שמא
משה קבל תורה מסיני
יום ב' של חגה"פ תר"ם לפ"ק
יום ב' של חגה"פ
משה קבל תורה מסיני1 ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג2, ממ"ש ל' קיבל משמע שהוא למעלה מהשגה רק בדרך קבלה ובחי' זו גופא מסרוה כו', ובאמת כל התורה יש בה השגה ומה שייך ע"ז לומר ומסרה.
והענין דמשנת"ל3 שהתורה שרשה מחכ' דאורייתא מחכ' נפקת4, הוא רק נובלות חכ' דאי' במד' ג' נובלות הן5, נובלות חכ' שלמעלה תורה, פי' נובלות מה שנובל ונושר מהאילן, דשרש התורה הוא מבחי' אחוריים וחיצוניות מבחי' חכ', דהנה בחי' חכ' לית מח' תפיסא בי' כלל6, דבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום7, ומקום אין פי' מקום בגשמיות8, שמה שקרוב בשטח נק' קרוב במקום ומה שרחוק בשטח נק' רחוק במקום, דמה שייך מקום גשמי למעלה, אלא כמו מעלה ומטה בו"ק דמקום שא"א להגיע לשם נק' מעלה, ומקום שיכולים להגיע נק' מטה, כמו"כ למעלה מקום
הערות
- 1. משה קבל תורה מסיני : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מפ"ד מהמשך מצה זו שנדפס לעיל בחלק המאמרים (ושם הפתיחא: וביאור הענין). לתוכן המאמר ראה גם המשך וככה תרל"ז פכ"ט-פל"ד.
- 2. משה קבל. . לאנשי כנה"ג : אבות רפ"א.
- 3. דמשנת"ל : ראה בהנחה שלפנ"ז. (ולעיל בחלק המאמרים) המשך מצה זו פ"ב ואילך.
- 4. דאורייתא מחכ' נפקת : זהר בשלח סב, א. יתרו פה, א. רע"מ משפטים קכא, א. קדושים פא, א. חוקת קפב, א. ואתחנן רסא, א.
- 5. במד' ג' נובלות הן : ב"ר פי"ז, ס"ה. פמ"ד, יז. ראה תו"א לך יא, ג. תו"ח לך פב, ג. אוה"ת לך כרך ו ע' תתרעד ואילך.
- 6. לית מח' תפיסא בי' כלל : ע"פ לשון הת"ז בהקדמה יז, א. וראה גם לקמן פיסקא וביאור ענין ההפרש.
- 7. דבחכ'. . בקירוב מקום : ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע שמ"ב, פי"ג-ד. שער סדר אבי"ע שמ"ז, פ"א. תו"ח בראשית יז, ג הערה 5. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה להבין שרש ענין מקיפים דבינה ובהנסמן שם.
- 8. ומקום אין פי' מקום בגשמיות : ראה גם לקמן ח"ב שם ובהערה 23. סה"מ תרכ"ז ע' שמח ובהנסמן שם. המשך וככה תרל"ז כאן פ"ל.
- א. נדפס גם בקונ' בפ"ע בצירוף מ"מ — עשק"מ החודש אייר, ה'תשנ"ח.
- ב. ברשימת יומן כ"ק אדמו"ר מש"ק ר"ח אייר תרצ"ה (נדפס ברשימות חוב' קמג ע' 5) מספר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע : תרנ"ה ש"ק שאחר חהמ"צ ביום אחר הסעודה קראני אדנ"ע. . נתן לי הנחה שלו על דא"ח מהרשנ"ע ”משה קבל תורה מסיני" (והוא משנת תר"ם בהמשך מצה זו. קטן. בן שני פרקים. כמאמרי זקני מועט מחזיק את המרובה. כק"ש) וא"ל: „ז דו ועסט ‘לערנען און פ„רשטיין תכנס אלי. פ„רשטיין איז ד ך „ ברייטער ו רט גם זמני הי' קבוע להלימוד עם רשב"ץ ולכן ביום ג' או ד' עדיין לא גמרתיו. קראני ושאלני: נו.. . וא"ל שעדיין א"י. וחזר לפני המאמר ג"פ. ביום ה' א"ל: איך בין דיר מחזיק טובה. דער ט„טע ה ט מיר געהייסען חזר'ן דעם מאמר 36 פעמים. „ז דער ט„טע ה ט געהייסען חזר'ן איז ד ס געווען בדיבור ניט נ ר במחשבה (החזקת טובה כי עי"ז נזכר כמה מאורעות מעת ההיא. כק"ש).
- ג. באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ב ע' שכד מספר : ”וידוע שבמאמרי מהר"ש יש חילוק גדול בין הכתבים לכמו שאמרם, שהכתבים מקוצרים הרבה, והנחות כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה הם ע"פ הרוב כמו שהיו בעת הדבור".
- ד. נדפס גם בסה"מ תרכ"ט ס"ע שסט ואילך.
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

