והמשכילים יזהירו
רסגוהמשכילים יזהירו
ש"פ תו"מ ט"ל, לפ"ק.
והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע1 ומצדיקי הרבים ככוכבים ואמרז"ל זה הדן דין אמת לאמיתו וגבאי צדקה, וצ"ל מה שייך גבאי צדקה להמשכילים יזהירו כזהר הרקיע.
והנה להבין ענין זהר הרקיע צ"ל ענין מתיבתא דרקיע דאמרז"ל קא מיפלגי במתיבתא דרקיע בהרת קדמה לשער לבן טמא, שער לבן קדמה לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אמר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, מאן נוכח רבה בר נחמני נוכח שאמר אני יחיד בנגעים ובאהלות עד שאמר טהור טהור, ובמ"א איתא מדכתיב לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחילה שספק טהור. והנה צ"ל מה שאנו רואין שתנאים ואמוראים עשו ניסים גדולים ועצומים שיוצאים מדרכי הטבע לגמרי כמו רפב"י שא' גנאי נהרא חלוק לי מימיך וחלק למימיו, שזה הי' נס שיוצא מדרכי הטבע גבי משה וס' ריבוא ישראל, וכמאמר זוטרי דמנייכו מחי' מתים, וצ"ל זה.
והנה להבין מ"ש הקב"ה אומר טהור צ"ל השם דקדב"ה2 שחז"ל קראו את הבורא בשם הקב"ה, קדוש הוא שקדוש ומובדל מגדר עולמות, שאינו כמו הנשמה שממלאה את הגוף שמחי' את הגוף ומתפעלת ממקרי הגוף3, אבל על למעלה כתי' אני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע שהוא קדוש ומובדל, הגם שהחיות הוא מבחי' סוכ"ע מ"מ הוא בבחי' מקיף וגם בהעלם, דאני מלא אך הוא בהעלם. ועל ל' הקבלה יש ג' מדרי' שנק' קדוש4, דעת, ת"ת, יסוד, שהוא קו האמצעי שעולה עד הכתר, ובהם יש מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, דעת הוא מלמטלמ"ע והוא העמקת הדעת בהתבוננות איך שלא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע, ועי"ז יבוא להתקשרות והתחברות לבחי' קדוש ומובדל, וכמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם שבחי' דעת הוא שיהי' התקשרות והתחברות בבחי' קדוש ומובדל, וזהו מלמטלמ"ע, ות"ת ויסוד הוא המשכת קדוש ומובדל מלמעלמ"ט, וזהו קדוש.
רסדוברוך יש בו ב' פירושים5, א' שהוא ראש דסדר השתל' שהוא מקור הברכה וזהו ברו"ך ר"ת ראש ומקור כל ברכה6, והוא כמ"ש רחום וחנון לא שהוא מקבל רחמים אלא שנמשך בחי' רחום וכמו"כ חנון, וזהו ברוך שהוא מקור הברכה. והב' כמ"ש והמלך שלמה ברוך שמתברך7 מבחי' שלמעלה ממנו. וצ"ל ענין שלמה הנה אמרז"ל מלך שהשלום שלו, שלום הוא שמחבר ב' ענינים נפרדים שיהיו כאחד, וכמו"כ למעלה אין מלך בלא עם וצ"ל עם עוממות נבראים נפרדים ואיך אפשר להתחבר אלקות עם נבראים נפרדים, זהו שלום שהוא מחבר אותם, וצ"ל ביטול היש, וזהו ברוך שמתברך מבחי' ראש ומקור כל ברכה. ונמצא יש כאן ג' בחי' קדוש ומובדל, וראש ומקור כל ברכה, והמקבל הברכה, וידוע דמקיפי' ופנימי' דבוקים זה בזה, דהמקיף הוא לפ"ע הפנימי. וזהו הקב"ה, קדוש סוכ"ע, וברוך ממכ"ע, שנמשך בדרך מקיף.
ועתה צ"ל ענין מתיבתא דרקיע דהנה כתי' ועל ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, דהנה ידוע דיש חיון עילאין וחיון תתאין, חיון תתאין הוא מחנה מיכאל מחנה גבריאל כו', וחיון עילאין הם אבות הן המרכבה, וצ"ל מ"ש חי' והול"ל חיות. והענין דהנה מל' נק' חיה דכתי' ואתה מחי' את כולם שמחי' ומהווה עולמות נבראים, וראשי החי' הם אבות אברהם יצחק ויעקב, יצחק הוא צמצומים גבורות העלאות, ואברהם הוא להיפך המשכות מלמעלמ"ט והוא קו הימין, יעקב ת"ת קו האמצעי שמחבר ב' המדריגות ועי"ז אפ"ל שיחי' ויהווה נבראים. ועל ראשי החי' רקיע כעין הקרח הנורא, דהנה יש אור מים רקיע8, כמו באדם יש משכיל שהוא מקור השכל, וגילוי השכל, והשגה והבנה, והנה כשהשכל בא בהשגה והבנה אז א"א לנטותו לשום צד אבל כשהוא עדיין ברק המבריק אז יכולים לנטותו לצד זה ולצד זה, וזהו רקיע אגלידו מיא, דמים ניידי, אבל רקיע הוא כשנגלד וזהו השגה והבנת השכל, ולמעלה הוא להבין דבר מתוך דבר, תוך דבר הוא ממכ"ע ודבר הוא סוכ"ע9, ומממכ"ע יבין סוכ"ע, וזהו בחי' בינה למעלה, ומתיבתא דרקיע הוא שמבחי' רקיע נמשך במתיבתא שהוא בחי' גבוה שהוא בחי' בינה ששם שורה אוא"ס.
והנה הזוכים לזה שהוא מדרי' גבוה וקוב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא, זהו דוקא תנאים ואמוראים ע"י עסק התורה לשמה כמאמר ר"י עסיק בה לשמה, ר"י הוה מצלי מתלתין יום לתלתין יום, דתפלה הוא התבוננות איך שלגדולתו אין רסהחקר פי' לגדולתו העצמיות אין חקר דכללות השתל' העולמות הוא רק שם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות ואין בערך כלל שאינו שייך לומר שהוא כמו ערך טיפה לגבי ים אוקינוס דאר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים הרי שייך בזה השערה ומדידה, אבל עולמות לגבי אוא"ס אין ערוך כלל, וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אלה הם ו"ק כלולים מו'10 הוא בגי' אל"ה, והו"ע ראשי החיה, ומי ברא בחי' אלה, דהנה והחכ' מאין תמצא דחכ' מבחי' אין דכתר הוא כמו מציאה והוא ע"ד בריאה יש מאין, וא"כ יובן מ"ש מי ברא אלה שהוא בדרך בריאה, וע"ז נא' מבטן מי יצא הקרח שבחי' רקיע כעין הקרח הנורא יצא מבטן מי, ועי"ז יבא לדאגה ומרירות דאין מוסרין סתרי תורה אלא מי שלבו דואג בקרבו דלית מחתב"כ אפי' עולמות עליונים אינם תופסים בו כלל, וזהו שדואג מה שאין לו השגה באוא"ס. וע"י תורה פקודי ה' ישרים משמחי לב11 שמשמח את הלב שדואג, דהנה לית מח' תפיסא בי' אבל בתורה יש תפיסא ואורייתא וקוב"ה כולא חד ובעת הלימוד הוא מקיף ומוקף שהוא יחוד נפלא שאין כמוהו12, ומ"ש ישרים דהנה בסדר השתל' כל שלמטה יותר מתמעט כמו יחידות עשירות מאות13, מאות בבריאה עשירות ביצי' יחידות בעשי' הרי שנתמעט, וזהו שא' ישרים שיומשך למטה כמו למעלה. וזהו עוד פי' בקדב"ה שקדוש ומובדל יומשך למטה כמו למעלה וזהו ע"י תורה.
והנה תורה צ"ל בדיבור דוקא דאי' בס"י ע"ס בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת, דהנה שלהבת הקשורה בגחלת הוא בהעלם בתוך הגחלת וע"י רוח שנופח בפיו מוציא מהעלם לגילוי, והוא בחי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא שם הוי', וכמו"כ בתורה ע"י הדיבור שהוא רוח ממללא מוציא מהעלם אל הגילוי דרוח הוא מדריגה גבוה כמ"ש עד שיערה עלינו רוח ממרום שהרוח הוא ממרום ובס"י כ' אחר ע"ס בלי מה כו' אחת רוח אלקים חיים הרי שהוא אחת. אך מ"מ כ"א ממשיך לפ"ע מדריגתו, דתנאים ואמוראים שהי' להם מוחין דגדלות לכן הראו אותות ומופתים שיוצאים מדרכי הטבע וכמו רפב"י שא' גנאי נהרא חלוק לי מימיך וחלק מימיו, דים ויבשה הוא עלדאת"כ ועלמדאת"ג14 והוא העלם וגילוי דסדר השתל', וע"י תורה ממשיכים מבחי' שלמעלה מעלדאת"כ ועלדאת"ג, וזהו מקצה השמים דא עלמא עילאה כו' ה"ה קצה וקצה אבל באוא"ס ב"ה אינו שייך לומר ח"ו קצה וקצה, לכן הפך ים ליבשה.
ועתה יובן הספק, ספק אם בהרת קדמה אם שער לבן קדמה מתיבתא דרקיע אמרי טמא כבכל מקום דספיקא דאורייתא לחומרא, והקב"ה אומר טהור דקדוש רסוהוא בחי' קדוש ומובדל ומצד בחי' זו טהור, מאן נוכח רבה בר נחמני שהוא מבחי' והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע והוא יודע כמו שהוא בסובב לכן אמר טהור. והענין דהנה כתי' משכיל לאיתן האזרחי, איתן קשה15 והוא הביטול שלמעלה מטו"ד והוא בחי' משכיל, וזהו יזהירו כזהר הרקיע שהוא בחי' אור, וכמו"כ בצדקה כתי' צדקה כנחל איתן לכן גבאי צדקה נק' משכילים. ועפ"י פשוט י"ל והמשכילים יזהירו כו' אותן שמשכילים בתורה ותפילה, תפלה הוא שמעמיק דעת בהתבוננות שיהיה לבו דואג בקרבו, ואח"כ מקשר דעתו בתורה, יזהירו כזהר הרקיע שעי"ז ממשיכים בחי' אור שלמעלה מרקיע.
ועתה יובן מ"ש במתניתא תנא זה הדן דין אמת לאמיתו, דהנה אמרז"ל כל דיין שדן דין אמת ה"ה שותף להקב"ה במע"ב, דהנה ברה"ע הי' בבי"ת, ך"ו דורות קרא האל"ף תגר שלא הי' בו ברה"ע, והטעם מפני שא' הוא ארור וב' ברכה16, פי' מצד האל"ף שהוא כחשיכה כאורה ויוכל לימשך אפי' למקום שאינו ראוי, לכן הי' בבי"ת שיומשך למקום הראוי דוקא, ומ"ת הי' באל"ף דאחר שהי' ברה"ע בבי"ת אפ"ל מ"ת באל"ף שיומשך למקום הראוי דוקא, והוא כמ"ש בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך אף שהי' הגילוי מבחי' [שלמעלה מסדר השתל'] מ"מ דוקא בשעה שיש מצה שהוא חכ' ביטול17. וזהו עוד פי' בהקב"ה שבחי' קדוש ומובדל יומשך ע"י ברוך שיומשך למקום הראוי דוקא. וזהו כל דיין שדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה במע"ב, דין אמת שלא יהי' דין מרומה כן פי' התוס', דהגם שהעדות הוא כמו א' מהם מ"מ יבין הדיין שהוא דין מרומה ה"ז מצד המשכיל, וכמו"כ למעלה כתי' ויבואו בני אלקים ויתיצבו שמקטרגים על ישראל שח"ו ישראל חטאו, אך הקב"ה יודע דהצדק עם ישראל וזהו מצד המשכיל, וזהו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע שהוא בחי' אור שלמעלה ממים רקיע.
הערות
עמוד רסג
- 1. והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע : הנחה בגוכי"ק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב מהמאמר הנדפס לעיל ע' קנח ואילך. והוא מיוסד על ד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע בלקו"ת תזריע כב, סע"ב ואילך. וראה בהנסמן עוד בהמ"מ בתחילת המאמר שם.
- 2. צ"ל השם דקדב"ה : בהבא לקמן ראה [נוסף ללקו"ת תזריע שם] לקו"ת שה"ש כא, ב. מ, ג. סה"מ תרל"ד ס"ע צז ואילך. ועוד.
- 3. הנשמה. . ומתפעלת ממקרי הגוף : ראה לעיל ע' קיב. וש"נ.
- 4. ועל ל' הקבלה יש ג' מדרי' שנק' קדוש : בהבא לקמן ראה אוה"ת ויקרא (כרך ד) ע' א'נג-ד. וראה גם לקו"ת אמור לג, סע"ב ואילך.
עמוד רסד
- 5. וברוך יש בו ב' פירושים : בהבא לקמן ראה [נוסף ללקו"ת תזריע שם] לקו"ת שה"ש כה, ד. וראה גם לקו"ת דברים א, ג.
- 6. ברו"ך ר"ת ראש ומקור כל ברכה : ראה גם תו"א שמות נג, ב.
- 7. כמ"ש והמלך שלמה ברוך שמתברך : ראה גם לקו"ת שה"ש שם כח, ד. ביאוה"ז לאדהאמ"צ קב, א.
- 8. דהנה יש אור מים רקיע : ראה בכ"ז בארוכה סידור עם דא"ח ע, א ואילך. סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תנא ואילך. תרל"ח ע' קסא ואילך.
- 9. להבין דבר מתוך דבר תוך דבר. . ממכ"ע ודבר. . סוכ"ע : ראה תו"א בראשית א, א. לקו"ת ואתחנן ו, ג.
עמוד רסה
- 10. אלה הם ו"ק כלולים מו' : ראה גם לקו"ת פקודי ד, ג. במדבר ו, ד. ובכ"מ.
- 11. וע"י תורה פקודי ה' ישרים משמחי לב : ראה בכ"ז בארוכה לקו"ת פנחס עח, ב.
- 12. ובעת הלימוד הוא מקיף ומוקף. . יחוד נפלא שאין כמוהו : ראה בכ"ז תניא פ"ה (ט, א ואילך).
- 13. כמו יחידות עשירות מאות : ראה לקו"ת בלק עד, ב. ועוד.
- 14. דים ויבשה הוא עדלאת"כ ועלמדאת"ג : ראה בכ"ז לעיל ד"ה אז ישיר. וש"נ.
עמוד רסו
- 15. דהנה כתי' משכיל לאיתן האזרחי איתן קשה : ראה לקו"ת ראה יח, א. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תמד. [ובהנסמן שם בתחילת המאמר].
- 16. דהנה ברה"ע הי' בבי"ת ך"ו דורות. . שא' הוא ארור וב' ברכה : ראה בכ"ז מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תרסו ואילך. מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' ריב ואילך. ובהנסמן לעיל ע' קסד.
- 17. כמ"ש בעבור זה. . דוקא בשעה שיש מצה. . ביטול : ראה בכ"ז לקו"ת צו יב, ג.
תניא, ליקוטי אמרים ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן ״תְּפִיסָא״ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כוּ׳״.
הִנֵּה, כָּל שֵׂכֶל כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מוּשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמּוּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמּוּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָּף וּמְלוּבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ.
וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בַּמּוּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בּוּרְיָהּ הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וְהִנֵּה, הֲלָכָה זוֹ, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּטְעוֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ – יִהְיֶה הַפְּסַק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ.
וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאִם יִטְעוֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, יִהְיֶה הַפְּסַק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסַק זֶה כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר.
כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה׳ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה׳, הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ – מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד.
וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶּפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֶחֶם״ וּ״מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ״.
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, וְנֶהְפָּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – נַעֲשָׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ, מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״עֵץ חַיִּים״ שַׁעַר מ״ד פֶּרֶק ג׳, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר״י.
וְ״לִשְׁמָהּ״, הַיְינוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״]: