ביאור זאת חקת התורה
תשסחביאור זאת חקת התורה
ביאור ע"פ זאת חוקת כו'. הנה מבואר באדרא דבכל מקום שנאמר ב"פ שם הוי' הפי' דהראשון הוא בז"א והב' בע"י והן הן בחי' ממכ"ע וסכ"ע (ועמ"ש ע"פ כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי דג"כ הפי' ע"ד הנ"ל), וזהו וידבר הוי' אל משה כו' דשם הוי' זה הוא בז"א אשר צוה הוי' היינו ש' הוי' דעתיק והוא שע"י מצות פרה אדומה שנק' חקת התורה בחי' חקיקה גליף גליפו בטה"ע כמשי"ת הנה עי"ז נמשך אשר צוה פי' לשון צוותא והתקשרות והתחברות שיתאחד ויומשך בחי' עתיק לאמר היינו אל בחי' חכמה הנק' אמירה כמאמר בראשית נמי מאמר הוא ובראשית ת"י בחוכמתא שלגבי בחי' כתר נק' חכמה מאמר כי הגם שטעמים הם בחכ' ואותיות במל' אעפ"כ לגבי הכתר נק' החכ' רק בחי' אותיות ומאמר לבד כי בחי' אותיות שבעולם העליון הם נעשים מקור החכ' לעולם התחתון כמו מל' דאצי' שנעשית עתיק לבריאה שבחי' עתיק הוא מקור החכמה ועמ"ש בכוונת ברוך אומר ועושה כו', ועד"ז פי' המגיד נ"ע במ"ש גבי עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כי דבור היינו בפה ואמירה היא בלב לכן אמירה היא בחכ' ודיבור בבינה שהבינה היא בחי' התגלות לגבי החכ' (וע' בהרמ"ז ר"פ אמור גבי אמור אל הכהנים ובזהר שם דפ"ח ע"ב אמור בלחישו כו' ועמ"ש ע"פ אמר עם הספר) ולזאת נא' וידבר אלקים כו' לאמר שחיבר בחי' הדבור אל בחי' אמירה דהיינו עשרת הדברות אל בחי' עשרה מאמרות, ואף כאן הפי' אשר צוה להיות התקשרות הוי' דעתיק לבחי' לאמר כי אורייתא מחכ' נפקת אבל שרשה מבחי' כתר כו' וע"י חוקת התורה נעשה בחי' ציוה הוי' לאמר כו', לפי זה הי' אפשר לפרש ג"כ גבי וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כי עשרת הדברות הן חרות על הלוחות מבחי' אותיות החקיקה ע"כ בחי' דבור ואותיות אלו נעשי' מקור לבחי' חכ' הנק' לאמר וכענין מ"ש כאן פי' אשר צוה הוי' לאמר (ועמ"ש בד"ה לסוסתי בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה).
וביאור הדבר הנה ענין ד' בחי' טנת"א הם ג"כ כנגד ד' בחי' מדבר חי צומח דומם, והנה בדצח"מ הנה הדומם אין בו בחי' צומח חי כו' שהן למעלה ממנו ובהסתלקות ממנו ולא נשאר בו רק בחי' דומם אבל בבחי' צומח הנה הוא כלול ג"כ בחי' דומם עד"מ העץ הצומח הרי כשיכריתו ממקום צמיחתו יהי' תשסטכמו דומם ולא יצמח עוד וגם כשישרפוהו לאפר הרי יהי' דומם ממש כמו העפר נמצא כלול בו בחי' דומם רק שהוא ג"כ צומח וע"ש שנוסף בו על הדומם בחי' זו שצומח נק' צומח ויש בו נפש הצומחת ג"כ נוסף על נפש המרכבת שיש ג"כ בהדומם אבל אין בו כלל מנפש החי', והחי יש בו כ"ז רק שנוסף עליהם ג"כ שהוא חי שיש בו נפש החיונית משא"כ בצומח ודומם אבל מ"מ החי כולל ג"כ דומם וצומח שהרי יש חיות קטנים וגדולים והקטנים הולכים ומתגדלים וזהו בחי' צומח שיש בחי וגם יש בו בחי' דומם ע"ד הנ"ל בצומח וגם יותר נראה זה בהעצמות שבגוף חי שהן בחי' דומם שבחי, והמדבר שיש בו נפש השכלי המדברת מ"מ כלול ג"כ דצ"ח ע"ד הנ"ל אך בודאי בחי' חי הכלול במדבר גבוה מבחי' חי שבבהמות וחיות ממש וכן בחי' צומח ודומם הכלול בחי גבוה ממהות צומח ודומם עצמן שצמיחת הבעל חי מה שהולך ומתגדל הוא ענין גבוה יותר מצמיחת הפרי כו' וכן חיות האדם אפילו לבד נפש המדברת שבו הוא רוחני יותר הרבה ממהות חיות הבעל חי. והנה כמו שיש ד' בחי' דצח"מ גשמי' והעליון מחברו כולל את התחתון כנ"ל כך יש ג"כ ד' בחי' דצח"מ בנפש האדם שהאותיות המח' ודבור הם בחי' דומם (ע' ד"ה אם בחוקותי) שהרי מאות ודבור אחד לא יתהווה אות ודבור אחר וגם זה הדבור כמו שהוא כך הוא ישאר ואין בו גידול וצמיחה, והמדות הם בחי' צומח שיש בהם קטנות וגדלות למשל אצל הקטן המדות שלו לדברים קטנים ובגדול המדות שלו לדברים גדולים לפי ערכו ואפי' בגדול יש קטנות וגדלות שמתחלה האהבה קטנה ואח"כ מתגדלת וכן בחסד וכן גם במדת הגבורה והכעס כמו ניצוץ אש ואח"כ מתרחב, והשכל הוא בחי' חי כמ"ש והחכמה תחי' ובחי' חי זה שהוא השכל כלול בו ג"כ המדות והאותיות שהן צומח ודומם שבהשכל יש בהעלם בחי' התפעלות המדות ונק' מדות שבשכל והן למעלה ממהות המדות עצמן וגם כלול בהשכל בחי' אותיות אע"פ שאינן נרגשים בפני עצמן ומבואר במ"א שזהו ענין י' ומלוי יו"ד ו"ד כי עצם י' זהו בחי' חכ' ומלויו זהו בחי' המדות שנק' ו' ובחי' הדבור שנק' ד' הכלולים בהחכ', והנה המדות שבלב שהן בחי' צומח כלולים ג"כ בחי' דומם היינו בחי' אותיות כי בהתפעלות המדה כלול בה בחי' אותיות המדה כו', ויש עוד בנפש בחי' שלמעלה מהשכל ונק' כתר שבנפש והוא בחי' מדבר וראי' מהקטן שמבין כל דבר ואינו יכול לדבר ע"כ צ"ל שהדבור נלקח ממקום עליון יותר דהיינו מקדמות השכל שלמעלה מהשכל המושג ומובן וכמבואר באגה"ק בד"ה ויעש דוד והוא בחי' כתר שבנפש אשר הוא הנק' מדבר
(ובמדבר כלול בו ג"כ דצ"ח היינו שבלמעלה מהשכל כלול ג"כ כח השכל וגם כלול בו מדות כענין טורי חשוכא וכולל גם כן בחי' אותיות שהרי ע"ש זה נק' מדבר שהוא מקור הדבור אך בחי' דצ"ח הנ"ל דבמדבר הם למעלה ממהות דצ"ח שהרי בחי' השכל שיש בלמעלה מהשכל הוא למעלה ממהות השכל המושג וכן המדות הנק' טורי חשוכא הן למעלה ממהות המדות הנולדים מהשכל וכן באותיות שהם בחי' דומם אין בהם גידול כו' אבל בחי' האותיות שבקדמות השכל הם מתאחדים עם בחי' ההוא וזהו הנק' אותיות החקיקה ועמ"ש במ"א ע"פ אם בחוקותי תלכו כו') וכמ"כ למעלה דומם הוא בחי' אותיות דבר ה' וצומח הוא בחי' המדות דאצי' וזהו עץ החיים ועה"ד וחי הוא בחי' חו"ב כמ"ש והחכמה תחי' (ועה"ח י"ל המדות דאבא בחי' צומח הכלול בחי וכ"ה בלקוטי תורה תשעדיסוד אבא נק' עה"ח) ומדבר הוא הכתר דאצי' והוא כולל כל הבחי' צח"מ ג"כ שהוא המקור לחכ' ממילא הוא ג"כ מקור דמקור למדות ודבור ואעפ"כ נק' מדבר שהרי נק' ע"ש היותו מקור הדבור שהוא בחי' אחרונה שבד' בחי' דצח"מ והוא מפני שהאותיות שבהם מלובש השכל הם גבוהים מהשכל בשרשן ולכן הם מקיפים על השכל ומלבישים אותו וכמ"כ מל' דאצי' שרשה מהכתר נעוץ סופן בתחלתן ולמעלה מבחי' חכ' שהוא עד"מ החכ' המלובש בהאותיות אבא יסד ברתא דהיינו שהוא מקור השכל המלובש בתוך הדבור אבל מהות התהוות האותיות הוא מבחי' כתר ולכן נק' הכתר מדבר שממנו דוקא נמשך בחי' אותיות (ועמ"ש בביאור מזוזה מימין כו' שזהו ענין אויר ואור שהחכ' נק' אור ואין אור בלא אויר שהוא למעלה מהאור וע' בהרמ"ז פ' ויקרא משמע אשר האותיות נמשכים מבחי' אוירא שלמעלה ממו"ס שבכתר לפ"ז ודאי האותיות בשרשן גבוהים משרש החכמה שהרי שרש החכ' הוא מו"ס וגם אבא יונק ממזלא שהוא בחי' צומח שבח"ס כו' והאותיות שרשן מאוירא שלמעלה ממו"ס וז"ש מי שם פה כו' כי משרע"ה שהי' מבחי' חכ' הי' כבד פה וע"ז השיבו הקב"ה מי שם פה לאדם הלא אנכי הוי' ששרש הדבור נמשך מבחי' כתר שהוא בחי' אנכי כו') ולכן המל' בספי' דאור חוזר הוא כתר כמ"ש בע"ח ולכך המלך לובש הכתר והעטרה ומל' נק' עטרה כמ"ש וכתר מל' בראשה כו', ומכ"ז יובן ענין אשר צוה הוי' לאמר שמבחי' אותיות שם הוי' דעתיק נעשה מקור להחכ' דהיינו שבחי' אותיות אלו הם למעלה מהחכ' דהיינו שרש האותיות כמו שהן בבחי' כתר שעש"ז נק' מדבר רק שבהשפלתן למטה בבחי' מל' אז הם לבושים לבחי' חכ' אכן כמו שהן כלולים עדיין בבחי' כתר הרי הם למעלה מבחי' חכ' וזהו אשר צוה שיהא צותא והמשכה מבחי' אותיות שם הוי' דעתיק אל בחי' החכ' וזהו לאמר כנ"ל.
אך מה ענין זה למצות פרה אדומה דוקא והענין כי בפרה אדומה הי' ג"כ התכללות ד' בחי' דצח"מ אשר זהו הענין השלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת לתוך שריפת הפרה, עץ ארז ואזוב הוא בחי' צומח רק שבצומח יש קטנות וגדלות וכן למעלה בז"א וע"ז מורה האזוב שהוא הקטן שבכל הצמחים וארז הוא הגדול ביותר כו' ושני תולעת ותולעת כחו בפיו והיינו בחי' הדבור בד"ת אשר שרשו מבחי' מדבר שהוא בחי' כתר ומים חיים זהו בחי' חכ' עילאה שנק' חי והאפר הפרה זהו בחי' דומם והוא בחי' שנתברר ממה שנפל מעולם התהו והבחי' הנ"ל הם מהתיקון ולכן עי"ז נמשך אשר צוה הוי' לאמר, וענין הפרה הנה מבחי' קו השמאל הוא יניקת החיצונים כי רישא דעשו בעיטפ' דיצחק סוספיתא דדהבא ויאהב יצחק את עשו, וזהו ענין הפרה דקבילת משמאלא מבחי' פני שור מהשמאל שהפרה הוא בחי' מל' דנוגה שג"כ כלולה מטו"ר שפנימיותה יורד ונמשך מבחי' טוב וההתלבשות הוא בבחי' רע וע"כ היא מחוץ למחנה כי באצי' איהו וגרמוהי חד וגם חוץ מבריאה כו', והנה נוגה מחבר ע"ס דקדושה להיות נמשך מהם חיות לעשר כתרי מסאבותא וזהו שמקבלת מפני שור שבמרכבה ומשפעת לחיצונים וזהו והזה מדמה אל נכח כו' דם הוא פנימיותה שנלקח מקדושה כי הדם הוא הנפש והיינו להוציא הטוב שירד מע"ס דאצי' להחזירו לשרשו שלכן הוא מכוון כנגד בית קה"ק כדאיתא במשנה פ"ב דמסכת מדות מ"ד ובפ"ג דמסכת פרה מ"ט תשעאואח"כ ושרף את הפרה כו' שישאר רק האפר שהוא עצמותה ויסוד העפר ושאר הג' יסודות מתפרדים ע"י השריפה ונשאר רק עצמיות החומר וכך הוא בחי' אתכפי' ואתהפכא ובירור המדות דנה"ב דהנה כשחושק לאיזה דבר הנה אותו הדבר הוא כלי להחשק והאהבה וכשמבטל רצונו מפני רצונו ית' נמצא נתפרד אותו הדבר הרע שהי' כלי לאור התשוקה שבלב ונשאר רק התשוקה בלבד שהוא ענין אהבה ואזי יכול להפוך אהבה זו שתהי' להוי' ונמצא דוקא אחר שנעשה אפר אזי יכול להתעלות וליכלל בקדושה דהיינו אחר שנתפרד מאותו הדבר הרע שהי' מלובש בו אהבה זו ונשאר רק עצם האהבה לבד אזי יוכל להתעלות (וזהו ענין נושא עון חד אמר מגביה כו' עמ"ש במ"א בפי' מי אל כמוך) וזהו ענין שריפת הפרה לשרוף לכלות הדברים שבהן מלובש המדות דנה"ב לבטל רצונו מפני רצונו ית' ואז האפר שהוא עצם המדות דנה"ב יתעלו בקדושה כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך ואיתא בזהר ודא הוא רזא מפני שלכאורה אינו מובן איך יהופך כ"כ הרע לטוב אך מ"מ האמת כן הוא כמארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר וזהו בחי' בע"ת שזהו אפר ע"ג מים דהנה כתיב ונתן מים חיים אל כלי מים הוא בחי' חכ' אך מים חיים הם ההולכים מתחת הקרקע כו' והיינו המשכה מבחי' סתימו דכל סתימין שיהי' נמשך בבחי' חכ', ומים חיים אלו צ"ל נמשכים אל כלי היינו אותיות התורה שהם בחי' כלים מס' שבת ברכות הם כלים לאור א"ס המלובש שם כו' (עמ"ש בד"ה מזוזה מימין כו'), והאפר הוא ע"ג מ"ח וכענין מ"ש לתת להם פאר תחת אפר, אפר במקום הנחת תפלין כו' כי ענין אפר אל"ף הוא המתקה דה"ג הנק' פר כו' והוא בחי' עליות הניצוצי' שנפלו בנוגה לשרשן שהוא ש' ס"ג דעולם התהו (ועמ"ש ע"פ ויאבק איש כו' שהעלו אבק כו' מה בין אבק לאפר כו' כי עפר הוא מל' דאצי' ולכן מ"ח נמשכים מהארץ כי מל' דאצי' נעשי' עתיק לבריאה שהוא מקור החכ' מקור מים חיים משא"כ אבק מל' דנוגה אבל ע"י שריפת הפרה מתעלה הבירור מבחי' נוגה שנכלל בקדושה עד שהאפר נק' עפר כמ"ש עפר שריפת החטאת לכן הוא ע"ג מים חיים כמו שהעפר מהארץ הוא מקור מים חיים כי נעוץ סופן בתחלתן שהמל' הוא בחי' כתר שהוא מקור החכ' מים חיים כו').
וענין השלכת עץ ארז כו' הנה תולע גימ' ר"ת אב"ג ית"צ כי ימינך תרעץ אויב וכנ"ל שיניקת החיצונים הוא מהשמאל וז"ש הקול קול יעקב שעי"ז אין הידים ידי עשו שולטות והענין כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח היא התורה שנא' קול ה' בכח וכשהימין נאדר בכח היא התורה אזי תרעץ אויב והטעם כי מצד עצמות אוא"ס הרי שממית בידים תתפש כו' כי אם צדקת מה תתן לו כו' ארך אף גם לרשעים כו' אלא ע"י התורה יש הבדל בין מעשה הצדיקים למעשה הרשעים ולכן ע"י שימינך נאדרי בכח עי"ז דוקא תרעץ כו' וזהו פי' אנא בכח גדולת ימינך עי"ז תתיר צרורה להיות קרע שטן יכלו שוטני נפשי כו', וזה בחי' גימט' תולע תולעת יעקב מתי ישראל מה תולע אין כחו אלא בפיו להרקיב גם הארז כך גם הדבור בד"ת בחי' הקול קול יעקב הוא מפריד יניקת החיצוני' וכמ"ש בסידור האריז"ל גבי קרבן תמיד דכתיב להקריב להרקיב כו', ועץ ארז ואזוב ע"ד צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון כו' מוחי' דגדלות ת"ת עולה עד הכתר, ושני תולעת תשעבמל' תשבע"פ מל' קרינן לה כי הדבור שרשו מבחי' מדבר נעוץ סופן כו' וזהו אין כחו אלא בפיו כו' וע"י ג' בחי' אלו דתיקון נמשך ומתעלה האפר במים חיים ואחר שנתעלה נעשה ע"ג מים חיים כנ"ל, ועוד זאת הוא ענין השלכת עץ ארז כו' כי הנה ע"י שריפת הפרה לאפר מחזירים מה שינקו החיצוני' שיוחזר לשרשו בקדושה כדי שלא יקבלו עוד יניקה הוא ע"י השלכת בחי' הנ"ל שהתולע מרקיב שלא יומשך להם עוד יניקה כו' שמפריד יניקתם מהקדושה וזהו ע"ד אם תגביה כנשר משם אורידך ע"י נאום הוי' הדבור בד"ת שזהו פי' נאום ל' דבור וכמו כו' ועמ"ש בד"ה ויאבק כו'.
וזהו ענין זאת חוקת התורה חוקת ל' חקיקה כי תשב"כ נק' בהתלבשות התורה בחכ' כמא' אורייתא מחכ' נפקת והוא עד"מ כאותיות הנכתב ע"ג קלף שהרי האותיות הם דבר חוץ מהקלף רק שמ"מ מתאחדים ונעשים דבר א' כמ"כ בחי' חכ' אינו ערוך לעצמות א"ס ב"ה והגם דמ"מ איהו וחיוהי וגרמוהי חד זהו שנק' חד היינו לגבי בי"ע שהם נפרדים אבל לגבי עצמות אא"ס ב"ה הרי כולם בחכ' עשית שהחכ' כמו עשי' כמ"ש במ"א ולכן נמשל לאותיות הכתובים בדיו ע"ג קלף אמנם בחי' הכתר שהוא ע"י וא"א הוא נק' גליף גליפו בטה"ע עד"מ אותיות החקיקה שאין האותיות דבר נפרד כ"א מיני' ובי' כך הוא בחי' התהוות ע"י וא"א שהוא מבחי' תחתונה שבא"ס ממש כי השכל מהות אחר ממש משא"כ רצון רק שהוא עד"מ כמו החקיקה שבאבן טוב הבהיר מאד שמגודל בהירותו א"א לעין להסתכל בו לכן ע"י שעושים בו חקיקה ורשימה מחשיך הבהירות עד שיוכל לראותו כך נק' כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אוכם הוא קדם עה"ע כי בא"ס ב"ה עצמו למחתב"כ וע"י התהוות בחי' כתר נעשה מקור לע"ס דאצי' לכן נמשל לחקיקה שע"י החקיקה מתחשך הבהירות עד"מ במקום החקק וזהו גליף גליפו בטה"ע כי טהירו ל' אור והוא בחי' גילוי אא"ס ומהותו ועצמותו ית' הוא מאור מקור האור והטהירו והתהוות בחי' הכתר שהוא בחי' הרצון נק' גליף גליפו בטהירו כו' אוכם הוא ישת חשך סתרו אבל מ"מ הכל בחי' א"ס שהחקיקה מיני' ובי' ושם הוא שרש ומקור התורה ומשם ירדה ונתלבשה בחכ' ונק' עצמה ומשם יורדי' ומתלבשי' במל' ודבור כו' (עמ"ש ע"פ אם בחוקותי תלכו וזהו דלפעמים איתא אורייתא מתקשראה בקוב"ה ולפעמים איתא אורייתא וקוב"ה כולא חד ממש), וזהו אשר צוה הוי' לאמר פי' שעי"ז ממשיכי' מבחי' ש' הוי' דעתיק שנק' גליף גליפו כו' שיהי' נמשך ומתלבש בבחי' חכ' הנק' לאמר כי אמירה זהו בחי' אותיות תשב"כ ונמשך מבחי' חקת התורה אותיות החקיקה אל בחי' אמירה ואותיות תשב"כ בראשית בחוכמתא נמי מאמר הוא, וז"ש על מצות פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי אחכמה היינו חכ' דאצי' שהיא בחי' אורייתא מחכ' נפקת אבל מצות פרה שנק' חקת התורה היא בבחי' עתיק וזהו והיא רחוקה ממני, וזהו וידבר הוי' אל משה ואהרן הם נו"ה דאבא זאת חוקת התורה פי' לפי שבחי' מצות פרה הוא כללות ענין הרו"ש שזהו ענין אפר הפרה והמ"ח לכך עי"ז נמשך בחי' אשר צוה הוי' לאמר כנ"ל (ועמ"ש ע"פ אם בחוקותי תלכו דכמו שבהתורה תשעגיש ב' בחי' דהיינו אותיות החקיקה שבלוחות ותשב"כ כמ"כ בנש"י מאחר דמתקשראן באורייתא יש בהן ג"כ ב' בחי' אלו ובחי' חקיקה זהו מ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם למעלה מבחי' מח' שנק' נהר כו' ולכן עי"ז דוקא תלכו להיות בחי' מהלכים כי אותיות המו"ד נק' דומם שאין בהם גידול והילוך כו' משא"כ באותיות החקיקה שהן דבר א' עם הנפש והוא מ"ש כאן בחי' מדבר מקור הדבור כו', והנה ענין בעבר הנהר היינו המדות שלמעלה מהשכל והדעת שהן מתאחדי' בעצם הנפש כמבואר שם ולכן עפ"ז יובן יותר מ"ש גבי פרה אדומה זאת חקת התורה כי הרי מבואר למעלה דבחי' אפר הפרה זהו בחי' בע"ת ומדריגת בע"ת להפך לבו מן הקצה אל הקצה כו' ועיקר התשובה הוא כמ"ש והרוח תשוב כו' דהיינו לשוב לשרש ומקור הנשמה כמו שהיא בבחי' בעבר הנהר כו' וזהו עד יעבור עמך הוי' כו' וכמ"ש במ"א ע"פ האזינו השמים כו' ולכן עי"ז ממשיכי' ג"כ בחי' חקת התורה להיות נמשך בבחי' לאמר כו').