ויקחו אליך פרה

תשעזויקחו אליך פרה

[פ' חוקת ה' אלפים תקפ"ח]

ויקחו אליך פרה אדומה וגומר. בפסיקתא פ' י"ד הובא בילקוט פ' חוקת פרה זו מצרים כו' אדומה זו בבל, להבין מה שייכות ענין פרה אדומה למצרים כו' גם להבין למה דוקא קודם פסח קורין פ' זו, ועם היות כי הטעם מבואר בפרש"י במגילה שהוא כדי להזהיר את ישראל לטהר שיעשו את פסחיהן בטהרה, הלא גם קודם כל הרגלים חייב אדם לטהר א"ע מפני הקרבנות שחייב להקריב ברגל. אך הענין יובן בהקדם ענין פסח שהוא ל' דילוג כמ"ש אשר פסח על בתי כו', והו"ע מ"ש בשה"ש מדלג על ההרים מקפץ כו', כי הנה הרגלים הם כנגד האבות ופסח הוא מדת אברהם מדת תשעחאהבה, וענין אהבה הוא כמ"ש בשה"ש ישקני מנשיקות פיהו שזה נאמר על יציאת מצרים שהגיעו לבחי' נשיקין עליונים ואתדבקות רוחא ברוחא כמבואר בלק"א ח"א פמ"ו שהוא ע"י לימוד התורה ועיון שהוא התקשרות הנפש ממש בבחי' נשיקין פה לפה לדבר הוי' זו הלכה ואתדבקות רוחא ברוחא הוא השגת התו' וידיעת רצונו וחכמתו כו', וכמ"ש באריכות ע"פ ששים המה מל' כו', איך שע"י עסק התורה ממשיכים להיות יחוד קוב"ה ושכינתי' דהיינו גילוי אא"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא קדוש ומובדל בבחי' ממכ"ע שהוא הנק' שכינתי' שהוא הארה אלקית הנמשך ומתלבש בתוך כל עלמין בבחי' צמצומים רבים ועצומים הנה על ידי עסק התורה ממשיכים גילוי הסוכ"ע בהארה זו ונמשך ומאיר ג"כ בנפש האדם העוסק בתורה כו', וכמארז"ל הקב"ה יושב ושונה כנגדו כו' ודברי אשר שמתי בפיך כו', אך להיות נמשך גילוי הסוכ"ע הוא בבחי' דילוג שלא כסדר ההשתל' עו"ע כ"א הי' נמשך ע"י השתל' עו"ע כסדר ממדריגה למדריגה לא הי' אפשר כלל שיהי' המשכה מבחי' א"ס לבחי' עולמות בע"ג אלא דוקא ע"י דילוג, וזהו קול דודי שבמ"ת בא בבחי' דילוג כו' יעו"ש באריכו' ודילוג זה היה ההתחלה בפסח שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה להוציאם מערות הארץ מנש"ט דמצרים שכדי להוציאם משם הוצרך להיות גילוי והארה מבחי' סוכ"ע שלא כסדר והדרגת ההשתל' כי מההארה הנמשכת ע"פ השתל' המדריגות יוכלו החיצונים ג"כ לקבל יניקה מחמת ריבוי הצמצומים משא"כ ע"י גילוי זה מבחי' סוכ"ע נפלו ממילא כהמס דונג כו' וכמ"ש כי הנה אויביך ה' יתפרדו, אך בפסח הי' רק ההתחלה היינו ענין יצי"מ לצאת מנו"ן שע"ט ולשוב אל ה', אבל עיקר הגילוי פב"פ דיבר הוי' בבחי' נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא הי' בשבועות בשעת מ"ת, וזהו"ע מדלג ומקפץ דילוג ברגל א' בפסח לצאת מנו"ן שע"ט, וקיפוץ בשתים בשבועות להיות ג"כ בחי' פנים בפנים דיבר הוי' כמ"ש באריכות ע"פ שאו את ראש כל עדת בנ"י כו' יעו"ש. ומ"מ עיקר התחלת הדילוג היה בפסח שאז הי' ההמשכה באתעדל"ע מצד עצמו, ואח"כ זכו למ"ת ע"י שבעה שבועות כעין ספירת העומר כמש"ש, וזהו ענין ישקני מנשיקות פיהו כמו שהאב אוהב את בנו ומנשק אותו מחמת חיבת הלב יוצא רוח מהלב אל הפה, כך כנס"י כל ניצוץ שבכאו"א צריך להיות בבחי' אתדבקות רוחא ברוחא דהיינו מחודו"מ של אדם במחודו"מ של הקב"ה היינו מח' ודיבור זה תורה ותפלה ומעשה זה צדקה כמ"ש עשה שמים וארץ, פי' שהוא המשכת השפעה שהוא עשי' שלו כך בצדקה של האדם הוא משפיע ועושה וה"ז התקשרות מעשה במעשה ש

ל הקב"ה, וכך כנס"י כביכול מבקשת תמיד ישקני, ולכן זה קאי על יצי"מ כי ע"י יצי"מ זכו לזה להיות ישקני כנ"ל, והוא גילוי האהבה העליונה לכנס"י שמתגלה ע"י נשיקין כו', וגם עכשיו מבקשת כן והוא על ידי עסק התורה שעי"ז הוא יחוד קוב"ה ושכינתי' בבחי' ישקני כו' וכנ"ל.

ב) אך להיות גילוי זה ע"י עסק התומ"צ הוא דוקא ע"י התעוררות האהבה בנפש שיחפוץ וישתוקק מלב ונפש ומאד לגילוי זה וכמשל הנשיקין שבאין מחמת האהבה והחיבה שבלב, וא"כ כדי להיות גילוי ישקני תשעטשהוא בחי' אהבה עליונה צריך להיות מלמטה ג"כ גילוי האהבה והתשוקה בנפש להיות לבו חפץ ומשתוקק קרבת אלקים (וכמ"ש ע"פ ששים מל' שזהו מ"ש אח"כ אחת היא יונתי כו' ע"ש). והנה האהבה זו ישנה ודאי בנה"א אך שהגוף מבדיל ומסתיר את האהבה מחמת דאגת הפרנסה ושאר דברים, אך ע"ז ארז"ל אין ישראל נגאלין אלא ע"י האמונה שהקב"ה ברא העולמות יש מאין וכולא קמי' כלא חשיבי, עד"מ כמו שהאדם מדבר דיבור א' הוא דיבור מהנשמה והראי' כשישן אינו מדבר כלום, והדיבור הוא אינו הנשמה עצמה אלא הוא לבוש האמצעי ובטל בחי' אותו הדיבור לגבי הנפש עצמה, כך בהקב"ה כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כשדיבר יהי אור נעשה אור והאור הוא לבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה ובדיבור זה מחי' העולמות עליונים ותחתונים וג"ע ולמעלה מהם וכל העולמות בטלים אצלו כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' וכולא קמי' כלא חשיב אפי' לגבי מה דקמי' דהיינו לגבי בחי' דיבורו שהוא לבוש האמצעי שלו, ולכן נק' הבורא ית' בכל התורה שבע"פ קוב"ה, פי' קדוש הוא מובדל דהיינו שהוא סוכ"ע, ובתוך העולמות אינו נק' רק בחי' דיבורו, ובאמונה זו מוציא עצמו ממצרים בהפקרות שיפקיר עצמו בממונו ובשאר דברים דהיינו בלא טו"ד ובלא חשבון יעבור עלי מה כמ"ש בכל נפשך ב"פ בכ"י דהיינו בבקר ובערב רק שיהי' זה באמת דהיינו במס"נ, ומזה יבא ויומשך לקשר נפשו באחד דהיינו ע"י התקשרות מחדו"מ שלו במחדו"מ של הקב"ה בתורה ומצות שאין דרך אחרת לדבקה בו רק ע"י תורה ומצות כנודע (וזהו ענן הדילוג והקיפוץ שהרצון לצאת ממצרים בהפקרות ומס"נ, הוא הדילוג ברגל א' היינו העלאה מלמטה למעלה, ואחר כך ההתקשרות בהוי' להמשיכו למטה ע"י תומ"צ זהו הקיפוץ כנ"ל), וזהו ענין תשובה דאיתא בגמ' תשובה באותו מקום, כמ"ש ובקשתם משם את הוי' אלקיך, פי' משם דוקא אף שהוא רחוק מאד (שבחי' זו נק' שם כמ"ש קראו שם פרעה ממלך מצרים כו' כמ"ש במ"א), דהיינו שיתן עצה בנפשו לצאת משם ולהתקשר למעלה ממש ולא ילך ממדריגה למדריגה כמו שהוא ית' הוא מדלג על ההרים לגאול אותנו ממצרים, ופי' ההרים זה אבות ומקפץ על הגבעות זה אמהות, דהיינו שההארה וההמשכה הוא שלא בדרך עו"ע כי הלא לגדולתו אין חקר ולתבונתו אין מספר ואיך יכולה להגיע המשכה אלינו שהוא עולם השפל, אלא ע"י שהקול וההמשכה נמשך בבחי' דילוג מדלג על ההרים שהוא למעלה מן השכל, וזה להראות אותנו שגם אנחנו נעשה כן בחי' היציאה ממצרים בהפקרות ומס"נ וממונו הכל בלא חשבון ובלא טעם ודעת, וזהו מה שאחר פסוק

קול דודי כו' ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי יפתי ולכי לך, פי' דכמו שהוא ית' מדלג על ההרים כו' (וגם דומה דודי לצבי שמחזיר ראשו לאחוריו היינו התלבשות חכמתו ורצונו בעניני גשמיי' שבתורה והכל בשביל ישראל כמ"ש במ"א) אי לזאת גם כנס"י ראוי שיהי' בבחי' קומי לך להתעורר ביצי"מ בבחי' דילוג בלי חשבון וטעם ודעת כנ"ל, וג"כ פי' קומי לך שעי"ז נעשה קומי שלה, ופי' ואמר לי לי דוקא קאי על כל א' מישראל שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, ואי לזאת ואמר לי קומי לך כו' ובכלל קאי על כללות ישראל כמארז"ל בשביל ישראל שנק' ראשית, וזהו ענין שנק' פסח ע"ש שפסח ה' תשפוהוא בחי' הדילוג הנ"ל שמלמעלה למטה שהוא ית' מדלג על ההרים וכמו"כ צ"ל מלמטה למעלה בחי' תשובה שהוא ג"כ בבחי' דילוג הערך ולא ממדריגה למדריגה כו', וכמ"ש במ"א איך כי ענין התשובה הוא ממש כמו בחי' הדילוג שמלמעלה למטה בליל א' דפסח יעו"ש.

ג) ועפ"ז יובן מ"ש ופסח ה' על הפתח, כי הנה בחי' הדיבור העליון נק' פתח שכמו שהפתח בו וע"י יכולים ליכנס לפני ולפנים והוא משמש כניסה ויציאה, כך כל גילוי והמשכות א"ס ב"ה הוא ע"י הדיבור, שבחי' הדבור הוא התגלות אא"ס ב"ה ונק' בחי' זו ג"כ בשם מל' כי המלך מנהיג מלכותו בדיבורו כמ"ש דבר מלך שלטון, וז"ש דוד הע"ה ארוממך ה' כי דיליתני כי להיות שהי' מרכבה לבחי' מל' ועולם הדיבור ולכן זכה למלוכה, וגם הי' כל עסקיו לומר שירות ותשבחות לפרסם גדולת ה' שזהו לפי שנמשך מבחי' עולם הדיבור שהוא בחי' הגילוי ונק' עלמא דאתגליי' ולכן אמר על מדתו כי דילתני שהוא מלשון דלת כמ"ש בכהאריז"ל, והיינו מטעם הנ"ל שבחי' הדיבור הוא בחי' פתח ודלת ונק' בזהר תרעא לאעלאה, זה השער לה', וז"ש באברהם והוא יושב פתח האהל להיות שאברהם הוא מדת החסד שממנו נמשך להיות הגילוי למטה מים יורדים מגבוה לנמוך, ולכן הוא יושב פתח האהל כי הגילוי הוא דוקא ע"י בחי' פתח זה השער לה', הוא בחי' עולם הדיבור כנ"ל וכמו"כ גם בענין יצי"מ עם היות שהי' בחי' דילוג והמשכה שלא כסדר ההשתל' כנ"ל מ"מ דילוג והמשכה זו נמשך ומתגלה ע"י בחי' הפתח כנ"ל, וז"ש ופסח ה' על הפתח היות שהתורה ביארה להיכן הי' הדילוג וההמשכה לזה אמר על הפתח כו', ומ"ש בשה"ש מדלג על ההרים שהם האבות שהוא בחי' המדות העליונות היינו שההמשכה והדילוג נמשך באמצעות המדות כו', אבל להיכן הוא הדילוג לא נא' בשה"ש, וזה מבואר בתורה שהדילוג וההמשכה הוא על הפתח, וזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' כו' כי עולם הדיבור נק' שכינתי' בחי' ממכ"ע ולשם נמשך ההתגלות מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' הקדוש ומובדל כנ"ל, וזה"ע הדילוג, והנה שכינתי' הוא מקור נש"י לכן נא' אח"כ קומי לך רעייתי כו', שכמו"כ מזה צריך שיומשך למטה בכל א' מישראל ג"כ בחי' הדילוג לצאת מבחי' המצרים וגבולים דגוף ונה"ב במס"נ ממש וכמו שהוא ית' מדלג כו' כנ"ל.

ד) ומעתה יובן ג"כ מה שקורין פ' פרה קודם הפסח, כי הנה ענין פרה עצמה הוא מדריגה פחותה כמ"ש פני שור מהשמאל לארבעתן, ופרה היא פחותה משור שהוא רק בחי' מקבל מבחי' זו דפני שור כו' כמ"ש בזהר דקבילת משמאלא כו' כי פני שור עצמו הוא בקדושה רק שע"י כמה השתל' נמשך יניקה משם לבחי' פרה וכמשי"ת. ולכן הוצרך להביא אפר פרה לטהר טומאת המת כי הדינין נמתקין בשרשן דוקא, ולכן כדי לטהר טמא מת שהוא תכלית הטומאה הוא ע"י אפר הפרה שמתקנים תחלה בחי' הפרה שהוא שרש ומקור לכל יניקות החיצונים שא"א להם לקבל יניקה מהקדושה האלקי' רק ע"י בחי' ומדריגת זו דפרה דקבילת משמאלא מבחי' פני שור מהשמאל, והיא עצמה עדיין ג"כ טהורה רק שהיא בחי' ממוצע תשפאשבה וע"י תומשך יניקה וחיות ג"כ לקליפות ממש, לכן ע"י שריפת הפרה מתקני' שלא יומשך יניקה להחיצונים וזהו שעי"ז מטהרים הטמא מת, וביאור זה שיש כ"ז בנפש האדם ברוחני' דהנה ארז"ל אין מיתה בלא חטא, ופי' מיתה הוא בחי' נפילה היינו כשיש מסך מבדיל ח"ו בינינו לאבינו שבשמים שבחי' זו היא נק' מיתה ח"ו דמאן דנפל מדרגי' אקרי מית כנודע מענין וימלוך וימת כו' (וכעין שנא' בפ' שמות כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ופרש"י שירדו מנכסיהם הרי הירידה גשמי' נק' ג"כ מיתה וכן וימת מלך מצרים נצטרע, ומכש"כ שהנפילה ברוחני' נק' ג"כ מיתה), ואיך אפשר לנפש להיות נפילה ומסך מבדיל כ"כ והלא הנפש היא חלק אלקה ממעל, אך כשהוא עושה מעשה בהמה דהיינו כשנמשכת אחר נה"ב בשכלו ומדותיו היינו במדותיו אחר תאוות הגופני' באכילה ושתי' ודומיהן בלא דעת כבהמה ובשכלו להעמיק בעניני העולם יותר מדאי בהעמקה יתירה, ומחמת זה כשהוא מרגיל עצמו בכך יוכל לבא ח"ו לידי חטא גמור והוא נפילה ומיתה ח"ו, כי עם היות שהוא נמשך רק אחר תאוות היתר בתחלה הלא נודע ג"כ דגם כל הדברים המותרים נמשכים מבחי' ק"נ שבעוה"ז הנק' עולם העשי' רובו ככולו רע רק מעט טוב מעורב בתוכו והוא ממוצע בין הקליפו' הטמאות לגמרי ובין בחי' ומדריגת הקדושה, רק שנקראת היתר לפי שיוכל להתעלות לקדושה והיינו כשעושה הדברים המותרים בכוונה לש"ש משא"כ כשעושה למלאות תאוותו כמעשה בהמה הרי אדרבה עי"ז נמשך יניקה לבחי' הרע הגמור, הרי א"כ מובן שבחי' מעשה בהמה בהיתר הוא הגורם ח"ו נפילה ומיתה היינו שיהי' יניקה והתגברות הרע הגמור כי הוא בחי' הממוצעת כו', וז"ש רז"ל פרה זו מצרים אדומה זו בבל כו' שמבחי' זו פרה שהוא תאוות היתר כשהוא בבחי' תאווה ומעשה בהמה הנה מזה נמשך יניקה להתגברות בחי' מצרים ובבל כו', וז"ש רז"ל אין מיתה בלא חטא שכל סיבת הנפילה באה ונמשך מחמת תאוות היתר שבתחלה ונק' חטא שהוא קל יותר מפשע ועון כנודע כך לגבי הנפילה הגמור נק' תאוות היתר בשם חטא, וכנודע שע"י סיבת ההמשכה אחר האה' והתאוות גופנים כשהוא בחמימות ורשפי אש היא סיבה וגרמא לשלא יוכל לעבוד את ה' אח"כ באהבה ורשפי אש כמ"ש במ"א ע"פ נסכים, וכן ע"י ההעמקה היתירה בעניני העולם הוא גרמא לשלא ידבק ח"ו במוחו ושכלו ההתבוננות בגדולת ה' ויקר תפארת גדולתו כמ"ש במ"א, וכ"ז הוא מטעם הנ"ל שבחי' הנפילה בתאוות היתר הוא הממוצע הגורם ח"ו נפילה גמורה שהוא התגברות הרע כו', ולכן נצטוינו במ"ע והתקדשתם והיי

תם קדושים שהוא לקדש א"ע במותר לו כו', וכמ"ש הרמב"ן ר"פ קדושים ובלק"א ח"א פכ"ז.

ה) ולכן כדי לטהר הטמא מת ולהשיבו מן הנפילה דנפל מדרגי' כתיב ויקחו אליך כו' ושרף את הפרה לעיניו, והנה ענין השריפה הוא שעי"ז נשאר רק האפר והוא יסוד העפר שהי' כלול בה ושאר הג' יסודות אר"מ יוצאים ונכללים ומסתלקין ע"י העשן כנודע, וכך יובן ברוחניות ענין זה בשריפת תאוות נה"ב שבאדם שכשיש לו תשוקה ותאווה לאיזה ענין גשמי', הנה כשיסיר הבגדים הצואים והוא אותו ענין גשמי שמשתוקק אליו תשפבותשאר רק עצם האהבה והיא יכולה להתהפך לעבודת ה' זהו כמשל האפר הנשאר אחר השריפה והוא התהפכות המדות כנודע, ולקח עץ ארז ואזוב והם שני מדות הפכיים כמ"ש ארז אשר בלבנון שהיא גדולה מאד ואזוב שבקיר נמוך מאד, ושניהם צריכים להיות בעבודת ה', כי ענין האזוב שישפיל א"ע ויבקש סליחה ומחילה מה' וה' יסלח לו נמצא האזוב מורה על הכנעה והשפלות ועוד זאת יש באזוב שגידולו הוא הרבה ביחד בדיבוק מאד זל"ז והוא ענין האחדות וההתקשרות להיות ואהבת לרעך כמוך ממש שזהו הכלי לשפע העליונה מבחי' רב טוב העליון כמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד דוקא וכל הספרים מלאים מזה, וכמבואר ג"כ בזה"ק פ' תשא דק"צ ע"ב כל אלין חברייא דלא רחימין אלין לאלין ח"ו, אסתלקו מעלמא עד לא מטא זמנייהו כו' וכ"ה בגמ' ביבמות דס"ב ע"ב, ולכן ואהבת לרעך כמוך הוא יסוד כל התורה כולה, ובאמת שני בחי' אלו שבאזוב נמשכים זה מזה שע"י השפלות והוי שפל רוח מכל האדם יבוא לבחי' התקשרות ואהבת לרעך כמוך (וגם עי"ז ישמח ויגל בשמחה רבה שאחרים נהנים משלו ויאמר לעצמו אולי האחר הוא טוב ממני וקרוב הוא יותר אל ה' ית', ועד"ז אברהם אע"ה מפני שהי' בבחי' השפלות ואנכי עפר ואפר לכך הי' חסדן גדול כמ"ש במ"א) וכמבואר בתניא פל"ב איך שני בחי' אלו דשפלות ואהבת לרעך כמוך תלוי' זב"ז ושני בחי' אלו נכללו באזוב שהוא נמוך מאד וגדל הרבה ובדיבוק כנ"ל, וענין עץ ארז הוא שיהי' יקר רוח וגבה לב בעבודת ה' כגון בעסק התורה שלא יאמר די לי בפרק א' שחרית ובפ' א' ערבית לצאת י"ח, אלא לעמול בתורה כל זמן שאפשר לו וכמארז"ל דוד הקים עולה של תורה, וארז"ל כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נא' כי דבר ה' בזה הכרת תכרת וכו', וכן בעבודה וגמ"ח יוכל האדם למצוא בהן קולות שלא להאריך כ"כ להתבונן בגדולתו ית' וכן בצדקה למעט כו', אבל באמת לא יצא י"ח כי הם אלו דברים שאין להם שיעור כו', ובזה אין ראוי כלל שפלות לומר מי אני לבקש מדריגות גבוהות רק אדרבה תגבה נפשו למעלה תמיד וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' וזהו בחי' עץ ארז. וז"ש ויקחו אליך פרה אדומה אליך דוקא כי משה הוא בחי' דעת דהיינו שיהי' כל דבר בדעת שאפי' בבחי' פרה שהוא ענין היתר יהי' ע"פ הדעת ולא מעשה בהמה כנ"ל, ואח"כ כתיב וטבל במים, ענין המים חיים הוא כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים כי מים הוא בחי' חכ', אך מ"ח הו"ע והחכמה מאין תמצא והוא בחי' התלבשות אוא"ס המאיר בח"ע, וזהו בחי' התורה שארז"ל המאור שבה כו' והוא בחי' מקור

מ"ח כו', וזהו ג"כ ענין ויקחו אליך כי במשה כתיב מן המים משיתיהו, וזהו פי' וזרקתי עליכם מ"ט וטהרתם מכל טומאותיכם, ביום השביעי יטהר מטומאתו דהיינו מטומאת מת שנעשה כמת כי המת הוא קר ויבש פי' שאין בו שום חיות והתלהבות לעבודת ה' שעם היותו מתבונן בגדולת ה' ויקר תפארת גדולתו איך דכולא קכל"ח, ואתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא הכל בשוה אני הוי' לא שניתי, עכ"ז לא נגע הדבר ללבו כ"כ להיות מתפעל לצאת מגדרי הגוף ותאוותו הבהמית וזה נק' טומאת מת ברוחני' הקרירות בעבודת ה' וכמ"ש בעמלק אשר קרך כו'. והטהרה מבחי' זו הוא עצת התורה ושרף הפרה כו', דהיינו לתקן הדבר תשפגבשרשו שהגורם נפילה זו היא תאוות היתר כנ"ל, ע"כ צ"ל תשובה באותו מקום שיעלה אל ה' כל התאוות ועניני העוה"ז המותרים והנצרכים כמו אכילה ושתי' ודומיהן, וזה"ע תשובה באותו מקום פי' באיזה מקום שיהי' אפי' במקום נמוך ושפל מאד, והנה כשישוב אל ה' כנ"ל ולקח אזוב שמשפיל א"ע ויבקש מה' סליחה ומחילה, וגם ענין עץ ארז ומים חיים כנ"ל, הנה עי"ז יסלח לו ה' ויעבור בו רוח טהרה, וז"ש אח"כ ונתתם אותה אל אלעזר הכהן הוא בחי' התגלות אור האה' כו' (ובזה מובן ג"כ דהי' מצותה באלעזר ולא באהרן ופי' הטעם בזוה"ק פ' חוקת משום דאהרן לא אתי מסט' דטהור אלא מסט' דקדושה כו', ופי' כי טהור לא שייך רק מטמא כמ"ש מי יתן טהור מטמא כו', והענין שיש ב' בחי' באהבה הא' נקראת אה"ע שהוא בחי' הבירור מהעולמות דוקא שמתבררין הניצוצי' ועולין ונכללים לה' באהבה אלף טורין דאכלא לון בהמה רבה כו' ולכן נק' אה"ע שמעולמות מתהפך כו' ביטול היש לאין וזהו ענין טהור מטמא, אבל אה"ר היא הבאה מלמעלה מאלקות אחר קדימת האה"ע כענין אש שלמעלה שהי' יורד אחר קדימת אש שלמטה כו', וזהו בחי' אהרן כה"ר כו' חסידא קדישא שאינו בירור מהרע ע"ד הנ"ל רק המשכת קדושה העליונה, ולכן ענין שריפת הפרה שהוא בחי' טהור מטמא להתהפך מבחי' אהבה הגשמי' שתהי' אהבה זו מתהפכת לה' הנה עבודה זו אינה שייך לאהרן רק לבחי' אלעזר שהוא בחי' אה"ע כמ"ש בזהר חוקת דקפ"ד ע"א ימינא דסיהרא הוא כו').

ובכל הנ"ל יובן ג"כ שקורין פ' פרה קודם פסח דוקא להיות כי כל ענין הפרה הוא התהפכות תאוות היתר שתהיינה לה' כנ"ל באריכות, לכן ביותר צריך להזהיר ע"ז קודם זמן יצי"מ שהוא חג הפסח, דעם היות שבכל יום חייב אדם לראות א"ע כאלו יצא ממצרים מ"מ בכללות ישראל הוא הגילוי ממש בפסח בחי' יצי"מ, והנה לאדם שכבר יצא מבחי' מצרים וגבולים אין צריך גדר ושמירה כ"כ מדברים המותרים כי אדרבה הוא מעלה אותן לה' כמ"ש ר"נ עד לא אכילנא בשרא דתורא כו', אבל לאדם שהוא עדיין בתוך בחי' מצרים ורוצה לשוב בתשובה בודאי צריך לגדרים יותר, ומפני זה איסור חמץ בפסח חמורה מאד אפי' במשהו אפי' אין שם שום טעם חמץ מפני שאז היתה יצי"מ כנ"ל וצריכה זריזות יותר, ומפני זה הטעם קורין פ' פרה קודם פסח כי קודם יצי"מ צריך להזהיר יותר על זה כו'.