והי' ברכה כו'

אוהי' ברכה כו'

בס"ד. (ש"פ לך לך, ט"ל).

בחי' חסד דאברהם כו' פי' מגן כו' תהו ותקון מעלתם זע"ז כו' מגן דמצות מעשיות

לך

והי' ברכה¹, וארז"ל זהו שחותמי' מגן אברהם, כי כל פסוק זה פי' בגמ' פסחי' קי"ז ב' על ברכה ראשונה דשמ"ע שהיא ברכת אבות, ואמרו ואעשך לגוי גדול זהו שאומרי' אלקי אברהם, ואברכך כו' יצחק, ואגדלה כו' יעקב, יכול יהו חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמי' ואין חותמי' בכולם. וצ"ל הטעם מפני מה בך דוקא חותמי'. וגם צ"ל ענין פי' מגן אברהם אם אברהם הוא המגין, או שבחי' אברהם צריכה לבחי' מגן, שלא יומשך בגילוי כ"כ כ"א ע"פ צמצום המגן דוקא, וכענין מגן ונרתק השמש שהוא בכדי שיהיו יכולי' לקבל אור השמש. אך באמת שניהם אמת.

ותחלה נפרש פי' השני שבחי' אברם צריך למגן, וכמ"ש אנכי מגן לך כו'. והענין הוא שהגם שברוב הדרושי' נת' שבחי' אברהם הוא בחי' חסד עולם², והוא בחי' חסד דמ"ה דז"א, שמצד היותו שפל בעיני עצמו כאמרו ואנכי עפר ואפר כו', לכן הי' חושב זולתו לטוב ממנו, שעי"ז הי' משפיע לכל כל טוב, וכמ"ש בא"צ שער י"ז הוא שער הנדיבות³ שאברם הי' נדיב בין בנפשו בין בגופו בין בממונו כו'. ואמנם כ"ז הי' מצד הביטול שהי' אבר מ"ה כלי לבחי' הביטול דמ"ה דז"א בחי' חסד עולם. משא"כ רב חסד הוא בחי' השפעה מצד הגדולה, וכמשנ"ת מזה באורך בד"ה כי ידעתיו (בס' חורף תרט"ז)⁴ ובמ"א בד"ה יביאו לבוש מל' (שלא נדפס)⁵ ובכ"ד וכנ"ל.

בואמנם עפמשנ"ת בהג"ה על ד"ה מים רבים שבפ' נח⁶, גבי וחסדי מאתך לא ימוש שהוא בחי' חסד עליון ואהבה רבה הבאה מלמעלה להיות וימינו תחבקני, ופי' שם שהוא בחי' כי חפץ חסד הוא, ונז' שם המשל לבחי' זו מאברהם אע"ה שהי' מצטער כשלא הי' לו אורחי' כו' ע"ש, הרי משם מבואר שבחי' אברהם שרשו מבחי' כי חפץ חסד הוא, שהוא חסד דלגאו הנז' באד"ר דקל"ג ב', וכ"מ ממ"ש בזהר ר"פ פקודי דר"ך ע"ב ע"פ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כו' שבחי' נהורא קדמאה דגניז קוב"ה זהו בחי' אברהם, ונהורא קדמאה זהו בחי' הנ"ל, כדמשמע בזח"ג פ' בלק דר"ד ע"ב, ע' מק"מ שם. ומ"מ לא קשיא מידי ממש"נ ברוב הדרושי' שחסד דאברהם זהו בחי' חסד עולם, כי ודאי יש בחי' אברהם באצי' שהוא מרכבה למדת החסד דאצי', וכמ"ש בפרד"ס בשם ספר הבהיר אמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץ כו' כמ"ש מזה בכ"ד, להיותו עומד כו' שהחליף מקום עבודת מדת החסד כמשנ"ת בד"ה ואעשך לגוי גדול (ו"ל)⁷, ובחי' אברם זה ז"ע בחי' חסד עולם. אבל מ"מ יש בחי' אברם גם למעלה מאצי' כנודע מענין בעבר הנהר ישבו אבותיכם⁸ כו', א"כ שפיר י"ל גם בחי' כי חפץ חסד כו'.

ועפ"ז יתפרש ענין בחי' הנדיבות דאברם כפשוטו, שלהיות שרשו מבחי' חסד דלגאו כו' לכן השפיע למטה רב טוב בלי שום דקדוק כלל, ולא מצד היותו מ"ה כנ"ל אלא מצד עצם רב טובו וחסדו האמיתי כו', עד שמחמת מדת חסדו בקש לו ישמעאל יחי' לפניך שעם היותו מכירו כו'⁹ עכ"ז מצד עצם מדת חסדו שבלי דקדוק כלל בקש עבור ישמעאל, ולא עוד שבקש שיהי' לפניך כמשנ"ת בהג"ה לד"ה השמי' כסאי¹⁰ ע"ש.

והנה ארז"ל בתחילה עלה במח' לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, ולכאו' יפלא הלא הוא ית' הוא טוב ומטיב לכל וחפץ חסד הוא כו', א"כ מדוע עלה במח' לברוא כו' במדת הדין, הלא לכאו' זהו היפך מדת חסדו שחפץ חסד הוא. אך הענין הוא דכתי' אשר ברא אלקים לעשות, לתקן, וכמארז"ל אפי' תורמסין צריכין תיקון כו', והתיקון הוא לברר עולם העשי' וניצוצי התהו שנפלו בשבירת הכלים כנודע, ולכן עלה במח' לברוא כו' גבמדת הדין, שאם הי' ע"פ החסד הנ"ל לבד לא הי' נמשך בחי' הבירור כלל, וכמארז"ל במד"ר חטאין סגיאין, לכן עלה במח' כו', רק מפני שראה שא"א להיות קיום העולם שיתף מדת הרחמים כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ שבחי' חסד זה דאברם ששרשו מבחי' כי חפץ חסד חסד דלגאו כו', צריך לבחי' מגן דוקא, שאל"כ מצד ריבוי בחי' חסדו הנ"ל ה"ז היפך מכוון בחי' התיקון הנ"ל כמובן כו'. וז"ע החתימה שחותמין מגן אברהם שבחי' אברהם צריך למגן. וע' מענין חותם בברוך בד"ה להבין ענין הברכות בפ' בראשית¹¹.

והנה בפי' מגן פי' אדמו"ר נ"ע ז"ל בד"ה אנכי מגן לך¹² וז"ל מגן נק' דבר המכסה, למשל במלחמה נק' מגן מה שמכסה בו¹³ שלא ישלוט עליו הקשת, עכ"ל, ועפ"ז פירש הפסוק שמש ומגן כו' שהשמש אם לא הי' לו נרתק לא היו יכולים לסבול אורו הגדול, והנרתק הוא המגין שנוכל לסבול, רק לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו'.

אך ברוב הדרושים¹⁴ פי' דבחי' מגן ז"ע הפרוכת, שהוא הפרסא שבין אצי' לבריאה כמ"ש בכ"ד, וע' בפ' תצוה בד"ה ואתה תצוה¹⁵ גבי וענין הפרוכת הוא כי הנה כתי' כי שמש ומגן כו', ועד"ז נת' בפ' בראשית בד"ה אעשה לו עזר כו' ובכ"ד¹⁶. וכן פי' בעה"מ דף מ"ה ע"ג שער ח' פ"ד, וז"ל החוט הזה של א"ס כו' נתפשט החוט בתוך א"ק ונעשה פרסא, פי' פרוכת שהוא מסך כו' בסוד פסוק שמש ומגן כו', כדי שלא יצא האור יותר מדאי ויהי' ח"ו העולם חרב כמו שהי' בעולם התהו, והמסך הזה מעכב השפע שלא יצא חוצה יותר ממה שיכולים לסבול העולמות, וכן יש בין כל עולם ועולם מסך מבדיל בסוד והבדילה הפרוכת לכם עכ"ל, וע"ש שע"ד פ"ג ופ"ט ושער ו' פך"ב. ומדבריו מבואר שבעולם התהו לא היו פרסות כמו בעולם התיקון, וע"כ זה הי' סיבה שנחרב עולם התהו כו', וכן האריך שם שער ז' פ"ד. וע' בע"ח שער א"א בתחילתו, ובביאור האד"ר בתחילתו גבי ופריס קמי' חד פרסא, שגם בעולם התהו הי' פרסא א', ואעפ"כ לא אתקיימו כו' עד ולבתר זמנא הוא אסתלק והוה מסתכל בההוא פרסא ואתתקן כו', דהיינו הסתלקות האור, וגם שנעשה פרסא בין עולמות א"ס ואצי'¹⁷ אז נתקיימו, ע' בספר רוח דוד. עכ"פ עיקר דהמסכים והפרסות הוא שנעשו בעולם התיקון, וכ"מ בזח"א נח דס"ה ע"א ובמק"מ שם.

ועפ"ז יובן ענין אחד¹⁸, דהנה בעמה"מ ריש שער ז' דף מ"ב סע"ג פי' דעולם התהו הוא בחי' נפש, ועולם התיקון הוא בחי' רוח, והעולם שיהי' כשיחדש הקב"ה עולמו הוא בחי' נשמה, נמצא לפ"ז עולם התיקון גבוה יותר בעצם מעולם התהו, כמעלת רוח על הנפש, (ע' בביאור שני דהשמי' כסאי קרוב לסופו¹⁹). גם בע"ח מבואר דעגולים הוא בחי' נפש, ויושר הוא בחי' רוח, ומבואר בשער הנקודי' במה"ב פ"ז שעולם הנקודי' שבהם הי' שבה"כ נאצלו רק בבחי' נפש, ולכן נשברו שלא יכלו לקבל האור כו', והתיקון הוא בחי' יושר בחי' רוח ע"ש באריכות. וכן ביאר רבינו אדמו"ר נ"ע ז"ל בפ' שמות בד"ה מי שם פה לאדם²⁰, ושלכן יש בתיקון מעלה יתירה מה שאינה בעולם התהו, והו"ע נעוץ תחילתן בסופן (וצ"ע אם כוונתו שכוונת נעיצת התחילה הוא בסוף דוקא יותר מבראש המתפשט כמשנ"ת בד"ה ועמדו רגליו²¹, או ענין ההתכללות לבד²² שהראש מצטרך להרגל שז"ע נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן כו'), שזהו הנמצא דוקא בבחי' יושר שהוא פרצוף אדם כו', שאז יתכן לומר שיש בחי' ברגל מה שאינו אפי' בהראש, משא"כ בעולם התהו שהיו בבחי' עגולים לא הי' בחי' זו. וא"כ מכ"ז משמע שהתיקון שרשו גבוה מהתהו, וכן הסברא נותן, כשסותר (בכוונה) על מנת לבנות (ע' בהג"ה לד"ה ראה אנכי נותן שבלק"ת²³ בענין אזרח), ודאי הבנין עדיף כו'.

אך א"כ לכאו' זהו סתירה למ"ש ברוב הדרושי' דעולם התהו הוא בחי' לפני מלך מלך כו' שהוא קדם במעלה לעולם התיקון, והיינו ששם הי' ריבוי האור, עד שזהו תכלית ירידת הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב לפי שנה"ב שרשו מעולם התהו, ועי"ז דוקא נעשה עליית נה"א, וכמבואר בפ' נח בד"ה מים רבים²⁴ ובכ"ד, וע' בפ' וישלח בד"ה וישלח יעקב, ובד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה²⁵, ובפ' בשלח בד"ה בשלח פרעה²⁶, וזהו כוונת כל הדרושי' של אדמו"ר נ"ע ז"ל.

האך כ"ז יובן ע"פ המבואר בפ' לך בד"ה והבדילה הפרוכת²⁷ בענין החשמל המלביש לזו"נ דאצי', שהו"ע המסך שבין אצי' לבריאה, שאע"פ שהוא חיצוני' אצלן עכ"ז שרשו גבוה מהן, כי זו"נ הם מדות דאצי' והחשמל שרשו מהבינה, וכענין משלי שלמה ששרש המשל נמשך משכל עליון מאד, שלכן שלמה דוקא הי' יכול לאמר משלים כו' ע"ש באריכות, והנה עם היות שרשו גבוה יותר עכ"ז הוא עצמו למטה מזו"נ וגורם המעטת האור, עד שהאור שעובר ונמשך דרך המסך אינו ערוך כלל לגבי האור שלמעלה מהמסך ע"ד כי שמש ומגן כו', וכנודע מענין אור של תולדה כו'. וכך עד"ז ממש י"ל בענין התהו והתיקון, כי בתהו לא הי' פרוכת ומסכי' כ"כ, א"כ בא האור בריבוי מאד, משא"כ בתיקון שנעשו פרוכת ומסכים א"כ בא האור במיעוט. וז"ע המבואר בכל הדרושי' שעולם התהו הוא גבוה יותר מצד ריבוי האור שהי' שם משא"כ בתיקון, וזהו שנא' גבי יעקב כי קטן הוא בחי' יו"ד עקב שהאור נמשך ע"י צמצומי' כו'. אך עכ"ז הרי שרש עולם התיקון שהוא ענין המשכת הפרסות והמסכים והלבושי' דתיקון הרי הם נמשכים מבחי' שלמעלה גם מריבוי האור דעולם התהו, ע"ד הנ"ל בענין החשמ"ל כו', וכך ז' מלכי' דתהו הם ז' מדות, והתיקון נמשך מבחי' גבוה יותר כו', וכנודע ג"כ שמלך השמיני הדר (שרש עולם התיקון) הוא גבוה יותר מז' מלכין קדמאין, שהם ז"ת דמל' דא"ק, ומלך הדר הוא יסוד דא"ק, וזהו עיקר התיקון כמ"ש באד"ר דקמ"ב, אלא שמשם נמשך האור ע"י פרסות ומסכי' ושאר התיקונים להמעיט גילוי האור.

ועפ"ז יובן בטוב טעם דברי המד"ר תולדות פ' ס"ג בענין מטרונא ששאלה את ר' יוסי בן חלפתא כו' שהשיב לה משל שאם תניחי שתי מרגליות בשפופרת א' לא זו שאתה נותנת ראשונה יוצאה אחרונה כו'. ולכאו' הלא נת' בפ' בשלח בד"ה בשלח פרעה²⁸ בענין בנה הגדול לפי שעולם התהו קדם לעולם התיקון וכנ"ל ממ"ש בפ' וישלח וה"ה הבכור והראשון, וא"כ איך אומר ר' יוסי משל שבאמת הוא היפך זה. אך לפמשנ"ת שניהם אמת, דמצד סדר ההשתלשלות עולם התהו קדם, וגם בו ריבוי האור יותר הרבה מבעולם התיקון, (וכמ"ש מזה במ"א בהג"ה לד"ה אם בחוקתי ובהביאור²⁹ שם משל ע"ז מעולם התיקון מאור שנברא ביום ראשון כו' מסוף העולם ועד סופו, ונת' שם מהו מסוף דהל"ל מראש כו' אלא שהכוונה על ב' עולמות עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלי', וכשמיעטו כו' ע"ש שזהו שלא בערך כלל), אך כ"ז הוא בסדר השתלשלות שדומה ללידה, אבל בשרשן עולם התיקון גבוה יותר שהוא מבחי' רוח כו', ועולם התהו הוא מבחי' נפש כנ"ל. וקרוב ענין זה למשנ"ת בעולם התיקון עצמו בענין שמי' וארץ, דבסדר ההשתלשלות שמי' קדמו, ובשרשן ארץ קדמה, וכמ"ש מזה בפ' ויגש בד"ה ויגש ואליו יהודה³⁰, ונת' במ"א בד"ה השמי' כסאי³¹ בענין הפרסא ששרשה גבוה מאד היינו מבחי' כתר.

וזהו אנכי מגן³² שבחי' המגן והפרסא (להגן על אור בחי' אברהם דלעילא שבבחי' כי חפץ חסד הוא), שרשה מבחי' אנכי כו' (והיינו בחי' אנכי מי שאנכי. ובעבודה בנפש האדם) למטה פי' אנכי מגן היינו מצות מעשיות, שהם מבחי' אשר אנכי מצוך, (שלהיותם מפנימיות רצונו ית' א"א לבוא למטה כ"א בהתלבשות דברי' גשמי' דוקא, ובזה גדלה מעלתם גם על בחי' ההתבוננות דק"ש³³ מה שמתבונן איך שה' אלקינו וה' אחד, ושע"י אריכות ההתבוננות בא יבא גם לבחי' אהבה דבכל מאדך לדבקה בו כו', עכ"ז איך יגיע לזה זהו ע"י מעשה המצות גשמי' דוקא שהם מפנימי' רצונו ית' כנ"ל ונעוץ סופן בתחלתן שהם מבחי' אשר אנכי מי שאנכי מצוך (ל' צוותא שעי"ז נעשה כנס"י אחות לנו קטנה ל' אחות שמתאחדת בתכלית עם מהותו ועצמותו ית' כבי') ולא מה שנמשך מבחי' אור וזיו לבד שזה יכול לבוא בהשגה בג"ע כו' וכן ע"י העמקת הדעת בבחי' ההתבוננות בק"ש. אלא שמצות ק"ש עצמה בדבור וכן ת"ת בדבור הם ג"כ כמו כל המצות שנתלבשו בדברי גשמיי', דעקימת שפתיו הוי מעשה כנודע מדרז"ל. וזהו והיו הדברי' האלה שבד"ת הכתוב מדבר, אשר מצות לימוד התורה שכנגד כולם שזהו מבחי' אשר אנכי מהו"ע מצוך היום לעשותם דוקא בהתלבשות הנשמה בגוף דוקא, שאז ביכולתה לקיים ושננתם כו' ודברת בעקימת שפתיו, וקשרתם כו' וכתבתם מצות מעשיות, ולא בהיות הנשמה למעלה קודם התלבשותה בגוף שאז הי' באהוי"ר דג"ע שזהו רק זיו והארה כו', משא"כ בהתלבשותה בגוף היום ה"ה מקיימת מצות מעשיו' שנמשכי' מבחי' אנכי כו') שהם הם המגן שבהם וע"י נמשך ומתלבש בחי' כי חפץ חסד הוא.

ועוי"ל להבין בעומק יותר ענין בחי' המגן ומכסה דמצות מעשיות, ע"פ מארז"ל ולא עם הארץ חסיד³⁴, שבפי' תיבת חסיד יש ב' פי', והא' הוא חסיד מלשון חסד וקאי על אור האהבה דפרשה ראשונה שבק"ש, שעם היות שואהבת הוא בגימ' ב"פ אור, מ"מ בלתי גניזת האור שהיא כלי המצות א"א להתקיים האור, וע' בפ' מקץ בד"ה ויהי מקץ דרוש הראשון קרוב לסופו³⁵, כי כל אור אינו מאיר ונמשך כ"א כשיש כלי במה שיתאחז דוקא, ולכן להיות בחי' אורות האהבה מתגלי' בנפש הוא דוקא ע"י זהכלים דתומ"צ שהן הן כלים להשראת האור, וממילא מובן דעם הארץ שאינו בתורה ומצות א"א לו כלל להיות נמשך בו אור האהבה, ולכן הקדימו ישראל נעשה שהוא הכלים לנשמע שהוא המשכת אור פרטי לכל מצוה או אור המצות בכלל, והעיקר הוא בחי' תוס' אור מאוא"ס ב"ה מחמת ריבוי הכלים כו', וכענין שמצינו (מלכי' ב' ד') דכתי' אין עוד כלי ויעמוד השמן, ואילו היו עוד כלים הי' עוד ריבוי המשכת האורות כו'. ועד"ז יובן בנמשל למעלה דכתי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, וכמשל האש שבהעדר הפתילה מסתלק האור לשרשו כו', וכן הוא בהמשכת אוא"ס, כשיש כלים דתומ"צ הנה בהם וע"י יומשך ויתאחז אור ההמשכה כו', משא"כ בהעדר הכלי מסתלק האור למקורו ושרשו במאציל העליון ב"ה. וגם כי המצות נק' אברי' כנודע שרמ"ח פקודי' הם רמ"ח איברי' דמלכא, ונת' במ"א ההפרש בין אברי' לכלי'³⁶, שהכלי עדיין אינו מכריח שיבא האור כו' משא"כ האבר כשהוא בריא ממשיך בחי' חיות הנפש כו').

והנה בחי' חסד יתפרש גם על בחי' חסד דאברהם שנת' כאן שהוא בחי' חפץ חסד, חסד דקשוט כו' ג"כ, והיינו כנודע שיש מצות הוי', ויש בחי' מצותי כו', וכמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ אני ה' אלקי' דפ' ציצית דרוש השלישי פ"ד³⁷ בענין חסדי הוי', ותורת הוי' (שתורת הוי' נק' חפצו כו') ובתורתו כו'. וכ"ה במצות, מצות הוי' הם רמ"ח איברי' דש' הוי' בחי' כלי' דט"ס דז"א כו', ויש בחי' מצותי, וכמ"ש בד"ה אלה מועדי הוי'³⁸ בענין ב' בחי' מועדי הוי' ובחי' מועדי כו'. ויש לבאר זה ע"פ משארז"ל במד"ר ס"פ שלח פי"ז ע"פ אור זרוע וע"פ ה' חפץ למען צדקו (ישעי' מ"ג), זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב ע"ש, ונת' מזה במ"א שז"ע הזריעה שבהם³⁹ וע"י יומשך בחי' חפץ הוי'^* שלמעלה מבחי' רצון שיתגלה לע"ל למטה חכו', ועכשיו הוא להוסיף אורות באצי', וא"כ מובן איך שהמצות ששרשם מבחי' אנכי הם בחי' מגן לגילוי אור החסד דאברהם בחי' חסד דלגאו כו' שצריך למגן כו'.

וזהו בך דוקא חותמי' ולא בכולן, כי יצחק הוא מדת הפחד, וגם יעקב שהי' מרכבה למדת הת"ת, עכ"ז נת' בכ"ד שנותן מקום למדת הגבורה, ע' בד"ה וידבר אלקי' כו' דברי חכמי' כדרבונות⁴⁰, ובענין כל ת"ח שמורה כו' משבט יהודא או מיששכר כו'⁴¹, וע' בד"ה ועבר ה' לנגוף ובהג"ה לשם⁴², וא"כ מובן שבך דוקא שהחסד שלך שרשו מבחי' חפץ חסד, חסד דלגאו צריך לחותם דוקא ע"ד שבקש משה ונפלינו אני ועמך, וזהו ג"כ ענין חותם בברוך, ולכן פי' מהרש"ל שתי' והיה הוא ש' הוי' שז"ע החתימה שחותמין ברוך אתה ה' מגן אברהם שזהו פי' והיה ברכה כו'.