ענין פרה אדומה
תשצזענין פרה אדומה
ענין פרה אדומה. פי' בפנ"י על התשובה. (וכ"מ באגה"ק סי' כ"ח בד"ה למה נסמכה פ' פרה כו' יעו"ש), והיינו כי הזאת מי חטאת הוא ע"ד וזרקתי עליכם מים טהורים כו' וכן ע"ד ואת רוח הטומאה אעביר כו', וכ"נ תשצחדגבי פרה אמרו שעלי' אמר שלמה אחכמה והיא רחוקה ממני, וגבי בע"ת שארז"ל ספ"ה דברכות דל"ה ע"ב מקום שבע"ת עומדים צד"ג אינם יכולים לעמוד שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב דלרחוק היינו שהי' רחוק ונעשה קרוב ופי' הרמ"ז פ' נשא דקכ"ב ע"ב דלרחוק הם הניצוצות שנפלו לג' קליפות שהן רחוקות ולקרוב לאותה שבק"נ הקרוב לקדושה עכ"ל, וע"י התשובה מחזיר הניצוצות שנפלו לג"ק לקדש ממש, וכ"ה בענין טהרת הטמא ע"י עפר הפרה כמ"ש באגה"ק סי' הנ"ל ולכן עי"ז ממשיך ג"כ מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שיאיר בבחי' קירוב וכמשנ"ת בד"ה ביום השמע"צ כנישין יהא לכון אות ד' ובהקיצור אות ג' ואות ד' יעו"ש שזהו ענין שמח"ת שחכ' מאיר בקירוב ע"י התשובה דיוכ"פ כו' ונק' שמח"ת, ועד"ז י"ל פי' חקת התורה שממשיכים בהתורה מאותיות החקיקה ועי"ז מאיר החכ' בגילוי כו' כי התורה ניתנה בחמש קולות נגד אז ראה ויספרה כו' א"כ קול א' המשכה מגליף גליפו כו' ועמ"ש ע"פ תורת ה' תמימה, וענין התשובה הוא בחילא יתיר כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל, דרוש הראשון פרק ג"ד, והנה יעקב אמר כסדר המדריגה כו' והנה סדר התשובה הוא שלא כסדר השתלשלות המדריגה רק הוא בבחי' דילוג כו' לדלג שור כו' ע"ש, ומבואר כאן שכללות התורה היא רו"ש, ויש בזה בחי' הילוך ובחי' דילוג, והענין כי הנה כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים הרי צדיקים נקראים מהלכים משא"כ מלאכים נק' עומדים ולכן בחי' הלוך ונסוע שנאמר באברהם גבוה מרו"ש של והחיות רו"ש בד"ה וכל העם רואים כי הם עומדים והלוך ונסוע בחי' מהלכים כו', והיינו ע"י המקיף מסוכ"ע בד"ה ועתה יגדל נא, אכן מלמעלה יש ג"כ בחי' דילוג שלמעלה מבחי' הילוך כמ"ש קול דודי כו' מדלג וכמ"כ בתשובה הוא דילוג, ועמ"ש בד"ה כיצד מרקדין הריקוד שלא בבחי' הילוך, ויש להעיר ממ"ש בלק"ת בסופו בד"ה מי יתנך כאח לי זהו צדיקים אמצאך בחוץ זהו בע"ת, וזהו ענין הפרה שנעשית בחוץ ופי' בחוץ ע"ד ובקשתם משם בד"ה וישב יעקב וכן בפרה אדומה זה בבל שארז"ל פרה זו מצרים אדומה זה בבל כו' שרומז לד' מלכיות, ויש להעיר ממ"ש ברבות ע"פ וזאת התרומה זהב זו בבל כו' עורות אלים מאדמים זה אדום שנא' ויצא הראשון אדמוני ונת' מזה במ"א איך לבחי' תרומה והעלאה זו באו דוקא ע"י בבל כו', וכמ"ש בת"א פ' נח בד"ה מים רבים שעי"ז ותרם התיבה כו', כמו"כ ענין ההעלאה דאפר פרה ע"ד ויאבק שהעלו אבק עד כסה"כ שהוא תשובה נמשך דוקא ע"י ד' מל', נמצא ענין הפרה שרומז לדמ"ל שעי"ז דוקא יבואו לבחי' תשובה ע"ד ופרעה הקריב, הקריב את ישראל לאביהם שבשמים כו' וזהו בחי' דילוג שלמעלה מהילוך שמדרגא לדרגא בחי' והנה סולם מוצב כו' שעז"נ קומי לכי רעייתי כמ"ש בד"ה יונתי בחגוי בלק"ת בשה"ש אלא בבחי' הראיני את מראיך כו' יעו"ש, וכמ"כ ההמשכה מלמעלה באה בבחי' קול דודי כו' מדלג כו' ומקפץ כו', ויובן זה ע"ד שנת' בד"ה מי יתנך כאח לי הנ"ל שע"י צדיקים שהם כאח לי בא המשכה משם הוי' בחכ' ושמרו דרך הוי' ג"כ בחי' הילוך וזהו הנק' דרך הוי' עכ"ז שורש ההמשכה מח"ע אף שזקף לו חסד דאריך הוא מלובש תשצטבחכ' ובע"ת ממשיך מג"ר דא"א בחי' תחתונה שבמאציל אחכמה והיא רחוקה וע' בזהר ויקרא ד"ו ע"ב ועמ"ש סד"ה כי ההרים ימושו בהביאור ההפרש בין צדיקים ובע"ת יעו"ש ועמ"ש בד"ה תקעו בחודש שופר דרוש הראשון ההפרש בין צדיקים ובין בע"ת ובד"ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך ובד"ה שבת שבתון הוא לכם, פרק ג"ד יעו"ש, וזהו זאת חוקת התורה כי אם בחוקתי תלכו שעיקר ההילוך הוא ע"י אותיות החקיקה כמ"ש בלק"ת בד"ה אם בחוקתי תלכו.
קיצור. מצות פרה הוא ענין בע"ת ולכן נעשית בחוץ, כענין אמצאך בחוץ, לרחוק שנעשה קרוב וממשיך מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני, דוגמת שמע"צ שלאחר יוכ"פ, וענין התשובה בחילא יתיר לדלג, כי מלאכים הם רו"ש ועכ"ז נקראו עומדים והלוך ונסוע דאברהם בחי' מהלכים וזהו כללות התורה. והנה סולם מוצב, אך התשובה אינו מדרגא לדרגא כמדריגת הסולם קומי לכי, אלא לדלג שור, וכמ"כ ההמשכה מלמעלה שע"י צדיקים ושמרו דרך הוי' בא ההמשכה מחכמה המלביש לחסד דא"א שהוא ז"ת דא"א שרש הנאצלים אבל ע"י התשובה ממשיך ממו"ס בחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שהוא בחי' תחתונה שבמאציל, ועמ"ש סד"ה יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת פ"ד.
ב) והנה לענין פרה דקבילת פני שור מהשמאל יש להעיר שמקו השמאל נשתלשלו ג"ק היינו ענין חם אבי כנען משא"כ מקו הימין לא נפל כ"כ למטה כ"א בק"ן כו' לכן מפרה נמשך העגל כו', ויותר משהעגל רוצה כו' הפרה רוצה כו' ע"ד שפרעה כו' ולבן ביקש לעקור כו' ק"נ כתר דקליפה זהו ענין הפרה רוצה וע"ד חטאת בת דנקא ואשם כו', וע"ד את החזיר כי מפריס פרסה הוא זהו מסייע בטומאתו כו' ולכן ע"י שריפת הפרה לאפר מתקנים היניקה שמקו השמאל כו'. והנה פרה היא נוק' דקליפה כמ"ש הרמ"ז פ' חקת דק"פ ע"ב ונוק' דקליפה נקראת יותרת הכבד, דאתגברת על בעלה כמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרל"א ודרכ"ד ובת"ז תיקון כ' דמ"ג ע"א ודמ"ה ע"א ובמא"א אות יו"ד מ"א, ועיין בהרמ"ז ר"פ מקץ ע"פ קץ שם לחשך, ולכן דוקא ע"י שריפת הפרה מטהרים טומאת מת היינו זמ"ל דמיתו, ומבירור בחי' יותרת הנ"ל נמשך יתרון האור מן החושך, ויתרון החכמה הנמשך מבירור הסכלות שהוא ההמשכה מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שהוא ענין מים חיים, כמשי"ת אי"ה. וזהו ויתרון דעת החכ' תחי' בעליה ועמ"ש מזה בהגהות לד"ה לא הביט און ביעקב. ונתתם אותה אל אלעזר בילקוט אל עוזר כי הנה ארז"ל הבא לטהר מסייעין אותו פי' הבא לטהר ולזכך מדת מלכותו ית' שלא יהיו מסתירים ומעלימים מסייעין לו, ופרה בא לטהר היינו ע"י אפר הפרה ומים חיים להיות עי"ז ואת רוה"ט אעביר ולכן אל עוזר לזה וזהו ונתתם אותה אל אלעזר, ועמ"ש סד"ה הוי' לי בעוזרי דלשם נת' שיש ב' בחי' עוזר הא' ע"י המצות הב' בחי' עזר כנגדו שמבחי' כנגדו נמשך העזר וזהו ונתתם אותה שהוא בחי' כנגדו אל אלעזר תתשיומשך כח מלמעלה מאל עוזר שמכנגדו דוקא יומשך עזר והיינו ע"י מאין יבוא עזרי ובקשתם משם ומצאת כו' וזהו אל שנמשך מיג"מ שנמשכו מבחי' אין, הכהן ע"ד אלקיכם כהן הוא, ובזח"ג חקת ק"פ ע"ב אל אלעזר דוקא, ופי' הרמ"ז כי כל הקרבנות נק' קדשים המשכת המוחין בחי' קדש אכן פרה עיקרה לדחות רוה"ט וזה א"א להיות ע"י חסד לבד כ"א ע"י גבורות וכה"ג בענין י"ג ת"ד ששערות הדיקנא הם קשישין שהוא מבחי' גבורות כדי לאכפיי' הדינין והם י"ג מדה"ר המתגלים ביוכ"פ שעז"נ כי ביום הזה יכפר כו' לטהר אתכם כו' תטהרו כו' ולכן לא הי' מעשה הפרה ע"י אהרן, שעיקרו מאבא בחי' מקור החסד כ"א ע"י אלעזר שהוא סגן שיש בו ג"כ מגבורות דאימא כן פי' הרמ"ז שם, ובמא"א א' ק"מ אלעזר מנצח דאבא ואפ"ל הפי' אל עוזר דאיתא במא"א א' פ' אל נק' החסד כו' אל זועם נק' תיקון א' שבדיקנא הכופה הדינים כו' והי"נ הביא מהזח"ג פ' צו ד"ל סע"ב בענין אל זועם ובפ' במדבר דקי"ט סע"א וע"ב דבחי' שם אל עם היותו חסד יש בו ג"כ דינים וכמו בענין אבגית"ץ שהוא החסד הכלול עם גבורה כו'.
קיצור. פרה דקבילת משמאלא, וחם הוא אבי כנען, יותר משהעגל רוצה, לכן ע"י שריפת הפרה נתקן היניקה שמקו השמאל, נוק' דקליפה יותרת הכבד לכן ע"י בירור זה נעשה יתרון האור מן החושך, ויתרון דעת, ונתתם אותה אל אלעזר אל עוזר הבא לטהר מסייעין אותו. אהרן עיקרו קדוש וזהו הקרבנות שנעשו בפנים שנקראו קדושים, ופרה עיקרה לטהר וזה א"א כ"א בשיתוף הגבורות וכמו ביוכ"פ לטהר תטהרו והיינו ע"י י"ג מדה"ר מים טהורים והם י"ג ת"ד שהם שערות קשישין ולא רכיכין כמו שערות הראש, וזהו אל עוזר שיש בו ג"כ ואל זועם כו', ובינה דינין מתערין מינה על המנגד וכמ"ש בפי' כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ע"י שם הוי' בניקוד אלקים כו'.
ג) והנה להבין עוד קצת בענין אפר פרה. הנה במא"א א' קי"ד אפר נק' הקליפות שאינו עושה פירות כאפר, והראה הי"נ מקום למ"ש בזח"א וישלח דק"ע ע"א ע"פ ויאבק מה בין אבק לעפר כו', ומבואר מזה בת"א פ' וישלח סד"ה ויאבק איש, שהעלו אבק עד כסה"כ שזהו ע"י התשובה שעי"ז מוציא הניצוצות מג"ק ומנוק' דקליפה ומעלה אותן ליכלל למעלה וכן ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ, וכסה"כ מכוון כנגד קדה"ק, וקד"ק הוא כח"ב כמ"ש במ"א. נמצא אפר פרה כענין העלאת האבק עד כסה"כ והוא ענין בע"ת כנ"ל סעיף א'. עו"ש במא"א אפר פרה מנצפ"ך נשרפו סיגיהם ונמתקו פ"ר ע"ה גי' אפר עכ"ל. וע' במ"מ להב"י דכ"ד ע"ב קטמא לבן כו' ומענין מנצפ"ך ע' במג"ד באות כ' נותנים טעם בכל האותיות ברית מלח, ועמ"ש מזה בלק"ת פ' ויקרא בד"ה ולא תשבית מלח ובהביאור שם סעיף ו' ז', ובפרדס סוף שער האותיות פי' כי כ"ב אותיות מן ה' מוצאות מתחילי' מן ז"ת חג"ת נ"ה שהם ה' מוצאות ושרשן בבינה הוא מנצפ"ך א"כ ענין מנצפ"ך הם ה"ג דאימא וכענין המדות שבשכל, ושהם ה"ג תתאכי עיקר החיות מהגבורות כמו גבורות גשמים וכן כי הדם הוא הנפש, וכן פי' אדמ"ו נ"ע בדרוש שמ"כ מחורף תקס"ב בכ"י מו"ח ז"ל דבחי' מנצפ"ך זהו הכח הנמשך מבינה לחלק האותיות במל' לכ"ב אותיות בה' מוצאות וה"ע אימא אוזיפת מאנהא לברתא ובמא"א פל"ו פתוחי חותם כו' כ"ה אתוון ה"ח ומנצפ"ך ה"ג וכ"כ באות מם כ"ד מנצפ"ך הם ה"ג ולכן באים בסוף התיבה לתת גבול ומדה כי כן טבע הגבורות עכ"ל. ובבה"ז פ' בראשית במאמר כשושנה שם כ' כי בע"י יוצאים הגבורות תחילה כי ע"י הוא בחי' א"ס לכן כדי שיומשך משם זהו ע"י ה"ג כו', ועמ"ש בד"ה שוש אשיש בפי' תגל נפשי באלקי ומ"ש בסידור ע"פ שבחי ירושלים את הוי' הללי אלקיך ציון שבחי' ציון שהוא פנימי' ירושלים כתיב ביה הללי אלקיך בחי' ה"ג שמהם נמשך החותם להיות חזק בריחי שעריך, ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ וכל בניך למודי בענין א"ת בניך אלא בוניך כו' שבמל' צ"ל ה"ג לדחות החיצוני', ומכ"ז יש להעיר לענין אפר הפרה שהוא מנצפ"ך שרש ה"ג, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ויקחו אליך פרה, שעם היות אשר ה"ג דאימא הם גבוהים מאד נעלה וממשיכים ביטול היש וכנ"ל בפי' ברית מלח עולם, אך ע"י השפעתם בה' מוצאות הדיבור, וע"י ירידת הדיבור העליון למטה שמחי' גם הסט"א ע"י חילופי אותיות ותמורות נמשך מזה יניקה בה"ג דק"נ הנק' פרה אדומה פר ה', אדומה מורה על תוקף הדין, ולכן צריך לשורפה, ולעשותה אפר, ואפר היינו פר א' ופי' הא' דאפר שה"ג אלו שהיו בחי' ה"ג נתקנו והם בבחי' פר א' ר"ל התשוקה אליו ית' לבד וכענין לב א' לאביו שבשמים בבחי' צמאון כו' וכענין בכל לבבך כו' וכענין וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וכמ"ש מזה בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, והוא ג"כ בחי' יחידה שבנפש כדפי' בלקו"ת סוף שה"ש בביאור השמים כסאי פ"ג שמתוקף רצון זה שמעומקא דליבא אזי אין יכול להיות במוחו שום הרהור ורצון אחר ע"כ נק' יחידה שאין בלבו אלא אחד עכ"ל וע' בלק"ת בשה"ש סד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ה שזהו פי' אחת היא יונתי כו', ועמ"ש בענין כוונה אחת בהגהות לד"ה לא הביט און ביעקב בענין התפלה שהיא הכוונה של המצות כו', ומענין אות א' בכוונת שופר עפ"י כוונת הבעש"ט שאות א' הוא הממוצע בין הבל הלב ובין כ"ב אותיות המבטא וכן מצאתי באו"ת מהמגיד נ"ע פ' נצבים בד"ה איתא בזוהר הנסתרות להוי' וז"ל כי הדיבור נברא מן הקול כי הקול ממשיך הדיבור והדיבור נחלק לה' חלקים ה' מוצאות הפה והקול נמשך ג"כ מן ה' כנפי ריאה ואעפ"י שיש בריאה הוורדא לבד כנפי ריאה יש בפה ג"כ עוד מוצא א' פי' דהיינו שבכל הה' מוצאות יש בהן א' מתחלה שהוא חכמה ובראש אבל הוא נעלם כי אלף הוא אותיות פלא וזהו פי' הפסוק בראשית ברא כו' עכ"ל נמצא הברת הא' הוא ממוצע המחבר הקול עם הדיבור שלכן כמו"כ קול השופר כעין הברת האלף, ועד"ז יובן ההעלאה של בירור האותיות של ה' מוצאות וה"ג מנצפ"ך שנפלו בק"נ כשנשרפים נעשה אפר פ"ר א' שמתעלים ע"י אות א' שהוא הממוצע כו'.
תתבקיצור. ענין אפר פרה הוא ע"ד שהעלו אבק עד כסה"כ, גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ, קדה"ק, פר ה' מנצפ"ך ברית מלח, נותן טעם בחטה כ"ב אתוון דאורייתא, ה"ג דאימא, מקור הדיבור, ה' עלין תקיפין, ושרשם ה"ג דעתיק, ותגל נפשי באלקי, ה"ג החותם דנעילה, ואעפ"כ מה"ג של הדיבור יניקת ק"נ ע"י תמורת האותיות וזהו פר ה', ולעשותה אפר פר א', שה"ג יוכללו בא' יחידה וגבור כארי א' הממוצע בין הבל לדיבור, לכן עי"ז ההעלאה של האבק והאפר ועמ"ש ע"פ מי זאת עולה כו' מכל אבקת רוכל.
ד) והנה בשריפת הפרה נאמר ולקחו עץ ארז ואזוב כו'. עמ"ש מענין אזוב ע"פ ולקחתם אגודת אזוב דאיתא ברבות שמות ספ"ב כנגד שהשפילו עצמן לעשות תשובה ושיהי' ג"כ קשה כארז נגד היצה"ר כו', גם צ"ל ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה' וע"ז מורה גובה הארז כי אעפ"י שצ"ל שפלות כאזוב אבל צ"ל ויגבה לבו שלא להשפיל א"ע בתאוות ולכן ניתנה תורה על ה"ס. וגם ענין ויגבה לבו שלא יסתפק א"ע רק לצאת י"ח לבד כ"א לקבל עליו עול תורה וכמארז"ל שצריך לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי כי צ"ל מהלך ולא עומד כדי להמשיך תמיד תוס' אור ועי"ז גורם ג"כ למעלה כי גאה גאה שמסלק השפעתו מהגאים וכמ"ש במ"א בפי' וחרב פיפיות כו' ועי"ז מונע יניקת החיצונים ע"י אם תגביהי כנשר מבחי' דכחשיכה כאורה, גם בזח"ב דל"ה ע"ב שאזוב מבער רוה"ט ופי' הרמ"ז ע"י שממשיך אורות אימא ששם אין אחיזה לקליפות כו' גם האזוב יסוד ממשיך הטיפה מהדעת עץ ארז כו' כמ"ש צדיק כתמר כו' כארז כו' ובבה"ז פ' תזריע נת' שלדחות רוה"ט דוקא ע"י גבורות ושרשו מגבורה דע"י וזהו ענין אפר הפרה כו' ולכן צ"ל שני תולעת באפר הפרה תולעת אדום ע"ד ופורע ממנו אדום כו' גם ארז גי' יצחק שהוא גבורה כו'. והנה פסוק אל תיראי תולעת יעקב ישעי' מ"א י"ד, הנה ברבות ויחי פי' שלא יתיירא יעקב מן התולעת ובפ' ויקהל פמ"ט פי' ותולעת שני זו כנ"י שנא' אל תיראי תולעת יעקב, וזח"א ס"פ וישלח קע"ז סע"ב והרמ"ז שם ס"פ וישלח פי' מתי ישראל ב' פירושים א' לשון אנשים כמ"ש בשרשים ערך מתה מפסוק את כל עיר מתים דברים ב' ל"ד דפירש"י אנשים וכן ויהי מתיו מספר בפ' הברכה ל"ג ו' פירש"י שיהיו בניו נמנין במנין שאר אחיו כו' ועוד פי' לשון מיתה והכוונה אל תיראי כו' כי המתים יחיו לע"ל, והנה במהרמ"א פ' חוקת פי' בענין תבוא אם ותקנח שע"י העגל חזרה זוהמא דנחש שממנו בא המיתה במ' ומעשה פרה מטהר זוהמא זו לכן השליכו תולעת להיות אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל שהמתים יחיו ובלע המות לנצח כו', ובפ' תבא כ"ח ל"ט כרמים תטע כו' כי תאכלנו התולעת פי' רבינו ז"ל דקאי הקללה על ס"מ והתולעת הוא ש' מ"ה שהוא חסד שבגבורה כו' והוא פ' ראשונה דק"ש שיש בה ש' מ"ב בכל מאדך וכבר נת' שלהעביר רוה"ט צ"ל ע"י גבורה כו', ובמ"א ע"פ בכור שורו הדר לו נת' עלינו לשבח ג"כ גי' שור שהוא ג"כ כמנין אבגית"ץ שבשם תתגמ"ב גי' תולע. והנה מכ"ז יובן ענין אפר הפרה שהוא בחי' תשובה וזהו ואנכי עפר ואפר עפר בחי' צדיקים מי מנה עפר יעקב ובו צומח זורע צדקות ומצמיח ישועות וכמ"ש ע"פ כי כארץ תוציא צמחה ואפר בחי' בע"ת שנשרף כל הרהורין בישין והרשעה כולה בעשן תכלה ועי"ז ממשיך מבחי' גבוה יותר, וזהו ענין ונתן עליו מים חיים כי בצדיקים ויניחהו בג"ע לעבדה זו רמ"ח מ"ע כו' להמשיך מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות ג"ן סדרים דאורייתא ונהר אינו מים חיים ממש שזהו בחי' מעיין אבל ע"י התשובה לרחוק שנעשה קרוב ממשיך מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני עין לא ראתה עדן וזהו מים חיים כו' כי והחכ' תחי', וזהו אדומה תמימה להמשיך תורת ה' תמימה דהיינו שיהי' התלבשות אוא"ס בחכ' עוסק בתורה לשמה לשם התורה ואזי דוקא היא תמימה כו'. וביאור ענין מ"ח הנה במא"א מם סט"ז מים חיים נק' הטיפה כי יורדת מהמוחין הנק' חיים ויוצאת דרך יסוד הנק' אל חי והוא שם ע"ב כו' עכ"ל, וע"ש אות ח' סעיף כ' חיים נק' המוחין כו', ואפ"ל כי מים חיים זהו כשהטיפה נמשכת ממוחין דאבא שנק' ומעיין מבית ה' יצא אבל כשנמשכה מבינה הנק' ונהר יוצא מעדן כו' נק' מים סתם שזהו נק' אור מים רקיע ועזח"ג אמור ד"ק ע"ב אימתי זיווגא דכנ"י במלכא קדישא שלח לי' אחותי בת אבי היא כו' ובבה"ז כשמקבל ממוחין דאבא נמשכו נשמות חדשות משא"כ ממוחין דאימא רק לחדש הישנות, וע' בלק"ת בשה"ש ע"פ ששים המה מלכות בענין ומעיין מבית ה' יצא כו' אז והשקה כו', ולכן בפרה לטהר צ"ל ע"י מים חיים כו', והעלאה לזה הוא אפר הפרה דאתהפכא חשוכא לנהורא ולא אתכפי' לבד כו' וכשהז"א מקבל מוחין דאבא נק' כארז בלבנון ישגא כמ"ש בזח"ג ויקרא די"ו סע"א בלבנון דא הוא עדן עילאה דעין לא ראתה וע' זח"ג האזינו דר"צ ע"א שגם ח"ס נק' עדן עילאה סדכ"ס ובמא"א א' ק"כ ארז נק' ז"א כשעולה באבא בלבנון כו', גם כמ"ש בזח"ג פ' אחרי דס"א סע"ב זיווגא שלים נתיב לא ידעו כו', והנה הטיפה נק' יקר הפך קרי וזהו כשנמשכה מן ל"א נ"ח בהסרת נתיב הראשון שהוא נתיב לא ידעו עיט, כמ"ש במא"א יו"ד כ"ה אבל לבנון היינו ל"ב נ"ח ונו"ן שע"ב א"כ נמשכה ג"כ מבחי' נתיב לא ידעו שהוא פנימי' אבא ואז נק' ז"א ארז בלבנון ולכן נאמר ולקח הכהן עץ ארז כו' והיינו שבו נמשך ממים חיים הנ"ל שהן מוחין דאבא ובע"ח שמ"ד פ"א זיווגא שלים כשנמשך מחכ' דאבא וע' בהרמ"ז פ' פקודי דף ר"כ שזהו בחי' רב טוב ונק' אצי' שבחכ' כו' וזהו עיקר הבחי' מ"ח, וא"כ אף שהצדיק ממשיך ג"כ מבחי' מוחין דאבא היינו מבינה דאבא ובינה נק' נהר וממנה נמשך ביסוד אבא שנק' ג"כ ונהר יוצא מעדן כמ"ש בבה"ז פ' וירא, אבל ע"י הבע"ת נמשך מחכ' דאבא היינו ראשית זריחת החכ' מהכתר, וכמ"ש באגה"ק סי' כ"ח שהמשכת מים חיים בא מקדש העליון טלא דבדולחא שבמו"ס כו'. אל כלי, במא"א אות כ"ף ל"ז כלי נק' היסוד דנוק' ע"ש אות יו"ד זעירא שנכנס בה ונעשה מכלה כלי וכל יסוד נק' כלי כו' עכ"ל, ולהעיר מן כלי מחזיק ברכה שהוא השלום כו' ועמ"ש מענין סו"מ וע"ט בקש שלום בד"ה והי' מדי חדש ובהביאור דשלום תתדחיבור יחו"ע ויחו"ת, ויש מי שפי' כלי ר"ת כהנים לוים ישראלים שהם שלשה שריגים, ועמ"ש מענין כלי ע"פ ויכולו השמים והארץ, ומ"ש בת"א בביאור ע"פ וקבל היהודים בענין שהקדימו נעשה לנשמע ששרש הכלי גבוה מהאור.
קיצור. ענין עץ ארז ואזוב שפלות ועכ"ז ויגבה לבו, וענין שני תולעת, א"ת תולעת יעקב, וענין מים חיים שלמעלה מבחי' ונהר יוצא כו' חכ' דאבא שלמעלה מבחי' יקר ל"א נתיבות כו'.
ה) ועפי"ז יש להבין קצת משארז"ל בענין אחכמה והיא רחוקה ממני, תמן תנינן כל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, והיא עצמה מטהר טמאים כהובא בילקוט פ' חקת דקס"ו ע"ג, והענין כי פרה רומז לדמ"ל כמו שאמרו פרה זו מצרים אדומה זו בבל כו' עורות אלים מאדמים זה אדום שנא' ויצא הראשון אדמוני וע' ילקוט תרומה סוף רמז שס"ג דצ"ט ג' ונת' מזה במ"א איך לבחי' תרומה והעלאה זו באו דוקא ע"י בבל כו' וכמ"ש בת"א פ' נח בד"ה מים רבים שעי"ז ותרם התיבה כו', כמו"כ ענין ההעלאה דאפר פרה ע"ד ויאבק שהעלו אבק עד כסה"כ שהוא תשובה נמשך דוקא ע"י דמ"ל. ועפי"ז יובן מה שמטמאה בגדים כי בגדים הם לבושים הנעשים ממעשה המצות כמ"ש וירח את ריח בגדיו ועמ"ש בת"א פ' תצוה ע"פ ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ומ"ש בלק"ת ע"פ אלה מסעי דרוש השני מענין ירדן יריחו ריח בגדיו ומ"ש ע"פ וריח שלמותיך כריח הלבנון, ופרה שהיא ק"נ מטמא לבושים הנ"ל שהם נק' בגדי קדש, והיינו כי עיקר קיום המצות בא"י ולא בבבל כו' שא"י נק' ארץ שתוציא צמחה של מעשה המצות ועמ"ש בענין ואתחנן כו' ואראה את הארץ וע' זהר אמור פ"ט ע"פ וכל מלבושי אגאלתי ובהרמ"ז שם לשון גאולה ולשון לכלוך וטינוף כו' ע"ש וכענין בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש כו' הרי אף שבגדי אוכלי תרומה הן תכלית הטהרה הן נחשבים טומאה לגבי קדש כו' כמו"כ עד"ז יובן אשר מעשה המצות דחו"ל עם היות שנעשו מהם לבושים לנשמה כענין בגדי אוכלי תרומה הם חשובים טומאה עדיין לגבי בגדי קדש וצריכים כיבוס כענין שעלו מן הרחצה ועמ"ש מזה ג"כ סד"ה ואלה המשפטים ובלק"ת ע"פ שינייך כעדר הרחלים, ולכן הבגדים צריכים כיבוס ע"י מי הדעת בתפלה כו', והיא הפרה עצמה מטהרת הטמאים שעי"ז יבואו לבחי' תשובה הוא בחי' וזרקתי עליכם מ"ט מים חיים כנ"ל.
קיצור. ועפי"ז יובן ענין כל העוסקים בפרה מטמאין בגדים והיא עצמה באה לטהר ומטהרת טומאת מת והקרבנות הבאים מבפנים אין מכפרים אלא על השגגות אבל לא על המזיד וזהו טומאת מת ע"ד רשעים בחייהם קרוים מתים אין להם כפרה ע"י הקרבנות אבל הפרה שמטהרת תתהמטומאת מת היינו ע"י התשובה מכפר גם על המזיד להמשיך בהם חיות כו' ע"י מים חיים כו'.
ו) ואחכ"ז יובן ענין זאת חקת התורה שע"י אפר ומים חיים, שהוא רצוא ושוב של בע"ת בחי' אמצאך בחוץ עי"ז ממשיכים בחי' חקת התורה, מבחי' גליף גליפו בטה"ע שלמעלה מבחי' תשב"כ. ומתחלה יש להקדים מהו ענין תשב"כ, ויש להעיר תחילה מהמשנה פ"ה דאבות, עשרה דברים נבראו ע"ש בין השמשות כו' הכתב והמכתב והלוחות ופירש"י הכתב גוף האותיות והמכתב עט סופר שבו נחקק הלוחות ויש שפירשו הכתב גוף האותיות והמכתב צירופן, וע' פרדס ערך חותם האריך בענין כתב שהכתב ע"י ת"ת שהוא הקולמס והחותם ע"י יסוד והכל במל', ובזח"ב ויקהל דף ריש ע"א משמע תושב"כ יסוד אבא נק' תורה והוא מלובש בכתב היא בינה ובמא"א אות כ' סל"ג כתב נק' הבינה והתורה היוצאה משם הוא ז"א ונק' תושב"כ כי בה גילוי האותיות שהם הכתב עכ"ל, ובפרדס פי' כתב ר"ת כתר תורה ברכה ובמא"א שם סעיף נ"ה כתיבה שחורה מצד הדין כו' ומתוקה ד' יודין דע"ב כו', ועמ"ש מענין תושב"כ וצורת האותיות בתו"א פ' וארא בביאור ע"פ לכן אמור לבנ"י שמשם יש ללמוד ששורש צורת האותיות שבכתב נמשך מן החכ' ע"ד לחכימא ברמיזא ועמ"ש בד"ה ובבואה לפני המלך בפי' אמר עם הספר, ובמ"א נת' ענין סופר וספר ספר הוא בינה וסופר הוא חכ' שהוא הכותב את הספר וזהו ענין ערבים עלי ד"ס שמבחי' חכמה יותר מיינה של תורה בחי' בינה הנק' ספר תורה. והנה כתיב האותיות שאלוני פי' שאותיות התורה הם המשכות אא"ס מסוכ"ע בממכ"ע וזהו ענין הכתיבה ע"ד הנ"ל וע' מזה בלק"ת בד"ה אני ישנה בשה"ש ועמ"ש מענין כתב ע"פ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ובהביאור שם ד"ה באור עוד, הכתיבה והחותם הוא ענין התקשרות רוחניות בגשמיות כו' ע"ש כמו"כ המשכת אא"ס שבחכ' דאצי' שיומשך במל' או אפי' בבינה שנק' יש והרי החכמה נק' אין זהו תושב"כ כו' ע"ש, ולפי"ז י"ל אותיות הכתב ממשיכים מבחי' שם מ"ה כי זאת התורה אדם גי' מ"ה אך להמשיך מבחי' כי לא אדם הוא זהו ענין החוקים ואותיות החקיקה כי חק גי' ס"ג מ"ה כמ"ש במא"א אות ח' סנ"ג וז"ל חק מצד היסוד וחק בשארו שם וחק מצד הדינים והנה כשנשתתפה בינה ס"ג בז"א מ"ה הכל גי' חק וז"ש כי חק לישראל עכ"ל, ור"ל ישראל הוא ז"א אתם קרוים אדם ופנימיותו ש' מ"ה ובינה נק' על הוי' בחי' כי לא אדם הוא וזהו ענין שם ס"ג וכמ"ש בענין מאה ברכות הנמשכים משם ס"ג ומלויו ל"ז שנק' הוקם על ברבות פ' קרח על בחי' על הוי' וההשתתפות כי חק לישראל שיאיר ס"ג במ"ה היינו מבחי' גאה גאה כו' אנכי הוי' וזהו ענין חק אותיות דס"ג מאירים במ"ה הנק' ישראל וכענין כי תרכב על סוסיך כו' ועמ"ש ע"פ יביאו לבוש מלכות בענין וסוס אשר רכב עליו כו', ועפי"ז אפ"ל ענין הכתב והמכתב שנברא בע"ש ביהש"מ כי בריאת העולם בה' בראם אתא קלילא רק הבל והארה בעלמא כו' אבל הכתב תתואותיות התורה שנכתב בדיו על הספר אינו הבל והארה כ"א עצמיות יותר כמו הסופר הכותב שעל כרחך כחו ממש מלובש בכתיבה זו כו' ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' וזהו קול ה' בכח דקאי על מ"ת וע"ד ויכתב בספר זכרון לפניו וזהו ע"ד הנז' בזח"ג בהר דק"ח ע"ב שמיעה בהאי אתר תליא במל' עשי' לעילא בבינה וכ"ה בזח"א וירא קט"ו בענין ויעש ה' לשרה במזלא תליא משא"כ וה' פקד זהו מבחי' מל' דיבור כו' ולכן שיבחו רז"ל שדיבור של הקב"ה מעשה הרי המעשה חשוב יותר (ועמ"ש ע"פ הילקוט פ' בשלח ע"פ מכון לשבתך פעלת הוי' כשברא הקב"ה עולמו לא בראו אלא במאמר שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכשבנה בהמ"ק כב"י פעולה לפניו שנאמר פעלת הוי' וכן גבי מזמור שיר ליום השבת נא' כי שמחתני ה' בפעליך וכן מה רב טובך כו' פעלת כו' ועד"ז יובן מעלת הכתב והמכתב שנברא בע"ש ביהש"מ וע"כ אותיות התושב"כ שהן מעשה גבוה מאותיות הדיבור ולכן נברא בע"ש ביהש"מ שזהו הכנה לקידוש יום השבת שגבהו הרבה דרכיו משי"ב כו' שעליהם נאמר הבל הבלים כו' ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא משא"כ ביום השבת, וגם כמו התורה היא הממוצע המחבר אלקות עם העולם כך ביהש"מ דשבת ממוצע בין שימ"ב ובין יום השבת.
קיצור. להבין ענין זאת חקת התורה יש להקדים ענין תושב"כ, הכתב והמכתב נבראו ע"ש ביהש"מ, תשב"כ תורה יסוד אבא המלובש בבינה הנק' כתב, וע' בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י בענין צורת האותיות ע"ד לחכימא ברמיזא, וענין סופר וספר האותיות שאלוני, כמו שהכתב ממשיך רוחניות בגשמיות, כי חק ס"ג מ"ה, והנה בשימ"ב בה' בראם אתא קלילא, אבל הכתב נמשך גילוי כח ממש קול ה' בכח, ולכן נברא בע"ש בין השמשות.
ז) ולבאר הדברים בענין תושב"כ דאיתא בילקוט ס"פ תשא שקרני ההוד של משה הוא מה שנשתייר בקולמוס כו'. והנה התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה א"כ ענין הדיו הוא אש שחורה ונראה לומר דיו הוא חכמה כי כמו בכח החכמה עדיין אין גילוי אותיות אלא כשנמשך מהחכ' במח' נעשה אותיות וכמ"ש בת"א פ' תצוה בד"ה ועשית ציץ בפי' ופתחת עליו פתוחי חותם כן מהדיו נעשים אותיות ע"י ה' אצבעות הכותב אבל בהדיו עצמו עדיין אין אותיות נמצא הוא מקור לאותיות והיינו כי דיו אותיות יו"ד הוא חכ' וכ"כ במ"א ד' י"א דיו הארת החכ' בקולמוס יסוד העליון והוא מצד הארת השלשה מוחין ד' בינה יו"ד חכמה ו' דעת כו' עכ"ל וגם דיו הוא שחור דהיינו אש שחורה כנ"ל. ועיין מענין דיו ברע"מ פ' תרומה קנ"ט א' דפי' ג"כ דיו מלשון דיו לעבד להיות כרבו ופי' דיו לעבד זהו בחי' שוב בלק"ת פ' שלח סד"ה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וע' בפרדס ערך דיו ובמא"א קוף סעי' כ"ז קולמוס עם האותיות גימ' רמ"ח כינוי תתזהיסוד שבו רמ"ח עלמין כו' וכותב בספר מל' עכ"ל ור"ל הטפה נמשך מיסוד בהרגש כל רמ"ח אברין שהם רמ"ח מ"ע כנז' בלק"ת בד"ה והי' לכם לציצית וטפה זו זהו ענין דיו יו"ד הארת החכ' והספר המקבל היא המל' שנק' ספר זכרון בזח"ב פ' יתרו דף ע' ע"א ובפ' ויקהל דף ריש ע"א וע' במא"א סמך סכ"א ספר נק' בינה או מל' כו' וגם כמו שהקלף הוא מעור בהמה ש' ב"ן והוא לבן היינו שממנו נמשך גילוי למטה הפך השחרות כך השחרות הוא מקור הגילוי לבי"ע והרי נקראת ג"כ לבנה דהטעם לפי שנראית לבנה כמ"ש בשרש ישע ערך לבנה וכ"מ ברבות בא ס"פ ט"ו החמה של אש כו' והלבנה של אור כו', נמצא כתיבת ס"ת זהו יחוד העליון המשכת שם הוי' כי הדיו יו"ד הוא חכ' נמשך ע"י ה' אצבעות הספר הרי י"ה הקולמוס הוא ו' היינו יסוד וזכה קנה גי' יוסף ליקח ממנו קולמוס והוא ג"כ גי' ציון וגימ' אהל מועד כמ"ש במ"א והספר הוא ה' אחרונה, ולכן ממה שנשתייר בקולמוס מזה נמשך קרני ההוד כי מה שנשתייר זהו מבחי' אש שחורה דהיינו חכ' הנעלמה חכים ולא בחכמה ידיעא כמשי"ת לקמן ולבחי' זו זכה משה, ועוד כי מה שנשתייר בקולמוס זהו מה שלא יכול לבא בגילוי האותיות הספר כ"א נשאר בקולמוס בחי' ו' המקבל מיו"ד כו' וע' בה"ז פ' בלק דר"ד ע"ב בפי' רובע ישראל בענין תמונת אות הגימל דמה שיוכל להיות נמשך ביסוד דנוק' זהו רק חלק רביעית וג' בחי' העליונות אין יכולים לימשך, ועמ"ש סד"ה פי' יג"מ בפי' משים א"ע כשיריים. והנה בענין אש שחורה ע"ג אש לבנה פי' הרמ"ז פ' עקב אש שחורה ח"ס ואש לבנה חכ' דאצי' ואפ"ל ע"ד סמכוני באשישות ב' אשות אש יו"ד זהו אש שחורה כי הוא חכים ולא בחכמה ידיעא ואין שם השגה ונק' עדן עין לא ראתה וע"כ נק' אש שחורה היינו שאין ממנו השפעה וגילוי למטה ע"ד ישת חושך סתרו כנז' בלק"ת בד"ה ראשי המטות וע' בביאור וקבל היהודים בענין אש היסודות שהוא ג"כ עצם חשוך, ואש לבנה אש ה' ששם יש השגה ע"כ נק' אש לבנה ר"ל שיש ממנה השפעה דוגמת יוצר אור ובורא חושך שהיצירה שם החיות האומרים ברוך יש מהם השפעה למטה נק' אור משא"כ בריאה שם שרפים האומרים קדוש ואין מהם השפעה למטה עיין בד"ה ונקדשתי בענין כת אחת אומרת קדוש ולכן נק' חשך ועמ"ש מענין שרפים ואופנים שהשרפים הם בעלי שש כנפים שרשן מבחי' שם מ"ב דסליק ולא נחית בזח"ב תרומה קל"ב ב' ע' מזה בהגהות לד"ה אלה מסעי שלא נדפס בלק"ת שזהו ענין מ"ב מסעות וכן פי' בזהר בלק קצ"א א' ע"פ שחורה אני כשנעשית בבחי' יו"ד דלית בי' חיוורא, כו', והנה המשכה זו ע"י רו"ש כי השרפי' הם בבחי' אש שחורה והחיות והאופנים בבחי' אש לבנה, היינו אש שחורה אה' המסותרת ואש לבנה אה' גלויה ושרפים הם רצוא ואופנים הם שוב שלכן השרפים אומרים קדוש והאופנים ברוך ועי"ז ממשיכים כמו"כ מלמעלה אש שחורה ע"ג אש לבנה כנ"ל, אך עכ"ז שרפים עומדים אמנם על ידי הלוך ונסוע כשהנשמה בגוף בבחי' אש שחורה וא"ל עי"ז ממשיכים התושב"כ בא"ש ע"ג אש לבנה כנ"ל היינו המשכה מאש יוד באש ה' ע"י ה' תתחעילאה ה' אצבעות והקולמוס שהוא ו' של שם, וזהו ענין ט"ו שבחים שבישתבח וט"ו ווין באמוי"צ יוכל להמשיך מבחי' י"ה ע"י הוא"ו במל' הנק' ה' תתאה, אך כ"ז זהו המשכת שם הוי' דאצי' יו"ד חכ' כו' וזהו ענין סופר וספר וספור אבל החקיקה הוא שם הוי' דלעילא שלמעלה מהחכמה וזה"ע חרות על הלוחות, ובמ"א פי' מחוקק יסוד אבא ומחקק ג"כ גי' רמ"ח ע"ד הנ"ל משא"כ קולמוס יסוד ז"א.
ולבאר ענין חקיקה י"ל ע"פ מ"ש בדרוש הצמצום והרשימו שהיו בהא"א ובפרדס שער אבי"ע רשימה וחקיקה הם חו"ב וא"כ אפ"ל הקולמוס בספר זהו יחוד ו"ה והחקיקה יחוד י"ה ומבואר בד"ה אלה פקודי המשכן משכן העדות כי יחוד ו"ה זהו התגלות עתיק כו' וזהו הנמשך ע"י בחי' תשובה דהיינו בחי' אפר ומים לכן כאן דוקא נא' וידבר הוי' כו' זאת חקת התורה אשר צוה הוי' נז' ב"פ הוי' כי ע"י בחי' אפר ומים חיים נמשך משם הוי' דלעילא שלמעלה מבחי' אש שחורה ואש לבנה דתשב"כ, והנה ס"ר נשמות שרשן מס' ריבוא אותיות שבתורה שבכתב כנז' בד"ה ומשוש חתן על כלה ושם נת' שע"י התקשרות נש"י בבחי' כלתה נפשי כו' כמו"כ מעוררים עליות אותיות תושב"כ לשרשן לבחי' החכ' כו' ועי"ז נמשך אור חדש מח"ע בהאותיות כו' ועד"ז ביוד נברא העוה"ב ובעליות היו"ד לשרשו נמשך תוס' אור אח"כ בג"ע, והנה בנשמות יש ב' בחי' חקיקה וכתיבה כנז' בלקו"ת פ' בחקתי בד"ה אם בחקתי תלכו שזהו ענין טהורה היא כו' ולכן ע"י עליות והתעוררות התשובה בחי' והרוח תשוב לבחי' טהורה היא גורם כמ"כ התקשרות אותיות תשב"כ לשרשן באותיות החקיקה ועי"ז נמשך חקת התורה שנמשך תוס' אור מבחי' אותיות החקיקה באותיות הכתב כו' והוא ענין חיבור ב' הויות כו', ועד"ז יובן ענין כי חק לישראל הוא שנאמר בר"ה כי בר"ה ע"י התשובה נמשך בחי' חק וחקיקה בבחי' נש"י כי בר"ה יום ברוא אדה"ר בצלמינו כדמותינו כו' בצלמינו ע"ד החקיקה כדמותינו כתב כו' ולכן עי"ז תקעו בחודש שופר להמשיך כמו"כ בהתורה משרשה ומקורה בבחי' רשימה וחקיקה כו' היינו משם הוי' דלעילא ועי"ז מתמלאים כל הפגמים כו', וגם ישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה ומשם שורש ס"ר נשמות אך כי חק לישראל שיומשך משרשם שבאותיות החקיקה בבחי' כתב כו'.
קיצור. בילקוט שקרני ההוד דמשה ממה שנשתייר בקולמוס, אש שחורה ע"ג אש לבנה, דיו אותיות יו"ד דיו לעבד ה' אצבעות הסופר בחי' ה', והקולמוס ו' נמשך על הספר ה' תתאה יחוד העליון, קולמוס גי' רמ"ח עם האותיות כמנין מחקק שרמ"ח אברים מרגישים בטפת דיו יו"ד הנ"ל בחי' אש יו"ד הנמשך לבחי' אש ה' זכה קנה בגי' יוסף ליקח ממנו קולמוס לס"ת וממה שנשתייר בקולמוס הנ"ל נמשכו קרני ההוד, ויש פי' דאש שחורה הוא מו"ס ואש לבנה חכמה סמכוני באשישות ושרפים ואופנים תתטשאומרים קדוש וברוך זהו כענין אש שחורה ואש לבנה שע"י רו"ש ממשיכים בחי' תושב"כ אך הנה יש ב' שמות הוי' ופסיק טעמא בינייהו והמשכת תושב"כ זהו משם הוי' שבאצי' אבל החקיקה מחקק ממשיך משם הוי' דלעילא וזהו ע"י אפר ומים חיים שלמעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות ג"ן סדרים דאורייתא תושב"כ וכן גבי באר מים חיים נז' במחוקק. והנה ס"ר נשמות שרשן מס"ר אותיות תושב"כ ושרשן מאותיות החקיקה טהורה היא מטה"ע ששם בחי' חקיקה מיני' ובי' וע"י רו"ש דוגמת שרפים ואופנים מעוררים התקשרות אותיות התורה בשרשן עדן ולהיות ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן אך ע"י תשובה נמשך התקשרות בבחי' טהורה היא ונמשך מבחי' החקיקה בחי' כי חק לישראל הוא והוא ענין מים חיים שלמעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן.
והנה ענין הפרה לטהר מטומאת מת. י"ל כי הנה מהרמ"א פ' זו הביא משארז"ל בפ' בראשית שבעלילה בא הקב"ה על אדה"ר שהרי אלפים שנה קודם לעולם הי' כתוב בתורה אדם כי ימות באהל כו' עכ"ל, וצ"ע ממ"ש במד"ר ס"פ משפטים ע"פ אני אמרתי אלקים אתם כו' מה אני חי וקיים לעולם כו' משמע שאי"ז עלילה. והנה קושיא זו של מהרמ"א איתא בזח"ג פ' שלח דקנ"ח ע"א והתירוץ שם ע"ב דאילו לא חטא ג"כ הי' מסתלק מעוה"ז לגעה"ת אלא שלא הי' טועם טעם מיתה בעלי' זו, וכהולך מחיל אל חיל וכמחליף לבוש חול ולובש לבושי שבת או ע"ד חנוך ואליהו שעלו למעלה ולא טעמו טעם מיתה, וע' זהר ויחי דרמ"ה ע"ב בפי' בנים אתם משל לבן מלך כו' ע"ש, וע"י החטא הוכרח לטעום טעם מיתה ממש וזה נמשך מחטא עה"ד טו"ר, שעירב הגשמיות ברוחניות וא"א להפרד כ"א ע"י טעמא דמיתא ה"י, וזהו יעקב לא מת כי לפי שהי' מבחי' יסוד אבא שלמעלה משבה"כ שהי' בז' המדות זמ"ל דתהו וכמ"ש ימותו ולא בחכמה ע"כ עלייתו למעלה לא הי' ע"ד מיתה כ"א כהולך מחיל אל חיל כנ"ל. ועד"ז י"ל שהפרה שהיא בחי' תשובה באה לטהר מטומאת מת ר"ל לטהר לבא לבחי' נשמה שנתת בי טהורה היא ולא יצטרך לטעום כו' כ"א בבחי' ילכו מחיל כו'. ועפי"ז אפשר ליישב דעת קצת חכמים דס"ל שגם אחר תחה"מ יש עוד אח"כ שכר עליון לנפש לבד, וזהו דעת הרמב"ם אבל הרמב"ן חלק עליו שהרי ארז"ל צדיקים אינן חוזרין לעפרן וכתיב ובלע המות לנצח, דאפ"ל שמיתה לא יהי' אבל יהי' שייך עליות כעליות חנוך ואליהו. ולדעת הרמב"ן דס"ל שאחר תחה"מ תקיים הנשמה בגוף לעולם ונצחיות אפ"ל שבחי' זו דלטהר מטומאת מת יהי' מקודם תחה"מ והיינו ע"י פרה העשירית שיעשה מלך המשיח שאז גם מקודם תחה"מ יהי' ע"ד אני אמרתי אלקים אתם כמו אדה"ר קודם החטא ויהי' העלי' מהגוף שלא ע"י טעם מיתה וכנ"ל בענין יעקב לא מת אף שנסתלק מהגוף וזה יהי' עד תחה"מ וע"י תחה"מ יתקיימו בגוף לעולם. ורבינו ז"ל בכל הדרושים הזכיר רק דעת הרמב"ן לבד.
תתיתולע גימ' עלינו לשבח שתיקן יהושע ע"ש בכור שורו וג"כ גי' שור. וי"ל עי"ז מברר הפרה להעלותה לבחי' פני שור שמשם שורשה, גם תולע מכה הארז בפיו היינו בחי' עלינו לשבח.