ועשו להם ציצית

קחועשו להם ציצית

ענין התכלת

[ועשו להם ציצית]

ענין התכלת הנה ד' גוונין שבנר נהורא חיוורא כו' ונהורא תכלא הוא התחתון הנאחז בפתילה ולפי שמכליון הפתילה הוא דבר שאינו מינו כלה ונבער בו נשתנה האור לגוון תכלת, וכך מלכות דאצילות נק' נהורא תכלא שנעשית כליון לבי"ע שבטלים אליה ונכללים בה, והנה עד מל' דאצי' השתלשלות מעילה לעילה בבחי' אחדות משא"כ בי"ע הם בחי' אחרת ודבר נפרד מלאכים ונשמות ביטול היש ונק' ארץ אוכלת יושביה רק שהמרגלים אמרו זה ללה"ר, כי המרגלים שקרנים הוו, אבל באמת זה הוא לשבח כי ואתם הדבקים בה' כו' וכמ"ש בזה"ק וכמ"ש יראת ה' לחיים, יראת ה' תוסיף ימים, מלכותך מלכות כל עולמים שזהו חיותם וקיומם אא"ס הנמשך בהם משא"כ דבר נפרד אין לו חיות ועיקר החיות הוא הביטול כנ"ל. אך המשכה זו להיות ביטול זה נמשך בבחי' יש שיהי' יש ובטל הוא מבחי' אבא כי אבא יסד ברתא ותכלת הוא גבורות דאבא כי זהו בחי' גבורות וצמצום להיות המשכה זו בבחי' יש להיות שם ג"כ נמשך בחי' ביטול כו' (ועמ"ש ע"פ ואשה כי תזריע הא דאיש מזריע תחלה יולדת נקבה לפי שביחוד דו"נ האיש משפיע מבחי' גבורות שבו והאשה מבחי' חסדים שבה ועי"ז מתחברים. וא"כ א"ש הא דתכלת נמשך מבחי' גבורות דאבא כדי שיהי' יסד ברתא כו'). ולפי שתכלת מוחין דאבא ולבן מוחין דאימא לכן בזה"ז אין תכלת לפי שלגודל מעלתו א"א לירד בזמן הגלות (ועמ"ש ע"פ מדלג כו' ומקפץ דילוג ברגל א' בחי' אהבה זהו לבן שבציצית קיפוץ בשתי' אהוי"ר תכלת ונודע דיראה בקושי יותר להשיג כמ"ש בסידור בהערה לתיקון חצות). וזהו חכמה בראש חכמה בסוף כי א"ס אינו שורה אלא בבחי' חכמה להיותו בחי' ביטול ולכך אא"ס מתלבש בחכמה דא"ק וא"ק מתלבש בחכמה דאצילות, וחכמה עילאה היינו חכמה דאצי' היא בחי' ביטול ממש ונחנו מה כי החכמה מאין תמצא ובינה יש רחובות הנהר התרחבות הדעת וההשגה משא"כ חכמה עומק המושג בחי' העלם ישת חושך סתרו בחי' עדן מקור התענוג כי בבחי' חכמה עצמה לא ניכר שום תענוג רק בגילוי החכמה בהשגה בינה להנחיל אוהבי יש נק' גן לעדן העליון, ומלכות הוא חכמה תתאה להיות ביטול היש ואנחנו כורעים ומשתחוים וצבא השמים לך משתחוים שיש מי שמבטל א"ע ומשתחוה כו' ונק' אשה ה' מוצאות הפה התחלקות הדבור בעשרה מאמרות להיות כמה מיני צמצומים והתחלקות העולמות כמ"ש באדרא. ולכן נק' עולם הדבור בשם אשה כי מאיש לוקחה זאת שכדי להיות בחי' אשה ממטה למעלה ואל אישך תשוקתך נמשך מבחי' איש אש יו"ד פי' יוד הוא חכמה ונמשך בבחי' איש הוא ז"א שהוא בחי' מדות שהדבור מקבל מהמדות, כי הגם דאבא יסד ברתא מ"מ הרי השכל משפיע במדות תחלה כי הרי אנו רואים בחוש שלפי התגברות המדות ככה יהי' לו כח הדבור שמהמדות עולה למחשבה ולדבור כמ"ש בתניא ודרך כלל הם רמ"ח מצות רמ"ח איברין דמלכא, כי רמ"ח מצות הם ט"ס דז"א שכל א' כלול מט' טפ"ט הם פ"א וכל בחי' יש לה ג' בחי' ראש תוך סוף א"כ ג"פ פ"א הוא רמ"ג וה"ח המגדילים הרי רמ"ח שמרמ"ח מצות נמשך למטה שיהי' אשה אש ה' דהיינו קטשיהא ביטול היש ויהא כח להעלות ממטה למעלה ולהיות נר הוי' נשמת אדם (ע' בד"ה רני ושמחי ענין לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו' כי אתה נרי כו') ובחי' נר נעשה כשנמשך הרמ"ח למטה בנוק' כי ניתוסף תרין דרועין דיליה כו', וביאור הדבר כי להיות נמשך אור א"ס למטה הי' הכל בטל באא"ס ולא היה התהוות היש כלל ע"כ הוכרח להיות הסתלקות וצמצום אחר התפשטות והם בחי' תרין דרועין דילי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וע"כ יש בישראל ג' בחי' כהנים לוים וישראלים.

והנה שרש התהוות ההמשכה להיות אור א"ס בחכמה הגם דחכים ולא בחכמה ידיעא, אך להיות גילוי בחי' חכים כו' הוא למעלה מהחכמה ונק' אריך אנפין מבחי' שערות ומשל שערות (בשם המגיד) כמו שערות הראש שהם מותרי מוחין שאין נוגעין כלל אל עצמותו, והראיה שאם חותכים אותם אין לו כאב כלל ומ"מ הם יונקים מן המוח בעודן על הראש ע"י איד שעולה מן המוח כו', כך הנה המשכת אור א"ס ב"ה להיות חכים כו' הוא מה שאינו נוגע אל עצמיות כלל שאין לו ערך ויחס כו' כי הוא לבדו קודם שנברא העולם ואחר שנברא העולם ואין תופס מקום לפניו כלל ביטול המלאכים והנשמות שאם יהיו בטלים ונכללים באור א"ס ב"ה אינו נוגע אליו ית' כלל רק המשכה זו היא עד"מ כמו הבחי' שערות שהוא ממותרי מוחין ומ"מ הם יונקים מעצמותו כו', והמשכה זו היא מגולגלתא למעלה מבחי' מוח שעי"ז הוא התהוות גילוי אור א"ס להיות בחי' חכמה כו' והשערות הם המחלקים ההשפעה להיות השגות שונות כמה בחי' רבבות מדרגות שהוא כמ"ש הרמב"ם שכליים נבדלים דבמה יבדל מלאך א' מחבירו אם לא בהשגתו מאחר שאין לו גוף ואין לו מקום גשמי, ועל דרך זה כל ההבדל שמעולם עד עולם בכמה עולמות לאין קץ הוא ע"פ ההשגה כל חד וחד כו' וכמ"ש בע"ח דקוצא דשערי מכה ברישא דז"א מאחוריו להיות התחלקות הדעת (כי ג' קוצין חב"ד) והדעת נחלק לחו"ג אהוי"ר כו', וקוצי דשערי זה נמשך ונסתיים בנוק' כמ"ש בכוונות הציצית (ע' פע"ח) דהיינו להיות נמשך מזה תכלת, וזהו והי' לכם לציצית וראיתם אותו דהיינו שבחי' שערות שער רישי' כעמר נקא יהא נמשך למטה בתכלת מל' דאצי'.וזהו וזכרתם את כל מצות הוי', וזכרתם כלומר לעשות אותם זכרים משפיעים כי הנה מצוה הוא אותיות הוי' כי מ"צ בא"ת ב"ש י"ה, ונק' רמ"ח איברי דמלכא, מלכא הוא ז"א ולפעמים נק' מצות המלך כי מצות המלך היא מצוה במלכות ותורה בז"א, אך הענין כי באמת למטה הוא מצות המלך אך שרשה למעלה היא בבחי' איברין דמלכא כי מאיש לוקחה זאת (וע' בביאור ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים כו' אנכי הוי' כו') והיינו ע"י אתעדל"ת של האדם ממשיך להיות המצוה איברין דמלכא, כמשל מי שנוגע בצפורני רגליו של אדם מרגיש במוח כו', כך ע"י מצוה גשמיות שעושה למטה בשביל שכך מצות המלך סתם נוגע באא"ס ב"ה הארה ומלובש בה ולהמשיך בחי' שערות ברמ"ח מצות שיהי' הם המשפיעים כו' קילהיות אש ה', אך ולא תתורו אחרי לבבכם כו', כי באמת באצי' לא יגורך רע, אבל בנוגה המשכת טו"ר הגם שיש שם י"ס כו' ויכולה ההשפעה להחליף כו', וזהו ענין השקאת הסוטה מים המאררים לבדוק כו' ונקתה ונזרעה כו', ולכן בכל אדם שהוא מורכב מטו"ר וצריך לעקור התשוקה וההתלהבות של אש זרה כו', ועי"ז אש ה' פי' אש של ה', וע"ד האמת הה' עצמה היא בחי' אש והם ה"ג של הנוק' העולים למעלה ומתמתקים בהמשכת אש יו"ד הם החסדים והם ה"ג העליוני' שהם חסדי' (ר"ל גבורות דאבא הם חסדים דאימא, עמ"ש על הזהר ר"פ ויצא ע"פ קומה כו') שמלמעלה למטה.

וזהו למען תזכרו שתהי' אתם הזכרים (ר"ל ע"י מיתוק ה"ג דנוק' דאש ה' בה"ג העליוני' דאבא אש יו"ד נעשה הם עצמן בבחי' זכרים, כדלקמן בסמוך) כי בהעלותך את הנרות ה"ג של הנוק' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וכמשל הנר של מטה שמדליק הנר של מעלה בעלות הלהב ממטה למעלה וכן נר מנר עד רום המעלות וכמו שנזכר בשבת עליות העולמות הנה התחתון עולה ג"כ אחריו כו'. (ועיין בזהר פ' תזריע דמ"ב ע"ב א"ר אחא וילדה זכר כו' א"ר יוסי אתתא מיומא דאתעברת עד יומא דיולדת לית לה בפומה אלא ילידו דילה אי להוי דכר. והכוונה כי המל' בנינה מן הגבורות שהם בחי' העלאה ורצוא ומיומא דאתעברת ונמתקה הגבורות שלה בחסדים לית בפומה כו' שנעשי' בעצמה כטבע החסדים שתחפוץ שתלד דכר דוקא שהוא גלוי ה"ח כדכתיב זכר חסדו, וזהו ענין למען תזכרו שתהיו בעצמכם בחי' זכרים. וענין זה ע"פ חסידות כי בחי' נוק' זהו הרצוא ואל אישך תשוקתך מלמטלמ"ע ובחי' זכר זהו המשכה מלמעלמ"ט בחי' שוב ושתהפך בעצמה לבחי' דכר שיהי' ביטול רצון נגד רצון העליון ב"ה לחפוץ דוקא בבחי' שוב כו' ולא לחפוץ להתעלות באצי' כ"א להוליד הגלוי בבי"ע, וזהו ילידו דילה אי להוי דכר להיות דירה בתחתונים). ועי"ז ועשיתם את כל מצותי שהם הם העושים את המצוה להיות המשכת אא"ס במצוה ולהיות המצוה כלי לאור א"ס כי מצד האור א"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו סוף כו', הרי הוא רם ונשגב כו' אלא שישראל הם הם הממשיכים כו'.

והייתם קדושים, קדוש בבחי' שערות כמ"ש בנזיר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו שהנזיר ממשיך בחי' שערות, וג"פ קדוש כנגד ג' קוצין דשערי כו' להיות הוי' צבאות כו', לאלקיכם ולא כתיב להוי', אלא היינו לבחי' מלכות שהוא בחי' יחודא תתאה כורעים ומשתחוים ביטול היש, ופי' שישראל הם הממשיכים בחי' שערות לבחי' מל' להיות ביטול כנ"ל. והנה ארז"ל יכול כמוני ת"ל כו' קדושתי למעלה מקדושתכם, שיש אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת ויש אתעדל"ע קודם אתעדל"ת להעלות ממטה למעלה, ואתעדל"ע זו גדלה מעלתה מאד מאותה שע"י אתעדל"ת שאין אתעדל"ת יכולה להגיע אליה, וכמאמר הבעש"ט נ"ע על הבת קול שמכרזת שהם הרהורי תשובה והם באים מלמעלה שאין אדם עושה מאומה מצד קיאעצמו, והיינו כמו תחלת הבריאה כי חפץ חסד הוא (גם כמ"ש במ"א בענין אהי' כטל כו' טל לא מיעצר), וזהו אני הוי' אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ שאני הוצאתי להיות אתעדל"ת, ואח"כ אני הוי' אלקיכם אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת קורא בתורה ממשיך גילוי א"ס בהתורה, ודרך כלל כל המצות הם לשם יחוד קב"ה ושכינתיה, קוב"ה ז"א מעולמות א"ס ושכינתי' מל' המקננת בבי"ע שורש ומקור נש"י והנה בי"ע הם עולמות הנפרדים ואינו מגיע שם היחוד עליון רק היחוד הוא בבחי' מל' דהיינו בבחי' ביטול שיהי' ביטול היש.

————————————