משה קבל תורה מסיני
שמאמשה קבל תורה מסיני
יום ב' של חגה"פ תר"ם לפ"ק
יום ב' של חגה"פ
משה קבל תורה מסיני1 ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג2, ממ"ש ל' קיבל משמע שהוא למעלה מהשגה רק בדרך קבלה ובחי' זו גופא מסרוה כו', ובאמת כל התורה יש בה השגה ומה שייך ע"ז לומר ומסרה.
והענין דמשנת"ל3 שהתורה שרשה מחכ' דאורייתא מחכ' נפקת4, הוא רק נובלות חכ' דאי' במד' ג' נובלות הן5, נובלות חכ' שלמעלה תורה, פי' נובלות מה שנובל ונושר מהאילן, דשרש התורה הוא מבחי' אחוריים וחיצוניות מבחי' חכ', דהנה בחי' חכ' לית מח' תפיסא בי' כלל6, דבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום7, ומקום אין פי' מקום בגשמיות8, שמה שקרוב בשטח נק' קרוב במקום ומה שרחוק בשטח נק' רחוק במקום, דמה שייך מקום גשמי למעלה, אלא כמו מעלה ומטה בו"ק דמקום שא"א להגיע לשם נק' מעלה, ומקום שיכולים להגיע נק' מטה, כמו"כ למעלה מקום שמבשמאיר אוא"ס בריבוי ובגילוי וכמו שהוא נק' קירוב מקום, ומקום שמאיר אוא"ס ע"י צמצום שאינו מאיר רק הארה בעלמא הגם שבההארה יש בה הכל זה נק' ריחוק מקום, וכמו עד"מ כשאחד עומד בקרוב לאיזה דבר ומסתכל בה ה"ה רואה אותה דבר בכל הפרטים כמו שהוא, אבל כשעומד בריחוק מקום אף שרואה את הדבר מ"מ אינו רואה אותה בכל החלקים כמו בקרוב, ומי גורם לזה הוא הריחוק מקום, וכמו"כ הוא למעלה ג"כ ענין קירוב מקום כו', אבל לא שנא' בו ח"ו מקום גשמי, דהנה מקום אתי9 כתי' הוא מקומו של עולם10 ואין העולם מקומו, דשרש המקום הוא ברשימו אשר שם נצטיירו כל הד' עולמות אבי"ע בהשוואה א' ושם אינו שייך לומר רחוק וקרוב, אך למטה בגשמיות אין לנו ציור אחר רק מעלה ומטה כו'.
וביאור ענין קירוב מקום וריחוק מקום יובן מענין מח' ודיבור, דמח' הוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו ודיבור הוא גילוי לגבי זולתו, הנה אנו רואים עד שהשכל בא לדיבור ה"ה נתצמצם במיעוט אחר מיעוט, דכדי שיומשך ממח' לדיבור צ"ל תחילה מדה שבלב, ואח"כ צריך להתקטין ולהתצמצם המדה, דכשהמדה בתוקף ההתפעלות אינו יכול לדבר כלל11 רק שמוכרח להתצמצם, ואח"כ כשמשפיע בדיבור ה"ז רק ההארה11, דא"א לגלות השכל כמו שהוא גבי עצמו רק בחי' תחתונה, וכמו"כ במח' שהוא גילוי העלם העצמי לגבי עצמו א"א לגלות כמו שהוא בהעלם העצמי, דמאחר שהוא גילוי השכל, וכל שהוא גילוי אינו עצם, ובהעלם העצמי נשאר יותר ממה שמגלה המח', וממח' למדות ג"כ אינו בערך, דמח' לבוש הראשון לשכל ה"ז מוחין, ומוחין למדות אינו בערך, הגם שנת"ל שהמח' ג"כ אינו מגלה כמו שהוא בהעלם העצמי, אך בגילויים א"א להתגלות יותר, ומה שאפשר להיות בגילוי הרי המח' הוא גילוי הראשון, וכמו"כ יובן למעלה דמח' הוא קירוב מקום ודיבור הוא ריחוק מקום, אך מח' ה"ז אותיות (המעלימים).
ויובן זה בעומק יותר עד"מ הראי' שרואה מהות הדבר כמו שהוא, וזהו ההפרש בין ראי' לשמיעה דארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'12, ואם נאמר שאינו בערך וסוג זה כלל אינו שייך לומר אינו דומה, אלא צ"ל שהם בערך זל"ז, אך מ"מ אינו דומה כו', וההפרש בין ראי' לשמיעה הוא, דראי' ה"ה רואה מהות הדבר כמו שהוא אבל שמיעה אינו רואה מהות הדבר כלל רק שמצייר בשכלו הדבר ההוא, ואף שמגשהמספר ראה מהות הדבר אבל השומע לא ראה, ולבד זאת הרי מספר לו בדיבור, וא"א לגלות בדיבור כמו שהוא גבי עצמו, ודיבור זה נעשה גבי השומע מקור לשמיעה, וכידוע דחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות בתחתון13, לכן כשזה השומע רואה את הדבר ההוא ה"ה מתפעל מזה והוא מפני שהוא קנין אחר בנפשו, וזהו ההפרש בין ראי' לשמיעה, דשמיעה לבד מה שהוא רק בדיבור, הרי אין כאן המהות כלל ובראי' ה"ה רואה מהות, וראי' ושמיעה הם חו"ב14, ראי' הוא משל לחכ' אשר שם מאיר אוא"ס בקירוב מקום, ובינה הוא כמו שמיעה שהוא בריחוק מקום, ומפני שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום לכן אין בו השגה והבנה וכמו אותיות החקוקים על אבן טוב מצד עוצם בהירות האבן מפני הניצוצות שנתזין ממנו אינו יכול לקרוא האותיות הגם שהאותיות משחירים על המקום אשר הם חקוקים שמה, מ"מ הם מבהיקים, ופי' משחירים ר"ל שהם משנים העצם, דזה ידוע דכל עצם הוא בלתי מתגלה15 והאותיות הם גילוי, ממילא מובן שאין זה עצם, ובזה מכוון יותר המשל דראי' שרואה מהות הדבר, הגם שבראי' ג"כ אינו רואה עצם הדבר דידוע דסיבות16 ראי' העין הוא מפני שכל צדדיו בהירים וצד האחור חשוך והדבר הנראה נצטייר בהעין17 ולכן הוא רואה וה"ז כמו מראה (בל"א שפיגל) שאינו רואה העצם, ובזה יש יתרון מעלה במישוש שתופס מהות הדבר, וראי' הוא מראה, אך מ"מ אינו דומה למראה, שמה שרואה בהמראה הדמות ה"ה נצטייר בהעין נמצא שהוא ציור מדמות, אבל ראי' ה"ז דמות מעצם, אך זה אינו לכאן18 ואכ"מ. וכמו"כ יובן למעלה שבחכ' מאיר עצם האוא"ס, רק אנו אין לנו משל בדקות יותר מראי' שאינו עצם שהוא גילוי וכל עצם בלתי כו' ובגילוי א"א להיות יותר, אבל למעלה בחכ' מאיר עצם האוא"ס.
וביאור ענין ההפרש בין חו"ב יובן מההפרש שבין אצי' לבריאה, דהנה אי' בת"ז דאבא עילאה מקננא באצי'19 ואימא עילאה [בינה20 ] מקננא בכורסייא21 שדמ[עולם הבריאה] והנה הריחוק הערך בין אצי' לבריאה22 הוא כמו בין בורא לנברא, דהנה בריאה הם נבראים נפרדים אשר המהווה מוכרח להסתתר מהדבר המתהווה, הגם שהבריאה הוא בכח הא"ס וכמארז"ל אפי' מתכנשין כל באי עולם23 אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש אחת, וא"כ איך הם נפרדים, אך המהווה מוכרח להסתתר מהדבר המתהווה לכן הם נפרדים, אך אצי' הוא ל' אצלו וסמוך24 והוא הפרשות25 הארה מאוא"ס וכמו שהוא אוא"ס כמו"כ הארתו אוא"ס, ולכן באצי' הוא אינון ואינון הוא26, איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד בהון27, שהרי בהם וע"י בורא יש מאין אשר זה בכח הא"ס, א"כ אין ערוך כלל ביניהם, וכל ההפרש הזה הוא מפני שבאצי' אבא עילאה כו' ובבריאה אימא עילאה כו', ולפ"ז יובן ההפרש בין חו"ב ג"כ, ולכן בחכ' לית מח' תפיסא בי' כלל אנת הוא חכים28 ולא בחכ' ידיעא, דחכ' הוא כח מה29 אחד האמת שבו שורה אוא"ס ואי' בתניא30 וזו היא מדרי' החכ', והנה מ"ש אורייתא מחכ' נפקת הוא מנובלות חכ' כמו פרחים שנושרים מהאילן, כמו"כ תורה הוא אחוריים וחיצוניות דח"ע.
וזהו משה קיבל תורה מסיני, משה הי' רבן של כל הנביאים31, ובמקום שנבואה מגיע השיג מדרי' היותר עליונה דהשיג אחוריים וחיצוניות דח"ע32, אך לא פנימיות דח"ע, והוא אור אבא שמלובש בבינה והארתו שפועל ומתפשט בנהי"מ, ובחי' זו השיג משה אבל לא הפנימיות דח"ע ועז"כ ופני לא יראו33, הגם שכל נבואה שמההוא מנו"ה דאצי'34, אך הוא ע"י התלבשות בבריאה כו' ובמשה הי' בדרך מעבר הבריאה35, ולכן קיבל תורה מסיני מפני שהגיע למדרי' זו.
הערות
עמוד שמא
- 1. משה קבל תורה מסיני : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מפ"ד מהמשך מצה זו שנדפס לעיל בחלק המאמרים (ושם הפתיחא: וביאור הענין). לתוכן המאמר ראה גם המשך וככה תרל"ז פכ"ט-פל"ד.
- 2. משה קבל. . לאנשי כנה"ג : אבות רפ"א.
- 3. דמשנת"ל : ראה בהנחה שלפנ"ז. (ולעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ב ואילך.
- 4. דאורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 5. במד' ג' נובלות הן : ב"ר פי"ז, ס"ה. פמ"ד, יז. ראה תו"א לך יא, ג. תו"ח לך פב, ג. אוה"ת לך כרך ו ע' תתרעד ואילך.
- 6. לית מח' תפיסא בי' כלל : ע"פ לשון הת"ז בהקדמה יז, א. וראה גם לקמן פיסקא וביאור ענין ההפרש.
- 7. דבחכ'. . בקירוב מקום : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פי"ג-ד. שער סדר אבי"ע שמ"ז, פ"א. תו"ח בראשית יז, ג הערה 5. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה ובהנסמן שם.
- 8. ומקום אין פי' מקום בגשמיות : ראה גם לקמן ח"ב שם ובהערה 23. סה"מ תרכ"ז ע' שמח ובהנסמן שם. המשך וככה תרל"ז כאן פ"ל.
- א. נדפס גם בקונ' בפ"ע בצירוף מ"מ — עשק"מ החודש אייר, ה'תשנ"ח.
- ב. ברשימת יומן כ"ק אדמו"ר מש"ק ר"ח אייר תרצ"ה (נדפס ברשימות חוב' קמג ע' 5) מספר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע : תרנ"ה ש"ק שאחר חהמ"צ ביום אחר הסעודה קראני אדנ"ע. . נתן לי הנחה שלו על דא"ח מהרשנ"ע ”משה קבל תורה מסיני" (והוא משנת תר"ם בהמשך מצה זו. קטן. בן שני פרקים. כמאמרי זקני מועט מחזיק את המרובה. כק"ש) וא"ל: „ז דו ועסט ‘לערנען און פ„רשטיין תכנס אלי. פ„רשטיין איז ד ך „ ברייטער ו רט גם זמני הי' קבוע להלימוד עם רשב"ץ ולכן ביום ג' או ד' עדיין לא גמרתיו. קראני ושאלני: נו.. . וא"ל שעדיין א"י. וחזר לפני המאמר ג"פ. ביום ה' א"ל: איך בין דיר מחזיק טובה. דער ט„טע ה ט מיר געהייסען חזר'ן דעם מאמר 36 פעמים. „ז דער ט„טע ה ט געהייסען חזר'ן איז ד ס געווען בדיבור ניט נ ר במחשבה (החזקת טובה כי עי"ז נזכר כמה מאורעות מעת ההיא. כק"ש).
- ג. באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' שכד מספר : ”וידוע שבמאמרי מהר"ש יש חילוק גדול בין הכתבים לכמו שאמרם, שהכתבים מקוצרים הרבה, והנחות כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הם ע"פ הרוב כמו שהיו בעת הדבור".
- ד. נדפס גם בסה"מ תרכ"ט ס"ע שסט ואילך.
עמוד שמב
- 9. דהנה מקום אתי : תשא לג, כא. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה לכל תכלה ראיתי קץ על יד הערה 66. ראה גם בענין מקום לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה סוכה שחמה מרובה מצלתה על יד הערה 68 ואילך.
- 10. הוא מקומו של עולם : ב"ר פס"ח, ט. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רצא. וש"נ. תו"ח בראשית מג, א הערה 2. סה"מ תרכ"ט ע' קסט. וש"נ.
- 11. דכשהמדה בתוקף. . לדבר כלל : ראה גם (לקמן בחלק ההנחות) הנחה ד"ה גדולה מילה ובהערה 16.
- 11. שהשכל בא לדיבור. . רק ההארה : ראה גם מאמר ד"ה ויאמר מה תצעק אלי תרנ"א — תרנ"ד ע' 9 בשולי היריעה. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו ספ"ה ובהערה 198.
- 12. אינו דומה שמיעה לראי' : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה גור ארי' ובהערה 17.
עמוד שמג
- 13. דחיצוני' שבעליון נעשה פנימי' בתחתון : ראה ע"ח שער א"א שי"ד, פ"ט. אגה"ק (קו"א) להבין מ"ש בפע"ח (תניא קנז, א). לקו"ת שלח מא, ד ובהנסמן במ"מ לשם. מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' תלז ואילך.
- 14. וראי' ושמיעה הם חו"ב : ראה תו"א וירא טו, ד. מקץ מ, א. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' רפז. תקס"ט ע' פט. שער האמונה מג, ב. תו"ח שמות ח"א כז, ג הערות 15-16.
- 15. דכל עצם הוא בלתי מתגלה : ראה גם סה"מ תרנ"ב ע' צו. הגהות לד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' נא. סה"מ תרנ"ח ס"ע קסד. תער"ב ח"ב ע' תרנד. ע' תשיז. ר"ע תשכח.
- 16. דסיבות : אוצ"ל: דסיבת.
- 17. ראי' העין. . נצטייר בהעין : ראה גם רמ"ז לזהר פקודי רכה, ב (רמט, סע"ב ואילך). הגהות הרמ"ז על אוצר"ח שער הנקודים פ"א הערה נא. שבילי אמונה לר' מאיר אבן אלדבי הנתיב הרביעי ד"ה העינים. מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' קמז. אוה"ת שה"ש ח"א ע' שיד. המשך וככה תרל"ז פנ"ז. פע"ג. סה"מ תרל"ח ע' רעח. ע' תנד. תרס"ח ע' לב. תער"ב ח"א ע' תקמג. ח"ב ע' תשטז. סה"ש תורת שלום ע' 76. פלח הרמון שה"ש ע' מא. לקו"ב לשעה"י פ"ג קסח, ג.
- 18. אינו לכאן : אוצ"ל: אינו שייך לכאן.
- 19. דאבא עילאה מקננא באצי' : ראה ת"ז ת"ו כג, א. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רלה.
- 20. ואימא עילאה [בינה : ראה ע"ח שער או"א שי"ד, פ"ח.
- 21. ואימא. . מקננא בכורסייא : ת"ז שם. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רסב. וש"נ. קונטרסים ע' תכג. וש"נ.
עמוד שדמ
- 22. הריחוק הערך בין אצי' לבריאה : ראה גם לקמן הנחה ד"ה גן נעול הא' על יד הערה 10. ש"א כח, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
- 23. אפי' מתכנשין כל באי עולם : ראה ירושלמי סנהדרין ספ"ז. ספרי ואתחנן ו, ה. ב"ר פל"ט, יד. וש"נ. לקו"ש משפטים כרך כו ע' 366.
- 24. אצי' הוא ל' אצלו וסמוך : ראה פרדס שער אבי"ע שט"ז, רפ"א. לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו פנ"ה על יד הערה 1604. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה ספ"ב. לקו"ת ואתחנן ח, א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שיא ובהנסמן במ"מ לשם. ח"ב ע' תקעב. תקס"ז ע' תכט . אוה"ת בשלח ר"ע תפט . סה"מ תרכ"ז ע' שמט.
- 25. הפרשות : אוצ"ל: הפרשת.
- 26. הוא אינון ואינון הוא : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פ"ו הערה 102.
- 27. איהו וחיוהי. . וגרמוהי חד בהון : ראה לעיל שם ובהערה 99.
- 28. אנת הוא חכים : ת"ז בהקדמה יז, ב. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי על יד הערה 23. סה"מ תרל"ח ע' קצב ובהערה 1537.
- 29. דחכ' הוא כח מה : זהר רע"מ צו כח, א. לד, א. ראה גם לעיל הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 39. לקמן הנחה ד"ה וירא העם וינועו על יד הערה 66.
- 30. ואי' בתניא : פל"ה בהגה"ה.
- 31. משה הי' רבן של כל הנביאים : שמו"ר פכ"א, ד.
- 32. דהשיג אחוריים וחיצוניות דח"ע : ראה אגה"ק סי"ט. הועתק לעיל (בחלק המאמרים) המשך המשך מצה זו כאן פ"ד.
- 33. ועז"כ [ ועל זה כתיב] ופני לא יראו : תשא לג, כג.
- ה. נדפס גם באוה"ת על ענינים ע' קסז ואילך.
- ו. שם ע' תפח כותב : ”ה' אלפים תקפ"ג מב"ע". ומזה משמע שדרוש זה נכתב בזמן הנ"ל.
עמוד שמה
- 34. שכל נבואה הוא מנו"ה דאצי' : ראה שער היחודים פ"א. שער רוה"ק פ"א. שער מאמרי רשב"י לת"ז ת"כ. תו"א מקץ מג, ב. סידור שער הק"ש עט, א. שער החנוכה עדר, ב. סהמ"צ להצ"צ ע' 344. סה"מ תרכ"ז ס"ע ריא.
- 35. ובמשה הי' בדרך מעבר הבריאה : ראה לקו"ש שמות כרך ו ע' 252 ואילך.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
בראשית רבה ס״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
בראשית רבה ל״ט:י״ד - הטקסט מספריא
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
שמות רבה כ״א:ד׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, מַה תִּצְעַק אֵלָי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סה, ג): שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, מַהוּ שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּן מִתְפַּלְּלִין כְּאֶחָד, אֶלָּא כָּל כְּנֵסִיָּה וּכְנֵסִיָּה מִתְפַּלֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הַכְּנֶסֶת הַזּוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּנֶסֶת הָאַחֶרֶת, וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַכְּנֵסִיּוֹת גּוֹמְרוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת נוֹטֵל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת כֻּלָּן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֲטָרוֹת וְנוֹתְנָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, וְאֵין עָדֶיךָ אֶלָּא עֲטָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, יח): כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מט, ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַטֵּר בִּתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, יב): וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. דָּבָר אַחֵר, שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה וגו', אַתָּה מוֹצֵא בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ שִׂיחַת שְׁנַיִם כְּאֶחָד, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַכֹּל מִתְפַּלְּלִין לְפָנָיו וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבֵּל תְּפִלָּתָן. דָּבָר אַחֵר, שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, בָּשָׂר וָדָם אִם בָּא עָנִי לוֹמַר דָּבָר לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֵימֶנּוּ, אִם בָּא עָשִׁיר לוֹמַר דָּבָר, מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבְּלוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא הַכֹּל שָׁוִין לְפָנָיו, הַנָּשִׁים, וְהָעֲבָדִים, וְהָעֲנִיִּים, וְהָעֲשִׁירִים. תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים כָּתוּב בּוֹ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּעָנִי, בְּמשֶׁה כְּתִיב (תהלים צ, א): תְּפִלָּה לְמשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, וּבְעָנִי כְתִיב (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. זוֹ תְּפִלָּה וְזוֹ תְּפִלָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל שָׁוִין בַּתְּפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם רָדַף אַחֲרֵיהֶם פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב, וּכְתִיב (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה', הִתְחִיל משֶׁה אַף הוּא מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, מָה אַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, כְּבָר הִתְפַּלְּלוּ בָּנַי וְשָׁמַעְתִּי תְפִלָּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה תִּצְעַק אֵלָי.
מצוטט ב־3 עמודים
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 3
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ושאבתם מים בששון ‹ שעב סה"מ תר"ם ח"א ס"ע שמד
- תרל"ט ח"ב ‹ מאמרים ‹ וידבר כו' בהעלותך כו' (א) ‹ תיח סה"מ תר"ם ח"א ע' שמג
- תרל"ט ח"ב ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ‹ וידבר גו' בהעלותך (ש"פ בהעלותך) ‹ תקצה סה"מ תר"ם ח"א ע' שמג

