החדש הזה כו'

קההחדש הזה כו'

בס"ד. (ש"פ ויק"פ, פ' החודש, ט"ל).

שמחה ש"מ כו' צבי כו' ניסן, תשרי

ויק"פ, פ' החודש

החדש הזה לכם¹ ראש חדשים ראשון הוא לכם, הנה כתי' ויקהלו כו' בירח האתנים² בחג הוא החדש השביעי ות"י עתיקייהו הוי קרי לי' ירחא קדמאה, כי בך"ה באלול נברא העולם ותשרי הוא ר"ה לשנים, כמ"ש והיו לאותו ולמועדים ולימים ושנים, וכען הוא ירחא שביעאה, לפי שניסן הוא ראש חדשי'. וזהו כמ"ש רז"ל במד"ר פ' בא פט"ו משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים, ובו עתידי' ליגאל שנא' כימי צאתך כו', וזהו כר' יהושע שבניסן עתידי' להגאל בפ"ק דר"ה די"א.

ולהבין זה צ"ל מה שבכ"י צריך להזכיר יצ"מ בבקר ובערב. ויובן בהקדם הדרוש שבת"א לכן אמור לבנ"י³ אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, קודהנה כתי' מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגי' שקאי על כנס"י כמו שהיא למעלה⁴. ולהבין בחי' זו בעבודה בנפש האדם, הנה היא בחי' שמחה של מצוה ישמח ישראל בעושיו, דהנה כתי' תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו' מרוב כל, פי' כל⁵ הוא העמוד המחבר ג"ע העליון וג"ע התחתון, וארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ולכן הוא מרוב כל, יותר מבחי' כל. וביאור הענין דהנה כתי' כי נשגב שמו⁶ שכל השתלשלות העולמות הוא רק מבחי' שמו שהוא הארה בעלמא כמשל שם האדם⁷ כו', וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים בב' אותיות לבד, ובאמת כי נשגב שמו, שבחי' שמו הוא ג"כ נשגב, ורק הודו על ארץ ושמים שרק הארה מבחי' שמו נמשך על ארץ ושמים הוא ג"ע התחתון והעליון⁸, כי השגת הנבראי' בהבורא ית' א"א להיות כ"א בהארה מבחי' שמו ולא בבחי' שמו ית' עצמו, וגם בבחי' זו הגם שהיא רק הארה בעלמא מבחי' שמו מ"מ יש בה ג"כ תענוג נפלא עד אין קץ לפי שהוא מהארת שמו ית' שהוא א"ס. אבל המצות הם מצותיו ממש כמשרז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, שבת להוי', מועדי הוי', שבמועדי' נמשך תוס' הארה בש' הוי', וכמו"כ בצדקה כתי' אני מדבר בצדקה, שהם מצותיו ממש של עצמותו ית', לכן העבודה בשמחה הוא מרוב כל מכל תענוגי עוה"ב.

אך העבודה צ"ל בשמחה דוקא, שהשמחה היא פנימיות המצוה, משא"כ כשעושה המצוה בדרך מצות אנשי' מלומדה היא כגוף בלא נשמה, שכמו באברי הגוף יש עצם האבר, והחיות, כן עד"ז הוא במצות, שהשמחה של מצוה היא הפנימיות של המצוה, וצ"ל העבודה בשמחה שיתבונן שהם מצותיו כנ"ל, ועי"ז יהי' ישמח ישראל בעושיו, וממילא יומשך להיות ישמח הוי' במעשיו. והנה כתי' אם הבנים שמחה, וכתי' כי אם לבינה תקרא, שהשמחה היא בינה⁹, וצ"ל אם הבנים דהיינו שיומשך השמחה במדות דוקא ולא שישאר השמחה וההתבוננו' במוחו, ובחי' מצרים הוא המונע להיות גילוי השמחה מהמוח למדות, וזהו מצרים מיצר הגרון, שמהמוח קזנמשך ללב ע"י הקנה כמ"ש קנה חכ', ומצרים מונעים לבחי' זו. וזהו ג' שרי פרעה קנה ושט ורידין¹⁰ שהם המונעי' ומעכבי' להיות נמשך השמחה מהתבוננות שבמוחו למדות, ובנפש הוא כאשר נמשך אחר תאוות תענוגי גשמי' והשמחה מלובש בתענוגי' גשמי'. וזהו ההפרש בין בחי' עיבור לבחי' לידה, שבחי' עיבור הוא כשהוא בהעלם, דהיינו כמו שהוא רק בהתבוננות במוחו ולא נמשך ממוח ללב, ולמעלה הוא כמשרז"ל כשאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה, שאז דיני' שורים, אבל לידה הוא בחי' גילוי, ולכן בשעת הלידה יוצא דם שהוא בחי' דינים, והיינו כי ע"י הלידה הוא בחי' גילוי השמחה ממוח ללב עי"ז נעשה המתקת הדיני', וז"ע יציאת מצרים.

וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והוא ע"י בחי' אני הוי' הוא בחי' התורה, כי מצרים הוא בחי' מיצר הגרון שהוא בחי' נחר גרוני, כי קול הוא בחי' המשכה ממוחין ומדות לבחי' הדבור, כמו קול מבשר שהוא בחי' גילוי והמשכה, אבל בגלות הוא בחי' נאלמתי דומי'¹¹ החשיתי, וגם נחר גרוני שאינו מאיר הקול והדבור. אך ע"י התורה הוא בחי' יציאת מצרים כי התורה היא ג"כ בחי' קול שבבחי' צוואר דקדושה¹², שהוא בחי' קול גדול ולא יסף שפי' לא פסק שנמשך תמיד, וכמ"ש קול דודי הנה זה בא ל' הוה שנמשך תמיד¹³ רק שנמשך בדרך דילוג. וזהו שמברכין נותן התורה ל' הוה¹⁴ שתמיד בכ"י הוא יצ"מ בעבודה ע"י בחי' קול גדול שבתורה כו'. ופי' קול גדול ע"ד מ"ש באברהם משתה גדול, גדול עולמים הי' שם, וכמו גדול הוי' כו', ולכן ע"י התורה שהוא בחי' קול גדול בחי' הקל קול יעקב נמשך בחי' יציאת מצרים. וזהו לכן אמור לבנ"י אני הוי' שע"י בחי' התורה הוא בחי' יציאת מצרים והוצאתי אתכם כו'.

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי כו' היא בחי' תושבע"פ¹⁵, כי תושב"כ היא רק דרך רמז לבד, כמו תפילין וציצית שאינו מבואר היטב איך לעשותם, אבל בתושבע"פ מתבאר היטב שהתפילין יהיו מרובעין ותפורי' בגידין, והיינו כי עיקר קחהתגלות רצה"ע הוא בתושבע"פ¹⁶ דוקא, ולכן נק' ארץ הצבי שהוא ל' רצון¹⁷. וגם ל' רץ כצבי, כי כתי' מכנף כו' צבי לצדיק וארז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח¹⁸. והענין הוא כי תושבע"פ מתלבשת אפילו בשקר כמו זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי שאחד מהם טוען שקר, ועד"ז בשארי הלכות גשמיות, כמו המחליף פרה בחמור, ואעפ"כ נמשך רצה"ע בתושבע"פ לברר הדין עם מי, שהוא השפלה יותר מתושב"כ. ולכן בחי' זו צ"ל ע"י צבי דוקא, כי תושב"כ הוא ג"כ ע"י אותיות הנק' סוסים כמ"ש כי תרכב על סוסיך¹⁹, אך כדי שיהי' המשכת הרצה"ע בחי' תושבע"פ אפי' בטענות שקרי' כנ"ל זהו ע"י הצבי דוקא שרץ מהר. וכמו"כ בענין חזקי' משיח, שצ"ל ע"י צבי דוקא וכמ"ש במ"א בדרושי פורים בענין אחש דאחשורש²⁰ שהוא לשון מהירות לפי שצ"ל דוקא דומה דודי לצבי כו', וזהו לאגנא עלייהו כו', וכ"ש במה שביקש לעשות חזקי' כו' ודאי צ"ל ע"י בחי' צבי דוקא שה"ז ענין אחישנה ממש כו'.

ומעתה יובן ענין המד"ר²¹ הנ"ל כשבחר הקב"ה כו', דהנה כתי' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ, וצ"ל מפני מה לא נא' אשר בראתי יש מאין²² שהוא יותר פלא, כי נסים דיצ"מ הם יש מיש כמו דם ממים, ומים יבשה, משא"כ ברה"ע יש מאין. אך הענין הוא כנ"ל שברה"ע הוא כי נשגב שמו, בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר א' יכול להבראות, ובשתי אותיות כי בי"ה כו', שהוא רק הארה בעלמא מבחי' שמו כנ"ל. והנה מבחי' זו נמשך מצרים דקדושה שהוא בחי' הגבול. מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה שהוא בחי' גבול ומדה. אבל בחי' יצ"מ הוא לצאת מהמצרים וגבולי', ובחי' זו נמשך מבחי' אנכי הוי', ולכן נא' אשר הוצאתיך מאמ"צ, שהוא דבר גדול יותר שנמשך מבחי' אנכי הוי' להיות אלקיך כו'.

קטועד"ז יובן ההפרש בין כשבחר הקב"ה בעולמו²³ קבע להם ראשי חדשים, שתשרי הוא הראש, כי בריאת העולמות נמשך מבחי' שמו כנ"ל, ובבחי' זו תשרי ר"ה לשנים להנהגת העולמות, וכמו"כ בכל ההשפעות גשמי' כמו מזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה שה"ע פרנסה כו', וזהו דעתיקייהו הוי קרי לי' ירחא קדמאה. אבל משבחר הקב"ה ביעקב ובניו קבע להם חדש של גאולה כמא' ומביא גואל כו' למען שמו, כי גלו למצרים שכינה עמהם שנא' אנכי ארד כו', גלו לבבל כו', ע' במד"ר פ' בא פט"ו. וכדי שיהי' יצ"מ קבע להם חדש של גאולה, שבחי' חדש של גאולה הוא בחי' יצ"מ, והיינו שכמו שיש י"ב חדשי השנה בבחי' בריאת העולמות שקבע להם ראשי חדשים, שבכל חדש נמשך הארה חדשה והם בחי' י"ב בקר ד' מחנות שכינה, ושרש קבלתם הוא מבחי' הים העומד עליהם הוא בחי' שמו הנ"ל, י"ב צירופי אד', שבבחי' זו תשרי ר"ה. כמו"כ יש י"ב חדשי' י"ב צירופי הוי' שהוא בחי' י"ב גבולי אלכסון²⁴, וכמ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, שיש כמה בחי' בשמש כו', ובבחי' זו ניסן הוא הראש כמ"ש מוציא אסירי' בכושרות שקאי על גלות מצרים, שהזמן המוכשר הי' בניסן דוקא לפי שניסן הוא צירוף הראשון שבי"ב צירופי הוי', שהוא בחי' ש' הוי' כסדר²⁵, משא"כ שארי הצירופי' הם כשמתחלפי' האותיות שלא כסדרן.

וזהו החדש הזה לכם שהוא חדש של גאולה, ראשון הוא לכם קאי על הקב"ה שאני ראשון ואני אחרון כמ"ש במד"ר, הנה בחדש ניסן נגלה לכם, וזהו ראשון הוא לכם.

והנה אע"פ שבחדשי הגאולה ניסן הוא ראשון אעפ"כ יש מעלה בתשרי שהוא שביעי, וזהו וכען הוא ירחא שביעאה שכל השביעין חביבין, נמצא כי יש בתשרי ב' מעלות, הא' שבבחי' החדשי' שבברה"ע הוא ראשון, הב' שגם בחדשי הגאולה שניסן הוא ראשון מ"מ הרי כל השביעין חביבין כו'. ואעפ"כ חדש של גאולה הוא ניסן, ולכן ר"א אומר בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להגאל לפי שהשביעין חביבין.

אבל ר"י אומר שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל שנא' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לע"ל. ויש כמה טעמי' ע"ז²⁶, ע"פ פשוט הוא מפני כי תשרי קיהוא חדש המשפט ובבחי' המשפט כתי' הן שמים לא זכו בעיניו, ולכן אין אומרים מועדי' לשמחה בר"ה כי הוא זמן המשפט²⁷, ולכן ניסן הוא חדש הגאולה. הב' כי תשרי הוא שביעי לניסן כו' שהוא כמו משה שהי' דור שביעי לאברהם, ויש מעלה יתירה באברהם²⁸, שלמשה כשאמר הנני שדימה עצמו לאברהם כמ"ש במדרש תנחומא ע"פ זה וכ"ה במד"ר פ' וירא פנ"ה ובפ' ואתחנן פ"ב ע"פ אתה החלות, נא' לו אל תקרב הלום כו', וכמ"ש ג"כ במד"ר על פסוק זה בפ' שמות ס"פ ב', וי"ל המעלה יתירה שבאברהם מפני שהוא הי' הראשון כמ"ש מי העיר ממזרח א"ת העיר אלא האיר במד"ר בראשית פ"ב שדרשו על אברהם שהתחיל להאיר. הג' כי יש ג' בחי' בתי אחותי אמי, בתי בפסח שהוא בחי' מקבל, אחותי בשבועות מ"ת, אמי בסוכות²⁹ בחדש תשרי, ולכן ר"א אומר בתשרי עתידי' להגאל כסדר המדרגות, אך הנה נת' בדרוש רני ושמחי בת³⁰ שבחי' אמי בעטרה שעטרה לו אמו שהעטרה עצמה היא למעלה מבחי' אמי ורק אמי מעטרו בהעטרה, אבל לעתיד יהי' עליות המל' להיות עטרת בעלה בחי' עטרה עצמה כי שרש המל' בכתר, לכן בניסן עתידי' להגאל בחי' בת כו'. הד' כי בניסן נגאלו לפי שביצ"מ הי' הגילוי מבחי' אתעדל"ע מצד עצמו לכן בפסח מצה לחם עוני, והנה משיח הוא ג"כ בחי' עני, עני ורוכב על החמור כמ"ש בזהר פ' כי תצא, והיינו כי יש אתעדל"ע שאין אתעדל"ת יכול להגיע שם, בחי' אהי' כטל לישראל, וזהו בחי' עני דמשיח, ולכן בניסן עתידי' להגאל לפי שהזמן שנמשך בחי' האתעדל"ע מצד עצמו הוא בניסן דוקא, משא"כ בתשרי כו'.