והי' לכם לציצית

קיאוהי' לכם לציצית

והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.א) זח"א עמוד מ"ה ע"ד הנזכר בזהר פ' שלח דקע"ה ע"א בטעם וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', לפי שתכלת הוא כורסייא דדינא שלכן כל גוון יפה לחלום בר מן גוון תכלת, וע"כ יתיירא מן הרצועא, ואמר שעד"ז בענין נחש הנחשת והי' כל הנשוך וראה אותו וחי לפי שעי"ז היה מתיירא מן הקב"ה כו' ע"ש וא"כ זהו ע"ד שארז"ל ספ"ג^* וכי נחש ממית אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם כו' רק שהנחש שהוא רצועא שמכין בו הביאו לזה שישעבד את לבו כלפי מעלה, וכענין ופרעה הקריב, עד"ז פי' בזהר כאן ענין וראיתם אותו וזכרתם כו' וא"כ זהו ע"ד הנזכר בזהר פ' קרח דקע"ח ע"ב ע"פ ועבד הלוי הוא תו הוא דא עתיקא, אלמלא לא אשתכח דינא בעלמא לא הוי ידעי בני נשא מהימנותא עילאה ולא ישתדלון בני נשא באורייתא ולא יתקיימו פקודי אורייתא פולחנא שלימותא דישתכח בעלמא לגבי מלכא קדישא מאן עביד לון הוי אומר דא לואי עכ"ל, והיינו שע"י הלוי שהוא מקו השמאל בחי' יראה מאימת הדין עי"ז בא לעבודת ה' עד שממשיך בחי' הוא דא עתיקא וע' מזה בבה"ז פ' קרח שם ולכן ארז"ל במד"ר פ' בראשית ס"פ י"ב שבתחלה עבמ"ח לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר וכמו"כ בהציצית יש תכלת ולבן שהם דינא ורחמי כמ"ש בזהר פ' שלח שם דקע"ה סע"א.

קיצור. וראיתם אותו וזכרתם, זהו ע"ד ועבד הלוי הוא.

ב) במד"ר בא פט"ו קל"ב ד"א החדש הזה לכם הה"ד יהיו לך לבדך משלי ה' י"ז הציצית נתתי לכם שנאמר והי' לכם לציצית כי המצות קיבנק' מצותי שהקב"ה מתעטף בציצית והיינו מה שבז"א נמשכו תרי"ג ארחין מחד ארחא דא"א שהם רמ"ח אברים ושס"ה גידים ולפי שאתם קרוים אדם ע"כ ניתנו המצות לכם וע' באג"ה סי' ז' ע"פ מה טוב חלקנו, גם כי מצוה לשון צוותא וחיבור להמשיך אוא"ס בע"ס ע"י ל"ת בי"ה, וע"י מ"ע בו"ה, ונק' מצות הוי' וכתיב כי חלק הוי' עמו וכתיב חלקי הוי' אמרה נפשי וע' בשה"ש רבה ע"פ דודי לי ואני לו וכשתבע לא תבע אלא ממני כו' וע' בזהר ר"פ תרומה ע"פ כי יעקב בחר לו י"ה, וזהו מקשה היא מנורה כנס"י מקשה ל' היקש, כמו התקוששו וקושו בצפניה סי' ב' ופירש"י וקושו השוו מעשיכם לדעת קונכם ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשווה עצמו ומישר דרכו עכ"ל, והיינו שהם מוקשים לו ית' ע"ד אדם אדמה לעליון, וע' במד"ר פ' נח פל"ה ע"פ את קשתי נתתי בענן קישותי דבר שהוא מוקש לי, היינו לפי שקשת הוא בחי' צדיק יסוד עולם כמ"ש ביוסף ותשב באיתן קשתו לי ע"כ נק' מוקש לי, וכמארז"ל הצדיקים דומין לבוראן במד"ר ס"פ תולדות פס"ז ולכן המצות הם לכם דוקא והמלאכים ביקשו התורה ולא ניתנה להם כמ"ש מזה בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדב"א נאמרו, ובלק"ת בד"ה מנורת זהב כולה, ועוד יובן עדמ"ש בד"ה הבאים ישרש יעקב בענין אשה יראת ה' היא תתהלל שדוקא בה יש כח להצמיח מבחי' אור זרוע לצדיק כו', וכמשל הארץ שיש בה כח הצומח כו' משא"כ במדבר אין נצמח מאומה מהזרוע כו', ומה שנזכר זה ע"פ החודש הזה לכם כי בר"ח ניסן התחיל ההנהגה שלמעלה מהשתלשלות לשנות הטבע, וזהו נמשך מיחוד פנימי דאו"א שלמעלה מיחוד חיצוני' דאו"א להחיות העולמות וכמ"ש העקדה בפי' החודש הזה לכם, והרמ"ז בשלח נ"ד ע"פ אז ישיר משה, והנה ביחוד החיצוני משותפים כל העולם שכולם מקבלים עכ"פ אור וחיות איש לפי מדריגתו כמ"ש ואיזה יום ששמחים בו אנו ואתם היינו יום הגשמים כו' פרנסה כו', אבל ביחוד הפנימי תוס' אור נאמר החודש הזה לכם, ועוד כי ישראל מונין ללבנה, ויחוד זה הפנימי נק' יחוד שמשא וסיהרא וכמ"ש במ"א ע"פ מחר חדש ונפקדת ע"כ מבחי' החודש הזה לכם נמשך כל בחי' לכם עד ענין ביום השמע"צ תהי' לכם, ונחזור לעניננו דלכאורה ממ"ש והי' לכם לציצית דהלכם נאמר גבי הציצית ולא גבי הבגד שעושין בו הציצית היה מקום לומר דרק ענין הציצית הוא לכם דוקא כי אף שהטלית עצמו הוא ג"כ בחי' עליונה כמארז"ל שנתעטף בטלית לבנה והוא בחי' לבושי' כתלג חיוור מ"מ י"ל אדרבה שמבחי' שהוא גבוה יוכלו גם הם לקבל כמ"ש בת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים לפניו ובד"ה וארא אל אברהם בענין קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, וע' בד"ה יביאו לבוש מלכות, שבחי' לבוש מלכות הוא המקיף לכל העולמות בהשוואה אחת הוא המהווה ומחיה עשי' הגשמיות, וגם כל הדברים הטמאים מקבלים חיותן מבחי' זו ע"ש סד"ה להבין ההפרש דקנ"ד סע"ג, אלא שנמשך ע"י לבוש והסתר פנים כו' שם דק"נ ע"ד אבל בקדושה נמשך מבחי' לבוש מלכות בלי שום הסתר פנים ולבוש יעו"ש, ונראה לבוש המסתיר זהו ק"נ ע' בד"ה ולא יקרא עוד שמך קיגאברם בסידור בדרושי המלה, ולכן אמרו במד"ר פ' משפטים פל"א גינו אותו בפרפוריא שהוא לבוש לומר שהזקין ונק' עתיק יומין והיינו כי לבושיה כתלג חיוור ושלג מורה על הקרירות היפוך ההתפעלות עיין מד"ר פ' בראשית ס"פ י"ב וכן מיכאל שהוא חסד נק' מלאך של שלג במד"ר ע"פ צאינה וראינה, והרי מצד החסד אמר אברהם לו ישמעאל כו' ועמ"ש מזה בת"א פ' לך ע"פ אנכי מגן לך, אמנם ע"י ד' הציצית שהם ל"ב נתיבות החכמה נאמר והיה לכם כי כשנמשך ע"י ל"ב נתיבות החכמה נמשך דוקא במקום הביטול כמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו בת"א פ' וישלח ובד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה בענין צדקה ומשפט ובענין עזי וזמרת י"ה, וע' בת"א בד"ה כי עמך מקו"ח גבי השקיפה ממעון כו' וברך כו' גם כמ"ש בפירוש בעבור זה עשה הוי' לי בד"ה מצה זו כו', והנה ענין ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים הם ד' חיות המרכבה, וכן ד' דגלים, ויש ג"כ לעומ"ז ד' בחי' היינו מצרים בבל כו' כמ"ש במד"ר פ' בראשית פט"ז, לכן ע"י ד' ציצית נמשך והי' לכם לציצית, ומזה יובן בתוספת ביאור תשובה עמ"ש קרח טלית שכולה תכלת למה צריך לחוטין, כי דוקא ע"י הציצית שהם חוטין נאמר והי' לכם לציצית כו' כנ"ל משא"כ מצד הטלית בעצמו כ"ז נראה לומר דדוקא מצד חוטי הציצית נאמר והי' לכם לציצית, אך אפ"ל דגם מצד הבגד שייך לומר כן וזהו על כנפי בגדיהם דוקא כי בגדיהם זהו כענין וירח ריח בגדיו שהם הלבושי' הנעשים מהתומ"צ, ועז"נ וריח שלמותיך כריח הלבנון וע' במד"ר פ' ויצא ע"פ ובגד ללבוש כו', ולכן סדין בציצית ב"ש פוטרין כי סדין נאמר סדין עשתה ותמכור שיש ממנו יניקה לכנעני שממית בידים תתפש והוא פשתן קין בד דכחשיכה כאורה ע"כ יוכלו לימשך מהציצית לא לכם לכן פטורין כו'.

ובענין מ"ש והי' לכם לציצית דוקא שהם החוטין, כי מצד הלבוש עצמו נמשך שפע גם לסט"א, ע"ד ה' מלך גיאות לבש ע"ד כמה ארך אפים לפניו רק ע"י החוטין ל"ב נתיבות חכמה נמשך שיומשך במקום הביטול דוקא, ומ"מ גם הבגד ודאי אינו דומה, כי בקדושה מאיר מבחי' הוד והדר לבשת, אבל בסט"א נמשך ע"י אלביש שמים קדרות וז"ש וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ומ"ש והי' לכם לציצית י"ל ע"י הציצית דוקא נמשך שיהי' הבגד בחי' הוד והדר ובחי' לבוש מ' כו'. הג"ה עוי"ל והי' לכם לציצית כי הציצית הוא מבחי' ושער ראשו כעמר נקי, וגם כמש"ל בענין וישכם לבן וקס"ד כיון שם ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, וא"כ שמא גם האדמוני כאדרת שער יוכל לקבל משם משום דכחשיכה כאורה ע"ז קמ"ל הרבותא קידוהי' לכם לציצית וכמו גם ביגמדה"ר נושא עון כו' נאמר ונפלינו אני ועמך, ועמ"ש ע"פ לשארית נחלתו למי שמשים א"ע כשיריים כו' ושארית הוא בחי' שארית יעקב.

ג) מד"ר ס"פ שלח והי' לכם לציצית שתהא נראית (פי' שצריך שיהיו הציצית על בגדיו כדי שיזכור תמיד מצות השי"ת כמ"ש הפוסקים ודרש ציצית לשון הבטה כמד"א מציץ מן החרכים מ"כ, ועמ"ש ע"פ ועשית ציץ ומ"ש בלק"ת ע"פ והי' לכם לציצית, וע' במא"א צ' כ"ב בענין ציצית ובפרד"ס ערך ציץ וערך ציצית ובח"ג קע"ד סע"ב. ומזה יובן ענין הציצית לכם ר"ל ע"י מצות ציצית יבא לבחי' הבטה ע"ד לחזות בנועם ה', כי בגדיהם היינו לבושים הנעשה ממעשה המצות והי' לכם לציצית, גם כי לציצית הוא בגימ' כתר והוא ע"ד צאינה וראינה כו' בעטרה כו') וכמה חוטין בש"א ד' ובה"א ג' וכ"ה במנחות פ' התכלת דמ"א ת"ר כמה חוטין הוא נותן בש"א ד' ובה"א ג' כו' יש לפרש לפמ"ש בשם המא"א שד' הציצית הם כנגד ד' חיות נושאות את הכסא, והנה הם כנגד ד' דגלים שבישראל וכמ"ש ברבות במדבר פ"ב דרי"א ע"ד כשם שברא הקב"ה ד' רוחין וכנגדן ד' דגלים אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים מיכאל וגבריאל כו', מיכאל בימינו כנגד ראובן כו' וכ"ה ג"כ בזהר פ' במדבר דקי"ח ע"ב, ולכן כמו שבענין הדגלים כל דגל כולל ג' שבטים כך הוא ג"כ ד' חיות הנ"ל כולל כ"א שלשה, והם י"ב בקר שהים עליהם וכמ"ש בזח"א ויחי דף רמ"א ע"א ודרמ"ז ע"א ובפ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב אילין אינון תריסר משריין עילאין דכלילין כולא כחדא בכללא דארבע דאיקרון חיות הקודש כו' וע"ש במק"מ ובבה"ז שם ולכן ס"ל לב"ה שנותן ג' חוטים ובכללותם י"ב תריסר משריין עילאין הנכללים בד' חיות הנ"ל ג' בכל א' כמו בענין הדגלים הם ד' דגלים וכל דגל יש בו ג' שבטים, כך השבטים הם ג"כ ענפים כענין חוטי הציצית כו'. והנה ענין הדגלים הוא להיות התכללות המדות שכל ג' נעשו דגל א' וגם כל הד' דגלים פונים לסבב בחי' א' וע"י התכללות זו יש בכחם להעלות המל' ע"י שמעוררים שרשן שמבחי' בהמה רבה בחי' עקודים כו' ועד"ז ממש ענין הד' ציציות שהם ד' חיות הקודש שנכללים מכל י"ב משריין י"ב חוטים כמו י"ב שבטים ועי"ז מרוממים ומעלים בחי' לבוש מל' לשרשו לעצמות אוא"ס כו' והיינו להיות יביאו לבוש מל' אשר לבש בו המלך ממש כו' ובמ"א פי' שעי"ז ממשיכים להיות עוטה אור כשלמה לחבר בחי' סתים וגליא שזהו"ע האור והשלמה וע' באג"ה סי' י"ט בד"ה עוטה אור כשלמה, ומ"מ קי"ל דצ"ל ד' חוטין דכה"ג נחלקו ר"מ וריה"ו בפ"ב דעירובין גבי פסי ביראות דר"מ ס"ל שביניהם כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר וריה"ו ס"ל של ארבע ארבע, ומבואר בת"א פ' תולדות בד"ה מים רבים דשלש שלש זהו מה שכ"א כלול מג' בחי' ע"ד הדגל הכולל ג' שבטים אך של ארבע ארבע היינו כאשר כל חיה כלולה מכל הד' חיות כו' דהיינו גם מבחי' אדם כו', וזהו"ע שיר משולש ושיר מרובע, וכמ"ש בת"א בד"ה יבל הוא היה אבי כו', וכן במשכן הי' ד' בחי' יחד תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כו', וכמ"ש במ"א קטוע"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל כו' ושם נתבאר שהם אהוי"ר ורחמים ובחי' אהבה המסותרת כו', ולכן קיי"ל גם כאן שהם ד' חוטין בכל א' מהציצית כו', ובבחיי ס"פ שלח פי' הד' חוטין הם ד' פנים שיש לכל חיה ומה שהם כפולים לשמונה היינו כי יש לכל חיה ד' פנים וד' כנפים ובעה"ק ח"ד פי"ט פי' כי ד' פנים הם ד' אותיות הוי' וזה קרוב למ"ש במ"א שבחי' ד' החוטין זהו מה שנמשך מד' חיוון עילאין שבמרכבתא עילאה דאצי' לבחי' כל חיה מד' חיות שבמרכבה דבריאה ולכן א"ש שהן ד' חוטין ולא ג' וע' בעה"ק שם ע"פ והיא מתהלכת בין החיות כו', ועוד מפני שבהן נמשכים ג"כ ל"ב נתיבות חכמה שהם נמשכים ומתלבשים בד' חיות, והיינו שצ"ל בכל כנף ד' חוטין דוקא שהם י"ו וכשכופלין הם ל"ב חוטין כו'.

עו"ש במד"ר פ' שלח וראיתם אותו פרט לכסות לילה, י"ל כי כבר מבואר פי' על כנפי בגדיהם דפי' בגדיהם הם ע"ד וירח ריח בגדיו שהם הלבושים הנעשים ממעשה המצות והציצית לשון הסתכלות, זהו שע"י לבושים אלו תוכל הנשמה לחזות בנועם ה' כמ"ש מזה בת"א פ' חיי בד"ה ענין יפה שע"א בתשובה ומע"ט ובפ' מקץ בד"ה ת"ר נ"ח כו' בש"א יום ראשון מדליק שמונה, ובאג"ה סי' כ"ט ד"ה א"ח עט"ב והנה הלבושים הנעשים ממעשה המצות נק' יומין כמ"ש בזהר פ' חיי דקכ"ט ע"פ ואברהם זקן בא בימים, וע' מזה ג"כ בת"א סד"ה ואלה המשפטים והיינו כי יום ג"כ לשון אור והארה, וכמ"ש במ"א בענן ספה"ע שאומר היום יום א' כו' שני ימים כו' ובפע"ח כ' כי יום גימ' אל הוי' וזהו ימים יוצרו וע"כ דוקא כסות יום חייב בציצית שהציצית שהו"ע לחזות בנועם ה' נמשך דוקא ע"י לבושי' ממעשה המצות הנק' יומין עילאין והם הנקראים כסות יום וכמ"ש והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוך היום ואי' בילקוט פ' עקב רמז תתס"ג בשם ילמדנו שאם אתם שמעתם מצותי אתם מאירים כיום שנאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע כו', ועמ"ש לקמן סעי' ה' ענין וישכם לבן בבקר שהארת לובן העליון ע"כ מאיר בבוקר דאברהם, וע"ז מורה ג"כ הטלית והציצית וכמארז"ל ע"פ בכל עת יהי' בגדיך לבנים זה ציצית, ולכן דוקא כסות יום חייב בציצית כי בבחי' יום דוקא בקר דאברהם אזי יומם יצוה ה' חסדו בחי' לבן העליון ומשם נמשך הציצית ששרשם מבחי' ושער רישי' כעמר נקא, גם לבן ר"ת ל"ב נתיבות, היינו ל"ב נתיבות חכמה והנו"ן זהו נש"ב כו'.

קטזעוי"ל באופן אחר כי הנה הציצית הם מל' ציצית ראשי בחי' שערות וכמו שבכהנים היו שערות ובלוים נאמר והעבירו תער לפי שהכהנים הם חסד ע"כ בהשערות נמשך אור וגילוי, משא"כ בהלוים שהם בחי' גבורה מהשערות נמשך יניקת החיצונים, ועד"ז ארז"ל שער באשה ערוה כמ"ש מזה בלק"ת פ' כי תצא גבי וגלחה את ראשה, כמו"כ יום ולילה הם חסד וגבורה גם יום אצי' ולילה בריאה בורא חושך, ע"כ כסות יום חייב בציצית שאזי השערות הם קדושה עליונה דוגמת דיקנא דכה"ר ולכן נז' כאן בפרשה ג' פעמים ציצית והם כנגד ג"פ קדוש וקדושה תלוי בשערות כמ"ש בנזיר קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו כמ"ש מזה בלק"ת פ' אמור בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י גם באצי' לא יגורך רע, ואין שם שום יניקה מהשערות משא"כ כסות לילה בחי' גבורה פטור מהציצית כי השערות שנמשכו מבחי' גבורה יש מהם יניקת החיצונים כנ"ל, ועמ"ש מזה בקיצור ג"כ בלקו"ת סד"ה ויקח קרח כו', ועמ"ש מענין יום ולילה ע"פ וזכרתי את בריתי יעקב כי יום המשכה ואז שייך ציצית וכן ענין ימים יוצרו, וראיתם אותו במד"ר אותו ולא אותה שאם עשית כן כאלו כסה"כ אתה רואה שהוא דומה לתכלת, וע"ש במ"כ דהול"ל וראיתם אותה דהיינו מצות ציצית ומה שנאמר וראיתם אותו קאי על כסה"כ ר"ל כאלו כסה"כ אתה רואה ואפ"ל שע"י ראיית הציצית יזכו לראות כסה"כ, עוי"ל ע"ד כי עין בעין יראו פי' עין בעין ע"ד כי אל דיעות כמ"ש בלק"ת פ' ראה בפי' לעשות הישר בעיני ה', וזהו וראיתם אותו ע"י תכלת ביטול היש לאין יבא לבחי' ראיה שמלמעלה למטה, ועמ"ש בפי' אותו בענין ואותו תיראו בלק"ת בד"ה אחרי ה' אלקיכם תלכו.ד) במנחות ר"פ התכלת דל"ח ע"א וראיתם אותו מלמד שמעכבין זא"ז ד"ר וחכ"א אין מעכבות, מ"ט דרבי דכ' הכנף מין כנף (היינו לבן דרוב טליתים לבינות של פשתן הן ולבנות) וכתיב פתיל תכלת (צמר צבוע כדאמרינן יבמות ד"ד מדשש כיתנא תכלת עמרא) ואמר רחמנא וראיתם אותו עד דאיכא תרוייהו כחד, ורבנן וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע, ועמ"ש מזה ע"פ ועשו להם ציצית ס"ח ושם דתכלת הוא מ' ולבן ז"א כו', וע"פ חסידות י"ל כי בענין וראיתם אותו וזכרתם יש ב' פירושים הא' שהראי' על התכלת מפני שהוא כסא דין דדיינין ביה דיני נפשות, וע"כ יתיירא מחמת הרצועא כמש"ל סעי' א' מהזהר ס"פ שלח, הב' כמ"ש המדרש וראיתם אותו אותו ולא אותה כו' כסה"כ אתה רואה וכסה"כ י"ל אינו כסא דין כ"א כסא רחמים כו', וא"כ ראי' זו י"ל גורמת אהבה כמ"ש בת"א בד"ה חכלילי עינים, וע' בסידור סד"ה ועשו להם ציצית שבחי' לבן זהו"ע שמחה של מצוה, וע"כ רבי ס"ל וראיתם אותו קאי על תכלת ולבן יחד שיתקיים ב' הבחי' עבדו את ה' ביראה וכתיב עבדו את ה' בשמחה כמ"ש בזהר ר"פ אחרי, ורבנן ס"ל דאע"ג דתרווייהו יחד עדיף מ"מ אין מעכבין זא"ז דמבחי' לבן לבד יוכל ג"כ לבוא לב' הבחי' אהוי"ר כי יש יראה הכלולה באהבה שירא מאד שלא יפסיד הקשר והאהבה מחמת החטא, וזהו הנק' יראת חטא כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השני.

קיזה) במנחות פ' התכלת דמ"ג ע"ב, וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בו ואיזו זו ק"ש, דתנן מאימתי קורין את שמע משיכיר בין תכלת ללבן. והענין עפמ"ש בת"א ס"פ ויצא סד"ה וישכם לבן בבוקר, וז"ל אך הנה גם לבחי' אתעדל"ע שיהי' תלוי באתעדל"ת זו צ"ל בחי' המשכה מלמעלה ממקור הרחמים העליונים שלמעלה מסדר ההשתלשלות כו' וזהו וישכם לבן בבוקר פי' לבן דקדושה והוא בחי' עת"י כו' ואתערותא דיליה בבוקר דאברהם בחי' חסד כו' ע"ש ועמ"ש בד"ה זכור ושמור שזהו"ע מ"ת שאז ניתן הכח שיהי' באתעדל"ת נמשך אתעדל"ע, ובחי' זו הוא וישכם לבן בבוקר, ואפ"ל לכן בקדשים הלילה הולך אחר היום, ועמ"ש ע"פ והי' אמונת עתך, והנה ק"ש הוא אתעדל"ת העיקרי לעורר אתעדל"ע, ולכן אף מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש, ולכן זמנה משיכיר בין תכלת ללבן דהיינו כשמאיר בחי' וישכם לבן בבוקר כו' וע"ש בד"ה בכ"ה בכסליו בענין למס"נ באחד וענין בכל נפשך וזהו"ע כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, כמ"ש בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק, וזהו כעין תכלת ולבן ואפ"ל ג"כ שע"י מצות ציצית שיש בה תכלת ולבן ותכלת עמרא הוא רק שצבוע גוון תכלת עי"ז נמשך וישכם לבן בבוקר, ולכן וראיתם אותו גורם לזכור מצות ק"ש, ומ"ש וזכרתם את כל מצות ה' כי ק"ש הוא כללות כל המצות כמ"ש ע"פ וזאת המצוה כו' שמע ישראל כו' בד"ה ושננתם לבניך.

ו) וזכרתם את כל מצות ה' פי' מ"ע ספורנו תזכרו שאתם עבדים לאל ית' שקבלתם מצותיו ובזה תחדלו מתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם כו' עכ"ד והראב"ע כ' למען תזכרו וכבר אמר וזכרתם שאם תזכרו תהיו קדושים ולא תתגאלו בתאוות הלב המטנפת הרוח המשכלת עכ"ל וע' באורחות צדיקים שער הזכירה בתחלת השער ובסופו, והנה בענין זכור את יום השבת אמרו במכילתא פ' יתרו פ' ז' אמרו זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן שמוסיפים מחול על הקודש, וכ' המפרש וז"ל זכור שייך לומר קודם שבא יהא נזכר עליו לשמרו בעתו ושמור לאחר שבא יהי' נזהר בקיומו כו' ועו"ש זכור את יום השבת תהא זוכרו מאחד בשבת, א"כ לפי"ז כמו"כ בענין וזכרתם את כל מצות הוי' היינו ג"כ זכור מלפניו קיחשקודם שמגיע זמן המצוה יהי' נזכר המצוה ויהי' מכין א"ע לקיימה דוגמת זכרהו מאחד בשבת כו' וכן מצינו ברע"ק בעסק מצוה החמורה בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך, אמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבוא לידי ואקיימנו כו' פב"ת דברכות דס"א ע"ב, ועד"ז אמרו שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, וכמו"כ בכל יום צריך לזכור המצות שיש לו לקיים באותו יום, וגם בכלל זה ודאי מצות צריכות כוונה ע"ד זכור ושמור. וענין מכאן שמוסיפים מחול על הקודש י"ל שבכל המצות זהו"ע דקדוקי סופרים שבכל מצוה וכמו שיורי מצוה, ואפ"ל שע"י וזכרתם את כל מצות מעורר כן למעלה זכרתי לך חסד נעוריך כו' זכור רחמיך וחסדיך כו', עוי"ל פי' וזכרתם עדמ"ש במשנה ספ"ב דאבות ודע לפני מי אתה עמל כו' ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך כו' והיינו שיזכור מי הוא המצוה את הציווי הזה כו' ויזכור שהמצות הם מצות הוי' אשר אין עוד מלבדו.

ז) בחיי ר"פ בראשית ד"ג ע"א פי' וזכרתם דגבי מצות ציצית שהוא לשון ריח כי ריח הוא זכרון הדבר, וכענין שכ' בקרבנות ריח ניחוח אזכרתה לה' ר"פ צו ו' ח', ובפ' ויקרא ב"ב פירש"י הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנח"ר עכ"ל. וכתיב בציצית וראיתם אותו וזכרתם והיינו ג"כ הריח, וכמ"ש וריח שלמותיך שהוא ציצית כריח הלבנון, ור"ל כי זכרון אותם המצות כזכרון לבנון, והלבנון הוא החכמה אשר מצות ציצית רומזות אליה, ול"ב חוטין כנגד ל"ב נתיבות פליאות חכמה עכ"ד בשינוי לשון קצת, וע"ע בבחיי ס"פ יתרו צט"ב ע"פ אזכיר את שמי ומלת אזכיר מל' אזכרתה שהוא המשכת הריח כו' ובאורו אמשיך את הרצון לשמי עכ"ל, והיינו כענין נח"ר כו' נשמע מדבריו דהריח זהו המשכת רצה"ע בבחי' שמו, וע' בזהר ר"פ צו דכ"ו ע"ב מענין כמאן דאריח ריחא ובמק"מ שהוא מה שנמשך כתר ורדל"א כו', ובענין זכרון לבנון שהו"ע הריח שבחכמה זהו כענין שמן המשחה שהשמן עצמו הוא חכמה וכאשר מאיר בו הארת הכתר זהו בחי' ריח, וזהו שהיו נותנים בשמן המשחה בשמים ראש מר דרור כמ"ש מזה בלק"ת ס"פ נשא בד"ה זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני בפי' אריתי מורי עם בשמי, אכלו ריעים כו', וזהו שארז"ל גבי אתרוג שיש בו טעם וריח היינו הטעם שרשו מחכמה חיך מ"ה כל חיך הטועם, והריח מבחי' כתר ועמ"ש ע"פ לריח שמניך טובים, ולפמש"ל בשם הבחיי דפי' ריח המשכת הרצון נח"ר י"ל שזהו המשכת התענוג בחכמה כמ"ש בת"א בד"ה זכור את יום השבת לקדשו דרוש הראשון, פי' לעשות את השבת כי שבת עצמו הוא חכמה ולעשות את השבת בחי' וקראת לשבת עונג להמשיך תענוג העליון בחכמה והיינו ע"י מעשה המצות אשר קדשנו, אשר הוא קיטתענוג העליון וגם כמו יחוד או"א שבק"ש הוא אור חדש הנמשך מאוא"ס ממש ע"י הכתר אלא שנמשך ע"י חו"ב שבהם וע"י מאיר באבי"ע ע' ביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י וע"פ הראיני את מראיך וזהו זכור את יום השבת דפי' זכור היינו ריח לפי הכלל שכ' הבחיי אזכיר כו' הוא המשכת הריח דהיינו המשכת רצה"ע, וא"כ כמו"כ הוא פי' זכור את יום השבת להמשיך בו ריח שהוא רצון ועונג העליון, ועד"ז י"ל הפי' וזכרתם את כל מצות שיהי' בבחי' ריח שהוא אור מקיף דכתר ועמ"ש בת"א פ' תולדות בד"ה ראה ריח בני דעיקר ריח זהו או"מ דתשובה הנק' ריח בוגדיו ושיהי' בבחי' בגדיו שהוא לבושים דהמצות ג"כ מעלה זו וזהו וזכרתם את כל מצות וע' כה"ג בת"א בד"ה אוסרי לגפן בענין כבס ביין לבושו שהלבושים ממעשה המצות צריכים כיבוס ע"י שמחה של מצוה, דאל"כ הרי פושעי ישראל מלאים מצות כו', ומ"ש גבי קיום מצות ציצית וזכרתם את כל מצות, אפ"ל כי הנה מה שע"י כל המצות נעשו לבושים להנשמה יותר מבואר זה במצות ציצית שהוא המצוה שבבגד ולבוש כו'. ועוי"ל עפמ"ש לעיל ס"ה ע"פ הגמ' בהתכלת דמ"ג ע"ב בפי' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו ק"ש והנה ק"ש נק' ריח כמ"ש בזהר בלק דקפ"ו ע"ב גבי הינוקא שאמר בריחא דלבושייכו ידענא שלא קראו ק"ש ההוא יומא וע"ש בהרמ"ז הטעם שק"ש נק' ריח ובפשיטות נראה הטעם כמ"ש בלק"ת בביאור ונקדשתי בתוך בנ"י שע"י המצות ממשיכים יחוד זו"נ, אבל להמשיך יחוד או"א שהוא אור חדש מא"ס זהו ע"י ק"ש דהיינו ע"י מס"נ באחד, לכן זהו דוקא חשוב בחי' ריח וכמ"ש במד"ר פ' נח פל"ג ע"פ וירח ה' את ריח הניחוח הריח ריחו של א"א עולה מכבשן האש, הריח ריח של חנניא מישאל ועזרי' כו' הרי המס"נ נק' ריח, וזהו"ע שהריח דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף כי ע"ס נק' גופין כמ"ש באג"ה סי' ג' בד"ה וילבש צדקה כשריון והתורה שנק' לחם מחבר הנשמה עם הגוף הנ"ל היינו האורות והכלים אבל המס"נ עולה עד בחי' ע"ק שהוא למעלה מבחי' גופין ומעין ריח הנ"ל זהו ק"ש למס"נ באחד ולכן כשלא קראו ק"ש אף שהיו עסוקים במצוה לא המשיכו בחי' ריח הנ"ל כי המשכת הריח דבר שהנשמה נהנה ממנו זהו ע"י ק"ש בחי' בכל מאדך בחילא יתיר כו', וע"כ כיון ע"י ציצית יזכור מצות ק"ש יומשך בחי' ריח וריח זה יתפשט בכל המצות, ולכן יש בק"ש רמ"ח תיבין נגד כל רמ"ח מ"ע, וכ"כ הרמ"ז פ' בלק שם שזהו לריח שמניך לריח גימ' רמ"ח היינו רמ"ח מ"ע וזהו וזכרתם את כל מצות הוי', וזהו וריח שלמותיך כריח הלבנון כי ריח הלבנון י"ל זהו ריחא דק"ש שהוא המשכת יחוד או"א הנק' לבנון ל"ב נתיבות חכמה ונש"ב, כמו"כ הוא וריח שלמותיך דקאי על מצות ק"ש אשר ל"ב חוטין הם ל"ב נתיבות כנ"ל וגם מזה נמשך בכל המצות שהם שלמותיך לבושי הנשמה, עוי"ל כמו שהקומץ זהו הריח של המנחה כמו"כ ל"ב חוטי הציצית הם בחי' הריח של הטלית וזהו וריח שלמותיך כו'. עוי"ל עדמ"ש רש"י בשה"ש ע"פ לריח שמניך כמו הריח שנודף למרחוק כך ענין הנוראות שהיו ביצי"מ, א"כ עד"ז הו"ע וזכרתם את כל מצות שיהי' ריחם נודף למרחוק, והיינו פירותיהם קכבעוה"ז כמ"ש בבחיי פ' תולדות דל"ח ע"ג כענין שארז"ל כל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה כו' ע"ש ע"פ ורוב דגן ותירוש.

————————————