כרמי כו' האלף לך שלמה כו' (א)

חכרמי כו' האלף לך שלמה כו' (א)

בס"ד (ש"פ וירא, ט"ל).

שה"ש ח' י"ב.

מליץ א' מני אלף כו' ענין ההבדלות כו' מילה והבדילה הפרוכת

וירא

כרמי כו' האלף לך שלמה¹ ומאתים לנוטרים את פריו, וארז"ל בגמ' שבועות דל"ה ע"ב כל שלמה האמורים בשיר השירים קדש, שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה כרמי כו' לך שלמה, שלמה לדידיה, ולכן שלמה זה הוא חול. ובזח"ב פקודי דרכ"ז ע"א (בפי' פסוק ואת האלף) פי' שאלף זה דהאלף לך שלמה הוא חול, ופי' שחול לאו איהו בסטרא דקדושה, ולכן יש הבדלה בין קדש לחול, ורזא דקרא הכי הוא (ויקרא בפ' שמיני סי' יו"ד) ולהבדיל בין הקדש ובין החול כו', ועכ"ד אע"ג דפרישו אית לקדש מן החול חולקא חדא אית ליה בקדושה מסטרא דשמאלא, הה"ד האלף לך שלמה, דאינון אלף יומי החול (סה"מ ט"ו א'²), ופי' במק"מ שם בשם נ"ב שהוא מהרח"ו האלף חול שהם ע"ס דנוגה, וענין הבדלה שבין קדש לחול, פי' טבמק"מ בין הקדושה לק"נ, ועכ"ד אע"ג דפרישו אית מן הקדש לחול חולקא חדא כו' כנ"ל, פי' המק"מ חולקא חדא הם הבירורי' שבק"נ. ואאמו"ר נ"ע ז"ל פי'³ חולקא חדא אית לי' בקדושה שזהו מקיף של העשר ספירות דקליפת נוגה שהוא לבונה, וכמבואר ענינו בפ' תולדות בד"ה ראה ריח בני, ובהג"ה לשם⁴. וצ"ל אם חלוקים הם בפירושם, או אולי י"ל שענינם אחד הוא.

וילה"ק פירוש הפסוקי' (איוב ל"ג ך"ג ך"ד) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף כו' ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר, ופי' רש"י ז"ל אחד מני אלף, במגידי פשעו והוא יליץ ישרו. ויחננו, המקום. פדעהו, כמו פדאהו אל"ף מתחלפת בעי"ן והענין מוכיח, מצאתי כפר והוא פדיון עכ"ל, (והוא במענה ראשונה דאליהו כו' ממשפחת רם⁵). ויש בפסוקי' אלו כמה דקדוקי', הא' מהו מספר אחד מן אלף שלכאו' חלק א' נגד תתקצ"ט הוא חלק קטן מאד, ואיך עי"ז כו'. גם לשון במגידי פשעו והוא יליץ אינו מובן, אם האחד הוא ג"כ מן המגידי' דאל"ף אלא שמ"מ יליץ ישרו, ומפני כי חנון ורחום ה' יחננו המקום, או שחלוק הוא לגמרי מהם, ורק אם אחד נגד תתקצ"ט יליץ ישרו ג"כ יחננו המקום. גם למה בחר רש"י לשון המקום, וגם למה כתי' פדעהו בעי"ן שיצטרך לפרש כמו פדאהו שהעי"ן יתחלף באל"ף^*, וגם למה כל ענין זה אמר אליהו כו' דוקא. ויובן בהקדם ענין איך שע"י מליץ אחד יפדה מרדת שחת, שזהו לכאו' מעומק ומיצוי הדין הקשה, וכמ"ש בס' קה"י ע' שחת שהוא היכל ב' דהיכל הטומאה, והוא בחי' הוד דקלי' כמ"ש בזח"ב פקודי דרס"ג ע"ב ודרס"ד, ופי' דשחת הוא הוד דנוק' דזעיר דקלי', נוק' דקלי' הוא נחש, וע"כ שחת ר"ת חויא תקיפא שלטא, שבאמת זהו חסד גדול מאד שע"י מליץ אחד שיגיד ישרו יפדה מעומק הנ"ל^*.

יויובן ע"פ מ"ש ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא הובא לעיל בזהר, שבאמת יש כמה מיני הבדלות, והבדלה ראשונה שנא' בתורה בעשרה מאמרות הוא מ"ש ביום אחד למעשה בראשית ויבדל אלקי' בין האור כו', שהבדלה זו היא מקור לכל ההבדלות והפרוכות והמסכי' ופרגודים כו', כי גם בקדושה יש ג"כ כמה בחי' הבדלות כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים, שגם בין קדש לקדש הקדשים ג"כ יש פרוכת שמבדלת, ובגמ' (כתובות דק"ו ע"א) אמרו י"ג פרוכות היו במקדש שני, ז' כנגד ז' שערי' כו', וכן בענין ההבדלות ארז"ל בפסחי' בפ' ע"פ⁶ הפוחת אל יפחות מג' והמוסיף אל יוסיף על ז' הבדלות שנא' בתורה.

ולהבין שרש ענין ההבדלות צ"ל תחילה מ"ש אשר ברא אלקי' לעשות, לתקן, שענין עשי' זו דכתי' הוא ע"ד מ"ש ועשתה את צפרני' שתרגומו הוא ותתקן, כי כל מה שברא אלקי' בששת ימי בראשית לא בראו בכוונה שיהי' נמצא בו כל השלימות בתכלית גמר מלאכתה, אלא הניח בו דבר שלא נשלם עדיין, ועם היות כי תהי' הבריאה חסר דבר מ"ה שצריך שיתוקן ויושלם ע"י עבודת האדם כמ"ש ואדם אין לעבוד, מכלל שעיקר הבריאה הי' בשביל שיעבוד האדם כו' כדכתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שארז"ל (הובא באוה"ח) לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מל"ת, שע"י עבודה זו יושלם ויתוקן בריאת העולם, וזהו פי' כוונת אומרו לעשות שפי' לתקן, שהכוונה בזה עמוק מאד⁷. ואם כי לכאו' הכוונה היא בכדי שיהי' שייכת עבודת האדם באתעדל"ת, שלכאו' אי"ז כוונה עמוקה כ"כ כו'. אמנם באמת גם בזה יש למצוא עומק הרבה, וכמ"ש במ"א שבאמת כל ענין העבודה דכתי' כמ"פ בתורה אינו מובן, שהלא הוא ית' שלימותא דכולהו כנודע וא"כ כלום חסר ח"ו שיצטרך לעבודת האדם כו', ומהו דכתי' ועבדתם את הוי' אלקיכם, ולעבדו בכל לבבכם שארז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפילה, וכן אומרו לעבדה ולשמרה תרי"ג מצות כנ"ל וכדומה, הלא מצינו גם בדרז"ל שא' וכי מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר כו' לצרף בהן כו' א"כ אינו צריך כלל לעבודתינו, ולפ"ז יקשה ג"כ למה הניח דבר שיבא ע"י עשיותינו שז"ע לעשות לתקן כנ"ל. אלא שכמו שתירצו שם (בד"ה ועבדתם דתקס"ח, ובס' שמות ובכ"ד⁸) שבמה שהזכיר לשון עבודה הזכיר ג"כ לשון ש' הוי' אלקיכם (הגם שזהו בס' שמות היינו בד' ספרים הראשוני' כמ"ש במ"א בפי' דברי הרמב"ן בענין כשלישי המדבר⁹ כו') שמורה על זו"נ שרש נש"י, משא"כ מ"ש אנת הוא שלימותא יאדכולהו קאי על בחי' אוא"ס שהגבה למעלה מעלה לאין קץ כו' כמש"ש. וכמ"כ יובן בענין לעשות לתקן ג"כ כו', ואילולי לא הניח בתחילת הבריאה דבר מה שלא נשלם עדיין, מלבד מה שאז לא הי' שייך באמת כלל ענין העבודה שהרי הי' הכל נשלם כו', הנה הנא' בעשרה מאמרות ה"ז הוא הנותן כח וחיות לדבר ההוא שיעשה גם לאחר זמן כו', לכן אמר לשון לעשות שיורה שע"י עבודתינו בבחי' תרי"ג מצות יתתקן מה שחסר בכוונה בהבריאה (וי"ל שהיינו בחי' מ"ה בחי' ביטול היש לאין ובחי' ביטול אמיתי, שע"ז מורה לשון דבר מ"ה כו' וכמארז"ל כתובות דף ה' גדולים מעשה צדיקים (היינו המקיימים תומ"צ שע"ש זה נק' צדיק כמ"ש וצדקה כו' כל המצוה, ועמך כולם צדיקי' כו') ממעשה שמים וארץ, כי בריאת שמים וארץ הוא יש מאין, אבל ע"י לעבדה ולשמרה ממשיכי' להיות ביטול היש לאין כו' כמ"ש במ"א באריכות¹⁰). ומה גם שבכדי שיפעול אתעדל"ת של האדם שהוא נברא לתקן מעשה בראשית שברא אלקי' בע"מ כו', זהו ג"כ דבר גדול, וא"כ ה"ז כוונה עמוקה מאד כו'.

ועוי"ל בעומק יותר דאי משום אתעדל"ת כנ"ל זהו שייך לכאו' רק בגוף בריאת האדם שבראו בשני יצרין כמ"ש וייצר בשני יודי"ן שארז"ל בשני יצרין יצ"ט ויצה"ר (שגם בזה נודע שיו"ד א' דגושה והשני הוא היו"ד שיוצא מהחיריק, שנמצא יו"ד א' מורגש והשני אינו מורגש שהכוונה בזה שהיצ"ט יהי' לו יתרון כח ועוז לשלוט על היצה"ר להכניעו ולהשפילו עד שיהי' כפוף ובטל להנהגת השכל ע"פ השכלת ודעת הנה"א הוא שרש היצ"ט שבאדם כמ"ש הרמ"ז כו') שזהו בכדי שיהי' שייך עבודה כנ"ל, אמנם באמת אפ"ל עוד כי גם באצי' הגם שאין שם חסרון כו', עכ"ז נאצל בשני אופנים, האחד מה שבא בסוד שרש, הב' מה שבא בסוד תוס', שבחי' התוס' וריבוי אור הזה שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו' כנודע זהו נמשך ע"י עבודת האדם, וע' מזה בהקדמת מהר"נ שפירא להפע"ח (הובא בלק"ת בהביאור ע"פ שבת שבתון¹¹), וכיוון שכן שגם באצי' לא נאצל בשלימות כו' (שלפ"ז יתפרש ועבדתם את הוי' אלקיכם שנז' לעיל על זו"נ דאצי' כו'), לכן מזה נמשך שבבי"ע לא נבראו בבחי' השלימות ממש כו' שחסר דבר בחי' המ"ה כנ"ל ממש (ועמ"ש במ"א בענין ופלגשו ושמה ראומה שפי' ראו מ"ה כו', ע' בלק"ת בסוף ד"ה את שבתותי תשמורו בהג"ה¹², וי"ל שזהו עוד גרוע מאשר חסר המ"ה, שבחי' מ"ה עם חסרון שרצונה שיהי' רואי' אותה כו' ה"ה גרוע מאשר חסר לגמרי בחי' הביטול היש דמ"ה שאפשר שכשיגיע בעבודה לבחי' ביטול היש יהי' בחי' מ"ה כדבעי כו' משא"כ כשיש בה בחי' מ"ה, ובחי' ביטול זה דמ"ה יש בו חסרון כ"כ עד שכוונתה שיהי' ראו יבבחי' המ"ה שבה ה"ז אפשר גרוע יותר בדקות, ולכן נחשבת לבחי' קלי' נגד האצי' כו' כנודע, וצ"ע).

וע"פ הקדמה יובן ג"כ מארז"ל במד"ר פ' בראשית פי"א ששאל כו' על טעם המילה, מפני מה לא ניתנה לאדה"ר, שמתוך התשובה ניכרי' דברי שאלתו שאם אינו חפץ בערלה, למה נברא האדם בערלה, ושיצטרך האדם למול בשר ערלתו כו', שהשיב לו להוציאך חלק אי אפשר, אלא כל מה שנברא בשי"ב צריך עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמסין צריכי' למתוק, החטין צריכין להטחן, אפי' אדם צריך תיקון, ופי' המ"כ, וז"ל ואומר לך למה ציוני הש"י לחסר בברייתו, ולמה לא בראוהו נולד מהול, לפי שכל הנברא משי"ב צריך תיקון, ורש"י פי' מדכתי' אשר ברא אלקי' לעשות, אפי' מה שכבר נברא צריך לעשות עוד בתיקונו עכ"ל, ונמצא כי הי' המשל הזה מתיקון התורמסין תשובה לשאלתו אם אינו חפץ כו', אשר לכאו' עדיין אינו מובן כ"כ ענין תשובתו, ואיך המשל דומה לנמשל כו', אך ע"י הקדמה הנ"ל בכלל שע"י העבודה מוסיפי' כח בגבורה של מעלה כו' שגם באצי' העליון מוסיפי' תוס' אורות שז"ע תיקון, שזהו מה שלא נאצל בסוד שרש כו' א"כ מזה נמשך בבריאת צומח חי מדבר שבבי"ע שצריכי' תיקון ממש, ושע"י תיקונם בעבודת האדם יומשך התיקון גם באצי' בסוד תוס' כו' שזהו הקדמה להתחיל להבין דברי המשל הנ"ל ודמיונו להנמשל כו'.

ואמנם להבין היטב דברי המשל הנ"ל ודמיונו יובן בהקדם פי' דברי הפסוק דכתי' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדהק"ד, ותרגום פרוכת הוא פרסא כידוע, ונודע כי בחי' הפרוכת שהי' בבהמק"ד להבדיל בין קד"ק להיכל, הענין הוא משום דבהיכל קדהק"ד שבבהמ"ק הי' גילוי אור האלקי מהיכל קדהק"ד דבריאה, שבו מתנוצץ הארה מקדהק"ד דאצי' כמשנ"ת בסידור בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב נ"ג¹³, והוא שער הת"ת (וע' בע"ח שער כסה"כ פ"ה דשרש היכל קדהק"ד שרשו מאד נעלה וע' בביאור ע"פ שבת שבתון¹⁴ בשם זהר הרקיע פ' בראשית), ששם גילוי אוא"ס ממש, ולכן צ"ל הבדלה בין בחי' קדה"ק לבחי' קדש כו', ומזה נמשך אח"כ הבדלה בין קדש לחול שזהו עיקר ההבדלה כנודע וכמ"ש בש"ע או"ח¹⁵. ושרש ענין בחי' המסך והפרסא זו שאם הי' השפע נמשכת מאצי' לבי"ע בגילוי ע"ד מעילה לעלול לא הי' התהוות המלאכים, ולא בחי' ריבוי ההתחלקות, וכ"ש שלא הי' ההתהוות הגשמיות מן הרוחניות, שאין לך בריאה יש יגמאין גדול מזה כו' כנודע ממ"ש במ"א¹⁶, אלא כ"ז נעשה ע"י שיש פרסא ומסך שמעלים ומסתיר האור שלא יהא נמשך רק אור של תולדה, ומתהוים עי"ז בבחי' יש מאין, ונז' ג"כ ענין הפרסא זו בברייתא דר' שמעון שהביא הפרד"ס שער הראשון פרק שביעי וז"ל הי"א פרגוד זהו כסא הכבוד עכ"ל, וכ' הפרדס מקום הפסק והוא פרוכת ומסך בין האצי' לשאר דברי' שתחת האצי' עכ"ל, ועד"ז יש מסך בין עולם לעולם כו' עד שנתהוו שמי' וארץ וכל צבאם בבחי' הגשם ממש כו', וזהו שאנו אומרי' בנוסח ברכת יוצ"א המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, ומהו החידוש בכ"י, אלא שזהו החידוש יש מאין שמחדש הישינות בכ"י תמיד והיינו מה שמתהוה ע"י סיבת הפרסא כו'.

ומעתה יובן ענין בחי' ההבדלה שבין קדש לחול שזהו עיקר ההבדלה כנ"ל, והשייך להבין ענין האלף לך שלמה, דהנה בנוסח ההבדלה במוש"ק המבדיל בין קדש לחול, שזהו אינו כמו שמבדילין במוצאי שבת ליו"ט המבדיל בין קדש לקדש, בהיות ידוע שהיו"ט נק' מקראי קדש שקוראי' בהם בחי' הקדש העליון שז"ע שחותמי' ביו"ט מקדש ישראל והזמנים דישראל אינהו דקדשינהו לזמנים שהם קוראי' וממשיכים בחי' הקדש עליון בבחי' הזמני' שהם המועדי', וכמ"ש אשר תקראו אתם וארז"ל אתם אפי' כו' וכנודע שיו"ט הם בחי' מוחין דאימא, משא"כ שבת היא בחי' מוחין דאבא, והוא מקדשי וקיימי כמ"ש בפ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו, ובמ"א בד"ה ביום השמיני עצרת¹⁷, מקדש ישראל והזמנים, ולכן מבדילי' בין קדש לקדש, משא"כ הבדלה שבמוצ"ש לחול היא ההבדלה והמסך שמבדיל יותר גם מבחי' הפרגוד הנ"ל הנז' בברייתא הנ"ל ששם גם אחרי הפרגוד יש בחי' ביטול היש לאין, והיינו כי הם בי"ע דקדושה, שעם היות שהכלים דע"ס דבי"ע הם ג"כ נבראי', כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי, מ"מ הם בבחי' ביטול, משא"כ בחי' חול הוא ק"נ כמשנ"ת לעיל מהזח"ב פקודי דרכ"ז סע"א והמק"מ שם בשם הרח"ו שהוא מהאריז"ל, שהבדלה זו היא מסך מבדיל יותר כו' ועכ"ז אמרו בזהר חולקא חדא אית ליה בקדושה מסטרא דשמאלא, שפי' המק"מ הם הבירורי' שבק"נ, והיינו מה שנפל בשה"כ שצריכי' לבררם ולהעלותם משם, (ועמ"ש במ"א בענין ובקשתם משם¹⁸, קראו שם פרעה, רק י"ל שם הוא הבירורי' שעוד למטה יותר מנוגה).

ולפ"ז פי' האלף לך שלמה היינו ששלמה עסק לברר בירורי' דק"נ עד שע"ס דק"נ שזהו פי' האלף כו' נעשו לך שלמה, שלמה לדידיה, והיינו כי שלמה שלמטה שמו הי' ע"ש בחי' השלום כמ"ש ושלום יהי' בימיו, וא"כ גם מה ששלמה ידלדידיה אינו גרוע עכ"פ מכמו בחי' שלום בפשמ"ט שנת' במ"א בפי' שלום בפשמ"ט היינו הארת כחות נפש האלקית המלובשת בגוף ונה"ב שלא יהא מונע ומעכב מצד הגוף ונה"ב רק שיהיו כולם מסכימים ומתרצים לייחוד זה, ע' בפ' יתרו בד"ה בחדש השלישי¹⁹, ועי"ז נעשה האלף לך שלמה, בחי' בירורי' דנוגה יהיו לך שלמה שישלימו אתו ע"ד שלום הנה"ב וכוחות הגוף הנ"ל כו'.

וענין מה שע"ס דנוגה נק' אלף י"ל ע"ד שנזכר בזהר ר"פ ויגש בענין שלא נברא העולם באל"ף, משום שממנו יש יניקה לארור, ולכן נברא העולם בבי"ת שיש בו סימן ברכה, ופי' רבינו אדמו"ר נ"ע ז"ל²⁰ כי אף שאל"ף גבוה מהבי"ת, כי אל"ף בכתר ובי"ת בחכ', בחכמה יבנה בית, אלא כי מכתר מאריך אף לרשעים משום דשם כחשיכה כאורה, שממית בידי' תתפש, וזהו אם תגביהי כנשר שיניקתם מרוממות הא"ס כמ"ש בפ' וישלח בד"ה ויאבק איש עמו²¹, ובד"ה כי עמך מקור חיים בפ' מקץ²², ומ"מ בשעת מ"ת בעשה"ד פתח באל"ף, אנכי, כי אחר שכבר נברא העולם בבי"ת שוב אין יניקה גם מהאל"ף, וזהו פי' אב²³, ואזי האלף לך שלמה, שגם מק"נ היונקת ממקום גבוה יתברר ויוכלל בקדושה, וז"פ שלמה לדידיה ע"י הבירורים כו', (וי"ל ג"כ שז"ע אף חכמתי עמדה לי חכמתי שלמדתי באף עמדה לי, כי עיקר קבלת הנוגה הוא ממל' דעשי' ע"י הפרסא המבדלת בין קדש לחול בבחי' העלם והסתר גמור וכנ"ל שזהו מסך המבדיל, ונודע מענין אף עשיתיו שאף מפסיק הענין בין יצי' לעשייה ועכ"ז אף מרבה בחי' רביעית כמ"ש בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה עפר יעקב²⁴, וכמו"כ י"ל כאן שע"י חכמתי שלמדתי באף עשיתיו הם דיני ההלכות להבדיל כו' (וע' במד"ר שה"ש שעשה אזנים לקופה), לברר ק"נ היא עמדה לי עד שהאלף דע"ס דנוגה נעשים לך שלמה כו'^*.