ב כן היתרון אור המגיע מחמת הכנעת הקלי' הוא ביתר שאת ויתר עז על הכנעת הנה"ב כו', ולכן טוב שכן קרוב שנתקרב אל הקדושה כו'. אבל האח רחוק לא די שלא נתקרב אלא הוא מונע ומעכב בנ"י ללחום עמהם למנוע הטוב מהם כענין מלחמת עמלק שהוא לקרר כמ"ש אשר קרך בדרך והוא הקליפה שכנגד הדעת כמ"ש הרמ"ז ר"פ ויקהל שהוא הקלי' הנמשך מיסו"א, שיסו"א הוא ד"ע דז"א, ועמלק מנגד לזה ע"ד ומלק את ראשו, ולכן טוב שכן קרוב מאח רחוק כו'.

ב) וביאור ענין עמלק ופעולתו בעבודה שבנפש⁹ יובן בהקדם פי' הפסוק ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, שלכאורה יפלא מאחר שהוא הראשית גוים למה תהי' אחריתו עדי אובד, ולמה יגרע מכל האומות דכתיב בהם אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. אך הענין הוא דשורש ההפרש בין קלי' עמלק לכל האומות אפי' נגד ז' אומות הכנעני כו', דבהיות ידוע ענין העובר על איזה דבר אשר ציוהו ה' זהו מחמת הרוח שטות המכסה וכמארז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות¹⁰ המכסה על ניצוץ אלקי אשר בו, משא"כ אם הי' מאיר בו בגילוי הארת אלקותו אשר בו לא הי' עובר ח"ו על רצה"ע כו' וכמו שאנו רואים שהעובר עבירה יעשה שטותי' נוראים שאם הי' מאיר בו השכל לא הי' עושה שטותי' כאלו, והיינו כי מפני רוב תאוותו קצגמאבד שכלו לגמרי עד שינהוג כאחד הפתיים וקלי הדעת, ומזה יובן שמאחר ששכלו אשר בו מאבד כ"ש הארת אלקותו¹¹ אשר יש בניצוץ נפשו שאם היתה אצלו בשלימות לא הי' עובר עבירה, מ"מ ענין הקלי' המנגד לו זהו כשבא לכלל מדה שבלב אם בחסד או בדין, או בפנימיות עד"מ האהבה לאלקות מתקלקל ע"י אהבה זרה, או היראה ממנו ית' עבור היותו פרוע בפריקת עול מחמת אשר השליך נפשו מנגד להניח א"ע בתאוות הגסות והחומריות עד שמאבד שכלו שעושה שטותים כאחד הפתיים וקלי הדעת כו'. אמנם קלי' עמלק הוא בחי' קלי' שכנגד הדעת שאינו מניח שכלו כלל לבוא לידי מדה שבלב שבבחי' העורף מושבו לבלי יניח לו כלל לבוא לידי אהוי"ר וכדומה, שלכן הוא הנק' ראשית גוים¹², והיינו כי כל הגוים הם מגנדים לבחי' המדות כמו למדת האהבה או למדת היראה או הנצח וההוד וכדומה, אבל עמלק אינו מניח כלל לבוא לידי מדה, והיינו כי דעת נחלק לחו"ג, והוא קלי' שכנגד הדעת, וזהו שאמרו יודע את רבונו ומתכוון למרוד בו¹³ פי' הגם שיודע את רבונו ומ"מ מתכוון למרוד כו' והיינו כי שאר האומות עד"מ חסד דקלי' הוא לעומת חסד דקדושה פי' שמעלמת ומסתרת, עד"מ הקליפה החופפת ומסתרת הפרי, אבל עמלק אין בו ההסתר וההעלם על אור אלקי כמו בז' אומות שהרי הוא יודע את רבונו, שפי' יודע הוא בבחי' דעת ממש אך שהוא דעת דקלי', כמו שבבלעם נאמר ויודע דעת עליון¹⁴ שהענין הוא שמשיג ורואה בראי' שכלית גילוי אור האלקי ממש ואינו בדרך הסתר כלל וכלל, ואינו כדוגמת הקליפה של הפרי המסתרת את הפרי כו', וא"כ לכאורה יפלא למה הוא נק' בשם קלי' כו'. אך הענין הוא דשרשו מבחי' אחוריים דדעת דקדושה והוא בחי' עורף העליון שלעומת הצואר כו'. וביאור הדבר הוא עד"מ הצואר הוא הממוצע והמחבר את המוחין שבראש שיבואו ללב ע"י הקנה ושט וורידין¹⁵ כו', והעורף יש בו קושי וחוזק שיוכל קצדלעכב ולא יניח כלל את המוחין שיומשכו ללב ולא מפני רוח שטות כלל שהרי יודע את רבונו כנ"ל אלא הוא בדרך עקשות ונצחון בבחי' חוצפא בעלמא בלא טעם כלל כמ"ש במ"א בביאור דפ' זכור שבת"א¹⁶, ונק' מלכותא בלא תגא, והוא שורש ענין קלי' עמלק שאע"פ שיודע את רבונו בדעת שלימה מ"מ הוא מתכוון למרוד בו בלא טעם בבחי' חוצפא לבד¹⁷, והיינו שאינו מניח גילוי המשכת המוחין לירד ולימשך בלב, וזהו דכתיב בי' אשר שם לו בדרך היינו מיד בצאת המוחין ממיצר הגרון הנק' מצרים כו' ואע"פ שראה וידע כל הניסים כו'.

ג) והנה בצאת ישראל ממצרים נאמר בשבחם לכתך אחרי במדבר, פי' כי ביציאתם ממצרים היו ישראל עדיין בבחי' הקטנות וקבלתם הי' מבחי' נה"י שהם אחוריים, ובעבודה היא בחי' האמונה בלבד¹⁸, ונודע כי האמונה היא בלי טעם ודעת ובלא אהבה ואיזה ענין טבעי שבלב רק בבחי' העשי' בלבד, ונק' מצד זה האמונה בחי' רגל¹⁹, והיינו כמו שברגל לא יש טעם ושכל ולא מדה שבלב כי הרי הירכין הם לבר מגופא רק שהרגל מעמיד כל הגוף על עמדו בלבד, כן בנ"י בצאתם ממצרים לא קיבלו עדיין אור א"ס בראשית התקרבותם אליו אלא בבחי' אחוריים שהוא בחי' נה"י שבהם גופא היינו בחי' נה"י שבנה"י, והוא האמונה בלבד כמ"ש ויאמינו בה' כו' כי לא היו יכולים לקבל עדיין בבחי' הפנימיות חב"ד וחג"ת, אפי' חב"ד וחג"ת דנה"י וכ"ש חב"ד וחג"ת עצמן כו' מחמת קוטנם כו', ולכן שבחם הוא לכתך אחרי מה שהלכו אחר בחי' הארה אלקי' שמבחי' אחורי' בלבד שגם זה הוא שבח גדול, ואדרבה י"ל שזהו שבח יותר שהרי לא השיגו רק בחי' אחורי' מנה"י היינו בחי' נה"י שבנה"י מ"מ הלכו אחריו כו'.

ומפני מה עשה להם ה' ככה ולא נתן להם לב לדעת השגות עליונות יותר נעלים וגבוהי', שלכאורה הלא אנחנו בנ"י הוא עמו ונחלתו אשר בחר לו ולמה ימנע הטוב בהארת אלקי' מעמו ישראל אשר בחר לו. אך הענין הוא שאנו רואים בענין הארת אלקות בשורש ומקור כנס"י היא בחי' המל' דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שבחי' המל' יורדת בכל לילה ליתן טרף לבי"ע²⁰, ובבוקר היא עולה מירידתה למעלה באצי', ותחילת עלייתה היא בבחי' אחוריים דז"א בלבד דהיינו להלביש בחי' נה"י דז"א בלבד ואח"כ חוזרת פב"פ כו'. ולהבין מהו בחי' אחורי' דז"א שהוא בחי' נה"י שבו, הנה ידוע שכל מדה ומדה נחלקה לג' מדריגות²¹ קצהחב"ד חג"ת נה"י שהם ראש תוך סוף, וכן כל נקודה נחלקה לג' בחי' הנ"ל רת"ס נק' סת"ר שהוא פנימי אמצעי חיצון, והם ג"כ בחי' עבור יניקה מוחין²², וא"כ גם המדות שבלב נחלקו לג' מדריגות הנ"ל שהם רת"ס חב"ד חג"ת נה"י, דהיינו ע"ד דוגמא הנה כמו אור מדת החסד שהוא ימצא מצד ב' מדריגות, הא' מצד האהבה שאוהב לזולתו והרי האהבה זאת היא בחי' הפנימיות של אותו החסד ששופע לזולתו, וא"כ האהבה הוא בחי' המוחין של החסד ההוא, כלומר כמו בחי' השכל והטעם לאותו החסד והוא אור האהבה שמפני איזהו טעם ושכל בודאי כידוע, ונק' האהבה בחי' חכמה שבחסד מפני היותו בחי' המוחין של החסד. והחסד עצמו הוא בחי' הוויתור של ההשפעה הוא בחי' חסד שבחסד שהוא מהות החסד, והוא שפע החסד שימצא גם שלא מצד האהבה ג"כ, כי גם למי שאינו אוהבו כלל ואינו מכירו כלל ישפיע לו רב טוב מצד מהות טבעיות חסדו היינו מפני שהוא וותרן בטבעו, וכמו אאע"ה שנק' איש החסד מפני שהי' וותרן בטבעו גם שלא מצד האהבה כמו שנתן מזון ורב טוב גם לערביים אורחים ועוברי דרך יהי' מי שיהי' הגם שאינו מכירם כלל ולא הי' לו אהבה אליהם כלל, שהרי הערביי' בודאי לא אהב אותם כלל מפני רוע מעשיהם כו', אך מפני שהי' איש החסד בטבעו דהיינו בבחי' חסד שבחסד שהוא מהות החסד עצמו כו' וכמו שבקש לו ישמעאל יחי' לפניך הגם שהי' מכיר את ישמעאל מ"מ בקש רחמים עליו מפני עצם טבע חסדו²³ שמטבע הטוב להטיב, וזהו מדריגה השנית שבחסד. ומדריגה השלישית הוא בחי' נצח שבחסד שהוא ענף החסד, והענין הוא דהנה בחסד שבחסד הנ"ל הגם שיוכל להיות בלא אהבה כלל עכ"ז יהי' אור שפעו בותרנות שהוא מפני התענוג שיש לו מן הנתינה וההשפעה לזולתו יהי' איך שיהי', וכמו אברהם שבודאי הי' נהנה הנאה גמורה כשהאכיל והשקה את הערביי' וכדומה, אבל יש בחי' חסד שלא יש לו שום תענוג בנתינה והשפעה זו ואינו מוותר מפני שרצונו הוא לוותר כ"א מפני הניצוח²⁴ בלבד, דהיינו שכך עלה ברצונו להיטיב חסדו עם זולתו הגם שאינו לפי טבעו אלא רק בבחי' נצחון שמנצח א"ע ועומד על נפשו להיות מוותר, ולא מפני הוויתור שיש לו בטבע רק שבאה ההשפעה בבחי' נצוח בלבד בלא טעם ודעת ובלא אהבה או וותרנות בטבע כלל, וא"כ אין כאן אלא ההשפעה עצמה דהיינו רק בבחי' העשי' בלבד שהרי לא נשאר רק ההשפעה עצמה בבחי' עשי' בפו"מ בלבד בלי ימצא בה איזהו פנימיות, וזהו הנק' בחי' נה"י שבחסד בחי' האחוריי' שהוא בבחי' העשי' בלבד כי נסתלק ממנה כל בחי' הפנימיות דחב"ד חג"ת, וזהו הטעם שנק' נו"ה בשם ערבי נחל²⁵, והיינו שכמו הערבות שבלולב שאין בהם לא טעם ולא ריח והיינו קצומפני כי הם בחי' נה"י בלבד שהם מסולקים מכל בחי' המוחין וחג"ת, ולכן הם נק' אחוריי' שאין בהם טעם וריח רק בחי' הניצוח בלבד כו', וזהו משל להבין בחי' המדות דאצי' למעלה שיש בהם ג' מדריגות הנ"ל, היינו המוחין שבהם שהוא בחי' חב"ד שבמדות, ובחי' המדות עצמם שהם בחי' חג"ת שבמדות ובחי' נה"י שהם בחי' האחוריי' של המדות, ועד"ז יש בכל פרצוף ופרצוף ובכל נקודה ונקודה, וגם בפרצוף אבא שורש כל האצי' יש בחי' סת"ר, וחב"ד חג"ת הם בחי' הפנימיות דאבא, ונה"י הוא בחי' החיצוניות שע"ז נאמר וראית את אחורי, אבל פני הוא בחי' הפנימיות דאבא לא יראו עד לע"ל כי עין בעין כו'.

ד) ועפ"ז יובן ג"כ ענין עליית המל' בכל בוקר שהיא מלבשת רק בחי' נה"י דז"א בלבד שהוא בחי' האחוריי' בלבד, דהנה באמת הלא ידוע דאין ערוך בחי' הנברא לבורא מאחר שהנברא הוא בע"ג יש מאין כו' וא"כ גם בחי' המל' מאחר שיורדת בבי"ע עולמות הנפרדים בבחי' יש מאין כו' הנה בעת ירידתה אין לה ערוך כלל לכמו שהיא עולה באצי' שהאצי' הוא בחי' אלקות ממש, וא"כ בראשית העליי' של המל' בבחי' האצי' א"א לה לקבל מאוא"ס שבאצי' מבחי' הפנימיות מאחר שאין ערוך כלל ביניהם, ולכן היא מקבלת רק מבחי' האחוריי' והחיצוניות והוא הוא בחי' נה"י דז"א בלבד שנק' אחוריי', אבל במדות עצמן אין ביכולתה לקבל אפי' בחי' חסד שבחסד כ"א מה שקולטת ואוספת לתוכה בחי' נה"י דז"א להיות לה למוחין, וכנודע שמנה"י דז"א נעשה מוחין לנוק', וה"ז כמשל הירכין שהם לבר מגופא ובהם הכליות²⁶ מבשלי הזרע המשפיעים למל' שהן בחי' נצח והוד, וא"כ הגם שבחי' נה"י דז"א הם בחי' אחוריי' לגבי המדות עצמן מ"מ לגבי המל' הם בחי' פנימיות כו'.

ועפ"י כל הנ"ל יובן מה שבצאת בנ"י מבחי' המיצר דמצרים לא יכלו לקבל רק בחי' נה"י שהוא בחי' החיצוניות, דאין זה מצדו ית' שמנע הטוב מהם כ"א מצד קטנותם שלא הי' ביכולתם לקבל, שהרי גם שורש ומקור כנס"י דלעילא היא בחי' המל' בעלותה מבי"ע שאינה בבחי' המיצר כמו מצרים שהיא ערות הארץ אינה יכולה ג"כ כ"א להלביש רק בחי' חיצוני' דז"א, והרי באמת יש הפרש הן מצד מעלתם שהמל' הוא שורש נש"י, וגם אינה יורדת כ"כ כו', ומ"מ א"א לה לקבל, כ"ש ישראל, וע"י ירידתם למצרים ערות הארץ הנה בעלותם לא יכלו לקבל רק מבחי' האחוריי' לבד שהיא היא בחי' האמונה בלבד כו'.

ה) ומעתה יובן ענין קלי' עמלק שע"ז אמר הכתוב ראשית גוים עמלק כו' פי' מיד אחר יציאת ישראל ממצרים שהי' בהתלבשות בחי' האחוריי' כנ"ל בא עמלק שהוא בבחי' העורף לעמוד לנגד. וביאור הענין הוא ע"פ מה שנת"ל שבכ"ד יש ג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י, וידוע שבבחי' ההשתלשלות קצזמעילה לעלול הנה רק בחי' נה"י שבעליון יורד ומתלבש למטה בעלול להיות לו למוחין²⁷, וכמו שבחי' נה"י שבמוחין יורדין להיות מוחין למידות שבלב כו', ועמלק שעומד בעורף למעלה והוא כנגד הצואר הממוצע בין המוח ללב הנה הוא המונע ומעכב מלצאת השפע מבחי' אחוריי' שבשכל שהוא בחי' נה"י שבו אל המדות שבלב להיות להן למוחין היפך הדעת דבין כתפין דקדושה שהוא המביא ומחבר חו"ב במדות, כ"א הוא עומד באחורי דעת שבין כתפין לנגד שלא יומשך מבחי' המוחין למידות, ואם ישראל לא היו אז בקטנות כ"כ היו יכולים בעצמם להלחם, אך מפני שהיו בבחי' הקטנות מאד מבחי' המיצר דמצרים כו' שזהו עד"מ הקם משנתו²⁸ שמפני שהוא אחוז וקשור עדיין בחשכת חומרית גופו הבהמי', שבשעת השינה הי' הסתלקות הפנימיות מכל וכל, אז תיכף בקומו לא יוכל לקבל בנפשו שפע הפנימי מאוא"ס רק בבחי' אמונה בלבד, וזהו שתקנו לומר תיכף בקומו משנתו מודה אני לפניך להיותו עדיין רק בבחי' האמונה בלבד, ואח"כ ע"י פסוד"ז²⁹ וברכת ק"ש אזי יכול לבוא בק"ש באמרו ואהבת בכל לבבך לבחי' אהוי"ר ברשפי אש ע"י ההתבוננות כו'. כן בצאת בנ"י ממצרים לא היו יכולים לקבל פנימיות הארת אלקותו ית' מחמת קטנותם כנ"ל כ"א בבחי' האמונה שהיא מבחי' נה"י בכ"מ לפי ערכו, ועמלק עומד בעורף כל בחי' לבלי יניח את בחי' הנה"י הוא בחי' האחורי' מבחי' הגבוה להיות נמשך בעלול כו', ולכן אחריתו עדי אובד יתר על כל הגוים, והיינו מטעם הנ"ל כי כל האומות המה מנגדים לבחי' המדות כשיוצאים לכלל מדה שבלב, אבל עמלק אינו מניח כלל לבוא לגילוי מהמוח ללב להיות איזהו מדה כו'. ב' שבשארי המנגדים יכולים ישראל עצמן להלחם עמהם כי זהו זלעו"ז משא"כ עמלק להיות כי שם לו בדרך בהיות ישראל בבחי' הקטנות לא יכלו להלחם עמו כלל, ולכן כתי' מלחמה לה' בעמלק שה' ילחם עמו אבל לא לאדם המלחמה עמו³⁰, ולכן כאשר ירים משה ידו³¹ אז וגבר ישראל וכמארז"ל וכי ידיו של משה כו' אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה והיינו שאז ה' ילחם עמו שזהו פי' מלחמה לה' בעמלק. ופי' מדור דר ל' דרא דרא שבדרז"ל דקיימא דרא דרא היינו בכל שורה ושורה, וכנ"ל שבכל נקודה יש חב"ד חג"ת נה"י ועמלק עומד בעורף לבלי יניח את נה"י לבוא בגילוי במדות שבלב כו'.

קצחולכן הי' פקודת עמלק ע"י שמואל דוקא, כי נודע מארז"ל ע"פ משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו³² ששמואל הי' שקול כמשה ואהרן, שלכאורה יפלא זה. אך הענין הוא דשורש משה ואהרן הוא מנו"ה דאבא³³, ושמואל הי' מבחי' הכלים דנו"ה שלכן מן משה ויהושע עד שמואל פסקה הנבואה³⁴, להיות כי נגע בכף יריכו כו' ונשאר נו"ה פגומים עד שמואל שתיקן הנצח במ"ש וגם נצח ישראל לא ישקר כו' והתחיל הנבואה בישראל. ומה שמשה ואהרן ויהושע היו נביאים שגם הם היו אחר שנפגם הירך דיעקב זהו מפני כי היו בבחי' הפנימיות כי פני משה כפני חמה ויהושע כפני לבנה שזהו בחי' שפע הפנימי שנמשך משמשא לסיהרא ובבחי' הפנימי' לא הי' שום פגם אבל חיצוני' נו"ה היו פגומי' עד שמואל שהגם כי שרשו מבחי' הכלים דנו"ה שזהו בחי' החיצוני' רק ע"י שתיקן הנצח התחיל הנבואה ולכן פקידת עמלק הי' על ידו דוקא כו'.

וזהו טוב שכן קרוב זה יתרו שיתר פרשה בתורה ע"י הכנעת הקלי' נעשה יתרון אור מתוך החושך כנ"ל, מאח רחוק אחיו של יעקב שיצא עמלק שאע"פ שיודע את רבונו בדעת שלימה מ"מ הוא מתכוון למרוד בו ולמנוע המוחין לצאת לגילוי לידי מדה שבלב, לכן הציווי זכור את אשר עשה לך עמלק, זכרון הוא היפך השכחה³⁵ להיות כי זכרון נמשך מאבא שורש האצי', ולכן בפ' ראשונה שבתפילין קדש שהיא בחכמה נאמר ולזכרון בין עיניך, וע"י זכור בחי' זכרון המשכות בחי' אבא עי"ז נמשך מחיית עמלק כי אור אבא מסמא עיני החיצונים כו'.