צאינה וראינה כו'

פהצאינה וראינה כו'

בס"ד.

חתונתו זו מ"ת כו' נתיב הל"ב כו' חופה (ואח"כ) קידושין

צאינה וראינה¹ כו' ביום חתונתו, וארז"ל במשנה שלהי תענית זו מ"ת, וקאי על לוחות אחרונו' שהרי או' ולא היו יו"ט כו' וכיוהכ"פ, והגם שבודאי לוחות ראשונו' קרוי' ג"כ ביום חתונתו מ"מ רז"ל אמרו על מ"ת דלוחות אחרונו' שנתקיימו.

והענין הוא שצ"ל מה שתקנו בברכת אירוסין לחתום מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין, מה"ע חופה דוקא כו', שהיא הקדמה לקדושין כו' וכמארז"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. והענין הוא דהנה תלת קשרין מתקשראין דא בדא ישראל כו'.

והענין הוא דהנה כתי'² ביום חתונתו זו מ"ת, שתו' נק' בשם חתונה בחי' יסוד, והיינו שע"י תומ"צ שלמטה עי"ז מתאחד הנשמה באא"ס ממש שהוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא ממש וכמשל יחוד חתן וכלה שנעשים אדם אחד ממש, וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, ונק' תרי פלגא גופא כמ"ש בזהר, משא"כ הנשמה קודם ירידתה לעוה"ז אף שהי' לה אוי"ר בהתגלות אעפ"כ היתה בבחי' נפרד, וכמו המלאכי' שהם נפרדי' אף שאומרי' קדוש וברוך תמיד באהבה ברשפי אש, אבל ע"י התורה עי"ז מתאחדי' ממש לפי שהתורה היא בחי' תורת הוי' וכן במצות נא' מצות הוי', הקב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית כו', והמצות עליונות ממש כמו שהן למעלה נמשכו ונתלבשו למטה במצות גשמי', ואף שנתלבשו בגשמי' אך באמת היא הנותנת כו' וכמ"ש במ"א³, וזהו המשל מבחי' חתונה שאף שהטפה שנמשך ממוח האב היא נתגשמה ממש בבחי' טפה גשמי' מ"מ מלובש בה מעצמיות המוחי' ממש, שהרי מטפה זו נתהווה להוליד בדומה לו ממש, וכך עד"מ זה יובן שמה שהקב"ה מניח תפילין כו' כי ע"י שאנו מניחי' תפילין שלנו, עי"ז ממשיכי' שיהי' הקב"ה מניח תפילין וכידוע, ועמ"ש במ"א בענין פי' המד"ר ע"פ מגיד דבריו ליעקב⁴ כו' מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות שמה שהוא עושה כבי' זהו ע"י שאומר כו'.

ויש להעיר לענין הנמשל למעלה ממארז"ל במד"ר וישלח ס"פ ע"ט ע"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל א"ל אתה אלקה בעליוני' ואני אלקה בתחתוני', ונענש ע"ז ע"ש פובמפרשי', ובמגילה די"ח ארז"ל שהקב"ה קרא ליעקב אל, וע' בהרמב"ן בפי' החומש במקומו, והענין הוא כי דברי המד"ר הנ"ל נת' במ"א⁵ בענין ספי' ת"ת שאבינו יעקב הי' מרכבה לה שע"ז אמר ואני אלק' בתחתונים, ואינו שייך כ"כ לכוונת דרוש זה, אמנם דברי רז"ל במגילה שאמרו שהקב"ה קרא ליעקב אל, י"ל הכוונה ע"פ מ"ש בס"י בל"ב נתיבות פליאות חכ' חקק כו' שיש בחכ' בחי' ל"ב נתיבות, וכן בבינה יש נש"ב, כמארז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם, והנה במשה נא' ותחסרהו מעט מאלקי' ופירשו בזה שהשיג רק מ"ט שערי בינה, ועד יום מותו לא השיג שער החמשים וזהו ותחסרהו מעט היינו בחי' שער הנו"ן דבינה מבחי' אלקי' דבינה, רק שבעת הסתלקותו השיג גם שער הנ' ג"כ ולכן ארז"ל לעליוני' נדמה להם למטה לתחתוני' נדמה להם למעלה שקאי עשה"נ כמ"ש מזה במ"א ע' מזה בד"ה את שבתותי תשמורו שלא נדפס, ובהגהות לשם⁶, וכמו שהוא בנש"ב כן גם בל"ב נת"ח יש ג"כ נתיב אחד אשר עליו נא' (איוב ך"ח וא"ו) נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, שבחי' נתיב זה לא ידעו כלל, וי"ל פי' איה קאי על האומרי' איה מקום כבודו (כ"פ במא"א⁷) שגם הם אינם יודעי' מנתיב זה, ויש לבאר ע"פ משנ"ת במ"א שאי' מקום כבודו אומרי' האופני' וחיות הקדש⁸, שהרי השרפי' אומרי' מלא כה"כ, וארז"ל בחולין פרק גיד הנשה שאני אופני' שמכסא עצמו, לכן מזכירים את השם אחר ב' תיבות, ועכ"ז גם הם אינם יודעי', והיינו לא מיבעי שהשרפי' אינם משיגי' זה שהרי זהו בעצם למעלה מהשגה, ולכן א"א להם להשיג בחי' זה כלל, כי השרפי' הם משיגי' רק בד"כ שאוא"ס ב"ה הוא קדוש ומובדל מגדר עולמות, ולכן רצונם וחפצם ליכלל וליבטל באוא"ס שלמעלה מבחי' מקור לעולמות, ומאן דכסיף אע"ג דלא יכיל שבחא אית לי', ולכן נאמר עליהם שרפי' עומדים ממעל לו היינו לש' אד' הנז' תחלה, או ממעל לבחי' וא"ו מקור דמקור לעולמות כי ששת ימים כו' וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכפי ב' הפי' שבתי' יבנה כמ"ש במ"א⁹, וכמו שפי' הבעש"ט ז"ל שבמקום שרצונו של אדם¹⁰ עד"מ שם הוא בחוזק ה"ז כאלו עומד שם כו', ולכן גבי השרפי' מאחר שרצונם ליכלל באוא"ס הסוכ"ע שלמעלה מהארה המתצמצם בעולמות ה"ז כאלו עומדי' שם כו', ועכ"ז מזכירי' את השם אחר ב' תי' לפי שהם מכסא עצמו, ומ"מ הם ברעש גדול כמשנ"ת במ"א¹¹ שזהו מפני העדר ההשגה שעי"ז נעשה הרעש גדול, ולכן הם הם הממשיכי' פזבחי' כבוד ה' ממקומו פי' ממקורו ושרשו ע"ד ממקומו הוא מוכרע כמ"ש מזה בד"ה ואולם חי אני ובהביאורי' שלא נדפסו ובהג"ה לשם¹², וע' בד"ה כי במקלי עברתי¹³ בענין כי ב"מ ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו, שזהו ע"י היותם מי בכים כו', וע' בד"ה אני דפ' ציצית¹⁴ שמרעש נעשה שער בימין ושער בשמאל ע"ש, ואחר כל השבח הזה דאופנים עכ"ז בחי' נתיב זה הל"ב לא שזפתו עין איה שגם האומרי' איה מקום כבודו ג"כ אינם יודעי' ממנו שיהי' מזה אצלם בחי' רעש מפני העדר השגתם, כי הרעש על העדר ההשגה צריך לידע עכ"פ שיש מה להשיג והם אינם משיגי' ומזה נעשה הרעש, אבל בנתיב זה אינו שייך גם שזיפת עין מין הנק' איה היא הראה והדיה שבס' דברים כמארז"ל בחולין¹⁵ היא ראה דיה היא אי', ונק' ראה ע"ש שרואה למרחוק, ע"ד אמרתי אחכמה והיא רחוקה, וה"ז משל שגם ראיית השכל ע"ד ידיעת המציאות אינו ידוע לאותם האומרי' אי' מקום כבודו, (רק לנשמות שגבהה מעלתם ממלאכי' כנודע, וירדו להתלבש בגוף דוקא ולברר נה"ב, נתגלה לנו ע"פ ס"י שיש ל"ב נ"ח).

והנה ארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש, יש הוא ש"י עולמות, וצ"ל מ"ע מספר ש"י דוקא, אך הענין הוא שזהו נגד בחי' הל"א נתיבות דחכ', שכ"א כלול מעשר עולה מספר ש"י כו', ונודע כי ארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב ולכן נא' ביעקב ויקרא לו אל, היינו בחי' ל"א נ"ח הנ"ל שזהו מעין עוה"ב שיהיו ש"י עולמות כו', ולכן פי' בזהר שאל הוא נהירא דחכמתא לפי שקאי על ל"א נת"ח כו', וה"ז הוא בדומה לו כבי' שקראו אל, ע"ד שארז"ל עתידים צדיקי' שיקראו ע"ש של הקב"ה, ופרש"י שיהי' שמם הוי', היינו בחי' הוי' בחכמה כו'.

וביאור הענין איך ע"י תומ"צ¹⁶ תהי' הנשמה מתאחדת באוא"ס ממש, הענין הוא דהנה תורה נק' ביום חתונתו, והנה חתונה צריך מתחלה בחי' חופה, וע"י החופה עי"ז יכול להיות אח"כ היחוד, וזהו מ"ש מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין, והובא בהרא"ש קושי' למה מזכירין חופה בברכת אירוסין, הלא כשהיו מברכין ברכת אירוסין בזמן שנהגו לארס תחלה לא הי' חופה כלל, ול"ל להזכיר דבר שא"צ, ותירצו שזהו בכדי להזכירו שלא ברכת האירוסין מתיר כ"א החופה שבשעת הנשואין דוקא כו'. אמנם עדיין אינו מובן מדוע אינם מזכירי' בברכת נשואין ענין החופה שאז הוא פחדבר בעתו גם למנהגיהן שהיו מארסין תחלה ואח"כ חופה ונשואין, ולמה הקדימו להזכיר בברכת אירוסין שא"צ לחופה כלל שההיתר הוא ע"י חופה דוקא, ובנשואין עצמם לא תיקנו להזכיר, וגם אצלינו שאירוסין ונשואין הם ביחד לא זזה ממקומה כו'.

והענין הוא כנודע שענין האירוסין הוא בחי' מקיף שמקדשה בטבעת ואומר לה הרי את מקודשת כו', שהטבעת הנה רק בחי' מקיף שממשיך לה חיות מועט להיות מקודשת לשון הפרשה לו כו', וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה תורה צוה בפ' הברכה¹⁷, אמנם נשואין הוא בחי' השפעה פנימי' להוליד בדומה לו, וכמ"ש מזה בביאור מאה"ז ע"פ לא טוב היות האדם לבדו (הלשון שלא נדפס)¹⁸ בביאור ענין ההבדל שבין זיווג נשיקין כו' לענין זיווג גופני דזו"נ להוליד נשמות ע"ש, רק שבחי' מקיף דטבעת זהו המקיף שהחתן משפיע להכלה מקיף פרטי לקדשה, פי' הפשוט להפרישה לו, וגם לפי פי' לקדשה ע"ד שנת' בענין ברכת המצות¹⁹ אשר קדשנו בקדש העליון להיות בחי' ואנשי קדש כו' זהו ג"כ מקיף פרטי להעלותה וכמארז"ל עולה עמו, ע"ד הקדשת הקרבן, ונדירת דבר הנדור שצריך להוציא בשפתיו דוקא שעקימת שפתים הוי מעשה, ובאירוסין הוא גם במעשה בפו"מ בלבישת הטבעת כו'. אמנם כ"ז הוא בחי' אירוסין לבד, אמנם בכדי שיהי' ענין בחי' נשואין בחי' יחוד פנימי א"א בלא חופה שזהו המקיף כללי המקיף חו"כ ביחד דוקא, כי כדי שיהי' נמשך השפעה פנימיות צ"ל נמשך תחלה גם בבחי' חתן, והענין הוא שבחי' אירוסין זהו מה שהחתן משפיע להכלה מבחי' נובלות חכ' שלמעלה תורה שזהו הארה בעלמא וכמו מ"ט אמר קרא שזהו מבחי' רמזים ואותיות לבד וכמו וא"ו דוכי ישאל מזה נלקח כל פרק השואל כו', אמנם בכדי שיומשך שפע פנימיות החכ' שזהו שרשו מבחי' מו"ס שלמעלה מחכ' סתם שזהו לא יש גם בבחי' חתן, לזה צריכי' שניהם להתעלות תחת בחי' מקיף החופה שזהו מבחי' ישת חשך סתרו בחי' כתר ומשם נמשך להחתן בחי' פנימיות החכ' שיוכל להשפיע להכלה בחי' תושבע"פ להוליד בדומה לו כו' כמ"ש מזה בד"ה תורה צוה וביאורו בפ' הברכה²⁰.

וענין בחי' חופה בעבודה זהו ענין תשובה, שאע"פ שנת"ל שירידת הנשמה הוא בשביל תורה, הנה באמת ענין ירידת הנשמה היא בשביל תשובה ג"כ, דהנה הנשמה קודם שירדה לעוה"ז היתה במדרגת צדיקים, פי' שכמו קריאת שם צדיק בהתלבשות הנשמה בגוף יקרא למי שמקיים תומ"צ כמ"ש מזה בד"ה מי יתנך כאח לי שלא נדפס ובהביאורי' באורך²¹, ובקצרה לפי שכלליות המצות נק' בשם צדקה כמ"ש פטוצדקה תהי' לנו כו' לכן המקיים נק' בשם צדיק. ועוי"ל לפי שעל מצות שלנו נצטוינו לברך אשר קדשנו במצותיו, והיינו מפני שעי"ז ממשיכי' בחי' מצותיו שיהי' הקב"ה מניח תפילין המשכת מוחין לז"א, וכדומה בכל המצות, ולמעלה כתי' כל מצותיך צדק שבאמת זהו צדקה לבד כי מאי איכפת לי' אם שוחט מן העורף כו' אלא שזהו בדרך צדקה להחיות רוח שפלים שקמי' כל העולמות עליונים הם שפלים כו' כמ"ש במ"א באורך²², ועש"ז נק' המקיים תומ"צ בשם צדיק, וכתי' ועמך כולם צדיקים כו', כן עד"ז הנשמה כמו שהיא למעלה כשעומדת לפניו ית' וכמשנ"ת לעיל בד"ה אריב"ל שענין העמידה זהו בחי' ביטולה בבחי' אהוי"ר, ה"ה אז במדרגת הצדיקי' היינו כמו בהתלבשותה בגוף כשמקיימת המוטל עלי' נק' בשם צדיק כן קודם התלבשותה ה"ה במדריגת צדיק בשם המושאל ע"ש שמקיימת עמידתה כו', אבל אח"כ נעשה בחי' בע"ת, ע"ד מ"ש והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה כו', והנה ארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ואין הפי' תשובה על עוונות דוקא אלא הפי' תשובה הוא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקי' אשר נתנה, דהיינו החזרת פב"פ, דהנה אם אדם נמשך אחר גשמי' הוא בחי' רחוק מאלקו', וכמו למשל ב' בני אדם שהם עומדי' אחור באחור אף שעומדי' מקרוב מ"מ כיון שהם אחור באחור נקראי' רחוקים, אבל כשהם עומדים פב"פ נקראי' קרובי', וכמו"כ למעלה בעבודה, הנה שכשאדם נמשך אחר גשמי' אף שהוא סור מרע ועשה טוב מ"מ כיון שהוא בבחי' חיצוני' נק' רחוק וכמ"ש כי פנו אלי עורף ולא פנים אף שפנו אלי הוא רק בבחי' עורף, אבל תשובה היא החזרת פב"פ שהוא בחי' אהבה בבחי' רעו"ד דהיינו אהבה דבכל מאדך שהוא בלי גבול ממש.

והנה כדי לבוא לבחי' אהבה זו בבחי' רעו"ד זהו דוקא למטה כי הנשמות למעלה אף שהי' להם אהוי"ר בהתגלות מ"מ הוא רק בחי' בכל לבבך ובכל נפשך שאהבה זו מתלבשת בכלי הנפש, משא"כ אהבה דכל מאדך זהו דוקא למטה מבחי' העלם והסתר הגוף דוקא, כי יתרון האור הוא מתוך החשך דוקא, וכמשל המים כשסותמין אותה מתגברת הילוכה כמ"ש במ"א בד"ה רפאני ה' וארפא²³, ונמצא שאע"פ שיש לה גרעון באהוי"ר טבעיות שבחיצוניות הלב הגלוי' מ"מ יהי' לה יתרון בבחי' רעו"ד בנקודת פנימי' הלב כיתרון האור הבא מן החשך. ועפ"ז יובן מה שבא הציווי על ההתבוננות שמפני שנתלבשה בגוף ונה"ב הנה בכדי שתבוא לבחי' אהבה דבכל לבבך ובכל נפשך צריכה ג"כ להתבוננות ויגיעה כו' והעיקר הוא בחי' בכל מאדך שזהו בחי' החופה שע"ז הוא ההבטחה שסופך לבוא לידי אהבה כו'.