תקנא

ז) פ"ב דברכות דט"ו סע"ב גבי שיתן ריוח בין הדבקים, הכנף פתיל. פ"ב דשבת דכ"ז ע"ב דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף (דהאי כנף קרא יתירה הוא דהא כתיב על כנפי בגדיהם והוי ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת) וכתיב צמר ופשתים יחדיו (גדילים תעשה לך דמשמע נמי מהן תעשה) הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אינן פוטרין, וכ"ה בפ"ח דנזיר דנ"ח ע"א ובמנחות דל"ט ע"ב, ופי' מין כנף ממין הטלית יהא הציצית דהכא משמע ציצית של כנף תהא ואם של משי הוא ציצית של משי פוטר בה, ואף למ"ד דלא קיי"ל כרבא מ"מ ס"ל לרש"י והרמב"ם דצ"ל הציצית ממין צבע הטלית כו' כמ"ש בש"ע בה' ציצית סי' ט', והענין דהנה כתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא וזהו ענין הטלית והציצית כי בחי' ושער רישי' זהו ענין הציצית וכמ"ש ויקחני בציצית ראשי ולבושיה כתלג חיור זהו הטלית, והנה בחי' השערות הנ"ל הם עכ"פ ממין בחי' הטלית שהוא כתלג חיור והן בחי' עמר נקי וכמ"ש הנותן שלג כצמר, ועיין במהרש"א בח"א פ"ק דר"ה על מאמר מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור ובספר ישן מצאתי וז"ל נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף העולם ועד סופו כו' והאריך עכ"ל מהרש"א, נשמע הטלית הוא בחי' עוטה אור כשלמה, והציצית שהם ל"ב נתיבות חכמה והחכ' נקרא אור כי הכסיל בחושך הולך לפי שהוא הפך החכמה, א"כ הציצית ממין כנף שהוא הלבוש הנ"ל.

ח) רפ"ד דמנחות דל"ח ע"א מ"ט דרבי (דאמר התכלת והלבן מעכבין זה את זה) דכתיב הכנף מין כנף (היינו לבן דרוב טליתים של פשתן הן ולבנות) וכתיב פתיל תכלת (צמר צבוע כדאמרינן מדשש כיתנא תכלת עמרא) ואמר רחמנא וראיתם אותו עד דאיכא תרווייהו בחד, וכ' התוספת כתיב הכנף מין כנף ואפילו לתנא דבי ר' ישמעאל פ"ק דיבמות דף ד' דפליג ארבא דדריש הכי לא פליג אלא אהא דמרבה שאר מינים אבל הכנף מין כנף דריש שפיר עכ"ל, וז"ל התולע"י בד"ה ויתעטף בציצית ובזמן התכלת הי' שבעה חוטין לבנים כנגד שבעה מאורות, וחוט אחד תכלת כנגד הכלה שהיא תכלית הכל, וגוונה תכלת, והוא צבוע בדם חלזון, והוא מצוי בים כנרת ע"ש הכנור שהיה תלוי למעלה מראשותיו של דוד והיה מנגן מאליו עכ"ל, עו"ש ולפיכך אמרו מתחיל בלבן ומסיים בלבן והוא כטעם התרועה שיש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה עכ"ל, והנה כנור הוא כ"ו נר ע"ד נר הוי' נשמת אדם כי כ"ו גימ' שם הוי' וע' במד"ר ובבחיי פ'