ועשו להם ציצית

קבועשו להם ציצית

ועשו להם ציצית.

יקדים מהו ענין ב' זכירות, וזכרתם, למען תזכרו (והנה הזכירה הראשונה נת' לקמן סעיף ח' עד"מ מי שרואה אור יכיר וידע את החושך, כמ"כ ע"י מצות ראי' דתכלת שהוא קבלת עומ"ש יזכור על מצות הוי', בחי' הארה אלקי' הבאה מלמעלה ע"י אותיות שם הוי' צמצום והתפשטות והמשכה כו', (ה', ור"ל מצות ל' צוותא וחיבור היינו חיבור שם הוי' האור המאיר בע"ס דאצי' שיאיר בהנשמה, ע'), וזכירה שני' נת' לקמן סעיף ט' שהיא בחי' מצותי ר"ל צוותא וחיבור והתקשרות של עצמותו ממש בנאצלי' בתוס' אור ע"י כתר עליון הממוצע כו' (ה' וא"כ זהו כענין ב' בחי' חתן שנת' בלק"ת ד"ה שה"ש ואפ"ל שגם מבחי' זכירה שניה נמשך בנש"י, ע'). וענין מצות הוי' וענין מצותי (ה', ועמ"ש כה"ג ע"פ אלה הם מועדי הוי', אלה הם מועדי, ע') ואיך ע"י מצות ציצית יבא הזכירה (ה' הב' זכירות הם ע"י תכלת ולבן שהם מרכבתא תתאה הממשיך צוותא וחיבור של שם הוי' במל' ולבן מרכבתא עילאה הממשיך צוותא וחיבור של עצמותו באצי', ע') יקדים ענין נעשה אדם בצלמינו (ה', זה נת' לקמן ססעי' ה' כמו שלמעלה התורה היא הממוצע המחבר אור א"ס ב"ה עם העולמו' מלמעלה למטה כן באדם הלבושי' הנעשי' מהתומ"צ הם הממוצעים שבהם ועל ידם תתקשר הנשמה באוא"ס ב"ה, גם י"ל בהממוצע שהיא התורה יש ב' בחי' כמ"ש לקמן סעיף ד' זהו ענין בצלמינו כדמותינו, אך בהגה"ה פי' נעשה אדם בצלמינו כי הנה אור א"ס ב"ה עצמו הוא למעלה מסדר ההשתלשלות אבל ממנו נמשך ג"כ סדר ההשתלשלות וזהו ובחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם ואם כן לגבי בחי' זו דסדר ההשתלשלות שייך לומר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו', ע'), אך הנה מקור התהוות כל העולמות מאין ליש, נמשך רק מבחי' הארה בעלמא (כמ"ש בפי' כי הוא צוה ונבראו בד"ה וקבל היהודים) והיינו מבחי' לבושיו מחשבתו ודבורו (ה', עיין מד"ר ס"פ ואתחנן ישראל מלבישים להקב"ה עשרה לבושים וע' בילקוט בתלים רמז תתמ"ז ז' לבושים לבש הקב"ה, ובמ"א איתא בילקוט בשם המכילתא אשר בעת בריאת העולם לבש הקב"ה לבוש של הוד והדר, וע"י חטא אדה"ר נתקלקל העולם, ויתוקן לע"ל כמ"ש במהרמ"א בתלים סי' כ"א ע"פ הוד והדר תשוה עליו. ואפ"ל ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ממשיכים שיהי' הוד והדר לבשת, וע' לקמן סעיף ח' בשם הבחיי שלכן נק' הציצית גדילים ע"ש ההמשכה מבחי' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת, ע').ב) והנה כתי' עוטה אור כשלמה, ואפ"ל השלמה היא לבוש מל' ע"ד ה' מלך גאות לבש, והוא ג"כ בחי' כבוד, והאור הוא מה שנמשך גילוי אור א"ס ב"ה במל' (ועמ"ש ע"פ ואולם חי אני וימלא כבוד) דפי'^* כבוד קגהוא לבוש והוא מחשבת אנא אמלוך ושיתברך ממקומו ר"ל משרשו ומקורו, וי"ל שזהו פי' עוטה אור כשלמה, השלמה היא מחשבת אנא אמלוך ובחי' האור זהו מה שנתברך הכבוד משרשו ומקורו היינו ממקומו), ומהרמ"א פי' השלמה הוא כסה"כ (ה', ועיין סד"ה ביום השמיני עצרת כנישין פי' דקאי על התורה, ע') י"ל השלמה מל' רוממות, וזהו ענין הצמצום שנשאר^* רשימו בהביאור את שבתותי תשמרו, והאור מה שנמשך הקו להאיר בהרשימו.

ג) והנה כמו עד"מ אותיות המחשבה הם לבוש להשכל וכמו מסך שהאור העובר דרך עליו נק' אור של תולדה, והשכל בלי לבוש זה א"א להכילו, כן ההמשכה מאור א"ס אי אפשר כ"א ע"י לבושי' כתלג חיור ולע"ל והניף ידו על הנהר שהיא מחשבה כו'.

ד) וזהו ענין התורה שהיא בחי' אור ותורה אור ונמשך ע"י שלמה ולבוש, כי אורייתא סתים וגליא, וזהו"ע שניתנה התורה באש שחורה ז"א ע"ג אש לבנה עת"י. וזהו שבמד"ר פ' בראשית פ"י אומר שהתורה אין לה מדה ובגמ' פרק עושין פסין משמע שיש לה מדה אלא שארוכה מארץ מדה, וגם בתורה נאמר ותורת חסד על לשונה ואית חסד ואית חסד, וזהו ענין דבר גדול מעשה מרכבה ר"ל פנימיות התורה, דבר קטן ז"א הויות דאביי ורבא. ומ"מ כמו ל"ת תלוין בשערות דז"א הנק' אש שחורה שרשן יותר גבוה ממ"ע התלוין בבחי' ושער רישי' כעמר נקי, כן י"ל מעלת העסק בהויות דאביי ורבא שעי"ז ישא ה' פניו אליך ע"י שמדקדקים עד כזית ועד^* כביצה נמצא זהו למעלה מבחי' ושער רישיה כו'.

ה) וזהו לעשות את כל דברי התורה, לחבר את ב' הבחי' שבתורה פנימיות וחיצוניות שיהי' עוטה אור כשלמה ע"ד המבואר סד"ה ביום השמיני עצרת כנישין בפי' שמחת תורה, וכעין זה ענין כי קרן עור פני משה ויתן על פניו מסוה, וזהו ג"כ ענין ריח בגדיו, וזהו ענין בצלמינו כדמותינו, כמו שלמעלה בו ית' התורה היא הלבוש המחבר אור א"ס ב"ה עם העולמות כן באדם שהוא בצלמינו צ"ל לבושים הנעשים מהתומ"צ שבהן ועל ידן תוכל הנשמה לקבל גילוי אור א"ס ב"ה, ה' פעמים אור כנגד ה' חומשי תורה.

ו) והנה כדי להמשיך האור בהשלמה זהו ע"י הנשמות והיינו מפני שעלו במחשבה (שהיא ג"כ בחי' הלבוש כנ"ל סעיף ג') וזהו יפה את רעיתי, לשון מפרנסתי ולשון רעותא דליבא, כי כמו שהלחם גורם התחברות הנשמה עם הגוף כך הנשמות מחברים אור א"ס בחכמה שהוא קדענין עוטה אור כשלמה (הג"ה, ואפ"ל שרש ענין עוטה אור כשלמה זהו המשכת הקו בהרשימו, ע') ואיך ממשיכים זה זהו ע"י פי' הב' דרעיתי לשון רעותא דליבא (ה', וכה"ג נת' בד"ה אז ישיר ישראל עלי באר דתקס"ד פ' חוקת שהמשכות אור א"ס בהתורה זהו ע"י רעו"ד שהוא בחי' באר מיים חיים, ודרוש ההוא הי' בפ' חוקת אחר דרוש ועשו להם ציצית שהיא בפ' שלח, א"כ המכוון הכל אחד, ועד"ז ביאר בד"ה האזינו השמים דרוש השני, דע"ג סע"ד גבי כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו, כל הנק' בשמי היינו כללות נש"י שבראם לכבודו ואין כבוד אלא תורה כי התורה היא בחי' לבושים וכמ"ש עוטה אור כשלמה כו', אך המלך עצמו אין דרכו להלביש א"ע זולתי שהעבד מלבישו כו', והנשמות גורמים הלבשה זו שיתלבש בלבוש הנ"ל והיינו ע"י רעו"ד בק"ש, ובהביאור שם דבחי' רעו"ד זה"ע ז"א בע"ק אחיד ותליא למעלה מבחי' או"א במזלא אתכלילן ע"כ הם ממשיכים אוא"ס בהתורה כו', ושם שבחי' רעו"ד זהו פנימיות הלב מצד נה"א, אמנם יש ג"כ חיצוני' הלב של נה"ב, וזה"ע שתים לפניה שלפני ק"ש הנמשך ע"י שכל וההתבוננות ואח"כ בק"ש יבא לרעו"ד הנ"ל, א"כ י"ל כנפי בגדיהם זהו חיצוניות הלב הנמשך מד' חיות, וד' ציצית הם רעו"ד, והבגד זהו לבושי' דתורה כו', ע') וזה"ע יפה את רעיתי, היופי כשהוא כלול מג' או ד' גוונין היינו אהוי"ר ורחמים הנמשך מבחי' ארי' שור נשר וגוון הרביעי פני אדם, היינו מחוד"מ של התומ"צ (וסעיף זה הוא הקדמה לענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שיתבאר בסעיף שאחר זה).

ז) והנה יש מרכבתא תתאה, ויש מרכבה עילאה דאצילות (ה'^*, כמ"ש בד"ה ויקהל משה דתקס"ז, דמרכבה תתאה הם בבחי' ביטול למלכותו ית' אבל האבות הן הן המרכבה עליונה שהם בבחי' ביטול לעצמיות אוא"ס ב"ה כו', וע' בת"א פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות הן הן המרכבה, שהן חג"ת דאצי' כו' וע"י אתדל"ת דמרכבה תתאה נמשך אתדל"ע מבחי' מרכבה עילאה אהוי"ר עילאין כו', וכן בבחי' אדם הקב"ה קורא ושונה כנגדו וזה"ע הד' ציצית שבתוך ארבעה כנפות.

ח) וזהו גדילים תעשה לך, הבחיי פ' תצא ע"פ גדילים תעשה לך כתב וז"ל ולשון גדילים שהזכיר כאן במלבוש הציצית הוא רמז למ"ש ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת, והבן זה כי הלובש ציצית בל"ב חוטין הוא דוגמא וזה מבואר עכ"ל. ובהביאור ססי' א' פי' ע"ד שממשיכים להיות גדול ה' ומהולל^* מאד בעיר אלקינו, גם ע"ד דבר גדול זה מעשה מרכבה שמגביהי' בחי' כמראה אדם לעצמיות אוא"ס, והיינו ע"י שמתנשאי' ברעש גדול, וממשיכים מאוא"ס ממש שיאיר בז"א וזהו ה' אלקי גדלת מאד, וענין אשר תכסה בה בחי' מקיף כי ד' גווני' העליונים א"א להאיר בכנס"י כ"א קהבבחי' מקיף וימינו תחבקני (ה', דוגמת כפה עליהם הר כגיגית^* בלק"ת פ' אחרי בהביאור ע"פ אחרי סעיף ה', ע') ומ"מ הם חוטים לרמוז שמאיר ג"כ בבחי' פנימיות כו', חוט תכלת לשון כליון דאכיל ושצי בחי' אתכפייא (ה', ועמ"ש בד"ה רפאני, בענין אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, דהיינו שאין ביכולת האדם לכלות מדותיו הטבעיים, כי ברוחניות לא שייך בחי' כליה אלא ע"י אוא"ס שנכנס בתוכם נדחה ממילא הרע ונדחה ממילא בחי' מדותיו הטבעיים, וכמו נר א' דוחה הרבה חושך וכו' וענין המשכת האור שידחה החושך זה הוא ענין תומ"צ, ואולי עי"ז יש להבין ענין תכלת דאכיל ושצי, כי תכלת נגד בחי' פני אדם שהוא מחודומ"ע של התומ"צ, ע'), וענין וראיתם אותו וזכרתם, כי מי שלא ראה אור מימיו שם חושך לאור ולא ידע כו' אבל מי שראה אור כו' כנ"ל תחלת סעי' א' (ה', ובמ"א פי' כי מוח הזכרון היא חכמה ולפי שאבא יסד ברתא ע"כ ע"י ראיית התכלת שהיא במל' יבא לבחי' וזכרתם כו', ע') ועי"ז ולא תתורו כו' שלא תרצה לקבל ממשפיע אחר כו' והיינו אפי' בדקות הענינים בתאוות היתר כו'.

ט) וענין זכירה שנייה למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, מצותי הוא צוותא וחיבור מעצמות אוא"ס שיאיר באצי' וזהו מלמעלה משם הוי'. והענין כי י"ל פי' אני הוי', כי אני רומז לעצמו' אוא"ס, אני אותיות אין אשר והחכ' שבה מאיר יו"ד דשם הוי', מאין תמצא, ועד"מ באדם בחי' יחידה חיה שלמעלה מבחי' נר"ן שיש להם כלים, ופי' אני הוי' שיומשך מעצמו' אוא"ס להאיר בבחי' שם הוי' (ע"ד ממעמקים קראתיך הוי' בד"ה שובה ישראל דרוש השני שבחי' שם הוי' זה נמשך ממעמקים כו'), וזהו והייתם קדושים לאלקיכם ר"ל להמשיכם בבחי' קדוש כו' וזהו נקדישך כו', וע"ז מורה חוטי הציצית ע"ד ושער רישי' כעמר נקי, וזהו מצותי צוותא וחיבור של עצמו' אוא"ס כו' וע"ז מורים חוטי הלבן שזהו בחי' ושער רישי' כעמר^* קונקי, וזהו עבדו את ה' בשמחה כי בחי' תכלת זהו עבדו את ה' ביראה, כי תכלת דאכיל ושצי לבער הרע כיון עדיין לא נכלה הרע רק דרך אתכפיי' אין שם גילוי שמחה עדיין, אבל אח"כ שכלה הרע ע"י תכלת אזי צ"ל עבדו את ה' בשמחה, חוטי לבן, ועמ"ש ע"פ ויאמרו הוי' הוא האלקים זה"ע מצות הוי' ואח"כ פ"ב הוי' הוא האלקים זהו כענין מצותי, והיינו כסדר תחלה תכלת יראה ואח"כ חוטי לבן שמחה, עוז וחדוה במקומו.

י) להיות לכם לאלקים, ע"ד מ"ש והי' הוי' לי לאלקים, כמבואר הפי' בת"א פ' ויצא סד"ה ושבתי בשלום כו' ולא יכנף עוד כו' ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא, משא"כ כנפיים הם המסכים ופרגודים כו', כי וכנפיהם פרודות כו' עד שנמשך מזה מצרים ובבל כו', וכ"ז נמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, שעי"ז ומעין יצא והשקה את נחל השיטים כנ"ל סעיף^* אלא יהי' כמ"ש מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ולכאורה הרי שם אלקים הוא מדה"ד ואיך נאמר ע"ז מה יקר חסדך, אלא הענין שזהו בחי' והי' הוי' לי לאלקים כענין מה שאומרים במנחה של שבת ואני תפלתי לך הוי' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני באמת ישעך, כי במנחה דשבת מתגלה ומאיר בחי' ע"ק ומשם נמשך שבחי' מדה"ד תתהפך להיות מדה"ר כמ"ש במד"ר פ' ויצא פע"ג, ואפ"ל שזהו כנ"ל ששם הוי' נעשה בבחי' שם אלקים כו', ובחי' שם אלקים כשהוא בבחי' ברוב חסדך עז"נ בצל כנפיך יחסיון, עוי"ל כי פרישת אור השמש המאיר לארץ נק' כנפיה, וזהו פי' שמש צדקה ומרפא בכנפיה, במלאכי סי' ג' כ' ושם פי' במצ"ד דהכנפיה זהו זריחת אורה, וזהו ענין בצל כנפיך יחסיון, וכ"ז נמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם.

קזממדה"ד למדה"ר, ועמ"ש בענין זה בישעי' דקנ"א ע"ב, גם רעש גדול זהו ענין גדילים ועי"ז ממשיכים הוי' אלקים גדלת מאד להיות מאיר מבחי' זו כמ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, וזהו ע"ד דבר גדול מעשה מרכבה ולכאורה המרכבה היא בבריאה ומה שייכות הם לבחי' א"א אלא שזהו ע"ד והחיות נושאות את הכסא עי"ז מגביהים בחי' אדם שעל הכסא להעלותו לבחי' כי לא אדם הוא, ולהמששיך בחי' בכה"מ וע"כ נק' דבר גדול, בחי' יהא שמו הגדול מבורך.

ב) בר"ח פי' ל"ב חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות יוצאים ע"י צדיק.

————————————