דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית

תקמדדבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית

א) דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת פ"ב דברכות דף י"ד ע"ב אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב דבר אל בנ"י לא הוי התחלה, ואמרת אליהם הוי התחלה, נראה ע"פ מ"ש בבחיי כאן ס"פ שלח וז"ל דבר אל בנ"י מצות ציצית בכלל, ואמרת אליהם פרטי המצוה, וכן הדין בכל הפרשיות שבשאר מצות שיאמר בהן דבר אל בנ"י ואמרת אליהם שפירושו כן, כי כל מצוה יש לה כלל ופרט וכבר הזכרתי זה בראש סדר ויקרא עכ"ל, ושם בפ' ויקרא ע"פ דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אדם כי יקריב כ' הדבור על כלל המצוה, והאמירה על פרטיה וכן דבר אל בנ"י שבמצות ציצית שיודיעם תחלה מצות ציצית בכלל ואמרת אליהם בפרט, והפרט הוא מה שבא בקבלה שמונה חוטין בכל כנף שהם ל"ב על ארבעת רבעיו לכוונה ידוע, וחמשה קשרים גם כן זה נכלל במה שאמר ואמרת אליהם כי פרטי המצוה לא יתבארו מהכתובים בכלל עכ"ל. ובלק"ת בביאור בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נתבאר שהמצות בכלל נמשכים מחיוורתא דגלגלתא שהוא חיצוניות הכתר, ופרטי המצות להיות הסוכה כך וכך זהו נמשך מהתורה שהיא מו"ס פנימיות הכתר שבו מלובש גבורה דעתיק מאמר קו המדה, וא"כ דבר אל בנ"י המצוה בכלל זהו מה שנמשך בהדבור מבחי' גלגלתא, אך ואמרת אליהם פרטי המצוה זהו מה שנמשך מבחי' מו"ס, וזהו אמרת אלוה צרופה, וכתיב תזל כטל אמרתי, ועמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא בפי' כאשר דברת לאמר מובן דפי' לאמר הוא בחי' גבוה יותר מהדבור, ולכן אמרו דבר אל בנ"י לא הוי התחלה ואמרת אליהם הוי התחלה, כי החכמה נק' ראשית שהיא תקמההתחלה, והיינו בחי' מו"ס שהוא החכמה הראשונה שבאצי' ומשם נמשך ואמרת אליהם, אבל דבר אל בנ"י המצוה בכלל זהו מה שנמשך מבחי' גלגלתא לא נק' התחלה, ועוד כי בחי' גלגלתא זהו חיצוניות הכתר שבכתר שאינו בחשבון ע"ס וא"כ אינו התחלה, כי ראשית והתחלת הגילוי הוא החכ' כנ"ל, ועיין באד"ר דקל"ג ריש עמוד א' דאמירה הוא בנחת ע"ד דברי חכמים בנחת נשמעים כנז' בבה"ז פ' וירא וע' במא"א אות א' סצ"ח ואות ד' סעיף ג"ד וכן מצאתי בספרי הובא בילקוט פ' בהעלותך ע"פ ותדבר מרים ואהרן במשה אין דבור בכל מקום אלא לשון קשה שנאמר דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות בפ' מקץ מ"ב, ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנה וכה"א ויאמר אל נא אחי תרעו בפ' וירא י"ט, וצ"ע בענין עשרה מאמרות ועשה"ד דלכאורה עשה"ד גבוהים יותר מע"מ שהע"מ מתחילים בבית בראשית ברא ועשה"ד מתחילים באלף אנכי שהוא כתר ועיין במד"ר פ' בראשית פרשה א', אך במק"מ פ' ויקרא בדף י"א סע"ב פי' דעשה"ד הם נפש דז"א ובאים לו מהבינה וע"מ הם רוח דז"א שבאים לו מן אבא, ועמ"ש ע"פ את ד' האמרת היום כו', והנה בקיום המצות יש ב' בחי', הא' ע"ד כי מצות המלך היא מבלי שידע שום טעם וזה נמשך מבחי' הדבור, וכמ"ש גבי שמואל ושאול, הנה שמוע מזבח טוב, וכתי' מאסת את דבר ה', וזהו ענין שדבור הוא לשון קשה ר"ל פקודה וציווי שיצא דבר מלכות מלפניו מבלי שיודיע הטעם, אבל אמירה הוא לשון רכה ע"ד גילוי איזו טעם ושכר שיש בהמצוה להיות שש ושמח בהמצוה ולכן אמירה מבחי' חכמה וזהו דבר אל בנ"י ואמרת אליהם, ועמ"ש מענין שני בחי' אלו שבמצות בד"ה ועתה יגדל נא כו'.

ב) ועשו להם ציצית. במנחות פ"ד מ"ב א' שתהא נוטפת על הקרן, קרן הוא מל' כנודע מענין ובא לו לקרן בזהר בפ' במדבר דק"כ, וציצית המשכות ל"ב נתיבות חכמה עילאה לח"ת נוק' ע"כ צריך שתהא נוטפת על הקרן, וזהו קרנו תרום בכבוד כבוד ל"ב נתיבות חכ' שהם ל"ב חוטי הציצית וכשהציצית שהם בחי' כבוד נוטפים על הקרן זהו קרנו תרום בכבוד, ועיין מפסוק קרנו תרום בזח"ג בהעלותך דקנ"ד ע"א, וזהו ענין וירם קרן, סלסלה ותרוממך לבחי' שער רישי' שלמעלה מלבושי' כתלג וע"ד העבודה זהו שצ"ל יראת חטאו קודמת לחכמתו כי הציצית הם ל"ב נתיבות חכמה, וצ"ל חכמה זו נוטפת על הקרן שהוא בחי' יראה, שם בנ"י כו' ולא עכומ"ז, ושם תעשה ולא מן העשוי, סוכה ט' סע"א ועשו להם משלהם, גם עשיי' לשמה.

תקמוג) במנחות פרק התכלת דמ"ב ע"א אמר רב יהודה אמר רב מניין לציצית בעובדי כוכבים שהיא פסולה שנאמר דבר אל בנ"י ועשו להם ציצית בני ישראל יעשו ולא עו"כ יעשו כו', וע' בתוס' בד"ה ואל ימול, דלמ"ד דעו"כ כשר לעשות ציצית בגמרא שם עמוד ב' מ"מ בעינן עשייה לשמה ואעפ"כ עו"כ כשר כמו גבי מילה משום דסתם מילה וציצית לשמה קיימא כו', ועו"כ סתמא קעביד כמ"ש התוס' במסכת עכומ"ז דכ"ז ע"א, והרב"י בא"ח סי' י"ד בד"ה כתב הרמב"ם פ"א מה' ציצית ס"ל בפשיטות דעשיית עו"כ חשוב שלא לשמה ואשתמטתי' דברי התוס' הנ"ל, ובגמ' שם הרי סוכה דכשירה בעוכומ"ז דתניא סוכת עוכומ"ז כו' ובפ"ק דסוכה ד"ח ע"ב וד"ט ע"א דהיינו משום דבסוכה לא בעינן לשם חג כלל רק שתהי' עשויה לצל, ונראה כי סוכה שהיא בחי' מקיף ע"כ א"צ לשמה ולכן אף עו"כ יכול לעשותה כי רם על כל גוים ה', וע'^* בש"ע רסי' תרל"ה שא"צ שתהיה נעשית לשם מצוה רק לצל, וביאר בטו"ב שגם גנב"ך ורקב"ש יש להם בחי' צל וע"כ סוכתם כשרה, וראיה לזה ממ"ש סר צלם מעליהם, הרי יש בהם בחי' צל ונתבאר מזה בד"ה ואולם חי אני, שזהו ענין בחי' לבונה אשר בי"א סממני הקטורת וכמ"ש מזה בת"א בד"ה ראה ריח בני שזה המקיף הוא מבחי' גבוה משא"כ הפנימי שלהם כו' וע' בפע"ח שער הקדישים וע"כ בחי' סוכה שהוא ענין צל גם הם יכולים לעשות, ולכן מקריבים בסוכות דוקא ע' פרים ומתחילים מי"ג עד ז' לברר המקיף כו', משא"כ חוטי הציצית שהם המשכות בבחי' אור פנימי ממש וכדי להמשיך בבחי' פנימיות צ"ל ע"י כוונה לשמה וגם דוקא ע"י ישראל שזהו ענין יעקב יו"ד עקב שממשיך היו"ד בבחי' פנימיות בבחי' עקביים וכמ"ש בת"א פ' וישלח בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שאין הכלי יכולה לקבל אלא ע"י צמצום כמו יו"ד כו', עוי"ל דגבי סוכות מצינו בכתוב שלע"ל גם העו"כ יעלו לחוג חג הסוכות בזכרי' סי' י"ד ט"ז, והיינו שיתבררו ויתעלו עד שיוכלו לקבל ג"כ מאלקותו ית' בבחי' מקיף שהמקיף ג"כ נק' אור מקיף, אבל שיאיר אלקותו ית' בבחי' פנימיות ממש כמו הציצית זהו והי' לכם לציצית לכם דוקא, ועמ"ש במ"א בד"ה כי ביום הזה יכפר עליכם בענין משארז"ל במד"ר בשיר השירים ע"פ אחות לנו קטנה כו' מה קטן זה כו' כי ביום הזה יכפר עליכם דר"ל תקמזשע"י שהם בבחי' קטן יעקב הקטן שנאמר מי יקום יעקב כי קטן הוא וע' באג"ה בד"ה קטנתי מכל החסדים משום דכולא קמיה כלא חשיב עי"ז יבא יוהכ"פ ויכפר עליכם כי מבחי' זו דכולא קמיה כלא חשיב משם דוקא נמשך הסליחה וע"כ ארז"ל במד"ר פ' בא פט"ו יוהכ"פ הוא לכם שנאמר כי יום כפורים הוא לכם ועד"ז ל"ב חוטי הציצית שהם ל"ב נתיבות חכמה שענין החכמה הוא כח מה כמו דקמי' כלא חשיב נאמר והיה לכם לציצית וזהו תתן אמת ליעקב אמת זהו חכמה עילאה [ועז"נ מגיד] דבריו ליעקב כו' לא עשה כן [לכל גוי עכומ"ז] וע' כה"ג בת"א סד"ה יביאו לבוש מ', שהלבוש מ' שהוא המקיף יכול המן ליקח אחר שיתברר משא"כ הכתר מ' עז"נ בעטרה שעטרה לו אמו דוקא.

ד) פ"ק ^* דברכות דף י"ב ע"ב פ' ציצית מפני מה קבעוה (בק"ש) א"ר יהודה בר חביבא מפני שיש בה חמשה דברים מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, ודעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עוכומ"ז, בשלמא הני תלת מפרשין, עול מצות דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ציצית דכתי' ועשו להם ציצית, יצ"מ דכתי' אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ כו', אלא דעת מינים, הרהור עבירה, והרהור עוכומ"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו דעת מינים וכן הוא אמר נבל בלבו אין אלקים בתלים סי' י"ד (וע' במדרש תלים על פסוק זה שהאריך איך כל האברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב והכליות יועצות את הלב כו' ע"ש, וז"ש אמר נבל בלבו, וז"ש אחרי לבבכם) אחרי עיניכם זה הרהור עבירה, שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, אתם זונים זה הרהור עכומ"ז וכה"א ויזנו אחרי הבעלים עכ"ל, הזונה נקרא שמקבלת^* תקמחמאחר ועוזבת המשפיע שלה כך בנש"י שכנס"י מקבלים מהקב"ה ועז"נ לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת לכן ח"ו כשמתקשרים לקבל תענוגי' גשמיים שמקור שורשם מק"נ נק' זונים משא"כ המינים [לא שייך לקרותם אפילו זונים]. . . ובפ' תולדות [פס"ז] ענין שהצדיקים לבן ברשותן ודומין לבוראן משא"כ הרשעים הם ברשות לבן וזהו ולא תתורו אחרי לבבכם להיות ח"ו ברשות לבן כ"א שיהי' לבו ברשותו והיינו ע"י ל"ב חוטי הציצית שהם ל"ב נתיבות חכמה והם למעלה מבחי' לב שיש בו ג"כ ל"ב נתיבות תתאין ולכן מוח שליט על הלב, אך במהרש"א הקשה דקאמר מפני שיש בה חמשה דברים וקא חשיב ששה, והביא שבגירסת ילקוט לא קא חשיב מינות וא"כ מינות והרהור עכומ"ז חדא הוא אך הוא ז"ל מסיק דהרהור עבירה והרהור עכומ"ז חשיב בחדא, וכן י"ל שהרי במשלי נאמר לשמרך מאשה זונה ופרש"י במשלי סי' א' בפסוק להבין משל ומליצה דכולל ב' דברים עכומ"ז וזונה כפשוטו.

ה) פ"ק דסוכה דף ט' סע"א ועשו להם משלהם והיינו למעוטי גזולה, וכ"כ בב"י סי' י"א בשם הנמוק"י דחוטין שאולין כשרים משום דלהלואה ניתנו דלא הדרי בעינייהו.

פ"ק דיבמות ד"ד סע"ב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ותנא דבי ר' ישמעאל כל בגדים צמר ופשתים הם (והאי בגדיהם דציצית משמע בין של צמר ובין של פשתים ואמר רחמנא עביד תכלת נמי לפשתים) ואמר רחמנא עביד ליה תכלת ותכלת עמרא הוא, ועיין מענין כלאים בזח"ג פ' קדושים דפ"ו ע"ב ואיך שבציצית שרי החיבור והערבוב כו', ועמ"ש מזה לקמן פ' תצא ע"פ לא תלבש שעטנז כו'.

וברבות פ' חוקת דף רע"ד ע"א מבואר שזהו חוקה כמו פרה אדומה, וז"ל כלאים לא תלבש שעטנז, וסדין בציצית מותר, וכתי' ביה חוקה, את חוקתי תשמרו עכ"ל. וענין החוקים מבואר במ"א ע"פ אם בחקתי תלכו ששרש מצות אלו נמשכים מבחי' כתר שבכתר דאע"פ שכל המצות שרשם מהכתר כי תרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור מ"מ שרשם מבחי' חכמה שבכתר אך החוקים שרשם מכתר שבכתר כו' ע"ש.

ובבחיי פ' קדושים דף קנ"ג ע"ד כ' וז"ל ומה שהותר הכלאים בציצית גם בבגדי כהנים בשעת עבודה לפי שכל הכחות המשתנים זה מזה כולן כלולי' במצות ציצית, בין הלבן והתכלת עכ"ל, והיינו כי לבן ותכלת הם חו"ג תקמטשהם מתכללים זב"ז, והיינו ע"י בחי' אין ע"ד עושה שלום במרומיו כו' ועי"ז גם הכחות המשתנים זמ"ז ששרשן ג"כ זה מחסד וזה מגבורה יוכלו להתחבר יחדיו, משא"כ בשאר דברים שאינן כמו ציצית לא יוכלו להתחבר, ואפשר למצוא דוגמא לזה ממ"ש בסדור בדרוש ברכת הזימון בענין יעקב שנשא שתי אחיות שעתידה תורה לאוסרן עלי כו' שאיסור העריות נזכר בתורה בלשון גלוי עריות וזהו לפי שבאצי' שם היחוד עליון דוקא בבחינה זו רק למטה בבי"ע שיומשך גילוי בחי' זו נעשה ערוה כו' וכמו פני אריה שלמעלה הוא אל הימין וכשנפל למטה נעשה חיה טמאה כו' ועיין מזה ג"כ בבה"ז פ' תרומה, ועד"ז ענין הכלאים שהוא חיבור הכחות המשתנים הנה באצי' דאיהו וגרמוהי חד יוכל להיות התכללות חו"ג משא"כ למטה בעשייה לא יוכל להיות בחי' זו, וע"כ בציצית שהוא מצות הקב"ה יוכלו להתייחד צמר ופשתים כמו באצי' משא"כ בשא"ד כו', ועמ"ש כעין זה ע"פ לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ושבמקדש בקרבנות אש תמיד תוקד כו' והוא ג"כ כנ"ל, וז"ל התולע"י ומה שאסרה תוה"ק צמר ופשתים והתירתם בציצית ה"ס מ"ש דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה כו' שדורשה היא לעשות נקמה במי שמחבר צמר ופשתים וגורם ערבוביא למעלה אבל כשהדבר בשלימות כמו בציצית ששם כל המאורות כלולים אז תעש בחפץ כפיה, ומטעם זה התירה תורתינו כלאים לכהן בשעת עבודה בבהמ"ק עכ"ד, ועמ"ש במ"א בענין שעטנז שוע טווי ונז, כי מקור צמר נמשך מבחי' הבל שהביא מבכורות צאנו הכבשים שיש בהן צמר לפי שכ' ושער רישי' כעמר נקי ופשתן זהו בחי' קין ושרשו בקדושה גבוה מאד כמ"ש בד קדש ילבש כו' שהן בגדי לבן כו' רק לפי שקין נפל למטה נעשה כלאים פשתן עם צמר וזהו ענין שעטנז כי בהבל כתיב וישע ה' אל הבל משא"כ שעטנז ר"ל הפך בחי' וישע ה' כי נילוז הוא ומליז עליו כו' ויש בו ג"כ אותיות שטן אך במצות ציצית שהיא בחי' לבושיה כתלג חיוור (י"ל ע"ד בד קדש לבוש הבדים כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה) ושער רישי' כעמר נקי ע"כ שם דוקא יוכלו להתחבר יחדיו כו', ועמ"ש באריכות מענין כלאים וכלאי הכרם ע"פ אשירה נא לידידי כו' כרם היה לידידי כו', ועמ"ש בבה"ז פ' אחרי דע"ט סע"ב ד"ה הביאו עלי כפרה מענין חו"ג או"י וא"ח איך שלמעלה הם באחדות והתכללות וכשיורדים לבי"ע מתפרדים כו' ותדע דימינא ושמאלא הרי למעלה שמאלא אתכליל בימינא, והנה למטה ישראל נק' ימינא ועכומ"ז הם מסט' דשמאלא והרי הבא על בת עכומ"ז זהו אמיתית כלאי הכרם כו', ובציצית הותר כלאים לפי שבקדושה גם הקו השמאל אינו שמאל אלא הכל ימין כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ד' תרעץ אויב הרי ב' הידים נק' ימין כי שם אחדות כמו רואים את הנשמע ושומעין את הנראה לכן שם גם צמר ופשתים כלולים יחד ממש אבל בירידתן למטה הנה מקו השמאל נעשה שמאל גמור וה"ס שרו של עמלק שנק' כן בסמך ולכן עובדי כוכבים הם מבחי' שמאל שא"א שיתחברו וע"כ כמ"כ לבישת כלאים.

תקנסלסלה ותרוממיך, וכתיב קווצותיו תלתלים תלי תלים של הלכות, וכן בגדי פשתים שנק' בגדי בד קדש ובהם נכנס כה"ג לפנים מן הפרוכת המבדיל כו' ובגדי אהרן הם הלבושים הנעשים ממעשה המצות כמ"ש בת"א בד"ה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך, ומ"ד דכל הבגדים חייבים בציצית י"ל כי ואכסך משי, ועוי"ל הטעם כמ"ש לקמן סעיף י"ז דהבגדים נמשכים מעה"ד טו"ר שהרי לאחר אכילת עה"ד כתיב וידעו כי ערומים הם, אלא שע"י הציצית ל"ב חוטין שנמשכין מכבוד עילאה ממשיכים האור בכבוד תתאה עד שגם הלבושי' הנק' כבוד דר"י קארי למאנא מכבדותא גם הם לא יסתירו ולכן גם כל הבגדים חייבים בציצית, ולכן איכא מ"ד דציצית חובת מאנא הוא דהיינו לברר לבושי עה"ד טו"ר ולכן זהו על כנפי בגדיהם להמשיך בחי' ולא יכנף כו' והיו עיניך רואות כו', והנה בציצית הותר כלאים, שצמר ופשתים זהו ענין הבל וקין שהם ב' הפכיים, כמו אש ומים, אך בבחי' במלך שלמה מלך שהשלום שלו שם גם ב' הפכיים ישכנו כאחד, כמ"ש באג"ה סי' י"ב בד"ה והיה מעשה הצדקה שלום.

ו) פי"א דחולין דקל"ו ע"א ציצית אע"ג דכתב רחמנא כסותך דידך אין דשותפות לא, כתב רחמנא על כנפי בגדיהם לדורותם וכמ"ש בש"ע ססי' י"ד, והענין כי שותפין י"ל זו"נ כמ"ש בלקוטי הש"ס מהאריז"ל במשנה רפ"ק דב"ב השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, גם הנה שותף הוא תרגום של חבר כמ"ש במלאכי סי' ב' י"ד והיא חברתך ואשת בריתך ות"י והיא שותפתך ואתת קיימך, ועמ"ש בענין כל האומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב ור"ל שממשיך עי"ז יחוד העליון דקודב"ה ושכינתי' וכיון שהוא הממשיך זהו כאלו נעשה שותף כו', והטלית שהוא לבוש ואור מקיף י"ל שמקיף לזו"נ כאחד דוגמת מ"ש בפע"ח שער הסוכות פ"ד שהסוכה היא אימא עילאה דמסככא על בנין כו' וכן בענין הלבוש כמ"ש בפע"ח ש"א פ"ג וז"ל הלבוש החיצון של בינה הנק' חשמל כו' מלביש ומקיף את זו"נ כו' עכ"ל, וע"כ בגד השותפין שהוא מלבוש דזו"נ חייב בציצית, ולכן רב יהודה רמי תכלת בפרזומא דאינשי ביתיה במנחות דמ"ג ע"א ולדידן דקיי"ל שהנשים פטורות היינו לפי שבמ"ע שהזמן גרמא הזכר מוציא אותה לפי שהמ' שורש הזמן כו' ע' בלק"ת מהאריז"ל ר"פ בראשית ובספר המערכת.

תקנאז) פ"ב דברכות דט"ו סע"ב גבי שיתן ריוח בין הדבקים, הכנף פתיל. פ"ב דשבת דכ"ז ע"ב דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף (דהאי כנף קרא יתירה הוא דהא כתיב על כנפי בגדיהם והוי ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת) וכתיב צמר ופשתים יחדיו (גדילים תעשה לך דמשמע נמי מהן תעשה) הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אינן פוטרין, וכ"ה בפ"ח דנזיר דנ"ח ע"א ובמנחות דל"ט ע"ב, ופי' מין כנף ממין הטלית יהא הציצית דהכא משמע ציצית של כנף תהא ואם של משי הוא ציצית של משי פוטר בה, ואף למ"ד דלא קיי"ל כרבא מ"מ ס"ל לרש"י והרמב"ם דצ"ל הציצית ממין צבע הטלית כו' כמ"ש בש"ע בה' ציצית סי' ט', והענין דהנה כתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא וזהו ענין הטלית והציצית כי בחי' ושער רישי' זהו ענין הציצית וכמ"ש ויקחני בציצית ראשי ולבושיה כתלג חיור זהו הטלית, והנה בחי' השערות הנ"ל הם עכ"פ ממין בחי' הטלית שהוא כתלג חיור והן בחי' עמר נקי וכמ"ש הנותן שלג כצמר, ועיין במהרש"א בח"א פ"ק דר"ה על מאמר מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור ובספר ישן מצאתי וז"ל נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף העולם ועד סופו כו' והאריך עכ"ל מהרש"א, נשמע הטלית הוא בחי' עוטה אור כשלמה, והציצית שהם ל"ב נתיבות חכמה והחכ' נקרא אור כי הכסיל בחושך הולך לפי שהוא הפך החכמה, א"כ הציצית ממין כנף שהוא הלבוש הנ"ל.

ח) רפ"ד דמנחות דל"ח ע"א מ"ט דרבי (דאמר התכלת והלבן מעכבין זה את זה) דכתיב הכנף מין כנף (היינו לבן דרוב טליתים של פשתן הן ולבנות) וכתיב פתיל תכלת (צמר צבוע כדאמרינן מדשש כיתנא תכלת עמרא) ואמר רחמנא וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו בחד, וכ' התוספת כתיב הכנף מין כנף ואפילו לתנא דבי ר' ישמעאל פ"ק דיבמות דף ד' דפליג ארבא דדריש הכי לא פליג אלא אהא דמרבה שאר מינים אבל הכנף מין כנף דריש שפיר עכ"ל, וז"ל התולע"י בד"ה ויתעטף בציצית ובזמן התכלת הי' שבעה חוטין לבנים כנגד שבעה מאורות, וחוט אחד תכלת כנגד הכלה שהיא תכלית הכל, וגוונה תכלת, והוא צבוע בדם חלזון, והוא מצוי בים כנרת ע"ש הכנור שהיה תלוי למעלה מראשותיו של דוד והיה מנגן מאליו עכ"ל, עו"ש ולפיכך אמרו מתחיל בלבן ומסיים בלבן והוא כטעם התרועה שיש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה עכ"ל, והנה כנור הוא כ"ו נר ע"ד נר הוי' נשמת אדם כי כ"ו גימ' שם הוי' וע' במד"ר ובבחיי פ' תקנבבהעלותך מענין הכנור, ועמ"ש ע"פ עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור, וע"כ ס"ל לרבי דמעכבות זו את זו, ואעפ"כ קיי"ל דאינן מעכבות זא"ז, וכמו תש"י ותש"ר שאין מעכבות זו את זו, ומ"ש חוט אחד תכלת זהו דעת הרמב"ם שהשיב בתשובה שכ"מ בספרי אבל רש"י והתוספת והטור רסי' י"א ס"ל שמן הארבעה חוטים יהיו ב' של לבן ושנים של תכלת.

ט) בענין פתיל תכלת בפרדס שער הגוונים הוא שער עשירי פ"ד ובעה"כ ערך תכלת פי' היא המל' במציאותה התחתון בסוד הים המתקרב אל מצולות ים כו' ולכן ארז"ל כל הגוונים יפים לחלום חוץ מן התכלת עכ"ל, והוא בפ"ט דברכות דנ"ז ע"ב, ובמא"א אות תיו סעיף כ"א תכלת מל' דיצירה כו' גבורות דאבא כו' גם מל' נק' אשא תכלא.

יר"ק ציצית ב' ג' קליפות כ"ה ערך ק"ש א', עמה"מ קי"ו א', רבות לך לך פמ"ג דמ"ז ג', סדר ויקהל משה ס"פ מ"ט תכלת זו כנס"י שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, נשא פי"ד רנ"ז ע"ב בנשיא השביעי, שלח לך ס"פ י"ז, רס"ט א ב' ור"פ קרח, ז"ג ח"א עמוד קע"א כגון ישעיה דאמר ואראה את אד' כו' בזכות מצות ציצית הוה אתגלי ליה בכסא כו', זח"ג פ' צו לג"א, פ' שלח לך קע"ד א' ב' קע"ה א' ב', פנחס רכ"ח א' ב'. של"ה קי"ב א' שנד"ב. מ"ע רכ"ג רכ"ד. ע"מ ק"א קח"ב, תד"א ח"א כ"ו, י"ח יעקב קפ"ג מצות ל"א שבת ל"ח גן עדן ס"ד, בחיי כד"ד נא"ב קכ"ו ג' קל"ג קע"ח א' קעט"א רי"ד ג' רכ"א ג'.

יר"ק ציצית א' בשם גליא רזיא מאן דלא ירא שבת דא קרח דהוה מתלוצץ בציצית ובמזוזה דרמז למטרוניתא מלכא דשבתא כו', שם ב'^* תקנגעטיפת ציצית פי' שישפיע אור המל' ויקשטה בקשוטים ההם שהם ד' ציצית ד' כנפות כו', קליפות כ"ו יעקב היה בכחו לטהר הקליפות הנק' בגד בוגדים בכלאים בציצית שע"י מצות ציצית יש הפרה לקליפות כלאים, והוא כמש"ל ששורש הכלאים שעטנז נמשך ממחלוקת קין והבל שהם צמר ופשתים, וכיון ע"י ציצית מתחברים יחד ומתבטלים בשרשן ומקורן דלאו מכל אלין מדות איהו כלל א"כ נמתקים הדינים וממילא אין יניקה לחיצונים מן המדות חו"ג שהם צמר ופשתים כו'.

י) בבחיי פ' ויקהל קכ"ו ג' ע"פ מלא אותם חכמת לב כ', חכמת לב נתיבות החכמה הם ל"ב כנגדם נצטוינו במצות ציצית שיש בה ל"ב חוטין ח' לכל כנף וכנף וכאשר אבאר שם במקומו בפ' ציצית בעזה"י, (ומה שהציצית הם בעצם י"ו חוטין וכשכופלים אותם נעשו ל"ב יש להעיר ממ"ש במ"א בענין מצנפת ואבנט, שהמצנפת הי' י"ו אמה כנגד ב' מוחין חו"ב ובכ"א יש ח' בחי' היינו ד' אותיות הוי' וד' אותיות אד' והאבנט היה ל"ב אמה ע"י ששם ג"כ מוח הדעת שנחלק לב' מוחין חו"ג ובכל א' ג"כ ח' בחי' הנ"ל, והדעת מחבר חו"ב ומייחדם וגם מחבר המוחין עם המדות לשון והאדם ידע ע"כ בו רמז לכפילת החוטין שנעשו מן י"ו ל"ב כו') וכן נאמר בספר יצירה בל"ב נתיבות פליאות חכמה ומפני שהחכמה נעלמת מן ההשגה לכך הזכיר בה לשון נתיבות כי לשון דרך הוא רחב (וכ"כ בזח"ב ויקהל דרט"ו ע"א) אבל נתיב הוא צר עד מאד (ועמ"ש ע"פ וכל גבולך לאבני חפץ בד"ה ושמתי כדכד ויש להעיר ג"כ מענין אות ה' שיש בה שער רחב פתוח למטה ויש בה פתח צר אצל ראשה, אשר הפתחא זוטא רומז לבחי' פיה פתחה בחכמה, וכמ"ש בסידור ע"פ מזמור לתודה כו' בענין חמץ ומצה שההפרש בין אות ח' לה' רק בפיתחא זוטא הנ"ל ורחוקים זמ"ז מאד וע"ד מ"ש קטנתי מכל כו' שכל הקרוב קרוב קמי' הוא יותר כאין ולכן בחכמה אות יו"ד ובבינה אות ה' וכמשל המעיין שקטן יותר מהנהר כו' הכל מצד קרבתו למקורו וכמו הכוכבים הם קטנים כו' כמ"ש במ"א ועד"ז הנתיבות הם צרים עד מאד לפי שהם בבחי' חכמה שהיא אות יו"ד), ומזה אמר הנביא עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם בירמי' ו' י"ו, הזכיר לשון עמידה בדרך שהוא רחב וכן הבטה שאמר וראו, אבל בנתיב שהוא צר מזכיר לשון שאלה ואמר ושאלו, והנה מרוב העלמת החכמה אי אפשר להשיג שרשה כי אם ע"י הנתיבות כדמיון חוטי השלהביות שהם נתיבות לגחלים וע"י חוטי השלהביות אדם רואה את הגחלת, וכן בדמיון החוט הנמשך מן הפקעת שע"י החוט ילך אדם למקום הפקעת (לפ"ז יש לומר כמו הקו וחוט לגבי א"ס ב"ה כעין זה הם הנתיבות לגבי עצם החכמה, וע' בבה"ז פ' וישלח ע"פ כי ישרים דרכי ה', ועוי"ל כי החכמה הוא עד"מ כח השכל, והנתיבות הם פרטי מיני החכמות שבהם תתגלה כח החכמה כמו עד"מ למטה יש חכמת התכונה חכמת הרפואה חכמת הניגונים חכמת העשייה לעשות כלים נאים, תקנדוכהנה ועד"ז נאמר חצבה עמודיה שבעה) וכן בדמיון הסעיפים שבאילן ששרש האילן מחופה תחת הקרקע ולא נודע מקומו וע"י הסעיפים והגידים הנמצאים מתחת מחילות הקרקע ילך האדם אחר השורש וימצאנו עכ"ל.

יא) ובפ' שלח לך כ' וע"ד המדרש ועשו להם ציצית, ציצית מלשון ראייה מלשון מציץ מן החרכים (וכן פי' בזהר ס"פ שלח ושזהו ג"כ מבחי' ציץ דכה"ג) והלובש ציצית צריך שיזהר מן העבירות שהרי כסא הכבוד רואהו שהוא דומה לתכלת כו' וע"ד הקבלה ועשו להם ציצית המצוה הזאת בשלשים ושתים חוטין שבה תרמוז לכלה שבשה"ש המעוטפת וכלולה משלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה ועליה הזכיר שם ד' י"א וריח שלמותיך כריח הלבנון (לפ"ז צ"ל הרי ציצית מלשון יוצא וכדפרש"י בירמיה מ"ח ט' ע"פ תנו ציץ למואב, תנו כנף למואב כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם ומן הבהמה קרוי ציץ כמו והיה לכם לציצית במדבר ט"ו, ויקחני בציצית ראשי יחזקאל ח', והרי הדבר היוצא מן האדם זה בחי' נמוכה מעצמות כמו ציצית ראשי היינו שער רישי' היוצא מן הראש הרי עצם הראש והמוחין חשוב יותר לאין שיעור מן השערות היוצאים ממנו, וא"כ אם חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות דחכמה עילאה, והלבוש היא הכלה בחי' מל' חכמה תתאה הרי א"כ הציצית חשובים יותר וזה הפך בחי' ציצית ראשי, ובאמת מה"ט נראה שפי' אדמ"ו נ"ע ברוב הדרושים דהטלית בחי' סוכ"ע והוא בחי' לבנונית דגלגלתא דא"א והציצית הם ל"ב נתיבות חכמה הנמשכים מבחי' ושער רישי' כעמר נקי והם שרש בחי' ממכ"ע וא"כ הטלית גבוה מהציצית אבל לפמש"כ קשה כנ"ל, ויש לומר כי בה יש ג"כ ל"ב נתיבות חכמה שהם ל"ב אלקי' דמעשה בראשית וכמ"ש בפרדס ערך לב וז"ל והחילוק שבין כבוד הרומז אל ל"ב נתיבות ובין לב הרומז ג"כ אל ל"ב נתיבות כי כבוד רומז אל ל"ב נתיבות עליונים וכאשר תקרא המ' כבוד תרמוז אל זה שע"י שנכנסה בהיכל הכבוד ונטהרה למעלה ונתייחדה עמו קבלה מהל"ב נתיבות עליונים וכאשר תקרא לב תרמוז אל ל"ב נתיבות שבה פשוטים בלי תוספת אור כלל ובארנו בערך כבוד עכ"ל, ושם כתב כי כבוד תקרא השכינה בהתחברה אל דודה כו' וזהו ענין כי על כבוד חופה עכ"ד, וא"כ לכאורה היה מקום לומר דל"ב חוטי הציצית הם ל"ב נתיבות שבה ועפמ"ש בר"ח שער הקדושה פ"ו שנמשכים ממנה לד' חיות המרכבה כו', אך באמת זה אינו כי מצות ד' ציצית הוא ודאי יחודה עם בעלה דהיינו כי ד' ציצית הם ד' חיות הנושאות את הכסא כו', וזהו ענין ותכלת דומה לכסה"כ המכוון שממשיכים בה מבחי' כבוד עילאה ע"ד כסא כבוד מרום מראשון דפי' הבחיי פ' תרומה כסא בינה כבוד חכמה מרום כתר מראשון אין סוף כו', ובפרדס ערך כסא תקנהכתב כי ת"ת נק' כסא כבוד כשהוא כסא לכבוד עילאה ל"ב נתיבות חכמה וא"כ לפ"ז ע"י הציצית ממשיכים במ' מבחי' כבוד עילאה, כי ע"י והחיות נושאות את הכסא נמשך היחוד עליון כמ"ש בזח"ב פ' ויקהל דקצ"ז ע"ב בענין קחו מאתכם תרומה וע' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת לקדשו דרוש השני בענין והחיות נושאות שביאר ענין זה איך שעי"ז נמשך מבחי' סוכ"ע בממכ"ע וה"ס יחוד הנ"ל, והיא משפעת בחי' זו ג"כ לשורש בי"ע שהם ד' חיות המרכבה וכמש"ל ס"ב בענין קרנו תרום בכבוד, ומה שנקרא ציצית לשון יוצא יש להעיר מענין יציץ ופרח ישראל, הרי הציץ והפריחה בחי' גבוה, וכן ענין כציץ השדה תלים ק"ג הרי השדה עפר והציץ צומח כו' גם ע"ד הנמשל היוצא מהמשל וכך הטלית לבושיה כתלג חיור זהו בחי' חשמל שהוא כענין משל ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני וגילוי הפנימי' מתוך החשמל זהו ענין ל"ב נתיבות חכמה עילאה כו', או כמו מגדל הבולט מהחומה זח"ב צ"ח וזהו ענין אתוון רברבין שבתורה בחי' בליטה עמ"ש מענין חותם בולט בד"ה שימני כחותם, או כמו ע"י אספקלריא רואין האור וזהו ענין הלבושי' הנעשי' ממעשה המצות שעי"ז יראה נועם ה' וצחצחות כמ"ש באג"ה סי' כ"ט ד"ה אשת חיל עט"ב, או כמו אשה יולדת זכר, או כמו האילן יוצאים ממנו פירות שיש בהם טוב טעם משא"כ האילן עצמו אינו ראוי למאכל, ויש לפרש עוד עפמ"ש בפי' אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל שבחכמה יש שני מדריגות הא' עצם החכמה מה שהוא חכם גדול בפ"ע, הב' כח התפשטות חכמתו לזולתו, ובחי' זו הב' אף שהיא רק התפשטות החכ' והוא ענין ו"ד דמלוי יו"ד מ"מ שרשה באה מבחי' שלמעלה מעצם החכמה וכמ"ש בת"א בד"ה לך לך מארצך, וזהו ג"כ ענין במחשבה ארץ קדמה רק שהוא כחותם המתהפך כו', וזהו ג"כ ענין יגדל נא כח אד' שבחי' כח נק' מילוי המילוי דשם הוי' שיש בו כ"ח אתוון, כי הוי' בחכמה ובחי' מילוי זהו מה שיש הכח בחכמה להתפשט בבי"ע כו' ובאמת בחי' זו היא עיקר המכוון ובאה ונמשכה מבחי' כח שהוא הכח שבהעלם היינו סוכ"ע, וזהו ענין אורך היריעה כ"ח באמה, ובזח"ב פ' פקודי רלג"ב איתא כ"ח אמה נמשכים מל"ב נתיבות חכמה היינו האורך עם הרוחב שהוא ד' אמה היינו עצם ד' אותיות הוי' הם ל"ב כו', והיינו העצם עם מילוי המלוי כו', ועפ"ז יש לפרש דלק"מ ענין ציצית שהוא מה שיוצא ונמשך לחוץ מהבגד ועכ"ז הוא גבוה מהבגד, והיינו כי ל"ב חוטין דציצית הם בחי' התפשטות חכמה עילאה דאצי' מה שנמשך להאיר ע"י המל' דאצי' בבי"ע והוא ענין כ"א בזאת יתהלל כו', וזה גבוה מעצם הלבוש שהוא המל' מה שאינו מתפשט ומאיר כו' וזהו עצמו ענין יגדל נא כח אד' כנ"ל וזהו ענין וזאת הברכה, וזהו ג"כ ענין חכמות בחוץ תרונה שלהיות ההמשכה בחוץ בחי' ציצית מלשון יוצא זהו דוקא ע"י חכמות היינו ע"י אור ח"ס המאיר ונמשך בחכמה דאצי' כו', לפ"ז ל"ב חוטי הציצית יש בהם הארה מה שלמעלה ג"כ מבחי' ל"ב נתיבות חכמה עילאה והיינו שנמשך מבחי' ושער רישי' כעמר נקי בחכמה עילאה ועי"ז נמשך המשכות ל"ב נתיבות חכמה להאיר לבי"ע וכה"ג נתבאר בלק"ת בד"ה והי' לכם לציצית השני רפ"ב שכדי שיומשך מהחכמה למטה צ"ל שרש ההמשכה מלמעלה מהחכמה וכה"ג נתבאר ע"פ אריתי מורי בד"ה באתי לגני, ועד"ז מ"ש אך יצא יצא יעקב שיעקב אותיות יבקע מה שבוקע האור ויוצא ומאיר לחוץ, ובקיעה זו באה ונמשך תקנוממקום גבוה יותר כמ"ש בסידור שער חג הסוכות גבי יעקב אומר אז יבקע כו' כמשל החבית כשנתמלא ביותר כו' לכן הציצית באמת באין מבחי' שלמעלה מעצם הלבוש, ולכן עשאה מן הנימין היוצאים משפת הבגד פסולה דא"כ הי' הענין של"ב חוטין אלו נמשכין מהבגד עצמו שהוא מל' הנק' שלמה והם ל"ב נתיבות פשוטים ובאמת באין ונמשכין מל"ב נתיבות חכמה עילאה ומלמעלה מעלה כו', וזהו ג"כ דארז"ל דציצית מלשון ציצית ראשי שהם בחי' שערות כי הנה השערות אף שהם מותרי מוחין עכ"ז סיבת בקיעתם בא דוקא משלימות המוחין כמשל חבית המלאה כו' ולכן סימן בר קיימא זהו כשגמרו שעריו כו', ויותר נראה זה בשערות הזקן שאין בוקעין (ועמ"ש בענין צאן לבן מה שיצא מבחי' לובן העליון כו') אלא לאחר היותו בן עשרים שנה שנשלמו בו המוחין דגדלות כו' כמ"ש מזה בלק"ת פ' מסעי בד"ה הנה גבי המסעות פ"ג, ולכן הכפרה על פגם העוונות נמשך מי"ג מדה"ר שהן י"ג ת"ד ועמ"ש מזה בהביאור ע"פ שוש אשיש ספ"ג ובהביאור ע"פ כי כארץ תוציא צמחה פ"ג גבי ובזה מתורץ דהנה כו' ע"ש וסד"ה כנשר יעיר, לכן הציצית שארז"ל אין ציצית אלא יוצא בפ"ד דמנחות דמ"א סע"ב זה נמשך מבחי' עליונה מעצם הל"ב נתיבות כי להיות התפשטות והמשכת ל"ב נתיבות חכמה בבי"ע צ"ל הכח לזה מלמעלה מעלה כענין חכמות בחוץ כו' וכענין אך יצא יצא כו', ועמ"ש ע"פ ויצא יעקב מבאר שבע כו' וענין והי' ביום ההוא יצאו מים חיים כו' וע"פ ומרדכי יצא מלפני המלך בפע"ח ובת"א גבי פורים, וכמ"כ ענין ונהר יוצא מעדן יחוד חו"ב שרש ההמשכה בא מא"ס כו' שלמעלה מעצם החכמה כמובן ממ"ש בת"א ר"פ לך לך גבי ה' דאברהם, ועד"ז נת' בד"ה לסוסתי בפי' כחתן יוצא מחופתו פי' מה שהחתן יוצא ונמשך דהיינו מה שנמשך אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת זהו הבא מחופתו בחי' סוכ"ע בחי' תענוג העליון משם נמשך להיות יוצא כו', ויש להעיר מפסוק הנה ה' יוצא ממקומו ישעי' כ"ו כ"א, ה' כגבור יצא, ישעי' מ"ב י"ג, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שופטים סי' ה' ל"א, יוצאים ביד רמה בשלח י"ד ח', יצאת לישע עמך חבקוק ג' י"ב, וזהו ענין ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ פי' כבוד הוא ל"ב נתיבות חכמה וכדי להיות וימלא כבוד גם למטה זהו ע"י המשכה עליונה דהיינו מבחי' ואולם חי אני מהו"ע ית', ועמ"ש בפי' ומעיין מבית ה' יצא כו' כי עכשיו ונהר יוצא כו' ולכן ומשם יפרד כו' אבל כאשר ומעיין יצא אזי והשקה כו' ע"ש בלק"ת בשה"ש סד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון, וזהו נמשך ע"י הציצית אשר אין ציצית אלא יוצא והיינו ל"ב נתיבות חכמה יוצאין זהו ממש ענין ומעיין יצא כו', והיינו שממשיכים בבי"ע כמו באצילות ששם מקנן החכמה.

תקנזישב רוחו יזלו מים כו' ע"ש, כך ענין הציצית בחי' הראיי' והשגה בהאור יוצא מהלבוש שהוא המשל כו' ועמ"ש לקמן סעי' י"ב בשם הי"נ דהלבן שבציצית נמשך מבחי' רקיע כעין הקרח ולכן א"ש דהציצית זהו ענין משליך קרחו כו' ישב רוחו יזלו מים כו'. עוד יש לבאר ענין יוצא ע"ד אל יתהלל החכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל דהיינו בהשפעה שמשפיע, שזה נמשך מבחי' עליונה מעצם חכמתו וכמ"ש במד"ר ע"פ האלף לך שלמה כו' שישלים תלמודו לאחרים כו' זהו מבחי' האלף שלמעלה מבחי' ומאתיים דבני יששכר, וא"כ זהו מעלת אין ציצית אלא יוצא, ועתה יגדל נא כח הוא המילוי דמילוי כו', חכמות בחוץ תרונה שכדי שיהי' ההמשכה בחוץ היינו בבי"ע ע' זח"א תולדות דקמ"א ע"ב זהו ע"י חכמות דוקא ב' חכמות ח"ע וח"ת, ע' זח"ג נשא דקל"א ע"ב ודף ק"מ ע"א ובפ' ואתחנן דרס"ב א' וע' מזה בסידור שער התפילין בד"ה ומשירותא וממשיכותא דמוחא עילאה סתימאה כו' וסד"ה ואילין תפילין דרישא מוחא עילאה דאתמשך במוחא תתאה כו' דכתיב חכמות בחוץ כו', ובלק"ת בד"ה בהעלותך את הנרות שלך גדול משלהם בסוף הדרוש ג"כ מענין חכמות בחוץ כנ"ל, לפ"ז המשכת ל"ב נתיבות ח"ע במ' הכלה בא הכח לזה מהכתר ומו"ס שלמעלה גם מח"ע ולכן נק' וריח שלמותיך כריח הלבנון ריח דוקא, גם ע"ד יעקב אומר אז יבקע כשחר אורך, וכמו שערות די"ג ת"ד מכפרים על פגם המצוות ששרשן מגלגלתא כו' וע"כ לפי ששרש האור והבקיעה של י"ג ת"ד הוא מבחי' היותר עליונה כו', ועד"ז ה"ע אין ציצית אלא יוצא, ועמ"ש ע"פ והוא כחתן יוצא מחופתו ומעיין מבית ה' יצא כו' ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון ושם שזהו ענין תמתי להשלים גם החסרון שבבי"ע כו' וכמ"כ ענין יוצא דציצית להמשיך מעין הנ"ל, וזהו לדורתם לדור תם בחי' תמתי.

יב) כ' הבחיי שם ועוד יש במצוה זו סוד נפלא והוא שבה ישראל מתדמים לחיות המרכבה כו', והנה לכל חיה וחיה מארבע חיות יש לה ארבע כנפים שהן י"ו כנפים לארבעה חיות ויש לכל א' ארבעה פנים שהן י"ו פנים לארבעה חיות הוא שכתוב וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת והנה הן ל"ב בין הכנפים והפנים כו' עכ"ל, ור"ל וזהו ל"ב חוטי הציצית ועיין בהרמ"ז פ' במדבר מענין י"ו פנים דהחיות, ובמא"א אות ד' סכ"ז וז"ל ד' ציציות כנגד ד' נושאי הכסא ד' חיות כו', ולפי שהכסא גוון תכלת אבן ספיר דמות כסא לכן תכלת בציצית ולפי שהרקיע כעין הקרח לכן ציצית לבנות כו' עכ"ל, והי"נ כ' שזה מרומז ברע"מ פ' פנחס דרכ"ו ע"ב ודף רכ"ז ע"ש באריכות, ואפ"ל כי ב' הכוונות עולים בקנה א' כי לכל המשכה צ"ל העלאה וכדי להיות יוצא ונמשך למטה ל"ב נתיבות חכמה עילאה זהו ע"י והחיות נושאות את הכסא כו' שמרוממות בחי' המל' לעצמות אור א"ס כמ"ש בכמה דוכתי וכמ"ש בת"א בד"ה זכור את יום השבת לקדשו דרוש השני וכמ"ש מזה לעיל סעיף י"א ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי אתה נרי בענין ארוממך אלקי המלך וע' זח"ב ויקהל קצ"ז ב' קחו מאתכם תרומה (ועמ"ש מענין המרכבה בד"ה אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך שע"י המרכבה והחיות נושאות נמשך בזו"נ גילוי אור א"ס מהכתר ולכן ארז"ל דבר גדול מעשה מרכבה, כי ז"א מצד עצמו נק' זעיר אנפין, אנפי זוטרי בחי' כי נער תקנחישראל, כי קטן יעקב, והכתר נק' אריך אנפין, וע"י המרכבה ממשיכים מא"א בז"א, וזהו דבר גדול הוא סוכ"ע, משא"כ דבר קטן נק' ממכ"ע וזהו ענין מבין דבר מתוך דבר כו', ולכן נקראו הד' ציצית גדילים שממשיכים מבחי' גדולתו ית' כנ"ל בענין דבר גדול כו', והמשכה זו זהו ענין ל"ב חוטי הציצית ששרש המשכה זו מבחי' ושער רישיה כעמר נקי כנ"ל), אך החיות נושאות ומנושאות שבתחלה הן מנושאות בבחי' ביטול לבחי' אדם הרוכב עליהן וממשיך בהן הביטול ועי"ז אח"כ נושאות כו' והמשכת הביטול בהם זהו מהארת ל"ב נתיבות וזהו שהן י"ו פנים וי"ו כנפים כו', וע' בסדור בד"ה ועשו להם ציצית.

יג) בשל"ה פ' שלח לך דף שנ"ד ע"ב כ' גם מצות ציצית רומזות לראשית והיא ראשית חכמה וכן יש ל"ב חוטין נגד ל"ב נתיבות חכמה כו' ול"ב חוטי הציצית רומזים לחכ' עילאה כמ"ש והחלה לחכמה תתאה סוד כנס"י כמ"ש עכ"ל, ועפ"ז אפ"ל פי' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, שהכנפים הוא בחי' כנפי החיות, ובבחי' כנפים אלו שהם בחי' ההעלאה, יעשו וימשיכו הציצית שהם ל"ב נתיבות חכמה, וז"ל הר"ח שער הקדושה פ"ו דקמ"ב ע"א ובסוד החוטין שהם ל"ב אמר שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה ויוצאים ע"י צדיק (שהוא יסוד כי יסוד אבא מסתיים ביסוד ז"א) והיינו מכנף הארץ כו' צבי לצדיק, בישעי' כ"ד כ"ז, ואינו חולק על המאמרים הקודמים שהעתקנו מהרשב"י המורים שהם בחיות, שהל"ב נתיבות יוצאים מלמעלה ע"י צדיק ומתפשטים בחיות ח' לכל צד עכ"ל, ופי' ח' היינו ד' אותיות הוי' וד' אותיות אד' לכן הם לבן ותכלת ולכן הם ד' חוטין וכופלין אותן ונעשים שמונה כי כן שם הוי' מתלבש בשם אד', ולפ"ז י"ל שליש גדיל ע"ד ועתה יגדל נא כח אד' ע"י יו"ד רבתי דיגדל שהוא בחי' יהא שמיה רבא מברך כו' ועמ"ש מזה לקמן.

יד) רבות מז"ג, לך לך ס"פ מ"ג, קס"ב ג', רנ"ז ב, ס"פ שלח רסט"א ב' ג'. לך לך ס"פ מ"ג ע"פ אם מחוט ועד שרוך נעל א"ר אבא בר ממל אתה אמרת אם מחוט חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית המד"א ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומתרגמינן חוטא דתכלתא, חוט פי' הרמ"ז ויגש ר"ז ע"ב שליש התחתון של החסד דע"ב וזהו שליש גדיל ושני שלישי ענף, השליש העליון נק' גדיל ע"ש ה' אלקי גדלת מאד בבחיי פ' כי תצא והיינו כח"ב נק' שליש העליון תקנטושני שלישים הם חוטים כנ"ל, וכן למעלה יותר בהקו וחוט ראשית הקו וע"ז נאמר ועתה יגדל נא כח כו' יו"ד רבתי זהו שליש גדיל והוא עצמיות הקו המלובש בא"ק הנק' אדם דבריאה שהוא שליש העליון כו' והארת הקו שבאצי' נק' ענף וע' בפ' שלח קנ"ח בענין תלת עלמין כו' ובהרמ"ז שם.

והי' לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם, פ"ק דברכות די"ב סע"ב פ' ציצית שיש בה עול מצות דכתי' וראיתם אותו וזכרתם, פ"ב דשבת כ"ז ב' וראיתם אותו פרט לכסות לילה, וכן הוא פ"ב דזבחים יח"ב ומוציא אני כסות לילה שאינו בראייה אצל אחרים, וכ"ה פ"ד דמנחות מ"ג א' ב' ל"ח א' בפסוק הנ"ל, ולא תתורו אחרי, ספ"ב דנדרים כ' ע"ב.

טו) מד"ר פ' ויקהל ס"פ י"ט דקס"ב ג' ע"פ וזאת התרומה כו' ותכלת זו כנס"י שנא' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, עמ"ש ע"פ ככלותו לדבר אתו וע"פ ויכולו השמים דבמד"ר פ' כי תשא פירשו ככלתו לשון כלה ולשון כליון ולשון כללים, פי' לשון כלה זהו כמ"ש בת"א פ' תצוה סד"ה ועשית בגדי קודש גבי והנה על בחי' לבוש זה אמרו שהתורה נקרא כלה ומאורשה קהלת יעקב וישראל הם בחי' חתן ומשפיע כו' שהם המשפיעים להיות אוא"ס בחכמה כו' ובסידור בדרושים לחתונה בד"ה ענין רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, לפ"ז גם בענין תכלת י"ל כן לשון כלה וכמו ולא געלתים לכלתם פי' בזהר לשון כלה, גם כלה שארי ולבבי, ובזהר ע"פ כי כלתו היא פי' שציתא ע"ש בפ' אחרי דע"ב, ועד"ז תכלת דאכיל ושצי וע' בלק"ת בד"ה שיר השירים בענין ב' פירושים בענין כלה, וכמ"כ י"ל תכלת לשון כליון ע"ד כלה שארי ולבבי שיכלה היש לבא לביטול או לשון תאוה כמו נכספה וגם כלתה נפשי ובזח"ג פנחס דרכ"ו ב' איהו תכלת דכל גוונין תכלית דעשר ספירן ובי' ותכל כל עבודת אוהל מועד ואיהי לשון כלה הה"ד ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן.

מד"ר בפ' נשא פי"ד נשיא השביעי דרנ"ז ע"ב ד"א מלך הכבוד אמר חזקי' מה נשתנית תכלת משאר מיני צבעונין שצוה האלקים להיות בציצית מפני שתכלת דומה לעשבים (הג"ה להעיר מפסוק תדשא הארץ דשא עשב ועמ"ש בת"א בד"ה ואלה המשפטים עכ"ה) והעשבים דומה לים כו' עד והכסא דומה לכבוד שנאמר כמראה הקשת אשר יהי' בענן וגו' וחלק ליריאיו תכלת שהוא מעין כבודו תקסשנא' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת עכ"ל היינו כבודו ל"ב נתיבות ח"ע ומרע"ה ביקש הראיני נא את כבודיך כו' ותכלת שהוא במל' הוא מעין כבודו, ובהרמ"ז במדבר קי"ח משמע דא"א נק' מלך הכבוד כי כבוד זהו ל"ב נתיבות החכמה והוא מלבוש הפנימי של א"א.

מענין עשבים עשב זהו ש' ע"ב ויסע ויבא ויט והשין ג' ווין כמ"ש בת"א בד"ה ואלה המשפטים בענין ונתתי עשב בשדך לבהמתך, וע' זח"ג פ' ויקרא די"ב א' כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב במע"ב תדשא הארץ דשא עשב כו' משם מובן דבחי' דשא עשב זהו מה שנמשך בה ביחודה עם ז"א דהיינו ענין זכור את יום השבת וגם עד"ז יש לפרש ענין תכלת דומה לעשבים.

מד"ר ס"פ שלח דרס"ט א' ועשו להם ציצית הדא הוא דכתיב אור זרוע לצדיק כו' ע"ש, וע' מענין אור זרוע לצדיק בזח"ב פ' תרומה דקס"ו סע"ב ובלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה דרוש הראשון, ובחי' זו יש ג"כ בענין ד' ציצית כמ"ש לעיל ססעי' י"א.

טז) זח"ג פנחס דרכ"ז ע"א ותרין גוונין רשימין בטלית חד חיוור וחד תכלת כו' שתהי' המל' כלולה מב' גוונין חו"ג כמו שז"א כלול מב' בחי' אלו כו'. ועמ"ש בביאור ע"פ וכל בניך בענין א"ת בניך חסד לבד אלא בוניך שיומשכו בה ג"כ גבורות דאבא שלא ינקו החיצונים כו' ע"ש ועמ"ש בבה"ז פ' שופטים בענין ע"פ שני עדים שהם חו"ג הנמשכים מהדעת אותיות עדות יקום דבר שהוא המל'. עו"ש ד' חיות ולכל חי' ד' אנפין וד' גדפין אינון ל"ב אנפין וגדפין כו' וכמ"ש ג"כ בבחיי ס"פ שלח וכמ"ש מזה לעיל סעיף י"ב. והנה ביאור הענין יובן עפמ"ש אדמ"ו בד"ה ועשו להם ציצית דתקס"ד שנדפס בסידור דענין ד' חיות הם אהוי"ר ורחמנות והבחי' הד' הוא פני אדם שהוא קעומ"ש בג' לבושים מודומ"ע כו', ולפי"ז ד' כנפות הטלית הם ד' חיות הנ"ל וענין ד' ציצית שבהם היינו כמש"ש שיש מרכבתא עילאה דאצי' ג"כ חגת"ם והן ד' ציצית כו' ובהם מאיר ל"ב נ"ח שה"ע הוי' אד' שיש בכל בחי' ועמ"ש בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר דתקס"ב מענין חיה שיש בה חיות וזריזות יותר מבבחי' בהמה כו', וזהו ענין ב"פ הנך יפה רעייתי כנגד הד' כנפות והד' ציצית שהן מרכבתא תתאה ומרכבתא עילאה וכמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ זה והוא ז"ל אמר ב' הדרושים בשבת אחד, והלבוש והבגד שבו עושים הציצית לכאו' הוא מל' שנק' לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש כו' ובבחיי פי' הלבוש ע"ד נתעטף הקב"ה כשליח ציבור בטלית לבנה וא"כ רומז לבחי' לובן העליון כתר והוא ג"כ מל' דא"ס, וע"ד שנת' בד"ה יביאו לבוש מל' שלבוש מל' זהו סוכ"ע המקיף לכל ד' עולמות בהשוואה א' וזהו ענין עוטה אור כשלמה, ובמהרש"א בח"א פ"ק דר"ה פי' טלית לבנה הוא חכמה, והנה כמו שהד' חיות אף שהם למטה מהמל' עכ"ז הם נושאות כו' ועיין מזה בתורה אור פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ועיין בזהר חלק ב' פ' ויקהל דף קצ"ח ע"ב בענין קחו מאתכם תרומה ועמש"ל בשם מד"ר ויקהל ס"פ מ"ט, כמו"כ ענין ד' כנפות והציצית מעלות את הטלית ולבוש הנ"ל כי כדי שיומשך אא"ס ב"ה להתלבש בבחי' הלבוש תקסאלהיות עוטה אור כו' זהו ע"י אתעדל"ת בבחי' חיות המרכבה וכן באדם שיש בו ד' בחי' אלו כו' וזהו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כו' וזהו ענין גדילים כו' כי וחיות הקדש מתנשאים ברעש גדול ועי"ז ממשיכים ברוך כבוד הוי', כבוד היינו ל"ב נ"ח כמ"ש בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי פ"ג, וזהו וירח את ריח בגדיו וכמ"ש וריח שלמותיך כריח הלבנון דקאי על מצות ציצית שהוא ל"ב חוטין היינו לב נון כו', ועמ"ש מזה בד"ה בכ"ה בכסלו שם פי' דקטרת שהוא ריח זהו מעשה המצות יעו"ש, ונרמז בחי' זו בציצית כי ציצית הוא תרי"ג כמנין קטורת שבאתב"ש הקוף בדלת הוא תרי"ג כמ"ש במדרש פ' נשא והריח המשכת אור המקיף, וזהו ריח בגדיו כי המקיפים שורים על הלבושים וכשהמקיף עליון מאיר בהלבוש נק' ריח בגדיו, או כי הלבוש יש בו ב' בחי' היינו סתים וגליא שבתורה וכשהפנימי' מאיר בחיצוניות נק' ריח בגדיו. וענין ועשו להם וארז"ל תעשה ולא מן העשוי כי אשר ברא אלקים לעשות כתיב והיינו כי יש ב' בחי' הא' האור להחיות העולמות שפע הקצוב זהו העשוי מאליו וממילא היינו מה שהוא ית' מהווה תמיד אבל צ"ל תעשה להמשיך אור חדש יחוד פנימי דחו"ב תוס' אור, וזהו ענין ל"ב חוטין ל"ב נ"ח שיאיר בבינה ונק' לבנון בחי' פנימיות היחוד אור חדש כו', ולכן ארז"ל גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ כו' גדולים דוקא, וזהו גדילים תעשה לך להמשיך מבחי' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה כו' ומבחי' שמו הגדול שיהי' גילוי המאור הגדול כו', לדורותם שיהי' בחי' זו דר ביניהם ממש כדפי' בספר נועם אלימלך שיהי' עיקר דירתו של האדם בבחי' ד' חיות הנושאות את הכסא, דהיינו שיהי' מרכבה אליו ית' כענין האבות הן הן המרכבה, וע"ד שרפים עומדים ממעל לו לפי ששם תשוקתם נחשב כאילו עומדים שם, כמו"כ כשיהי' לאדם בחי' ופניהם וכנפיהם של ד' חיות כו' יהי' כאלו דר שם ממש, ועמ"ש ע"פ אנכי ה' אלקיך בפי' וענין שיהי' בבחי' מרכבה כו'.

יז) עוי"ל בענין ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, דהנה מבואר בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי פ"ג שהלבושים שלמטה הנקראים ג"כ כבוד הם מעה"ד טו"ר והראיה שאחר שאכלו מעה"ד כתיב וידעו כי ערומים הם מובן אשר קודם שאכלו עה"ד אף שהיו ערומים לא הצטרכו ללבוש כלל ולכן גבי שאול כשנאמר עליו הגם שאול בנביאים כתיב ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא בש"א סס"י י"ט, והיינו כיון שהגיע לנבואה והנבואה היא למעלה מעה"ד טו"ר המסתיר כו' ע"כ ויפשט בגדיו ע"ד שהי' באדם וחוה קודם שאכלו מעה"ד, והנה מבואר שזהו מגמת החיות ואופנים שאומרי' ברוך כבוד ה' ממקומו שהוא המשכת כבוד עילאה דכולא קמיה כלא חשיב שיאיר בחי' זו בכבוד תתאה ואזי לא תקסביסתירו הלבושים דעה"ד טו"ר וימלא כבוד ה' את כל הארץ יעו"ש וא"כ זהו ג"כ ועשו להם ציצית שהם ל"ב חוטין הנמשכים מל"ב נתיבות דחכמה עילאה ונק' כבוד עילאה, והיינו על כנפי בגדיהם שהבגדים מלמטה שרשם מכבוד תתאה ונשתלשלו בלבושי הנמשכים מעה"ד טו"ר וע"י שימשיכו להם ל"ב חוטין מכבוד עילאה אזי יתבררו הלבושי' דעה"ד טו"ר ולא יסתירו ולכן נק' ציצית לשון מציץ מן החרכים שהוא ענין הסתכלות שיבואו לבחי' ראיית האלקית כמו שהי' קודם אכילת עה"ד טו"ר וכמו בנביאים כו', ולכן נאמר בציצית וראיתם אותו דהפי' כאלו כסה"כ אתם רואים, ואף שעכשיו אינו בבחי' ראייה ממש אך לע"ל נאמר כי עין בעין יראו וגם עכשיו הוא ראיית השכל ע"ד איזהו חכם הרואה את הנולד, שהוא רואה בראיית השכל איך שהכל נולד מאין ליש, וזהו והיה לכם לציצית לכם דוקא משא"כ בעובדי גלולים נאמר עיניים להם ולא יראו כו' כמוהם יהיו עושיהם כו' וזהו שציצית הוא כענין ציץ כמבואר בזח"ג ס"פ שלח דקע"ה, כי ציץ לשון הסתכלות כמ"ש בת"א בד"ה ועשית ציץ, וגם יש לפרש הציצית לשון הסתכלות זהו מה שנמשך על האדם הסתכלות מבחי' עין ה' אל יראיו.

בפנ"י בשם הילקוט לדורתם לדור תם ואין תם אלא יעקב שנא' ויעקב איש תם כו' היינו גבר שלים שמחבר חו"ג וכמ"כ בציצית התחברות תכלת ולבן כו' ועמ"ש ע"פ תמתי שעושה השלימות שלא להיות ומשם יפרד כו' מפלגך ולתתא כו' והיינו ע"י ומעיין מבית ה' יצא וזהו מצות ד' ציצית ד' כנפות אשר וכנפיהם פרודות אבל ע"י שעושה מהם בגד א' ועושה ד' ציצית המשכת ל"ב נ"ח הרי זהו ענין ומעיין כו' ויהי' גם למטה גילוי ח"ע, וזהו תמתי, וזהו לדור תם.עוד שם בפנ"י אם מחוט כו' חוט עם ציצית גימ' תרי"ג, וזהו תעשה ולא מן העשוי, כי מן העשוי הרי וכנפיהם פרודות וצ"ל תעשה לייחדם כו' עד שאפי' כלאים הותר בציצית עם שהם ב' הפכיים ואעפי"כ בציצית מתחברים יחד והיו לאחדים ע"י שהוא גילוי מרכבתא עילאה כו', וענין חוט ע' זח"ג נשא קל"ד א' גבי האי חוטא קדישא מזל ונוצר חסד כו' והוא ענין הקו"ח שבע"ח, ומוהרמ"א פי' שלכן נאמר לדורותם קודם שהזכיר פתיל תכלת לפי שתכלת אינו מתקיים לדורות עולם שהרי עכשיו אין לנו תכלת אבל לבן יש לעולם כו', ואפ"ל עוד כי לדורתם לע"ל אחר שיקוים ואת רוח הטומאה אעביר כו' לא יצטרך תכלת שהוא גוון דאכל ושצי כ"א יהי' הכל לבן כו'.

מענין פי' כנף בעה"ק ח"ג פס"ד, בצל כנפיך תסתירני, הכוונה על הא אחרונה שהיא כסות לעליונים כו' ואמנם כשישראל עושים רש"מ כו' ואז הכנפיים חופפים מבחוץ כו', ובפרד"ס ערך כנפיים ארבע כנפיים הם שם אד' וארבעה פנים הם שם הוי' כו' לרמוז אל כניסת זה בתוך זה כו', וא"כ עד"ז י"ל ועשו להם ציצית על כנפי להמשיך ד' אותיות הוי' בד' אותיות אד' כו', וע' בעה"ק ח"ד פי"ט ד"י ע"א וארבעה כנפיים לאחת להן יש לדעת כי הכנפיים האמורים במרכבה הזאת כולם הם כסויים מתכסים בהם שמותיו של מקום כו', וע"ש בענין וידי אדם מתחת כנפיהם אז"ל כי הם ידים לקבל בהם תפילת בע"ת כו', ואפ"ל שזהו על כנפי בגדיהם ע"ד בגדיו בוגדיו בע"ת והיינו ע"י על כנפי תקסגבחי' וידי אדם מתחת כנפיהם כו', ועו"ש בפי' וכנפיהם פרודות כו' בסבת הנהר כו' אשר יחרב ויבש כו' וא"כ ע"י ד' ציצית שממשיכים הנהר היוצא מעדן לא יהיו פרודות מלמעלה וזהו הקשר של ציצית להיות והקשורים ליעקב לדור תם כנ"ל, ויש לעיין מפסוק ולא יכנף עוד מוריך בישעי' סי' ל' כ' ובזח"א בהשמטות סי' כ"ט די"ג רע"א ובההוא זימנא דקב"ה אתפשט מאלין קליפין אתמר ולא יכנף עוד כו' ועד"ז בז"ג ח"א עמוד קכ"א ויקרא אלקים לאור יום כו' ולא יכנף עוד כו' וכ"ה שם עמוד תפ"ו ולע"ל ולא יכנף עוד כו', וכ"ה בפ' פנחס דרכ"ב סע"ב, וזהו ענין ישמחו השמים ותגל הארץ ר"ת הוי' וזהו ע"ד ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו', אשר עכשיו נק' באד' ולע"ל נק' כמו שנכתב כו', ויש להעיר מענין כי הכרובים פורשי כנפיים ומענין ואשא אתכם על כנפי נשרים כו', ואפ"ל דהנה בפסוק ולא יכנף כתיב והיו עיניך רואות את מוריך וזהו ענין ציצית שהוא לשון הסתכלות שיהי' בחי' עין בעין יראו והיינו דוקא ע"י ועשו להם ציצית על כנפי כו' ועי"ז לא יהי' יניקה לבחי' הכנפיים המסתירים של הקליפות כו' ויקויים ולא יכנף כו'.רבות קל"ח ב' קנד"א רעט"ג. עמה"מ יב"ד כא"א מא"א פ"ב פג"ג צז"ד קיט"ד קכג"ג. של"ה עב"א קלט"ב קנז"א קסד"א שכז"א שלד"א שלה"ג שעא"ב.רבות בשלח פכ"א קלח"ב והיו עיניך רואות את מוריך ואומר וכל בניך למודי ה', והנה לימודי הוי' הם נו"ה שמלומדים מהתפארת שבו שם הוי' כו' ומשם שורש הנביאים כו'.

תצוה פל"ח קנד"א שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה שנא' וכל בניך למודי הוי' וכן ולא יכנף עוד כו', וענין והי' עיניך רואות ע"ד שכ' שם ע"פ וישכון בטח בדד עין יעקב אין עין אלא נבואה כו'.

וי"ל לכן ל"ב חוטי הציצית בד' כנפות לרמוז שלע"ל ילמדו ל"ב נ"ח עילאה מפי הקב"ה ולא יכנף עוד כו', ואפ"ל כי ד' כנפות רומזים לד' אותיות הוי' שבחי' הוי' יהי' לאלקים ר"ל ע"ד שעכשיו שם אלקים הוא כיסוי לשם הוי' ולע"ל יהי' גילוי שם הוי' בעצמו והוא יהי' בבחי' אלקים לגבי עצמות א"ס וזהו הד' כנפות הטלית היינו ד' אותיות הוי' שהם בבחי' כנף וכיסוי לעצמות אא"ס כו' כי א"א בלא כיסוי לגמרי אלא שלא יהי' הכיסוי מהכינויים ושמות אלקים כ"א שם הוי' עצמו כו' ולכן צ"ל בגד של ד' כנפות דוקא ואיכא למ"ד של חמש פסול כי חמש י"ל מורה על ש' אלקים, וקיי"ל דכשר משום שיש בכלל חמש ד' ועוד כי בש' הוי' יש קש"י כו' ועמ"ש מזה לקמן.

רבות פ' בלק רעט"ג ע"פ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לע"ל כו' וכה"א כי ליושבים לפני ה' יהי' לסחרה ולמכסה עתיק כו', וכה"א ולא יכנף עוד כו', ועמ"ש ע"פ מי יתנך כו' תלמדני כי לעת"ל ולא ילמדו עוד איש את רעהו כו' כ"א אתה תלמדני כו'. והנה למכסה עתיק זהו דברים שכסה ע"י כו'.

בעמה"מ ש"ג ספ"ו די"ב ע"ד ונשגב הוי' לבדו ביום ההוא ר"ל שם הוי' היא מדריגת הנשמה שכולו טוב ולא מדריגת אלקים ושאר כנפיים הם תקסדהכינויים ויקויים ביום ההוא ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך שהוא שם הוי' עצמו וכנפים הם מסכים ופרגודים אשר הם כדמות הכנפיים לבל יאחזו בהם הקליפות והכנפיים הם הכינויים עכ"ל וזהו ע"ד והי' הוי' לי לאלקים שיהי' גילוי סוכ"ע כו' וידוע שגילוי סוכ"ע א"א כ"א ע"י ואת רוח הטומאה אעביר כמ"ש בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה. ואפ"ל לכן דוקא בגד של ד' כנפים חייב בציצית כי ד' כנפים י"ל נגד ד' אותיות ש' הוי' שממנו שורש ד' חיות כי פני ארי' באבא יו"ד של שם פני שור בבינה כו' והכנפיים הם הכינויים המלבישים לש' הוי' ע"ד ד' אותיות אד', וע"י המשכת ד' ציצית ל"ב נ"ח עי"ז לע"ל והי' הוי' לי לאלקים וכמ"ש סוף פ' ציצית אני הוי' כו' להיות לך לאלקים וזהו ולא יכנף עוד כו'.

ש"ו ס"פ ל"ב כא"א ולא יכנף כו' גילוי פנימי' התו' כו', א"כ הטלית עוטה אור כשלמה שהיא התורה ויש בה סתים וגליא, ומצד הגלי' זהו הכנפות לבוש המסתיר, ומ"מ הכנף מין כנף, ולע"ל שיהי' גילוי פנימי' אבא זהו ולא יכנף, וגילוי דלע"ל דוקא ע"י לימוד הנגלות שזהו ענין כנפי בגדיהם. פע"א והכינויים יהיו נבלעים בשם המיוחד שנא' ולא יכנף עוד כו' דמ"א א'.

שער או"א ס"פ מ"ו והכנפיים יגנזו בהא בתראה כו' שהיא ממש מקור ש' אלקים כו' יתפשט החסד כו' אור השמש כו' כמו שהי' הוא ושמו בלבד כו' ולא יכנף כו', א"כ זהו ע"ד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה שבחי' הנרתק שמש ומגן זהו ענין יכנף כו'.

שער קרית ארבע ספ"ט דפ"ג ג' קליפין לע"ס וע"ס הנקראים מוחא הם בגווייהו ואילין קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים ועתיד הקב"ה לאעברא להון מעלמא ולאתחזאה לישראל במוחא הה"ד ולא יכנף כו'. ושם ס"פ ס"ט אז זו"נ יהיו כמו או"א והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו' ולא יכנף כו' ולא כמו עכשיו אשר שמות אלקים ושאר כינויים הם מכסים אותו כו'. וס"פ קמ"ד בענין ח"ש מ"ל ויש עתים שהם חשות כו' והקליפות שהם גבעת הערלות הם מסך מבדיל כו' (הג"ה ועמ"ש בת"א פ' לך בד"ה אני הנה בריתי אתך ובד"ה והבדילה הפרוכת עכ"ה) כו' ולע"ל ולא יכנף עוד כו' עכ"ל, וא"כ יש להעיר מענין ומל הוי' את לבבך כו', ועמ"ש מזה בת"א פ' לך ע"פ בעצם היום נימול ענין גדולה מילה כו' והוא גילוי יסוד דא"א כו' ורב טוב לבנ"י כו' ועי"ז ולא יכנף כו'.

ושער רישא דז"א ספ"ו ולא יכנף כו' ונגלה כבוד הוי' כו' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו'.

הכנף מין כנף ותכלת שניהם במל' הנק' לבוש ה"ח ה"ג ע"ד חטה ושעורה וע"ד ים ויבשה כו'.

במכלול בשרש כנף ומרפא בכנפיה פרישת אור השמש המאיר לארץ נק' כנפי' כמ"ש המצ"ד במלאכי ג' מלשון כשחר פרוש על ההרים, וכמארז"ל שמש בשבת צדקה לעניים, וא"כ מזה נשכיל פי' ולא יכנף עוד מוריך ר"ל שלא יהי' עוד העלם האוא"ס שהוא בבחי' העלם ע"י הצמצום והמסכים והפרסות אלא תקסהיהי' גילוי אור ע"ד שמש צדקה ומרפא בכנפי'. והנה ת"י ולא יכנף ולא יסלק שכינתא מבי מקדשא, והנה הענין כי עוטה אור כשלמה ולכן נק' ומרפא בכנפי' שהאור ע"י שלמה וכנפות הבגד אך מזה נמשך בהשתלשלות מסכים רבים ע"כ ולא יכנף שיהי' גילוי האור מתוך השלמה ע"ד מוציא חמה מנרתקה, שמש צדקה ומרפא בכנפי' והיינו ע"י כנפות הטלית והציצית שיוצאים הציצית מהכנף היינו יציאת וגילוי האור ע"ד מוציא חמה מנרתקה.

והנה הגם כי לע"ל ולא יכנף י"ל היינו שלא יהי' שאר כנפיים היינו אפי' כנפי החיות הקדש שהרי נאמר בהם וכנפיהם פרודות אלא יהי' כמ"ש מה יקר חסדך אלקים ובנ"א בצל כנפיך יחסיון וכמ"ש ע"ז ברבות בח"מ ברות ע"פ ישלם ה' כו' אשר באת לחסות תחת כנפיו שמענו שיש כנפיים לארץ כו' לשמש כו' ומרפא בכנפי' לחיות לכרובים ולשרפים בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים כו' שאינן חסין לא כו' בצל כנפי שמש כו' אלא בצל מי שאמר והי' העולם שנא' בו בצל כנפיך יחסיון ות"י שכינתא, השכינה נק' כנפיך ע"ד כנף אביו כנף שראה אביו, ובמא"א כ' סעי' כ"ד כנף גימ' אהי' דההין ביסוד דנוק' ולכן נק' היסוד דנוק' כנף אביו וכן יסוד דאימא עכ"ל, ר"ל שהוא כנף ולבוש המלביש לבחי' טפת אבא שהיא השפעת ח"ע שהלבוש המלביש השפעה זו הוא יסוד דאימא וה"ע תושבע"פ הנק' תורת אמך שהיא מלבשת לתשב"כ הנק' מוסר אביך עמ"ש מזה בלק"ת בד"ה ביום השמע"צ, וע' במ"ח מסכ' ציצית ר"פ ב', והיינו כי צ"ל לבוש וכנף להיות מתלבש בו האור ובלתי זה א"א שאפי' משה עכ"פ ראה דרך אספקלריא רק שהי' אספקלריא המאירה, וע' בזח"ג בלק ר"ד ב' ע"פ בקר אערך לך ואצפה כמד"א ויצפהו כו' גבי ואינון אקרון כנפיים עילאין שהמל' היא ציפוי וכיסוי לבחי' בקר דיוסף שנמשך מנהורא קדמאה כו' וזהו ובצל כנפיך יחסיון וזהו הנמשך ע"י ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שעי"ז יזכו לבחי' ולא יכנף כו' כ"א שיהי' מה יקר כו' בצל כנפיך יחסיון ועמ"ש מזה לעיל סד"ה רבות בשלח פכ"א, וע' בהרמ"ז ר"פ חוקת דק"פ ע"א בענין הקנין שהוא ע"י כנף הבגד כו' ע"ש.כנף ציצית פי' במכלול קצה הבגד למטה, להעיר לד' כנפות מענין ד' קרנות המזבח דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית שהו"ע חיבור ב' בחי' ע"י הקרן וע' זהר במדבר דק"כ ע"א כמו"כ ממש ד' כנפות הבגד.

ועשו להם בנ"י יעשו אע"ג דסוכות גנב"ך כשרה, סוכה היא צל אבל חוטי הציצית זהו ההמשכה בפנימית, סעיף ג'.

ציצית. ל' ראיה אין ציצית אלא יוצא, כענין והוא כחתן יוצא מחופתו, וכענין ומעיין מבית ד' יצא, גם ע"ד אל יתהלל החכם כו' בזאת יתהלל כו', והיינו המשכת ל"ב נתיבות חכמה במל' ולבי"ע, סעיף י"א וסעיף יו"ד.

על כנפי, ד' כנפות הם בחי' כנפי ד' חיות וכנפיהם פרודות, סעיף י"ב.

תקסובגדיהם. איכא מ"ד דהיינו בגדים של צמר או של פשתן דוקא, והיינו ע"ש לבושיה כתלג חיוור ושער רישיה כעמר נקי, וכן איש לבוש הבדים, ומ"ד שאר מינין נמי חייבין מדאורייתא כענין ואכסך משי שעשאן ממש בעולם וע' פ"ג דסנהדרין דכ"ו ע"ב בענין וישת עליהם תבל, ובענין תושיה ונתבאר במ"א בהגהות לד"ה בחודש השלישי לצאת בנ"י מאמ"צ. כאן סעיף ה'.

בגדיהם. מרבה בגד של שותפין, שותפין נק' זו"נ דאצילות ע"ד שלש שותפין באדם כו', והלבוש מחשמ"ל דבינה מלביש שניהם לכן חייב בציצית להמשיך בהם ל"ב נ"ח שיומשך בד' חיות כנ"ל משא"כ טלית שאולה, כאן סעיף ו'.לדורותם. פי' ע"י הציצית בחי' ומעין מבית ד' יצא אזי והשקה את נחל השטים וזהו ענין תמתי, וזהו לדורותם לדור תם כמ"ש בילקוט הובא במ"א ה' ציצית סי' כ' סק"ג, ועיין בפנים יפות ס"פ, והיינו כי יעקב איש תם יושב אוהלים, להמשיך מהבינה ששם התגלות עתיק סוכ"ע במ', עיין זהר חלק א' וישלח דף קס"ז, והוא ענין המשכת דירה בתחתונים, והיינו בחי' תמתי, וזהו הנמשך ע"י הציצית ע' לקמן ססעי' י"א, וע' זח"ג בהשמטות סי' ד' מענין לדורותם באופן אחר.

עוד בענין על כנפי בגדיהם מזה למדו בהתכלת דמ"ב א' ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן, כי צ"ל קרנו תרום בכבוד, כבוד ל"ב נ"ח שהם חוטי הציצית יהי' נמשך בבחי' קרן, וזהו תרוממנה קרנות צדיק. כאן סעיף ב'.ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, בהרמב"ם פ"א מה' ציצית פי' שיכרוך על הענף חוט של תכלת וכן תרגם אונקלס, היינו כי הלבן הוא חסד וצריך לכורכו ע"י מדה"ד שהיא מגבלת החסד שיומשך רק במקום הראוי וכמ"ש בת"א בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה בענין ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ובפ' לך לך בד"ה אנכי מגן לך, ובלק"ת פ' ראה בהביאור ע"פ וכל בניך בענין א"ת בניך אלא בוניך.

ענין הכנף מין כנף עיין סעיף ז', וגם הכנף הוא ענין מכנף הארץ המבואר סעיף י"ג.

פתיל. עמ"ש ע"פ גדילים תעשה לך בענין שליש גדיל ושני שלישי פתיל ובשורש ישע ערך פתיל כ' שהוא לשון חבור והתאבקות מלשון נפתולי נפתלתי ענינו נתחברתי להתדמות בשיווי עם אחותי עכ"ל וכן פרש"י בחומש פ' חקת י"ט ט"ו בענין צמיד פתיל לשון מחובר בלשון עברי וכן נפתולי אלקים נפתלתי נתחברתי עם אחותי עכ"ל וכמ"כ ענין פתיל שיהיו הד' חיות דבריאה מחוברים וקשורים עם האצילות ולא להיות בבחי' פירוד, ויהי' עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה כדפירש בזהר ר"פ תרומה דקכ"ו ע"ב ואי תימא ותקנא^* תקסזרחל באחותה הכי הוא ודאי דהא עלמא תתאה כל תיאובתיה לאו איהו אלא בגין למהוי כגוונא דעלמא עילאה ולמירתא דוכתהא עכ"ל וע' בזח"א פ' ויצא דקנ"ו ע"ב בס"ת ע"פ המעט קחתך את אישי כו', א"כ הפתיל זהו ממש ענין נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי כו', ובמד"ר פ' וישב פרשה פ"ה ופתילך זו סנהדרין שהם מצויינין בפתיל המד"א פתיל תכלת, ופי' המ"כ מצויינין מעוטפות בטליתות, ואפ"ל כי הסנהדרין מקור המשפט ע"כ נק' פתיל תכלת כי תכלת כורסייא דדינא, ואולי נק' פתיל כי הם גורמים חיבור הקב"ה עם ישראל ועמ"ש מענין פתיל בת"א פ' מקץ בהביאור ע"פ המגביהי לשבת, וענין תכלת עיין סעיף ט' וזהו ע"ד מ"ש בזהר קרח קע"ח ב' ע"פ ועבד הלוי הוא כו', ונזכר לקמן ע"פ והיה לכם לציצית וראיתם אותו סעיף א'.