תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע תורת שמואל תר"ם ח"א הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב

מצה זו

שלהמצה זו

ליל ב' דחגה"פ תר"ם לפ"ק, לובאוויטש

ליל ב' דחגה"פ

מצה זו¹ שאנו אוכלין על שום מה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם² מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, והנה לכאו' צ"ל מה שייך מצה זו שאנו אוכלין למצה דמצרים שהי' מפני שלא הספיקו כו', דציווי על אכילת מצה הרי כתי' בערב תאכלו מצות³ ובמצרים הי' אחר חצות אז נגלה עליהם מלך כו', אבל מצה זו שאנו אוכלין שהיא קודם חצות מה שייך למה שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה. וצ"ל דכל ענין דמצה יש לו שייכות עם מה שנגלה עליהם ממה"מ.

והענין דהנה כתי' גן נעול אחותי כלה⁴ גל נעול מעין חתום ואי' במדר'⁵ ע"פ ויאמר ה' אל משה⁶ ואל אהרן בארץ מצרים מה הקב"ה עושה במצרים, בשביל ישראל, אר"י נפחא משל למטרונה א' שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי (פי' בית הסוהר⁷ ) והלך לו, והי' עמה א"ל כ"כ למה, אמר כל הימים שאני עמה איני⁸ נוטלת שם רע, כך ישראל נשתעבדו במצרים וגלה הקב"ה עמם וכמ"ש אנכי ארד עמך מצרים⁹ ואנכי אעלך גם עלה¹⁰, בבל למענכם שולחתי¹² בבלה¹¹ כו', א"ל כ"כ למה אמר כל הימים שאני עמה איני נוטלת¹³ שם רע, במצרים הייתי עמה¹⁴ ולא נטלה שם רע וכמ"ש גן נעול מעין חתום¹⁵, א"כ השראת השכינה הי' במצרים לאגנה עלייהו שלא יומשכו כ"כ וכמ"ש הנה לא ינום¹⁶ ולא ישן שומר ישראל, אך צ"ל דהנה ארז"ל הכל בידי שמים¹⁷ חוץ מיראת שמים וא"כ אינו תלוי בידי שמים כלל ואיך נמשך מלמעלה לאגנה עלייהו, אך באמת הרי כתי' גבי אבימלך ואחשוך גם אנכי¹⁸ אותך מחטוא לי הרי שנשמר מלמעלה, וצ"ל ע"ד מ"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי¹⁹, ואי' במדר' הו"ל תן אתה²⁰, וצ"ל ג"כ כנ"ל והלא יר"ש אינו תלוי בידי שמים. וצ"ל שאינו תלוי בידי שמים כ"א בבחי' מי שהוא למעלה מהשגה, למעלה מבחי' שמים בכלל, ומשם נמשך בחי' יר"ש, ואפ"ל דהנה יצ"מ הי' הכנה למ"ת שניתנו ג"ן שלוסדרים דאורייתא²¹ וג"ן אורות דג"ן סדרים נמשכו לאגנה עלייהו דבלא זה א"א להיות מ"ת, וה"ז ע"ד שארז"ל שאפי' מצות מגינא ומצלי ומכ"ש תורה²², וזהו שהג"ן אורות נמשכו לאגנה עלייהו וזהו גן נעול אחותי כלה.

ובת"ז פי' כלה היא שכינה²³ וי"ל זה על ב' דרכים הא' שקאי על תושבע"פ, דתושבע"פ נק' כלה ותושב"כ נק' חתן²⁴ דהנה תושבע"פ הוא פי' וביאור תושב"כ דכל המצות כמו מצות מצה בתושבע"פ²⁵ הוא בקיצור נמרץ ובתושבע"פ נתפרש ונתבאר באורך ורוחב מס' פסחים והרבה הלכות לכן נק' תושבע"פ כלה ותושב"כ נק' חתן, ועוי"ל שקאי על בחי' כנס"י שהיא מקור ושרש נש"י, דכמו שתושבע"פ נק' כלה מפני שמקבל מתושב"כ כן ס"ר נש"י²⁶ מקבלים מס"ר אותיות התורה²⁷, באמת לא יש רק ל"ו רבוא²⁸ אך יש אותיות אהו"י שיוצאים והם נק' אותיות הנקוד²⁹ ובס"ה הם ס"ר, וס"ר נשמות כללות כל נשמה יש לה אות בתורה³⁰, וביאור הענין דהנה האותיות מקבלים מחו"ב, וזהו מ"ש ונהר יוצא מעדן³¹ להשקות את הגן, ונהר הוא בחי' בינה³² כי רחובות הנהר³³ הוא משל להשגת הבינה כמו הנהר שמתפשט לאורך ורוחב כמו"כ השגות הבינה הוא באורך ורוחב ויוצא מעדן בחי' ח"ע³⁴, והנהר אינו בשביל עצמו כ"א להשקות את הגן הם ג"ן סדרים דאורייתא³⁵, ומאחר שאומרים שאין הנהר בשביל עצמו כ"א בשביל האותיות צ"ל שיש מציאות האותיות קודם לזה והנהר משקה אותם, שאם לא יש אותיות אינו שייך להשקות.

והענין דהנה באותיות יש ב' מדרי' אור השכלה של האותיות ועצם האותיות שאינו שייך לההשכלה, כמו תי' ברוך האור השכל שבו הוא בל"א שלזגיבענצט או גילובט³⁶ לפי הענין אך עצם האותיות ב' ר' ו' ך' אינו שייך לההשכלה כלל, דהנה האותיות³⁷ אינו ע"ד המושכל ולא בטבע המבטא לפעול האותיות, דה' מוצאות הפה³⁸ שהם אחה"ע³⁹ מן הגרון גיכ"ק מן החיך דטלנ"ת מן הלשון זסשר"ץ⁴⁰ מן השיניים בומ"ף מן השפתים, וכשצריך לומר אות ב' צריך לעקם השפתים, וכי הוא מעקם השפתים וממילא אומר אות ב' אלא הוא אומר אות ב' וממילא מתעקמים השפתים ואינו יודע כלל שהשפתים מתעקמים, ולא שמבטא פועלים האותיות שהי' צ"ל איזה שהיות זמן, ואפי' הקול ואפילו הבל הלב ג"כ אינו פועל בהאותיות כלום דהקול שוה בכל האותיות ויש קול בלא אותיות, ואלא הקול הוא אור האותיות ולא שפועל בהאותיות, דשרש אותיות הם בקדמות השכל⁴¹ וכשעולה ברצונו לומר אות ב' ממילא מתעקמים השפתים, ומ"ש שעולה ברצונו הוא מפני שהרצון הוא גילוי הראשון מן קדמות השכל, ולא שתלוי בהמבטא דאם הי' תלוי בהמבטא הי' צ"ל איזה שהיות זמן וכמו המנגן בכינור כשדוחק באצבע על חוט זה יוצא הקול כך וכשדוחק על חוט אחר יוצא קול אחר וכשמקרב האצבע יוצא קול זה וכשמרחיקו יוצא קול אחר, ה"ז תלוי בדחיקות האצבעות על איזה חוטי הכינור וה"ז צריך שהיות זמן ויש בזה חשבון, אבל בהאותיות אנו רואין שתיכף שעולה ברצונו תיכף הוא מדבר וא"י יודע⁴² כלל שהשפתים מתעקמים.

ויותר יובן ענין זה מהנקו'⁴², דנקודת קמץ צריך לקמוץ השפתים ובנקודת פתח צריך לפתוח השפתים, והרי אנו רואין וכי כשצריך לומר קמץ הוא מכוון לקמץ השפתים ויאמר קמץ אלא שהוא אומר קמץ וממילא נקמצים השפתים, ובאמת אינו צריכים להאריך בזה הרבה ומובן שאין זה ע"ד המושכל שהוא למעלה מהשגה וגם לא בטבע המבטא, ולכן תינוק אע"פ שיש לו חכ' מ"מ אינו יכול לדבר והוא מפני שהדיבור אינו תלוי בחכ' רק בעצם הנפש בחי' קדמות השכל ולכן כשמתחיל שלימות הנפש אז יכול לדבר, ופי' קדמות השכל⁴² הוא למעלה משכל, דבאמת הוא תי' מורכבת שכל הוא גילוי, וקדמות הוא למעלה מן השכל, קדמות השכל פי' קדם לשכל שלמעלה משכל, אך מפני שהוא חכם ולא בחכמה ידיעא⁴³ ולגבי בחי' לא בחכמה ידיעא ה"ז חכם לכן נק' שכל, אך מ"מ משם נמשך איזה הארה שמזה נעשה שכל וזה בא לידי השגה והבנה וכל ההשגה וההבנה הכל הוא מההארה זו, וזהו ונהר שלחיוצא מעדן להשקות את הגן, נהר הוא השגה והבנה יוצא מעדן הוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם והוא בחי' חכם ולא בחכ' ידיעא, והנהר אינו בשביל עצמו וואס מאכט אוס השגה⁴⁴ והבנה בלא אותיות אלא עיקרו להשקות את הגן הם האותיות, נמצא יש ב' מדרי' באותיות עצם האותיות ועז"נ אבא יסד ברתא⁴⁵, דאור אבא הוא למעל' מהשתל' יסד ברתא הוא בחי' מל' עולם הדיבור⁴⁶, ואור השכלה של האותיות שהוא הארה מח"ע, ולפ"ז צ"ל מ"ש עדן הוא בחי' בעדן מקדם⁴⁷ שהוא בחי' קדמות השכל שכל הנעלם חכים ולא בחכ' ידיעא, ועל ל' החסידות הוא תענוג העליון.

וזהו ביו"ד נברא העוה"ב⁴⁸ באור השכלה דיו"ד וגם בעצם אות יו"ד וא"כ צ"ל ביו"ד בכל היו"ד בהאור השכלה וגם בעצם היו"ד וא"כ צ"ל יש ב' מדרי' בג"ע, ואפ"ל כמו שאנו רואין למטה דכשמשכיל איזה השכלה ה"ה מתענג א"ע והתענוג אינו ההשכלה כלל שהם ב' ענינים רק שהתענוג נתלבש בההשכלה⁴⁹ כמו שהאותיות הם כלים לההשכלה כמו השכל הוא כלי להתענוג כמו"כ יובן בג"ע שכל ההשכלה דג"ע כמו אבות העולם⁵⁰ שהם בג"ע כמה אלפים שנה ומשיגים השגות הכל מאור השכלה דיו"ד והתענוג העליון שיש בג"ע הוא מצד עצם האות יו"ד, אך הנה מ"מ הוא רק הארה מצומצמת דמה תופס מקום אות יו"ד לגבי כל האותיות שהם ך"ב קל⁵¹ [וכ"ש] לגבי כללות הדיבור, ומה גם האות היו"ד שהוא נקודה חדא⁵² דיש אות שיש לו אורך ורוחב אבל היו"ד הוא רק נקודא חדא וא"כ ה"ז רק צמצום עצום הן באור השכלה דג"ע שהוא מצד אור השכלה דיו"ד ה"ז צמצום עצום והן מצד הענג העליון שהוא מצד עצם אות היו"ד ה"ז ג"כ מצומצם מאד, וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה⁵³ להמשיך תוס' אורות בג"ע, וכן כל העבודה דעכשיו הוא להמשיך תוס' אורות בג"ע, ועל ל' הקבלה הוא להמתיק דיני לאה⁵⁴, לאה הוא אותיות המח'⁵⁵ ואותיות הם מגבילים את השכל, דבלי האותיות אפשר להתפשט השכל הרבה והאותיות מגבילים אותו, שהשכל הוא כמה שיש בהאותיות, וע"י לימוד התורה לשמה לשם התורה⁵⁶ להמשיך אוא"ס בתורה ממתיקים דיני לאה, דהנה בתורה יש ב' מדרי' שלטדיבור דתורה והוא עיקר מצות לימוד התורה בדיבור⁵⁸ וכמ"ש ודברת בם⁵⁹, ועיון⁵⁷ בתורה, והעיון הוא שמעמיק דעתו בהדבר ההוא וכל שמעמיק דעתו יותר, יותר הוא מבין איך שאינו יודע כלל, שזה א"י וזה א"י, וה"ז בחי' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא⁶⁰, ומשם יומשך הגילוי אור, ומוח העיון ומוח הזכרון שניהם בחכמה⁶¹, לכן משם נמשך להמתיק דיני לאה, דביו"ד לבד נברא העוה"ב וע"י לימוד התורה ממשיך ריבוי אותיות [הגם (במשכיל) לא יש מציאות האותיות, אך כשעולה ברצונו להשפיע השכל להזולת הרי יש מציאות האותיות ג"כ וא"כ כמו שהשכל הוא מהרצון כמו"כ האותיות] ובחי' זו נמשך מחכ' דבחכ' שורה אוא"ס⁶², ועוי"ל דחכמה אפי' כלי החכמה אינם מסתירים על אוא"ס השורה בו, ועל ל' הקבלה הוא חכ' דא"ק שמלובש בחכ' דאצילות אין כלי החכ' מסתירים עליו, וזהו ע"י לימוד התורה לשמה נמשך להמתיק כו', פי' שנמשך מבחי' יסו"א להמתיק כו', ומ"ש יסו"א שהוא פתיחות החכמה דהנה ידוע דאותיות שבעולם העליון הם נעשים מוחין בעולם שלמטה⁶³ ממנו וכמו א' כשנופל לו איזה ברק המבריק⁶⁴, תחילה אינו יודע אותו כלל ואח"כ הוא בא לידי השגה לגבי עצמו ואח"כ נעשה מזה מוחין בכל העולם, וכמו"כ הוא בחי' יסו"א שהוא פתיחות החכ'. ועפ"ז יובן מה שכנס"י נק' כלה⁶⁵ שהוא ל' כלתה נפשי⁶⁶ דס"ר נש"י שרשם בס"ר אותיות התורה, והאותיות שרשם מבחי' קדמות השכל שלמעלה מהשגה לכן יש לו בטבעו כליון ותשוקה לאלקות למס"נ באחד⁶⁷ דכל דבר נמשך אחר השרש⁶⁸, ועי"ז נמשך מ"ש ונהר יוצא מעדן, דמשנת"ל דהנהר הוא בינה, היינו רחובות הנהר, אבל עצם הנהר כמו שיוצא מהמעיין שנובע טיף טיף הוא בחי' חכמה, ובחי' זו נמשך להשקות את הגן הם האותיות, ולכן נק' הנהר שלום וכמ"ש הנני נוטה שמאלי' כנהר שלום⁶⁹, וכן גבי תורה כתי' צאינה וראינה בנות ציון⁷⁰ במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת⁷¹, ואמרז"ל מלך שלמה מלך שהשלום שלו⁷², דהתורה נק' שלום וכמ"ש כל נתיבותי' שלום⁷³, וכדי שיומשך בחי' זו בתושבע"פ עז"נ והאיתנים מוסדי ארץ⁷⁴ שהם ממשיכים מתושב"כ לתושבע"פ, דכל בנין דתושבע"פ הוא ע"י תנאים (ע' בד"ה ויתן אל משה ככלותו⁷⁵, תוך פ"ה ובסוף הדרוש).

וזהו מצה זו שאנו אוכלין על שום מה, שכל ענין מצה הוא לפעול ביטול בנש"י, דההפרש בין מצה לחמץ הוא דחמץ הוא הגבהה והתנשאות, ומצה הוא ביטול ושפלות⁷⁶, וכ"ז הוא מפני שמרוחק דמי שהוא קרוב אינו שייך שיהי' התנשאות, ולכן צ"ל תחלה השבתת שאר⁷⁷, אך ובמצרים אחר חצות הי' מפני שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, מלכים הוא כמ"ש הנה המלכים נועדו⁷⁸ הם יהודה ויוסף זו"ן, מלכי המלכים חו"ב, מלך מלכי המלכים הוא בחי' כתר (ע' בלקו"ת ד"ה מצה זו⁷⁹ ) ומשם נמשך שלא יהי' מקום לחמץ כלל, וכמו עד"מ א' שעומד לפני המלך אינו שייך שיהי' לו איזה הגבהה והתנשאות, כמו"כ מאחר שנמשך מבחי' כתר אינו שייך שיהי' חמץ כלל, ובתורה הוא לימוד התורה לשמה לשם התורה שממשיכים מבחי' קדמות השכל, ובמצות הו"ע מצות מצה, דמצה על ל' הקבלה הוא קטנות אבא⁸⁰ ונת' במ"א (בד"ה וככה ל"ז⁸¹ ) באריכות שבקטנות אבא יש כל מה שבגדלות אבא אלא שהוא בקטנות (וכמו עד"מ קטן יש בו כל מה שבגדול כל הכחות וכל החושים אלא שהוא בקטנות) וא"כ יש בו גם מה שלמע' מהשכל שהוא בחי' קדמות השכל. וזהו מצה זו שאנו אוכלין על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וזה הי' במצרים אחר חצות וכמו"כ מצה שלנו שהוא קודם חצות יש לו שייכות וקישור למה שנגלה עליהם כו' מפני שכל ענין מצה הוא בחי' זו (ע' בלקו"ת בד"ה הנ"ל⁸² ובסידור בד"ה והגדת לבנך⁸³ כו') וזהו מצה זו שאנו אוכלין קודם חצות מפני שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים שהוא בחי' כתר.

הערות

עמוד שלה

1. מצה זו : הנחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ממאמר ד"ה זה שנדפס לעיל בחלק המאמרים [מג' פרקים — כמצויין שם. וההנחה מפ"ד — נדפסה לקמן אחר הנחה זו]. וש"נ.
2. מצה זו. . עד שנגלה עליהם : נוסח ההגדה.
3. בערב תאכלו מצות : בא יב, יח.
4. גן נעול אחותי כלה : שה"ש ד, יב.
5. במדר' : ראה שמו"ר פט"ו, טז.
6. ויאמר ה' אל משה : בא יב, א.
7. בית הסוהר : מתנות כהונה שם.
8. איני : במדרש: אינה.
9. אנכי ארד עמך מצרים : ויגש מו, ד [ושם: מצרימה].
10. ואנכי אעלך גם עלה : ראה לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 18.
12. שולחתי : ראה יפ"ת ופי' מהרז"ו לשמו"ר שם.
11. למענכם שולחתי בבלה : ישעי' מג, יד.
13. עמה איני נוטלת : במדרש: עמהם אין נוטלין.
14. עמה : שם: עמהם.
15. מעין חתום : שם: אחותי כלה.
16. הנה לא ינום : תהלים קכא, ד.
17. הכל בידי שמים : ברכות לג, ב.
18. ואחשוך גם אנכי : וירא כ, ו.
19. מי יתן. . ליראה אותי : ואתחנן ה, כו. ראה אוה"ת ואתחנן ע' קצה ואילך.
20. במדר' הו"ל תן אתה : ראה ילקוט שמעוני תבוא רמז תתקס. ע"ז ה, סע"א.

עמוד שלו

21. ג"ן סדרים דאורייתא : ראה זהר מדהנ"ע וירא קד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'רג. וש"נ.
22. מצות מגינא. . ומכ"ש תורה : ראה סוטה כא, א. ש"א יב, א ובהערה 6.
23. כלה היא שכינה : ראה זהר שמות ה, ב.
24. דתושבע"פ נק' כלה ותושב"כ נק' חתן : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פכ"א הערה 570.
25. בתושבע"פ : אוצ"ל: בתושב"כ.
26. ס"ר נש"י : ראה דרשת תורת ה' תמימה להרמב"ן: וקבלת רז"ל כי לא נבראו בשנוי פרצופים אלא בששים ריבוא. תניא פל"ז. מאמרי אדה"ז תקס"ו ס"ע קצ ואילך. תק"ע ע' קד. סה"מ תרמ"ד ע' רסה.
27. מס"ר אותיות התורה : ראה ז"ח שה"ש עד, ד. מג"ע אופן קפו. לקו"ש טו"ב כסלו תשמ"א כרך כ ע' 419 בהערה. שו"ת הצ"צ חאבהע"ז סרמ"ט (צה, א).
28. אותיות התורה. . ל"ו רבוא : ראה שולי הגליון בלקו"ש שם.
29. אהו"י. . הנקוד : ראה לקו"ת בהר מא, ב. שו"ת הצ"צ שם.
30. נשמות כללות כל נשמה. . אות בתורה : ראה גם מאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רנב. וש"נ. שה"א צז, סע"א ובהערה 13.
31. ונהר יוצא מעדן : בראשית ב, י.
32. ונהר. . בינה : ראה תו"א משפטים עה, ד: כמ"ש בזהר פ' אמור [צט, א].
33. בינה. . רחובות הנהר : וישלח לו, ז. ראה זהר אד"ר נשא קמב, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרט ואילך (נו"ש).
34. מעדן בחי' ח"ע : ראה גם תו"ח בשלח ח"א קמא, א ובהערה 98.
35. והנהר. . להשקות. . ג"ן סדרים דאורייתא : ראה גם תו"ח שמות ח"א ז, ד. וש"נ.
א. כתבי הרמב"ן ח"א ירושלים תשכ"ד ע' קסב.

עמוד שלז

36. ברוך. . גיבענצט או גילובט : ראה גם לקמן הנחה ד"ה אז ישיר משה על יד הערה 55. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת ובהערה 54.
37. דהנה האותיות : ראה אגה"ק ס"ה (קז, א).
38. דה' מוצאות הפה : ראה ס"י (מהדורת מנטובא שכ"ב) פ"ב, מ"א. ובדפו"א שם, מ"ג (ובמפרשים שם). ת"ז ת"ע קלב, סע"א.
39. אחה"ע : ראה הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"א ע' קה.
40. זסשר"ץ : ראה בהערה שלפנ"ז.
41. דשרש אותיות הם בקדמות השכל : ראה אגה"ק שם (קז, ב). בפיסקא הבאה. לעיל הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים הערה 23.
42. וא"י יודע : כ"ה בגוכתי"ק.
42. ויותר יובן. . מהנקו' : ראה אגה"ק שם (קז, א ואילך).
42. ופי' קדמות השכל : ראה גם לקמן הנחה ד"ה אז ישיר משה על יד הערה 28. הנחה ד"ה גל נעול על יד הערה 25.
43. חכם ולא בחכמה ידיעא : ראה ז"ח יתרו לד, ד. ת"ז בהקדמה יז, ב.

עמוד שלח

44. אוס השגה : כ"ה בגוכתי"ק.
45. אבא יסד ברתא : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) בהמשך זאת חנוכת המזבח פט"ז הערה 396.
46. מל' עולם הדיבור : ראה זהר לך פו, ב. ע"ח שער מוחין דצלם שכ"ג, ספ"ה. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' שפב. וש"נ.
47. בעדן מקדם : בראשית ב, ח.
48. ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב.
49. שהתענוג נתלבש בההשכלה : ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה כמגדל דוד צוארך על יד הערה *8. המשך מצה זו פכ"ב ובהערות 685 682. וראה גם שעה"י קיג, א ובהערה 3.
50. אבות העולם : ירושלמי סנהדרין פ"י, ה"א.
51. קל : כ"ה בגוכתי"ק.
52. היו"ד שהוא נקודה חדא : זהר בראשית ל, ב.
53. ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה : בראשית ב, טו.
54. להמתיק דיני לאה : ראה פע"ח שער הנהגת הלימוד בתחילתו.
55. לאה הוא אותיות המח' : ראה סידור שחרית ס, ג. סט, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קג. וש"נ.
56. לשמה לשם התורה : ראה פע"ח שער הנהגת הלימוד. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמ. וש"נ. שה"א סט, ב ובהערה 26. סה"מ תרכ"ז ס"ע רסח ואילך. וש"נ.

עמוד שלט

58. עיקר מצות לימוד התורה בדיבור : ראה הל' ת"ת שם. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' רמ. וש"נ. לעיל (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח פכ"ג הערה 667.
59. ודברת בם : ואתחנן ו, ז. לקמן הנחה ד"ה גל נעול על יד הערה 28.
57. בתורה יש ב' מדרי' דיבור. . ועיון : ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב, הי"ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' תקכז. וש"נ. קונטרסים ע' תקמב. וש"נ. תו"ח בשלח ח"א קסט, ב. וש"נ.
60. והחכ' מאין תמצא : איוב כח, יב.
61. ומוח העיון ומוח הזכרון שניהם בחכמה : נסמן לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערות 81-82.
62. דבחכ' שורה אוא"ס : ראה תניא פי"ח. פל"ה בהג"ה . לקו"ת במדבר יד, ב . תו"ח שמות ח"א ז, ד הערה 333. סה"מ תרנ"ח ע' יב.
63. דאותיות שבעולם העליון. . מוחין בעולם שלמטה : ראה לקו"ת שלח לט, סע"ב.
64. ברק המבריק : ראה גם בענין ברק המבריק לעיל הנחה ד"ה כי הנה יוצר הרים ובהערה 21.
65. שכנס"י נק' כלה : ראה פסדר"כ פכ"ב (שוש אשיש). וש"נ. תו"ח וארא ח"א עב, ג ובהערה 7.
66. כלה. . כלתה נפשי : תהלים פד, ג. ראה גם תו"ח בשלח ח"א רח, א ובהערה 19.
67. למס"נ באחד : ראה זהר רע"מ משפטים קיט, א. צו לג, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תו. וש"נ. שמות ח"א ע' רעח ואילך. הנחות תקע"ז ע' שא.
68. דכל דבר נמשך אחר השרש : ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך ע' תצא. וש"נ. תו"ח בא ח"א צה, ב הערה 408. לקמן הנחה ד"ה אז ישיר משה על יד הערה 12.
ב. ובמ"מ הגהות והע"ק שם.
ג. ושם מציין : ”בע"ח שער מ"ז פ"ג" ולפנינו הוא פ"ב ”ושער ב במה"ב פ"א פ"ג" ולפנינו הוא בשער סדר אצי' ש"ג.

עמוד שמ

69. הנני נוטה אלי' כנהר שלום : ישעי' סו, יב.
70. צאינה וראינה בנות ציון : שה"ש ג, יא.
71. ביום חתונתו זו מתן תורה : תענית כו, ב (במשנה). ראה מאמרי אדמור מהר"ש דרושי חתונה ע' לד. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתמז בהערה.
72. מלך שלמה מלך שהשלום שלו : ראה שה"ש שם. שהש"ר פ"א, א [יא]. פ"ג, יא [א]. שבועות לה, ב.
73. כל נתיבותי' שלום : משלי ג, יז [ושם: וכל].
74. והאיתנים מוסדי ארץ : מיכה ו, ב.
75. בד"ה ויתן אל משה ככלותו : ראה גם ד"ה זה באוה"ת תשא ע' א'תתקעט (פ"ו). ע' א'תתקפא (ס"ח).
76. דחמץ. . והתנשאות ומצה. . שפלות : ראה לקו"ת צו יג, ג. שה"ש יד, ד.
77. תחלה השבתת שאר : בא יב, טו.
78. הנה המלכים נועדו : תהלים מח, ה. זהר ויגש רו, א.
79. ע' בלקו"ת ד"ה מצה זו : צו יב, ב. ראה גם לעיל (בחלק המאמרים) המשך מצה זו כאן הערה 106.
80. דמצה. . קטנות אבא : ראה סידור סדר הגדה חצר, סע"א ואילך. תו"ח בא ח"א צד, ד הערה 393.
81. בד"ה וככה ל"ז : פנ"ה ואילך.
82. בלקו"ת בד"ה הנ"ל : יב, ב ואילך.
83. ובסידור בד"ה והגדת לבנך : סדר הגדה חצר, ג ואילך.