הללוי' הללו את ה' מן השמים

רסזהללוי' הללו את ה' מן השמים

בס"ד ש"פ תו"מ ט"ל לפ"ק

הללויה הללו את ה' מן השמים¹ כו' ואי' ברש"י בשבת דשני מזמורים הללויה הללו את ה' מן השמים ומזמור הללו אל בקדשו הם עיקר פסוד"ז. ואפ"ל דהנה אי' בזהר דשני מזמורים אלו הם כללא דתושבחתא, דבמזמור הללו אל בקדשו נרמז ע"ס, ובמזמור הללו את ה' מן השמים נכלל התשבחות דכללות העולמות שהם נכללים בשמים וארץ. ובפרטיות אי' בסידור האריז"ל הללו את ה' מן השמים אצי', הללוהו במרומים בריאה, הללוהו כל מלאכיו יצי', הללוהו כל צבאיו עשי'. הללוהו שמש וירח התכללות עשי' ביצי', הללוהו כל כוכבי אור התכללות יצי' בבריאה, הללוהו שמי השמים התכללות בריאה באצי', והמים אשר מעל השמים התכללות אצי' בא"ס עצמות המאציל. הללו את ה' מן הארץ חשיב כאן ד' יסודות ארמ"ע ודצח"מ, אש יסוד האש, וברד שלג וקיטור יסוד המים, דקיטור העשן הוא מן המים דעצים שיש בהם הרבה לחלוחית עולה עשן הרבה, רוח סערה יסוד הרוח, ההרים וכל גבעות יסוד העפר ודומם, עץ פרי וכל ארזים צומח, החי' וכל בהמה חי בלתי מדבר, מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים מדבר, ואח"כ אומרים יהללו את שם ה' כי נשגב כו' לבנ"י עם קרובו כמ"ש אשר לו אלקים קרובים ואי' במד' אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן אלא אשר לו אלקים קרובים, כבי' אלקי' קרובים אליו, וצ"ל שהוא מצד ש' הוי'² דכתי' קודם לזה לכן ישראל קרובי' אליו אבל מצד שם אלקים אלקים קרובי' אליו.

והענין דהנה אמרז"ל כל המאריך באחד שצריכין אריכות ההתבוננות באחד ולכן צריכים תחילה פסוד"ז וברכות ק"ש, הגם שדורות הראשונים³ תנאים ואמוראים היו ממעטים בתפלה ומכ"ש בפסוד"ז, זהו מפני שהיו נשמות גבוהות ומיד שהתבוננו נקבע בלבם אחדות אחד האמת ולא הי' חולף ועובר, אבל אנו שנתגשמנו ונתרחקנו מרוחניות צריכים אנו אריכות ההתבוננות. ומה אומרים בק"ש שמע ישראל הוא מ"ש לבנ"י עם קרובו.

ה' אלקינו ה' אחד, הנה אי' ברמב"ם ליחדו שנא' הוי' אלקינו ה' אחד⁴, וצ"ל דהול"ל יחיד שמורה על אחדות יותר מאחד⁵, דהנה שימ"ב דכתי' ששת ימים כתי' ויהי רסחערב ויהי בקר יום אחד הגם שיש שני ושלישי מ"מ הראשון נק' אחד, וכמו"כ י"ב שבטים א' מהם נק' אחד וכמ"ש שלחו מכם אחד, אחיכם אחד, ומפתח אחד⁶, אבל למעלה אינו שייך לומר זה דכתי' יש אחד ואין שני לו, והול"ל יחיד, דבזה נכלל שיתוף ג"כ, ומהו אומרו אחד. וצ"ל שענין האחדות מרומז באחד יותר מביחיד. והענין דהנה יחיד הוא שא"ס הוא יחיד ומיוחד והוא למעלה מסוכ"ע וממכ"ע, דאני הוי' לא שניתי שלא יש שום שינוי, ואתה הוא קודם שנברה"ע ואתה הוא לאחר שנברה"ע, והוא למעלה מסוכ"ע וממכ"ע, ואחד הוא מקור העולמות, וזה מרומז בתי' אחד דח' מורה על ז' רקיעים וארץ, ואת השמים כולל כל צבא השמים ואת הארץ כולל כל צבא הארץ, ולמעלה הם ז' מדות העליונות, וד' הוא ד' רוחות העולם, ואל"ף הוא המהווה כולם, וזהו אחד שז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים לא"ס אלופו ש"ע. וזהו מרומז בתי' אחד דוקא, דיחיד מורה שא"ס הוא יחיד ומיוחד אבל הנבראים הם יש ודברים נפרדים, אפי' בריאה יש מאין מ"מ אפ"ל שהנבראים הם יש ודבר נפרד, אבל אחד מורה שאפי' אחר שנעשו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם מ"מ הם בטלים לא"ס אלופו ש"ע. וזהו שכ' ברמב"ם הוא שא' הנביא ה' אלקים אמת ואין אמת מאמיתתו שאפי' כמו שנבראו העולמות מ"מ בטלים בתכלית^*.

והנה ז' רקיעים והארץ למעלה הם מדות, דהנה שמים הם אש ומים והוא ביטול המדות למד' דלמכאמ"כ⁷ והוא בחי' יחיד. דהנה כתי' הבט משמים וראה וכן השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וצ"ל למה שמים דוקא. והענין דהנה אמרז"ל נטל אש ומים ופתכן זה בזה ומזה נעשה שמים, אש הוא גבורה העלאות מלמטה למעלה, ומים הוא חסדי' מים יורדים מגבוה לנמוך, ות"ת הוא המחברן, וזהו שאמרו יצחק ויעקב בגי' שמים⁸, דיצחק הוא גבורה אש העלאה מלמטה למעלה, ואברהם מים המשכה מלמעלמ"ט, ויעקב ת"ת המחברם, והוא ביטול המדות לבחי' לאמכ"א מא"כ⁹, רסטוזהו שמים יש בו תי' מים בשלימות, ואש רק השי"ן¹⁰, מפני שז"א רובו חסדים וכמ"ש זכר חסדו. וזהו שאנו אומרים הבט משמים דוקא כדי שיהי' ואוהב את יעקב, דמצד בחי' לאמכ"א מא"כ אפשר שיומשך אפי' למקום שאינו ראוי, אבל ע"י העלאת המדות לבחי' לאמכ"א מא"כ נמשך לשמים, והנה אהבה הוא פנימיות החסד¹¹ ומשם נמשך שיומשך למקום הראוי דוקא, לכן מבקשים שיומשך לשמים.

וביאור הענין דהנה כתי' לך ה' הגדולה¹² והגבורה כו' כי כל בשמים ובארץ, הנה לך וכל שוים אותיותיהם, אלא שלך הוא מלמטלמ"ע, וכל הוא מלמעלמ"ט. דהנה המספר דלך וכל הוא חמישים, ואמרז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וענין השערים¹³ הוא שמשם נמשך לידת המדות, דמדות משכנם בלב אבל נולדים מהבינה, דאהבה הוא מצד שמתבונן בשכלו שטוב לו הדבר ההוא רוצה בה, ואם יתבונן בשכלו שאינו טוב לו אינו רוצה בה, הרי שהם נולדים מהבינה, וז' כלול מז' הוא מ"ט, ושער הנו"ן הוא בינה בעצם, וזהו לך ה' הגדולה שמדת הגדולה הגם שהיא מדריגה גבוה שבה הי' ברה"ע וכמארז"ל והגדולה [זו מעשה בראשית], מ"מ טפל ובטל לך היינו ע"י השערים. וזהו כגוונא דאינון מתייחדין לעילא¹⁴ באחד, אינון הם מדות, לעילא הוא בינה, דהתגלות עתיק בבינה, והוא בחי' יחיד, וזהו אחד ביטול המדות למד' לאמכאמא"כ. וזהו שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד¹⁵, יעקב הוא בחי' ת"ת המחבר חו"ג, אלא אחד הביטול לבחי' לאו מכל אילין מדות איהו כלל, ועי"ז אח"כ כי כל בשמים וארץ שיומשך בהשמים וארץ שיומשך למטה ג"כ כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד וכמ"ש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד. וזהו מ"ש כל תשא עון ופי' המגיד¹⁶ שהוא בחי' סובב הכללי, שלמעלה מסוכ"ע שהוא סובב הפרטי, וזהו כי כל בשמים כו' שיומשך בשו"א. והוא ע"ד מ"ש מי עלה שמים¹⁷, שהשמים עולה בבחי' מי, והוא כמ"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים ערואמרז"ל הכל תלוי בידי שמים חוץ מיראת שמים. וצ"ל והלא דוד א' יחד לבבי ליראה¹⁸ שמך וכן אנו אומרים ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך. אך הענין הוא דהנה יראת שמים אינו תלוי בידי שמים אלא בבחי' מי, דאם הי' בידי שמים הי' הידיעה מכרחת הבחירה, אבל מצד בחי' מי אין הידיעה שהוא בחי' ד"ע מכרחת הבחירה¹⁹, דמי הוא בחי' שאינו מושג, וכמ"ש מי יתן טהור מטמא, מי יתן מותינו במדבר, וזהו מי עלה שמים, שהשמים עולה במי ואח"כ וירד שאז נמשך בהשמים^*.

וזהו הללויה הללו את ה' מן השמים שהוא העלאת השמים מדות עליונות למדרי' לאו מכאמא"כ, ועי"ז הללוהו במרומים שנמשך בבריאה, דעצם השמים א"א לראות דכגבוה שמים מארץ, בין ארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, ומה שאנו רואין הוא רק זהרורית השמים וזהו בריאה, הללוהו כל מלאכיו יצי' שהם מלאכים שלוחי השפע כגרזן ביד החוצב בו, דהנה כתי' אלף אלפים ישמשוני' וריבוו רבבן קדמוהי יקומון, דיש מלאכים שהם ישמשוני' שלוחי השפע, ויש שהם קדמוהי יקומון שאינם שייכים להשפעה, וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך בריאה הוא חושך שאינו שייך להשפעה העלם, ויצי' אור גילוי, צבאיו עשי' שהם עושים רצה"ע וכמו עושים צביונו פי' עושים רצונו. הללוהו שמש וירח התכללות עשי' ביצי' דשמש וירח הם ז"א ומל' דז"א מקננא ביצי' ואימ' תתאה מקננא בעשי', כוכבי אור התכללות יצי' בבריאה דכוכבי' הם ברקיע תמינאה שהוא בינה ואימא עילאה מקננא בכורסייא. ואח"כ אומרים יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו ולכאו' והלא כתי' בראשית ברא אלקים והול"ל ברא ומהו ונבראו. והענין דהנה ברא שייך באלקים שהוא כח הפועל בנפעל, אבל עיקר ההתהוות מצד שם הוי' דהוי' לשון מהווה, וע"ז אינו שייך לומר ברא אלא ונבראו, בדרך מאיליו וממילא²⁰, וכמו מי שאמר והי' העולם מאיליו וממילא, ומזה אפ"ל מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק שהוא למעלה מטבע. ויעמידם לעד לעולם, ית"ל אי"ה.

ואח"כ אומר אש כו' ד' יסודות ארמ"ע ודצח"מ, ואח"כ יהללו שם ה' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, בכל המזמור אמר תחילה שמים הללו את ה' רעאמן השמים ואח"כ הללו גו' מן הארץ וכאן אומר ארץ קודם שמים. והענין דהנה הודו הוא תורה, דמלאכים אמרו אשר תנה הודך על השמים, אך לא נתן להם תורה כ"א על הארץ דוקא, והשמים מקבלים מהארץ וכמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, היושבת בגנים היינו נשמות שיושבין בג"ע ולומדים תורה ומלאכים מקבלים מהם, לכן א' ארץ ואח"כ שמים.

ואח"כ אומר וירם קרן לעמו כו', והענין דהנה כתי' יראו את ה' קדושיו וצ"ל למה קדושיו דוקא, והלא כתי' ייראו מה' כל הארץ²¹. והענין דהנה יראו מה' שהוא יראה מרחוק מצד שם אלקים זהו כל הארץ, שכ"א יוכל לבוא לבחי' זו, אבל יראו את הוי' דהיינו שיהי' טפל ובטל לש' ה' זהו דוקא קדושיו, קדשנו במצותיו וציונו, והוא מ"ש לבנ"י עם קרובו, ועי"ז כי אין מחסור ליריאיו, אין הוא אין שלמעלה מסדר השתל', ועי"ז נמשך מבחי' אין שלמעלה מסדר השתל', והנה זהו מ"ש לבנ"י עם קרובו.

וענין הקרן הנה יש בזה כ"פ ג' פי'²², (א) ל' קרן זווית וכמ"ש בזהר על משנה ובא לו לקרן דרומית מזרחית, ובא לו לקרן בקדמיתא קודם שיבוא לבחי' דרומית שהוא אהבה וכמ"ש גבי אברהם הלוך ונסוע הנגבה, וצ"ל קודם לזה קרן. והענין דהנה קרן עד"מ קרן דרומית מזרחית הנה כמה שנמשך דרום הוא דרום, ומה שנמשך מזרח הוא מזרח, והקרן בעצמו אינו מציאות בפ"ע כלל והוא מורה על ביטול, (ב) מלוכה נק' קרן כמ"ש רמה קרני, קרן חזית, והוא ביטול העם אל המלך דהנה המלך הוא מציאות בפ"ע והעם מציאות בפ"ע והאיך הם מתחברים זהו ע"י הביטול, ולמעלה הו"ע קבלת עומ"ש. ועי"ז ממשיכים שיש עוד פי' (ג) ל' קרן עור פני משה, דהנה על משה כתי' ואנחנו מה שהוא בחי' חכמ"ה כח מ"ה, שהוא ראשית השתל', אבל קרן עור פני משה הוא למעלה מסדר השתל'. וזהו שממשיכים ע"י הביטול, וזה א"א לימשך ע"י אהבה שהוא יש מי שאוהב אבל יראה שהוא אינו יש שהרי הוא בטל לכן עי"ז ממשיכים בחי' זו. (היה נראה שמפרש לפי פי' הא' שהקרן הוא בחי' שהוא בטל תמיד מפני דנתב"ס, ופי' הב' ביטול עולמות התחתונים לבחי' מל' וכ"ז העלאה, ופי' הג' המשכה פי' שע"י הביטול או ביטול דמל' או הביטול לבחי' מל' עי"ז ממשיכים מאור הכתר כן נ"ל עכ"ה).

והנה מ"ש הללויה הללו את ה' מן השמים כו' הללו גו' מן הארץ הוא להמשיך חדוש הישינות, דבכ"ע מחי' ומהווה נבראים והו"ע בריאה יש מאין, ולזה צ"ל זיווג חו"ב, דבינה הוא יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש, וחכ' הוא אין דוהחכ' מאין ערבתמצא, והוא זיווג חיצוני דחו"ב, אבל ע"י ביטול דוירם קרן לעמו ממשיכים תוס' אור חדש וצ"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזירותי שהוא אשר קדשנו במצותיו וציונו, וזהו שע"י היראה ממשיכים אור חדש.