פ"ב דנזיר משנה אמר אמרה פרה זו
תשצגפ"ב דנזיר משנה אמר אמרה פרה זו
פ"ב דנזיר משנה אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני כו' פי' בח"צ בתיקון י"ט אות נג עמש"ש וכד נפלת שכיבת לרגלין כו' עפמ"ש בזהר ויקרא ד"ו ע"א ע"פ ולא תוסיף קום אלא הוא יוקים לה כו', דפרה שכינתא שבגלות בבל עמדה מעצמה וחזרה (ור"ל לא כמו שבביאה ראשונה ביצי"מ היו ניסים ונפלאות זהו שהעמידה ה' משא"כ בגלות בבל שהחטא גרם, ולא היו נפלאות וכמ"ש ברבות בשה"ש ע"פ דודי שלח ידו מן החור כו', ע"כ נק' זה עמדה מעצמה, וע"ד הנס דהעמק שאלה) ולכן לא הי' תשועת עולמים, ועכשיו אומרת הריני נזירה מן היין המשומר בענביו שמשימ"ב, אם עומדת אני, אלא שהוא ית' יעמידה ע"ד ביום ההוא אקים כו'.
וע"ז משיב הדלת שהוא ת"ת הריני נזיר מן היין אם אפתח אני תחילה אבל תפתח את תחלה ואזי וילדה זכר כו' וזהו כענין שאנו אומרים השיבנו אליך והוא ית' אומר שובה אלי כו'.
עו"ש פי' הריני נזירה אני כסבורה שלא תעמוד לעולם ע"ד ותאמר ציון עזבני ה' ואד' שכחני כו' וע"ז אומר בעל הפרה הוא ת"ת הריני נזיר מבשרה, ע"ד ובשר מבשרי, אם לא אעמידנה כו', ולבסוף עמדה מעצמה ר"ל ע"ד זכו אחישנה או ע"ד ואם לא וגאלתיך אנכי, וזהו מאליה מבחי' א"ל י"ה כו' אריך וחו"ב כו', ואפ"ל שמקבלת ע"ע נזירות שהוא המשכה מא"א, אולי עי"ז תעמוד כו'.
ב) א"ר איבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אם ותקנח צואת בנה כך תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל, ברבות פ' חקת, ועמ"ש ע"ז מהרמ"א בפ' חקת. והענין כי פרה היא ק"נ כמ"ש בע"ח שמ"ט שהיא כלולה מטו"ר, והעגל י"ל מג"ק שלמטה מק"נ, ונק' בנה תשצדשבקליפות כל שמשתלשל יותר מתגבר הרע, גם כי עיקר הרע בז' מדות כו', גם כי ע"י חטא העגל חזרה טומאת זמ"ל דמיתו שהם בעשי' וע' מזה בהרמ"ז פ' שופטים בדף ער"ה סע"א גבי עם זו כו' שתכלית כוונת מעשה העגל הי' לתקן זו"נ דקליפה כו' שעון העגל הוא עון השרשי שבו חזר המות לעולם כו', וע' מזה במהרמ"א ר"פ חקת, וע"כ תבא אם ק"נ ותקנח והיינו ע"י השריפה שעושין ממנה עפר כו' ומתלבן כו', וכמ"ש המגיד פ' חקת דכ"ד ע"ג וכד מתוקדא ואתעבידת אפר רמיז למדה"ד דאיהו סומק דאתהפך למדה"ר דאיהו חיוור כו' ועמ"ש במגיד שם פ' צו בענין תרומת הדשן כו'.
ג) עו"ש במדרש פרה זו מצרים, אדומה זו בבל כו', המכוון כמו שע"י פרה נמשך טהרת טמא מת, כמו"כ ע"י ד' גליות מתתקנים נש"י מטומאתם כו' וכמ"ש וזרקתי עליכם מ"ט וטהרתם כו' והיינו ע"ד מ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י שאברהם בחר לו השעבוד תחת גיהנם כו', והיינו שעי"ז מבררים ק"נ שהיא הפרה, וא"ש מחוץ למחנה וע' פנים יפות לא גלו אלא כו', וזהו שע"י נמשכים מים חיים ושאבתם מים בששון כו', בשל"ה רשימה חקיקה כו', ע' פנ"י ראה גבי ועשית חג שבועות ענין הפרה רוצה להניק שהוא בחי' כתר וכמ"כ ק"נ כתר דקליפה שהרי היא הממוצע דוגמת כתר ועמ"ש בד"ה והנה סולם כו' לפי"ז ענין יותר משהעגל רוצה כו' הוא בן שפחה הנ"ל, ובמאור עיניים בליקוטי הש"ס דל"א ע"ב פי' ענין הפרה רוצה להניק כי ויבן שעשה לה דדים במקום בינה כו' משא"כ דדי בהמה שהם למטה וצריך להעלותם כו' אך ע' בלק"ת בד"ה ויאכילך את המן שיש עוד דדי בהמה שלמעלה מבחי' בינה וה"ע בהמה רבה מל' דא"ק ואפ"ל ע"י בירור דמעשה פרה יומשך מבחי' בהמה רבה כו', להעיר מענין וישרנה הפרות ומענין בן פורת יוסף שארז"ל בן פרות כו' וזהו כענין יוסף ה' לי בן אחר כו'. ושחט אותה י"ל זה נמשך ע"י מס"נ מחוץ למחנה ע"ד הוציאוה ותשרף דפי' הוציאוה בגלותא ותשרף בשלהובא דרחימותא כו' ועמ"ש בד"ה וזאת התרומה זהב זו בבל כו', ע"ד אדומה זו בבל שבבל נעשי' זהב רשפי אש כו', ועמ"ש ע"פ אמצאך בחוץ ועמ"ש בענין אליהו שהקריב בחוץ בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה כו' בהגהות, שהוא ע"י בחי' דאצי' ועשי' שוין כו' מי יתן טהור מטמא כו', ומטהרת הטמאים שע"י הגלות ופרעה הקריב כי והנצח כו' וע"י המנגד מתעורר הנצח כו', אך מה שמטמאה הטהורים צ"ע, וי"ל כי ע"ד שבבהמ"ק היו מקבלים רעו"ד מהיכל ק"ק כמ"ש בד"ה וישב יעקב כו' וזה שער השמים כו' וע' בד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת ה' עילאה התגלות עתיק כו', א"כ זה שמקבל בחוץ זהו ירידה גדולה והרי ארז"ל ישראל שבחו"ל עובדי כו', וגם הנבואה אינו שורה בחו"ל, גם ע"ד הצאן ובקר ישחט להם שאפי' הבירור דבשר רשפי אש כו' זהו ירידה לגבי דורו של משה ונחנו מה שלמעלה מעלה מבירור של הבשר כו', והגם שי"ל מ"מ הירידה צורך עלי' מ"מ טומאה היא לפי שעה שהרי גם העוסקים בפרה שמטמאים בגדים הרי אח"כ ע"י מי חטאת נטהרים כו' וזהו כענין וכל תשצהמלבושי אגאלתי שהוא ג"כ לפי שעה כמ"ש הרמ"ז אמור צ"ו כו' שאח"כ מכבסן בשלג שתחת כסה"כ כו'.
ע' בשל"ה פ' חקת מענין פרה כו'.
ד) ז"ל הפרדס, פי' בתיקונים כי הבינה מסט' דגבורה נק' אדומה (וע' ברבות ר"פ תולדות פס"ג ד"ע ע"ד בענין אבי אדום הוא אדום כו' ופורע ממנו אדום שנא' דודי צח ואדום בלבוש אדום מדוע אדום ללבושיך כו', וא"כ אדומה תמימה י"ל להעיר המשכת צח ואדום כו') ומסט' דחסד אברהם נק' תמימה. וברע"מ פי' כי ג"כ המל' נק' פרה אדומה מצד הגבורה, ותמימה מצד החסד, והכל אחד הבינה מצד השפעתה בהם, והמל' מצד יניקתה עכ"ל.
ה) במא"א פ' ט"ו פרה אדומה מל' מצד הדינים פר מנצפ"ך כו' לכך היא אדומה כו' ומצד זה הדין תקיף מטמא טהורים כו' ומצד ע"ב ס"ג כו' מטהרת טמאים גם נק' בינה פרה אדומה בתיקונים כו' עכ"ל והי"נ הראה בזח"ג פנחס דרמ"ג ע"ב.
ו) ענין אשר לא עלה עליה עול שאומרת מי לי בשמים כו' היינו כמ"ש במ"א בדרוש הפסוק ביום ההוא יגלח אד' בתער השכירה בעברי הנהר במלך אשור בישעי' סי' ז' פסוק כ'. דהנה מבואר בע"ח שער מ"ח ענין יעקב איש חלק ועשו כאדרת שער לפי שבקליפה לא הי' רק זו"נ דאצי' דקליפה ולא ג"ר ע"כ כל השערות השייכים בג"ר נמשכו בעשו כו', והנה בקדושה יש הפרש בין ההשפעה הבאה דרך אברים שבאה מבחי' עצמיות ובין ההשפעה הבאה דרך שערות שבא' רק ממותרי מוחין כמבואר בד"ה כי תצא גבי וגלחה את ראשה ובביאור ע"פ כי כארץ תוציא צמחה פ"א, ולכן לפעמים השערות יש בהם קדושה נפלאה כמו בנזיר קדש יהי' גדל פרע ולפעמים הוא להיפוך שער באשה ערוה גם בלוים והעבירו תער כו', ולכן הנה בלעו"ז הנה כשהשפע נמשך מהם בבחי' עצמיות אינן נפרדים לגמרי דהא גם בלעם אמר לא אוכל לעבור את פי ה', אבל כשההשפעה באה מהם דרך שערות יומשך מזה מכחישי ה' וזהו ענין אשר לא עלה עלי' עומ"ש ואומרת מי לי בשמים כו' לפי שהוא בחי' עשו אדום שהוא כאדרת שער שההשפעה ממנו באה דרך שערות כו' ולכן וגרה לא יגר כו' משא"כ ג' הראשונים נק' תמימה אשר אין בה מום כמ"ש במדרש, ולכן הקפידה בפרה בשערות כמו ששנינו פ"ק דפרה היו בה שתי שערות שחורות או לבנות כו', וצריך לשרפה עם שערותיה להפך מחשוכא לנהורא גם בחי' אשר לא עלה עליה עול כו', ומזה יובן ענין אמרה פרה זו הריני נזירה, כי כדי לתקן ולהגין מבחי' שערות דקליפה כאדרת שער, זהו ע"י המשכה מבחי' שער רישי' כעמר נקא שהוא ענין עסק התורה וה"ע הנזיר שנאמר בו קדש יהיה גדל פרע כו'.
תשצוז) ענין ונתן עליו מ"ח, ולפ"ד הרמב"ם פ"ו מה' פרה ה"י כל הנהרות פסולין לקידוש מי חטאת גם במשנה נמנו ד' נהרות שהם פסולים, י"ל דהנה כבר מבואר שהפרה רומז לד' מלכיות, גם בפסוק ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים, דרשו בו שהם ד' מל' כמ"ש ברבות בראשית פי"ו, וכיון שמבחי' ד' נהרות המתפרדים מנהר היוצא מעדן יש יניקה והתהוות ד' בחי' הנ"ל והרי הפרה באה לתקן בחי' זו שלא יהי' ומשם יפרד כו', א"כ א"א לתקן בחי' זו ע"י מי הנהר, דהא אדרבה מבחי' הנהר נמשך להיות ומשם יפרד והראיה אשר מן היאר שהוא א' מד' נהרות הנ"ל עולות שבע פרות הטובות ואח"כ שבע פרות הרעות ותבלענה כו' ולא נודע כו' אלא צריך להמשיך מים חיים מבחי' והחכ' מאין תמצא שלמעלה מבחי' הנהר שעז"נ ומעיין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, שאפי' נחל השטים שהוא ענין אשר אתם זונים, כמ"ש ברבות פ' בלק ומעיין של שטים של זנות הי' וכ"ה בזח"ג ס"פ עקב דף ע"ר ע"ב, ובמא"א ז' כ"ג זונה נק' הנוגה כי הניחה הקדושה ויצאה לקליפה ודבקה בהם כו' א"כ נחל השטים הוא יסוד דק"נ, גם שטים לשון שטות והם זמ"ל דתהו ז"פ אדם גימ' שט"ו ועם ה"ג זהו שוטה כו', ועכ"ז ע"י מים חיים מבחי' ומעיין כו' אזי והשקה כו', וזהו ענין המשכת מים חיים דוקא באפר הפרה כו', וע' בספד"צ פ"ה זח"ב תרומה קע"ח ב' מבואר מים חיים הם המשכה מבחי' מים שעל הרקיע, שהרקיע מבדיל בין מים שלימין, רחמין שלימין דע"ק, ובין מים דלא שלמין שהם בז"א וביאר תלמיד האריז"ל בפירושו שם שזהו הפרסא שבא"א שז"א מלביש למטה מהפרסא זו ואו"א מלבישים למעלה מהפרסא, ועמ"ש מזה בביאור ע"פ והי' מספר בנ"י כו' ומבואר שם שלמעלה מהפרסא דא"א מאיר יסוד דעתיק אשר עתיק הוא מל' דא"ס בחי' תחתונה שבמאציל משא"כ למטה מהפרסא וזהו ענין אשר י"ה נק' הנסתרות להוי' אלקינו ו"ה נק' והנגלות, כי י"ה הם או"א שבהם מאיר בחי' עתיק יומין כו' מטעם הנ"ל. והנה ענין יהי רקיע ויהי מבדיל נז' ב' פעמם הא' כנ"ל הפרסא שבא"א, והב' הפרסא שבז"א ע"ד חצר הכבד המפסיק כו' והמל' מקבלת מלמטה מהפרסא מהחזה ולמטה כו', ומזה נמשך אשר יכול המין לומר מפלגך ולתתא כו' וע"י המשכת מים חיים מע"ק מלמעלה מהפרסא ניתקן כ"ז. ועמ"ש כה"ג ע"פ רפאני ה' וארפא בענין מחצתי ואני ארפא, והמשכה זו זהו דוקא ע"י מים חיים שלמטה שמזדככים בעברם דרך עפר הארץ כמ"ש הענין בד"ה אז ישיר ישראל כו' עלי באר כו', ועמ"ש ע"פ נעול כו' מעיין חתום כו' ועמ"ש בד"ה פתח אליהו בת"א פ' וירא ההמשכה מחכמה דאצי' בחכמה דבריאה כמו המזל המכה בו כו', וזהו ענין ונהר יוצא מעדן זיווג חו"ב להשקות כו', אך החכ' לגבי אא"ס אין ערך וזהו חד ולא בחושבן כו' ע"ש, אבל ע"י המצות המשכת מים חיים זהו המשכת מבחי' כתר כו' ועי"ז והשקה ועמ"ש בביאור דמנורת זהב בפי' לעבדו להמשיך תוס' אור כו' ע"ש.
והנה מה שמטמאה הטהורים ע' בספר החינוך סי' שצ"ז כי סגולת הפרה כו' נתן קצת טעם לשריפת הפרה לעשותה אפר זהו מה שמבררים תשצזהרע דק"נ ע"כ א"ש שמטמא את הטהורים כו' ובסי' שצ"ט כ' שזו פליאה נשגבה כי שם היינו שהמזה נטמא בגדיו והיינו אפי' אחר קידוש במים חיים ע"ז אמר שזו פליאה כו', והנ' לומר קצת סברא בזה, כי בגדים הם הלבושים ממעשה המצות שנק' ריח בגדיו, והנה יש מ"ד ספ"ה דברכות דצדיקים גבוהים מבע"ת, ולדידי' א"ש, כי הנה ענין הזאה מי חטאת לטהר הטמא זהו בחי' תשובה ונק' ריח בוגדיו ברבות תולדות פס"ו, והוא ס"ל דצדיקים גבוהים יותר א"כ זהו שמטמא בגדים ולבושים של המזה כשיורד ונמשך בבחי' עסק מי נדה וכמו שאמר משה מאין לי בשר שאפילו לאחר בירור הבשר זהו ירידה לגבי משה כו', ואף דסוגיא דעלמא דבע"ת גבוהים מצדיקים היינו בבחי' מלמטלמע"ל וכענין עליות דיוכ"פ אבל בבחי' ההמשכה למעלה להיות דירה בתחתונים זהו ע"י בחי' צדיק כי בינה שהוא תשובה עד הוד לבד אתפשטת ויסוד ז"א המאיר בבי"ע מקבל מיסוד אבא שלמעלה מהבינה וכתיב כי עמך הסליחה למען תורא, הרי עיקר הסליחה בשביל קיום היראה שהוא בחי' צדיק כו', לכן א"ש שבבחי' זו מטמאה בגדים ולבושי' כו' עד כי יהי' לאתבא צדיקייא בתיובתא כו'.
טמא גי' נ' היינו חמשים שערי טומאה, ולכן מי יתן טהור מטמא זהו שער החמשים דקדושה, ע' זח"ג שופטים דף ער"ה א' שס"מ נק' המת מת מעיקרו וזהו ענין טומאת מת, ובמא"א אות ח' ססעי' כ"ד חטאת נוק' דקליפה, ודוד קרא ליצה"ר חטאת וזהו עפר שריפת החטאת דרס"ו ע"ב ולכן א"ש שמטמאה הטהורים כו', גם ענין זה ע"ד מלחמת מדין שאע"פ שהוא מלחמת מצוה עכ"ז לפי שעה ירידה היא להם שהרי ארז"ל מידי הרהור לא יצאנו כו', כך עד"ז כשאדם טהור יורד אף בשביל מצוה למקום טומאה כמו ר' יהושע לגבי ההיא מטרוניתא פי"ח דשבת קי"ז ע"ב זהו שמטמא הטהורים כו', ועד"ז הצדיק כשבא להחזיר בתשובה רשעים ונצרך לירד לשמוע מדריגתם זהו שמטמא הטהורים לפי שעה כו', אלא שמ"מ ירידה זו צורך עלי' כו', ובמ"א כתבתי כיון פרה רומז לזמ"ל ועיקר קיום המצות הנק' בגדים הוא בארץ כמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ כו' שמע ישראל כו' לכך היא מטמאה בגדים הנ"ל עד שיכובסו ע"ד כבס ביין לבושו בד"ה אוסרי לגפן, או במי הדעת בחי' ומלאה הארץ דעה כו' כמים כו' ועמ"ש סד"ה ועשית בגדי קדש שיש כמה מדריגות בלבושים אלו, ועמ"ש בענין ואתחנן לקיים מצות התלויות בה ועמ"ש מענין אשריך ארץ שמלכך בן חורין ועמ"ש סד"ה כי ההרים ימושו.