ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת

תקסזונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת

בעז"ה פ' שלח לך וקורח תקפ"ט

בס"ד תורת אדמו"ר

ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת כו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' כו' ולא תתורו כו' למען תזכרו כו'. ולהבין ענין ב' זכירות הללו למה וגם להבין איך יהי' מצות ציצית מורה על זכירות כל המצות. גם להבין מארז"ל הכנף מין כנף (ואי' בגמ' דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתי' יחדיו גדילים כו', הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן שאר המינין במינן פוטרי' כו' משום הכנף מין כנף שלא במינן אינם פוטרי' ואף למ"ד שאר מינין פוטרי' מציצית מדאורייתא מ"מ אורחא דמילתא הוא להיות מין כנף ע"ש בפירש"י בפ"ב דשבת). הנה להבין זה יש להקדים תחלה מ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא והלא כתיב מכהא"כ ולא נז' שמים וגם שם לא נז' כבודו רק אני מלא אני ממש מלא את השמים ואת הארץ בשוה. אך הענין ידוע שיש בחי' ממכ"ע וסוכ"ע ופי' ממלא הוא מה שנמשך בעשרה מאמרות יהי אור כו' בדבר ה' שמים נעשו שנמשך חיות מהארת אלקותו ית' להתלבש בנבראי' להחיותם ולקיימם ומחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב והחיות הזה מתלבש בתוך תוכם ובפנימיותם ממש לכאו"א מפרטי הנבראים והוא בחי' כח הפועל בנפעל, ובחי' אור וחיות זה נמשך בענין ואופן שמתחלק בכאו"א לפום שעו"ד כפי אשר יוכל שאת כו' עד"מ בגשמיות בעולם השפל שלנו יש בכלל ד' מדרי' דצח"מ. והנה הגם שהדומם נתהווה ג"כ בעשרה מאמרות ונמשך ומתלבש בו ג"כ חיות אלקות כמו במדבר ובלעדי זה החיות לא הי' נברא ומתקיים כלל כנודע, מ"מ בחי' החיות המתלבשת בו הוא מעט נגד החיות של הצומח כי החיות שבדומם הוא הארה מועטת ומצומצמת ביותר, עד קצה האחרון ממש, ובצומח יש קצת יותר כו', וכמו"כ בצומח החיות שלו מועט נגד החי כו' עד שבמדבר נמשך בו חיות יותר בפנימיותו ותוכו שהוא בר שכל ומדבר כו', הרי יש התחלקות בענין ריבוי החיות ומיעוט החיות המתגלה בהנבראים שבמדבר יש גילוי רב יותר מבחי ובחי יותר מבצומח כו' וכמו"כ בכללות העולמות גשמיות ורוחני' יש התחלקות מדריגות רבות עד תקסחאין מספר אשר לכולם נמשך חיות משונה ונבדל מהחיות הנמשך לזולתו והכל הוא ממדת מלכותו ית' שהוא הנק' בחי' ממכ"ע ומאין ליש הוא מחי' ומהוה אותם ממש ולכל חד כפום שיעורא דילי' מתלבשת תוך תוך העלמין.

אבל בחי' סוכ"ע הוא בחי' הארה שמאיר אור השפע ומקיף מלמעלה ואינו נמשך ומתלבש בבחי' גילוי אור בהתגלות להיות מושג בהשגתו רק מקיפו ומאיר עליו מלמעלה, ולא בפנימיותו וכשהוא בבחי' מקיף מלמעלה א"כ הוא מאיר ומקיף על כולם בשוה ולא שייך לומר שמקיף על זה העולם יותר מזה מאחר שהוא מקיף וסובב לכולם לכן נק' סוכ"ע כי העולמות אינם יכולים לקבל את האור בפנימיותו שוה ומשוה קטן וגדול, ועל אור המקיף הזה נא' את השמים ואת הארץ אני מלא בבחי' סוכ"ע דלית אתר פנוי מיני' רק על כל העולמות מקיף ומאיר אוא"ס ב"ה בבחי' סובב ולכן נא' בפסוק זה שמים וארץ בהשוואה אחת ממש כי לגבי בחי' זו אין שייך שינויים והתחלקות המדרי' והוא מרומם ונשגב מלהיות מושג בשמים כמו בארץ רק הוא בבחי' מקיף עליהם וא"כ הוא בשוה בשמים ובארץ ומצד החיות המתלבש בתוכיות העולמות הנק' ממכ"ע יש התחלקות המדרי' כו' ובבחי' זו נאמר מלא כה"כ כבודו כתרגומו זיו יקרי' והיינו בבחי' ממכ"ע שנק' זיו והארה בלבד ולכן לא נזכר כאן שמים וארץ כי בבחי' זו יש התחלקות המדרי' כו' בין שמים לארץ (אמנם מ"ש מלא כהא"כ והלא בבחי' ממכ"ע מאיר בגילוי יותר בבחי' שמים כו' ית' לקמן אי"ה כו') והיינו בבחי' כבודו דוקא זיו יקרי' אבל בחי' אני מלא אני ממש בבחי' סוכ"ע הוא מאיר בשמים ובארץ בהשוואה אחת.

נת' ענין אני מלא סוכ"ע וממכ"ע, ממכ"ע חיות המתלבש בתוך הנבראים ומתחלק לכל חד לפושע"ד כמו דצח"מ וכן עולמות עליוני' והכל הוא ממדת מל' ית' אבל סוכ"ע מקיף אין שייך התחלקות על עולם זה יותר מזה כו' לכן אני מלא שמים וארץ בשוה.

ב) אך לכאורה צ"ל לשון הפסוק אני מלא איך שייך לומר מלא על בחי' אור המקיף אשר אינו מתלבש ומתגלה כלל בתוך השגת העולמות דמ"ש מלא כהא"כ על בחי' ממלא כ"ע יתכן לשון מלא כיון שבחי' חיות זה נמשך בגילוי בפנימי' לכן יתכן לשון מלא ובלשון הזהר ורע"מ ממכ"ע ממלא ממש בפנימיות שהעולמות משיגי' ותופסים החיות המתלבש בהם שהרי האדם נעשה בר שכל מחמת חיות זה כו', וכן החי נעשה בעל חי כו', משא"כ בחי' אור הסוכ"ע שאינו מושג כלל בהעולמות ולכן נק' סובב דוקא כמו דבר הסובב ממעל ואף שאין שם גדר מקום ח"ו מ"מ המכוון שהוא למעלה מהשגת כל העולמות וכיון שכן איך יתכן לשון מלא לאמר את השמים ואת הארץ אני מלא, איזה יחוס יש לו לשמים וארץ לומר שהוא מלא בהם ולית אפ"מ שהרי אין שייך בינו לבינם לא יחוס גשמי' כיון שאינו בגדר מקום ח"ו ולא יחוס רוחני' כיון שאינו מושג כלל. אמנם הענין הוא כי גם בחי' אור המקיף הנק' סוכ"ע הוא ג"כ משפיע חיות בכל העולמות ובשמים וארץ הגשמי' ממש שכולם חיים וקיימים ע"י הארה והשפעה זאת הנשפע ונמשך להם ממש מבחי' אוא"ס ממש הסוכ"ע ואדרבא זהו עיקר החיות כי הארה דממכ"ע כל"ח לגבי עיקר האור הנק' סובב כו' אלא שההשפעה תקסטזו הנמשכת מבחי' סוכ"ע אינה בבחי' גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגי' אותה אעפ"י שמזה עיקר חיותם דוקא ולכן נק' סובב כיון שאינו מושג אבל עכ"פ כיון שממנו דוקא עיקר השפעת חיות כל העולמות א"כ שייך ע"ז לשון מלא שהוא בתוכם ממש, כיון שכל מהותם ועצמותם מתהווה כל רגע ממש מבחי' זו דוקא הסוכ"ע.

ולקרב זה אל השכל להבין קצת עד"מ מנפש האדם ענין בחי' מקיף ואעפי"כ הוא מחי' והוא בתוך תוכם ממש כו', ומ"מ נק' מקיף הנה יובן מענין הארת והשפעת הנפש ברמ"ח אברי הגוף שיש ממנה ב' מיני המשכות והם דוגמא עד"מ לב' בחי' מיני המשכות החיות הנמשך מהקב"ה בעולמות שהן בחי' ממכ"ע וסוכ"ע כנ"ל כי יש בחי' המשכה והארה מחיות הנפש המאיר ומתלבש בגילוי בכל אבר לפי מזגו ותכונתו והוא במוח מלובש ומתגלה כח המח' והשכל וכל השייך להם ובעין כח הראיה ובאוזן כח השמיעה וביד כח המעשה וכל מלאכת אומן וברגל כח ההילוך ויש בחי' מהנפש המאיר ג"כ ונמצא בכל האברים רק שאינו בבחי' תפיסא והתלבשות בתוך האבר כמו בחי' הרצון והמח' שאעפ"י שהתגלות המח' הוא במוח דוקא ולא בשאר האיברים כנ"ל כנראה בחוש שאם יכהו על המוח תתבלבל המחשבה ואם יכהו על הרגל לא תתבלבל המחשבה כי אין לה שייכות כ"כ עם הרגל שאין הרגל כלי להתגלות המח' אבל המוח הוא כלי ממש לגילוי זה, עכ"ז אנו רואים ג"כ לכאורה היפוך מזה שהמח' ישנה ג"כ ברגל שהרי מיד שעולה במחשבתו שיפשוט רגלו הנה תיכף תתפשט הרגל בלי שום עיכוב ואיחור כלל, ואם לא הי' בחי' המח' ברגל רק שמהמוח נמשך לרגל מח' זו לילך א"כ הי' צריך שהיות זמן מה עד שתלך המח' ותתפשט ברגל וא"כ כיון שאנו רואים שתתפשט הרגל מאיליו וממילא באותה רגע שיעלה במחשבתו לפושטה תומ"י תקדי' הרגל נעשה לנשמע מזה נראה שיש מהות המח' ממש ברגל ע"כ א"צ שהות כלל, וזה לכאורה היפוך מהנ"ל שנראה ג"כ בחוש שהתגלות המח' הוא במוח דוקא. והענין הוא דשניהם אמת כי מה שהמחשבה מאירה בגילוי ממש (דהיינו ע"ד גילוי או"פ בכלי שנק' או"פ לפי שמתגלה ממש בהכלי שמשגת ומלבשת את האור כו') זהו דוקא במוח ולא ברגל כי כלי המוח והרכבתה הוא שיכול להיות בה ממש גילוי המח' משא"כ הרגל אין כלי כלל מה שיהי' בה גילוי מהות המחשבה רק הרגל הוא כלי לגילוי כח ההילוך כמו שהמוח הוא כלי לגילוי כח המח' אבל מ"מ בבחי' העלם ישנה המחשבה ברגל ג"כ ממש כמו במוח רק שבמוח נוסף על ההעלם הוא ג"כ בבחי' גילוי וזה אינו ברגל, ופי' וענין ההעלם ושמ"מ ישנה שם היינו מה שהרגל נשמעת תומ"י להמחשבה, וזהו"ע שהמח' ישנה ממש ברגל עד שפועלת בה כרצונה לכל אשר תחפוץ יטנה שהתפעלות זו שהרגל מתפעלת ומתנהגת כרצון המח' ואפילו נגד טבע הרגל שיוכל להניח רגלו באש כשרוצה כו', הנה הרגל בטילה לגמרי לגבי בחי' רצון ומח' זו הנה זהו"ע שהמח' ישנה שם ולכן א"צ שהות כלל כנ"ל והרי א"כ יש השפעת המח' בהרגל שמחמת השפעה זו הרגל בטילה לעשות תומ"י כרצון המח' אמנם ענין ההעלם הוא שאין ההשפעה זו מושגת להרגל שאין הרגל משיג כלל ענין המח' ומהותה הרי א"כ השפעת המח' בהרגל בא בדרך העלם והסתר משא"כ השפעת המח' במוח היא באה בגילוי ולא דרך הסתר כנ"ל. והנה בחי' המח' הנ"ל שישנה בהרגל תקעג"כ בבחי' מקיף זהו ענין בחי' יחידה שבנפש המקפת מראשה ועד רגלה של כל כחות הנפש בהגוף כא' ממש בשוה מבלי קדימה לא' על חבירו או ביתרון מעלה מא' על חבירו משא"כ בגילוי כחות הנפש יש בזה התחלקות המדרי' שבמוח מאיר גילוי כחות עליוני' יותר מבידים וגוף כו'.

וע"פ משל זה יובן ג"כ למעלה ענין ממכ"ע וסוכ"ע, שבחי' האור והחיות המלובש ונתפס ומתגלה בכל נברא בפרט ובכל עולם בכלל נק' ממכ"ע שמאיר לכ"א כפום שיעורא דילי' אשר יוכל שאת הגילוי בפנימיותו ותוכיותו ע"ד גילוי המח' במוח האדם כו' שנתפסת ממש במוח וכן עד"ז הוא התלבשות כללות נפש האדם בגופו ונפש החי בגוף הבעל חי, ונפש הצומח בגוף הצומח שבחי' נפשות אלו מלובשות ונתפסות כל א' בכלי שלה, וכן עד"ז בעולמות עליוני' שבג"ע מתגלה ממש השגת זיו השכינה ע"ד גילוי המחשבה במוח האדם כך הו"ע גילוי המח' עליונה אי' מקננא בכורסיי' דבריאה שהוא עולם הבריאה געה"ע כי כללות ג' עולמות בי"ע הנה העשיה נק' רגל כמ"ש והארץ הדום רגלי כו' וג"ע עולם הבריאה נק' ראש שבו גילוי מוחי' חב"ד דבחי' א"ס ב"ה, ונמצא השפעה זו באה בבחי' גילוי אמנם עיקר האור שהוא א"ס ממש נק' סוכ"ע שאינו מתגלה אפי' בגעה"ע כי כמו שאין הרגל יכולה להשיג מהות גילוי המח' כך כתיב כולם בחכ' עשית שאפילו הח"ע נק' עשיה שאינו יכולה להשיג מהות גילוי הא"ס ממש שאינו בגדר חכ' כלל, ואעפי"כ נמשך ממנו הארה והשפעה בכל העולמות ואפילו בעשיה גופנית ומזה עיקר חיותם וקיומם (וכמו עד"מ להבדיל הבדלות לאין קץ כמו שהרגל מתפעלת מהמחשבה שיש בה ממש השפעת המח') רק שהשפעה זו מסוכ"ע באה דרך הסתר והעלם עכ"פ ישנה בכל העולמות, וזהו שנאמר את השמים ואת הארץ אני מלא דהיינו אני ממש בחי' סוכ"ע ואעפי"כ נא' לשון מלא כי הוא מלא ממש בתוך כל העולמות ולית אתר פנוי מיניה ממש כמו בחיות ממכ"ע רק ההפרש שאין ההשפעה באה דרך גילוי רק דרך הסתר והעלם אבל ישנו ממש בהם בתוך כל העולמות, לכן נאמר כאן בשמים ובארץ בהשוואה א' דבבחי' זו אין שייך חילוקי מדרי' כי בגילוי א"א להיות אפילו בשמים ובבחי' העלם מאיר אפילו בארץ ודומם הגשמי' משא"כ בפסוק מלא כהא"כ דקאי על בחי' ממכ"ע שנק' כבודו זיו יקרי' וכבוד ל' לבוש קארי למאנא מכבדותא הנה בבחי' זו לא נז' שמים וארץ בהשוואה א' כי בבחי' זו יש התחלקות המדרי' כנ"ל בענין געה"ע ועשי' כו', וזהו שארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו דהיינו כמו עד"מ המקום הוא סובל בתוכו את האדם והכלים כך בו ית' כתיב ואני אסבול שסובל כל העולמות ומחיה ומהוה אותם ברצונו הפשוט שהוא בחי' סוכ"ע ובחי' רצון הזה אינו בגילוי בהם שאינן משיגים הרצון אעפ"י שישנו בהם ומהוה אותם וה"ז בבחי' מקיף כנ"ל, וזהו ממש כמשל המקום שהוא מקיף על הדבר שבתוכו וגם הוא בתוך הדבר שהרי הדבר עומד באיזה מקום הנה כל תוכו של הדבר וגבו ממולא בהמקום והמקום נושאו וסובלו וכך בחי' סוכ"כ המהוה כל העולמות ישנו בהם רק שאינו משיג ואינו בגילוי נק' מקומו ש"ע.

תקעאבהרגל כו' ובמוח בגילוי וברגל בהעלם, וכן ענין ממלא גילוי ההתחלקות וסובב ההעלם, אני מלא, מקומו ש"ע, ואני אסבול.

ג) אך לפי הנ"ל צ"ל מ"ש מכהא"כ כיון שכבודו היינו בחי' ממכ"ע ובחי' ממכ"ע מאיר בכל חד לפושע"ד שבעולמות עליוני' יש גילוי רב בג"ע נהנין מזיו כו', וכן המלאכים משיגים אלקות לפי ערכם כו' ובעשיה הגילוי הארה מצומצמת במאד מאד וכלא חשיבי לגבי הגילוי שבעולמות העליוני' א"כ מהו שא' מכהא"כ שבחי' ממכ"ע הנק' כבודו ג"כ מלא הארץ דוקא יותר מבעולמות עליוני' וזה תמוה דאדרבה נהפוך הוא שבעולמות עליוני' הגילוי יותר. אך הענין הוא דמלא כהא"כ הוא ע"י התורה כי אין כבוד אלא תורה ובמד"ר מבואר דגם מצות ציצית נק' כבוד וזהו ג"כ ענין תכלת דומה לים כו' עד לכסה"כ דימה מצות ציצית לבחי' כסה"כ והכל ענין א' כמשי"ת אי"ה. והענין כמבואר בזוהר שיש בחי' כבוד עילאה וכבוד תתאה, וזהו כי על כל כבוד חופה שיש כמה בחי' כבוד והיינו כי כבוד בגימט' ל"ב שהם ל"ב נתי' החכ', וידוע ע"פ מ"ש חכמות בחוץ תרונה שיש חכ"ע וח"ת ובחי' ח"ת היינו התפשטות החכ' בעולמות בי"ע וזהו ל"ב אלקים דמע"ב שהם ל"ב נתה"ח כנודע כמו עד"מ הנתיב שהולכין מעיר לשדה והנתיב הוא קצר כך הוא צמצום המשכת הארת א"ס ב"ה להתלבש בעולמות בע"ג כו' ע"י ל"ב נתיבות הנ"ל ומבואר למעלה שבהמשכה זו שבבחי' ממכ"ע יש התחלקות המדרי' בעולמות עליוני' מאיר יותר כו' לכך מובן שיש בחי' עליות אין קץ ממש גם בבחי' זו דהנה בגעה"ת כתיב בו ויטע ה' אלקים גן בעדן כו' לשון ויטע משמע שהוא בחי' עשיה לבד דאף שאין שייך אצלו ית' בחי' נטיעה ועשי' גשמי' ח"ו מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א שכמו בבנ"א כח המעשה הוא כח היותר אחרון מכחות הנפש והוא כח חיצוני' משא"כ כח הדיבור והמח' הוא פנימי' ממנו ויש בו חיות יותר כו' כמו"כ כח וחיות אלקות המתלבש בגעה"ת הוא עד"מ כמו כח המעשה וז"ש על כל שבח מעשה ידיך כו' וכמ"ש במ"א שגעה"ת נק' תחלת מעשיך שהוא תחלת עולם העשיה לכן יש שם דיוקנא דהאי עלמא כו' וגם אדה"ר הי' שם קודם החטא וזהו ג"כ מ"ש מה רב טובך כו' פעלת לחוסים בך פעלת הוא פעולה ומלאכה גשמיות והנה עכ"ז הוא תענוג לאין קץ עד שארז"ל מוטב דלדיני' כו' וכמו"כ יש מדריגות לאין קץ גבוהים מגעה"ת גבוה מעל גבוה וכמאמר קדושים בכל יום יהללוך סלה הכל ירוממוך סלה, וסלה פי' בלי גבול והפסק וכן ידוע מענין נו"ן אלפים יובלות עילוי אחר עילוי וכל העליות הוא בגילוי האור דבחי' ממכ"ע שיש בזה ג"כ עליות לאין קץ, וז"ש ואין דומה לך מושיענו לתחה"מ דהיינו שאין ערוך כלל עדיין לעצמיות האור המקיף הסוכ"ע כו', והנה כל בחי' עליות הו"ע השגה גבוה מהשגה כי יש בחי' ומדריגות בבחי' חכ' עד אין קץ ותכלית וכמ"ש בזוהר כמה קדישאן אית לעילא וקדושה הוא בחי' חכמה וכמ"ש במ"א. אך בחי' ח"ע בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא הוא בחי' ראשית חכ' והוא הנק' כבוד עילאה שהוא למעלה מעלה מבחי' ח"ת המתפשטת בעולמות בי"ע וממנה נמשכת התורה כי אורייתא מח"ע נפקת, ולזאת יובן כי במ"ת כשנתגלה עשהד"ב אנכי ולא יהי' לך כו' בה"ס ממש בעוה"ז הרי א"כ נמשכת ונתגלה אז בחי' ח"ע בעוה"ז ממש מה שע"י נו"ן אלפים יובלות לא יגיעו כללות העולמות לגילוי זה כי יש עליות עד אין קץ עד בחי' ח"ע וחכ"ת וכ"ש לבחי' ח"ע, והנה בבחי' ח"ע כתיב הוי' תקעבבחכמה שנמשך ומתגלה בה גילוי א"ס ב"ה ממש דהיינו מבחי' סוכ"ע כנ"ל והוא מקיף וסובב כו' ומ"מ הארה ממנו מאיר בח"ע שמשם נמשכת התורה דאורייתא וקוב"ה כולא חד, אך המשכה זו הוא ע"י צמצומים רבים עד"מ ונמשלו לשערות וכמ"ש וזרח משעיר למו לשון שערות כו' וזהו"ע כ"ע ל"ב נתיבות שבח"ע שבתורה ולכן נאמר מלא כהא"כ בארץ דוקא כי המלאכים אומרים קק"ק ופי' קדוש שאוא"ס הסוכ"ע מובדל ונעלם מהן רק הארה בעלמא מבחי' ממכ"ע בחי' כבוד תתאה מאיר בהם אבל ע"י התורה שנק' כ"ע ממשיכי' נש"י גילוי ח"ע למטה בעוה"ז ובה מאיר ומלובש הארה מבחי' סוכ"ע וע"ז נאמר מכהא"כ בארץ דוקא^*.וזהו ג"כ כללות ענין מצות ציצית כי הטלית הוא בחי' כללות ההמשכה מסוכ"ע וממכ"ע שהטלית עצמו שהוא בחי' לבוש ומקיף הו"ע המשכת הסוכ"ע, ול"ב חוטי הציצית הם בחי' ל"ב נתיבות החכמה הנמשכי' מבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא, שמתחלקים אח"כ לתרי"ג בחי' דהיינו להתלבש בחכמת התורה שיתא סדרי משנה זרעים מבחי' נתיב זה כו' והוא בחי' הארה מסוכ"ע בממכ"ע ע"ד הנ"ל בענין מכהא"כ, וזהו"ע הכנף מין כנף שהמשכה זו ע"י ל"ב נתיבות הנ"ל הוא ממין כנף ר"ל הארה מבחי' סוכ"ע המקיף כו' והוא מבחי' שער רישי' כעמר נקי כו' (וזהו דאי' במד"ר פ' נשא פי"ד ע"פ מי זה מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו והוא מצות ציצית ע"ש. והענין כי נודע בפי' ההפרש בין שחלק מכבודו, ובין שנתן מכבודו, דמתנה יש לה הפסק, והיינו מה שמתלבש הכבוד דחכ"ת בעלמא דפרודא כו', משא"כ שחלק מכבודו אינו בבחי' הפסק אלא גילוי אור העליון למעלה מבחי' עלמא דפרודא כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ויאמר יהונתן אל דוד כו' ולכך גם במצות ציצית שהוא גילוי ל"ב נתי' דחכ"ע אמר שחלק מכבודו כו') ולכן צריך להתעטף בטלית קודם התפלה לפי שהטלית והציצית שהוא המשכה דבחי' סוכ"ע והוא הטלית, ומה שמאיר בבחי' ממכ"ע והן ל"ב חוטי הציצית ה"ז בחי' כללות קעומ"ש והתפלה הוא אח"כ התחלקות לפרטים כידוע שהוא בחי' סולם מוצב ארצה כו' עד ב"ש הוא עולם העשי' ומב"ש עד יוצר אור בחי' יצי' כו', וק"ש בחי' בריאה עד שמו"ע דאצי' דתמן קאתי מלכא כו' והטלית הוא בחי' סוכ"ע המקיף לכל ד' עולמות הנ"ל בשוה וניתן כח ועוז לשיהי' אח"כ גילוי בנפש בפנימי' בשעת התפלה וב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו בחי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

ד) ומעתה נבא לבאר שייכות מצות ציצית למחלוקת קרח מה שנחלק על מצות ציצית דוקא, וגם מה שנתקנא על זקן אהרן דוקא דהכל ענין אחד, ומתחלה יש לבאר ענין בחי' אהרן כה"ג שהוא בחי' שושבינא דמטרוניתא פי' שהוא המאיר וממשיך גילוי אה"ר בכנס"י שיהי' להם כח ועוז לעורר את האה' כמ"ש במ"א באריכות, וז"ש על אהרן בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי אהרן אותיות נראה גילוי אלקות ומעט אור דוחה הרבה מן החושך וזהו תקעגורבים השיב מעון שיוכלו להתעורר לשוב בתשובה שלימה מאה"ר שהוא משפיע עליהם מלמעלה, וזהו ג"כ ענין שלום ומישור שהמישור הוא להיות גילוי מלמטה ג"כ כמו מלמעלה והוא ע"י שלום והתקשרות ויחוד העולמות משפיע ומקבל כו' והמשכה זו מבחי' אה"ר ורב חסד שלמעלה להיות מאיר למטה הוא ע"י בחי' שערות זקן אהרן שיורד למטה ע"פ מדותיו כו', והוא ממש כענין בחי' ומדרי' חוטי הציצית הנ"ל אלא שחוטי הציצית הם מבחי' שער ראשי' כעמר נקי ובחי' שערות דאהרן הוא מבחי' דיקנא דכה"ר זקן אהרן כו', וענין החוטין והשערות הוא שכדי שיומשך הגילוי בעולמות מבחי' רב חסד צ"ל ע"י צמצומים כמו יניקה שיש בשערות מהמוח, אך מ"מ השערה הוא בעיקרה מחוברת להגולגולת ממש ומתאחדת עמה ומשם מקבלת יניקתה רק אח"כ גדילה ומתפשטת להלאה מן הגולגולת וכמו"כ יובן הנמשל ענין בחי' המשכות שנמשכי' מבחי' סוכ"ע ממש להאיר בממכ"ע נק' עד"מ השערות שיש בהם הארה מבחי' הסובב ממש רק ע"י צמצום וזהו"ע הכנף מין כנף כנ"ל. (אך מה שבציצית עשאה מן הקוצי' היוצאין מן הבגד פסולה אלא צריך לעשות מצמר אחר ולקושרם בהטלית נת' במ"א ואכ"מ). והנה כ"ז הוא ענין חוטי לבן שבציצית שזהו"ע הכנף מין כנף כנ"ל. והוא בחי' שורש ומקור רמ"ח מ"ע שהם בחי' החכ', וזהו"ע הזכירה ראשונה שבציצית והוא על רמ"ח מ"ע ועז"נ והייתם קדושים כמא' אשר קדשנו במצותיו וצונו וכתי' ואנשי קודש תהיון לי קודש הוא בחי' ח"ע וקדוש בוי"ו הוא המשכה מבחי' קדש וא"כ פי' ואנשי קודש תהיון לי היינו שע"י נש"י יהי' השפעות והמשכות קודש העליון שהוא בחי' המשכת ח"ע מא"ס ב"ה, והיינו ע"י הציצית בחי' ושער רישי' כעמר נקא, א"כ הן הן אנשי קדש שמשפיעים בחי' הקדש, וזהו ג"כ מה שנז' בכהנים לשון קדושה וכמאמר הכתוב שאמר משרע"ה לקרח בקר וידע ה' כו' ואת הקדוש שכה"ג הוא הנק' קדוש וכמ"ש בזוהר ע"פ זה והיינו כי בחי' דיקנא דכה"ר הוא בחי' המשכה זו דקדושה עליונה הנ"ל הנק' אה"ר כו'.

ה) אך ענין חוטי תכלת שבציצית הוא בחי' המשכות יראה והוא שורש ומקור לכל שס"ה ל"ת וזהו שנז' ב' זכירות בפ' ציצית אחת על שמירת שס"ה ל"ת והוא ע"י התכלת והב' על זכירות רמ"ח מ"ע והוא ע"י הלבן כנ"ל, והטעם להמשכת היראה ע"י התכלת הוא עפ"י מ"ש בזוהר (פ' תרומה דקל"ט ודקמ"ט) דתכלת הוא כורסייא דדינא דדיינין בי' דיני נפשות כו', והוא תכלת הוא מל' כליון דאכיל ושצי. ולהבין ענין אכיל ושצי הלא אין רע יורד מלמעלה ח"ו. אך הענין הוא דהנה ארז"ל מוטב דלדייני' וליתי לעלמא דאתי הרי שעונש הגיהנם טוב יותר מן החטא עצמו אלו לא הי' דנין אותו עליו כי החטא שהוא דבר שנגד רצון העליון ב"ה הוא רע ומר יותר מן הכל כמ"ש עוונותיכם מבדילי' שלא יכול להיות הגילוי אלקות בנשמתו כו' אך הגיהנם הוא כמו רפואה להוציא מהנפש מחלה זו כמו עד"מ מי שנכוה רגלו שזאת היא תקנתו להעמידה במקום החום ביותר שעי"ז יצא ממנה האש זר שנתפשט בה ע"י המכווה כו' ואע"ג שהרפואה זו מרה הוא לסבול אותה אך טוב יותר ויותר מן עצם המחלה שכשתשאר בלי רפואה הוא גרוע יותר כך עד"ז יובן ענין עונש הגיהנם אעפ"י שאש שלנו הוא א' מס' בגיהנם מ"מ הוא רפואה על העון שהחטא רע ומר יותר ויותר מיסורי גיהנם הנ"ל.

תקעדולהבין זה קצת ביותר, יובן בהקדם תחלה ענין הגיהנם שמלאכי חבלה שלוחי הדין דנין. וידוע שיש בגיהנם כמה מדורים ושאול ואבדון הם היותר קשים ובאים לשם רשעים גמורים כו' והענין כי נז' בפסוק (שופטים ה') ארחות עקלקלות פי' שהם זלעו"ז נגד ל"ב נתיבות החכ' דקדושה שהם בחי' ארחות הוי' שנמשך בהם גילוי אוא"ס ב"ה, אך הגילוי הוא מבחי' שערות בחי' צמצום כדי שיוכל להיות נמשך הארת הסובב בעולמות, וכמו"כ בלעו"ז בקליפות וסט"א הנה ידוע דיניקתם הוא מבחי' שערות והוא מה שארז"ל שער באשה ערוה באשה דוקא דהיינו כשנמשך ההשפעה למטה מטה בעלמין דפרודא (שנק' בשם עלמא דנוק' אשה דעתה קלה כו') אזי מבחי' צמצום אחר צמצום שזו ההמשכה יכול להיות ג"כ יניקת החיצוני' מבחי' שערות דוקא וכמ"ש בזח"ג (פ' תזריע דמ"ט ע"א) ע"פ והי' ביום ההוא יגלח ה' כו' במלך אשור את הראש כו' וזהו"ע ארחות עקלקלות שאול ואבדון ועז"נ דרך רשעים באפילה ולכן נאמר בלוים והעבירו תער כו' היותן בחי' גבורות לכן צ"ל והעבירו תער שלא ינקו מהן בחי' ארחות עקלקלות הנ"ל, וזהו"ע הגיהנם שלוחי הדין שהם עצמן פועלים רע להמית לאסר ולחבל כו' והם תכלית גבורות הקשות ומ"מ כ"ז טוב יותר מהחטא ועון עצמו שהוא נגד רצה"ע ב"ה, שזהו גרוע ומר יותר מן השאול כו', ולכן ירידת הנפש לגיהנם זהו טובתה שעי"ז תוכל לעלות אח"כ ליהנות מזיו השכינה בג"ע, וכמארז"ל מוטב דלדייני' כו'.

ועתה יובן ענין תכלת כורסייא דדינא דדיינין בי' דיני נפשות והוא הדין על הנפש ומשפטה שתרד בגיהנם וכמה תהי' שם וכל כיוצא בזה, וזהו"ע דאכיל ושצי, והרי דין זה הוא בשביל טובת הנפש מוטב דלדייני' ואין רע יורד מלמעלה ח"ו כי הוא התכלית הטוב וכמאמר משפט דאיהו רחמי, אך שלוחי הדין עצמן הם בחי' שאול ואבדון הן פועלי רע, והן גבורות קשות ממש, משא"כ בחי' כורסייא דדינא דתכלת הוא גבורות דקדושה שהם תכלית הטוב שאין מכוונין הדין בשביל דין ממש ח"ו רק משום שהחטא גרוע יותר מגיהנם ע"כ מוטב דלדייני' (וזהו ענין ההפרש בין תכלת לקלא אילן כי קלא אילן הוא בחי' גבורות קשות אילן דקליפה וזהו שנק' קלא כמנין סמא"ל וכמ"ש בסידור אחר תפלת ערבית דיוהכ"פ יש לומר ד' מזמורים הראשונים דתהלים כו', מנין קלא כמנין סמא"ל כדי להנצל כו' ע"ש. וצבע הקלא אילן מתדמה קצת לתכלת להיות התכלת ג"כ בחי' גבורות לכן הגבורות קשים דשלוחי דין הנ"ל מתדמים עצמן לגבי דקדושה דתכלת, אך באמת לא קרב זא"ז כי הם גבורות קשים פועלי רע ממש משא"כ כורסייא דדינא דתכלת אין רע יורד מלמעלה ח"ו, כי כוונת הדין הקדוש כדי לנקות הנשמה שהם שלוחי הדין שהחטא עצמו גרוע אפי' משלוחי הדין והגיהנם עד שהם רפואה להחטא לנקותו כו') ולכן מהתכלת נמשך יראת החטא כי יבין האדם ויכיר איך שראוי לברוח מהחטא הרחק כמטחוי קשת שלא לנגוע אפי' בקצהו ויותר ממה שירא מהעונש של החטא ראוי לירא מן החטא עצמו שהרי העונש הוא רפואה על החטא ואיך שייך לומר שיהי' מתיירא מן הרפואה ולא מן המחלה עצמו, ולכן יראת עונש הוא מדרי' קטנה שזהו כמו אדם שמתיירא מן הרפואה ואינו מתיירא מן החולי עצמו, שזהו דעת קלה, אלא העיקר שצ"ל יראת תקעהחטא להתיירא מן החטא עצמו שהוא רע ומר יותר לאין קץ מן העונש כמארז"ל הנ"ל מוטב דלדייני' כו', ובחי' יראה זו נמשך מהתכלת דוקא שהם כורסייא דדינא דדיינין בי' דיני נפשות ותכלת דאכיל ושצי וכשיראה התכלת ויתבונן בזה הלא התכלת הוא גבורות עליונות דקדושה וא"כ איך יהי' אכיל ושצי הלא אין רע יורד מלמעלה כו', ומתרץ לעצמו התירוץ אמיתי הנ"ל דאדרבא העונש הזה הוא טוב האמיתי משפט דאיהו רחמי והיינו ע"כ משום דהחטא רע ומר יותר מן העונש וא"כ זהו טובתו שיקבל העונש משתשאר החטא בנפשם וכמו עד"מ אדם שמתפשט בו ח"ו איזה מכה רעה ברגלו שמוכרחים לחותכה ממנו, שאעפ"י שצועק צעקה קשה ומרה כשחותכים אותה עכ"ז הרחמנות עליו שלא לחותכה הוא אכזריות גדולה שא"כ ימות לגמרי כך הו"ע התכלת כורסייא דדינא לעונשו בגיהנם הוא בשביל לנקותו מן החטא עצמו וא"כ מזה יובן גודל הרע של החטא שהוא גרוע מן הכל עד שהגיהנם ושאול ואבדון הם רפואה לזה כו', וטובים הרבה יותר מן החטא עצמו, ולכן מזה נמשך יראת חטא וזה נמשך דוקא ע"י ראיית התכלת כי כ"ז יובן מענין התכלת כנ"ל וזהו"ע הזכירה השורש לשס"ה ל"ת ולכן חוטי התכלת הם המנגדים לארחות עקלקלות הנ"ל כי ע"י התכלת וראיתם אותו וזכרתם כו' ולא תתורו כו' ולא יצטרכו ח"ו לירד לארחות עקלקלות הנ"ל.

ו) ואחר כל הנ"ל יובן ענין מחלוקת קרח מה שחלק על חוטי הציצית ושנתקנא על זקן אהרן, שהכל ענין א', כי הנה קרח נתקנא בכהונה גדולה. כי אהרן שושבינא דמטרוניתא שמאיר לנש"י וממשיך להם אה"ר ועי"ז ורבים השיב מעון כי אור דוחה את החושך כו' והמשכה זו ע"י זקן אהרן והוא ג"כ ענין חוטי הציצית לבן ותכלת המשכת האהוי"ר כנ"ל ולהיות כי הלוים א"א להיות מהם המשכת שערות כי מזה יהי' המשכת יניקת החיצוני' ולכן נק' קרח מל' קרחה, לכן לפי שהבין שא"א להיות ממנו המשכה זו ע"ד שהוא באהרן ע"כ חלק לגמרי על בחי' סדר המשכת הנ"ל שע"י חוטי הציצית ורצה לשמש בכהונה גדולה באופן אחר והוא ענין טענתו טלית שכולה תכלת למה מצטרך לחוטי תכלת כו' פי' להיות כי עיקר ענין כהן גדול הוא שממשיך את האור למטה להאיר את החושך והיינו ע"י זקן אהרן וחוטי הציצית הנ"ל לזה א' שיש אופן אחר והיינו ע"י טלית שכולה תכלת כו' והטלית הוא בחי' מקיף ששרשו גבוה מאד מבחי' סוכ"ע בחי' את השמים ואת הארץ אני מלא וטלית שכולה תכלת כו' היינו בחי' מקיף דגבורות מדת מל' ית' בחי' רוממות והתנשאות ובחי' מקיף זה מסמא עיני החיצוני' ע"כ יוכלו לדחות את החושך ע"י בחי' זה ולא יצטרכו לחוטין דתכלת שהם המשכות מצומצמים הנמשכים מבחי' המקיף כנ"ל שהרי המקיף עצמו גבוה יותר. אך באמת שגה ברואה דאם היות שהמקיף עצמו בחי' סוכ"ע גבוה יותר, אבל אינו מאיר בגילוי בפנימי' שהגילוי בפנימיות הוא דוקא ע"י הציצית ולכן טלית שכולה תכלת צריכה חוטין דוקא כו', רק לע"ל שאז יהי' גילוי הסובב כ"ע עצמו ג"כ אז באמת יהי' הלוים כהנים כמ"ש בכהאריז"ל ע"פ והכהנים הלוים משא"כ עכשיו א"א להיות שום המשכה בפנימיות רק ע"י בחי' שערות דוקא שהם חוטי הציצית ולע"ל יהי' ג"כ גילוי אור המקיף דמבחי' טלית כנ"ל, וכן בעבודת הוי' הנה חוטי הציצית הן בחי' גילוי דאהוי"ר בנפש ולכן טלית שכולה תכלת אעפ"י תקעושתכלת דומה לים החכ' שהוא בחי' תורה עוטה אור כשלמה עכ"ז אורייתא בלא דחו"ר לא פרחא לעילא כי האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, והמשכת דו"ר הוא ע"י הציצית כנ"ל וד"ל.